הדפסה

בית המשפט המחוזי בנצרת בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים עש"א 48401-10-17

בפני
כבוד ה שופטת רננה גלפז מוקדי

מערערים

1.דליה פדה איולקר
2.מיכאל פדה

נגד

משיבים

1.שוקי פרידמן
2.הלשכה לסיוע משפטי - מחוז צפון

פסק דין

ערעור כנגד החלט ות הלשכה לסיוע משפטי ("המשיבה") אשר סירבה להעניק למערערים סיוע משפטי.
המערערים קיבלו מן המשיבה ייצוג במספר הליכים. בחלקם, הופסק הייצוג ובהליכים נוספים לא אושר המשך הייצוג בערכאות נוספות.

טענות הצדדים בערעור

המערערים מבקשים להשיג על החלטות המשיבה שלא לייצגם בהליכים שונים. כפי שעולה מהודעת הערעור אשר הוגשה על ידם, הם מבקשים ייצוג בתיקי בית המשפט קמא אשר צויינו על ידם בהודעת הערעור - תיק תביעת לשון הרע נגדם שמספרו 18304-07-14 אשר כבר הסתיים וערעור עליו הוגש על ידי המערערים לבדם, הליך בזיון בית משפט במסגרת תיק 57216-12-16 אף הוא הסתיים בפסק דין כבר בחודש ינואר 2017 ותיק 30575-10-14 שעניינו תביעה כספית של המערערת ואימה נגד המשיבים, אף הוא נסגר בחודש ספטמבר 2017, קודם שהוגש ערעור זה.
המערערים טוענים בערעורם כי למרות שנמצאו זכאים לסיוע משפטי, הם לא מקבלים ייצוג הולם, עורכי הדין אינם זמינים להם, אינם מגיבים לפניותיהם בטלפון או בדואר האלקטרוני ואינם מייצגים אותם נאמנה. הם נתקלים לטענתם, ב"סחבת מכוונת" ולא מסכימים לייצגם במסגרת הליכי ערעור. חרף הביקורת הקשה שיש למערערים על אופן ייצוגם על ידי הסיוע המשפטי, הם עומדים על זכותם, כך לטענתם, לייצוג הולם באמצעות הסיוע המשפטי.
המערערים טוענים כי התנהלות המשיבה, מנעה מהם הזכות להגיש סיכומים בתיק 18304-07-14 כך שפסק הדין קמא ניתן בהעדר סיכומים מטעמם וכן כי התנהלות המשיבה פגעה בניהול תיקים אחרים של המערערים , בהם ניתנו החלטות ללא י יצוג. בסעיף האחרון טענו המערערים כי אף עובר ליום הגשת הערעור ניתנו החלטות בהעדרם, ללא ידיעתם על מועדי דיון וללא מתן יכול להתגונן.
כלל טענות המערערים מתמצות בכך כי התנהלות זו של המשיבה ונציגיה, וכן של "מערכת המשפט" בכללה, קיפחה את זכויותיהם .
ביום 20.12.17 הגישו המערערים סיכומיהם, במסגרתם חזרו על טענותיהם, וכן הלינו כנגד קשר קנוניה נטען נגדם, על ידי שני עובדי המשיבה עו"ד נריה ועו"ד סרחאן, וגוללו מסכת אירועים הנטענת על ידם כ "שחיתות".

המשיבה, בתגובתה, טענה כי המועד לערעור על פסק הדין בתביעת לשון הרע חלף והודעתה כי לא יינתן למערערים ייצוג לצורך הגשת ערעור ניתנה למערערים עוד ביום 4.6.17 והחלטה משלימה נמסרה להם ביום 8.6.17, כך שהמועד להגשת ערעור על החלטה זו חלף זמן רב קודם להגשת הערעור.
לגוף העניין, פרטה המשיבה את הטעמים להחלטותיה המהותיות ביחס לאי הענקת שירותי סיוע משפטי, אשר ניתנו במסגרת תיקי הלשכה מספר 28916/17 ו-28917/17 (צורפו כנספחים א' ו-ב' לכתב התשובה) בתיק לשון הרע . המשיבה פרטה כי לא מצאה סיכוי משפטי סביר כדרישת סעיף 4 לחוק הסיוע המשפטי. המשיבה הבהירה כי המערערים בהתנהגותם, כאשר המשיכו בפרסומי לשון הרע במהלך ניהול ההליך קמא, סיכלו כל אפשרות לקבוע כי לא חטאו בלשון הרע ואף השפיעו בכך על גובה הפיצוי אשר נפסק בסופו של יום.
באשר לטענת המערערים כי לא הוגשו סיכומים מטעמם, משיבה המשיבה כי המערערים עצמם הם אשר סיימו את התקשרות עם עורך הדין אשר ייצג אותם, זאת ללא אישור המשיבה ובניגוד להתראותיה ובניגוד להתחייבויותיהם בכתב.
על אף כל האמור ציינה המשיבה, כ י מנהל הלשכה לסיוע משפטי במחוז ישב ארוכות באופן אישי עם המערערים, בלב פתוח ובנפש חפצה, על מנת להציע למערער דרכים שונות להתמודדות, בין היתר, אף הציע להם כי ינסה לנהל בשמם דין ודברים עם ב"כ הצד שכנגד בתיק לשון הרע, על מנת להגיע להסכמה על הפחתת גובה הפיצוי, אולם ללא הצלחה. לאחר עיון חוזר ומלא במסמכים אשר ברשות המשיבה, עמדה המשיבה על עמדתה כי אין מקום להעמיד ייצוג משפטי נוסף למערערים.

ביום 8.1.2018 התקיים דיון במעמד ה צדדים. מטעם המשיבה התייצב מנהל הלשכה במחוז צפון.

המערערים טענו כי לערעורם סיכוי סביר אשר מזכה אותם בסיוע משפטי מהמשיבה ומלינים נגד סירוב המשיבה להעמיד סיוע משפטי כמבוקש.
המערערים הבהירו, על פי בקשת בית המשפט, כי הם מבקשים לערער על ההחלטות שלא לייצגם בתיק לשון הרע, בתיק מזונות קשיש ובתיק של אם המערערת שהוא תיק סגור אבל ניתנות בו, לדבריהם, עדיין החלטות. בנוסף העלו טענות ביחס להחלטת המותב קמא שלא לפסול עצמו מדיון בתיק, אך חזרו בהם אחר שהובהר להם כי ערעור על כך אינו בסמכות בית המשפט המחוזי.
המערער מסר פרטים רבים אודות ההליכים המשפטיים בהם הם מעורבים, בין היתר, ציין דברים הנוגעים לאפוטרופא לדין של אם המערערת, אך אין לאלו קשר של ממש לערעור אשר בפניי בתיק זה.
המערערים טענו כי המשיבה יצאה מנקודת הנחה כי המשיכו לפרסם פרסומים בפייסבוק ולכן ביטלה את הייצוג, אך לטענתם, לא עשו זאת והראיה לכך היא החלטת כב' השופט מרגלית מבית משפט השלום בקרית שמונה. בעניין זה, יש לומר, כבר כעת, לא מצאתי במסמכים אשר הוצגו בפניי על ידי המערערים פסק דין מזכה כטענתם. בפרוטוקול הדיון בפני כב' השופט מרגלית, דובר בהליך של החזרת תפוס – מכשירי טלפון סלולרים ומחשב, אשר נתפסו במסגרת חקירת המשטרה ואין בהם כל אמירה או קביעה כי לא הופרו הצ ווים. כל שנאמר הוא כי המערערים טענו שלא הפרו את הצווים ומנגד, מאז נתפסו הדברים, לא הוגש כתב אישום נגדם. לפיכך, באיזון בין השיקולים השונים, מצא בית המשפט להשיב את התפוסים לידיהם של המערערים. כך ותו לא.
למערערים טענות קשות ביחס לעורכי הדין אשר מונו מטעם המשיבה והם טרחו ופירטו אותם במהלך הדיון. לטענתם, עורכי הדין עשו יד אחת נגדם ופעלו שלא לטובתם. המערער הכחיש כי מונו לו שלושה עורכי דין מטעם המשיבה, בזה אחר זה. לטענתו, נאמרו לו דברים סותרים על ידי עורכי הדין מטעם המשיבה. המערער אישר כי אכן ישב עם ראש הלשכה המשפטית במחוז צפון במשך שלוש שעות והציג בפניו את כל המסמכים, אך לא קיבל את מבוקשו.
לבסוף הוסיפה המערערת לגופו של התיק קמא כי לשיטתם כל פרסום אשר פרסמה הינו "אמת דברתי", וכי היא יכולה לגבות זאת במסמכים, אשר יתמכו בעמדתה.

ב"כ המשיבה הפנה לסיכומיה והוסיף כי נגד המערער הוגש כתב אישום בגין איומים על עו"ד נריה מטעם המשיבה. ב"כ המשיבה תאר את השירות המשפטי המיטבי אותו קיבלו המערערים, חרף זאת הפנו המערערים איומים קשים אשר הדעת אינה סובלת, כלפי המשיבה ועורכי הדין העובדים בשירותהּ. חרף זאת, בתיק לשון הרע, הציע הוא למערערים דרך משפטית אפשרית להמשך הליכים, לה סרבו המערערים. מנקודה זו והלאה טענה המשיבה כי הטון והאיומים רק הלכו והחמירו וב"כ המשיבה הציג בפני בית המשפט דוגמאות והפנה לנוספות אשר צורפו לסיכומיהם.
על כן לסיכום, בנסיבות, לא ניתן לטפל בפניית המערערים, לא באמצעות עורכי הדין של המשיבה ולא באמצעות עורכי דין חיצוניים.

דיון ומסקנות

שמעתי את טענות הצדדים, עיינתי בטענותיהם הכתובות ובמסמכים אשר הוצגו בפני והגעתי למסקנה כי דין הערעור להידחות.

ראשית, המועד לערעור על חלק מן ההחלטות המדוברות, חלף עבר לו. שנית, כפי שהובהר מעלה, המדובר בתיקים שהם סגורים ועל כן התקשיתי להבין מן המערערים מהן ההשלכות המעשיות של ערעור זה.
אך גם לגוף העניין, כפי שיובהר מיד, לא מצאתי טעם בערעור.
סעיף 4 לחוק הסיוע המשפטי, תשל"ב-1972 קובע כך:
"ראש הלשכה רשאי לדחות בקשת שירות משפטי, אם היה סבור שענינו של המבקש אינו אלא טרדני או קנטרני, או שאין לו על מה לסמוך, או שאין לו בסיס סביר מבחינת הדין, העובדות או הראיות, ורשאי הוא להורות שיופסק שירות שהוחל בו וכי המבקש יחזיר הוצאות שהוציאה הלשכה על שירות שנתנה, הכל כפי שנקבע בתקנות."

אשר לתיק לשון הרע, המערערים לא הצביעו על טעם כלשהו המצביע על סיכויי הערעור באופן שיהא בו כדי להוביל לשינוי ההחלטה שלא ליתן ייצוג משפטי. משעה שהמשיבה הגיעה למסקנה כי אין סיכוי לערעור, כפי שפירטה בשני מכתביה אל המערערים, צריכים היו אלו להצביע, במסגרת הערעור כאן, על נימוקים אשר יובילו למסקנה אחרת. אין כאלו בפניי.
בחינת החלטות המשיבה מלמדת כי עניינם של המערערים נבחן לעומק והחלטת המשיבה מנומקת באופן בהיר ומפורט. לא מצאתי כל פגם בהחלטה זו.
מכאן, דין הערעור על החלטה זו להידחות.

אשר לתיק ההטרדה המאיימת, החליטה המשיבה לספק למערערים ייצוג משפטי לצורך הגשת הערעור, אך ורק ביחס לחיובם בהפקדת ערבות ולא ביחס לכל חלקיו של הצו. בהתאם, הוגש ערעור על ידי עורך דין מטעמה של המשיבה בשמם של המערערים, אולם הייצוג המשפטי הופסק ביוזמתם של המערערים אשר לא היו שבעי רצון מההחלטה המגבילה את הייצוג ומאופן הייצוג של אותו עורך דין - כך על פי טענתם.
עיון בנימוקיה של המשיבה אשר ביסוד החלטתה להגביל את הייצוג מלמד כי גם כאן, לא נמצא סיכוי משפטי לערעור על הצו כולו, ומעבר לכך, הובהר כי המערערים טענו כי הסירו את הפרסומים וממילא אין בכוונתם להמשיך ולפרסם. מכאן, מצאה המשיבה כי גם אין מקום לערעור תיאורטי על הצו עצמו.
המשיבה טענה כי הצו ניתן על יסוד בסיס עובדתי איתן המלמד על שורה של פרסומי פייסבוק ועל כן לא סברה כי יש תוחלת לערעור על כך.
עיינתי בטענות המערערים וגם כאן, לא מצאתי טעם כלשהו המצדיק התערבות בהחלטת המשיבה. המערערים לא הראו היכן שגתה המשיבה בהחלטתה, אלא שבו וחזרו על טענותיהם הכלליות כפי שתואר בהרחבה לעיל.
משעה שבית המשפט קמא בחן את פרסומי המערערים בפייסבוק וקבע כי אלו הם בבחינת הטרדה מאיימת, החלטת המשיבה שלא להקנות ייצוג בערעור על הצו עצמו היא סבירה. עם זאת, המשיבה הסכימה לייצג את המערערים ביחס להפקדת הערבון, אשר כפי שטענו המערערים בפניה, מהווה את הקושי המהותי, שהרי ממילא, כך טענו המערערים, אין בכוונתם להמשיך ולפרסם.
מכאן, לא מצאתי גם בהחלטה זו מקום להתערב.

לא אוכל להשלים החלטה זו מבלי להתייחס להתנהלות המערערים, אשר ביחס אליה הועלו טענות קשות מצד המשיבה, התנהלות אשר אף אנוכי חזיתי בה במסגרת כתבי טענות, הודעות ובקשות שונות בתיק זה ובתיקי בית המשפט קמא וכן בדיון אשר התקיים בפניי, אשר גם בו התפרץ המערער, לאחר שהתריתי בו מספר פעמים, כפי שבין היתר תועד בפרוטוקול הדיון, ולבסוף נדרשה נוכחות משמר בתי המשפט לאורך כל הדיון על מנת לשמור על הסדר ועל מהלך דיון תקין.

מטענות המשיבה ומשלל המוצגים אשר הובאו בפניי במסגרת תגובתה ואף במסגרת כתב הערעור אשר הוגש על ידי המערערים, עולה כי לאורך כל תקופת ייצוגם של המערערים על ידי המשיבה ואף לאחר מכן, נהגו המערערים בבריונות, בתוקפנות, תוך הפניית איומים והשמצות, חלקם בפומבי, כלפי עורכי הדין אשר מונו לייצגם, כלפי נושאי תפקידים אצל המשיבה, ואף כלפי עורכי דין נוספים המעורבים בהליכים ומותבי בתי המשפט השונים.
מטענות המערערים עולה כי הם אינם מרוצים מטיפול המשיבה בענייניהם השונים. עורכי הדין אשר מונו להם אינם נושאים חן בעיניהם, אינם קשובים להם ואינם פועלים על פי הוראותיהם. עורכי הדין עובדי המשיבה, לשיטתם עושים יד אחת לרעת המערערי ם ועוד כהנה וכהנה טענות אשר הועלו בלשון חדה כחרב, משתלחת ובלתי מרוסנת.
אם המערערים אינם מרוצים ומנגד, סופגים עורכי הדין אצל המשיבה קיתונות בוז וטענות, איני רואה לחייב את המשיבה במתן ייצוג למערערים. יודגש, ממילא, אין מקום להתערבות בהחלטות המשיבה בדבר העדר סיכויים להליכים בעטיים ביקשו המערערים ייצוג, אך גם אם לא כך היה, אין מקום לחייב את המשיבה במתן ייצוג משפטי למערערים.
למערערים ניתנה האפשרות, פעם אחר פעם, לייצוג על ידי המשיבה. משבחרו להתנער מייצוג זה, בין באופן ישיר וברור דוגמת הליך הערעור על תיק ההטרדה המאיימת, בין בדרך של איומים על עורכי הדין מטעם המשיבה, איני מוצאת מדוע חייבת המשיבה להמשיך ולפעול לייצוגם על חשבון הקופה הציבורית.

על כן, מצאתי לדחות את הערעור.
המערערים יישאו בהוצאות המשיבה בהליך זה בסך 7,000 ₪ אשר ישולמו בתוך 30 ימים מהיום אחרת יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק.

המזכירות תמציא פסק הדין לצדדים.
ניתן היום, ה' שבט תשע"ח, 21 ינואר 2018, בהעדר הצדדים.