הדפסה

בית המשפט המחוזי בנצרת בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים רע"א 5904-03-20

המבקש:

פלוני

נגד

המשיבים:

  1. אורון אנדריי אוזני
  2. גליל און (אותגל) בע"מ
  3. כלל חברה לביטוח בע"מ

החלטה

לפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום בנצרת (כב' השופט אלעד טל) מיום 3.2.2020 בתיק ת"א 8900-09-18, בגדרה נדחתה בקשת המבקש להתיר לו להביא ראיות לסתור את קביעת הועדה הרפואית שליד המוסד לביטוח הלאומי, בהתאם לסעיף 6ב' ל חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה – 1975 (להלן: "חוק הפיצויים").

1. המבקש, יליד 14.11.1978, נפגע ביום 12.9.2011 בתאונת דרכים – עבודה. הוא פונה לבי"ח המשפחה הקדושה שם התלונן על חבלות בפנים, בצוואר ובחזה. במהלך בדיקתו בבית החולים אובחנו אצל המבקש שפשופים בצוואר, באף ובשפה עליונה. בדיקות הדמיה היו תקינות וכך גם הבדיקה הקלינית. לאחר בדיקתו שוחרר המבקש לביתו באותו יום עם המלצה לנטילת משככי כאבים לפי הצורך, מנוחה במשך שבוע ימים ומעקב הרופא המטפל. בסיכום ייעוץ רופא א.א.ג מיום 16.9.2011 צוין כי במהלך עבודתו של המבקש נפל עליו משטח נייר וכתוצאה מכך נפגע בצוואר, בראש ובחזה. הוא התלונן על כאבים בצוואר בעיקר בזמן בליעה. בהמשך היה התובע במעקב רפואי במסגרת קופת החולים בה הוא חבר , והתלונן על כאבים בצוואר, בקדמת החזה ובגב תחתון. ביום 30.10.2011, קרי בחלוף יותר מחודש וחצי מיום התאונה, התלונן התובע לראשונה על נפיחות קלה ורגישות בברך ימין.

2. המבקש הגיש למוסד לביטוח הלאומי (להלן: "המל"ל") תביעה לקביעת דרגת נכות מעבודה, ועניינו נידון בפני שתי וועדות שליד המל"ל. וועדה מדרג ראשון קבעה בהחלטה מיום 20.2.20133, כי המבקש סבל מנכות זמנית בשיעור של 20% מיום 1.12.2011 ועד 29.2.2012, וכי החל מיום 1.3.2012 לא נותרה לו נכות צמיתה כלשהי בעקבות התאונה. בהתייחסה לפגיעה בברך קבעה הוועדה, כי "יש להסתייג מפגיעת ברך שאינה קשורה לאירוע הנדון". ערר שהגיש המבקש לוועדה רפואית לעררים אף הוא נדחה. בהתייחסה לפגיעה בברך קבעה הוועדה הרפואית לעררים, כי "התאונה התרחשה ביום 12.9.2011, הדיווח הראשון על האמור בברך ימין ב 30.11.2011 כשמצוין שהכאבים ללא סיפור חבלה, מזה 3 ימים – כלומר במשך כחודש וחצי לאחר התאונה לא היו תלונות למרות ביקורים רפואיים אצל האורטופד ורופאים אחרים ". על סמך האמור קבעה הוועדה הרפואית לעררים כי אין קשר סיבתי בין תלונות המבקש על כאבים והגבלה בתנועות הברך ובין התאונה.

3. המבקש הגיש לבית המשפט קמא בקשה להבאת ראיות לסתור את קביעת הוועדה הרפואית שליד המל"ל. נטען, כי במסגרת תביעה אחרת שמנהל התובע מכוח פוליסת ביטוח תאונות אישיות מונה מטעם בית המשפט פרופ' מאיר לברגל, אשר קבע כי התובע סובל מנכות בשיעור של 10% בגין המגבלות בברך, שאינה קשורה לתאונה. ברם, לאחר שנשלחו למומחה שאלות הבהרה אליהן צורף סרטון המתעד את אופן אירוע התאונה קבע פרופ' לברגל, כי אין לשלול חבלה סיבובית של הברך במהלך התאונה, אם כי המנגנון אינו שכיח. המבקש הוסיף וטען, כי הוועדות הרפואיות שליד המל"ל לא צפו בסרטון, לא בדקו אם קיימת אפשרות שהחבלה נגרמה בתאונה, וביססו את קביעותיהן על העובדה שהתלונה הראשונה בנוגע לחבלה בברך הופיעה כחודש וחצי לאחר התאונה. לטענתו, דרך עבדותן של הוועדות ואופן קביעת הנכות פגעו בכללי הצדק הטבעי , ומנעו מן התובע להוכיח כי הנכות בברך מקורה בתאונה.

4. בהחלטה מיום 3.2.2020 דחה בית משפט קמא את הבקשה. נקבע, כי אמירתו של פרופ' לברגל כי "אינו יכול לשלול" קשר סיבתי בין התאונה ובין הנכות בברך אינה מלמדת שאילו קביעה זו הייתה עומדת בפני הוועדות הרפואיות שליד המל"ל הן היו מגיעות למסקנה אחרת. עוד נקבע, כי אין די בעובדה שמומחה אחר סבור אחרת מהוועדה הרפואית כדי להצדיק הבאת ראיות לסתור את ממצאי הוועדה. בית המשפט קמא הוסיף וקבע, כי אף מבחינת מדיניות משפטית רצויה אין לאפשר בדיקה חוזרת אך בשל פער בין קביעות רפואיות של וועדות המל"ל ובין קביעות של מומחים מטעם בית המשפט. על סמך כל האמור דחה בית המשפט קמא את הבקשה.

5. על ההחלטה מיום3.2.2020 הגיש המבקש את בקשת רשות הערעור המונחת לפניי.

בבקשת רשות הערעור חזר המבקש על טענותיו בפני בית המשפט קמא וטען, כי הוועדות הרפואיות שללו קיומו של קשר סיבתי בין התאונה ובין הנכות בברך אך בשל העובדה שהתלונה על כאבים בברך הופיעה כחודש וחצי לאחר התאונה, מבלי שבדקו את מכלול ראיותיו, את אופן אירוע התאונה ונסיבותיה ומבלי שצפו בסרטון המתעד את אופן אירוע התאונה. בהתנהלות זו יש פגיעה בעקרונות הצדק הטבעי וגרימת עיוות דין, המצדיקים היענות לבקשה ומינוי מומחה מטעם בית המשפט. המבקש חזר על טענתו כי פרופ' לברגל הינו מומחה אובייקטיבי, שמונה מטעם בית המשפט ולאחר שצפה בסרטון קבע כי אין לשלול את האפשרות שהפגיעה בברך הינה כתוצאה מהתאונה. לטענתו, קביעה זו של פרופ' לברגל בנוסף לעובדה שהוו עדות לא צפו בסרטון התאונה מצדיקות היענות לבקשה ועל כן, טעה בית המשפט קמא עת דחה את בקשתו להבאת ראיות לסתור.

6. לאחר שעיינתי בבקשה ובנספחיה ובהחלטת בית משפט קמא, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות ללא צורך בקבלת תגובת המשיבים.

הלכה מושרשת היא כי הבאת ראיות לסתור את קביעת הוועדה הרפואית ענף נפגעי עבודה המהווה קביעה על פי דין כמשמעה בסעיף 6ב' לחוק הפיצויים, תותר רק במקרים חריגים ומיוחדים ועת מתקיימות נסיבות יוצאות דופן (ר"ע 634/85 אבו עליון נ' "רותם" חברה לביטוח בע"מ, פ"ד לט(4) 505,508 (1985); ע"א 515/86 "אררט" חברה לביטוח בע"מ נ' אזולאי, פ"ד מ(4) 690, 719; רע"א 8908/17 קרנית קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים נ' פלונית (10.1.2018)). רשימת המקרים שבהם יתיר בית המשפט הבאת ראיות לסתור אינה רשימה סגורה, וכל מקרה ידון לגופו ובהתאם לנסיבותיו הספציפיות. כך למשל התיר בית המשפט העליון הבאת ראיות לסתור מקום שהועדה הרפואית לא הייתה ערה למצבו הרפואי של התובע לפני התאונה, או כאשר כרטיסו הרפואי, שכלל תלונות רלבנטיות לפני התאונה, לא הונח לפניה (ע"א 5779/90 הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ נ' טיארה פ"ד מה(4) 44, עמ' 82; רע"א 7682/06 אליהו חברה לביטוח בע"מ נ' חיים אלוש (25.6.2007)). עצם קיומו של שינוי מהותי במצב העובדתי גם הוא טעם המצדיק הבאת ראיות לסתור (רע"א 796/19 פלוני נ' "הפול"- המאגר הישראלי לביטוחי רכב (28.2.2019); רע"א 4396/13 מירל אשכנזי נ' הפול חברה לביטוח בע"מ (22.12.2013)).

המקרה שלפניי אינו נמנה על אותם מקרים חריגים המצדיקים הבאת ראיות לסתור. כפי שהטעים בית המשפט קמא, קביעת הוועדה הרפואית, הקובעת כי אין קשר סיבתי בין התאונה ובין החבלה בברך , מנומקת היטב. העובדה שהמבקש אינו מסכים עם הנמקת הוועדה ואינו שלם עמה אינה מצדיקה הבאת ראיות לסתור. טענת המבקש כי פרופ' לברגל שמונה כמומחה מטעם בית המשפט בהליך אחר סבור אחרת מהוועדה וכי יש בכך כדי להצדיק הבאת ראיות לסתור לא ניתן לקבל מכמה טעמים: ראשית, פרופ' לברגל לא קבע קיומו של קשר סיבתי בין התאונה ובין החבלה בברך וכל אשר קבע כי "לא יכול לשלול כי אכן נגרמה חבלה סיבובית לברך באירוע זה, גם אם המנגנון לא שכיח ". מדובר בקביעה רופפת למדי לקיומו של קשר סיבתי בין התאונה ובין החבלה בברך שספק רב אם יש בה כדי להרים את הנטל המוטל על התובע להוכיח קיומו של קשר סיבתי בתיק שבו הוגשה חוות הדעת. קביעה רופפת מעין זו אינה מצדיקה הבאת ראיות לסתור קביעה חד משמעית של הוועדה בדבר העדר קשר סיבתי בין התאונה ובין החבלה בברך. שנית, אמירתו של פרופ' לברגל ניתנה במסגרת תשובות לשאלות הבהרה לאחר שאף הוא סבר בחוות דעתו המקורית כי אין קשר סיבתי בין התאונה ובין החבלה בברך. פרופ' לברגל לא נחקר על חוות דעתו ועל אמירתו בתשובות לשאלות הבהרה, וחוות דעתו ואמירתו לא עברו את ביקורת בית המשפט ולא נקבע בפסק דין סופי כי על סמך חוות הדעת ותשובות פרופ' לברגל ניתן לבסס קשר סיבתי בין התאונה ובין הנכות בברך. שלישית, אף אם אניח לטובת המבקש כי פרופ' לברגל סבור כי קיים קשר סיבתי בין התאונה ובין החבלה בברך (ואינני סבור כך) לא היה בכך כדי להצדיק הבאת ראיות לסתור. העובדה שמומחה אחר סבור אחרת מהוועדה אינה מצדיקה הבאת ראיות לסתור, אף אם מדובר במומחה שמונה מטעם בית המשפט. כבר נקבע בהלכה הפסוקה כי פער בין חוות דעת של מומחה זה או אחר ובין קביעת הוועדה הרפואית המהווה קביעה על פי דין, אפילו מדובר בפער ניכר ומשמעו תי, אינו מצדיק הבאת ראיות לסתור (ראו: רע"א 641/85 ציון חברה לביטוח בע"מ נ' סיסו, פ"ד מ(3) 138; ע"א 5779/90 הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ נ' טיארה עבדול אחמד פ"ד מח(4) 77; רע"א 4195/02 סהר ציון חברה לביטוח בע"מ נ' יורי ליפשיץ פ"ד נו(5) 774). בפרשת טיארה דחה בית המשפט העליון ניסון של התובע להיבנות מחוות דעת שהוגשה על ידי הנתבעת בהליך אחר, ושקבעה קיומה של נכות צמיתה עקב התאונה, כהודאת בעל דין במטרה לסתור את קביעת הוועדה הרפואית. בפרשת יורי ליפשיץ דחה בית המשפט העליון טענת התובע, כי קביעת הוועדה הרפואית המכירה בקיומה של נכות עקב התאונה מצדיקה מינוי מומחה נוסף בשל כך שהמומחה שמונה קבע שלא נותרה נכות עקב התאונה. הלכה זו יפה ונכונה, בשינויים המחויבים, גם בענייננו.

7. לא מצאתי ממש בטענת המבקש, כי התנהלות הוועדה הרפואית פגעה בכללי הצדק הטבעי, ומנעה ממנו להוכיח קיומו של קשר סיבתי בין התאונה ובין הנכות בברך. הוועדה הרפואית זימנה את המבקש לבדיקה וקיבלה ממנו אנמנזה, קיבלה את כרטיסו הרפואי, עיינה בכלל המסמכים הרפואיים שהובאו לעיונה הן על ידי המבקש והן ביוזמתה ולא דחתה כל בקשה של התובע להמציא לה מסמכים נוספים. דרך עבודה זו של הוועדה הרפואית היא הדרך המקובלת ואין בלתה. הוועדה הרפואית אינה טריבונל משפטי, היא אינה שומעת ראיות ועדים ואינה קובעת עובדות מעבר לעובדות העולות מהמסמכים שמובאים לעיונה ומגרסתו של הנפגע כפי שהוא מוסר במהלך בדיקתו. הוועדה במקרה דנן לא סטתה מדרך העבודה הרגילה והמקובל ת, והתובע לא הצביע על פגם כלשהו שנפל בדרך עבודה זו המצדיק הבאת ראיות לסתור.

הטענה שאילו הוועדה הייתה צופה בסרטון ייתכן שהייתה משנה את מסקנותיה, כפי ששינה פרופ' לברגל את מסקנותיו, אינה מקובלת עליי. ראשית, פרופ' לברגל לא שינה את מסקנותיו כפי שהמבקש טוען, וכל אשר ציין בתשובות לשאלות ההבהרה כי מעיון בסרטון "לא יכול לשלול כי אכן נגרמה חבלה סיבובית לברך באירוע זה, גם אם המנגנון לא שכיח". כפי שהובא לעיל, אין ללמוד מקביעה זו קיומו של קשר סיבתי ואין ללמוד ממנו שפרופ' לברגל סבור שקיים קשר כאמור. שנית, הוועדה הרפואית לא ביססה את קביעתה על מנגנון הפגיעה ולא קבעה כי נוכח נסיבות האירוע אין היתכנות שהמבקש נפגע בברך. הוועדה הרפואית ביססה את מסקנותיה על העובדה שבתיעוד הרפואי הסמוך לתאונה אין זכר לחבלה בברך, על העובדה שהתלונה הראשונה על כאבים בברך הופיעה כחודש וחצי לאחר האירוע אף שהתובע ביקר מספר פעמים קודם לכן אצל רופאים כולל אצל אורתופד ועל העובדה שבפנייה זו, שבה התלונן המבקש לראשונה על כאבים בברך, נרשם במפורש כי הכאבים בברך הופיעו כשלושה ימים לפני הביקור אצל הרופא וכי לא קדמה לתלונות חבלה בברך. אין בין הנמקה זו ובין מנגנון החבלה ונסיבות התאונה ולא כלום.

8. סוף דבר, בקשת רשות הערעור נדחית. משלא נדרשה תגובת המשיבה, אינני עושה צו להוצאות.

ניתנה היום, ו' אייר תש"פ, 30 אפריל 2020, בהעדר הצדדים.