הדפסה

בית המשפט המחוזי בנצרת בשבתו כבית-משפט לעניינים מנהליים עת"מ 67242-07-19

לפני כבוד השופט יונתן אברהם
העותר
עו"ד יהושע רובין

נ ג ד

המשיבים
.1 רונן פלוט - ראש העיר
.2 מועצת העיר
.3 עיריית נוף הגליל

פסק דין

רקע

ביום 03/01/18 נתקבלה על ידי המשיבים החלטה מן המניין שמספרה 44/12, בה הוחלט בסעיף 15, להחליף את שמות הרחובות גלבוע ותבור בעיר נוף הגליל, ל "שדרות מנחם אריאב", על שמו של המנוח מנחם אריאב, ראש העיר המנוח של המשיבה 3.

כנגד החלטה זו מוגשת העתירה דנן, על ידי העותר שהינו תושב נוף הגליל.

טענות העותר בעתירה ובתיקון לה

לטענת העותר, לאחר שהתברר לו "כי ההחלטה על שינוי שם הרחוב ... נעשתה ללא כל דיון, פרסום ובניגוד לסעיף 235 א' לפקודת העיריות ולחוק קריאת שמות של מקומות ציבוריים ושינויים (תיקוני חקיקה) התשי"ב - 2001 ובניגוד לעקרונות יסודיים של המשפט המנהלי ", הוא פנה (פנייה שנייה, לאחר שפנייה קודמת לא נענתה), למשיב 1. פנייתו זו נענתה על ידי היועצת המשפטית של המשיבה 3 (להלן: "העירייה"), אשר דחתה את טענותיו.

העותר הוסיף וטען כי לא נתקיימו "כנראה" (סעיף 12 לעתירה) הוראות תקנות 7-8 לתקנות העיריות (מתן מספרים ושמות לרחובות וסימון בתים במספרים) שכן לא שונה שם הרחוב בחודש אוקטובר ולא ניתנה הודעה לשר הפנים על שינוי שם הרחוב 10 ימים לאחר קבלת ההחלטה הנ"ל.

לטענת העותר בשל אי הפרסום הנ"ל, נמנעה מהציבור וממנו זכות הטיעון וכן היכולת להשפיע על ההחלטה.

ביום 09/08/19, הותר לעותר להוסיף לעתירתו נימוק ולפיו, הגיע לידיעתו מידע "לפיו בזמנו הוגשו כנגד ראש העיר המנוח, תלונות, על כי במשך שנים היה נוהג לשלוח שליח עם מזוודה של כסף מזומן, ביורו או בדולרים, בערכים של מאות אלפי ₪, כדי לשחד גופים או גורמים בערים התאומות של נוף הגליל, בחו"ל, כדי לקדם עסקים של ראש העיר המנוח, באותם מקומות" .

תשובת המשיבים

המשיבים הקדימו וטענו כי העתירה לוקה בשיהוי ניכר, בחוסר ניקיון כפיים, חוסר תום לב, אי צירוף משיבים רלוונטיים וכן מדובר במעשה עשוי וכל אלה מצדיקים את דחייתה על הסף.

אשר לשיהוי נטען כי היה על העותר להגיש את העתירה לכל המאוחר 45 יום מיום פרסום ההחלטה כדין או מיום שהעותר קיבל עליה הודעה או מיום שנודע לו עליה, לפי המוקדם והעותר הגיש את עתירתו לאחר מועד זה בשיהוי ניכר, היינו בחלוף למעלה משנה וחצי לאחר פרסום הכוונה לשנות את שמות הרחובות בעיתונות, פרסום שנעשה בחודש 11/2017.
לחלופין נטען כי גם אם כפי שציין העותר במכתבו מיום 13/05/19, שרק אז נודע לו על השינוי, גם אז חלפו 45 הימים הקבועים בתקנות. העותר לא הציג שום נימוק לאיחור בהגשת העתירה מעבר למועד הנ"ל.

לטענת המשיבים, במקום להגיש את עתירתו במועד, בחר העותר לשגר מכתבים שונים לגורמים שונים, לרבות פרקליטות מחוז צפון ולמשיבה, תוך העלאת טענות סרק, לשון מבזה ופוגענית וכן פגיעה בכבוד המת.

כן נטען כי לעותר אין זכות עמידה, שכן, בהתאם להוראות פקודת העיריות והתקנות הנ"ל אליהן מפנה העותר, זכות העמידה ניתנה לנציגות המקום הציבורי או הדיירים המתגוררים סמוך למקום הציבורי וזאת בנוגע להשמעת טענות ביחס לשינוי המבוקש, כמי העלולים להיפגע מהשינוי. העותר לא הצביע במקרה דנן על זיקה כלשהי לרחוב המדובר, העותר אינו מייצג ציבור כלשהו אלא לכל היותר את עצמו והוא אף לא הצביע על קשר כלשהו לרחוב המדובר ולא פירט מהי הפגיעה האפשרית ביחס אליו.

באשר לטענה לחוסר ניקיון כפיים וחוסר תום לב, נטען כי העותר, עורך דין במקצועו שהחוק ידוע לו היטב, בחר לפנות למשרדי פרקליטות מחוז צפון ולמשיבים, תוך העלא ת טענות סרק, נקיטת לשון מבזה פוגענית ופגיעה בכבוד המת וכן נמנע מלצרף מסמכים רלוונטיים, דבר המעיד על חוסר ניקיון כפיים מצדו וניסיון לייצר פרובוקציה ולקבוע סדרי פעולה בהתאם לרצונו הפרטי, מבלי שנתקיים צורך אמיתי בכך ומבלי שנפל פגם בהתנהלות המשיבים.

באשר לאי צירוף משיבים, נטען כי העותר מעלה טענות כנגד המנוח מר מנחם אריאב ז"ל באופן המשליך גם על בני משפחת המנוח והסעד המבוקש בעתירה הינו בעל השלכות ועלול להשפיע על דיירי הרחוב כולו. במצב דברים זה היה עליו לצרף את בני משפחות אריאב, כמו גם דיירי הרחוב כצד העלול להיפגע מהעתירה, כדרישה לתקנה 6 לתקנות בתי המשפט לעניינים מינהליים [סדרי דין] התשס"א - 2000.

באשר לטענת מעשה עשוי, נטען כי במשפט המינהלי אין לקיים דיון שיפוטי או ליתן סעד שיפוטי בעניין שאינו ניתן לשינוי או קיים שוני מהותי לשנותו. נטען כי במקרה דנן מופנית העתירה נגד פעולה מינהלית שהביאה להתגבשותו למצב עניינים חדש ובלתי ניתן לשינוי ומשכך הסעד המבוקש הופך לתיאורטי או לחלופין לבעל השלכות כבדות מידי ולא מוצדקות ועל כן יש לדחותו.

אשר לעתירה גופה נטען כי לא נפל פגם כלשהו בפעולות המשיבים ובהחלטה שנתקבלה והיא נתקבלה בהתאם לדין.

ביתר פירוט לגופו של עניין, נטען כדלקמן:

15.1 ביום 18/10/17 הציג המשיב 1 (להלן: "ראש העיר") בפני ועדת השמות של העירייה (להלן: "הועדה"), הצעה לשנות את שמות הרחובות "גלבוע" ו "תבור" לשמו של ראש העיר השני, המנוח מנחם אריאב ז"ל כאות הוקרה ותודה לתרומתו לעיר. לאחר דיון מעמיק בנושא, הוחלט על ידי הועדה, בהצבעה פה אחד, להמליץ למליאת מועצת העיר (להלן: "המועצה"), לקבל את ההצעה ולבצע את השינוי הנ"ל (פרוטוקול הועדה מיום 18/10/17 צורף כנספח 1 לכתב התשובה).

15.2 ביום 05/11/17, בכפוף להמלצת הועדה, נעשתה פנייה אל מר מאיר לוי, ראש אגף גיאוגרפיה בלשכה המרכזית לסטטיסטיקה שיתן הנחיות בדבר קבלת אישור משרד הפנים לשינוי הנ"ל. בו ביום ניתנה התייחסותו של מר לוי לבקשה ולפיה לצורך הנ"ל, יש להגיש:
א. פרוטוקול חתום של ועדת שמות עירונית עם ההחלטה המפרטת שמות הרחובות.
ב. פרוטוקול חתום של המועצה המאשרת את פרוטוקול ועדת השמות בציון תאריך ועדת השמות או לחלופין פירוט מלא של השמות המאושרים.
ג. טופס עבור משרד הפנים.
ד. לאחר אישור השמות בועדה במשרד הפנים ובכלל זה מתן סמל רחוב והזנת שם הרחוב למשרד האוכלוסין, יש לצרף בנוסף מפה/תשריט המציג את תוואי הרחובות בשטח.
(העתקי המכתבים הנ"ל צורפו כנספח 2 לכתב התשובה).

15.3 ביום 15/11/17 פורסמה בעיתון מעריב הבוקר הודעה על כוונת העירייה לבצע את השינוי הנ"ל וביום 17/11/17 פורסמו מודעות נוספות בעיתונים "זמן צפון-שרון" ו - "אל סינארה". במסגרת מודעות אלו, הוזמנו נציגי הציבור או נציגי הדיירים הגרים בסמוך לרחובות אלו, להופיע בפני הועדה ביום 17/12/17 ולהשמיע טענותיהם (העתקי הפרסומים צורפו כנספחים 3-5 לכתב התשובה).

15.4 ביום 17/12/17 התכנסה ועדת השמות בשנית, אולם לא הופיעו בפניה מתנגדים כלל (פרוטוקול ועדת השמות מיום 17/12/17 צורף כנספח 6 לכתב התשובה ).

15.5 ביום 03/01/18, לאחר שאף נציג ציבור לא הביע התנגדות לשינוי האמור, הוחלט פה אחד בישיבת המועצה מספר 44/12, לאשר את השינוי הנ"ל (העתק הפרוטוקול מהמועד הנ"ל צורף כנספח 7 לכתב התשובה).

15.6 ביום 17/01/18 נשלחה בקשה לשינוי שם הרחובות לאישור ועדת השמות במשרד הפנים (העתק הבקשה צורף כנספח 8 לכתב התשובה).

15.7 ביום 23/01/18 ניתנה הסכמת משפחת אריאב לשינוי שם הרחוב (העתק ההסכמה צורף כנספח 9 לכתב התשובה).

15.8 ביום 09/12/18 אישרה ועדת השמות של משרד הפנים את השינוי והנושא הועבר ללמ"ס להמשך טיפול (העתק מכתב מהמועד הנ"ל צורף כנספח 10 לכתב התשובה).

15.9 ביום 6/06/19 התקבלה אצל המשיבים לראשונה פנייתו של העותר על נספחיה, שבה ביקש לקיים ישיבה מחודשת של המועצה ולאפשר לו לעלות טענות. פנייתו זו נדחתה במכתב תשובה מיום 12/06/19 (מכתב התשובה צורף כנספח 11 לכתב התשובה).

15.10 ביום 13/06/19 התקבלה פנייה נוספת של העותר, במסגרתה ביקש לעדכן את המשיב 1 שנודע לו לאחרונה כי הוא היה ברשימת החיסול של ראש העיר המנוח וזאת ללא כל אסמכתא לביסוס הטענה.

15.11 ביום 17/06/19 התקבל מכתב נוסף מאת העותר, בו חזר על טענותיו. למכתב זה השיבה ב"כ המשיבים ביום 22/07/19 והבהירה לעותר כי דבריו הם לשון הרע, לא רק כלפי ראש העיר המנוח אלא גם כלפי העירייה, ממלאי תפקידים בה וכלפיה עצמה והוצע לו לחזור מדבריו. לגופו של עניין ניתנה לעותר תשובה, לפיה , לאחר בחינה ושקילה נוספת, לא נמצא בסיס עובדתי או משפטי לטענותיו (העתק תשובת ב"כ המשיבים מהמועד הנ"ל צורף כנספח 12 לכתב התשובה).

הסכמה דיונית

בישיבה שנתקיימה בפניי ביום 10/03/20 לדיון בעתירה, הסכימו הצדדים כי יגישו סיכומי טענות בכתב, כאשר העותר בסיכומיו ישיב גם לטענות המקדמיות. כן הסכימו הצדדים כי הם יתייחסו אך ורק לטענות שבכתבי הטענות ולמסמכים שצורפו א ליהם ולא יהיו רשאים להרחיב מעבר לכך.

סיכומי טענות העותר

העותר בסיכומיו עמד על החשיבות של פרסום הכוונה לשנות שם הרחוב.
לטענתו, לא התקיים אף אחד מן התנאים הקבועים בתקנות, שכן, אין כל אזכור או ציון כי נעשה פרסום במשרדי העירייה או במקום ציבורי. אף בנוגע לפרסום בעיתון, המשיבים לא נהגו בהתאם לחוק, שכן, לפי סעיף 1 א (2) לחוק התכנון והבנייה שחל בנוגע לנוף הגליל, יש לפרסם בעיתון יומי בשפה הערבית וכן בעיתון יומי נפוץ בעברית וכן בעיתון מקומי והדבר לא נעשה.
נטען כי באשר לשפה הערבית, לא נעשה הפרסום בעיתון יומי אלא בשבועון ערבי "אל סינארה" ולא הומצא תרגום לפרסום שנעשה. כמו כן, העיתון בו פורסמה הכוונה בעברית, אינו עיתון נפוץ אלא מקומון שלא ברור עד כמה הוא מופץ בנוף הגליל ומכל מקום העותר לא נתקל במקומון זה מעולם.
העותר גם טען כי לא נתקיימו הוראות החוק בנוגע לפרסום הנדרש אך לא פירט אחד לאחד אילו דרישות לא נתקיימו אלא טען זאת באופן כללי (ראה סעיף 4 לסיכומיו).

עוד טען כי אין לקבל טענה של המשיבים בסעיף 48 לכתב התשובה, כאילו פרוטוקול מועצת העיר מ- 01/2018, יש בו להוות תחליף לדרישת פקודת העיריות בנדון, דהיינו, תחליף לפרסום קודם לישיבת מועצת העיר במשרדי העירייה ובמקום ציבורי הנוגע בדבר, כאשר הפקודה קובעת כי הפרסום יעשה 30 יום לפני הדיון במועצת העיר.

עוד טען כי אין כל התייחסות בתשובת המשיבים מדוע, בניגוד לסעיף 7 לתקנות העיריות הנ"ל, שינוי השם לא נעשה בחודש אוקטובר, שעה שנאסר על ביצוע שינוי במועד אחר.

עוד טען כי לא ניתן הסבר מדוע לאחר שינוי השם, לא קוימה תקנה 6 (א) לתקנות הנ"ל, שכן, אם היו פועלים לפיה, העותר היה יודע על שינוי השם, שכן, ביתו של העותר נמצא בסמוך לשדרה הנידונה. בהקשר זה נטען גם כי למרות שאורך השדרה 2 ק"מ, השם החדש צוין רק בתחילת השדרה ובסופה ולא בשום מקום אחר באמצע.

עוד טען העותר כי גם הוראת סעיף 235 א (ב) לא קוימה, שכן, בדיון נכחה הגב' אורנה פישר, ראש מינהל חינוך וקהילה ברשות המקומית באותה עת ולא צוין למען הגילוי הנאות, שהיא בתו של מנחם אריאב ז"ל. העותר טען כי התברר לו (העותר לא פירט כיצד) כי משיב 1 התחייב כלפי ראש העיר המנוח לקרוא לשדרה על שמו לאחר שילך לעולמו וכן לקבל את בתו לתפקיד הנ"ל. משכך, היה מודע משיב 1 לכך שראש העיר המנוח "התנהל באופן מושחת ואפילו עם דפוסים של עולם תחתון" ועל כן לא ברור מדוע הביא הצעה שכזו לוועדת השמות ולא גילה עובדה זו בנוגע לטענות הקיימות כנגד מר אריאב ז"ל ו בנוגע לפסק דין שניתן ביחס להתנהלותו המושחתת של המנוח הנ"ל, אשר ניתן ב- ת.א. 1801/07 (שלום נצרת).

העותר שב וטען כי לא התקיים דיון בוועדת השמות וכי מועצת העיר לא אישרה את החלטת ועדת השמות לפי הפרוטוקול ומדובר על כן בפגם מהותי וכן בחריגה מסמכות של חברי מועצת העיר במקרה הנוכחי.

אשר לשיהוי, טען העותר כי גם כאשר החוק קובע מסגרת זמנים מוגדרת להגשת עתירה, לא תידחה העתירה בגלל אי עמידה בזמנים, אלא יש לבחון את השיהוי על פי מרכיביו (סובייקטיבי, אובייקטיבי ומידת הפגיעה בשלטון החוק). במקרה דנן, אינטרס שלטון החוק איננו מתיישב עם המצב שבו הרשות המינהלית תפעל שלא כחוק, כמו במקרה שלנו. כן נקבע כי לא מתקבל על הדעת שכאשר הרשות המינהלית לא פועלת כחוק, תידחה העתירה מנימוקים פרוצדוראליים טכניים. כן נטען כי במקרה דנן תרמו המשיבים תרומה לעניין השיהוי.

העותר אף העלה טענות בסיכומיו כנגד תצהירה של מנכ"לית העירייה בנוגע להצהרותיה באשר לקבלת מכתבו מיום 27/10/17 וכן באשר להצהרתה בנוגע לכך כי מקור ידיעתה הינו ביעוץ משפטי בחלק מסעיפי התשובה.

העותר הלין כיצד הפרקליטות והמשטרה (שכלל לא צורפו כמשיבים לעתירה) שמשרדיהם מצויים ברחוב הנ"ל, משלימות עם העובדה של שינוי השם, כאשר ידוע להם על התנהלותו המושחתת של מר אריאב ז"ל.

העותר גם טען בסיכומיו כי מר אריאב ז"ל "היה חבר נפש של הרודן הרומני המושחת, צ'אוצ'סקו. תמונתו של הרודאן הרומני הייתה תלוי העל הקיר מאחורי כיסאו של ראש העיר המנוח במשך שנים רבות" ועל כן בנסיבות המקרה, מהווה שינוי השם תקיעת אצבע לעינו של שלטון החוק.

עוד טען העותר כי התנהגותו אינה נגועה בחוסר תום לב או חוסר ניקיון כפיים. העותר שב וטען שמר אריאב ז"ל ובחירים נוספים התנהלו בשחיתות וכי ממלא מקומו נטל על עצמו את האחריות הפלילית של מעשיו הפליליים של אריאב ז"ל והוא הורשע ודינו נגזר. עוד טען כי אין מדובר במצב שלא ניתן להחזירו לאחור וכי נוכח העדר דרישה של המשיבים לחקור את העותר על הצהרותיו, יש לקבל את דבריו כפי שצוינו.

אשר לזכות עמידה, טען העותר כי ידוע למשיבים היטב שהוא מתגורר סמוך מאוד לשדרה הנידונה והנסיעה לביתו היא דרך השדרה (העותר לא הציג אסמכתא לגבי כתובת ביתו המדוייקת) .

אשר לאי צירוף בני משפחת ראש העיר המנוח, נטען כי שעה שהם לא הוזמנו כבני משפחה לישיבת מועצת העיר, לא היה מקום גם לזמנם כמשיבים לעתירה.

אשר לדיון שלטענת העותר לא התקיים במועצת העיר, טען העותר שאין די בכך שההחלטה התקבלה פה אחד ובכך התייתר הדיון, אלא היה על המועצה לקיים דיון והדבר לא נעשה.
בהקשר זה טען כי ככל שהיה משתף הוא את חברי מועצת העיר במידע הידוע לו על ראש העיר המנוח, היה מתקיים הליך שלם ומסיבה זו, פגומה ההחלטה.

סיכומי המשיבים

המשיבים שבו וטענו לשיהוי. אשר למבחן הסובייקטיבי, טענו שאין ספק כי העתירה הוגשה באיחור ניכר מהמועדים שבתקנות, כשנה וחצי, ללא בקשה להארכת מועד וללא מסירת כל נימוק בתצהיר לאיחור הנ"ל.

באשר ליסוד האובייקטיבי, נטען כי הוכח שבמועד הגשת העתירה, תם והושלם הליך שינוי השם ואף פורסם כמתחייב בדין. לפיכך, קבלת העתירה תגרום לפגיעה באינטרסים של המשיבים, במעמד משרד הפנים שאישר את השינוי וביתר משרדי הממשלה המצויים באזור ובבאים אליהם, תפגע בדיירי הרחוב, תגרום לבלבול רב והוצאות כבדות לכל הנוגעים בדבר, שעה שהעותר עצמו לא פירט נזק כלשהו העלול להיגרם לו מדחיית העתירה.

אשר למידת הפגיעה הנטענת בשלטון החוק, נטען כי רק במקרים מיוחדים יהיה בכך כדי להתגבר על שיהוי כה רב. נטען כי העותר לא הראה אף פגם משפטי חמור כנדרש במשפט המינהלי שיהיה בו כדי להתגבר על השיהוי , פרט לטענות סרק נגד המנוח, נגד המשיבים ועובדיהם. משום כך, יש לדחות את העתירה על הסף מטעם זה.

אשר לזכות העמידה, נטען כי הכלל הוא שעל העותר המבקש לתקן את שנראה בעיניו כעוול, להראות כי אינטרס שלו נפגע או עלול להיפגע מהחלטת הרשות וכי מדובר בפגיעה "קשה וחמורה". בעניין זה היפנו המשיבים לבג"צ 2148/94 גלברט נגד יו"ר ועדת החקירה בבדיקת אירוע הטבח בחברון. נטען כי העותר לא הציג שום זיקה אישית שלו או פגיעה שהוא נפגע אישית מהחלטת הרשות. כמו כן העותר לא הציג ראיה לכך שדייר אחר ברחוב נפגע או עלול להיפגע מן ההחלטה, ודאי שלא הוכיח פגיעה חמורה קשה ומהותית בשלטון החוק.

המשיבים שבו בסיכומיהם גם על הטענה לחוסר ניקיון כפיים וחוסר תום לב כאמור לעיל בטענותיה בכתב התשובה וכן באשר לטענה לאי צירוף משפחת ראש העיר המנוח והיות ההחלטה, מעשה עשוי.

לגופו של עניין, טענו המשיבים כי סעיף 235 מבחין בין מקרה בו יש דרישה לקריאת מקום על שם אישיות (סעיף 235 א (ב) לפקודה), לבין התנאים הנדרשים לשינוי שם של מקום ציבורי (סעיף 235 א (ג) לפקודה). נטען כי במקרה דנן חל סעיף 235 א (ג), כיוון שמדובר בשינוי ולא בקריאה ראשונה של שם.

המשיבים שבו והיפנו לפירוט בסעיף 15 לעיל בפסק דין זה, של כל התהליך שקדם לשינוי השם. על כן, לטענתם, לא נפל פגם כלשהו בהליך שינוי השם.

אשר לטענת העותר לפעולה בניגוד לסעיפים 6-7 לתקנות, נטען כי מדובר בטענה לא נכונה, שכן, ועדת השמות העירונית החלה את תהליך שינוי השם בחודש 10/2017, אך הואיל שמדובר בהליך הכרוך בגורמים נוספים, הוא נמשך והתמשך מספר חודשים לאחר מכן ואין הדבר מהווה פגם. כך גם הדבר לגבי התקנת השלטים לאורך השדרה, עניין הכרוך בזמן ובמשאבים ואין הדבר מהווה פגם.

אשר לטענות כלפי ראש העיר המנוח נטען כי מדובר באסופת טענות שלא הוכחו כלל ועיקר ומשוללות כל בסיס עובדתי.

לאור האמור נתבקשה דחיית העתירה.

דיון והכרעה

תחילה לטענת ה"שיהוי" (כפי שהוגדרה ע"י הצדדים) / הגשת העתירה לאחר חלוף המועד הקבוע בתקנות .

תקנה 3 (ב)לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין) התשס"א-2000 קובעת כי יש להגיש עתירה לכל המאוחר תוך 45 יום מיום פרסומה כדין של ההחלטה המנהלית (אף אם לעותר נודע עליה לאחר מכן יש להגישה תוך המועד הנ"ל או כלשון התקנה, "לפי המוקדם"). אמנם לבית המשפט מסורה הסמכות להאריך מועד זה, ברם לשם כך על העותר להגיש בקשה להארכת המועד ולמשיבים בעתירה הזכות להתנגד. אציין כבר עתה כי עניינה של תקנה זו אינו "שיהוי" אלא היא עוסקת במועד שעד אליו ניתן להגיש עתירה. "שיהוי", נוכח יסודותיו יכול להתקיים קודם לחלוף 45 יום להגשת עתירה.

במקרה דנן אין חולק כי העתירה הוגשה כשנה וחצי לאחר חלוף המועד. לא הוגשה בקשה להארכת המועד , אף לא במהלך ניהול הליכי העתירה, משום כך , וודאי שלא הוכחה בפני בית המשפט ה"הצדקה" להארכת המועד הנדרשת לפי תקנת 3 (ג) סיפא לתקנות הנ"ל.

העותר טען כי על אף האמור אין לדחות את העתירה על הסף בשל שיהוי (לטענתו עקב פגיעה קשה בשלטון החוק). כפי שהבהרתי לעיל המושג "שיהוי" משמעותו איננה רק השתהות או חלוף המועד הקבוע בתקנות. "שיהוי" משפטי יכול להתקיים מקום בו נתקיימו יסודות השיהוי הסובייקטיבי והאובייקטיב י שנקבעו בפסיקה, ויכ ול שיתרחש אף מספר ימים ספורים לאחר פרסום ההחלטה המנהלית, גם טרם חלוף תקופת 45 יום הקבועה בתקנות.

לא כך המקרה דנן , בו אין מדובר ב"שיהוי " במשמעותו הנ"ל, אלא בהגשת עתירה בחלוף המועד המותר בתקנות להגשתה, מבלי שהוכחה הצדקה להארכת המועד, ומבלי שבית משפט האריך מועד זה. דחיית העתירה במקרים אלו על הסף נובעת מ רציונל "סופיות הדיון" (המנהלי במקרה זה) . מטעם זה, יש כאמור לדחות את העתירה על הסף.

מכאן לטענת אי צירוף צדדים רלוונטיים. נטען בעניין זה כי לא צורפו בני משפחתו של ראש העיר המנוח שעל שמו נקרא הרחוב נשוא העתירה. גם בטענה זו יש ממש. העותר השיב כי הם לא נכחו בעת ישיבת וועדת השמות ומשום כך, לא היה צורך לצרפם לעתירה . טענה זו שגויה גם עובדתית וגם משפטית. אשר לפן העובדתי, העותר עצמו טען כי בתו של המנוח אריאב השתתפה בדיונים (לטענתו במסגרת תפקיד אותו היא נושאת בעירייה). אולם לא על כך יקום או ייפול דבר שכן, המבחן איננו קיום השתתפות אותם צדדים בעת קבלת ההחלטה המנהלית, אלא האפשרות כי כתוצאה מביטול ההחלטה המנהלית, תיגרם פגיעה באותם צדדים שלישיים. אין ספק, נוכח הטענות הקשות לשחיתות מצד המנוח אריאב ז"ל, שמעלה העותר בעתירה, כי אם תתקבלנה טענות אלה, ייפגע שמו של המנוח הנ"ל ותיגרם פגיעה ועוגמת נפש רבה גם למשפחתו ולצאצאיו. מסיבה זו היה על העותר לצרפם כמשיבים לעתירה. העותר נמנע מלעשות כן, אף בשלב שלאחר הגשת כתב התשובה (בו הועלה הצורך בצירופם) וטרם התקיים הדיון בעתירה. גם מטעם זה דין העתירה להידחות על הסף.

מכאן לעניין זכות העמידה של העותר. סעיף 235 א (ג) (2) לפקודת העיריות קובע זכות עמידה ל- "נציגות המקום הציבורי או לנציגות הדיירים המתגוררים סמוך למקום הציבורי, לפי העניין" (ההדגשה בקו אינה במקור- י"א) להופיע לפני הועדה או המועצה ולהשמיע טענותיה.

בשום מקום לא נטען ע"י התובע כי הוא מהווה נציגות מוסמכת של הרחוב נשוא העתירה או נציגות של דיירים המתגוררים סמוך לרחוב הנ"ל. העותר הגיש עתירתו בשם עצמו.

גם מטעם זה דין העתירה להידחות שכן ברי שזכות עמידה לא ניתנה לכל מאן דבעי אלא אך לנציגות, של קבוצות כאמור.

לאור האמור, אני דוחה את העתירה על הסף.

בשולי פסק הדין ו מעבר לצורך להידרש לגופו של עניין (נוכח הדחייה על הסף), אעיר בקצרה, כי ניכר שהעתירה מבוססת בעיקרה על טענות לשחיתות המופנות כלפי המנוח אריאב ז"ל, טענות המבוססות אך על דברי העותר ללא שום אסמכתא נוספת.

כך לדוגמא היפנה העותר במכתביו לפרקליטות ולמשיב 1 לפסק הדין בת.א. (נצרת) 1801/07 , אותו צירף כ"נספח ג'" למכתביו הנ"ל ואשר לטענתו , "ניתן בעניינו של ראש העיר המנוח בתיק 1801/07". עיון בפסק הדין הנ"ל מלמד כי המנוח אריאב, לא היה כלל צד לאותה תביעה להוצאת לשון הרע, שהוגשה (ע"י ג'אק לארדו) נגד העותר עצמו ושני נתבעי ם נוספים שהמנוח אינו נמנה ביניהם. מאליו ברור כי במצב דברים זה לא קבע בית המשפט ב אותו פסק דין קביעות על שחיתות כנגד המנוח אריאב ז"ל, שכלל לא ניתנה לו ההזדמנות לטעון באותו הליך משום שלא היה צד לו.

על כן, בדין התעלמו המשיבים מטענותיו אלה של העותר שלא נתמכו בתשתית ראייתית מבוססת, במיוחד מקום בו יש בטענות אלה לפגוע בכבודו של מי ששימש שנים רבות כאישיות ציבורית וכבר הלך לעולמו.

כך גם, אין ממש בטענות העותר לאי התקיימות הדרישות לפרסום הכוונה לביצוע שינוי שם הרחוב . בעניין זה כתב העותר שקיימת חובה לפרסום בעתון יומי ו אין די בפרסום בשבועון. דא עקא עיון בסעיף 1א (א) (2) לחוק התכנון והבניה , אליו מפנה העותר (מכוח סעיף 235 לפקודת העיריות), מלמד כי המונח (עיתון) "יומי", כלל אינו נזכר בו. עיון בתשובת המשיבים המפורטת (כמפורט בסעיף 15 לפסק דין זה לעיל) לעניין הפרסומים מלמד, לעומת זאת , כי המשיבים פרסמו את הכוונה לשינוי השם כדרישת הדין.

אשר לטענות הנוגעות לצורך בשינוי שם הרחוב דווקא בחודש אוקטובר, טענות אלה וודאי אין בהם כדי לפגוע בהחלטה על שינוי שם הרחוב שנקבלה כדין. עיתוי ההוצאה לפועל של ההחלטה לשינוי השם (היינו, ביצוע השינוי בפועל בשטח) אין בו כדי להשליך על חוקיות ההחלטה כשלעצמה.

עיון בתקנות 6-7 לתקנות העיריות (מתן מספרים ושמות לרחובות וסימום בתים במספרים) התשל"א-1971 מלמד , שאלה עניינן ב ביצוע בשטח של החלטות של שינוי שם ולא בהליך קבלתן. ההוראות המסמיכות, הנוגעות להליך קבלת החלטות לקריאת שמות לרחובות או לשינוי שלהם קבועות בפקודת העיריות עצמה ולא בתקנותיה.

מכל הטעמים המפורטים לעיל , אני דוחה את העתירה.

העותר ישלם למשיבים הוצאות משפט בסכום כולל של 10,000 ₪.

המזכירות תמציא העתק פסק הדין לצדדים

ניתן היום, כ"ו סיוון תש"פ, 18 יוני 2020, בהעדר הצדדים.