הדפסה

בית המשפט המחוזי בנצרת בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים רע"א 28158-05-19

בפני
כבוד ה שופטת תמר נסים שי

מבקשים

עדה מנור

נגד

משיבים

בנק הפועלים

פסק דין

לפניי בקשה למתן רשות ערעור על החלטותיו של בית משפט השלום ( כב' השופט ר. פיין), האחת מיום 28.3.2019 במסגרתה ניתנה למבקשת רשות להתגונן בכפוף להפקדת ערובה בסך 50,000 ₪, והשנייה מיום 1.5.2019 במסגרתה נדחתה בקשתה לעיון חוזר בהחלטה מיום 28.3.19.

רקע דרוש ותמצית הטענות

עסקינן בתביעה כספית שהגיש המשיב - בנק הפועלים (ולהלן: "הבנק") כנגד המבקשת ושניים אחרים – בנה ובת זוגו, בגין חוב שנוצר בחשבון עו"ש שהנתבעים 1 ו – 2 הינם בעליו וכן חוב בחשבון עו"ש נוסף שבבעלות הבן והלוואות שקיבל במסגרתו. המבקשת נתבעה בגין ערבותה ( כערבה יחידה) להלוואה אחת שנטל בנה מהבנק שחובו בגינה נכון למועד הגשת התביעה עמד על 74,990 ₪.

המבקשת הגישה בקשה למתן רשות להתגונן, במסגרתה טענה כי פקיד הבנק שהחתימה על מסמכי הערבות עשה כן מבלי שהבהיר לה את משמעות חתימתה, מבלי ליידע אותה בנוגע למצבם של הנתבעים בחשבון ומבלי להבהיר לה אילו סיכונים היא נוטלת על עצמה בהתחייבותה לערוב להלוואה. המבקשת מוסיפה וטוענת כי התייצבה בבנק לצורך החתימה על מסמכי הערבות והוחתמה עליהם תוך פרק זמן קצר, מבלי שניתנה לה שהות או הזדמנות לעיין בהם תחילה ולהבין על מה היא חותמת ואף מבלי ש נמסר לה עותק מהם. יתרה מכך, פקיד הבנק שהחתימה אף הבהיר לה כי אין משמעות בפועל לחתימתה ומדובר בעניין פרוצדוראלי בלבד. לתמיכה בטענתה, המבקשת הפנתה לטופס ההודעה לערב ממנו עולה כי לא חתמה על סעיף 4 ממנו שכותרתו " גילוי מידע מהותי לערב". עוד היא טוענת כי הוספו לסעיף פרטים לאחר החתימה. לשיטתה, הבנק הפר את חובותיו בהתאם לחוק הערבות, תשכ"ז-1967 באופן הפוטר אותה מערבותה.

בהחלטתו מיום 28.3.19 לאחר בחינת הטענות, קבע בית המשפט קמא כי אמנם טענות המבקשת אינן עולות כדי " הגנת בדים", אולם מדובר בטענות שנטענות בעל פה, כנגד מסמכים בכתב עליהם היא חתומה. לפיכך, וכאיזון בין השיקולים השונים שיש להביאם בחשבון במסגרת הליך זה כאשר מול הרצון ליתן לבעל הדין יומו בבית המשפט עומד השיקול שלא לאפשר ניהול הליכי סרק, קבע ערובה כספית בסך של 50,000 ₪.

המבקשת הגישה בקשה לעיון חוזר בהחלטה במסגרתה חזרה על הנטען בבקשה ביחס לנסיבות החתמתה והוסיפה כי אין בכך שטענותיה, המופנות כלפי הבנק כמי שהפר חובות חקוקות , הינן טענות בעל פה , כדי לחסום דרכה להתגונן בפני התביעה . מדובר בטענות הגנה העולות בתיקים רבים על ידי ערבים ואף מתקבלות מפעם לפעם ולא היה מקום לחיוב בערובה בוודאי לא בשיעור כה גבוה מתוך סכום התביעה.

בית המשפט קמא דחה את הבקשה לעיון חוזר תוך קביעה כי לא ניתן להתעלם מחתימותיה הרבות של המבקשת על מסמכי הבנק לרבות חתימתה בסמוך לסעיפים בהם היא מאשרת כי טרם חתימת כתב הערבות נמסר לה עותק ממנו וניתנה לה הזדמנות סבירה לעיין בו. לשלב זה של הדיון, חתימותיה של המבקשת מקימות חזקות עובדתיות ומשפטיות הפועלות נגדה. בית המשפט שב והפנה לקביעתו בהחלטה ליתן רשות להתגונן לעניין האיזון בין השיקולים השונים הצריכים , וציין כי אין בחיוב בהפקדת ערובה כדי לחסום את דרכה של המבקשת מניהול המשפט וזאת משאין בפיה טענה כי לא תוכל להפקיד את הסכום בו חויבה .

בבקשה שלפניי שבה המבקשת ומעלה את הטענות שהעלתה בבקשה למתן רשות להתגונן. אשר להחלטות נושא הבקשה למתן רשות ערעור, המבקשת טוענת כי בית המשפט קמא פעל שלא בהתאם לתקנות בכך שהעביר את הבקשה למתן רשות להתגונן לתגובת המשיב, והתבסס בהחלטתו על התגובה ולא על הבקשה ( בניגוד לתקנה 205( א)). בנוסף, בית המשפט חייב בהפקדת ערובה, אף שהפסיקה קובעת שמקום בו המבקש מראה הגנה אפשרית, השימוש בסמכות זו ייעשה רק במקרים חריגים ונדירים. לגופה של החלטה, מציינת המבקשת כי בית המשפט שגה עת העניק משקל נכבד לעובדה שהמבקשת חתומה על מסמכי הערבות, ומנגד התעלם מיתר טענות ההגנה שעניינן תקינות התנהלות הבנק בנדון. קביעתו של בית המשפט למעשה מרוקנת מתוכן את הוראות חוק הערבות בנוגע לחובת הגילוי כלפי ערב. המבקשת מפנה להחלטות של בתי משפט אחרים בהן ניתנה רשות להתגונן בנסיבות דומות ללא חיוב בהפקדה .
המבקשת מוסיפה כי למצער היה על בית המשפט קמא להפחית מהערובה שקבע. המבקשת הינה בת 71, מתקיימת מקצבת פנסיה וביטוח לאומי כפי שהיה ידוע לבית המשפט עוד מהדיון בבקשה לביטול העיקולים. העמדת הערובה על סך 50,000 ₪ משמעה בפועל חסימת המבקשת מלקבל יומה בבית המשפט.

דיון והכרעה

לאחר שעיינתי בבקשה על נספחיה ובהחלטות בית משפט קמא, הגעתי לכלל מסקנה כי הבקשה איננה מצריכה תשובה וכי דינה להידחות מיד, בהתאם לתקנה 406( א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984 ( להלן: "התקנות"). להלן נימוקיי.

תקנה 210 מסמיכה את בית המשפט להתנות את מתן הרשות להתגונן בתנאים שונים, לרבות בהפקדת ערובה. שיקול הדעת של הערכאה המבררת בעניין זה רחב מאוד ועל דרך הכלל ערכאת הערעור לא תתערב בו ( רע"א 384/17 קלמו סבוב נ' גמא ניהול וסריקה בע"מ (1.2.17)).

לענייננו, לאחר שבחנתי את הטענות ואת התיק קמא, לא מצאתי כי נפלה שגגה בהחלטתו של בית המשפט קמא להתנות את הרשות להתגונן בהפקדת ערובה. כפי שנקבע בפסיקה " ניתן לומר שקיים יחס הפוך בין סיכויי ההגנה לגובה הערובה: ככל שסיכויי ההגנה נראים, על פני הדברים, קלושים יותר – כך עשויה להידרש ערובה משמעותית יותר, כתנאי למתן הרשות להתגונן. זאת לצד שיקולים נוספים, דוגמת השאיפה שלא להתנות את מתן הרשות בתנאים נוקשים מדי, אשר בפועל עלולים לנעול את שערי בית המשפט בפני מבקש הרשות" (ע"א 8381/14 ישראל אברבך נ' בנק אגוד לישראל בע"מ (26.1.15)).

אמנם, כפי שקבע בית המשפט קמא, טענות המבקשת מקימות לה הגנה אפשרית ואולם, נראה כי זו דחוקה למדי. בצדק ציין בית המשפט קמא כי מדובר בטענות בעל פה כנגד מסמכים בכתב עליהם חתומה המבקשת . בהחלטתו המאוחרת אף הוסיף כי זו חתומה על המסמכים במספר רב של מקומות לרבות בסמוך לסעיפים לפיהם בטרם החתימה ניתנה לה האפשרות לעיין במסמכים ואף נמסר לה עותק מהם. חזקה על אדם שחתם על מסמך כי הוא קרא והבין וחתם לאות הסכמתו, במיוחד כאשר לצד זאת, המבקשת אינה טורחת להבהיר מה סברה היא עצמה כאשר התייצבה לחתום על מסמכי הבנק ומדוע הוטעתה לסבור כי לחתימתה אין משמעות כלשהי. בנסיבות העניין, בשים לב לסיכויי ההגנה שאינם גבוהים, נקבעה הערובה בסך של 50,000 ₪ ואף בכך לא נפלה שגגה.

אשר לטענות המבקשת בדבר מצבה הכלכלי - בבקשת הרשות להתגונן לא העלתה המבקשת טענה כלשהי בנוגע ליכולתה הכלכלית ואף בבקשה לעיון חוזר לא הבהירה מדוע לא תוכל להפקיד את הסכום שנקבע. בבקשה שלפניי היא מפנה לדיון בבקשה לביטול עיקולים שהתנהל בבית המשפט קמא, משם לשי טתה צריך היה בית המשפט להסיק כי לא תוכל לקיים את תנאי הערובה . לא ראיתי כי יש ממש בטענה. עיון בפרוטוקול הדיון בבקשה לביטול העיקולים אינו מלמד כי המבקשת לא תוכל להפקיד את הסכום שנקבע ואין די בהצהרתה בדיון שתוכל לשלם את החוב בתשלומים בלבד, כדי לבסס טענה בדבר העדר יכולת. בקשות המבקשת לרבות זו שלפניי חסרות תימוכין עובדתי כלשהו ובכלל כך אסמכתאות בדבר הכנסות, הוצאות , חסכונות וכדומה. עוד יוער כי ממילא ככל שהיה מקום להביא סוגיה זו בחשבון, על המבקשת היה להעלות טענות מפורשות בבקשה עצמה ולא על דרך של הפנייה למסמכים אחרים.
בנסיבות העניין, ומכל הטעמים שלעיל, הבקשה נדחית.

משלא נתבקשה תגובת המשיב, אינני עושה צו להוצאות.

ניתן היום, כ"ד אייר תשע"ט, 29 מאי 2019, בהעדר הצדדים.