הדפסה

בית המשפט המחוזי בנצרת בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים רת"ק 40484-08-20

בפני
כבוד ה שופט אשר קולה

מבקש

מאיר בן מיכה

נגד

משיבים

  1. אבנר חייט
  2. ליאור חייט

החלטה

לפני בקשת רשות ערעור פסק דינו של בית המשפט לתביעות קטנות (כב' הרשמת הבכירה מיכל זינגר) בת"ק 59524-05-20.
המבקש הגיש לבית המשפט קמא תביעה כספית כנגד המשיבים על סך 16,011 ₪, בטענה כי ביצע עבורם עבודות תיקון מחפרון וטרקטור והם לא שילמו לו את חובם.
במסגרת פסק הדין, אשר ניתן בהסכמת הצדדים בהתאם לסעיף 79א לחוק בתי המשפט (נוסח משלוב), התשמ"ד – 1984, קיבל בית המשפט קמא את התביעה וקבע כי המשיבים ישלמו למבקש ביחד ולחוד סך של 5,000 ₪.
על פסק דין זה הוגשה הבקשה שלפניי. לטענת המבקש בתמצית, שגה בית המשפט קמא עת קיבל את תביעתו בחלקה, עת הוכיח כנדרש את מלוא סכום החוב.
לאחר שעיינתי בבקשה, כמו גם בתיק בית המשפט קמא, מצאתי לדחות את הבקשה בלא צורך בתשובה, בגדרה של תקנה 406(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד- 1984.
כידוע, אמת המידה למתן רשות ערעור על פס"ד של ביהמ"ש לתביעות קטנות הינה מחמירה מזו הנהוגה בבקשות רשות ערעור רגילות (רע"א 6480/13 אליה דיאס נ' חברת בזק לתקשורות בע"מ). בהתאם, נקבע לא פעם כי רשות ערעור על פסק דין של ביהמ"ש לתביעות קטנות תינתן רק כשמדובר בטעות משפטית או עובדתית גלויה וברורה, או כאשר עסקינן בשאלה משפטית בעלת חשיבות עקרונית שביהמ"ש לתביעות קטנות מרבה לדון בה (בר"ע (מחוזי י-ם) 244/90 יאיר נ' פרנקל, תשנ"א (3) )309).
אם לא די באמור הרי שלפנינו פסק דין שניתן על דרך הפשרה לפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט, כאשר הלכה היא כי התערבות בפסק דין מעין זה מצומצמת רק למקרים של חריגה קיצונית ביותר מגבולות הסבירות.
הבקשה דנן אינה עומדת בחריג זה. לאור כל האמור אני דוחה את בקשת רשות הערעור.
משלא נתבקשה תשובה אין צו להוצאות.

ניתנה היום, ג' אלול תש"פ, 23 אוגוסט 2020, בהעדר הצדדים.