הדפסה

בית המשפט המחוזי בנצרת בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים רע"א 69927-12-18

בפני
כבוד ה שופטת אילונה אריאלי

מבקש

בנימין בירן
ע"י ב"כ עו"ד חיים אייזנקוט

נגד

משיבים

  1. נילי רותם
  2. רני רותם

החלטה

לפניי בקשה למתן רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום בנצרת ( כב' סגנית הנשיא השופטת נבילה דלה מוסא) מיום 23.12.18 בת"א 22917-03-16 , במסגרתה נדחתה בקשת המבקש ל פי סעיף 6 לפקודת בזיון בית משפט.

בתמצית, המבקש והמשיבים הינם בעלי נחלות הגובלות זו בזו, במושב רמת צבי. המבקש הגיש בבית משפט קמא תביעה למתן צו מניעה קבוע, שיאסור על המשיבים לפעול, לסגור שער, להציב מכשול, רכבים או כל דבר אחר, באופן הפוגע בזכותו להשתמש בדרך משותפת המצויה בין שתי הנחלות וכן לאסור על כל נטיעה, הפרעה, חסימה או הצבת מטרדים על הדרך, שיש בה כדי למנוע או להפריע לשימוש נאות וסביר בדרך על ידי המבקש או מי מטעמו. תביעה זו עודנה תלויה ועומדת.

ביום 10.3.2016 ובמסגרת אותה תביעה, ניתן לבקשת המבקש צו מניעה זמני, אשר אסר על המשיבים לבצע את אותן פעולות כאמור. המשיבים הסכימו למתן צו המניעה הזמני ובהחלטת כב' השופטת קמא מיום 19.4.2016, נקבע כי צו המניעה הזמני ייוותר על כנו עד למתן פסק דין בתביעה.

ביום 6.11.2018 הגיש המבקש בבית משפט קמא בקשה לפי סעיף 6 לפקודת ביזיון בית משפט. נטען בבקשה, כי המשיבים הניחו "בולדרים" ומכולה בדרך המשותפת, אשר יש בהם להפריע לתנועת כלי תחבורה לרבות כלים חקלאיים. לאחר קיום דיון בבקשה, במסגרתה נחקר המשיב מס' 2 על תצהירו, דחה בית משפט קמא את הבקשה. נקבע בהחלטה, כי הבקשה הוגשה ללא הביסוס הראייתי הדרוש לצורך הוכחת מעשה ההפרה ובכלל זה ראיות מהן ניתן לקבל תמונה ברורה אודות גבולותיה של הדרך המשותפת ולבחון אם הסלעים והמכולה אכן הוצבו בתוכה ומפריעים לשימוש בה, כנטען על ידי המבקש. עוד נקבע , כי צו המניעה הזמני מאפשר יותר מפירוש אחד וכי מהנתונים שהובאו לבית המשפט עלה, שמתאפשר מעברם של רכבים ומשאיות בדרך ועל כן, לא הוכח כי יש במעשי המשיבים כדי "להפריע לשימוש נאות וסביר בדרך", כלשון צו המניעה הזמני.

בבקשת למתן רשות ערעור טוען המבקש, כי מעשיהם של המשיבים עולים כדי הפרעה לשימוש סביר ונאות בדרך. המשיבים ויתרו על חקירת המבקש והודו כי הם הניחו על תוואי הדרך עשרים " בולדרים" לאורך 100 מטרים וכן מכולה. בכך, הסיטו המשיבים את תוואי הדרך. על כן, נטל ההוכחה עבר אל המשיבים. תכליתו של צו המניעה הזמני הייתה לשמור על הסטטוס קוו והאיסור על הצבת "מכשול, רכבים, או כל דבר אחר", לא היה כפוף לשאלה אם הוא מהווה מטרד או שיש בו כדי למנוע או להפריע לשימוש נאות וסביר בדרך. ההחלטה , כך לטענת המבקש, רוקנה מתוכן את צו המניעה הזמני.

לאחר שעיינתי בבקשה על נספחיה, הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות, בלא צורך בקבלת תשובת המשיב ים לבקשה וזאת בהתאם לתקנה 406(א) ל תקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984.

ראשית, יש להזכיר כי עסקינן בהליכים שעניינם סעד זמני. כאמור, התביעה עודנה מתבררת וטרם הוכרעה. ככלל, ערכאת הערעור לא תתערב בשיקול דעתה של הערכאה הדיונית שעניינה סעדים זמניים והתערבות כזו תיעשה במשורה ובמקרים חריגים בלבד (רע"א 5290/08 עמליה הורוביץ נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ (1.7.2008); רע"א 1181/97 קצף נ' בנק איגוד לישראל בע"מ (15.5.1997); רע"א 3741/17 מרום נ' חוף לבנון בע"מ (14.6.2017). יש להחיל כלל זה גם על הבקשה דנן, שעניינה, כאמור, טענה לביזיון בית משפט בכל הנוגע לצו המניעה הזמני.

לצורך הדיון בשלב ביניים זה, בחנה כב' השופטת קמא את הראיות שהובאו לפניה וקבעה כי אין בהן כדי להוות הוכחה לכך שצו המניעה הזמני אכן הופר. בדין נקבע בהחלטה, כי כל עוד חלוקים הצדדים על שאלות מהותיות, היורדות לשורש התביעה, שטרם בוררה, ובכ לל זה - שאלת הגבולות של הדרך המשותפת, וכל עוד לא הובאו ראיות מספקות מהן ניתן להכריע בשאלות אלה, אין מקום למתן צו לפי פקודת ביזיון בית משפט.

האיסור שנקבע בצו המניעה הזמני, להציב על הדרך המשותפת "מכשול, רכבים, או כל דבר אחר", הותנה בכך שהדבר נעשה "באופן הפוגע בזכות המבקש להשתמש בדרך משותפת..." . האיסור על כל בניה, חסימה, הפרעה והצבת מטרדים על הדרך, הותנה בכך "שיש בהם כדי למנוע ו/או להפריע לשימוש נאות וסביר של המבקשים ו/או מי מטעמם בדרך המשותפת". אף המבקש טען במסגרת בקשתו, כי הנחת הבולדרים והמכולה על הדרך, מפריעה לתנועת כלי תחבורה. על כן, בדין בחנה כב' השופטת קמא, מתוך הראיות שהובאו לפניה, האם מעשי המשיבים פגעו בזכות השימוש בדרך, אם לאו. במסגרת זו נקבע, כממצא עובדתי, כי מתאפשר מעברם של רכבים ומשאיות בדרך המשותפת. כידוע, אין זו דרכה של ערכאת הערעור להתערב בממצאים עובדתיים של הערכאה הדיונית, ככל שאלה מעוגנים בחומר הראיות, והיא תעשה כן במשורה ובמקרים נדירים בלבד ( ראו: ע"א 3537/03 זאב בר בע"מ נ' מנהל מס ערך מוסף, 2.2.2005). המקרה דנא איננו אחד מאותם מקרים חריגים.

יצוין כי בסעיפים 57-58 לבקשה דנן, טוען המבקש לאירוע ים אשר אירעו לאחר הדיון בבית משפט קמא ושממילא לא נטע נו ולא נבחנו שם. על כן, אין להידרש לטענות אלה במסגרת הבקשה דנן.

על יסוד האמור לעיל, הבקשה נדחית.

משלא נדרשה תשובת המשיבים, אין צו להוצאות.

ניתנה היום, ד' שבט תשע"ט, 10 ינואר 2019, בהעדר הצדדים.