הדפסה

בית המשפט המחוזי בנצרת בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים רע"א 37485-03-19

בפני
כבוד ה שופטת תמר נסים שי

מבקשים

1.עתיד חי הנדסה אזרחית בע"מ
2.עבדאלחכים עזאם

נגד

משיבים

חסן ש.א. השקעות בע"מ

פסק דין

לפני בקשה למתן רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט קמא ( כב' ס. הנשיא השופטת נ. דלה-מוסא) מיום 8.2.19, במסגרתה נדחתה בקשתו של המבקש 2 ( להלן: "המבקש") לביטול פסק בוררות שניתן ע"י כב' הבורר עו"ד ח'אלד זועבי ביום 25.7.15.
 
כרקע להחלטה יצוין כי ביום 2.7.2012 הגישה המשיבה כנגד המבקשים תביעה למתן צו עשה ( ת"א 4530-07-12 ) במסגרתה עתרה להורות למבקשים להשיב לידיה כלי מכני הנדסי מסוג הידרמוק ( ולהלן: "המחפרון") אותו השכירה להם בהתאם להסכם שצורף לתביעה. ראוי לציין על פי ההסכם עתידים היו המבקשים לרכוש את המחפרון מהמשיבה ולצורך כך סיכמו הצדדים כי ימסרו שיקים נוספים ע"ס 200,000 ₪ לפירעון עתידי .

במסגרת ניהול ההליך בבית המשפט קמא ובהתאם להסכמתם של הצדדים כעולה מפרוטוקול הדיון מיום 8.8.12, הועבר הסכסוך להכרעתו של הבורר עוה"ד ח'אלד חוסני זועבי. עיון בתיק מעלה כי ביום 24.2.16 הגישה המשיבה בקשה לאישור פסק בוררות שניתן ע"י כב' הבורר ביום 25.7.15 במסגרתו אישר הבורר את הסכמת הצדדים שהושגה במהלך הבוררות שעיקרה כי המבקשים ישלמו למשיבה סך של 65,000 ₪ בשבעה תשלומים ולאחר השלמת התשלום יועבר המחפרון נושא התביעה לבעלות המבקשים.
 
ביום 2.3.16 ניתן פסק דין המאשר את פסק הבורר, ואולם בהמשך הוא בוטל (בהחלטה מיום 23.7.2018) בעקבות בקשה שהוגשה מטעם המבקש ולאחר שהוברר כי הבקשה לאישור הפסק לא הומצאה לו כדין. במסגרת החלטתו אפשר בית המשפט קמא למבקש להגיש בקשה לביטול פסק הבורר בהתאם לעילות הקבועות בסע' 24 לחוק הבוררות, תשכ"ח-1968 וכך עשה המבקש .
 
בבקשה שהגיש טען המבקש כי נפלו פגמים הן בפסק הבורר והן באופן ניהול הליך הבוררות. עוד טען כי המשיבה הפרה את ההסכם עם המבקשים כאשר זייפה דו"חות מע"מ על מנת לזכות בהחזרים לא לה, כי הונתה את המבקשים בכך שתקופה קצרה לפני המועד למסירת המחפרון לידי המבקשים שיעבדה אותו לבנק, וכן כי קיבלה לידיה פיצויים מחברת הביטוח בגין נזקים שנגרמו למחפרון במהלך שנת 2011 אף שהמבקש הוא שנשא בעלויות התיקון. לצד אלה, נטען כי המבקשים שילמו כספים בגין המחפרון למשיבה ( ולא קיבלו חשבוניות בגינם) אולם התברר כי המשיבה לא תוכל לשחרר את המחפרון משיעבוד ולהעבירו לידי המבקשים. עוד נטען כי המחפרון הושב לידי המשיבה ובכך נפרע מלוא חובם של המבקשים כלפיה.
 
לאחר קבלת תגובת המשיבה וקיום דיון במעמד הצדדים, דחה בית המשפט קמא את הבקשה. בית המשפט קמא נדרש לטענות המבקש ביחס לפגמים בפסק הבורר ובהליך וקבע כי הטענה שפסק הבורר איננו מנומק אין לה על מה שתסמוך. הבורר נתן תוקף להסכמות הצדדים ומשכך לא היה צורך בנימוקים. עוד דחה את הטענה כי הצדדים לתביעה לא צוינו בכותרת הפסק. לקביעתו הפסק ניתן במהלך ישיבה שנערכה במעמד הצדדים וכנהוג בכל פרוטוקול דיון, צוינו בכותרת שמות הנוכחים. כמו כן, במסגרת הפסק צוין באופן מפורש כי הוא מתייחס למחלוקת שבין הצדדים במסגרת התביעה דנן תוך ציון פרטיה. נדחתה גם הטענה כי המבקש עזב את ישיבת הבוררות וכי ההסכמות ניתנו שלא על דעתו וזאת בשים לב לאמור בתצהיר מטעם המשיבה לפיו טענות אלה אינן אמת, כשהמבקש בחר שלא לחקור את המצהיר. נקבע עוד כי יתר הטענות לעניין התנהלות המשיבה הן טענות לגופו של סכסוך אשר אין זה המקום לדון בהן, ואף שמדובר בעובדות שהתרחשו עובר למתן פסק הבורר, ומשהגיעו הצדדים להסכמות על יסודן ניתן הפסק, טענות אלה אינן רלוונטיות עוד. יתרה מזו, משעובדות אלה היו בידיעתו של המבקש עובר להסדר ולפסק הבורר, חזקה כי הן עלו בהליך הבוררות. סוגיית השיעבוד אף היא קיבלה ביטוי בהסכמות הצדדים שקיבלו תוקף של פסק בורר.
עוד נקבע כי טענות שעניינן קיזוז מקומן להתברר בהוצאה לפועל ולא בהליך זה. כמו כן, טענת המבקש שהשיב את המחפרון לידי המשיבה איננה מהווה עילה לביטול הפסק בהתאם לסע' 24 לחוק הבוררות וממילא, זו נטענה בעלמא והיא עומדת בניגוד לתצהיר המצהיר מטעם המשיבה, אשר כאמור, לא נחקר. יתרה מזו, טענת המבקש כי העביר כספים ושיקים למשיבה מעידה על הסכמתו לפסק הבורר.
על החלטה זו מבקשים המבקשים להשיג לפניי.
במאמר מוסגר יוער כי על אף שהתביעה בתיק קמא הוגשה כנגד המבקשים, את הבקשה לביטול פסק הבורר הגיש המבקש לבדו ואף בגוף הבקשה שלפניי הטענות נטענות לכאורה בשמו זאת אף כי בכותרת הבקשה צוינה גם המבקשת הנוספת. להלן אדרש לטענות המבקש.

בבקשה שלפניי מעלה המבקש את הטענות שהעלה בבקשה לביטול פסק הבורר, וטוען כי בית המשפט קמא התעלם מכולן. לשיטתו, בפסק הבורר נפלו פגמים מהותיים ויסודיים שיש בהם כדי לגרום למבקש עוול באופן המצדיק התערבותו של בית המשפט וביטול הפסק.
 
לאחר שעיינתי בבקשה על נספחיה ובהחלטת בית משפט קמא, הגעתי לכלל מסקנה כי הבקשה איננה מצריכה תשובה וכי דינה להידחות מיד, בהתאם לתקנה 406( א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984.
 
עניינה של הבקשה בהחלטה הדוחה בקשה לביטול פסק בורר. הלכה היא כי "אין ערכאת הערעור נוהגת ככלל להתערב בהחלטותיהם של בתי המשפט, הנוגעות לאישור, או לביטול פסקי בוררות, להוציא סוגיות משפטיות נכבדות ותקדימיות הכרוכות באלה, או בפרשנות חוק הבוררות, התשכ"ח-1968, או כאשר קיים חשש לעיוות דין" (רע"א 8229/10 צ'רלטון בע"מ נ' ההתאחדות לכדורגל בישראל (21.11.10) ).
 
במקרה דנן, לא הובאו בפניי טיעונים המצדיקים חריגה מהכלל. החלטתו של בית המשפט קמא מנומקת כדבעי ונותנת מענה לכל טענותיו של המבקש. לא מצאתי כי נפלה שגגה במי מקביעותיו של בית המשפט קמא.
 
לגופו של עניין אציין, כי העילות הקבועות בסע' 24 לחוק הבוררות לביטול פסק בורר ברורות ומפורשות, ועל הטוען לקיומה של מי מהן להוכיח זאת. בענייננו, בדין קבע בית המשפט קמא כי פסק הבורר ניתן על יסוד הסכמות הצדדים, וכדרכם של פסקי דין המאשרים הסכמי פשרה, אין צורך בהוספת נימוקים כלשהם. מקובלת עליי גם הקביעה כי הפסק ניתן במסגרת פרוטוקול אשר כנהוג, כולל את שמות הנוכחים ומכל מקום, בפסק צוינו פרטי התביעה בבית המשפט ומשכך זהות הצדדים לו ברורה וברי שאין בכך משום עילה לביטול הפסק. גם דחיית הטענות לעניין אופן ניהול הליך הבוררות ובכלל זה השתתפותו של המבקש בו מקובלת עליי. כאמור בהחלטה, המשיבה הגישה תצהיר המזים טענות אלה והמבקש בחר מטעמיו של לחקור את המצהיר. משכך, אין לו להלין אלא על עצמו. גם הטענות שעניינן התנהלות המשיבה כנטען, עובר למתן פסק הבורר ( הפרת ההסכם, דיווח כוזב לרשויות המע"מ וכד') אינן רלוונטיות לבקשה לביטול פסק הבורר ואינן מבין עילות הביטול הקבועות בחוק. מכל מקום, המבקש עצמו טוען כי שטח טענותיו בפני הבורר ( באופן שסותר טענותיו כי לא ניתן לו יומו בהליך הבוררות) ובכל זאת החליט להגיע להסכמות שמסיימות את המחלוקת בינו לבין המשיבה. טענותיו בהקשר זה בפרט ובנוגע לבטלות הפסק בכלל אף עומדות בסתירה לטענתו כי שילם כספים למשיבה בהתאם להסכמות הצדדים.
 
נוכח כל האמור, הבקשה למתן רשות ערעור ( לרבות הבקשה לעיכוב ביצוע) נדחית.
 
משלא נתבקשה תגובת המשיבה, אינני עושה צו להוצאות.

ניתן היום, כ"ה אייר תשע"ט, 30 מאי 2019, בהעדר הצדדים.