הדפסה

בית המשפט המחוזי בנצרת בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים רע"א 10979-02-20

בפני
כב' השופט ערפאת טאהא

המבקש

פלוני

נגד

המשיבה
כלל חברה לביטוח בע"מ

פסק דין

לפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום בנצרת (כב' השופט אלעד טל) מיום 26.12.2019 בתיק ת"א 9923-02-19, בגדרה נדחתה בקשת המבקש להתיר לו להביא ראיות לסתור את קביעת הועדה הרפואית שליד המוסד לביטוח הלאומי, בהתאם לסעיף 6ב' ל חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה – 1975 (להלן: "חוק הפיצויים").

1. המבקש יליד 2.9.1952 נפגע ביום 7.2.2012 בתאונת דרכים – עבודה . כתוצאה מהתאונה נפגע המבקש ביד ימין, בכתף ובמרפק ימין וכן בצוואר. בעקבות הפגיעה התחיל ה מבקש להתלונן על כאבים בצוואר ומפרק ימי ן. בשל תלונות אלה הופנה לבירור הדמייתי אשר כלל US ו- CT לכתף ומרפק ימין וכן לצוואר. בבדיקת US מיום 13.11.2012 נמצא " קרע מלא בגיד סופרא ספינטוס" בכתף ימין. בבדיקת CT מיום 27.12.2012 לא נראה קרע, אלא נראה כי יש " הסתיידות סביב ראש עצם ההומרוס כמו כן הסתיידות במפרק בקוויט גלנוהומרוס".

2. המבקש הגיש למוסד לביטוח הלאומי (להלן: " המל"ל") תביעה לקביעת דרגת נכות מעבודה, ועניינ ו נידון בפני שתי וועדות שליד המל"ל. וועדה מדרג ראשון קבעה בהחלטה מיום 10.3.2013, כי המבקש סבל מנכות זמנית בשיעור של 10% מיום 21.4.2012 עד 30.6.2012, וכי החל מיום 1.7.2012 לא נותרה ל ו נכות צמיתה כלשהי בעקבות התאונה . ערר שהגיש המבקש לוועדה רפואית לעררים אף הוא נדחה. נקבע, כי לאור ממצאי הבדיקה הקלינית ששללה הגבלות תנועה או חסרים נוירולוגיים ולאור ממצאי צילומי ההדמיה, לרבות צילומי הדמיה מיום התאונה שהיו תקינים, לא נותרה למבקש נכות צמיתה עקב התאונה.

3. ביום 12.3.2015, קרי לאחר קביעת הוועדה הרפואית לעררים בעניינו של המבקש, ביצע המבקש בדיקת MRI בה הודגם טנדניטיס של הגידים RC עם קרע חלקי בגיד סופרה ספינטוס בחלק המפרקי בגודל כ-9 מ"מ. בעקבות ממצאי בדיקה זו הגיש המבקש לבית המשפט קמא בקשה להתיר לו להביא ראיות לסתור את קביעת הוועדה הרפואית לעררים.

4. בהחלטה מיום 26.12.2019 דחה בית משפט קמא את הבקשה. נקבע, כי עיון בפרוטוקול הוועדה מלמד , כי נערכה למבקש בדיקה רפואית מפורטת, הוועדה עיינה בצילומי ההדמיה שבוצעו למבקש ביום התאונה ולאחר מכן וכי עמדה בפניה בדיקת US שהדגימה קרע חלקי בגיד סופרה ספינטוס בכתף, והגיעה למסקנה כי אין קשר סיבתי בין הנזק הנטען ובין התאונה וכי לא נותרה למבקש נכות צמיתה עקב התאונה. עוד נקבע, כי הממצא שהודגם בבדיקת ה- MRI הודגם בבדיקת ה- US, כך שאין המדובר בממצא חדש שהוועדה לא הייתה ערה לקיומו. בית המשפט קמא הוסיף וקבע, כי טענותיו של המבקש הן בגדר וויכוח תכני עם קביעת הועדה הרפואית, שאינן מהוות טעם מיוחד המצדיק הבאת ראיות לסתור.

5. על ההחלטה מיום 26.12.2019 הגיש המבקש את בקשת רשות הערעור המונחת לפניי.

לטענת המבקש, טעה בית משפט קמא עת דחה את בקשתו להבאת ממצאי בדיקת ה-MRI כראיה לסתור את קביעות הוועדה. לשיטתו, עסקינן במקרה חריג בו יש להיעתר לבקשתו ולהתיר הבאת ראיות לסתור, שכן קיים חשש לעיוות דין אם העניין יוכרע על פי קביעת המל"ל מלפני למעלה משש שנים. המבקש טען, כי בדיקת ה- MRI שביצע לאחר שדיוני הוועדה הסתיימו היא בדיקה מעמיקה ומדויקת יותר וממצאיה העידו על קיומו של קרע חלקי בכתף, ממצא אשר שולל את קביעת הוועדה הרפואית שבצילומי ההדמיה לא אובחן ממצא טראומטי. לשיטתו, ממצאי בדיקת ה- MRI אשר מפריכים קביעת הוועדות הרפואיות שאין המדובר בנ זק טראומטי, מצדיקים מתן היתר להבאת ראיות לסתור . המבקש הוסיף וטען, כי עובר לתאונה הוא תפקד ועבד רגיל ללא כל מוגבלות בכתף וכי רק עקב ה תאונה וסמוך לאחר שקרתה החלו מגבלותיו וכאביו. לשיטתו, גם אם כל מה שגרמה התאונה הוא לעורר את המחלה שה ייתה חבויה בגופו, די בכך מבחינה משפטית כדי לבסס קשר סיבתי בין התאונה ובין המוגבלות. נוכח כל המפורט עתר המבקש להתיר לו להביא ראיות לסתור את קביעת הוועדה הרפואית על ידי מינוי מומחה מטעם בית המשפט.

6. לאחר שעיינתי בבקשה ובנספחיה ובהחלטת בית משפט קמא, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות מבלי להידרש לתגובת המשיבה.

הלכה מושרשת היא כי הבאת ראיות לסתור את קביעת הוועדה הרפואית ענף נפגעי עבודה המהווה קביעה על פי דין כמשמעה בסעיף 6ב' ל חוק הפיצויים, תותר רק במקרים חריגים ומיוחדים ועת מתקיימות נסיבות יוצאות דופן (ר"ע 634/85 אבו עליון נ' "רותם" חברה לביטוח בע"מ, פ"ד לט(4) 505,508 (1985) ; ע"א 515/86 "אררט" חברה לביטוח בע"מ נ' אזולאי, פ"ד מ(4) 690, 719; רע"א 8908/17 קרנית קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים נ' פלונית (10.1.2018)). רשימת המקרים שבהם יתיר בית המשפט הבאת ראיות לסתור אינה רשימה סגורה, וכל מקרה ידון לגופו ובהתאם לנסיבותיו הספציפיות. כך למשל התיר בית המשפט העליון הבאת ראיות לסתור מקום שהועדה הרפואית לא הייתה ערה למצבו הרפואי של התובע לפני התאונה, או כאשר כרטיסו הרפואי, שכלל תלונות רלבנטיות לפני התאונה, לא הונח לפניה (ע"א 5779/90 הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ נ' טיארה פ"ד מה (4) 44, עמ' 82; רע"א 7682/06 אליהו חברה לביטוח בע"מ נ' חיים אלוש (25.6.2007) ). עצם קיומו של שינוי מהותי במצב העובדתי גם הוא טעם המצדיק הבאת ראיות לסתור (רע"א 796/19 פלוני נ' "הפול"- המאגר הישראלי לביטוחי רכב (28.2.2019); רע"א 4396/13 מירל אשכנזי נ' הפול חברה לביטוח בע"מ (22.12.2013) ).

המקרה לפניי לא נמנה על אותם מקרים חריגים המצדיקים התרת הבאת ראיות לסתור. כפי שהטעים בית המשפט קמא הן בדו"ח הוועדה הרפואית מדרג ראשון והן בדו"ח הועדה הרפואית לעררים צוין כי עמדה בפני הועדה בדיקת US אשר הדגימה קרע בכתף ימין, כך שממצאי בדיקת ה-MRI עליה מבסס המבקש את בקשתו להבאת ראיות לסתור אינם ממצאים חדשים שהוועדה לא הייתה ערה לקיומם. על אף ממצאים אלה ונוכח ממצאי הבדיקה הקלינית שביצעה הוועדה בעצמה ונוכח צילומי ההדמיה מיום התאונה שהיו תקינים קבעה הוועדה כי לא נותרה למבקש נכות צמיתה בעקבות התאונה. בנסיבות אלה שבהן ממצאי בדיקת ה- MRI לא חידשו דבר, אין כל טעם ממשי המצדיק הבאת ראיות לסתור. בהקשר זה מקובלת עליי קביעת בית המשפט קמא שטענות המבקש הן בגדר ויכוח תכני עם ממצאי ומסקנות הוועדה. כידוע, אי-הסכמת בעל דין עם ממצאי ומסקנות הוועדה הרפואית אינה מהווה טעם אשר מצדיק הבאת ראיות לסתור. גם הטענה שהמבקש עודנו סובל מכאבים ומהגבלה בכתף אינה מצדיקה הבאת ראיות לסתור. תלונות אלו עמדו בפני הוועדה שבחנה אותן והגיעה למסקנה שאין בהן כדי להצדיק קביעת נכות כלשהי נוכח הבדיקה הקלינית שבוצעה על ידה ונוכח ממצאי ההדמיה מיום התאונה.

7. אשר על כן, בקשת רשות הערעור נדחית. משלא נדרשה תגובת המשיבה, אינני עושה צו להוצאות.

ניתנה היום, ט"ז אדר תש"פ, 12 מרץ 2020, בהעדר הצדדים.