הדפסה

בית המשפט המחוזי בנצרת בשבתו כבית-משפט לעניינים מנהליים עת"מ 44237-12-18

בפני כב' השופט הבכיר שאהר אטרש

העותרים:
.1 קבוצת די.טי.קיי יזמות והשקעות בע"מ ח.פ. 515820231
.2 רונית דיוויס ת.ז. XXXXXX309
.3 עידו תמם ת.ז. XXXXXX288
.4 צליל תמם ת.ז. XXXXXX240
.5 חגי ישראל קדוש ת.ז. XXXXXX263
ע"י ב"כ עוה"ד משה חנייא ואח'

נגד

המשיבה:
רשות מקרקעי ישראל
באמצעות פרקליטות מחוז צפון אזרחי

פסק דין

בפניי עתירה מינהלית המופנית נגד החלטת ועדת המכרזים של המשיבה, רשות מקרקעי ישראל (להלן: " המשיבה" או "רמ"י") לבטל את זכייתם של העותרים ב"מכרז פומבי לרכישת זכויות חכירה לבניית 59 יח"ד – 2 מתחמים לבניה צמודת קרקע בשכונת הבוסתן בחצור הגלילית – מכרז מס' צפ/291/2017 " (להלן: "המכרז"), בשל איחור (של יום אחד ) בהמצאת חוזה בנייה חתום ובכלל זה ערבות ביצוע וערבות נזקים (להלן: "הערבות") למשרד הבינוי והשיכון.

יצוין, כי הזכייה של העותרים היא במתחם אחד בלבד – מתחם מספר 41216 לבניית 27 יח"ד במגרשים 101 עד 106 בגוש 14051 חלקות 87 עד 92.

העתירה הוגשה למתן הסעדים שלהלן:

להצהיר כי החלטת ועדת המכרזים מיום 11.11.2018 לבטל את זכייתם של העותרים, בטלה ומבוטלת.
לקבוע כי זכיית העותרים שרירה וקיימת, ולחייב את המשיבה להתקשר עמם בהסכם לביצוע המכרז.
ליתן צו מניעה קבוע האוסר על המשיבה לפעול על פי כל החלטה אחרת מהאמור לעיל.

בקשת העותרים למתן צו ביניים

במקביל להגשת העתירה ( ביום 18.12.2018) הגישו העותרים " בקשה דחופה למתן צו ביניים וצו ארעי במעמד צד אחד בלבד" (להלן: "הבקשה") האוסר על המשיבה או מי מטעמה לבצע כל פעולה בנוגע למכרז עד למתן פסק דין בעתירה.

בהחלטתי מיום 19.12.2018 נעתרתי לבקשה והוריתי כמבוקש.

בתגובתה לבקשה, עמדה המשיבה על דחיית העתירה והבקשה.

בדיון מיום 30.12.2018 הוריתי, בהסכמת הצדדים, כי הצו הארעי שניתן ביום 19.12.2018 יישאר על כנו עד מתן החלטה אחרת.

רקע עובדתי

המשיבה פרסמה את המכרז ביום 31.10.2017 (חוברת המכרז- נספח א' לעתירה).

העותרים 5-2 : דיוויס רונית, תמם עידו, תמם צליל וקדוש חגי ישראל הגישו הצעתם למכרז. הצעתם הייתה ההצעה היחידה.

במכתבה של רמ"י מיום 28.1.2018 (נספח ג' לעתירה) הוכרזה הצעתם של העותרים 5-2 כזוכה במכרז (להלן: "הודעת הזכייה").

ביום 25.3.2018 פנה ב"כ העותרים 5-2 למשיבה בבקשה לאפשר להם לחתום על חוזה מול רמ"י באמצעות החברה "קבוצת די.טי.קיי. יזמות והשקעות בע"מ" (העותרת 1) שהעותרים 5-2 פעלו להקמתה בבעלות משותפת ביניהם לאחר זכייתם במכרז. מרחב צפון של רמ"י סירב לבקשה זו. ערעורם של העותרים על החלטה זו התקבל ביום 11.4.2018 על ידי ועדת המכרזים בירושלים, שהחליטה לאפשר את חתימת החוזה עם העותרת 1.

בהודעת הזכייה נמסר, כי על מנת להמשיך את הטיפול בהקצאת הקרקע, העותרים 5-2 נדרשים למלא אחר ההתחייבויות שנקבעו בחוברת המכרז תוך 90 יום ממועד אישור ועדת המכרזים, קרי עד לתאריך 29.4.2018 – יום ראשון בשבוע.

עד למועד 29.4.2018 עמדו העותרים בהתחייבויותיהם על-פי תנאי המכרז למעט המצאת הערבות, שהונפקה ונמסרה למשרד הבינוי והשיכון ביום 30.4.2018.

בין התאריכים 30.4.2018 עד 11.11.2018 ניהלו הצדדים התכתבויות ביניהם, במסגרת ה הסבירו העותרים מדוע הוגשה הערבות באיחור של יום וביקשו לקבלה.

במכתבה מיום 11.11.2018 הודיעה ועדת המכרזים לעותרים על החלטתה לבטל את זכייתם לאור האיחור בהמצאת הערבות (להלן: "ההחלטה"), היא ההחלטה מושא העתירה.

ביום 29.11.2018 פרסמה המשיבה מכרז חדש שכולל בתוכו את המקרקעין מושא המכרז עסקינן ומקרקעין נוספים.

תמצית טענות העותרים

הערבות הונפקה באיחור של יום – ביום 30.4.2018 (יום שני) מאחר וסניף הבנק של העותרים (סניף של בנק לאומי בראש פינה) סגור בימי ראשון.

אין בהארכת המועד המאשרת הגשת הערבות ביום 30.4.2018 כדי לפגוע בשוויון ובהגינות כלפי מתמודדים אחרים במכרז מאחר והצעת העותרים הייתה הצעה יחידה.

התנהלות המשיבה היא שגרמה לפגיעה בהתנהלות העותרים. הלכה למעשה, מיום 11.4.2018 בו החליטה המשיבה כי ניתן לחתום על חוזה החכירה מול החברה (העותרת 1), נותר לעותרים זמן בלתי סביר עד למועד האחרון (29.4.2018) להמצאת כל האישורים ועמידה בכל יתר תנאי המכרז. סירוב המשיבה להאריך לעותרים את המועד לעמידה בתנאי המכרז פוגע בזכויות העותרים על-פי עקרון השוויון, ההגינות ודיני היושר שבדיני המכרזים.

על פי כללי הפרשנות והוראות סעיף 5.1.5 לחוברת המכרז, יש לדחות את המועד האחרון מיום 29.4.2018 ליום שלמחרת מאחר ו אין מתקיימת פעילות בנקאית בסניף הבנק של העותרים.

על המשיבה לפעול בהתאם להוראות סעיף 9.3 לחוברת המכרז ולאפשר לעותרים לרפא את הפגם או שהמשיבה תבהיר מדוע אין מקום לאפשר להם לעשות זאת על אף סעיף 9.3 למכרז.
לשיטתם של העותרים, ערבות הביצוע וחוזה הבנייה חד הם. קרי תיקון פגם כאמור בסעיף 9.3 למכרז חל הן לגבי המצאת חוזה הבנייה והן לגבי המצאת הערבות שהיא אחד מנספחי חוזה הבנייה.
בדיון מיום 27.1.2018 חזרו ב"כ העותרים על טיעוניהם שבעתירה והגיבו לתשובת העותרת לגבי הטענה לריפוי הפגם לפי סעיף 9.3 לחוברת המכרז. ב"כ העותרים טענו כי הפסיקה אליה הפנתה המשיבה בתשובתה התייחסה לחוברת מכרזים שאין בה סעיף שנוסחו דומה לסעיף 9.3 המתיר לרשות לאפשר לזוכה לרפא את הפגם. ב"כ העותרים הוסיפו, כי השאלה האם סעיף 9.3 מאפשר גם ריפוי פגם של איחור בהמצאת הערבות, תלויה ועומדת בבית המשפט העליון (עע"מ 8732/18 פפושדו פרויקט 3 בע"מ נ' רמ"י ). עוד טענו כי מאחר וחוברת המכרז נוסחה על ידי המשיבה, יש לפעול לפי כללי הפרשנות ולפרש את סעיף 9.3 למכרז לטובת העותרים ונגד המנסחת, כאשר פרשנות העותרים הנה סבירה.

תמצית טענות המשיבה

ההחלטה על ביטול זכייתם של העותרים במכרז התקבלה בסמכות, הנה סבירה ומידתית, ואינה חורגת ממתחם הסבירות באופן המצדיק התערבות בית המשפט.

כלל יסוד הוא כי במסגרת הפעלת ביקורת שיפוטית על החלטות של ועדת המכרזים, אין בית המשפט יושב כ"ועדת מכרזים עליונה" או כערכאת ערעור על החלטותיה של הוועדה, כי אם בבחינת האופן בו הפעילה הוועדה את סמכותה ואת שיקול דעתה. ההחלטה לסווג פגם כטכני או מהותי נתונה לשיקול דעתה של ועדת המכרזים.

איחור בהעמדת הערבות מהווה פגיעה בעקרון השוויון, שכן משמעות הכשרת זכייתם של העותרים במכרז מקום שלא עמדו בתנאיו היא העדפתם באופן לא שוויוני על פני מציעים אחרים לרבות מציעים פוטנציאליים.

הדרישה להמציא את הערבות עד ליום 29.4.2018 הייתה ברורה ומפורשת. גם השלכת אי-עמידה בה - ביטול הזכייה במכרז, הייתה ברורה. משכך אין לעותרים להלין אלא על עצמם.

המשיבה דוחה את טענת העותרים, לפיה, המשיבה תרמה בהתנהלותה לאיחור בהמצאת הערבות על ידי העותרים. המועד להפקדת הערבות פורסם כבר בתנאי המכרז, והעותרים היו חייבים להיערך לביצוע ההפקדה בזמן.

העותרים היו יכולים לפעול בעניין קבלת הערבות מהבנק לפני המועד האחרון שנקבע ולא "בדקה התשעים". גם אם אירעה "תקלתם" בתום לב, הרי אין בכך כדי להועיל לעותרים.

עיקר המחלוקת נוגע לפרשנות סעיף 9.3 למכרז, המאפשר ריפוי פגמים בהתקיים התנאים שבסעיף, ובשאלה האם סעיף 9.3 מאפשר גם ריפוי פגם שנפל בהמצאת הערבות.
עמדת ועדת המכרזים היא כי סעיף 9.3 אינו חל על איחור בהמצאת ערבות וכי אי-המצאת הערבות במועד הנקוב מהווה פגיעה בעקרון השוויון.

כפי שעולה מתנאי המכרז, המצאת הערבויות היא תנאי יסודי מתנאי המכרז. גישה זו משקפת את החשיבות שיש לדרישת המצאת ערבות תקינה ובמועד על פי תנאי המכרז ותואמת את הכלל שאומץ בפסיקה, לפיו, הצעות שנפל בהן פגם בערבות, לרבות אי-המצאת ערבות במועד, דינן פסילה.

סעיף 9.3 למכרז מפרט באופן מפורש את הפגמים הניתנים לריפוי, והם נוגעים אך ורק לאי-המצאת חוזה הבנייה חתום במועד, לכן שעה שהסעיף לא כולל אי-הפקדת ערבות במועד הנקוב כפגם אשר ניתן לריפוי, אזי הוראות סעיף 9.3 אינן חלות על פגם זה.

עמדתה העקרונית והעקבית של ועדת המכרזים היא, כי אין מקום להכשיר זכיות במכרז במקרים בהם המציעים לא עמדו במסגרת המועדים לתשלום הקבועים במכרז.

קיימת חשיבות להיצמדות לכללים והקפדה על מועדים בהליכי מכרז, שנועדה לשמור על עקרון השוויון שעומד בליבת דיני המכרזים.

בדיון מיום 27.1.2019 חזרה ב"כ המשיבה על טענותיה בהדגישה כי הליך קבלת ההחלטה לביטול זכיית העותרים במכרז היה תקין. באשר לפרשנות שהעניקו העותרים ליום מנוחה, השיבה ב"כ המשיבה כי יום ראשון בשבוע הוא יום עסקים במשק הישראלי. היא הוסיפה כי "הערבויות הן לבו הפועם של החוזה. חוזה ללא ערבויות הנו כמו גוף בלי לב" (עמ' 7 ש' 16-15 לפרוט'). באשר לטענת העותרים לפיה יש לפרש את סעיף 9.3 למכרז לטובת העו תרים (שאינם המנסחים), השיבה ב"כ המשיבה כי הדבר יפגע בעקרונות היסוד של דיני המכרזים ובהלכה בעניין ההקפדה על עמידה דווקנית בתנאי המכרז, ויש בכך כדי להביא למדרון חלקלק בנסיבות דומות למקרה דנן.

דיון והכרעה

כלל יסוד הוא כי בית משפט זה אינו יושב כ"ועדת מכרזים עליונה" או כערכאת ערעור על החלטותיה של ועדת המכרזים, ואינו ממיר את שיקול דעתה בשיקול דעתו. בית המשפט אמור לבדוק האם החלטת הוועדה התקבלה כדין, משיקולים ענייניים ואינה לוקה בחוסר סבירות קיצוני. בפרט, בית המשפט אמור לוודא כי אין בהחלטת הוועדה סטייה מהותית מכללי היסוד של דיני המכרזים (ראו: עע"מ 3499/08 רון עבודות עפר ייזום ופיתוח מ.א. בע"מ נ' ועדת המכרזים - עיריית עפולה, 18.1.2009).

אקדים ואומר כי לא מצאתי עילה להתערב בהחלטת ועדת המכרזים של המשיבה, זאת מהטעמים שיפורטו להלן.

השאלה המרכזית העומדת להכרעה בענייננו היא: האם הפגם שנפל בהתנהלות העותרים, אשר איחרו (ביום אחד) בהמצאת חוזה הבנייה והערבות, הוא פגם הניתן לריפוי על-פי הוראות סעיף 9.3 למכרז.

סעיף 9 למכרז קובע כהאי לישנא:

"9. תנאים להתקשרות עם הזוכה
9.1. עם הזוכה במכרז יחתם חוזה חכירה בהתקיים התנאים המצטברים הבאים המהווים תנאים יסודיים למימוש הזכייה:
9.1.1. הזוכה שילם לרשות במועד את מלוא התמורה בגין הקרקע.
9.1.2. הזוכה שילם במועד את מלוא התשלום עבור סה"כ תשלום למשרד.
9.1.3. הזוכה חתם על חוזה חכירה והמציא (מסר) אותו לרשות תוך 90 יום מיום אישור ועדת המכרזים.
9.1.4. הזוכה חתם על חוזה הבנייה (על נספחיו) והמציא (מסר) אותו למשרד תוך 90 יום מיום אישור ועדת המכרזים, ובנוסף המציא למשרד בתוך 90 יום האמורים, ערבויות וכתב התחייבות החתום על ידי חברת הביטוח לפיו הזוכה מתחייב להמציא למשרד נספח ביטוח בשלב הבנייה 05 (כתב התחייבות מצורף כנספח ג'8 לחוזה הבנייה).
9.2. התנאים להתקשרות שלעיל הינם תנאים יסודיים למימוש הזכייה במכרז זה והם יחולו על אף האמור בכל מקום אחר במסמכי המכרז, לרבות בנוסח החוזים שבמסמכי המכרז. במקרה של איחור כלשהו במועדים האמורים בתנאים אלו, תהיה הזכייה במכרז בטלה ומבוטלת. במידה ולא ימולאו תנאים אלו – תפקע זכותו של הזוכה לקבל את המתחם.
9.3. במקרה בו הזוכה לא יקיים את אחד או יותר מהתנאים המפורטים לעיל, יחשב הדבר כהפרת התחייבות הזוכה על פי תנאי המכרז, זכייתו תבוטל לאלתר, ויחולו הוראות סעיף 10 להלן בדבר חילוט הערבות וסעדים נוספים.
על אף האמור לעיל, במקרה בו הזוכה עמד בכל התחייבויותיו על פי תנאי המכרז, למעט המצאת חוזה בנייה ו/או חוזה חכירה חתום במועד, תאפשר רמ"י לזוכה לרפא את הפגם" (ההדגשות אינן במקור – ש.א.).

אין מחלוקת כי מלבד המצאת הערבות באיחור, עמדו העותרים בכל יתר תנאי המכרז (ראו: עמדת הצדדים בדיון מיום 30.12.2018 עמ' 1 ש' 10-8 לפרוט').

עמדת העותרים היא כי הערבות וחוזה הבנייה חד הם; זאת מאחר והערבות היא נספח לחוזה הבנייה. לכן, שעה שסעיף 9.3 למכרז מאפשר לרפא פגם הנוגע להמצאת חוזה הבנייה, היה על המשיבה לאפשר לעותרים לרפא את הפגם גם בנוגע להמצאת הערבות. לעומתם, סבורה המשיבה כי סעיף 9.3 אינו מאפשר ריפוי פגם של איחור בהמצאת הערבות.

לשיטת העותרים, האיחור ביום אחד בהמצאת חוזה הבנייה והערבות, כאשר הם פעלו בתום לב, הנו פגם טכני שניתן וראוי לריפוי בהתאם לסעיף 9.3 למכרז (סעיף 10 לעתירה), ואילו המשיבה סבורה כי מדובר ב פגם מהותי אשר מחייב את ביטול זכיית העותרים במכרז (סעיף 33 לתשובה).

המחלוקת בענייננו נוגעת לשלב מימוש הזכייה של העותרים. בהקשר זה ראוי לציין , כי השלב של מימוש הזכייה מנוהל על ידי דיני החוזים ומוסיף להיות נשלט גם על ידי דיני המכרזים ( עע"מ 5409/18 רשות מקרקעי ישראל נ' סלימאן, פיסקה 16 והאסמכתאות שם, 3.1.2019, להלן: "פס"ד סלימאן"), כאשר עקרון השוויון הוא "נשמת אפו" של המכרז הציבורי (עע"ם 1966/02 המועצה המקומית מגאר נ' אבראהים, 9.4.2003 ).

כאמור, עקרון השוויון חל גם בשלב מימוש הזכייה. כאשר תנאי המכרז קובעים כי המצאת חוזה הבנייה והערבות תוך הזמן שנקבע במכרז - 90 יום מיום אישור ועדת המכרזים (קרי עד לתאריך 29.4.2018 לפי הודעת הזכייה) היא תנאי יסודי שאי-קיומו יביא לביטול זכיית המפר במכרז (ראו: סעיפים 5.1.2., 7.2.1., ו- 9 לחוברת המכרז), הארכת המועד לעותרים להמצאת הערבות תהא פסולה מניה וביה, בהיותה פוגעת בעקרון השוויון והתחרות ההוגנת במכרז.

יודגש, כי סעיף 9.1.4 קבע בצורה מפורשת, שעל העותרים להמציא תוך 90 יום מיום אישור ועדת המכרזים גם את חוזה הבנייה חתום (על נספחיו) וגם ערבויות וכתב התחייבות החתום על ידי חברת ביטוח. סעיף 9.2 הבהיר היטב, כי תנאים אלה הם יסודיים למימוש הזכייה במכרז והם יחולו על אף האמור בכל מסמך אחר. הסעיף הוסיף וקבע בצורה מפורשת כי במקרה של איחור, תהיה הזכייה במכרז בטלה ומבוטלת. בהמשך, בסעיף 9.3 סיפא, ניתנה אפשרות לריפוי סוג מוגדר וספציפי של פגם, למי שעמד בכל התחייבויותיו על-פי תנאי המכרז, והוא פגם בנוגע להמצאת חוזה הבנייה חתום במועד. אפשרות זו מתייחסת אך ורק לאיחור בהמצאת חוזה הבנייה ואין לה תחולה על איחור בהמצאת הערבות.

הגדרת הערבות כחלק מחוזה הבנייה אינה רלבנטית לסעיף זה, שהנו בבחינת הוראה מיוחדת. הדבר אף מתבקש מכוח דיני המכרזים המחייבים הקפדה על קיום דקדקני של תנאי המכרז ופרשנות דווקנית להוראותיו.

אין בידי לאמץ את הפרשנות שהעותרים מבקשים לייחס לסעיף 9.3 למכרז, שכן פרשנות זו מעניקה להם יתרון הפוגע בעקרון השוויון ובהגינות בין המציעים לרבות מציעים פוטנציאליים.

טענתם של העותרים, לפיה, אין בהארכת המועד להנפקת והמצאת הערבות כדי לפגוע בשוויון ובהגינות כלפי מציעים אחרים מאחר ולא היו כאלה (בסעיף 14 לעתירה) אינה נכונה. עקרון השוויון אינו מסב עצמו כלפי פנים - כלפי המשתתפים האחרים במכרז, אלא גם כלפי חוץ - כלפי משתתפים פוטנציאליים (ראו: בג"צ 358/87 ג.א.י. - בנין פיתוח והשקעות בע"מ נ' עיריית ירושלים, 27.7.1987). לא מן הנמנע כי לו מציע אחר היה יודע כי תנאי המכרז גמישים ומאפשרים דחיית מועד המצאת הערבות, הוא היה משתתף במכרז. הארכת המועד בדיעבד להמצאת הערבות תגרום לפגיעה באותו מציע פוטנציאלי.

בית המשפט העליון קבע כי איחור בתשלום מצד הזוכה מהווה ככלל, שינוי מהותי בתנאי המכרז, שינוי אשר יש בו כדי להעניק יתרון לזוכה על פני יתר המציעים, לרבות מציעים פוטנציאליים ובכך לפגוע בעקרון השוויון ( ע"א 9347/01 וייספיש נ' מינהל מקרקעי ישראל, 22.7.2003; ע "א 1368/02 צמנטכל ב. קוטיק בע"מ נ' מדינת ישראל – משרד הבינוי והשיכון, 18.12.2002; פס"ד סלימאן; עע"מ 5490/17 נווה שלום פרוייקטים ומסחר בע"מ נ' רשות מקרקעי ישראל , 14.6.2018). דברים אלה והרציונל העומד ביסודם תקפים ושרירים גם ביחס לאיחור בהמצאת ערבות.

מעמדו של עקרון השוויון במכרזים כעקרון-על עומד מאחורי הכלל להקפיד הקפדה יתרה על תנאי המכרז שקובעים מועדי קיום התחייבויות כספיות, לרבות המצאת ערבויות, על ידי הזוכה ואין לאשר הארכות מועד לזוכים שאינם עומדים במועדי התשלום (ראו: פס"ד סלימאן, פיסקה 19 והאסמכתאות שם; עע"מ 1811/09 ‏ אסום חברה קבלנית לבנין בע"מ נ' מועצה אזורית שדות נגב, פיסקה 17, 6.1.2010). כלל זה הוסבר בעע"מ 5853/05 אחים כאלדי נ' רכבת ישראל, פיסקה י"ד (16.1.2007):

"שמירה קפדנית ודקדקנית על כללים ברורים ואחידים היא ערובה לקיום העקרונות המהותיים של שויון והגינות המכרז, להגברת אמון הציבור בשיטת המכרזים, למאמץ לנעילת דלתי השחיתות ולשינוי היחס המקל ראש, לעתים, בדרישות המכרז מצד חלק מהמציעים".

יפים לעניין זה דבריו של כב' השופט א' רובינשטיין ב עע"מ 6090/05 מ.ג.ע.ר- מרכז גבייה ממוחשבת בע"מ נ' מי נתניה (2003) בע"מ (27.2.2006) שסבר כי ההקפדה היתרה צריך שתחול לא רק על ענייני ערבות בלבד, אלא על כל תנאי מתנאי המכרז:
"פשיטא הוא, כי ככל שייוותר כר  מועט יותר ל"פרשנות יצירתית" של תנאי מכרז, כן ייטב לשוויון, להגינות, ולעשיית צדק עם כולי עלמא. הותרת מרווח לפרשנות בענייני מכרזים משמעה, כפי שציינה חברתי בפרשת א.ג.י, חוסר יעילות וביטול זמן בועדות המכרזים, דיונים שיפוטיים לאחר מכן, וכיוצא בזה; ולא למותר לציין כי כל ההתדיינויות הללו עולות ממון רב לקופות הציבור וגם לצדדים אחרים. ולא אלה בלבד, אלא גם – ובל אחטא בשפתי – במכרז הנתון לפרשנות פתוח פתח לשאלות של טוהר המידות ... כל אלה נאמרים כמשקל-נגד לנטייה הרווחת לעתים להקל ראש בפורמליות של מכרזים, ובדרך כלל הקלת הראש תהא כשהיא נוחה למקל הראש ומשיגה לו יתרון. אשר על כן, לדידי על מגישי הצעות במכרזים לבדוק בשבע עיניים אם מילאו אחד לאחד את התנאים למיניהם, ובבוא ועדות המכרזים לדון בהם, גישתן צריכה להיות קפדנית. אשר להבחנה בין פגמים "מהותיים" ו"טכניים", זו אינה פשוטה כידוע ויש בה פתח לפלפולים לא מעטים שחכמי הישיבות השוקדים יום ולילה על תלמודם לא היו בוראים כמותם... כמובן יהיו מקרים שפגם יהא זניח בגדרי השכל הישר, או יימצא כדי כך בתוך המובן מאליו, שלא יהא מקום לפסול בגינו; אך מקרים אלה הם לדעתי החריג שבחריג, והכלל הוא כי פגם הוא פגם ותוצאותיו עמו. אם לא כן, במציאות הישראלית, שאין צריך להכביר עליה מלים, יש חשש לא מבוטל למדרון חלקלק ...
כללו של דבר, מגיש הצעה המדקדק בתנאי מכרז ראוי שייצא נשכר, והמחמיר עם שאינו מדקדק בהם -  תבוא עליו ברכה ".
וכן דבריו בעע"מ 5159/08 מיציוסי הסעות בע"מ נ' אור הסעות ג.ד, פיסקה כ"ה, 4.3.2008:

"אומר בגילוי לב: יתכנו מקרים שבהם "יפלו שבבים" בשל ההקפדה, כגון שפלוני איחר להגיש מכרז כיון שרכבו "נתקע" או אירעה חלילה תאונה בהיותו בדרך וכדומה. ואולם, במקומותינו, באין הקפדה, יהיו המדרון חלקלק והפתח פתוח ליציאה לדרכים עקלקלות; ועל כן אם יידעו הכל כי ההקפדה היא "אם כל מכרז", לא יצאו להגישו ברגע האחרון, והרשות לא תחוש חופשית מצדה למתן "הנחות" בתנאים, בתום לב או חלילה שלא בתום לב (לא בכך עסקינן בנידון דידן). על כן מחייבת המדיניות השיפוטית להקפיד ביתר".
יוצא, כי האיחור בהמצאת הערבות על ידי העותרים, גם אם המדובר באיחור של יום אחד, הנו בבחינת פגם מהותי המהווה שינוי בתנאי המכרז, המעניק להם יתרון על פני מציעים אחרים, ויש בכך כדי לפגוע בעקרון השוויון.

טענות אחרות שהעלו העותרים:

באשר לחריג שנקבע בעע"מ 7256/08 שריקי נ' מינהל מקרקעי ישראל (30.6.2009), המקרה שבפנינו אינו מסוג המקרים החריגים שבהם ראוי לסטות מהכלל הנוקשה שמבטל את הזכייה בשל איחור בתשלום מצד הזוכה.
לא שוכנעתי כי התנהלות המשיבה בכל הקשור להליך אישור החתימה על החוזה מול המשיבה באמצעות התאגיד ( העותרת 1) ובכלל, תרמה לאיחור בהמצאת הערבות על ידי העותרים. המועדים היו קבועים וברורים בתנאי המכרז וגם בהודעת הזכייה (עד ליום 29.4.2018). לעותרים היה זמן מספיק להיערך מבעוד מועד ולפנות לבנק שינפיק להם ערבות, ולא לחכות עד ליום האחרון. בנסיבות אלה, האחריות לאיחור בהמצאת הערבות רובצת אך ורק לפתחם של העותר ים.
אני דוחה גם את פרשנות העותרים באשר למועד האחרון לפי תנאי המכרז, לפיה מועד זה נופל ביום 30.4.2018 (פרק ד' לעתירה ועמ' 4 ש' 9-6 לפרוט' מיום 27.1.2019). פרשנות זו מאולצת ואינה מבוססת כלל. גם הטענה לפיה יש לדחות את המועד האחרון מיום 29.4.2018 ליום שלמחרת מאחר ואין מתקיימת פעילות בנקאית בסניף הבנק של העותרים – דינה דחייה. ניסיונם לקבל שני ימי איחור (שבת וראשון) אינו הולם. על-פי סעיף 7 לחוק שעות עבודה ומנוחה, התשי״א–1951 לגבי יהודי - יום שבת הוא יום המנוחה. חוק השקעות משותפות בנאמנות, התשנ"ד-1994 קובע כי "יום עסקים" הוא "כל יום מימי השבוע שבו רוב בעלי רשיון בנק לפי חוק הבנקאות פתוחים לעסקים, זולת אם הוא ערב יום מנוחה כמשמעותו בפקודת סדרי שלטון ומשפט, תש"ח-1948" (להלן: "הפקודה"). סעיף 18א. (א) לפקודה קובע כי "ימי מנוחה" הם: " שבת ומועדי ישראל – שני ימי ראש השנה, יום הכיפורים, ראשון ושמיני עצרת של סוכות, ראשון ושביעי של פסח וחג השבועות – הם ימי המנוחה הקבועים במדינת ישראל".
בהשלמה לכך, הוראות הבנקאות (שירות ללקוח) (מועד זיכוי וחיוב בשיקים), התשנ"ב-1992 קובעות לגבי התאגידים הבנקאיים, כי "יום עסקים בנקאי" הוא: "כל יום, למעט יום שבת, ימי שבתון, שני ימי ראש השנה, ערב יום כיפור ויום כיפור, ראשון של סוכות ושמיני עצרת, פורים, ראשון ושביעי של פסח, יום העצמאות, חג השבועות ותשעה באב".

לגבי דוגמאות מהפסיקה שאליהן הפנו ב"כ העותרים – אין באותם מקרים כדי להשליך על המקרה דנן: בחלק מהם, השיקולים שהנחו את בית המשפט לבטל את החלטת ועדת המכרזים לבטל זכיית הזוכים בשל איחור בביצוע תשלום או המצאת ערבות היו התנהלות הרשות כלפי הזוכים שתרמה לאיחור (חל החריג של שריקי). בחלקם האחר, מדובר בפסקי דין מנחים של בתי משפט מינהליים ולא בהלכה מחייבת שנקבעה על ידי בית המשפט העליון.

סוף דבר

נוכח כל המקובץ לעיל, אני מורה על דחיית העתירה.

אני מחייב את העותרים, יחד ולחוד, לשלם למשיב ה הוצאות משפט בסך 15,000 ש"ח וזאת תוך 45 יום מיום קבלת פסק- דין זה, שאם לא כן, יתווספו לסכום זה הפרשי הצמדה וריבית החל מהיום ועד התשלום בפועל.

בהינתן התוצאה אליה הגעתי כאמור, אני מורה על ביטול הצו הארעי מיום 19.12.2018.

ניתן היום, א' אדר א' תשע"ט, 06 פברואר 2019, בהעדר הצדדים.