הדפסה

בית המשפט המחוזי בנצרת בשבתו כבית-משפט לעניינים מנהליים 31

בפני כב' הנשיא אברהם אברהם
העותר
ראובן מיכאלי ת.ז. XXXXXX200
ע"י ב"כ עוה"ד רן שדה

נגד

המשיבות
1. הוועדה להשגות על שומות מקרקעין לפי פקודת הקרקעות (רכישה לצרכי ציבור ) 1943
ע"י ב"כ עוה"ד מריה שלש-חאיק
2. נתיבי ישראל - החברה הלאומית לתשתיות תחבורה בע"מ
ע"י ב"כ עוה"ד עודד בקרמן

פסק דין

  1. עניינה של העתירה שלפנינו, פיצויים בגין הפקעת קרקע בתוך משבצת המושב ציפורי שאותה עיבד העותר. המשיבה 1 הציעה לעותר פיצויים בסך של 48,373 ₪. הוא סבר כי הפיצויים צריך שיעמדו על סך של כ-10 מיליוני ₪ ועוד מע"מ. על כן הוא פנה למשיבה 2 (להלן "ועדת ההשגות" או "הוועדה"), והשיג על הצעת המשיבה 1. השגתו נדחתה. מכאן העתירה.
  2. הקרקע המופקעת מושא העתירה מהווה 57.4 דונם מתוך חטיבת קרקע בת 200 דונם בתוך משבצת המושב ציפורי, שאותה עיבד כאמור העותר. אין צריך לומר, האגודה (המושב) מחזיקה במקרקעי המשבצת כשוכרת מאת רשות מקרקעי ישראל ( להלן "רמ"י"). העותר מחזיק בקרקע כמי שקיבל רשות מאת האגודה לעבד את הקרקע. הרשות ניתנה בשנת 2010 לתקופה של חמש שנים, עם זכות להארכה בחמש שנים נוספות. תמורת הרישיון התחייב העותר לשלם לאגודה סך 180 ₪ לדונם בכל שנה, ועוד מע"מ.
  3. ביום 27.6.13 פרסם שר התחבורה והתשתיות הלאומיות והבטיחות בדרכים הודעה לפי סעיפים 5 ו-7 לפקודת הקרקעות (רכישה לצרכי ציבור), 1943, שבה הוא הודיע על כוונתו להפקיע קרקע לצורך תשתית (דרך). בתוך קרקע זו נכללה פיסת הקרקע מושא העתירה בשטח של 57.4 דונם , שבה החזיק כאמור העותר. ביום 27.4.2014 תפסה המשיבה 2 חזקה בקרקע.
  4. האגודה קיבלה פיצויים בגין הפקעת הקרקע. העותר ביקש לקבל פיצויים על הפגיעה בפרנסתו, פרנסה שבאה מגידול כלניות, אבטיחים ומלונים לזרעים, וחיטה. הגידול נעשה על פני שטח של 200 דונם בו החזיק העותר, ש-57.4 דונם מהם הופקעו כאמור .
  5. בחישוב הנזק שערך העותר הוא נשען על הטענה, לפיה אין בנמצא קרקע חליפית שבה הוא יכול היה לגדל כלניות; ואם אין כזו, אזי על מנת שיוכל להמשיך לגדל כלניות, עליו לבנות "בתי רשת". החישוב שערך העותר מביא בחשבון את עלות הקמתם של בתי הרשת, את ההפסד הכספי הנובע מן המעבר לבתי הרשת, ההפסד שייגרם לו בתקופת הבניה (ובכלל זה – אבק שייגרם כתוצאה מעבודות הסלילה סמוך לחלקות הללו) ועוד כיו"ב.
  6. ועדת ההשגות סברה, כי היות וזכויותיו של העותר נגזרות מאלה של האגודה, ומכיוון שזכויות האגודה מתמצות בשכירות לתקופה קצובה, כאשר בחוזה השכירות הסכימה האגודה לשינויים שייערכו בשטח המשבצת כתוצאה משינוי בתכנית בניין עיר וכד' בלא לקבל על כך כל פיצוי, גם העותר אינו זכאי לפיצויים בעקבות ההפקעה.

בחינת למעלה מן הדרוש (וכדבריה – "גם בהתעלם מן האמור בדבר זיקת המשיב לקרקע וזכאותו לפיצויים בגין פגיעה עסקית") קבעה הועדה, כי חלק ניכר ממרכיבי החישוב של העותר אינם חוסים תחת פקודת הקרקעות. דוגמה לכך ניתן לראות בנזק שהעותר טוען שנגרם לגידוליו בשל האבק שיעלה מהקמת המחלף על ידי המשיבה 2. נזק זה נובע מהוצאתם לפועל של היתרי הבניה על פי דיני התכנון, ועל כן הסעד בגין הנזק אינו חוסה תחת פקודת הקרקעות, כך הוועדה.
נוסף על כך לא השתכנעה הוועדה, כי בעקבות ההפקעה ייגרמו שינויי ניקוז שיסבו נזק לחלקתו של העותר . הועדה לא השתכנעה גם מן הטענה, לפיה הקמתם של בתי הרשת היא תוצאה, ישירה או עקיפה, של ההפקעה. היא לא השתכנעה מטענת העותר לפיה אין כל אפשרות להעתיק את ג ידול הכלניות למקום אחר.
בחינת למעלה מן הדרוש הוסיפה הוועדה ודחתה את חישוביו של העותר לגופם, חישובים לפיהם הוא הגיע כדי פיצויים של כ-10 מיליוני ₪ ועוד מע"מ.
דיון והכרעה
7. כאמור, על החלטה זו של ועדת ההשגות מלין העותר בעתירתו שלפנינו. באריכות רבה הוא שטח את שלל טענותיו, בניסיון להסביר היכן כשלה הוועדה בהחלטתה. נוסף על כל אלה הוא מלין על כך שהוועדה לא נתנה בידו לחקור את המומחה ש ל המשיבה 2, שלטענתו – הוועדה הסתמכה על חוות דעתו בהחלטתה.
8. ובכן בפתח הדברים יש לומר, כי הזכות לפיצויים בגין הפקעת מקרקעין, מעבר לפיצוי על ש וויה של הקרקע, הוכרה זה מכבר בפסיקת בית המשפט העליון. בתוך כך הוכרה הזכות לשיפוי בגין הוצאות נלוות בעקבות ההפקעה. לפרישה מקיפה של הפסיקה בנושא ראו נא ע"א 3471/11 דוויק נ' מע"צ, החברה הלאומית לדרכים בישראל בע"מ (27/1/14) (להלן: " הלכת דוויק").
9. כפי שיכולנו לראות, ועדת ההשגות סברה, כי בשל מהות זכותו בקרקע אין העותר זכאי לפיצויים בגין ההפקעה. העותר סבור, כי עמדה זו עומדת בניגוד להלכת דוויק. דעתי במחלוקת זו כדעת הוועדה. הוועדה הסבירה בפירוט רב את עמדתה, והנמקתה מקובלת עליי. בתמצית רבה אומר, כי את הנפקע יש להעמיד במקום בו היה עומד אלמלא ההפקעה, באמצעות פסיקת פיצויים מתאימה. אלא ששאלה זו מושפעת באופן מכריע ממהות הזכות בה אוחז הנפקע. בענייננו, האגודה החזיקה במקרקעין כשוכרת על פי חוזה מתחדש. בחוזה הסכימה האגודה לכל שינוי בגבולות ובשטח המשבצת, שייגרמו כתוצאה משינויים בתכנון בניין עיר, הסדר קרקעות וכיו"ב. זכותו של העותר נגזרת מזכותה של האגודה, שהרי הוא מחזיק בקרקע שניתנה לעיבודו כבר־רשות, כשבהסכם ההרשאה שבינו לבין האגודה נאמר, כי זכות השימוש עשויה להתבטל מכל סיבה שהיא. מלים אחרות, זכותו של העותר בקרקע מוגבלת, ולבד מהיותה קצובה בזמן, היא עשויה להסתיים בכל עת ומכל סיבה שהיא, כגון בשל הפקעת הקרקע.
10. ממהות זו של הזכות בה אחז העותר בקרקע נגזר, כי הוא זכאי לפיצויים על העבר, אך לא על העתיד. מלים אחרות, העותר זכאי לפיצויים על השקעותיו בקרקע, אך אין הוא זכאי לפיצויים על הפסד רווח עתידי, שהרי על פי המערכת ההסכמית שמכוחה הוא מחזיק בקרקע, החזקתו בקרקע עשויה להסתיים בכל רגע נתון, ומכל סיבה שהיא, משמע עם פקיעתה של הזכות אין הוא זכאי לפיצויים על הפסד רווח עתידי.
11. סיכום הדברים עד כה, העותר לא זכאי לפיצויים על הפסדי הרווח העתידיים שהוא טוען להם, ובתוך אלה נכללים גם החזר עלות העתקת מקום הגידול לבתי רשת, ושאר רכיבי נזק נלווים שטוען להם העותר.
12. כפי שיכולנו לראות, הועדה לא הסתפקה במסקנה זו, ולמעלה מן הדרוש בחנה אם הנזק הנטען על ידי העותר נגרם בעקבות ההפקעה, ובערבו של יום היא לא השתכנעה בקיומו של קשר סיבתי שכזה. לחילופי חילופין היא גם בחנה את חישוב הנזק הנטען על ידי העותר, וגם אותו היא לא קיבלה.
לבד מתקיפת נימוקיה של הוועדה במסקנותיה אלה תוקף העותר את החלטתה שלא ליתן בידו לחקור חקירה נגדית את המומחה מטעם המשיבה 2. בדיון שהתקיים בעתירה ביקשתי מן המשיבות לבחון את האפשרות להשבת העניין לוועדה על מנת שתיתן בידי העותר לחקור את המומחה מטעם המשיבה 2. בתשובתן הביעו המשיבות התנגדות לכך. הטעמים שהובאו בכתב התשובה מקובלים עליי, ובתמצית אומר את הדברים הבאים:
סדר הדין בדיוני הועדה נקבע בתקנות הקרקעות (רכישה לצרכי ציבור) (סדרי דין בוועדות השגות ובבקשה למינוי שמאי מכריע), התשע"א-2011. עיון בתקנות אלה מלמד, כי לבעלי הדין לא ניתנה זכות לחקור שתי וערב את המומחים מטעם יריביהם. תקנה 12 מתארת את הדיון בפני הוועדה, ובתוך תיאור זה לא מצינו זכות לחקירה נגדית של המומחים, כי אם הצגת הראיות ושאר חוות הדעת, וטיעונים על־פה שיש בידי בעלי הדין לטעון. יתרה מכך, על פי תקנה 11 "הועדה רשאית לדון ולהחליט בהשגה על פי טענות וראיות שהוגשו לה בכתב, אם מצאה כי בנסיבות העניין אין צורך בקיום דיון בנוכחות הצדדים לשם בירור המחלוקת". משמע הוועדה יכולה להכריע אף בלא לקיים דיון פרונטלי, על סמך כתבי בית דין וראיות שיוגשו לה. מקל וחומר אתה למד, כי אם מתקיים דיון שכזה, אין הוועדה חייבת להעניק זכות לחקירה נגדית לבעלי הדין. מסקנה פרשנית זו מתיישבת עם מילותיו של מחוקק המשנה. ואף שגם מסקנה פרשנית אחרת, כזו שתיתן לבעלי הדין זאת לחקור חקירה נגדית, מתאפשרת לפי לשון התקנות, שהרי התקנות אינן שוללות את האפשרות, כי אם לא מתייחסות אליה, נראה כי לפי אופייה של הוועדה ואופי עבודתה, מחוקק המשנה לא התכוון ליתן בידי בעלי הדין לחקור את המומחים שתי וערב. נזכיר, כי עניין לנו בוועדה מקצועית של מומחים, ובה יושבים, בין היתר, שני שמאים, ולכן היעדרה של זכות לחקור חקירה נגדית של המומחים אינו עשוי לפגוע בבעל הדין שכנגד. משום כך הסתפק מחוקק המשנה במתן זכות לבעלי הדין לטעון כל שיש על ליבם, מן הסתם גם נגד תכניהן של חוות הדעת השמאיות. בפני הוועדה מונחות חוות דעת שמאיות של שני הצדדים, ובהיות הוועדה מקצועית כאמור, ובה שני שמאים, יש בידה את הכלים המקצועיים לבחון את טיבן ולהגיע למסקנות, גם בלא חקירה נגדית.
13. זכות לחקור חקירה נגדית לא עומדת, אפוא, לבעלי הדין בהתדיינות לפני הוועדה. יתרה מכך, אפילו היינו באים לידי מסקנה כי עמדה לעותר זכות לחקור את המומחה מטעם המשיבה 2, נראה כי מסקנותיה של הוועדה לא היו משתנות בעקבות חקירה נגדית של המומחה, שכן המסקנות – בכל הנוגע להעדרו של קשר סיבתי בין ההפקעה ובין הנזק הנטען, ובכל הנוגע לשיעור הנזק – נשענו על ניתוח של חוות הדעת מטעם העותר דווקא, ולא על חוות הדעת של השמאי מטעם המשיבה 2. חוות הדעת של המומחה מטעם העותר לא שכנעה את הוועדה, ומכאן היא הסיקה כי הוא לא הרים את הנטל בהוכחת טענותיו. חקירה נגדית של המומחה מטעם המשיבה 2 לא היתה מעלה או מורידה.
14. מכאן אנו באים לטענותיו של העותר כנגד מסקנותיה של הוועדה אודות קיומו של קשר סיבתי בין ההפקעה לבין הנזקים הנטענים על ידו, כמו גם ביחס לשיעור הנזק הנטען.
ובכן ראשית עלינו לזכור את המסגרת בה אנו דנים. עניין לנו בעתירה לביטול החלטה של רשות מנהלית. ההתערבות בפעולת הרשות המנהלית על ידי בית המשפט נעשית על יסוד עילה מן העילות המוכרות במשפט המנהלי. ההתערבות נעשית במשורה, תוך שבית המשפט מקפיד שלא להחליף את שיקול דעתה של הרשות בשיקול דעתו שלו (ראו למשל עע"ם 876/17 אוחיון נ' ועדת הערר המחוזית לתכנון ולבניה מחוז מרכז (3.5.2018)). בית המשפט נזהר שבעתיים מלהתערב בהחלטות של רשות מנהלית המתפקדת כגון מעין שיפוטי. זהירות משנה יש לנהוג בוועדה המתפקדת כטריבונל מקצועי בתחום מומחיותו (ראו למשל בר"ם 3644/13 משרד התחבורה נ' גלר, פסקאות 7-8 (23.04.2014); בר"ם 2049/15 פרדסי כפר ברנדייס בע"מ נ' הוועדה המקומית לתכנון ובניה חדרה, פסקה 20 (31.5.15)).
15. כל הדברים הללו משליכים על ענייננו שלנו. ועדת ההשגות מתפקדת, כאמור, כגוף מעין שיפוטי. ההתערבות בהחלטותיה צריך שתיעשה במשורה ובזהירות רבה, בלא שבית המשפט יחליף את שיקול דעתה בשיקול דעתו. ההתערבות בהחלטתה אינה התערבות ערעורית. היא נעשית על פי עילה מעילות ההתערבות המוכרות במשפט המנהלי, שבענייננו מתמצות בעילה אחת, חוסר סבירות קיצוני.
16. מכאן לעיצומה של החלטה, ועליה אין אני יכול לומר כי היא בלתי סבירה, לא כל שכן באופן קיצוני. יתרה מכך, אפילו היתה ההתערבות בהחלטה זו ערעורית גרידא, כזו המבקשת לתקן טעות שנפלה בה, לא הייתי נכון להתערב בה. העתירה הארוכה שהניח לפניי העותר אכן מתאפיינת כעין הודעת ערעור, בה הוא מנתח כל פרט ופרט בהחלטת הועדה בניסיון לשכנע בטעו יות שנפלו בה. במסגרת הנוכחית איננו עוסקים באיתור טעויות כאמור, דוגמת אלה שמכוון להן העותר. החלטתה של ועדת ההשגות מפורטת מאוד ומנומקת היטב, ויש בה התייחסות עניינית ומקצועית לכל היבט והיבט במחלוקת. איני מוצא כל מקום להתערבות בה באיזה מבין הממצאים והמסקנות אליהם הגיעה הוועדה בהחלטתה.
17. סיכומם של דברים, לא השתכנעתי כי העותר זכאי היה, לפי מהות זכותו בקרקע, לפיצויים על הפסד רווח עתידי ושאר רכיבי נזק שהוא טוען להם בעתירתו. הוא זכאי, לכל היותר, לפיצוים שנתנה לו הוועדה (טיוב הקרקע והעתקת צנרת).
18. העתירה נדחית אפוא. העותר ישלם לכל אחת מן המשיבות שכר טרחת עורכי דין בסך של 7,500 ₪.

ניתן היום, ג' טבת תש"פ, 31 דצמבר 2019, בהעדר הצדדים.