הדפסה

בית המשפט המחוזי בנצרת בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים ע"א 43301-06-19

בפני
כבוד ה שופט אשר קולה – אב" ד
כבוד ה שופט דני צרפתי
כבוד ה שופטת עירית הוד

המערערת

מנורה חברה לביטוח בע"מ-ת"א
ע"י ב"כ עו"ד י. אפק

נגד

המשיב

ערפאן זינה
ע"י ב"כ עו"ד לוהאם ח'ליליה

פסק דין

לפנינו ערעור על פסקי הדין של הערכאה קמא (כב' השופט ד'. קירס) מיום 08.04.19 ומיום
07.05.19 ולפיהם נפסק למשיב פיצוי בסך של 2,127,521 ₪ , לאחר ניכויי מל"ל ובצרוף הוצאות ושכ"ט עורך דין.

2. בתמצית יאמר כי מדובר במי שנפגע בתאונת דרכים שהייתה גם תאונת עבודה ושבעקבותיה נקבעה למשיב, סופו של יום, במל"ל נכות צמיתה בשיעור של 20%. בנוסף לכך הופעלה תקנה 15 לתקנות המל"ל ומשכך נקבעה נכותו של המשיב בשיעור של 30% לצמיתות.

3. המערערת הגישה ערעורה על מרבית רכיבי פסק הדין וטענה כי הנכות המחייבת על פי דין הינה בשיעור של 20% ולפיכך לא ברור על סמך מה קבע בית משפט קמא נכות תפקודית בשיעור של 70%.

4. המשיב, כך בעיקרי הטיעון מטעמו, תמך כמובן בפסק הדין קמא וביקש לדחות את הערעור, על כל חלקיו.

5. בדיון מיום 02.12.19 הסכימו ב"כ הצדדים למתווה שהוצע על ידי בית המשפט ולפיו, בית המשפט יפסוק סכום שבין 1,200,000 ₪ - 1,600,000 ₪ (בניכוי מה ששולם) כסכום נטו, לטובת המשיב.

6. ב"כ הצדדים ביקשו להגיש סיכומים קצרים לתמיכה כל אחד בעמדתו, אשר לסכום הסופי שעל בית המשפט לפסוק, וב"כ המערערת אף ביקש כי פסק הדין ינומק בקצרה.

7. בהתאם למתווה שהוסכם אכן הוגשו סיכומים (למרבה הצער, לא קצרים, 3 -4 עמודים כפי שסוכם, אלא 6 -8 עמודים). המערערת טענה כי יש לפסוק את סך המינימום בהתאם למתווה, דהיינו סך של 1,200,000 ₪ ואילו המשיב טען שיש לפסוק את סך המקסימום לפי המתווה, דהיינו סך שך 1,600,000 ₪ .

8. לאחר שנתנו דעתנו לטיעוני הצדדים אנו סבורים, כי אכן סכום הפיצוי שנפסק אינו עומד ביחס סביר למידת הנזק שהוכחה וכי קיימת חריגה מהמקובל הן בקביעת דרגת נכותו התפקודית של המשיב והן בראשי הנזק השונים. כשם גם שצריך היה להפחית, חלק ניכר מתגמולי המל"ל ככל שנקבע שראשי נזק אלו, קשורים לתאונה.

9. מאחר שנתבקשנו לנמק פסק דיננו בקצרה, נפנה בעיקר לכך, כי המל"ל קבע וקביעה זו מחייבת על פי דין, את נכותו הצמיתה של המשיב ל- 20%, בנסיבות אלו קשה להלום קביעה ולפיה נכותו התפקודית של המשיב , עולה כדי 70%.

10. חשוב להדגיש, כי קביעה זו מסתמכת בעיקר על מצבו הרפואי של המשיב בזיקה לשלל בעיותיו הרפואיות כמו אי ספיקה ברגל, מחלת לב, טנטון, ליקויי שמיעה, השמנת יתר והגבלה בע"ש צווארי ומותני.

11. זאת ועוד, גם בעניין גובה השכר, דומני שיש טעות של ממש בפסק הדין קמא. בית המשפט קמא העמיד את שכרו הקובע של המשיב על סך של 10,500 ₪ זאת ללא ביסוס של ממש, שכן בתואם לטבלאות השכר של המשיב אשר הוצגו בבית המשפט קמא, השכר החודשי הממוצע של המשיב היה נמוך מ-8,000 ₪. זאת ועוד, מבסיס השכר לא נוכו תשלומי מס הכנסה.

12. עוד צריך היה בית המשפט קמא להביא בחשבון הפיצוי בעתיד את העובדה, שלא הייתה עליה מחלוקת, שהמשיב לקה בהתקף לב בשנת 2014 כאשר נקבעה לו נכות צמיתה של 40%, בגין פגיעה זו.

13. ערים אנו להלכה, שדרך כלל אין ערכאת הערעור בוחנת כל רכיב נזק בפני עצמו, ואין היא מתערבת בשיקול הדעת והסבירות בקביעת גובה הפיצוי. אלא שלצד זה נקבע, כי במקרה של טעות בולטת בקביעות בית המשפט קמא, מוסמכת ערכאת הערעור להתערב.

14. לעמדתנו כמפורט (בקצרה) לעיל, אכן נפלה טעות בולטת בקביעת בית המשפט קמא, טעות המחייבת את ערכאת הערעור להתערב בסכום הפיצוי.

15. לא התעלמנו כמובן מטענת המשיב בסיכומיו המפנה בעיקר לכך שהמשיב הפך ל"שבר כלי". אין חולק על כך, אלא שנכויותיו התפקודיות של המשיב אינן קשורות כולן לתאונה ממנה נפגע ומשכך ועם כל הצער שבדבר וההבנה למצבו, דומנו שהסכום שנפסק לזכותו, אינו משקף כראוי את נזקיו עקב התאונה.

16. סופו של יום, ולאחר שנתנו דעתנו למכלול טיעוני הצדדים ובהתאם לסמכות שהקנו לנו הצדדים אנו קובעים, כי על המערערת לשלם למשיב, כפיצוי נטו ולאחר ניכויי המל"ל סך של 1,300,000 ₪ נכון לערכי מתן פסק הדין קמא.
מסכום זה יש להפחית סך של 800,000 ₪ וכן סך של 20,000 ₪ שכבר שולמו בעבר כשסכומים אלו משוערכים להיום.
שכ"ט עו"ד יופחת בהתאמה ויועמד על סך של 195,000 ₪ (כולל מע"מ).

17. אין צו להוצאות בהליך זה.
ניתן היום, י"ז טבת תש"פ, 14 ינואר 2020, בהעדר הצדדים.

אשר קולה [אב"ד]

דני צרפתי, שופט

עירית הוד, שופטת