הדפסה

בית המשפט המחוזי בנצרת בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים ע"א 61604-07-20

בפני
כבוד ס. הנשיא, השופט אשר קולה – אב"ד
כבוד השופט דני צרפתי
כבוד השופטת רננה גלפז-מוקדי

המערער

בסעוד הייב
ע"י ב"כ עוה"ד דוד דרעי

נגד

המשיבה
מדינת ישראל - משרד החקלאות
ע"י פרקליטות מחוז צפון

פסק דין

מבוא ופסק הדין קמא

1. ערעור לפנינו על פסק דינו של בית המשפט קמא מיום 11.6.20 ולפיו נדחתה תביעת המערער עקב התיישנותה וזאת בהסתמך על הטיעונים וכתבי בי-דין שהונחו לפני כב' השופטת קמא.
2. עיקר טענתו של המערער הינה, כי היה על בית משפט קמא לקבוע ישיבת הוכחות ולשמוע ראיות טרם, שניתנה החלטתו הדוחה כאמור את התובענה על הסף בגין התיישנות.
3. נקדים ונציין, כי מדובר ב"גלגול" שני של ערעור, שכן כבר ביום 10.4.16 ניתן פסק דין הדוחה את התובענה עקב התיישנות, ובערעור שהוגש על כך במסגרת ע"א 65262-05-1, ובהסכמת המשיבה שם, שהינה גם המשיבה כאן, הוסכם על ביטולו של פסק-הדין הראשון והחזרת התיק לבית-המשפט קמא ל"המשך שמיעה, לרבות טענת ההתיישנות".
4. בפסק הדין קמא, מושא ערעור זה, סקרה כב' השופטת קמא את טיעוני הצדדים והגיעה לכלל מסקנה, כך על פי הטיעונים הכתובים, כי מדובר בנזק או במועד ביצוע עוולה, שאירעו בשנת 2003 וכי לא חלו החריגים המצדיקים את הארכת תקופת ההתיישנות.
5. בית המשפט קמא היה ער לכך, כי המערער כאן טען להתקיימותם של חריגים לפי סעיפים 7,15 ו-19 לחוק ההתיישנות, תש"ח – 1918 וקבע, כי לא חל אף לא אחד מחריגים אלו.
שעה שעניין זה אינו בליבת הערעור, לא אפרט את כלל נימוקיו של בית המשפט קמא לעניין זה.

נימוקי הערעור
6. עיקר טענתו של המערער הינה, כי שגה בית המשפט קמא עת נתן את פסק דינו על סמך טיעוני הצדדים בכתב ללא שקיים דיון הוכחות בשאלת ההתיישנות.
7. המערער מפנה להחלטת בית המשפט קמא מיום 26.9.2019 אשר שם נקבע כך: "לאור החלטת בית המשפט המחוזי בערעור, יש מקום לשמוע הוכחות בשאלת ההתיישנות. על ב"כ הנתבעת להגיש בקשה לדחייה על הסף בצירוף תצהיר ככל שיש טענות עובדתיות וזאת תוך 30 יום מהיום. על התובע להגיש תגובה בצירוף תצהירים 30 ימים לאחר מכן. הנתבעת תגיש תגובה 15 ימים לאחר מכן. קובעת את התיק להוכחות בשאלת ההתיישנות בלבד ליום 13.7.20 שעה 10:00 עד 13:30. המזכירות תמציא תוכן החלטה זו לב"כ התובע"
8. המערער מוסיף וטוען, כי במסגרת תגובתו לבקשת המשיבה בהליך קמא לסילוק התובענה על הסף, הבהיר הוא מפורשות, כי הוא אינו מסתפק במסמכים ובראיות שהציג לבית- המשפט, אלא מבקש הוא לזמן עדים, שאינם בשליטתו וביניהם יועצים משפטיים של משרד החקלאות ושל רשות מקרקעי ישראל.
9. חרף עמדתו זו של המערער וחרף החלטת בית-המשפט קמא ולפיה, "התיק נקבע להגשת טיעונים בכתב ולהוכחות...", ניתן, כך לטענת המערער, פסק-הדין ללא שניתן לו יומו, וללא שנשמעו העדים, שאותם ביקש שישמעו.
10. עוד לטענת המערער, מדובר במחלוקות עובדתיות, שלגביהן יש לשמוע עדויות ולא ניתן היה להסתפק במתן פסק-דין ללא שמיעת הראיות.
לעניין זה מפנה המערער, דרך משל, לעמ' 6 לפסק-הדין, שם מפנה בית המשפט קמא לטענת המערער, בדבר הסכם כלשהו שהיה בינו לבין המשיבה, וקובע בית-המשפט קמא, כי לא ניתן ללמוד על כוונת הצדדים ממכתבה של עוה"ד גרוס.
לעניין זה סבור המערער, כי ללא שמיעת עוה"ד גרוס, כמו גם עדים נוספים, לא ניתן ללמוד על כוונת הצדדים.
11. עוד מפנה ב"כ המערער להנמקה בעמ' 7 לפסק הדין קמא, שם נקבע, כי לצורך הוכחת תנאי סעיף 7 לחוק ההתיישנות, היה על המערער לבסס טענתו שהמשיבה הטעתה אותו, ולעניין זה קובע בית המשפט קמא, כי "טענת המשיב ( המערער כאן) נותרה בעלמא ולא בוססה דייה". אלא, כך לטענת המערער, בית-המשפט קמא מנע ממנו מלבסס טענה זו שכן לא איפשר לו לזמן עדים.

טיעוני המשיבה
12. המשיבה מסתמכת על נימוקי פסק-הדין קמא, ולטענתה עילת התביעה היא נזק שנגרם לעדר פרות בשנת 2003, ומשכך התביעה התיישנה.
13. לטעמה, לא חלו החריגים שבחוק ההתיישנות ולעניין זה, כך לטענתה, מדובר בפרשנות משפטית, הנלמדת מן המסמכים שהוצגו.
14. עוד לטענתה, מדובר במערער אשר מגיש " חדשות לבקרים" טענות כנגד המדינה והאינטרס הציבורי מחייב " בחינה יעילה של טענות הסף".
15. לטעמה של המערערת, "בית-המשפט קמא צלל לעובי הקורה...ובחן את כתב התביעה לגופו".
דיון והכרעה
16. לאחר שנתנו דעתינו לנימוקי הערעור ולסיכומי המשיבה, ולאחר שבחנו את פסק הדין קמא, נחה דעתינו, כי צודק המערער בערעורו, ואין מנוס אלא מלהשיב את התיק לבית-המשפט קמא, על מנת שישמע הוכחות בשאלת ההתיישנות לגופה.
17. נפתח דווקא במה שסיימנו בו, מתוך סיכומי ב"כ המשיבה, בכל הכבוד הראוי, אין די בבחינת כתב התביעה לגופה ואין די באמירה ולפיה בית-המשפט קמא "צלל לעובי הקורה...".
18. בית המשפט קמא עצמו סבר, שעליו לשמוע והוכחות, שכן כך כתב מפורשות בהחלטתו מיום 26.9.19 וכיצד אפוא, ניתן היה לדלג על שלב זה?
19. לפיכך ולו רק מסיבה זו, יש להורות על החזרת ההליך לבית המשפט קמא.
20. עוד נוסיף ונציין, כי צודק ב"כ המערער, שהיה על בית-המשפט קמא לשמוע למצער ראיות בשאלת החריג הקבוע בסעיף 7 לחוק ההתיישנות.
21. יוער ויודגש, המערער טען, כך בהליך קמא, כי הוטעה על ידי היועצים המשפטיים של רשות מקרקעי ישראל ושל משרד החקלאות וזאת עקב משא ומתן שנוהל עמו ואשר לטעמו של התובע היה בו משום הטעייה ביודעין.
מדובר בשאלה עובדתית, אשר בכל הכבוד לא ניתן להכריע בה, ללא שישמעו העדים, אותם ביקש המערער לזמן.
22. סוף דבר אפוא כראשיתו, שאין מנוס אלא מלהורות על השבת ההליך לבית המשפט קמא, על מנת שיקיים דיון הוכחות כהלכתו ו"יאפשר למערער לזמן עדים כמבוקש, כדי לבסס טענותיו...". בית-המשפט קמא ( בפעם השנייה) ביקש לילך בדרך קצרה, אלא שבדיעבד הסתבר שמדובר בדרך קצרה שהיא ארוכה וחבל.
23. הערעור מתקבל אפוא, אין בכך כדי לקבוע כמובן שטענותיו של המערער יתקבלו סופו של דבר, ואולם הדין מחייב לאפשר לו להביא טענותיו.
המשיבה תישא בשכ"ט ב"כ של המערער בסך של 7,500 ₪ וכן בהוצאותיו בגין האגרה בסך של 1,410 ₪.
הפיקדון אשר הופקד על ידי המערער בתיק, יושב לו ובאמצעות בא כוחו.
פסק הדין ניתן ללא שקיימנו דיון בעל-פה וזאת בהסכמת הצדדים.
ניתן היום, כ"ז שבט תשפ"א, 09 פברואר 2021, בהעדר הצדדים.

אשר קולה , שופט
סגן הנשיא

דני צרפתי , שופט

רננה גלפז מוקדי, שופטת