הדפסה

בית המשפט המחוזי בנצרת בשבתו כבית-משפט לעניינים מנהליים עת"מ 53853-02-18

בפני: כבוד השופט דני צרפתי

העותרים

.1 אביה דרמר
.2 ערן דרמר

נגד

המשיבים

  1. הועדה המקומית לתכנון ובנייה בעיריית צפת
  2. אלמוג חדד

פסק דין

העותרים מפנים עתירתם זו כנגד החלטת המשיבה 1 (להלן: "הוועדה המקומית") לאשר למשיב 2 (להלן: "אלמוג") את הבקשה לתוספת בנייה לדירתו בבית משותף.

עיקר העובדות וטענות הצדדים

העותרים הינם בעלים של דירה בבית משותף בצפת שפרטיה בעתירה, כשאלמוג הינו שכן של העותרים בעל דירה נוספת באותו בניין משותף.

במהלך שנת 2017 הגיש אלמוג בקשה להתיר לו לבנות תוספת בניה לדירתו הכוללת - סגירת קומת עמודים קיימת במעטפת חוץ בלבד, בניית פרגולה לכיוון צפון ובניית מרפסת לכיוון דרום. הבקשה להיתר אושרה בהחלטת רשות הרישוי של הוועדה המקומית מיום 29.11.17, כבקשה ללא התנגדות ותואמת תכנית ובעקבות כך הוצא היתר בניה לאלמוג (להלן: "ההחלטה הראשונה" ו – "היתר הבנייה", בהתאמה).

במהלך חודש פברואר 2018, הבחינו העותרים בכך שאלמוג בונה את תוספת הבניה, ופנו (ביום 19.2.18) לוועדה המקומית בדרישה לבטל את ההיתר ולהורות על הפסקת העבודות של אלמוג לאלתר. העותרים טענו כי הגישו לוועדה המקומית התנגדות לבקשת הבניה של אלמוג (הנושאת חותמת נתקבל של הוועדה מיום 3.4.17) וכי זו לא נדונה ע"י רשות הרישוי או ע"י הוועדה המקומית, כמתחייב עפ"י הדין, טרם מתן ההחלטה ליתן לאלמוג היתר בניה.

הוועדה המקומית השיבה כי מבדיקה שנערכה בתיקי הוועדה המקומית לא נמצאה שם ההתנגדות הנטענת, ברם מטעמי זהירות תובא בקשתם לביטול ההיתר לדיון בפני מליאת הוועדה המקומית ביום 26.3.18. הוועדה המקומית סירבה להיעתר לבקשה לביטול היתר הבניה והפסקת העבודות טרם החלטה כדין בוועדה המקומית (מכתב תשובה מיום 27.2.18).

מכל מקום, כבר ביום 23.2.18 הגישו העותרים את העתירה שבדיון, במסגרתה עתרו להורות על ביטול היתר הבניה שניתן לאלמוג, זאת משקופחה זכותם ולא נדונה ההתנגדות שהגישו לבקשה להיתר כאמור.

במצורף לעתירה הוגשה בקשה לצו ביניים, בה עתרו להורות לאלתר על הפסקת עבודות הבנייה עפ"י היתר הבניה שניתן לאלמוג, למניעת נזק בלתי הפיך ועל רקע סיכויי העתירה.

העותרים הוסיפו וטענו כי התנהלות הוועדה המקומית שאפשרה לכתב ההתנגדות "לפרוש כנפיים" ולא להגיע לתיק הבקשה, ההתעלמות מההתנגדות, מתן ההיתר והסירוב להפסיק העבודות, גם משנוכחה הוועדה ולו בדיעבד כי התנגדות אכן הוגשה, נגועה בחוסר סבירות.

במעמד הדיון מיום 7.3.18 שהתמקד בבקשה לצו ביניים, הסכים ב"כ הוועדה המקומית לאשר כי בדיון הצפוי (26.3.18), ידון מכלול הבירור התכנוני הדרוש, לרבות ההתנגדות אל מול בקשת ההיתר. כמו כן, הבהיר כי גם יעשה ניסיון לברר מה עלה בגורל ההתנגדות, אשר נושאת חותמת "נתקבל" ולא מצויה בת יק הבקשה. ב"כ הוועדה הוסיף כי הבקשה להיתר נדונה במסגרת רשות הרישוי, בהיותה תואמת תכנית, כאשר דיוני ועדת רשות הרישוי כוללים תיעוד של פרוטוקולי החלטות בלבד.

בנסיבות, כמו גם משלא התייצב אלמוג לדיון הנ"ל ומחשש לגרימת נזק מהמשך העבודות, ניתן צו ביניים האוסר את המשך העבודות.

לציין כי כבר בדיון האמור, טען ב"כ העותרים (על אף שהדברים לא קיבלו ביטוי בפרוטוקול) כי אלמוג הינו בנו של בכיר בעירייה והעותרים חוששים כי לעובדה זו הייתה השפעה על דרך ההתנהלות של הוועדה המקומית.

כעולה מההחלטה החותמת את הדיון הנ"ל, היה צפוי כי הדיון החוזר בוועדה המקומית, ייתר את המשך הדין בעתירה, למעט בירור לסוגיית ההוצאות. בנדון הובהר כי ככל שלעותרים יהיו טענות תכנוניות ו/או קניניות נגד ההחלטה שתתקבל, יפנו הם לערכאה המוסמכת (לוועדת הערר – ככל שיסברו שיש מעמד לערר תכנוני או בימ"ש האזרחי המוסמך לסוגיות הקניניות, נזקיות וכדומה). עוד הובהר כי ככל שלעותרים יהיו טענות בתחום המשפט המינהלי, בכל הנוגע לדרך התנהלות הוועדה המקומית בדיון הצפוי האמור, מקומן של טענות אלו יהיה בעתירה חדשה, אם יראו העותרים להגישה בעתיד.

מכל מקום, ביום 26.3.18 קיימה הוועדה המקומית דיון בהתנגדות העותרים במסגרתו הוכרע לדחות את ההתנגדות של העותרים ולאשרר את היתר הבניה שניתן לאלמוג.

בישיבה שהתקיימה בפניי ביום 16.4.18, העלה ב"כ העותרים טענות כבדות כנגד התנהלות הדיון הנ"ל בוועדה המקומית (מיום 26.3.18), כשהמשיבים לעומת טענו כי הדיון היה ענייני ומקיף. משעה שלמועד הדיון הנ"ל טרם פורסם פרוטוקול הדיון ובאופן המאפשר בחינה של הטענות, ראיתי לקבוע מועד דיון נוסף, תוך שהותרתי את צו הביניים על כנו.

תחת מחיקת העתירה כמתבקש, שעה שלמעשה כאמור העתירה באה על פתרונה משנתקיים דיון חוזר בוועדה, לרבות בהתנגדות, נרפא הפגם הנטען. אציין כי לשלב האמור, ראיתי להימנע ממחיקת העתירה כאמור בעיקר מתוך חשש כי אכן נפלו פגמים מנהליים חמורים, על בסיס הטענות לניגודי עניינים חמורים ושיקולים זרים שהועלו באותה ישיבה, כשלטענת העותרים אלו גם קיבלו ביטוי במהלך הדיון החוזר.

ביום 30.4.18 התקיים דיון נוסף בפניי, לאחר שפרוטוקול הדיון מיום 26.3.18 הונח בפניי. משנוכחתי לאחר עיון ראשוני כי הפרוטוקול שהוצג משקף לכאורה התנהלות תקינה, לרבות דיון תכנוני מקיף וענייני, כאשר בסופו של יום הכריעה הוועדה המקומית להותיר את ההיתר שניתן לאלמוג על כנו תוך דחיית ההתנגדות של העותרים, המלצתי על מחיקת העתירה.

דא עקא, ב"כ העותרים עמד על טענותיו, כשלטענתו האזנה לקלטת הדיון מיום 26.3.18 מלמדת כי הפרוטוקול המתומצת שהוגש אינו משקפ את מהלך הדיון, כשהוא מסתיר לטענתו פגמים חמורים בהתנהלות הוועדה המקומית.

פסק דין להלן ניתן לאחר בחינה חוזרת של מכלול הטיעונים, לרבות האזנה לקלטת הדיון שנתקיים ביום 26.3.18 בוועדה המקומית.

[לציין כי השאלה מה עלה בגורל ההתנגדות המקורית שהוגשה לכאורה לוועדה המקומית ולא נדונה, נותרה עמומה. ברם, לא ראיתי מקום והצדקה להתעכב ולברר עמימות עובדתית זו, זאת משהתקיים סופו של יום דיון בהתנגדות גופה, ולאור חזרתה של הוועדה המקומית מהטענה לזיוף ההתנגדות המקורית (ראה הצהרת ב"כ הוועדה המקומית בדיון מיום 30.4.18).
למותר להוסיף כי בימ"ש זה גם חסר כל כלים להעמיק בירור בשאלה העובדתית הנ"ל, אף אם היה בכך צורך].

הבחינה הכוללת האמורה מלמדת כי דין טענות העותרים ועתירתם להידחות.

נוכחתי כי הוועדה המקומית סופו של יום, לאחר ששמעה את טיעוני העותרים, באמצעות ב"כ, בדגש להיבטים התכנוניים השונים שהועלו, אל מול טיעוני הנגד של אלמוג (ומשלא הצליחה להביא את הצדדים לכדי פתרון מוסכם למחלוקות), הכריעה כדין ובסמכות כי היא מאשרת את היתר הבניה שניתן לאלמוג (להלן: "ההחלטה השנייה לאשר את ההיתר").

משנדונה והוכרעה התנגדות העותרים לגופה ותוך התנהלות מינהלית סבירה כמפורט, הרי שרופא הפגם המנהלי בעטיו הוגשה העתירה, ובנסיבות, די באמור לצורך דחיית העתירה.

על אף האמור ומשהעלו העותרים במסגרת הדיונים בפניי שלל טענות באשר לפגמים שנפלו באופן ניהול הדיון ובאופן קבלת ההחלטות, כשברקע טענות חמורות של ניגוד עניינים נטען ושיקולים זרים, בעיקר בשל כך שאלמוג הוא בנו של עובד בכיר בעירייה, ראיתי להשלים בתמצית, דיון בנקודות הנטענות.

לטענת העותרים כאמור, פרוטוקול הדיון המתומצת אשר אותו ערכה הוועדה המקומית אינו משקף בפועל את מהלך הדיון בהתנגדות ואופן קבלת ההחלטות שם. לתמיכה בטענתם, ביקשו העותרים להסתמך על העתק קלטת הדיון בהתנגדות אותה הגישו, אשר לשיטתם משקפת את ההתנהלות הקלוקלת של הוועדה המקומית על משתתפי הדיון לכל אורך הליך הדיון בהתנגדות וההכרעה שנתקבלה.

עפ"י העותרים כאמור, האזנה לתוכן ההקלטה מהדיון הנ"ל, מוכיחה בבירור כי נפלו פגמים מהותיים במהלך הדיון.

העותרים מוסיפים וטוענים, כי התייחסות חברי הוועדה אל הדיון כדיון המבקש לבטל היתר קיים ותקף, הביאה אותם לדחות את ההתנגדות, ללא כל הצדקה ודיון מעמיק, ועל כן ההחלטה השנייה לאשר את ההיתר, פסולה.

לטענת העותרים, סוגיית ניגוד הענייניים נבחנה ביחס לאלמוג בלבד, בהתעלם מכך שאביו הינו עובד בכיר בעירייה, בעל השפעה על המחלקה הטכנית, כך שלא מן הנמנע כי ההחלטה לאשר את ההיתר, נבעה משיקולים זרים.

העותרים גורסים, כי הדיון בבקשה להיתר ובהתנגדות היה לא מקצועי. חלק מחברי הוועדה יצאו בשלב ההצבעה, שמות המשתתפים על פי הפרוטוקול אינו מייצג השתתפות בפועל (כשלטענתם נציגת הוועדה המחוזית כלל לא נכחה בדיון למרות המצוין בפרוטוקול).עוד לטענת העותרים, בתום הדיון אף לא התקיימה הצבעה כשדי באמור כדי להביא לשיטתם לביטול ההחלטה השנייה לאשר את ההיתר.

לטענתם, תוספת הבנייה פוגעת קשות בקניינם, סותרת את הוראות הדין מההיבט התכנוני, כשהדברים אף לא נדונו. לטענתם, במשמע חוסר הסבירות התכנוני במתן ההיתר, מלמד על השיקולים הזרים שפעלו בסך.

הוועדה המקומית עותרת לדחות את העתירה;

לטענת ההועדה המקומית, פרוטוקול הדיון המתומצת משקף כדבעי את מהלך הדיון, לרבות את רשימת הנוכחים בדיון ובהצבעה.

עפ"י הנטען, סוגיית ניגוד העניינים נבחנה כבר בתחילת הדיון ומי שראה עצמו בחשש לניגוד עניינים, בחר לצאת מהחדר ולא השתתף בדיון (חבר ועדה והיועמ"ש הפנימי).

הוועדה המשיכה וטענה כי קיימה דיון תכנוני ראוי ומקצועי בטיעונים שהועלו על ידי הצדדים, לרבות לסוגיית מיקום החלון בגבול צדי והשלכותיו. הטענות נבחנו ונשקלו לרבות תוך מתן משקל להסברי הגורמים המקצועיים.

את הטענה לפיה לא התקיימה הצבעה בתום הדיון או כי חלק מהנוכחים לא נכחו בהצבעה, עותרת הוועדה המקומית לדחות כחסרת בסיס. מהלך הדיון המשתקף בפרוטוקול הדיון, כמו גם האזנה לקלטת הדיון מלמדים כי התקיימה הצבעה והוחלט לדחות את ההתנגדות ולאשרר פה אחד את ההיתר.

הוועדה המקומית מוסיפה וטוענת, כי ההחלטה לאשרר את ההיתר, כהיתר תואם תכנית, תוך דחיית ההתנגדות של העותרים הייתה החלטה מקצועית שנתקבלה לאחר בחינת מכלול הטענות שהועלו בדיון, ושקילת מכלול השיקולים הרלוונטיים, שהינם בעיקרם שיקולים תכנוניים, כמתחייב.

אלמוג מצדו, עותר לדחות את העתירה תוך חיוב העותרים בהוצאות משמעותיות.

לטענת אלמוג, הוא החל לבצע את העבודות בדירתו על סמך היתר בניה שנתקבל כדין.

עפ"י טענתו, בעקבות צו הביניים, על פיו הוא נאלץ להפסיק את העבודות בהם החל עפ"י היתר כאמור, נגרמו לו וממשיכים להיגרם לו נזקים כספיים משמעותיים, הכל ללא כל הצדקה.

עפ"י הנטען, אלמוג מכר את דירתו לצד שלישי כלשהו, כלפיו התחייב להשלים את עבודות הבניה עד למועד מסוים, לו התחייב בהתבסס על היתר הבניה שקיבל. בשל העיכובים כתוצאה מצו הביניים, הוא חשוף לתביעה כספית מצד הרוכש של הדירה.

עוד נטען כי חומרי הבניין שרכש לביצוע עבודות הבניה בדירתו ואשר לא התאפשר לו לעשות בהם שימוש, הושחתו בשל מי גשמים, כשהאמור הגדיל את נזקיו.

לטענתו לא היה כל בסיס למתן צו הביניים, כאשר המצגים שהציגו בענין העותרים, המרמזים על כך שהתנגדותם "הועלמה", תוך הצגתו כאלים וכמי שההיתר ניתן לו בהשפעת אביו, הינן טענות חסרות בסיס.
לטענת אלמוג, התרשם מהדיון ביום 26.3.18 בוועדה המקומית, כדיון ענייני, ארוך ביותר, בו הוצגו כל הטיעונים של הצדדים.

סופו של יום, טוען אלמוג כי ההחלטה לאשרר את ההיתר שקיבל כדין, תוך דחיית התנגדות העותרים הייתה החלטה מוצדקת, ואין מקום להתערבות בית המשפט בה.

דיון

כאמור בחינה ועיון, לימדו כי דין העתירה, על הטענות המשלימות שהוצגו במהלך הדיונים – להידחות.

מושכלות ראשוניים הם כי בית משפט זה אינו יושב כערכאת ערעור על החלטות רשויות התכנון ואין הוא מעמיד את שיקול דעתו במקום שיקול דעתם. בהתאם, בימ"ש זה לא יתערב בהחלטות מקצועיות של רשויות התכנון, אלא מקום שנפל בהן פגם שיפוטי, כגון חריגה מסמכות, פעולה בחוסר תום לב, או חריגה קיצונית ממתחם הסבירות.
(בג"צ 2920/94 אדם טבע ודין נ' המועצה הארצית לתכנון, פ"ד נ(3) 441)).

בית המשפט העליון חזר על עמדה זו אך לאחרונה באומרו:

"...לאור הכלל לפיו בית משפט זה אינו שם עצמו בנעליהם של גורמי התכנון, ואינו מחליף את שיקול דעתם המקצועי בשיקול דעתו, לא מצאתי הצדקה להתערב בהחלטה המקצועית של הות"ל לאשר את התכנית ( ראו: בג"ץ 64/17 מרכז השלטון המקומי בישראל נ' ממשלת ישראל, [פורסם בנבו] פסקה 33 וההפניות שם (8.8.2017) ( להלן: עניין מרכז השלטון המקומי)). כמו כן, איני סבורה כי העותרים הרימו את הנטל להוכיח כי נפל פגם המקים עילה להתערבות במעשה המינהלי, כגון: חוסר תום-לב, ניגוד עניינים, חריגה מסמכות או חריגה קיצונית ממתחם הסבירות (ראו: עע"ם 2418/05‏ מילגרום נ' הוועדה המחוזית לתכנון ובניה, [פורסם בנבו] פסקה 9 (24.11.2005)) עניין מרכז השלטון המקומי, פסקה 33)..."
( בג"צ 2219/17 עיריית רמת גן נ' ועדה לתכנון ובניה של תשתיות לאומיות (15.3.18)).

(ראה עוד בנדון בג"צ 3017/05 חברת הזרע (1939) בע"מ נ' המועצה הארצית לתכנון ובניה, משרד הפנים (23.3.11)).

בענייננו, לא מצאתי כי נפל פגם משפטי או אחר בשיקול הדעת של הוועדה המקומית במסגרת החלטתה מיום 26.3.18 לאשר לאלמוג היתר בניה כמפורט לעיל, תוך דחיית ההתנגדות של העותרים, באופן המצדיק התערבות בית המשפט בהחלטה זו, כשלעיקרי הטעמים אתייחס להלן.

נקדים כי טענות העותרים כנגד החלטת הוועדה עוסקות בחלקן להיבטים מקצועיים תכנוניים, כשאלו מצויים בליבת שיקול הדעת התכנוני, מקצועי של הוועדה. בכלל אלו – הטענה כי תוספת בניה בחזית המזרחית של דירת העותרים תגרום להסתרת החלונות המקוריים של דירת העותרים; הטענה כי בניית מרפסת תפגע באפשרות להרחבת דירת העותרים לכיוון מזרח; הטענה כי חלונות ופתחים שעתידים להיבנות עפ"י ההיתר משקיפים לתוך דירת העותרים.

התערבות בימ"ש בהכרעות ובקביעות כגון אלו, הינה ככלל מצומצמת ביותר ושמורה רק למקרים קיצוניים בהם מוכחת חריגה ברורה ממתחם הסבירות, כשענייננו רחוק מלהימנות עם מקרים אלו.

כפי שפירטתי ואפרט ברקע טענות העותרים "מרחפת" הטענה לשיקולים זרים אשר מקורם בזהות אביו של אלמוג כעובד בכיר בעירייה. מכוח טענה זו מבקשים העותרים למעשה לצבוע באור שלילי את התנהלות הוועדה המקומית והעובדים המקצועיים שלה ולגזור מכך כי ההחלטות התכנוניות של הוועדה לכאורה היו בלתי סבירות, כי היתה בהילות ליתן היתר לאלמוג, תוך סירוב לבחון עניינית את הטענות, אם לכאורה קוים דיון בהתנגדות.

אני רואה לחזור ולציין כי הטענה האמורה לניגוד עניינים הועלתה כבר מהשלבים הראשוניים של ההתדיינות, הגם כשהדברים לא קיבלו ביטוי בחלק מפרוטוקולי הדיונים בפניי.

טענות חמורות אלו לא הוכחו מכל וכל, אף אם נתעלם, לצורך הדיון, מרף ההוכחה הגבוה הנדרש ממי אשר מעלה טענות מסוג זה.

הגם שהדיון להלן בא בחלקו בגדר הרחבה לטענות שהוצגו בעתירה, ראיתי כאמור לדון בטענות שהועלו לסוגיית ניגוד העניינים, כמו גם לעניין אופן קבלת ההחלטות בוועדה המקומית, על ההיבטים המנהליים שסוגיות אלו מעלות.

אקדים אחרית לראשית, ואקבע כי גם בסוגיות אלה שהעלו העותרים לא מצאתי כל ממש.

מטיעוני העותרים, כפי שהם עולים כבר משלבי הפניה הראשוניים לוועדה המקומית, אנו לומדים כי לשיטתם, היתר בנייה אשר ניתן מבלי שנתקיים לגביו דיון בהתנגדות, הוא בגדר היתר הבטל מעיקרו (במובחן מהיתר הניתן לביטול, לאחר דיון והחלטה).

על בסיס הנחה זו העותרים גם גורסים, כי ההחלטה השנייה לאשרר את ההיתר פסולה, שעה שחברי הוועדה ייחסו משקל לכך שעסקינן בדיון לביטול היתר בניה שאושר על ידי רשות הרישוי שנה קודם לדיון, בעוד שלשיטת העותרים, מדובר בהיתר הבטל מעיקרו (VOID) ועל כן היה צריך להתייחס אליו כחסר כל משקל.

טענה זו דינה להידחות.

ראשית, היתר בנייה אשר ניתן ונחתם כדין, הינו היתר תקף שלא ניתן לבטלו ע"י גורם התכנון, אלא בהחלטה כדין של הגורם התכנוני, נותן ההיתר.

זאת ועוד, וגם על צד המהות, מתן היתר בניה מבלי שקוים דיון בהתנגדות, עובר לנתינתו, אינה מביאה, על דרך הכלל, למעט מקרי קיצון, לביטולו של ההיתר מעיקרו.

כך גם מתחייב במקרים כבענייננו, בהם רואה רשות התכנון לבחון מחדש את החלטתה ליתן היתר, תוך מתן הזדמנות לעותרים להשמיע טיעוניהם כנגד הבקשה להיתר. במסגרת בחינה מחודשת כאמור יש ליתן משקל לעובדה כי הדיון מתקיים על בסיס החלטה מקצועית קודמת שהעניקה היתר בנייה.

על אחת כמה וכמה נכונים הדברים מקום בו ההיתר שניתן, ניתן כהיתר תואם תכנית בתוקף, ללא טענה כי ההיתר הוא בבחינת הקלה או שימוש חורג מההיבט התכנוני ( הגם שטענות המתנגד למתן ההיתר לא נשמעו).

יפים לענייננו דבריו של בית המשפט העליון בעע"מ 3493/08 שחמון נ' רשות הרישוי המקומית לתכנון ובניה תל אביב- יפו, (13.12.10):

"....לא ניתן לקבוע באופן גורף כי שימוע המאוחר למתן החלטה מוביל מיד לביטולה. במקרה דנן, אף אם נפלו פגמים בהליך הבקשה ושימוע ההתנגדות – אין בכך בכדי לאיין את החלטת הרשות הראשונה. על פי עקרון הבטלות היחסית, בו עשה שימוש גם בית המשפט לעניינים מנהליים, הפרת חובה על ידי רשות ציבורית אינה מבטלת את החלטתה הקודמת מעיקרה באופן אוטומטי, גם אם היא פוגעת במראית פני הצדק, ואף אם מתקפחת זכותו של אדם. נפקות ההפרה צריכה להיות מותאמת למגוון קריטריונים ואמות מידה לאורם תִבָּחן ההפרה הנטענת ונסיבות קבלת ההחלטה. תוצאת משוואה זו הנה גמישה ויכול שתתקבל על פני ספקטרום רחב מאוד הנמתח בין ביטול ההחלטה, דרך תיקון הפגם, ולעיתים אף השארת המצב בעינו ( ראו: בג"ץ 118/80 גרינשטיין נ' הפצ"ר, פ"ד לה(1) 239, 246 (1980))".

(ראה עוד בעניין סמכותה הטבועה של הוועדה לחזור ולעיין מחדש בהיתר או החלטה שניתנה על ידה- עע"מ 317/10 אהוד שפר נ' מורן סקאל יניב (23.8.12)).

הוועדה המקומית היתה מחויבת ליתן את המשקל הראוי להיתר הבניה שניתן, גם שעה שהוא למעשה משקף את אינטרס ההסתמכות הלגיטימי של מקבל ההיתר, אינטרס הראוי גם הוא להגנה מלאה (בפרט שעה שלא נסתר כי ההיתר ניתן כדין, על אף שלמועד נתינתו לא נבחנה התנגדות שהוגשה).

בענייננו נדרשה הוועדה לבחון במשנה זהירות את טיעוני המתנגדים אל מול טיעוני בעל ההיתר, בשים לב להסתמכותו של אלמוג על ההיתר שכבר ניתן לו כאמור.

הפסיקה נתנה דעתה להסתמכות של הפרט על החלטה שניתנה על ידי מוסד התכנון, בציינה כי יש ליתן משקל להסתמכות זו ולערכים של יציבות וודאות, ואף נקבע כי הוועדה רשאית לשנות החלטתה רק אם ראתה כי נשתנו הנסיבות (ראו: בג"צ 318/75 חדג'ס נ' הוועדה המחוזית לתכנון, פ"ד ל(2) 133, 137-136 (1976); בג"ץ 574/81 עיני נ' הועדה המקומית לתכנון ולבנייה, מרחב תכנון מקומי קריות, פ"ד לו(3) 169 (1982)). לאחר שכבר ניתן ההיתר או שהליך האישור נמצא בשלבים מתקדמים, נקבע כי בבסיס ההחלטה לבטל את ההיתר צריכים להיות טעמים כבדי משקל של אינטרס ציבורי (עע"מ 1386/04 המועצה הארצית לתכנון ובנייה נ' עמותת נאות ראש העין (20.5.2008)).

מכל מקום בענייננו, התרשמתי כי הוועדה דנה באופן מקצועי, ענייני וממצה בהתנגדות העותרים, מבלי שפטרה עצמה מכך, רק מהטעם שאלמוג אוחז בהיתר על החשש מתביעתו, אם יבוטל ההיתר, כפי טענות העותרים.

הבירורים במישור התכנוני נערכו באופן מקיף ממצה, כאשר סופו של יום מצאה הוועדה המקומית להותיר את ההיתר שניתן לאלמוג על כנו.

מבלי להתיימר בנדון לעסוק בבירור השיקולים וההכרעות התכנוניות, אשר אינם נושא לעתירה מינהלית, אני רואה להוסיף, כי בניגוד לטענת העותרים על פיה הוועדה התעלמה מסוגיית מיקום החלון בגובל קו צדי, בפועל נתנה דעתה הוועדה גם לסוגיה זו, ועל יסוד עמדת הגורמים המקצועיים בוועדה, לרבות עמדת מהנדסת העיר, נדחתה הטענה בעניין, זאת כאמור מטעמים תכנוניים בלבד.

חברי ונציגי הוועדה, נתנו משקל תכנוני גם לעובדה לפיה ההיתר במתכונתו הנוכחית, מביא למעשה ליישור קו חזית הבניין (שעה שגם בדירה מעל דירתו של אלמוג וגן בדירה מתחתיו, אושרה אותה תוספת בניה שאושרה לאלמוג).

עוד נציין, כי ההחלטה לקיים את הדיון (מיום 26.3.18) בפני ועדת המשנה של הוועדה המקומית, תחת קיומו בוועדת הרישוי, אשר נתנה את ההיתר המקורי והמוסמכת כיום אף לדון בהתנגדות (ראה סע' 42 לתקנות התכנון והבניה (רישוי בנייה), תשע"ו- 2016)), מחזקת גם היא את המסקנה כי הבחינה המחודשת שערכה הוועדה המקומית, הייתה בחינה עניינית, מקיפה ומקצועית (המפורט גם משמש כטיעון נגד לטענות ניגוד העניינים והשיקולים הזרים בהן אדון להלן).

אוסיף כי האזנה למלוא תוכן ההקלטה המתעדת את הדיון בוועדה המקומית מיום 26.3.18 מחזקת את המסקנות שפורטו. מהאזנה למהלך הדיון ניתן להתרשם כי חברי הוועדה והנציגים המקצועיים האזינו בקשב רב לטיעוני העותרים, ולטיעוני הנגד של אלמוג, בחנו אותם בקפידה, ניהלו דיון ער וענייני, ואף נעשו מצדם ניסיונות למצוא פתרונות פשרה (שלא צלחו).

פרק הזמן הארוך יחסית בו התקיים הדיון בענייננו, על השאלות המצומצמות המחייבות בירור במסגרתו, מהווה חיזוק נוסף לאמור.

העותרים טוענים, כי ההחלטה ליתן לאלמוג היתר בניה נתקבלה, מבלי שנבחנה סוגיית ניגוד העניינים כדבעי, ובהתעלם מכך שאביו של אלמוג הינו עובד בכיר בעירייה, בעל השפעה על המחלקה הטכנית.

אני רואה להדגיש כי על צד המהות ובענייננו, המשמעות המעשית שמייחסים העותרים לטענה האמורה הינה - שהחלטות ופעולות הוועדה המקומית, על גורמי המקצוע שלה, היו מושפעים משיקולים זרים ומניעים פסולים, כאשר הטענה באשר "להיעלמות" ההתנגדות שהוגשה לבקשת הבנייה של אלמוג, כשההתנגדות "פרסה כנפיים", במרומז לפחות, מצטרפת לדברים.

העותרים מוסיפים וטוענים בהקשר זה כי הדיון בהתנגדות גופה התקיים רק לאחר שזה נכפה בעקבות הגשת עתירה זו. מכל מקום, לשיטתם, עסקינן בדיון פורמלי בלבד, כדי "לצאת ידי חובה", מבלי שנשקלו ונבחנו במסגרתו שיקולים תכנוניים, קניינים ואחרים הרלוונטיים לעניין.

לטענתם, אף סוגיית ניגוד העניינים של חברי הוועדה, לרבות של מהנדסת העיר (הכפופה עפ"י הנטען לאביו של מבקש ההיתר) לא נבחנה כדבעי, ולא בכדי.

העותרים ביקשו לראות בתוכן פרוטוקול הדיון התמציתי בוועדה כפי שנערך, חיזוק לטיעוניהם בעניין. לשיטתם הפרוטוקול הנ"ל נערך באופן מגמתי ומכוון, מבלי שהוא משקף לאמיתו את מהלך הדיון בהתנגדות, כפי שהוא עולה מהאזנה לתוכן ההקלטה של הדיון.

טענות אלו של העותרים ראיתי לדחות.

כפי שהקדמתי ופירטתי בפרק הקודם, נוכחתי כי דיון הוועדה מיום 26.3.18, היה דיון מקיף ומקצועי. לכל הפחות, ככל שהדבר רלבנטי לבחינה המנהלית של הדברים, כאשר במסגרת הדיון התייחסה הוועדה למכלול הסוגיות הדורשות הכרעה, לרבות קבלת הכרעה כדין ובסמכות.

עוד נוכחתי, כי פרוטוקול הדיון התמציתי האמור משקף בתמצית כמובן, את הליך הדיון בפועל, כעולה מהאזנה לו, כשבפרוטוקול מצוינים הפרטים ההכרחיים על פי הדין;

בנדון מורנו סעיף 48ד לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה- 1965:
חובת
חובת
"48ד. (א) בכל ישיבה של מוסד תכנון יירשם ויוקלט פרוטוקול, ואולם חובת הקלטה לא תחול על ישיבות של רשות רישוי; יושב ראש מוסד התכנון יהיה אחראי לניהולם התקין של הפרוטוקול וההקלטה ורשאי הוא, מטעמים שיירשמו בפרוטוקול, להפסיק את הקלטת הישיבה לצורך התייעצות.
(ב) הפרוטוקול ישקף נאמנה את פרטי הדיון ויצוינו בו, בין השאר –
(1) מועד הישיבה ומקום קיומה;
(2) סדר היום ושינויים שנערכו בו;

(3) שמות חברי מוסד התכנון הנוכחים בישיבה ותפקידיהם, ובוועדה מקומית – גם שמות הנציגים בעלי הדעה המייעצת, בציון אלה שנכחו בפתיחת הישיבה, וכן שמות החברים והנציגים כאמור שנעדרו מהישיבה ותפקידיהם;
(4) קיומו של מניין חוקי לפי סעיף 42;
(תיקון מס
(תיקון מס
(5) שמות מוזמנים שאינם חברי מוסד התכנון ואינם הנציגים בעלי הדעה המייעצת שנכחו בישיבה ותפקידיהם;
תשע"14
תשע"14
(6) מהלך הדיון, לרבות עמדות הנציגים בעלי הדעה המייעצת בוועדה מקומית, הפסקות בהקלטת הישיבה לצורך התייעצות והטעמים להפסקות;
(7) החלטות שקיבל מוסד התכנון בישיבה ותוצאות הצבעות שהתקיימו, וכן פירוט המשתתפים בכל הצבעה, ואם דרשו זאת לפחות שליש מחברי מוסד התכנון – אופן הצבעתו של כל אחד ממשתתפי ההצבעה;
(8) הודעות שחובה למסרן למוסד התכנון לפי חוק זה."

עפ"י דין, אם כן, הפרוטוקול אינו מהווה תמליל של הדיון בוועדה כי אם תמציתו של הדיון, וככזה צריך לכלול פרטים חיוניים ורלוונטיים המשקפים את מהלך הדיון בוועדה.

בפרוטוקול הדיון המתומצת מושא ענייננו, המונה כשלעצמו כחמישה עמודים, מפורטים מכלול הפרטים הדרושים עפ"י דין; לרבות שמות המשתתפים והנציגים בדיון, מהלך הדיון, עמדות הצדדים, עמדת מהנדסת העיר, עמדת היועמ"ש, הפסקות שנעשו בדיון, ציון הצעות פשרה, תוצאות ההצבעה והחלטת הוועדה לאשר סופו של יום את היתר הבניה לאלמוג.

האזנה להקלטת הדיון מלמדת כי פרוטוקול הדיון המתומצת האמור מיום 26.3.18, משקף כדבעי את מהלך הדיון, זאת בניגוד לטענה הבלתי מבוססת של העותרים בעניין.

גם בהקשר זה אני רואה להדגיש כי משמעות טענות ב"כ העותרים גם בסוגיה האמורה, הינה שהגורמים אשר פעלו לערוך את פרוטוקול הדיון המתומצת, עשו באופן מכוון לכלול בו או להשמיט ממנו, נתונים שעלו בדיון עצמו, זאת כאמור ממניעים זרים.

בהקשר זה ולדוגמא, טענה לפיה הפרוטוקול מציג מצג כי נתקיימה הצבעה בסוף הדיון כשלמעשה לא כך היה, הינה טענה המלמדת על עוצמת וחומרת הטענות המועלות בעניין, זאת לצערי, ללא הצדקה.

בפרוטוקול המתומצת, לרבות תוך השוואה והאזנה לתוכן הקלטת הדיון כאמור, מלמדים כי ניתנה לב"כ העותרים הזדמנות להציג טיעוניו גם בסוגיית ניגוד העניינים.

יו"ר הוועדה הבהיר לב"כ העותרים, בתחילת הדיון, כי סוגיית ניגוד העניינים הועלתה עוד קודם לכניסתו לדיון. בהקשר זה עדכן היו"ר כי חבר ועדה אף יצא מהדיון בשל חשש לניגוד עניינים, לאור העובדה שאלמוג עבד אצלו בעבר.

יתרה מזאת, משראה לחזור ב"כ העותרים על הטיעונים בענין ניגוד העניינים, חזר ופנה יו"ר הוועדה לכלל המשתתפים בדיון ופרט בפניהם כי מבקש ההיתר – אלמוג, הינו בנו של עובד העירייה יעקב חדד.

היועץ המשפטי לוועדה השלים לדיון בנושא כי סוגיית ניגוד העניינים אכן נבחנה וכי כל מי שהיה ספק לגביו בעניין, אינו משתתף בדיון. עוד הוסיף והבהיר היועמ"ש כי בניגוד לטענת ב"כ העותרים, מהנדסת העיר אינה כפופה לאביו של אלמוג (המשמש כסמנכ"ל פרויקטים בעירייה), ועל כן אין כל מניעה עקרונית להשתתפותה בדיון.

באשר לטענת העותרים כי תפקידו של אביו של אלמוג בעירייה יוצר כשלעצמו ניגוד עניינים מובנה, המצדיק פסילת נציגים בוועדה המקומית, אני רואה להוסיף;

המסד הנורמטיבי בסוגיית ניגוד העניינים בהקשר של ועדות התכנון נסמך על סעיף 47 לחוק התכנון והבניה, הקובע:
ניגוד

ניגוד

"47. (א) חבר במוסד תכנון שיש לו, במישרין או בעקיפין, בעצמו או על ידי קרובו, סוכנו או שותפו או על ידי קרוביהם, כל חלק או טובת הנאה בכל ענין העומד לדיון במוסד או בועדה מועדותיו –
(1) יודיע על כך ליושב ראש בכתב או בעל פה מיד לאחר שנודע לו כי הענין האמור עומד לדיון; נמסרה ההודעה בעל-פה, תירשם בפרוטוקול הישיבה הקרובה של המוסד או הועדה;

(2) לא יהיה נוכח בדיוני המוסד או הועדה באותו ענין ולא יצביע בהחלטה על כל שאלה בקשר אליו.

(ב) עובד במוסד תכנון, נציג בעל דעה מייעצת, ממלא תפקיד, או יועץ למוסד תכנון שיש לו, במישרין או בעקיפין, בעצמו או על ידי קרובו, סוכנו, שותפו או קרוביהם, כל חלק או טובת הנאה בענין העומד לטיפול או לדיון במוסד או בועדה מועדותיו, יודיע על כך בכתב ליושב ראש מוסד התכנון הנוגע בדבר, מיד לאחר שנודע לו כי הענין האמור הובא לטיפול או לדיון באותו מוסד או בועדה מועדותיו, ולא יטפל באותו ענין ולא יהיה נוכח בדיוני המוסד או הועדה הדנים בו.
תשל"ח-

תשל"ח-

(ג) העובר על הוראות סעיף זה, דינו – מאסר שנה אחת; הוראה זו אינה גורעת מאחריותו הפלילית או האזרחית של אדם על פי כל דין אחר".

הוראה זו יסודה בעיקרון הכללי, האוסר על הימצאות בניגוד עניינים אשר "מצוי בהיכלם של עקרונות היסוד של השיטה המשפטית" (בג"צ 595/89 שמשון נ' דנינו, פ"ד מד(1)409, 413; בג"צ 8912/05 מפגשים - עמותה למעורבות חינוכית וחברתית נ' שרת החינוך התרבות והספורט [פורסם בנבו], פסקה 12). התכלית העומדת ביסודו היא "ראשית, להבטיח מילוי התפקיד הציבורי מתוך שיקולים עניינים של טובת הציבור בלבד, וללא השפעות חיצוניות ושיקולים זרים; שנית, להבטיח שאמון הציבור ברשות הציבור לא ייפגע כתוצאה מכך שפעולותיה עלולות להיראות מושפעות משיקולים זרים" (בג"צ 1100/95 קאסוטו נ' ראש עיריית ירושלים, פ"ד מט (3) 691).
(ראה עע"מ 963/11 הוועדה המחוזית לתכנון ובניה מחוז מרכז נ' דן אבי יצחק (18.8.11).

עמד על כך בית המשפט העליון באומרו:
"הוראת סעיף 47(א) נגזרת מן העיקרון הכללי בדבר האיסור להימצא במצב של ניגוד עניינים. מצב כזה מתקיים כאשר עניין שעליו אדם מופקד עשוי להתנגש עם עניינו האישי של אותו אדם או עם עניין אחר שהוא מופקד עליו...עיקרון זה מושתת על החשש כי החלטה המתקבלת על-ידי מי שנמצא במצב של ניגוד עניינים תושפע משיקולים פסולים שמקורם באינטרסים זרים; ועל-כל-פנים כי האמון הציבורי במערכת השלטונית יפגע אם עובדי הציבור יפעלו במצב של ניגוד עניינים. על-כן, לא נדרשת הוכחה כי ההחלטה הושפעה משיקולים זרים, אלא די בעצם קיומו של ניגוד העניינים כדי לפסול את ההחלטה..."

(בג"צ 3132/92 מושלב נ' הועדה המחוזית לתכנון, פ"ד מז(3) 741, 747).

כאן המקום להוסיף ולציין, כי נוכח הרגישות המיוחדת של תחום התכנון והבניה בשלטון המקומי, הגדיל המחוקק לעשות עת קבע נורמה פלילית (בסעיף 47 (ג) לחוק), זאת במטרה להגביר את ההגנה על הערך החברתי שבטוהר ההליך המנהלי.

דא עקא ובהעדר ענין אישי או טובת הונאה בכל מובן שהוא [כשלגדר זה אין לשלול כי נכנס נציג בוועדה הכפוף מנהלית, מקצועית או ארגונית לבעל ענין בהיתר, לרבות אביו של מבקש כזה (אם הקשר ידוע)], אין כל מניעה עקרונית להשתתפות נציגי הועדה בדיון, הגם שעסקינן בדיון הנוגע לבנו של עובד עירייה, בכיר ככל שיהיה.

כמובן שמנגד, מקום בו קיים חשש לניגוד עניינים, ללא קשר למעמדו/תפקידו של מבקש ההיתר, חל איסור השתתפות.
בענייננו נזכיר כי חבר הוועדה שראה עצמו בניגוד עניינים (נוכח קשרי עבודה קודמים שלו עם מבקש ההיתר – אלמוג), ללא כל קשר למעמדו של אבי מבקש ההיתר, יצא מהדיון עוד לפני שהחל, ולא נטל בו כל חלק כעולה מתוכן ההקלטה של הדיון בוועדה.

בענייננו אם כן, בהעדר כל ראיה ו/או טיעון לקיומו של ניגוד עניינים על פי חוק, או ניגוד עניינים אשר קיים בשל נתון עובדתי כזה או אחר, לא מצאתי בסיס לטענת העותרים בנדון ואני דוחה אותה.

נוסיף, כי העותרים אף לא העלו טיעון המבסס כי מי מחברי הוועדה אשר נטל חלק בהצבעה, מצוי לשיטתם בניגוד עניינים או מונע משיקולים זרים. טענותיהם בעניין, לרבות הטענה כי הופעלו לחצים על גורמים בעירייה בעניין שבדיון, זאת ותו לא.

גם את טענת העותרים לפיה הפרוטוקול המתומצת אינו משקף את זהות הנוכחים בדיון, ראיתי לדחות;

טענה זו הועלתה ללא כל בסיס. הטענה לפיה נציגת הוועדה המחוזית לא נכחה בדיון בניגוד למצוין בפרוטוקול, לא גובתה בכל ראיה, כאשר המשיבה הדגישה כי כמצוין בפרוטוקול – השתתפה גם השתתפה הנציגה בדיון.

עוד טענה שראיתי לדון בה הינה טענת העותרים לפיה למעשה בסיום הדיון מיום 26.3.18 כלל לא נתקיימה הצבעה בהצעת ההחלטה שהעלה יו"ר הועדה (לפיה יאושר ההיתר ותידחה ההתנגדות). טענה זו דינה דחייה;

האזנה למכלול הקלטת הדיון מלמדת, כי בסיום הדיון אכן מועלית הצעת החלטה לעיל ע"י היו"ר (אמנם מבלי שהיו"ר מוסיף ומפרט כי מי שמתנגד להצעה מוזמן להתנגד לה, כפי שהיה אולי מצופה מהתנהלות רהוטה ומקצועית). הבחינה הכוללת של דרך התנהלות הדיון בענייננו, לרבות בדגש לשלביו הסופיים, מלמדת בבירור כי חברי הוועדה, פה אחד, הסכימו להצעת ההחלטה שהעלה היו"ר, כאשר אף אחד מחברי הוועדה לא התנגד לה. חלק מהחברים אף הציגו עמדה ונימוקים המבססים את תמיכתם בהצעה (בהקשר זה, כמובן שגם לא ניתן לשלול שחברים אחרים הביעו הסכמתם על דרך הנהון וכדומה. מאידך אילו היתה התנגדות להצעה, הדברים בהכרח היו נשמעים בהקלטה ולא כך).

בהשלמה למפורט אתייחס להלן לטענה נוספת שהעלו העותרים, ואשר היא עצמה אף מהווה חיזוק למסקנה כי אכן התקיים הליך של הצבעה כדין בדיון שבפנינו.

על פי העותרים, מי מחברי הוועדה יצא את הדיון ולא שב אליו בשלב ההצבעה. האזנה להקלטה מלמדת כי מי אשר יצא זמנית מהדיון ("הפסקת אוכל"), אכן שב אליו טרם ההצבעה והשתתף בהחלטה, כאשר יו"ר הוועדה אף הקפיד להמתין לשובו של אותו חבר "נעדר".

נוסיף כי נציג אחר בוועדה נאלץ לעזוב את הדיון, בשלבים הראשוניים של ההצבעה (מטעמים אישיים) אולם נציג זה נשאל ע"י היו"ר באשר לעמדתו והצבעתו בסוגיה העומדת לדיון ועמדה זו אכן הוצגה על ידו.

אם כן, טענות העותרים בעניין, נמצאו חסרות בסיס בסופו של יום, ועל כן דינן לדחייה.

התוצאה
לסיכום, אני מורה על דחיית העתירה, לרבות דחיית הטענות הנוספות שנוספו לה ע"י העותרים במהלך בירורה.

בהתאם, אני מורה על ביטולו לאלתר של צו הביניים שניתן ועניינו עיכוב המשך עבודות הבנייה שביצע אלמוג.

לסוגיית ההוצאות לקחתי בחשבון, בכל הנוגע לחיוב העותרים בהוצאות הוועדה המקומית אל מול תוצאות ההכרעה הסופית, את ההצדקה שהיתה להגשת העתירה, כמו גם לעתירה למתן צו ביניים, זאת במובחן מהמשך ניהול העתירה לו לא מצאתי הצדקה.

לענין הוצאותיו של אלמוג, לקחתי בחשבון כמובן את הוצאות ההליך ונזקיו הנטענים, כמו גם את העובדה שהוא התייצב רק לחלק מהדיונים וללא ייצוג (מבלי להתעלם מכך שתחילה צורף רק כ"משיב פורמאלי", כמו גם טענותיו לסוגיית ההמצאה).

לאחר בחינה, אני מחייב את העותרים בהוצאות הוועדה המקומית בסך של 2,000 ₪ בלבד, ובהוצאותיו של אלמוג (המשיב 2) בסך כולל של 10,000 ₪.

המזכירות תמציא את העתק פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, כ"ה אייר תשע"ח, 10 מאי 2018, בהעדר הצדדים.