הדפסה

בית המשפט המחוזי בנצרת בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים רע"א 15928-07-20

בפני
כבוד ה שופט אשר קולה

המבקש

פלוני

נגד

המשיבים

  1. אלמוני
  2. הפניקס חברה לביטוח

החלטה

לפני בקשת רשות ערעור על החלטת בית השלום בבית שאן (כב' השופט ח'טיב) בת"א 6363-08-19.
המבקש הגיש תביעת נזקי גוף, אשר נגרמו לו לטענתו בתאונת דרכים. מומחה בית המשפט בתחום הנוירוכירורגיה קבע למבקש נכויות זמניות של 100% למשך שנה מיום התאונה ו- 65% לתקופה של שנה נוספת לאחר מכן.
המבקש הגיש לבית המשפט בקשה לתשלום תכוף, במסגרתו עתר, בין היתר, לתשלום עבור הוצאות צרכיי ריפוי וכן לסכום של 7,700 ₪ לחודש מיום התאנה בגין הוצאות צרכי מחייה. בהחלטתו מיום 8.6.20 קיבל בית המשפט את הבקשה בחלקה, תוך שפסק על דרך האומדנה סכום של 8,000 ₪ בגין צרכיי ריפוי וסכום של 60,000 בגין צרכיי מחייה. לאחר הפחתת תשלום תכוף קודם, פסק בית המשפט כי על המשיבה לשלם למבקש כתשלום תכוף סך של 41,950 ₪.
על החלטה זו הוגשה הבקשה שלפניי. לטענת המבקש בתמצית, שגה בית המשפט קמא עת פסק סכום נמוך מהנדרש בכל הקשור לצרכיי המחייה, הגם שגרסתו לעניין השתכרות בסך 7,700 ₪ עובר לתאונה לא נסתרה. הוסיף וטען כי שגה בית המשפט קמא עת הפחית כשליש מחישוב הפסדי השכר שנגרמו למבקש. לבסוף טען כי שגה בית המשפט קמא עת בחר בנסיבות העניין להפחית את התשלום התכוף הקודם.
לאחר שעיינתי בבקשה, כמו גם בתיק בית המשפט קמא, מצאתי לדחות את הבקשה בלא צורך בתשובה, בגדרה של תקנה 406(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד- 1984.
כידוע (וכפי שהמבקש עצמו הודה), קבעה הפסיקה כי כעניין של מדיניות אין ערכאת הערעור נוטה להתערב בפסיקת תשלומים תכופים שניתנה בגדר בקשה לסעד בעל משמעות זמנית, אלא במקרים נדירים (רע"א 5703/90 ציון חברה לביטוח בע"מ נגד עצמון, תק-על 91(1) 1142). כמו כן נקבע כי אין דרכו של בית משפט שלערעור להתערב בגובה הסכום שנפסק כתשלום תכוף, אלא אם הסכום האמור חורג בבירור מהסכום הסביר (רע"א 5729/97 הפניקס הישראלי נגד שלמה חיר ואחרים, תק-על 97(4), 289).
בכל הנוגע לתשלום צרכיי המחייה של המבקש, קבע בית המשפט קמא, לאחר שעיין באופן מעמיק בכלל הנתונים בתיק, כי "רב הנסתר על הגלוי באשר להיקף עבודתו של התובע אצל הנתבע מס' 1 ולגובה שכרו עובר לתאונה ומקומן של סוגיות אלו להתברר במסגרת התביעה העיקרית".
לא מצאתי כי נפלה שגיאה בהחלטה זו של בית המשפט קמא ואף לא מצאתי כי סכום התשלום התכוף אותו פסק בית המשפט קמא חורג בבירור מהסכום הסביר, באופן המצדיק התערבות בהחלטה.
על כן אני דוחה את בקשת רשות הערעור. משלא נתבקשה תשובה אין צו להוצאות.

ניתנה היום, ט"ז תמוז תש"פ, 08 יולי 2020, בהעדר הצדדים.