הדפסה

בית המשפט המחוזי בנצרת בשבתו כבית-משפט לעניינים מנהליים עת"מ 50242-10-20

לפני כבוד השופט דני צרפתי

העותרים

פרץ שחר ת"ז XXXXXX765 ו- 88 עותרים נוספים

נגד

המשיבה
מדינת ישראל - רשות מקרקעי ישראל

פסק דין

העתירה שבכותרת מופנית כנגד החלטת ועדת המכרזים של רשות מקרקעי ישראל (להלן: "ועדת המכרזים") לסווג את הצעות העותרים, כ- 90 במספר, במסגרת מכרז להגרלת מגרשים לבנייה עצמית, תחת הקטגוריה של "בעלי דיור", ולא כ- "מחוסרי דיור".

בתמצית, טוענים העותרים כי בשל טעות סופר שנפלה בתצהיר שצורף להצעותיהם, סווגו הצעותיהם תחת הקטגוריה של " בעלי דיור", על אף שבפועל הם מחוסרי דיור והיה נכון לכלול הצעותיהם בקבוצת מחוסרי הדיור.

בעתירתם עותרים הם כי יותר להם לתקן את טעותם על דרך הגשת תצהיר מתוקן, אם נדרש, ולסווגם בקבוצת מחוסרי הדיור, זאת לקראת ההגרלה הצפויה להתקיים בקרוב.

עיקרי העובדות וטענות הצדדים

ביום 18.12.19 פרסמה רשות מקרקעי ישראל (להלן: "רמ"י") מכרז להגרלת 127 מגרשים לבנייה עצמית ביישוב אומן (להלן: "המכרז").
המציעים במכרז חולקו לקבוצות עדיפות כאשר מציעים "בעלי דיור" סווגו בקבוצת עדיפות אחרונה.

למכרז הוגשו למעלה מ- 1050 הצעות.

הצעות העותרים למכרז הוגשו באמצעות העותרת 1, עורכת דין במקצועה (להלן: "העותרת").

ביום 12.10.20 פרסמה רמ"י את רשימת ההצעות למכרז וחלוקתן לקבוצות הסיווג שנקבעו במסגרתו, אז נתברר לעותרים כי הצעותיהם נכללו בקבוצת "בעלי דיור".

בירור מול רמ"י העלה כי נוסח התצהיר שצורף להצעות העותרים כולם (להלן: "תצהיר העותרים") אינו תואם את נוסח התצהיר שצורף לחוברת המכרז (נספח י', להלן: "תצהיר המכרז"), אותו נדרשים מציעים "מחוסרי דיור" לצרף. על כן, החליטה ועדת המכרזים, לראות בעותרים כמי שלא צירפו תצהיר להצעתם, וכפועל יוצא מכך סווגו הצעותיהם בקבוצת "בעל דיור".

לטענת העותרים, נוסח תצהיר העותרים תואם ככלל את נוסח תצהיר המכרז, כאשר השוני המזערי בין שני התצהירים מקורו בטעות אנוש, בתום לב, של העותרת, בעטיה הושמט בהקלדה סעיף בתצהיר העותרים עליו חתמו ואותו הגישו העותרים במצורף להצעותיהם.

לצורך הבהירות והנוחות אצטט להלן את נוסח תצהיר המכרז, כאשר הפסקה שהושמטה ממנו בתצהיר העותרים והעומדת במרכז דיוננו, מוצגת בהדגשה על גבי נוסח תצהיר המכרז (להלן: "הפסקה שהושמטה בתצהיר").

[לציין כי נוסח תצהיר העותרים גם חסר את הסעיף המגדיר את "התא המשפחתי" והמופיע בתצהיר המכרז. ברם שעה שנדמה ואין חולק כי להשמטה זו אין כל משמעות, אתייחס לדברים בנפרד ועל פי הצורך].

להלן נוסח תצהיר המכרז הרלוונטי לענייננו ;

"תצהיר- חסר קרקע ביעוד מגורים
הריני /ו מצהיר/ים, כי אין לי/נו ו/או לתא משפחתי/נו ו/או למי מיחידיו (-יחידיו- יחד או בן זוג, לפי העניין, וילדיהם שטרם מלאו להם 21 (ולמעט ילד נשוי) ומתגוררים עימם דרך קבע ונמצאים בחזקתם), זכויות (בחלק שעולה על שליש) בקרקע המיועדת למגורים, על פי תכנית מאושרת, מכוחה ניתן להוציא היתר בנייה, כמפורט להלן
בעלות/חכירה/חכירה לדורות/בשכירות שחל עליה חוק הגנת הדייר, נוסח משולב, תשל"ב- 1972
זכות על פי חוזה פיתוח/חוזה לבעלות/לחכירה לדורות/ לחכירה או בכל דרך אחרת (כגון ירושה/מתנה/נאמנות וכיו"ב).
זכויות בנחלה או במשק עזר על פי חוזה או בכל דרך אחרת כאמור לעיל.
זכות לקבלת חוזה פיתוח/חכירה/בעלות במסגרת זכייה במכרז פומבי/הרשמה והגרלה/ פטור ממכרז.
...
אישור:
...".

העותרים מפרטים על שום מה די בהצהרות שכן נכללו בנוסח תצהירם על מנת להיווכח שהם מצהירים על היותם חסרי קרקע למגורים. בנדון מפנים הם לכותרת התצהיר ולשאר החלופות המפורטות.

העותרים מציינים כי גם צירפו מסמך רשמי של משרד הבינוי והשיכון המוכיח כי הם מחוסרי דיור כאשר המציאות בפועל גם מוכיחה זאת.

העותרים מדגישים כי הם הקפידו להגיש כל מסמך שנדרש מהם על פי תנאי המכרז.

לטענת העותרים, המשיבה פעלה בקשיות עורף ובחרה לפגוע בזכות הטבעית של העותרים לממש את פוטנציאל סיכוייהם, והכל בשל טעות סופר של ממש.

העותרים מפנים לתקנה 20 (ג') לתקנות חובת המכרזים, תשנ"ג 1993 (להלן: "תקנות המכרזים") ולהלכה הפסוקה המסמיכות את ועדת המכרזים לתקן טעויות סופר.

על פי העותרים מגמת הפסיקה היא קביעת מבחנים גמישים לבדיקת טעות סופר כבענייננו בבחינת גישה פרקטית ובפרט שעה שלא תיגרם כתוצאה מהתיקון המבוקש כל פגיעה בעיקרון השוויון והתחרות ההוגנת.

לטענתם, התנהלות המשיבה עלולה לגרום לנזק ממשי לעותרים וגם לפגוע במטה לחמה של העותרת כעורכת דין, ואף לפגוע בעיקרון השוויון לרעת העותרים.

החלטת המשיבה לדידם חורגת ממתחם הסבירות ויש בה להפר את חובת תום הלב והדרך המקובלת להן מחויבת המשיבה כגוף ציבורי.

העותרים עותרים כי בית המשפט יורה למשיבה לאפשר להם לתקן את טעות הסופר במתן אפשרות להגיש תצהיר מתוקן ובכך לאפשר להם להיכלל בסיווג של מחוסרי דיור.

המשיבה בתשובתה לעתירה, עותרת לדחות את העתירה על הסף בהעדר תצהירים תומכים וייפוי כוח מטעם העותרים (צירופים המצויים בתוך תיק בימ"ש) וכן שעה שהעותרים מושתקים לאור הסכמתם לתנאי המכרז.

עוד נטען כי לעותרת, כמי שלא השתתפה במכרז, אין מעמד בעתירה.

לגופה של העתירה, מבהירה המשיבה כי העותרים למעשה לא צירפו מסמך (תצהיר) המאשר כי הם מחוסרי דיור על פי הנוסח הנדרש במכרז ובמועד שנקצב.
כפועל יוצא מכך יש לראות בעותרים כמי שלא הגישו את מלוא המסמכים המתחייבים במועד. על פי המשיבה, אין לאפשר לעותרים לתקן את טעותם ואף בהנחה שהם מחוסרי דיור, כאשר כל היתר בעניין יהיה בבחינת עקיפה של תנאי המכרז.

המשיבה מפנה לכך שמתצהיר העותרים הושמט גם "פרק ההגדרות לעניין המצב המשפחתי".

המשיבה מפנה לשני פסקי דין בסוגיות דומות עד זהות, שנדונו בפני בית המשפט לעניינים מנהליים במחוז זה, ובשניהם קיבלו העותרים את המלצות בית המשפט כי יחזרו בהם מעתירותיהם לאור היותן חסרות סיכוי.

המשיבה בתשובתה גם סוקרת את עיקרי תנאי המכרז והשתלשלות האירועים עד לפרסום סיווג כלל ההצעות שהוגשו באתר המשיבה (ראו סעיף 1- 15 לכתב התשובה).

במסגרת פסק הדין וההכרעה להלן אתייחס לחלקים הרלוונטיים בפירוט זה ועל כן אמנע מהרחבה נוספת בעניין עתה.

על פי המשיבה, הפסקה שהושמטה מתצהיר העותרים, לא אפשרה את סיווגם כמחוסרי דיור, תוך שהיא נתנה הסבר זה לכלל העותרים שפנו אליה בעניין.

המשיבה מפנה להוראות הסעיפים השונים (לא פחות מ- 6 הבהרות) במסמכי המכרז (בדגש לסעיף 4 על סעיפי המשנה שלו) בהם מאשר כל מציע כי ידוע וברור לו כי על המסמכים הנדרשים לצירוף להיות אך ורק במתכונתם המלאה כמוצג בחוברת המכרז וכן שאי צירוף מסמך מלא על פי דרישות המכרז, יגרום לפסילת ההצעה מבלי שתהיה למציע טענה בעניין כלפי המשיבה. בהתאם יש לראות את העותרים כמושתקים מלטעון כנגד יישום הוראות המכרז.

על פי המשיבה, חסד עשתה היא עם העותרים שלאור החוסר בתצהיר, הסתפקה בסיווגם כבעלי דיור ולא עמדה על פסילת ההצעות של המציעים מעיקרן, כפי סמכותה.

המשיבה מדגישה כי כלל החלופות שבתצהיר המכרז, הן חלופות נדרשות על מנת להיווכח שהמצהיר אכן מחוסר קרקע למגורים. על כן, כל השמטה של אחת מהחלופות, לרבות הפסקה שהושמטה מהתצהיר, היא בבחינת פגם מהותי היורד לשורש סעיפי המכרז.

על פי המשיבה, חובה היה על העותרים לצרף לעתירתם וכמשיבים, את כלל המציעים האחרים במכרז, אשר עלולים להיפגע מהיעתרות לסעדי העתירה. משלא צורפו הנפגעים הפוטנציאליים הנ"ל, דין העתירה להידחות על הסף.

המשיבה מדגישה כי לא היה כל צורך מצד העותרים להעתיק את תצהיר המכרז על מנת לצרפו להצעות, אלא פשוט להדפיסו. כפועל יוצא מהאמור, אין לראות את החוסר בתצהיר העותרים כטעות סופר, אלא למעשה כהשמטה יזומה.

לצורך הטיעון משלימה המשיבה, כי אף אם היינו מניחים שהחוסר בענייננו בא בגדר טעות סופר, אין ההשמטה עומדת בתנאים המצטברים אשר נקבעו בפסיקה שבהתקיימותם רשאית ועדת המכרזים להתיר את התיקון;
מעיון בתצהיר העותרים ובהתייחס לפסקה שהושמטה מהתצהיר, לא ניתן ללמוד על כוונתו המדויקת של השוגה, הטעות אינה נלמדת מהמסמך עצמו ולא ניתן ללמוד מהתצהיר החסר עצמו אם ההשמטה היא תוצאה של טעות או שנעשתה בכוונת מכוון, כאשר למשיבה אין כל ידיעה גם ממקור אחר, אם המצהיר אכן בעל קרקע למגורים או מחוסר קרקע שכזו.

המשיבה מדגישה כי אין ללמוד מתעודת הזכאות המצורפת לשאלת היות המצהיר מחוסר קרקע למגורים, כששני המסמכים שונים במהותם.

על פי המשיבה, ככל שלעותרים היו טענות לעניין נוסח התצהיר במכרז, לרבות ביחס לפסקאות חופפות או מיותרות בו, עליהם היה להעלות טיעון זה עם פרסום המכרז ולא לאחר שבחרו להשתתף בו.

המשיבה מעלה על נס את ההכרח לשמור על עקרון השוויון וטוהר המידות כשהפועל היוצא של עקרונות העל העומדים ביסוד המכרז, הוא הצורך בהקפדה יתרה על קיום תנאיו.

בענייננו, לא עמדו העותרים בתנאי הסף הקבועים במכרז ועל כן לפנינו פגם מהותי שאינו ניתן לתיקון, ללא קשר למהות התנאי.
המשיבה רואה גם להפנות להלכות החלות לעניין גבולות ההתערבות השיפוטית, המצומצמים אך ורק למקרים של חריגה ממתחם הסבירות, שלא כבענייננו.

לסיכום, טוענת המשיבה כי דין העתירה שבנדון להידחות.

במסגרת הדיון בעתירה מיום 3.11.20, חזרו הצדדים על עיקרי טיעוניהם, מבלי שנמצאה דרך שתהא בה כדי לייתר הכרעה בעתירה.

דיון והכרעה

"הויא להו פורייתא דהוו מגני עלה אורחין. כי מאריך - גיזי ליה; כי גוץ - מתחין ליה" (מסכת סנהדרין (דף קט ע"ב)).
(תרגומו של הקטע לעיל והמתייחס לאנשי סדום: הייתה להם מיטה שהיו משכיבים עליה את האורחים. מי שהיה ארוך - מקצצים אותו; מי שהיה נמוך - מותחים אותו).

עיקרי ההכרעה

לאחר שבחנתי את נסיבותיה הייחודיות של הפרשה שלפניי, מצאתי הצדקה להתערב בהחלטת ועדת המכרזים שלא להכיר בטעות שנפלה בתצהירי העותרים וכפועל יוצא מכך לסרב לסווג את העותרים לקבוצת מחוסרי הדיור במכרז שבדיון.

אין חולק כי נוסח תצהיר העותרים אשר אותו הגישו כלל העותרים באמצעות העותרת, הוא נוסח תצהיר השונה מהנוסח שנקבע ב תצהיר המכרז, על דרך השמטת הפסקה שפורטה לעיל , ועל כן לפנינו פגם.

מאידך, כולם מודים כי מדובר בהשמטה שנעשתה בתום לב מלא מצד העותרת, בבחינת טעות אנוש גרידא, אשר כפי שנוכחתי באופן בלתי אמצעי, אף אינה נגועה בזלזול או באי הקפדה.

הבחינה הדרושה בענייננו היא האם מדובר בפגם אשר מתן היתר לתיקונו יפגע בכללי היסוד של דיני המכרזים ובראשם עקרונות השוויון, טוהר המידות וההגינות.

כפי שאפרט, עסקינן בפרשה שנסיבותיה ייחודיות, לרבות לאור מהות הטעות, היותה טכנית בנסיבות, לאור תום הלב המובהק והעדר התכסיסנות בהיווצרותה, ובשל עוצמת ועומק הפגיעה הצפויה לעותרים כאזרחים פרטיים ובראשם העותרת מהנצחת הטעות. מנגד נוכחתי, בניגוד לטענות המשיבה לפיהן התיקון יגרור פגיעה עמוקה בעיקרון השוויון ויהיה בבחינת "מדרון חלקלק" לעתיד, כי אין בתיקון הטעות בנסיבות ענייננו ובשלב ההתחלתי בו אנו מצויים, כדי לפגוע בעקרונות דיני המכרזים לרבות עיקרון השוויון כפי שאפרט.

הנסיבות שפורטו ויפורטו הצדיקו כי ועדת המכרזים תעשה במקרה דנן שימוש בסמכותה להתיר את תיקון הטעות. משלא עשתה כן, ולמעשה, כפי שאפרט אף לא שקלה לעשות כן כפי שהייתה מחויבת לעשות, הרי אין מנוס אלא מלהתערב בהחלטת המשיבה, למניעת אי צדק.

יש להדגיש כי לא תמיד חשש רחוק לפגיעה אפשרית בשוויון, ערטילאי ככל שיהיה, או חשש להשלכות רוחב, הן גורם מכריע. אמנם לאינטרסים אלו משקל מרכזי בהיותם בבואה של הכלל הבסיסי לפיו צדק חייב לא רק להיעשות אלא גם להיראות. בהתאם, ודאי רצוי, ככלל, שהצדק גם ייעשה וגם ייראה, אך כאשר אין אפשרות לקיים כלל זה על שני חלקיו, יש לדאוג בראש ובראשונה שהצדק ייעשה.

בנסיבות ענייננו ועל פי אינטואיציות בסיסיות של צדק, הגינות וניסיון חיים, מתחייבת מסקנה כי יש להתיר את התיקון המבוקש בעתירה, כשמנגד תוצאה דווקנית האוסרת כל תיקון ומותירה את העותרים חסרי כל הגנה, היא תוצאה צורמת ולא צודקת.

עוד יש לזכור כי הפסיקה הכירה שישנן טעויות שקשה למנוע אותן, תוך הכרה ששגיאות הן דבר אנושי ולא ניתן להימנע מהן כליל. אמנם ברור שהאיום בפסילת הצעה בשל טעות בה על פי הכללים המוקפדים, יש בו כדי לצמצם את כמות הטעויות ולהביא את המציעים להקפיד על קלה כבחמורה ולבדוק שוב ושוב את התאמת המסמכים המוגשים לדרישות התלויות במכרז. עם זאת, טעות סופר או השמטה מקרית היא כאמור תופעה אנושית ואף אחד אינו חסין מפניה. בהתאם הוענק, הן בתקנות המכרזים והן בהלכה הפסוקה, שיקול דעת לגופים המוסמכים לאפשר תיקון טעויות כאלה לרבות למניעת עיוות.

בהתאם, גישה דווקנית וקפדנית המונעת כל תיקון טעות, תוך קידוש לא מידתי של עיקרון החשש לפגיעה בשוויון , והעיקרון המחייב הקפדה על נוסחים הקבועים במסמכי המכרז ואפשרות הפסילה במקרה של סטייה מהם, עד כדי הימנעות מבחינת האפשרות להתיר תיקון טעויות, אינה גישה שיש לקבלה ולא ניתן להשלים עמה.

כהערה כללית נוספת אשלים כי כל מקרה הבא לפתחה של ועדת המכרזים ו/או בית משפט זה, צריך להיבחן, על צד העיקר, על פי נסיבותיו הפרטניות והאינטרסים המנוגדים הפועלים לגביו. קו טיעון אשר הופך לעיקר את החשש ל"השלכות רוחב", פתח ל"מדרון חלקלק", "חשש להצפה של פניות והתדיינויות", תוך הדגשת היקפי וכמויות המכרזים המטופלים על ידי המשיבה ואילו את המקרה הפרטני כנדחה אל מול אלו, עד כדי שלילת כל אפשרות תיקון, הינו קו טיעון ומדיוניות מוטעים שאין להשלים עימם.

אציין כי בנסיבות ענייננו נוכחתי שהמשיבה לכאורה ומכוח העקרונות הכלליים הנ"ל אותם בחרה לאמץ, למעשה פעלה באופן טכני בעיקרו על דרך של פסילת כל תצהיר שהוגש שלא על פי הנוסח המלא הקבוע במסמכי המכרז. המשיבה נמנעה, כך ניתן ללמוד, מהפעלת שיקול דעת פרטני בפרשה דנן, לרבות על דרך בחינה כוללת של הטעות, משמעותה והשלכותיה. דרך פעולה כאמור אינה הולמת את תפקידה של ועדת המכרזים ואת שיקול הדעת המהותי שהוענק לה במסגרת הליכי המכרז (ראו עע"מ 5408/12 ברק 555 בע"מ נ' עיריית אשקלון (13.2.13)).

למותר להוסיף כי בית משפט זה אינו שם שיקול דעתו במקום שיקול דעת המשיבה כגורם מינהלי. ברור הוא כי בחינת בית המשפט מסתכמת בבירור אם החלטת המשיבה מצויה במתחם הסבירות, כאשר רק מקום שבו נוכח בית המשפט כי ההחלטה חרגה ממתחם הסבירות, יתערב בית המשפט.

בנסיבות ענייננו וכפי שפירטתי ואפרט, נוכחתי כי סירוב המשיבה לאפשר את התיקון המבוקש, חורג ממתחם הסבירות ומוצדק על כן , להתערב בהחלטת המשיבה.

טרם שאעמיק דיון בנקודות הדורשות הרחבה, אציין כי נכונה טענת המשיבה לפיה אין להכיר בעותרת כבעלת זכות עמידה בעתירה כאן, זאת שעה שאינה נמנית עם המציעים במכרז שבדיון ואשר עתירתם עומדת לדיון. טענת העותרת כי מעמדה נובע מהפגיעה בחופש העיסוק שלה כתוצאה מההחלטה, היא טענה מלאכותית שאינני רואה לקבל.
מכל מקום ולצורך נוחות הכתיבה, אמשיך להתייחס בפסק דין זה לעותרת מס' 1 כעותרת, כאשר חלקים נכבדים מהבירור העובדתי מתייחס לפועלה היא, בשם העותרים.

מקור הטעות

כפי שפורט, לא נסתר כי הפגם בנוסח התצהירים (הפסקה שהושמטה בתצהיר) שהגישו העותרים מקורו בטעות של העותרת אשר החסירה משפט שלם מנוסח המכרז, בבחינת תקלת הקלדה שארעה במהלך העתקת נוסח התצהיר במכרז, כך שתצהיר העותרים לא כלל את המשפט שהיה צריך להופיע על פי נוסח תצהיר המכרז.

מעבר לכך שמדובר בטעות אנוש, גם נכון להוסיף, מתוך התרשמות בלתי אמצעית מהסברי העותרת לפניי, שהוצגו בכנות מלאה ובכאב, כי אף לא מדובר בטעות שמקורה ברשלנות, עצלנות או זלזול בהליכי המכרז. נדמה כי היפוכם של דברים נכון וכי מה שהיה בעוכריה של העותרת היו דווקא דקדקנות והקפדה יתרה שהביאו אותה לשוב ולהדפיס נוסחים כאלה ואחרים ממסמכי המכרז על מנת שיהיו אחידים, מסודרים, ברורים ונוחים לעין. העותרת אף תיארה לפניי את היקף הזמן שהקדישה למכרז על מנת לייצג באופן הראוי ביותר את לקוחותיה, העותרים האחרים, ועל מנת שלא תיפול כל תקלה תחת ידיה. לדוגמא, העותרת פעלה לוודא כל פרט ואף טרחה באופן אישי להפקיד כל מעטפה ומעטפה במשרדי המשיבה ונמנעה משימוש בשליח וכדומה.

על כל פנים, גם המשיבה תמימת דעים כי הטעות מקורה בתום לב וודאי שאין מדובר בענייננו בתכסיס ועל אחת כמה וכמה תכסיס הנועד להעניק יתרון בלתי הוגן.

כפי שאפרט לענין מהות ההשמטה בתצהיר, הרי שאין בהשמטת הפסקה שהושמטה בתצהיר כדי להצמיח יתרון כלשהו לעותרים כשהאמור מחזק את המסקנה כי מדובר בטעות אנוש בתום לב.

נוסיף כי אף בהנחה וקיימת חשיבות לפסקה שהושמטה בתצהיר, ולו מטעמים של עמידה בנוסח האחיד הקבוע במסמכי המכרז כחובה עצמאית ולכך אתייחס בהמשך, הרי מדובר בפגם הניתן כשלעצמו לתיקון בנקל ובאופן נקודתי ותחום, על דרך שהעותרים יגישו, אם יותר להם, תצהיר מתוקן חתום, הכולל את הפסקה שהושמטה בתצהיר.

לסיכום נקודה זו, ברור הוא כי עסקינן בטעות שהיא מסוג טעויות האנוש אשר בחינתן מצד עצמן מצדיקה מתן היתר לתיקון!

מהות הפגם

מבחן העזר המרכזי החל בדיני מכרזים וכמובן גם במכרז מושא פרשתנו, הוא המבחן המבדיל בין פגם מהותי אשר לא בנקל יתיר בית משפט את תיקונו לפגם טכני אשר, ככלל, מותר תיקונו.

נקדים וכפי שציינו, כי מנקודת המבט של דרך היווצרות הפגם הרי מדובר בפגם שמקורו בטעות אנוש ותקלה טכנית אשר לא עומדת מאחוריה כל תכסיסנות או חשש לפגיעה בהגינות וטוהר המידות (ראו עע"מ 1811/09 אסום חברה קבלנית בע"מ נ' מועצה אזורית שדות נגב (6.1.10)).

כמו כן וכפי שאפרט, גם מנקודת המבט של תוצאת הטעות והפגם שנוצר בעקבותיה, היינו, החסר בנוסח תצהיר העותרים אל מול הנוסח הקבוע במכרז, אין מדובר בפגם מהותי כפי טענת המשיבה.

בהקשר זה נסיר תחילה מסדר יומנו טענה משתמעת לפיה כל שינוי בנוסח מסמכי המכרז הוא בבחינת פגם מהותי. בעניין זה מפנה הטוען להוראות הדווקניות הפרוסות בתנאי המכרז ואשר המכנה המשותף להם היא מתן סמכות לפסילת כל נוסח הסוטה מהנוסח הקבוע במכרז, כמו גם הפוסל הצעה בשל השמטת מסמך כזה או אחר.

טענה זו יש לדחות. אמנם חסר או השמטה אל מול תנאי המכרז הם בהכרח ועל פי רוב בגדר פגם, ברם וגם במקרה של הוראות דווקניות בתנאי המכרז, אין מקום להשתיק מציע המבקש להוכיח כי הפגם שארע הוא בבחינת פגם טכני בלבד שיש להתיר לו לתקנו או שיש הצדקה להתעלם ממנו. ברור הוא שגם תנאים במכרז יש לקרוא לאורן של ההלכות החלות בדיני מכרזים כמו גם ההלכות בדיני החוזים הכלליים, המחייבות גם יחד בחינה מהותית של הפגם, גם אם תנאי המכרז קובעים הוראות דווקניות כאמור.

בהקשר זה, הטענה שהועלתה בחצי פה במסגרת כתב התשובה לפיה בנוסח תצהיר העותרים נפל פגם מהותי גם בשל כך שלא נכללה בו הגדרת התא המשפחתי כפי שמופיע בנוסח תצהיר המכרז, דינה דחיה. השמטה זו אין לה משמעות לענייננו, הפסקה היא בבחינת הגדרה בלבד, ככל הנראה ככלי עזר לממלא התצהיר ואין לראות פגם בכך שנוסח התצהיר שהועתק לא כולל העתקה של הגדרה זו (למותר להוסיף כי גם המשיבה לא ראתה בהשמטה זו פגם בזמן אמת כפי שעולה מהתכתובות שצורפו בין הצדדים).

לסוגיה העיקרית לענין מהות הפגם בפרשתנו, אני רואה לדחות את טענת המשיבה לפיה השמטת הפסקה שבדיון היא בבחינת פגם מהותי המצדיק את פסילת התצהיר והגדרת כלל העותרים כבעלי דיור, כפועל יוצא מכך.

עיון בנוסח תצהיר העותרים מלמד באופן מספק, כי החתום עליו מבקש להצהיר כי הוא חסר קרקע בייעוד מגורים, כפי הנדרש בנוסח תצהיר המכרז.

נקדים כי מציע שרואה עצמו כבעל זכויות בקרקע למגורים, לרבות על פי אחת מהחלופות המפורטות בנוסח התצהיר, כלל אינו מגיש תצהיר.

נשלים עוד, כי על המציעים הטוענים להיותם מחוסרי דיור כפי העותרים בענייננו, היה לצרף בנפרד אישור משרד השיכון על דבר היותם חסרי דירה (ואותו אין חולק צירפו העותרים), כאשר התצהיר בא להשלים ולהבטיח כי המציע גם חסר קרקע בייעוד מגורים.

בחינת נוסח תצהיר העותרים מלמד בבירור כי החתום עליו מבקש להצהיר כי הוא חסר קרקע בייעוד מגורים כפי שקובעת כותרת התצהיר. יתרה מזאת, נוסח התצהיר שהוגש (ועל אף השמטת הפסקה שבדיון) כולל חלופות רחבות ביותר אשר למעשה כשלעצמן לא מותירות ספק ממשי כי המצהיר מצהיר על היותו מחוסר קרקע ו/או זכויות בקרקע שייעודה למגורים.
בהתאם וגם בהנחה שהפסקה שהושמטה בתצהיר מוסיפה אופציה אפשרית נוספת כלשהי לזכויות בקרקע שתצהיר העותרים אולי אינו מכסה אותה, עדיין על פי מהותם של דברים ברור הוא , במידה המספקת לצורך תכלית תנאי המכרז שבענייננו, כי החתום על התצהיר מבקש להצהיר ולראות בו כחסר קרקע בייעוד מגורים.

לענייננו ולצורך סיווג הפגם כאמור, אינני נדרש להעמיק בירור אם אכן הפסקה שהושמטה בתצהיר באה לכסות "מקרה" אפשרי לזכויות בקרקע שאינו מכוסה במכלול החלופות האחרות שנכללו בתצהיר החסר כטענת המשיבה, או בבחינת פסקה מיותרת למעשה אשר אינה נדרשת לאור החלופות הנוספות המצויות בתצהיר, כטענת העותרים.

בהקשר זה, די שאציין כי תצהיר העותרים במתכונת החסרה שהוגש, מכסה כמעט כל אופציה אפשרית, ריאלית לזכויות בקרקע לייעוד מגורים (לרבות הנוסח בפסקה הכלולה בתצהיר החסר הנוגעת: "-זכויות על פי... או בכל דרך אחרת (כגון: ירושה/מתנה/נאמנות וכיו"ב)".

כפועל יוצא מהאמור, קשה להלום מסקנה כי השמטת הפסקה החסרה בתצהיר, יכול ותהיה לה כוונת מכוון או השלכה מהותית כלשהי, באופן המצדיק לסווג את ההשמטה כפגם מהותי.
כאמור וכפי שציינו, מי שרואה עצמו בעל זכויות בקרקע למגורים על פי אחת מהחלופות שבתצהיר, כלל אינו מגיש תצהיר ואין כל סיבה שיגיש תצהיר, תוך שהוא משמיט ממנו את החלופה החלה לגביו.

למותר להוסיף כי התצהיר אינו יוצר זכויות או משנה אותן אלא בבחינת הצהרה בלבד, כך שאין בהשמטה של פסקה ממנו דומה למציע אשר לא צירף להצעתו מסמך מתחייב וודאי כזה שניתן "לייצר" מאוחר למועד הגשת ההצעה וכדומה, כפי ההשוואות אליהן הפנתה המשיבה.

מאותם טעמים יש להוסיף כי ספק בעיני אם לא ניתן לקבוע ש"הפקיד הסביר" צריך היה להיווכח כי מדובר בטעות גלויה על פניה, אף בהנחה וההשמטה התגלתה רק בתצהיר אחד ועל אחת כמה וכמה נכונים הדברים משמוכח כי מדובר בטעות אחידה שחזרה על עצמה בכל קבוצת המציעים שהגישו את הצעותיהם באמצעות העותרת.

הטענה לפיה אילו סברו העותרים כי הפסקה שהושמטה בתצהיר היא בבחינת נוסח מיותר, היה עליהם לתקוף זאת בשלבים המוקדמים של המכרז ומשלא עשו כן מושתקים הם כיום, היא במקרה הטוב טענה מלאכותית, שעה שלא מצופה ממציע לעסוק בכגון דא בשלבים של הגשת ההצעה והדברים ברורים.

כפועל יוצא מהמפורט, בדגש לכך שהמדובר בהשמטה גלויה אשר חזרה על עצמה בעשרות תצהירים שהגישה העותרת ואשר אין למצוא בה תכלית מהותית ממשית, מוצדק אף לראות את הטעות כהשמטה מקרית אשר עומדת במבחנים המצטברים לתיקון טעות קולמוס כפי שנקבעו בפסיקה ולענייננו;

מדובר בטעות הנלמדת מנוסח התצהיר עצמו;

יש אפשרות לעמוד על כוונתו המדויקת של השוגה לרבות בראיות המצויות בפני ועדת המכרזים למועד פתיחת התיבה;

על פני הדברים נראה כי מקורה של הטעות ואי גילויה בתום לב והיסח הדעת, ללא כוונת מכוון,
וכי אין בטעות או בתיקונה כדי להקנות יתרון למציע , הפוגע בכללי דיני המכרזים.

יפים לענייננו דבריו של בית המשפט העליון בעע"מ 5375/12 בטחון שרותים אבידר בע"מ נ' נתיבי ישראל - החברה הלאומית לתשתיות, (11.8.2016):

"המסקנה המתבקשת, לדעתי, היא שישנן טעויות שקשה מאד למנוע אותן ואין מנוס מלהכיר בכך ש"שגיאה היא דבר אנושי ואין ניתן להימנע ממנה כליל" (דברי השופט סולברג בעניין עינת, פס' 12). אין ספק שהאיום בפסילת הצעה יש בו כדי לצמצם את כמות הטעויות, והחשש מפני פסילת ההצעה אמור להוביל את המציע להקפיד על קלה כבחמורה ולבדוק שוב ושוב את התאמת כתב הערבות לדרישות שנכללו במכרז. עם זאת, טעות סופר היא תופעה מוכרת ואף פסקי דין והחלטות שיפוטיות העוברים הגהה קפדנית אינם חסינים מפניה. אף מחוקק המשנה הכיר במציאות זו והתיר ליו"ר ועדת המכרזים לתקן טעות סופר או טעות חשבונאית שנפלה בהצעה סעיף 20(ג) לתקנות חובת המכרזים, התשנ"ג-1993; וראו עומר דקל מכרזים 548-546 (2004))".

בנסיבות, ההחלטה לסווג את העותרים כבעלי זכויות אינה עולה בקנה אחד עם ההצהרות שהצהירו הם בתצהירם (גם אם הוא חסר), זאת מעבר לאישורים הנוספים שהגישו בעניין.

טענת המשיבה כי חסד עשתה עם העותרים על שהסתפקה בסיווגם כבעלי דיור, תחת פסילת הצעתם לחלוטין, אינה בעלת משקל בנסיבות ענייננו. לציין כי נדמה והצדדים לא חלקו שלאור הביקוש הרב, היקף ההצעות שהוגשו למכרז וסדרי הקדימויות בין הקבוצות, משמעות סיווג העותרים כבעלי דיור היא למעשה שלילת אפשרותם לזכות במגרשים.

כפועל יוצא מהאמור ברור הוא כי שלילת אפשרות התיקון של תצהירי העותרים, לא רק תמנע מהעותרים את זכותם להיות מסווגים על פי מצבם האמיתי, אלא גם תשלול מהם כל אפשרות לה לכאורה הם זכאים, להשתתף ולזכות במגרש לבניה על פי המכרז, ולפחות לממש פוטנציאל זה.

לסיכום אם כן וגם לאחר שבחנתי את תוצאת הפגם ומשמעות השמטת הפסקה מהתצהיר, אני רואה לקבוע כי מדובר בפגם טכני שמוצדק להתיר את תיקונו.

עיקרון השוויון ודרך התנהלות המשיבה

בנסיבות ענייננו לא נוכחתי כי מתן ההיתר לתיקון כמבוקש על ידי העותרים יהיה בו לגרום לפגיעה בעיקרון השוויון, זאת במידה המצדיקה את דחיית העתירה.
אמנם לא ניתן לחלוק כי שינוי הסיווג של העותרים מבעלי דיור למחוסרי דיור כבקשתם, יפגע בסיכויי ההגרלה של קבוצת המציעים המסווגים כיום כמחוסרי דיור (אשר לא כללה עד היום את העותרים) וכן של קבוצת בעלי הדיור (אשר העותרים עד היום היו במעמד זהה להם ולא קודמים להם, כפי שמבוקש).

ברם, בנסיבות אין מדובר בפגיעה מהותית אשר מצדיקה הגנה מוחלטת.

נזכיר כי אנו מצויים בשלב מקדמי, טרם בוצעה ההגרלה ונקבעו זוכים. הסתמכות קבוצות המציעים בשלב המקדמי הנ"ל וזאת על בסיס תרחישים ומאזני הסתברות על בסיס אותן רשימות, היא הסתמכות מוגבלת, וכפועל יוצא מכך יש לגזור את היקף ההגנה על האינטרס האמור.

יש מקום להוסיף ולהניח כי מציעים שסווגו לרשימה כזו או אחרת, לוקחים בחשבון ו/או צריכים לקחת בחשבון שינויים אפשריים ברשימות, לרבות בעקבות טעויות טכניות וכדומה המתגלות, דוגמת המקרה שלפנינו.

מהטעמים שפורטו לעיל אני גם רואה לדחות את טענת המשיבה כי הכרח היה לצרף את כל רשימת המציעים לעתירה, וכנימוק המצדיק את דחיית העתירה על הסף.

גם הטענה לפגיעה בזכותם של מציעים פוטנציאליים (אשר תיאורטית יכול ונמנעו מהשתתפות במכרז בשל ההנחה כי תנאיו קשיחים וכו'), היא טענה ערטילאית ביותר בנסיבות ענייננו ובפרט שעה שההיתר לתיקון העומד לדיון בפרשתנו אינו בא להוסיף מציעים, אינו כולל היתר להוספת מסמכים שלא היו בעולם או היתר לשינויים משמעותיים, כפי שפרטתי.

מאידך וכפי שפורט לעיל, מתן ההיתר לתיקון המצומצם שבדיון יש בו בהכרח למנוע עיוות דין, ויאפשר עשיית צדק במובן הבסיסי ביותר של המונח.

אני רואה להוסיף כי מהשתלשלות האירועים בפרשתנו, עולה ספק רב האם המשיבה כלל שקלה , בזמן אמת ועל פי חובתה בדין, את האפשרות להתיר לעותרים לתקן את הטעות שהתגלתה.

כפי המתואר, הטעות בנוסחי התצהירים לרבות העובדה כי מדובר בטעות בהיקף נרחב של מציעים, כשהטעות חוזרת באופן אחיד בעשרות תצהירים שהגישה העותרת וכי מסתבר שמדובר לכאורה בטעות קולמוס, התגלו לאנשי המשיבה בזמן אמת בסמוך לאחר פתיחת ההצעות.

בנדון נפנה למפורט בכתב התשובה עצמו, סעיפים 4-9, בו מציינת המשיבה כי הייתה כמות גדולה של הצעות למכרז שבדיון, עד שנדרשה לגייס 4 סטודנטים לביצוע מטלת פתיחת המעטפות.

המעטפות נפתחו על ידי הסטודנטים בנוכחות חברי ועדת המכרזים, הסטודנטים מילאו בטפסים המיועדים את הפרטים העולים מההצעות והעבירו לחברי הוועדה את הפרוטוקולים ואת ההצעות לשם סיווגם.

בזמן סיווג ההצעות מצאו חברי ועדת המכרזים ליקוי באחד המכרזים שצירפו 75 מציעים להצעתם (העותרים שלפנינו) כשהליקוי הוא בתצהיר שאותו אמור לצרף כל מי שמבקש להיות מסווג כחסר דיור (כשהפגם הוא חוסר התאמה בין התצהיר שהוגש לנוסח התצהיר שנקבע וצורף לחוברת המכרז). עוד התברר לחברי הוועדה שכל התצהירים הלקויים הנ"ל ללא יוצא מן הכלל, אומתו על ידי העותרת.

ממשיכה המשיבה בסעיף 12 לכתב התשובה כי מאחר והתצהיר שצורף בהצעות הנ"ל אינו תואם את התצהיר שנקבע לחוברת המכרז, הרי הוא פגום ופסול ומשכך החליטה ועדת המכרזים לשנות את הסיווג של כל מי שצירף להצעתו את התצהיר הפגום האמור.

מהתיעוד אליו הופניתי במהלך הדיון (נספח 1 לכתב התשובה), ניתן ללמוד לכל היותר כי בשלב פתיחת כל הצעה של העותרים נרשמה הערה כי התצהיר שהוגש אינו תואם לנוסח של המכרז ולכן יש לשנות את סיווג המציע לבעל דיור.

(האמור מלמד על דבר גילוי הטעות בכל הצעה והצעה במובחן מעריכת דיון וודאי דיון כולל תוך שקילת השיקולים לכאן ולכאן האם ניתן לאפשר את תיקון הטעות כמתחייב וכמצופה).

על פי האמור, ברור הוא כי המשיבה, על ידי הגורמים המוסמכים, לא בחנה וודאי לא בראייה כוללת, את משמעות התקלה והשלכותיה לרבות שקילת האפשרות להתיר את תיקונה וכי רק לאחר בחינה כאמור התקבלה ההכרעה כי אין לאפשר את התיקון. מאשר פרטתי לעיל אף עולה כי המשיבה הסתפקה בכך שקיים שינוי בנוסח התצהיר שהוגש אל מול נוסח התצהיר במכרז, על מנת לפסול את התצהיר ולסווג את העותרים כבעלי דיור.

למותר להוסיף כי המשיבה לא הציגה כל תיעוד הסותר את המסקנות האמורות והעולות אף מכתב תשובתה היא (לציין כי במעמד הדיון ולשאלת בית המשפט נטען על ידי נציגי המשיבה כי ערכו בירור מול גורמים אחרים לגבי האפשרות לתקן את הטעות, ברם הטענות הועלו בעלמא ומכל מקום התייחסו לכאורה לשלב מאוחר לשלב פרסום הקבוצות ומתן התשובה השלילית לעותרים).

בהקשר לענייננו גם אין מחלוקת כי נציגי המשיבה לא ראו לפנות לעותרת על פי סמכותם וטרם פרסום הרשימות על מנת לבחון ולוודא את מקור הטעות ולאפשר לה להציג הסברים בענין (עע"ם 3190/02 קל בנין בע"מ נ' החברה לטיפול בשפכים רמת לבנים בע"מ, פ"ד נח(1) 590, 601-600 (2003)).

ההתנהלות המפורטת מצד ועדת המכרזים של המשיבה המלמדת כי המשיבה למעשה פעלה באופן דווקני וללא אבחנה מהותית ופסלה את התצהירים שבדיון בעיקר מהטעם שהם סטו מהנוסח הקבוע במסמכי המכרז, מתכתבת יש לומר עם המדיניות אותה הציגה בין השורות המשיבה, לפיה אין להתיר כל סטייה ממסמכי המכרז, תהיה הסטייה אשר תהיה.

מדיניות כאמור וכפי שהתייחסתי לעיל, אין לה מקום והיא לא יכולה להיות מוכתבת מחשש להשלכות רוחב וכדומה, כשאינני רואה מקום לחזור על הדברים.
הוראות הדין והפסיקה מחייבים את המשיבה על פי סמכותה לשקול כל מקרה לגופו, לרבות לבחון אפשרות להתיר תיקון של פגמים טכניים.

המשיבה הינה גוף מעין שיפוטי שפועלה אינו יכול להסתכם בבדיקה טכנית צרה של זהות נוסחים וכדומה.

שימוש המשיבה בכלים המוקנים לה בדין ובפסיקה על מנת לבחון אפשרות תיקון טעויות, דרוש גם על מנת להגביר את אמון הציבור במערכת, תחת שתצטייר כגוף שרירותי וטכנוקרטי כאמור.

המלומד דקל מבאר מהם שלוש עקרונות הפעולה המחייבים את ועדת המכרזים בהתאם לתקנה 20(ד) ל תקנות חובת המכרזים, והדברים יפים גם לענייננו:

"... העיקרון הראשון הינו עיגון סמכותה של ועדת המכרזים להפעיל שיקול דעת בהתייחסותה לפגמים שנפלו בהצעה. על פי ההסדר הנובע מהוראה זו, אין פגם בהצעה שמעצם הגדרתו ומהותו אינו בר תיקון, למעט איחור בהגשת ההצעה. המסקנה הנגזרת כך הינה שכל פגם שהתגלה בהצעה צריך להיבחן לגופו על ידי ועדת המכרזים, וחובה על הוועדה לשקול ולהחליט האם הפגם שנפל בהצעה חייב את פסילת ההצעה, האם ניתן לתקן את הפגם או האם ניתן להבליג עליו. לא ייתכן מצב שבו ועדת המכרזים תהיה משוחררת מהפעלת שיקול דעתה בסוגייה זו. העיקרון השני שקובעת התקנה מהווה הנחיה לוועדת המכרזים בדבר אופן הפעלת שיקול דעתה. על פי הנחיה זו, דרך המלך הינה פסילת ההצעה הפגומה, והכשרת הצעה שנפל בה פגם הינה בבחינת יוצא מן הכלל. זוהי אמנם הנחיה כללית ביותר, ואולי לא מספקת, אך אין להקל ראש בחשיבותה. משמעותה היא שלוועדת המכרזים אכן מסור שיקול דעת לגזור את גורלה של ההצעה הפגומה, אך הכשרת הצעה פגומה או מתן היתר לתיקון פגם שנפל בהצעה הינם עניין למקרים מיוחדים ויוצאי דופן בלבד. בדרך כלל, ובהעדר נימוקים לסתור, שומה על ועדת המכרזים לפסול הצעה שנפל בה פגם. עם זאת, הענקת הסמכות להפעלת שיקול דעת מטילה על ועדת המכרזים חובה לעשות שימוש בסמכות זו. על כן, העובדה שהכשרת הצעה פגומה הינה עניין למקרים מיוחדים בלבד אינה פוטרת את ועדת המכרזים מהפעלת שיקול דעתה בכל מקרה ומקרה על פי נסיבותיו המיוחדות. העיקרון השלישי המעוגן בתקנה 20(ד) לתקנות חובת המכרזים הינו עיקרון השקיפות. על פי הקבוע בתקנה, החלטה בדבר הכשרתה של הצעה פגומה חייבת הנמקה, שתתועד בתיק המכרז. הנמקה זו תהיה פתוחה לביקורת חיצונית, הן מצד המציעים עצמן הן צד בית המשפט, אם יהיה בכך צורך" .
(עומר דקל מכרזים, כרך א' (2004) עמ' 549, 550).

על חובתה של ועדת המכרזים, כגוף מינהלי, להפעיל את שיקול דעתה בהגינות ובתום לב, עמד בית המשפט העליון בעע"מ 4821/10 מינהל מקרקעי ישראל נ' צ.מ.ח המרמן בע"מ (25.10.16) באומרו:

"מושכלות יסוד כי על ועדת המכרזים, כגוף מינהלי, להפעיל את שיקול דעתה בהגינות ובתום לב, כנובע ממעמדה כנאמן הציבור. עליה לפעול ביושר, בשוויון, ללא משוא פנים או שרירות, וכמובן בסבירות, תוך התחשבות בכלל השיקולים הרלבנטיים ואיזון בין האינטרסים השונים, ובהסתמכות על תשתית ראייתית מהימנה ומבוררת.
כגוף מינהלי, היא כפופה כמובן לכללי הצדק הטבעי, וחלה עליה בין היתר החובה לאפשר טיעון למתמודד שזכותו עלולה להיפגע מהחלטתה...".

ב"כ המשיבה הפנתה בכתב תשובתה לשני פסקי דין שניתנו בבית משפט זה בנסיבות דומות לטענתה ואשר בשניהם קיבלו העותרים את המלצת המותב הדן בעתירות לחזור בהם מעתירותיהם כחסרות סיכוי.

אמנם קיימת חשיבות לאחידות הפסיקות של המותבים בבית משפט זה, ברם בנסיבות אין בטיעון האמור כדי להביא לשינוי במסקנות פסק דין זה; פסק דין זה על נימוקיו עומד על רגליו הוא, בעוד שלא הוצגו לפניי מנגד מלוא העובדות והנימוקים, שהביאו להמלצת המותבים האחרים לדחות את העתירות כאשר אין חולק כי נימוקים אלה אף אינם עולים מהפרוטוקולים הרלוונטיים המתעדים בעיקר רק את הסכמת העותרים לחזור בהם מהעתירות, בהמלצת בית המשפט.

סוף דבר

לסיכום הילוכנו עד כה, אני מכריע כי בנסיבות המוצגות בעתירה שלפניי הייתה מחויבת המשיבה לשקול את תיקון הפגם שנפל בתצהיר שצורף לכל אחת מהצעות העותרים ואף להכריע להתיר את התיקון המבוקש. בנסיבות, התנהלותה של המשיבה חרגה ממתחם הסבירות וראיתי להתערב בה.

לענין הסעד המבוקש, אין מקום לשקול כי אורה על העברת המשיבים לקבוצת חסרי הדיור, ללא צורך בתיקון התצהיר החסר שהוגש, זאת בהתבסס על נוסח תצהיר העותרים ואישור העדר הזכויות לדירה שצורף לכל אחד מההצעות, זאת שעה שסוף סוף הפגם שנפל בתצהירים, שולי ככל שיהיה, מחייב תיקון ולו למען הסר ספק ולאור עקרון השוויון. מעבר לאמור אוסיף כי הסעד האמור התבקש כסעד חלופי בלבד על פי העתירה וגם מטעם זה נכון לפנות לסעד הראשון בעתירה.

לסיכום פסק דין זה ועל פי הסעד הראשון המבוקש בעתירה, אני מורה למשיבה לאפשר לעותרים 2-90 להגיש תצהיר מתוקן כדי לאפשר את השתתפותם במכרז צפ/395/2019 בהגדרת מחוסרי דיור לפי ההצעות שהגישו העותרים הנ"ל באמצעות העותרת.

אני מורה כי התצהירים יוגשו למשרדי המשיבה עד לא יאוחר מיום 16/11/2020 שעה 15:00.
ככל שהתצהירים יוגשו במועד שנקצב ונוסחם יתאים לנוסח תצהיר המכרז, יצורפו העותרים כחלק מהקבוצה המוגדרת חסרי דיור, בהתאם למסמכי המכרז (ולא לקבוצת בעלי דיור כפי שסווגו עד עתה).

לאור התוצאה אני מחייב את המשיבה בהוצאות משפט העותרים 2- 89 במאוחד, בסכום כולל של 30,000 ₪.

ניתנה היום, י"ח חשוון תשפ"א, 05 נובמבר 2020, בהעדר הצדדים.