הדפסה

בית המשפט המחוזי בנצרת בשבתו כבית-משפט לעניינים מנהליים עת"מ 36213-05-16

בפני כבוד השופט אשר קולה

העותרת
עמותת אחווה למען הקשיש

נגד

המשיבה
עיריית נצרת

פסק דין

רקע והשתלשלות העניינים

1. העתירה דנא, הינה "גלגול רביעי" של הליכים משפטיים בהם מנסה העותרת בפניי, עמותת אחווה למען הקשיש (להלן: "העותרת") למנוע את החלטת המשיבה, עיריית נצרת (להלן: "המשיבה" או "העירייה") והעומד בראשה מר עלי סאלם (להלן: "המשיב" או "ראש העירייה") שלא להמשיך להתקשר עמה בהסכמים.

2. העותרת הינה עמותה המפעילה זה שנים רבות מרכז יום לקשיש(להלן: "מרכז היום") בעיר נצרת וכן מפעילה במשך מספר שנים פרויקט של "קהילה תומכת קשישים" (להלן: "הפרויקטים").

פעילותה זו של העותרת בפרויקטים התבססה על הסכמים שנערכו בינה לבין המשיבה וכדלקמן:

בשנת 1998 נחתם בין הצדדים הסכם, שעניינו הפעלת מועדון לפעילות לקשישים בעיר נצרת.
הסכם זה לא היה קצוב בזמן. בשנת 2011 נחתם בין הצדדים הסכם חדש, לתקופה של שנתיים, אשר ניתן היה להאריכו לתקופות קצובות נוספות, אשר האחרונה שבהן הסתיימה ביום 31.12.15.

ההסכם הראשון להפעלת הפרויקט השני, קהילה תומכת קשישים, נחתם בחודש ספטמבר 2011 והוארך מעת לעת עד ליום 31.12.15.

3. בחודש ספטמבר 2015 הודיעה העירייה לעותרת על הפסקת פעילותה, הן במרכז היום לקשיש והן בקהילה תומכת, בשל רצונה להפעיל את הפרויקטים בעצמה ( להלן: "ההחלטה"). החלטה זו הובילה להגשת מספר עתירות מנהליות שנדונו כולן בפניי וכמפורט להלן.

4. כנגד ההחלטה של העירייה הגישה העותרת עתירה מנהלית במסגרת תיק 42299-11-15 (להלן: "העתירה הראשונה") על יסוד הסכמת הצדדים, ניתן על ידי פסק דין שעיקרו הוא, כי החלטות המשיבה בדבר הפסקת פעילותה של העותרת יבוטלו, ייערך לעותרת שימוע ואם גם בעקבות השימוע תחליט המשיבה לבטל את פעילות העותרת בפרויקטים הנ"ל, אזי ביטול הפעילות לא יהיה לפני 15.4.16. עוד נקבע, כי אם תבוטל שוב הפעילות, תהיה רשאית העותרת לפנות בעתירה מנהלית נוספת לבית המשפט.

5. אחר הדברים האלו ועקב בירור שנערך ביום 16.12.15 על ידי המוסד לביטוח לאומי, בעניינה של העותרת, קיימה המשיבה ביום 21.12.15 ישיבה מקצועית ובה הוחלט להמליץ בפני ראש העירייה, כי העירייה עצמה תנהל את הפרויקטים. עוד הוחלט לזמן את העותרת לשימוע. אולם, גם סביב המועד שנקבע לשימוע פרצה מחלוקת בין העותרת למשיבה, שהובילה את העותרת להגיש עתירה נוספת שמספרה 31502-01-16 (להלן: "העתירה השנייה"). סופו של יום, העתירה נמחקה והצדדים תיאמו מועד לשימוע.
6. ביום 23.2.16 הודיע ראש העירייה לעותרת, כי בעקבות פגישות שהתקיימו בין נציגי העותרת לנציגי המשיבה ובהמשך לפגישה, שהוא עצמו קיים עם יו"ר העותרת, הוחלט, כי המשיבה תפעיל בעצמה את הפרויקטים וכי העותרת מתבקשת להפסיק את פעילותה עד ליום 15.4.16- הוא המועד אשר נקבע בעתירה הראשונה.
7. על החלטה זו הוגשה עתירה מנהלית נוספת, עת"מ 13099-04-16 (להלן: " העתירה השלישית") במסגרתה, שבה העותרת על מכלול טענותיה הקודמות והוסיפה וטענה, כי לא נערך לה שימוע כהלכתו.
8. גם בעתירה מנהלית זו ניתן על ידי פסק דין על יסוד הסכמת הצדדים ובו נקבע, כי העירייה תפעל לעריכת שימוע לעותרת תוך 30 יום וכי אם יוחלט על הפסקת פעילותה היא תהיה רשאית לעתור שוב לעניין זה. לאחר שניתן פסק הדין כאמור החליטה העירייה לשיטתה, לאחר עריכת שימוע, על הפסקת פעילותה של העותרת החל מיום 23.5.2016.
9. בעקבות החלטתה זו האחרונה של המשיבה הגישה העותרת את העתירה דנן, בצירוף בקשה למתן צו ביניים לביטול החלטות המשיבה.

10. בהחלטתי מיום 25.05.16 (להלן: "החלטת הביניים")דחיתי את הבקשה למתן צו ביניים וקבעתי, כי המשיבה רשאית להפעיל את הפרויקטים בעצמה, בכפוף לאישור משרד הממשלה הרלוונטי ולחתימת חוזה איתו.
על החלטתי זו הוגשה בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון- הבקשה נדחתה ( בר"ם 4343/16 מיום 06.06.16).
לאחר הודעות עדכון שונות, בקשות לקבלת הבהרה ואף בקשה לפסלות שופט הסכימו הצדדים בדיון מיום 06.09.16, כי אין צורך בשמיעת עדים וכי ניתן ליתן פסק דין לאחר שיוגשו סיכומים בכתב.

טענות העותרת
11. לטענת העותרת, החלטת ראש העירייה, הינה החלטה פוליטית-נקמנית, באשר ראש העירייה הינו חבר במפלגה אחרת מזו של יו"ר העותרת. העותרת הפנתה לתמלילים רבים ואף צירפה "דיסקים" שונים המעידים על האפליה לרעה של העותרת ויושב הראש שלה. עוד הפנתה העותרת לתמליל הקלטת שיחה שנערכה בין עובדת העמותה לבין אחת מעובדות המשיבה וממנה משתמע, כי מבחינה מקצועית אין למשיבה כל טענה, וכל הטענות עניינן במישור הפוליטי.
12. לטענת העותרת, סעיף 249(2) לפקודת העיריות קובע, כי העירייה היא זו שמוסמכת " להקים, לקיים ולנהל שירותים, מפעלים ומוסדות שהם לדעת המועצה לתועלת הציבור, או להשתתף בהקמתם, בהחזקתם ובניהולם" ולפיכך, ההחלטה המנהלית נתקבלה ללא סמכות, באשר היא אינה בסמכות ראש העירייה אלא בסמכות מליאת מועצת העירייה. לדידה, הטענה, כי ראש העירייה אחראי מכוח הוראות סעיף 140 לפקודת העיריות על קיום החלטות המועצה, איננה מעניקה לו סמכות שהמחוקק העניק למועצת העירייה.
13. העותרת מוסיפה וטוענת, שגם אם ההחלטה נתונה לראש העירייה, הרי, שבהיותה בסמכות שיורית, מחייבת היא שהשימוש בה לא יעשה אלא, באותם מצבים מיוחדים בהם לא נמצא בעירייה גורם אחר בעל סמכות ישירה לטפל בעניין הנדון. לטענת העותרת, בענייננו הוכח, באמצעות הצהרותיה החד משמעיות בפומבי לצד דבריה המוקלטים, כי הפקידה המטפלת בשירות לזקן בעירייה, מונעת מטינה תהומית למפלגת חד"ש ללא כל שיקול ענייני ומקצועי ושלא לטובת הקשיש.
14. עוד טוענת העותרת, כי העירייה הייתה צריכה לצאת במכרז לשכירת מבנה להפעלת מרכז יום לקשיש. לטענתה, לא ניתן להפעיל מרכז יום לקשיש ללא מבנה וההחלטה של ראש העירייה עקפה את החובה המכרזית ופסחה על קיומה של ועדת המכרזים באשר שכירת מבנה להפעלת מרכז היום לקשיש איננה אחת מסוגי העסקות הפטורות ממכרז בהתאם לתקנה 3 לתקנות העיריות (מכרזים) התשמ"ח- 1987 והיא מנוגדת, לטענת העותרת, גם להוראת סעיף 197 לפקודת העיריות.
15. העותרת מפנה באריכות לכך, שבעבר הגישה בקשה להקצאת קרקע חלופית לבניית מרכז יום לקשיש. לטענתה, של העותרת וועדת ההקצאות של המשיבה אישרה באופן עקרוני הקצאת קרקע חלופית לעותרת לצורך בניית מבנה חדש של מרכז יום לקשיש. לטענתה, יו"ר המשיבה השתתף במרבית הישיבות שאישרו הקצאה זו ורק לאחר הקרע, שבינו לבין מפלגת חד"ש טרפד את המהלך הסופי לאישור ההקצאה.
16. עוד טוענת העותרת, כי במסגרת הליך אחר (303-05-15) בית משפט השלום בנצרת נתן צו מניעה זמני האוסר על המשיבה להיכנס לקומה השנייה במבנה בו מפעילה העותרת את מרכז היום לקשיש.
17. העותרת מוסיפה וטוענת, לפגיעה בזכות השימוע, שכן לטענתה, השימוע נעשה למראית עין בלבד מבלי, שהעירייה התמודדה עם טענות ניגוד העניינים וטענות המבנה הבלתי חוקי כשהשימוע נועד לאשר למפרע החלטה שרירותית, פוליטית ועושקת שנתקבלה ללא סמכות.
18. לטענת העותרת, חזקת תקינות המעשה המנהלי איננה עומדת לזכותה של העירייה והראיה לכך הינה ריבוי העילות שהשתנו חדשות לבקרים להצדקת החלטת העירייה לביטול רישיונות ההפעלה למפרע.
19. עוד טענה העותרת, כי מעיון בטיוטת ההסכם שבין המל"ל לעירייה עולה ניגוד עניינים. בהתאם לסעיף 231 לחוק הביטוח הלאומי הרי, שהוועדה המקצועית שמחליטה בעניין הקשישים נשוא מרכז היום, מורכבת משלושה שאחד מהם הוא עו"ס המועסק על ידי המשיבה. על כן ניגוד העניינים בהפעלת מרכז יום לקשיש על ידי המשיבה הוא מובנה יסודי ושורשי.

טיעוני המשיבה

20. המשיבה לעומת זאת טוענת, כי היא בעלת הסמכות, הזכות והאחריות להפעלת מרכז היום לקשיש ופרויקט קהילה תומכת לקשישים וזאת משהסתיים חוזה ההתקשרות עם העותרת. לטענתה, היא רשאית להעניק את השירות האמור לקהילה, בעצמה או באמצעות מי מטעמה או, להתקשר עם צד ג' בהסכם לקבלת שירותים אך זאת בכפוף לדיני המכרזים.

21. לטענת המשיבה, מרגע שהיא קיבלה את האישורים הנדרשים לצורך הפעלת מרכז היום ממשרד הרווחה והשירותים החברתיים ונחתמו ההסכמים בינה לבין המל"ל - נסתם הגולל על טענות העותרת בעניין זה וחלה חזקת חוקיות מעשי המנהל, לפיה, הנחת המוצא היא שמשרד הרווחה והמוסד לביטוח לאומי, כרשויות מנהליות, פעלו כדין. לדידה, חזקה זו היא חזקה פרגמטית. רשויות המנהל אינן יכולות ואינן צריכות כעניין שבשגרה להתמודד עם טענות שיחייבו אותן להוכיח כל פעם מחדש, כי החלטות שקיבלו אכן התקבלו כדין. על אחת כמה וכמה בענייננו משאישור ההפעלה ניתן למשיבה לאחר בדיקות וסיורים שנערכו במקום על ידי נציגי משרד הרווחה.

22. המשיבה מוסיפה וטוענת, שאין לאפשר לעותרת להעלות טענות כנגד התנהלות צדדים שלישיים , משרד הרווחה והמוסד לביטוח לאומי, כאשר אלה כלל לא צורפו כמשיבים לעתירה ולא ניתנה להם הזדמנות להציג את עמדתם.

23. באשר לטענות העותרת, כי הסמכות לקבלת החלטה בנושא ביטול רישיונות הפעלה של מרכז היום נתונה למליאת המועצה, טוענת המשיבה, כי העותרת טועה פעמיים בטענתה זו. ראשית, המשיבה לא החליטה לבטל את רישיון ההפעלה שניתן לעותרת, שכן זה התבטל מאליו ביום 31.12.2015 עת פג תוקף ההסכם שנחתם בין הצדדים. החלטת המשיבה אינה לבטל רישיון קיים, אלא, שלא לצאת למכרז לקבלת שירות מצד ג' אלא ליתן את השירות בעצמה. שנית, בסעיף 126 לפקודת העיריות נקבע, כי העירייה תפעל באמצעות ראש העירייה וכי אין בהוראה זו כדי לפגוע בסמכויות מליאת מועצת העיר על פי הפקודה או לפי כל דין. לדידה, בפקודת העיריות וכן בדינים אחרים, נקבעו פעולות שונות המחייבות קבלת אישור מליאת המועצה אולם קבלת החלטה בדבר הפעילות השוטפת של העירייה ובפרט בדבר אופן הפעלת מרכז היום אינה אחת מהן.

24. עוד הבהירה המשיבה, כי ממילא אין לעותרת כל זכות קנויה להמשיך להפעיל את הפרויקטים עד אין קץ כמבוקש במסגרת העתירה. לעניין זה הפנתה המשיבה לפסק דינו של בית המשפט לעניינים מנהלים בחיפה בעת"מ 68274-12-14 האגודה למען הקשיש טמרה נ' משרד הרווחה והשירותים החברתיים אשר נסיבותיו דומות מאוד לענייננו. לטענתה, גם אם הייתה מעוניינת להפעיל את מרכז היום באמצעות צד ג' הרי שהייתה מחויבת בהענקת הזדמנות שווה לכל הנוגעים בעניין ולא הייתה רשאית להתקשר עם העותרת בפטור ממכרז.

25. המשיבה שבה והזכירה את הלכת אי ההתערבות בשיקול דעת הרשות המנהלית ולפיה, בית המשפט אינו יושב כערכאת ערעור על החלטות הרשות המנהלית, אינו מתערב בשיקול דעתה המקצועי ואינו שם רגליו בנעלי הרשות כל עוד החלטות הרשות עומדות במבחני המשפט המנהלי של סבירות, הגינות ושקילת מכלול השיקולים הרלוונטיים. לטענתה, על מנת שבית המשפט יתערב בהחלטה מקצועית של רשות מנהלית יש להוכיח, כי שיקול הדעת של הרשות לוקה בפגם מן הפגמים שיש בהם כדי לפסול שיקול דעת ענייני. בענייננו טוענת המשיבה, ההחלטה שלא להאריך את ההתקשרות עם העותרת הינה החלטה מנהלית סבירה, שהתקבלה בסמכות ועל יסוד שיקולים מקצועיים כשהעותרת לא העמידה את התשתית הנדרשת להצדקת התערבות בית המשפט בהחלטה.

26. בסיום סיכומיה התייחסה המשיבה למספר טענות שהעלתה העותרת וטענה שאלה הוצגו בכתב העתירה באופן שגוי ומטעה המצדיק את דחיית העתירה על הסף וכדלקמן:

הטענות החמורות כנגד מנהלת המדור לקשיש בעירייה - לטענת המשיבה, הטענות משוללת יסוד, כאשר כל "חטאה" של מנהלת המדור היה בכך שביצעה עבודתה נאמנה, פקחה על פעולות העותרת ומצאה, כי זו מתנהלת שלא כראוי ובניגוד לתקנות התע"ס (תקנון עבודה סוציאלית) העותרת הדגישה, כי מנהלת המדור הינה גורם מקצועי ולא פוליטי.

טענת העותרת, כי החלטת העירייה נועדה לעקוף את החלטת וועדת ההקצאות שעניינה בהקצאת מקרקעין לעותרת לצורך הפעלת מרכז יום לקשיש- לטענת המשיבה, בעוד שוועדת ההקצאות הינה גורם ממליץ בלבד, הרי שהגוף המוסמך להחליט על הקצאה כאמור ולהתקשר עם העותרת בהסכם מתאים הינו מליאת המועצה. דא עקא, שמליאת המועצה מעולם לא אישרה את החלטת וועדת ההקצאות.

הליך השימוע- לטענת המשיבה, הצדדים התפלפלו רבות וארוכות ביחס לקיום הליך השימוע. אולם אלה באו לכדי סיום בהחלטת בית המשפט מיום 25.05.16 ומשכך לא ברור מדוע מצאה לנכון העותרת להוסיף ולפרט בעניין זה בסיכומיה. לדידה, ניתנה לעותרת ההזדמנות להשמיע טענותיה בפני המשיבה הן בעל פה והן בכתב. העותרת בחרה להעלות את טענותיה על הכתב ובישיבה מיום 09.05.16 בחנה המשיבה והתייחסה באופן ענייני ומקצועי לטענות שפורטו על ידי העותרת ולא מצאה, כי יש בהן כדי להצדיק את המשך ההתקשרות עם העותרת כמבוקש על ידה.

ההליך המשפטי בת"א 303-05-15- לטענת המשיבה, אין בהחלטת בית משפט השלום בכדי להאריך את ההתקשרות בין הצדדים בניגוד להוראות הדין או למנוע את זכויות העירייה לתת את השירות בעצמה וההחלטה נועדה רק להקפיא מצב קיים בעת שהתקבלה.

הצגת פעילות העותרת- לטענת המשיבה, במסגרת העתירה הוצגה תמונת מציאות שונה בכל הקשור לעובדי הפרויקטים ולמקבלי השירות:
השירות שניתן על ידי העותרת אינו ניתן בחינם ובהתנדבות אלא בתמורה כספית הולמת.
העותרת לא מעסיקה 110 עובדים אלא 18 עובדים בלבד, חלקם הגדול בחלקיות המשרה.
העותרת הציגה בצורה מגמתית ומעוותת את מספר הקשישים אשר מקבלים שירות במרכז היום.
בין כך ובין כך, כך לטענת המשיבה, הקשישים לא ייפגעו, שכן מעתה יינתן להם שירות ואף טוב יותר, על ידי המשיבה.

דיון והכרעה

27. לאחר בחינת החומר שהוצג בפניי, ולאחר שמיעת הצדדים בדיונים שהתקיימו לפניי, הגעתי למסקנה, כי דין העתירה להידחות.
28. אקדים ואומר, כי העתירה עוסקת בשלוש שאלות. אחת עיקרית ושתיים משניות.
השאלה העיקרית הינה, מכוח מה, אם בכלל , זכאית העותרת להוסיף ולנהל את הפרויקטים מושא העתירה.

שתי השאלות המשניות הינן:
א. האם רשאית העירייה לנהל בעצמה פרויקטים אלו.
ב. האם נפלו פגמים בהתקשרות שבין העירייה למשרד הרווחה והמל"ל.
29. כאמור לעיל, עסקינן בפרויקטים שהופעלו על ידי העותרת, החל משנת 1998 בהתאם לחוזים שנחתמו עמה, ואשר הוארכו מעת לעת עד שבאו לידי סיום בחודש ספטמבר 2015. במועד זה החליטה המשיבה שלא לשוב ולחדש את ההתקשרות עם העותרת וחלף זאת בחרה להפעיל את הפרויקטים בעצמה.

30. כנגד החלטתה זו של המשיבה העלתה העותרת שלל טענות אולם, בשום שלב היא לא התמודדה עם העובדה הפשוטה ולפיה - תקופת ההסכם על פי החוזה אשר נחתם עמה להפעלת הפרויקטים הגיעה אל סופה!! כפי שציינתי כבר בהחלטתי בבקשה לצו ביניים אין לעותרת כל זכות קנויה להוסיף ולהפעיל את הפרויקטים לנצח:

"העותרת לא שכנעה אותי, בשום שלב, כי קמה לה זכות קנויה להוסיף ולהפעיל פרויקטים אלו לנצח.
לא זו אף זאת, למעשה, העותרת כלל לא התמודדה עם טענות אלו, באשר לסיום מועדם של החוזים.
נכון הדבר, כי במסגרת הדיון בעתירה הראשונה ובאמירות בעל-פה הבעתי דעתי, כי טוב תעשה העירייה אם תקיים שימוע, ואכן סופו של יום, נאותה המשיבה להצעותיי אלו, ואולם, לא היה באמור משום קביעה שיפוטית באשר למועד סיומם של ההסכמים.
כאמור הפכתי והפכתי בעתירה ובמסמכיה, כמו גם בטענות העותרת במכתב השימוע, ולא מצאתי כל התייחסות לשאלה זו".

31. ודוק! גם אם אקבל את טענת העותרת ולפיה, ההסכם השני שנעשה ב-2011 היה הסכם לצורכי הנהלת חשבונות על פי דרישות משרד הרווחה כך שההפעלה אינה מוגבלת בזמן (טענה שכלל לא הועלתה בעתירה, עמ' 3 לפרוט' מיום 22.05.16, שורות 12 -15), עדיין חזקה היא, שחוזה אינו נערך לצמיתות.

ראה ע"א 2491/90 התאחדות סוכני נסיעות נ. פאנל חברות התעופה, דינים לד 601:

"ראשית תשובה נעוצה בחזקה ( פרזומפציה) שחוזה אינו נערך לצמיתות. אין זו דרכן של הבריות לערוך חוזים על מנת שיעמדו בתוקפם לעולם ועד. אף אין זו מדיניות ראויה, מבחינה כלכלית או חברתית, להקפיא חוזה כמין מומיה, עד שיבוא אליהו. חוזה נועד לחיות בתוך סביבתו, ולהיות מושפע משינויים שהזמן גרמם. אפשר שהשינויים יהיו מהותיים עד כדי כך שלא יהיו יותר לא טעם ולא תכלית בחיי החוזה. אמנם החוזה אינו אומר במפורש כי במצב כזה עבר זמנו ובטל קורבנו. אולם העובדה שהצדדים לחוזה לא נתנו דעתם לאפשרות שמצב כזה יווצר, ומכל מקום לא קבעו הוראה לגבי סיום החוזה במצב כזה, אין בה כשלעצמה כדי לשלול אפשרות של סיום החוזה. במצב כזה, אין זה סביר או רצוי לייחס לצדדים לחוזה כוונה להמשיך ולקיים את החוזה באופן מלאכותי. כך הדבר במיוחד בחוזים המתבססים על קשר אישי בין הצדדים, כגון, על יחסי אמון או נאמנות. כאלה הם, לדוגמא, חוזי עבודה, שותפות או סוכנות. אם היחסים בין צדדים לחוזה כזה מעורערים, אין תועלת בהמשך הקשר ביניהם. לכן יש לאפשר להם להשתחרר, אף באופן חד-צדדי, זה מן האחיזה של זה".

על אחת כמה וכמה בענייננו משהחוזה ( נספח 4 לתגובת המשיבה) קבע במפורש את תקופת ההסכם וכדלקמן:

"מוסכם בזאת בין הצדדים, להאריך את תקופת ההסכם המקורי לתקופה נוספת של שנה אחת בלבד, קרי עד 31/12/15 והכל בכפוף לאישור התקציב הנחוץ".

32. למעשה, משתמה תקופת ההתקשרות כפי שנקבעה בהסכם ההתקשרות בין הצדדים ומשהעותרת כלל לא התמודדה עם עובדה זו בכתבי טענותיה, הרי שהתשובה לשאלה הראשונה והעיקרית אתה הצבתי לעיל, הינה בשלילה. דהיינו, העותרת לא הצביעה על זכות קנויה כלשהי להוסיף ולנהל את הפרויקטים מושא העתירה ומשכך, יכול הייתי לדחות את העתירה כבר בשלב זה. אולם, למעלה מן הצורך, אוסיף ואראה, כי לא נפל פגם בהחלטת המשיבה אשר יש בו להצדיק את התערבותו של בית המשפט.

33. באשר לשתי השאלות האחרות ( המשניות כאמור) הר שהלכה מושרשת היא, כי בית המשפט לעניינים מנהליים אינו ערכאה מבררת:

"תכליתו של בית-המשפט לעניינים מנהליים לא הייתה הקמה של ערכאה דיונית שתפקידה לקבוע ממצאים עובדתיים בסכסוכים בין הפרט לרשות המנהלית. מטרתו של בית-המשפט לעניינים מנהליים הייתה "... להסמיך... את בית המשפט המחוזי בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים לדון בעניינים מנהליים הנדונים בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק... (סעיף 1 לחוק).") עע"מ 10811/04 מוחמד עבדאללה סורחי נ' משרד הפנים (17.3.05)).

אמנם לבית המשפט לעניינים מנהליים ניתנה הסמכות להורות על שימוש בכלים דיוניים המקובלים בערכאות אזרחיות ( תקנות 11 , 12 ו-15 לתקנות בתי המשפט לעניינים מנהליים ( סדרי דין) תשס"א-2000), אולם השימוש בסמכויות אלה לא נועד להפוך את בית המשפט המנהלי לערכאה דיונית המבררת מחלוקות עובדתיות, אלא רק לצורך ההכרעה אם קיימת עילת התערבות במעשה המנהלי בפעולת הרשות המנהלית, אם לאו.

לעניין הקושי הטמון בבירור העובדתי בהקשר של ביקורת שיפוטית על המעשה המנהלי, ראה י' זמיר בספרו " הסמכות המנהלית", מהדורה שנייה, כרך א' (2010):

"אכן, (ש)לא פעם קשה, ולעתים אף אי אפשר, לברר אם הרשות כיוונה את דעתה לתכלית החוק ומה היו השיקולים האמתיים של הרשות. עם זאת, במשך השנים נוצרו כללים וכלים המסייעים בידי בית המשפט בחשיפת שיקול הדעת..... בית המשפט עשוי גם להסתמך על ההחלטה המנהלית, שלעתים היא מדברת בעד עצמה, וניתן להוציא ממנה מסקנה לכאורה בדבר השיקולים, הסבירות או המידתיות של הרשות המנהלית" (עמ' 137).

34. בענייננו, העותרת טענה שההחלטה בדבר הפסקת פעילותה בפרויקטים הינה תוצאה של נקמנות על רקע יריבות פוליטית והפנתה לעניין זה לסדרת ראיונות, כמו גם להודעות ב"פייסבוק" אשר מהם עולה לטענתה, כי ראש העירייה בחר להתנכל לעותרת ובמיוחד לעומד בראשה.
כמו כן, הפנתה העותרת לראיונות שערך ראש העירייה עם עיתונאים שונים, לגילוי דעת מטעמו ול"פוסטים" בפייסבוק (ע/32, ע/45, ע/46, ע/51). מנגד המשיבה וראש העירייה טוענים שהשיקולים שביסוד ההחלטה הם שיקולים ענייניים בלבד.

35. סבורני, כי בכדי להתחקות אחר השיקולים האמתיים של המשיבה, הרי שיש לבחון את ההחלטה במנותק מהשלכותיה או מהקשרה לעותרת, שכן באם אכן כטענת העותרת ההחלטה נגועה בפגם, מחמת שכביכול מדובר בנקמנות פוליטית, הרי שביחס לעותרת שונה, שאינה יריבה פוליטית של ראש העירייה, באותן הנסיבות ההחלטה לא הייתה מתקבלת, האומנם?!

36. מעיון בעובדות כפי שהובאו בכתב העתירה עצמו עולה, כי כבר בשלהי שנת 2012 ותחילת שנת 2013, בתקופה בה כיהן מר ראמז ג'ראיסי כראש העירייה ואילו ראש העירייה הנוכחי כיהן בתפקיד ממלא מקומו ובתפקיד מחזיק תיק הרווחה, ידעה העותרת קשיים כספיים וניהוליים שגרמו לאי הנפקת אישור ניהול תקין על ידי רשם העמותות, עובדה אשר הביאה להקפאת הזרמות תקציביות לעותרת, שהיו חיוניים לקיום פעילותה. לטענת העותרת, קשיים אלה גרמו לריענון השורות בעמותה וההנהלה החדשה החלה לפעול באינטנסיביות כדי להיחלץ מהמצוקה הניהולית -כספית אליה נקלעה.

37. הינה כי כן, העותרת עצמה מודה, כי עוד בטרם החלפת השלטון במשיבה ובשל קשיים כספיים וניהוליים, רשם העמותות לא הנפיק לה אישור ניהול תקין. אלא שלטענתה, " בתוך 6 חודשים בלבד מאז כניסת ההנהלה החדשה לתפקידה, התגברה העותרת על בעיותיה הכספיות והניהוליות, כך שהיא קיבלה אישור ניהול תקין של רשם העמותות, שילמה את כל חובותיה לספקים ולנותני השירות עד הגרוש האחרון, וכן ביצעה את ההפרשות החסרות לקופות הגמל ולקרנות ההשתלמות, לרשות המיסים ולביטוח הלאומי ומאז היא מקפידה הקפד היטב על אי צבירת חובות, על תשלום משכורות עובדיה ועובדותיה במועד, על ביצוע כל ההפרשות, ומה לא" (סע' 5 לעתירה).

38. האם אכן התגברה העמותה על בעיותיה הכספיות והניהוליות?

ביום 16.12.15 נערך לעותרת על ידי המוסד לביטוח לאומי בירור בשל התנהלות לא תקינה. בשיחת הבירור נכחו: עו"ס לילא זועבי, מנהלת מרכז היום לקשיש, מדיחה רינאווי, אחות במרכז יום ורכזת מחלקת סיעוד בעותרת, רחלי פרל, מנהלת מחלקת סיעוד נצרת, עו"ס סאוסן עאבד, מרכזת הוועדה המקומית נצרת, אחלאס סולימאן, אחות וועדה מקומית נצרת ורינה מרג'ייה פ.ת סיעוד חברה בוועדה המקומית נצרת.
ודוק! מאחר ושיחת הבירור התקיימה במקביל לניהול הליכים משפטיים בין העותרת למשיבה נעדרה עו"ס ג'ומאנה פאהום, מרכזת חוק סיעוד באגף הרווחה מן הישיבה בשל ניגוד העניינים.

39. מפרוטוקול שיחת הבירור (נספח 6 לתגובה לעתירה) עלה, כי במספר רב של מקרים דיווחה העותרת דיווחים לא נכונים על קשישים שנכחו במרכז וקיבלה בעבור שהותם תשלום בעוד אלה כלל לא נכחו, בין היתר דווח:
- על קשיש ששהה במרכז היום ביום בו המרכז היה סגור.
- דווח על קשישה ששהתה במרכז היום ברציפות למרות שהייתה מרותקת למיטה בביתה
בעקבות שבר בירך.
- דווח על קשישה ששהתה במרכז היום למרות ששהתה בחו"ל באותו מועד.
- והחמור מכל - דווח על קשישה ששהתה במרכז היום לאחר מועד פטירתה.

40. עוד עלה מפרוטוקול שיחת הבירור, כי לא ניתן לקשישים אשר לא הגיעו למרכז היום שירות חלופי בבית. כמו כן, המרכז נסגר ל-5 ימים רצופים לרגל טיול אליו יצאו רק חלק מהקשישים, שכן לא כולם יכלו להרשות לעצמם, ולרגל שיפוצים, מבלי שדווח על כך למחלקה לשירותים חברתיים ולמפקח המחוזי, כאשר לפחות 3 קשישים שנשארו בבית בגלל שהמרכז נסגר, דווח עליהם כאילו נכחו בו!

משעומתה לילא, מנהלת המרכז עם הדיווחים הכוזבים השיבה:

"היו שניים שדווח עליהם בטעות, אני חדשה בעניין וגם במערכת B2B שנכנסנו אליה בערך בחודשים אפריל מאי השנה ואז טעיתי בהקלדת הנתונים".

משנשאלה לילא מדוע לא סיפקה שירות חלופי בבית ודיווחה על מתן השירות בדו"ח הנוכחות ענתה - "טעות שלי".

41. עוד עלה מפרוטוקול שיחת הבירור, כי בין לילא מנהלת המרכז לבין מדיחה, העובדת כאחות במרכז והמרכזת את מחלקת הסיעוד בעמותה, קיים נתק המפריע למהלך השירותים להם זכאים הקשישים. כך לדוגמא עומתו מדיחה ולילא עם העובדה שאחת הקשישות מרותקת למיטה החל מחודש 3/15 ולא מבקרת מאז במרכז היום ורק בחודש 11/15 נשלחה לגביה הפסקת שירות ולא התבקש לגביה אישור הוועדה למתן שירות חלופי בבית וכדלקמן:

"לילא: נתתי את השעות בבית כל הזמן.
מדיחה: לא נכון! היא לא קיבלה שירות חלופי בבית והיא המשיכה לקבל 13.5 ש"ש כפי שההזמנה היתה ב-B2B.
רחלי: מדיחה, ראית שהיא לא מקבלת את מה שמגיע לה כבר כ-8 חודשים ומצבה קשה, מדוע לא הרמת טלפון לסאוסן, הרי יש לך קשר רציף איתה.
סאוסן: למה זה לא קרה? אתמול ישבנו לגבי מס' קשישים ודיווחת והתייעצת איתי.
מדיחה: נכון מטעויות לומדים והייתי צריכה לדווח. אני כרכזת סיעוד לא הרבה זמן, ולא רציתי לעקוף את לילא היא הממונה עלי".

42. בסיכום ישיבת הבירור סיכמה סאוסן:

"מכל השיחה לא קיבלתי תשובה מקצועית לשום שאלה, התשובות של לילא ממש לא ברורות לי ובעצם לא ענתה על אף שאלה. יש נתק מוחלט וברור בין מדיחה ללילא וזה בולט גם בעבודה וגם בשטח".

בסעיף 2 לסיכום נכתב:

"הרושם של חברות הוועדה שלילא איננה דוברת אמת, הדיווחים שקריים והתשלום התקבל ללא עוררין ומבחינתה זה לא נורא, התירוצים אינם מתקבלים על הדעת, אין תשובות מקצועיות והעבודה נעשית מבלי להתייחס לתדריך ולנהלים השונים.

בסעיף 3 לסיכום שיחת הבירור החליטו חברי הוועדה נוכח הממצאים שהתגלו ובהעדר הסבר סביר מצד העותרת כדלקמן:

"חברי הוועדה מעוניינים להשעות את מרכז היום ממתן שירותים למקרים חדשים לתקופה של 3 חודשים, בהתחשב בעובדה שניתן להפנות מקרים חדשים למרכזי יום באזור".

43. ויודגש! כל הדיווחים הלא נכונים שהתגלו אצל העותרת מתייחסים לשנת 2015. קרי, כשנתיים לאחר הבחירות והחלפת ההנהלה הן במשיבה והן בעותרת.

44. לאחר הבירור שנערך לעותרת על ידי המוסד לביטוח לאומי בנוגע להתנהלותה הלקויה והחלטת חברי הוועדה, להשעות את מרכז היום ממתן שירותים למקרים חדשים לתקופה של 3 חודשים והפנייתם למרכזים אחרים באזור, קיימה המשיבה ביום 21.12.15 ישיבה מקצועית בעניין הפעלת מרכז היום לקשיש בנוכחות ראש העיר, סגן ראש העיר והממונה על תיק הרווחה, עוזר סגן ראש העיר, מנהלת אגף הרווחה, מנהלת מדור קשישים ורכזת ועדת סיעוד ויועץ ראש העיר.

גם אם אניח (ולא כך הוא) כטענת העותרת, כי הפורום המקצועי הנ"ל מוטה פוליטית לטובת ראש העירייה הרי שאל לנו לשכוח שהתכנסותו של פורום זה באה בעקבות שיחת הבירור שנערכה לעותרת במל"ל והחלטה שבאה בעקבות השיחה. כשלא ניתן לומר על הפורום במל"ל, כי גם הוא מוטה פוליטית.

בפרוטוקול הישיבה הסבירה מנהלת אגף הרווחה את מקור משבר האמון עם העותרת:

"בשנה האחרונה היה משבר גדול בהתנהלות של העמותה מול הגורמים המקצועיים בעירייה. המשבר החריף בעקבות הערות העירייה שניתנו למרכז היום בקשר עם הנסיעה לחו"ל. כשהעירייה ניסתה לברר את הנושא, מנהלי העמותה נמנעו ואחר כך מסרו גרסאות לא מדוייקות מה שהוביל לפגיעה חמורה באמון בין הצדדים.
המשבר הזה הוביל לכך שבניגוד להנחיות הפסיקה העמותה את שיתוף הפעולה עם המחלקה לזקן, ולא הגיעה עם קשישים לפעילויות שונות שנערכו ע"י העירייה.
חל נתק חלקי בין עובדי העמותה לבין העירייה, נציגי העמותה לא הגיעו לחלק מישיבות העבודה ולא דיווחו לעירייה על הפעילויות השונות המבוצעות במרכז. היחסים המקצועיים נפגעו וכל צד מתנהל בחשדנות כלפי הצד האחר כך שבסוף נפגע השירות שניתן לקשישים" (נספח 7 לתגובה לעתירה).

בסיומה של הישיבה המליץ הצוות המקצועי לראש העירייה שלא לחדש את ההתקשרות עם העותרת לצורך הפעלת הפרויקטים. כן המליץ, כי שירותים אלה יופעלו על ידי העירייה שערוכה לכך.

45. השאלה הנשאלת עתה היא, האם בהעדר כל יריבות פוליטית בין יו"ר העותרת ליו"ר המשיבה, הייתה המשיבה ממשיכה את ההתקשרות החוזית עם העותרת, חרף הידיעה, כי זו לא מתנהלת באופן תקין ושכתוצאה מפעילותה הלא תקינה, שחלקה אף בניגוד להוראות תע"ס, נפגעים קשישי העיר?

46. סביר להניח, כי נוכח חומרת הליקויים אשר הביאו את הצדדים למשבר אמון וחוסר תקשורת כשהנפגעים העיקריים מהיחסים העכורים הם למעשה הקשישים הרי, שלא היה מנוס מההחלטה עליה המליצו הגורמים המקצועיים. דהיינו, הפסקת ההתקשרות עם העותרת, תהא השקפתו הפוליטית של העומד בראשה אשר תהא.

47. האם העירייה פעלה באופן החורג ממתחם הסבירות עת החליטה לנהל את הפרויקטים בעצמה?
במסגרת עילת הסבירות יש לבחון:
"אם שקלה הרשות את כלל השיקולים הרלוונטיים; אם לקחה בחשבון את כל הנתונים הצריכים לעניין; ואם נתנה משקל ראוי לכל אחד משיקולים אלו והגיעה לנקודת איזון ראויה. בעניין זה נתון לרשות מתחם סבירות שבתוכו רשאית היא לפעול בהתאם לשיקול דעתה" (ראו למשל בג"ץ 4790/14 יהדות התורה – אגודת ישראל – דגל התורה נ' השר לשירותי דת [ פורסם בנבו] פס' 57 (19.10.2014); עע"מ 662/11 סלע נ' ראש המועצה המקומית כפר ורדים [ פורסם בנבו] פס' 22 (9.9.2014)).
79. ככלל, שיקולים שונים יכולים להצדיק החלטה של עירייה לספק בעצמה שירות המצוי בגדר סמכותה באופן שעלול להוות תחרות עם גופים עסקיים. בכלל זה ניתן למנות קושי לפקח על המפעילים הפרטיים, רצון לספק את השירות בצורה טובה יותר, רצון להנגיש את השירות לאוכלוסיות מסוימות ( אוכלוסיות מוחלשות למשל), רצון לערוך רפורמה באופן מתן השירותים ( בין אם באופן זמני וניסיוני או באופן קבוע) ועוד. באופן כללי, ככל שמדובר בשירות המצוי ב"ליבת" השירותים המוניציפליים שרשויות מקומיות נוהגות לספק, וככל שיש חשיבות ציבורית מיוחדת לספק את השירות באמצעות העירייה או שהשירות נוגע להגנה על זכויות יסוד של הפרט, כך יגבר משקלם של השיקולים התומכים באספקת השירות על-ידי העירייה.
עת"מ 23093-04-15 א.ר.ן. (דוקטורי) ניהול ואחזקות בע"מ ואח' נ' עירית תל-אביב-יפו (26.04.16).
48. בענייננו, החלטת העירייה להפעיל את הפרויקטים בעצמה ולא באמצעות העותרת, נעוצה בין היתר בתלונות חוזרות ונשנות שהתקבלו אצלה ביחס להתנהלותה של העותרת, כש"הקש ששבר את גב הגמל", הינה החלטת העמותה לסגור את מרכז היום במשך 5 ימים רצופים ( בין אם הסיבה לכך היא טיול ובין אם לצורך תיקון הצנרת), מבלי לתת כל הודעה מוקדמת למחלקה לשירותים חברתיים ולמפקח המחוזי, כל זאת בניגוד לתקנון עבודה סוציאלית. ההחלטה התקבלה לאחר התייעצות עם הגורמים המקצועיים אשר חיוו דעתם לראש העירייה, כי המשיבה ערוכה, מסוגלת ומוכנה לספק את השירות לרווחת הקשישים ולטובתם.
49. לא זאת אף זאת, עיון בנספחים שצורפו לכתב העתירה מעלה, כי מדיניותו של ראש העירייה היא שלא לפעול באמצעות עמותות, באשר אינו מאמין בשיטה וזאת ללא כל קשר לעותרת הספציפית שבעתירה דנן אלא, ביחס לכל עמותה באשר היא ואכן מהנספחים עולה, כי העותרת אינה העמותה היחידה שפעילותה הופסקה עם כניסתו של ראש העירייה החדש לתפקיד.
ראה לעניין זה ראיון שערך מר אסחאק ח'טיב ( כול אלערב) עם ראש העירייה ביום 14.04.16 המתייחס לעותרת ואשר תרגומו צורף לעתירה כנספח ע/45:

"אנני מאמין בעמותות, כי העמותות הן הפרטה לצורך רווח ואת הכספים שהם מרוויחים אני אכניס לעירייה ואיתם אני אשרת את בני עמי וקהילתי".

עוד ראה, דברי ראש העירייה מיום 17.02.16 אשר הוקלט במהלך פגישה עם יו"ר העותרת כאשר עותק התרגום סומן כנספח ע/29א' לעתירה:

"עלי סלאם: אני רוצה לשאול שמעת ממני דבר רע עליך.
סעיד: לא עניין משהו רע- אתה אומר כל עוד וסעיד עאבד יו"ר עמותה אמרת לנו את זה השולחן הזה אני לא אחתום על שיק.
עלי: אני היום ראש עיר לא רוצה להתעסק עם עמותות ובראש וראשון עמותת התיירות.
....
עלי: בוא נמשיך- אני לא נגד סעיד ולא אמיל יש יותר חשוב מעמותת התיירות אני אמרתי לוליד עפיפי עזוב כל אחד בעניינו ויש עוד עמותה איני זוכר שמה ועוד שלוש עמותות.
סעיד: העמותה הזו שונה מכולם.
עלי: זאת דעתך. אני לא רוצה לעבוד עם עמותות תלך לאן שתלך אם מגיע מגיע ואם לא אז העירייה תנהל ובכדי שלא תשמע מאחרים , זאת מדיניות שלי"
כן ראה נספח ע/51.
לאור האמור הרי, שלא מצאתי כל פגם בהחלטת המשיבה לנהל את הפרויקטים בעצמה והעותרת לא הוכיחה, כי ההחלטה בלתי סבירה במידה המצדיקה התערבות בה.

50. שאלה נוספת שהוצבה לעיל, הייתה האם נפל פגם כלשהו בהתקשרות שבין המשיבה לבין משרד הרווחה והמל"ל.

51. לעניין זה וכפי שהובהר לי תלויה ועומדת עתירה אחרת בבית המשפט לעניינים מנהליים בירושלים, אשר מטבע הדברים תידון בטענות כלפי משרדי הממשלה, שעה שבדיון שבפניי לא צורפו כמשיבים משרדי הממשלה הרלוונטיים, הרי שממילא מנוע אני מלדון בטענות אלו.

52. טענה נוספת אותה טענה העותרת נעוצה בכך שלטעמה התקשרות המשיבה לשכירת המבנה בו פועל מרכז היום לקשיש נעשה ללא מכרז כדין.

מדבריו של תאופיק מרואת בפרוטוקול ישיבת העירייה מיום 21.12.15 , נספח 7 לתגובה לעתירה עולה כי:
"מבירור שערכתי עם וליד עואד מנהל אגף נכסים ורכש נמסר לי שהעיריה שכרה מבנה שמתאים למתן השירות. (המבנה ששימש בעבר את קופת חולים מכבי על יד הפיקוד). הבניין מאוד מתאים והוא מוכן לאיכלוס מיידי".
בסעיף 31 לסיכומי המשיבה נטען, כי בהתאם לאישור ההפעלה שניתן לה היא החלה ביום 13.06.16 להפעיל את מרכז היום לקשיש בנכס אשר נשכר על ידה והותאם לצורך העניין והמשיבה אף צירפה תמונות ממבנה מרכז היום ומהפעילות המבוצעת בו (נספח 3 לתגובה המשלימה מטעם המשיבה). יחד עם זאת, המשיבה לא פירטה כיצד התקשרה עם בעל הנכס האם במכרז או שלא במכרז.
גם אם המשיבה התקשרה בהסכם שכירות עם צד ג' ללא מכרז לא יהא בכך להועיל לעותרת באשר זו העלתה את הטענה רק בסיכומיה. אדרבא, בכתב העתירה טענה העותרת, כי העירייה לא שכרה שום מבנה (סעיף 36.2) וכי לראש המשיבה אין חלופה להפעלת מרכז היום באשר החלופה שהכין בהתאם להסכם היא בלתי חוקית בהתאם להוראות תע"ס.
מאחר וזכרה של הטענה לא בא בכתב הטענות הרי, שמדובר בהרחבת חזית אסורה, וככזו , דינה להידחות.
בנוסף, וגם אם לעותרת טענה שכזו, הרי שאין בכך להקנות לה זכות שאין לה, והיא הפעלת מרכז היום על ידה, לנצח.
53. טענה נוספת (שנדונה כבר בקרצה לעיל) היא האם רשאית כלל המשיבה להפעיל פרויקטים אלו בעצמה. לטענה זו התשובה חיובית.
ראה לעניין זה עת"מ 68274-12-14 האגודה למען הקשיש בתמרה נ' משרד הרווחה והשירותים החברתיים ואח' (02.08.15) אליו הפנתה אותי המשיבה אשר עסק בנושא הזהה לחלוטין לעניין שבפנינו. גם שם העמותה הפעילה במשך שנים רבות את מרכז היום לקשיש וגם שם החליטה העירייה להפעיל את מרכז היום בעצמה וכדלקמן:

"ההחלטה אם מתן השירותים ייעשה במישרין על ידי הרשות השלטונית הנוגעת בדבר או אם – כמקובל במקומותינו בשנים האחרונות – הדבר ייעשה בדרך של הפרטה ובאמצעות עמותות או תאגידים אחרים, מסורה לשיקול דעת הרשות השלטונית הנוגעת בדבר, זולת אם קיימת הגבלה שמקורה בדין לעשות כן ( בג"ץ 5012/97 מתן שירותי בריאות סיעוד ורווחה בע"מ נ' משרד הבריאות, פ"ד נב(1) 49 (1998) ("בג"ץ מתן")). בענייננו, העירייה – שכאמור, עליה מוטלת החובה – החליטה שמתן השירות לקשישים בתחומה בדרך של הפעלת המרכז ייעשה על ידה, ולא מצאתי בטענות העותרת תמיכה לכך שהחלטה זו היא בלתי חוקית או בלתי סבירה במידה המצדיקה התערבות שיפוטית. בהיות העירייה מי שנושאת בחובה לתת שירותי רווחה לקשישים, היא מוסמכת להחליט כיצד, ועל ידי מי, יינתנו שירותים אלה, ובהיעדר פגם חוקי או חוסר סבירות קיצוני אין מקום להתערב בהחלטה ( בג"ץ מתן, שם בעמ' 67)".

התייחסות לטענות נוספות של העותרת.

54. העדר סמכות - למי הסמכות להחליט את ההחלטה מושא העתירה?

מקובלת עלי טענת המשיבה, כי לא החליטה לבטל את רישיון ההפעלה שניתן לעותרת, שכן זה התבטל מאליו ביום 31.12.15 עת פג תוקף ההסכם שנחתם בין הצדדים.

בנוסף העותרת הפנתה לס' 249(2) לפקודת העיריות הקובע את סמכויותיה של העירייה – " להקים, לקיים ולנהל שירותים, מפעלים ומוסדות שהם לדעת המועצה לתועלת הציבור, או להשתתף בהקמתם, בהחזקתם ובניהולם" אולם בענייננו, לא מדובר בהקמת שירות חדש המצריך את אישור מליאת מועצת העיר אלא, באי חידוש הסכם התקשרות לאחר שפג תוקף החוזה לשירות ישן.
עוד אוסיף לעניין זה, כי צודקת המשיבה שסעיף זה הוא הסעיף המקים סמכות ואילו דרך ההפעלה הינה בסמכותו של ראש העירייה.

55. החלטת העירייה להפעיל את מרכז היום בעצמה, נועדה לעקוף את החלטת וועדת ההקצאות שעניינה הקצאת מקרקעין לעותרת לצורך הפעלת מרכז יום לקשיש -
העותרת צירפה לכתב העתירה 65 עמודים של מסמכים שונים שסודרו לפי סדר כרונולוגי, שהראשון מבניהם מיום 17.05.07 והאחרון בהם מיום 20.11.13, כולם סומנו ע/23 מהם עולה לדברי העותרת, כי יוזמתה להקמת מבנה חדש למרכז יום לקשיש, על כל הכרוך בכך החל מהכנת פרוגרמות, תכניות והשגת תקציביים נפלה על אוזניים קשובות והתקציבים להקמת המבנ ה החדש כמו גם הקצאת הקרקע אושרו. אלא, לטענתה, לאחר הקרע בין ראש העירייה לבין מפלגת חד"ש, טרפד ראש העירייה את המהלך הסופי של ההקצאה ונמנע מהבאת החלטת ועדת ההקצאות לדיון בפני מליאת מועצת העיר.
56. אין מחלוקת בין העותרת למשיבה, כי בעוד שוועדת ההקצאות הינה גורם ממליץ בלבד, הרי שהגוף המוסמך להחליט על ההקצאה הינו המועצה כאשר זאת, סופו של יום, לא אישרה את החלטת ועדת ההקצאות ואכן כדברי העותרת עצמה: "אילו עשה כן הייתה מתקבלת החלטת מליאה אשר נותנת גושפנקא סופית להקצאה והפרויקט היה רוקם וקורם עור וגידים בפועל זה מזמן" (סעיף 27.3 לכתב העתירה) כך שבהעדר אישור המועצה - אין הקצאה.
ודוק! עיון בנספח ע/23 מלמדנו, כי העיכובים בהקצאת הקרקע חלו דווקא בתקופתו של ראש העירייה הקודם, באשר בעוד ההחלטה על הקצאת הקרקע לעותרת התקבלה כבר ביום 17.05.2007 עת נערכה ישיבה בלשכת ראש העירייה הקודם בנושא "הקצאת קרקע מעריית נצרת לבניית מרכז יום לקשיש" הרי שמפגישת עבודה מטעם משרד הרווחה והשירותים החברתיים, בהשתתפות המפקחת המחוזית בשרות לזקן חיפה והצפון מיום 14.05.12 קרי, חמש שנים לאחר מכן עלה, כי הליכי האישור לבניית מרכז יום חדש טרם הסתיימו מאחר וטרם נחתם הסכם בין העמותה לרשות וזאת נוכח האמור בסעיף ב לתמצית הפגישה וכדלקמן:
"ב. עמותה -אגף רווחה

  1. מתקבלות תלונות רבות מזקנים ומחברים לשעבר בעמותה, בעילום שם!
  2. חלק מהתלונות מצביעות בין היתר על חשש לאי התנהלות תקינה של עובדת העמותה, באספקטים שונים של ניהול כלכלי, פיננסי, יחסי עובד מעביד וכו'.
  3. אין וועדת בקורת פעילה -נציגים של וועדת ביקורת מתפטרים כל הזמן.
  4. העמותה נכנסה למערבולת של לחצים ואיומים מגורמים שונים (נאדר).
  5. העיר נצרת היא העיר הגדולה ביותר במגזר הערבי והשירותים לזקנים הם בסיסיים ביותר!
  6. אין גורם ניהול מקצועי ברור בעמותה המנהל את השירותים באופן שוטף".

אחת ההחלטות שהתקבלה בעקבות תמצית הפגישה הינה החלטה ב' וכדלקמן:

"הפעלת השירותים לזקנים של האגף על ידי העמותה עד סוף 2012. לגבי המשך ההפעלה האגף לשרותי רווחה יבחן את יכולת העמותה להפעלה ראויה ואיכותית עתידית".

57. עיננו הרואות, כי עוד בטרם נכנס ראש העירייה הנוכחי לתפקיד ועוד בזמן כהונתו של ראמז גראיסי (ראש העירייה הקודם), עלה ספק באשר להמשך הפעלת השירותים לזקנים על ידי העמותה כך, שהקצאת המקרקעין לעמותה עמדה בסכנה וטענת העותרת שלא היו הסתייגויות איננה נכונה. משכך, אפוא ובמישור העובדתי, לא הוכח כלל ועיקר, כי ראש העירייה הנוכחי הוא זה שגרם לאי אישור ההקצאה, מה גם וכמפורט לעיל היו כבר בעבר, טענות אובייקטיביות באשר לביצוע פעולות בלתי תקינות על ידי העותרת.
58. השימועים שנערכו - טוענת העותרת, כי כל השימועים היו למראית עין וכדי לצאת ידי חובה.
אכן כטענת המשיבה בסיכומיה, בהחלטתי מיום 25.05.16 בבקשה למתן צו ביניים דחיתי את כל טענות העותרת אודות הליך השימוע לאחר שהתייחסתי לכל אחת ואחת מטענותיה של העותרת בפירוט רב. לפיכך, אין בכוונתי להלאות ולחזור על נימוקיי ואפנה לעניין זה לאמור בסעיפים 30 -37 להחלטה מיום 25.05.16.

59. חוסר כשירותה של המשיבה לנהל את הפרויקטים ובמיוחד את פרויקט מרכז היום לקשיש והטענה לניגוד עניינים -

כאמור לעיל, הסעדים אשר התבקשו בעתירה דנן הינם להורות על בטלות החלטת המשיבה להפסיק את ניהול הפרויקטים על ידי העותרת. חרף זאת, העלתה העותרת טענות נוספות ביחס לזכותה וסמכותה של העירייה ליתן את השירות, בין היתר, הטענה ולפיה, אסור למשיבה לנהל מרכז יום מהסיבה, שכמחצית מהקשישים הם סיעודיים וזאת בהתאם למדיניות משרד הרווחה והמוסד לביטוח לאומי והטענה לניגוד עניינים.

ראשית, אכן כטענת המשיבה, משרד הרווחה והשירותים החברתיים והמוסד לביטוח לאומי לא צורפו כמשיבים לעתירה ולא ניתנה להם האפשרות להציג עמדתם ומשכך אין באפשרותי להידרש לטענות שהופנו כנגד האישורים שניתנו על ידי הגופים הנ"ל למשיבה.
בסעיף 6 לסיכומיה טענה העותרת, כי עת הוגשה העתירה לא נתקבלה החלטה אחרת על ידי רשות אחרת כלשהי וכי זה היה "בבחינת חלום בלהות משפטי, אפילו תסריט משפטי דמיוני, בו עלולה רשות אחרת (המדינה) לקבל החלטה שנוגדת מושכלות יסוד משפטיים שבבנייתם היא הייתה שותפה" . ברם, "חלום הבלהות" לא מנע ממנה להעלות את הטענות עוד בכתב העתירה (ראה סעיף 33).

שנית, בגין אותן טענות ממש, כנגד משרד הרווחה והמוסד לביטוח לאומי, הוגשה עתירה לבית המשפט לעניינים מנהלים בירושלים במסגרת עת"מ 58337-06-16. לטענת העותרת, בעוד היא הסכימה לאיחוד בין שתי העתירות הרי, שהמשיבה התנגדה לאיחוד העתירות ובית המשפט בירושלים השהה את קביעת הדיון עד לאחר קבלת תוצאות העתירה דנן, שכן אם הייתה מתקבלת העתירה, לא הייתה עוד תכלית לעתירה בירושלים. דא עקא, משהגעתי לכלל מסקנה, כי דין העתירה להידחות הרי, שכל הטענות אשר הופנו כנגד משרד הרווחה והמוסד לביטוח לאומי ילובנו בעתירה שם באשר העתירה שם מופנית, בין היתר, כנגדם.

60. תיק אזרחי 303-05-15 כזכור, טענה העותרת, כי בתיק הנ"ל נקבע כי המשיבה נוהגת בחוסר תום לב, ולראיה ניתן כנגדה צו מניעה זמני האוסר עליה להיכנס למבנה בו הפעילה העותרת את מרכז היום לקשיש.
בכל הכבוד לטענה זו הרי שדינה להידחות משלוש סיבות מצטברות וכדלהלן:

א. מדובר בהחלטת ביניים ולא בפסק דין חלוט.

ב. לא נקבע בהחלטה שהמשיבה נהגה בחוסר תום לב.

ג. ההחלטה הנ"ל עוסקת אומנם במרכז היום לקשיש אולם, לא בזכויות העותרת להפעילו, אלא ב זכויותיה הלכאוריות במקרקעין.

61. הטענות לקנוניה פוליטית הן של ראש העיריה והן של הגב' ג'ומאן מנהלת המדור לזקן – לעניין זה נדרשתי באריכות בסעיפים 39 עד 40 להחלטת הביניים ואני מאמצם לתוך פסק דיני זה.

סוף דבר

62. סיכומם של דברים, בהתבסס על כל האמור לעיל, מצאתי כי יש לדחות את העתירה.
העותרת תישא בהוצאות המשיבה 2 ( העירייה) ובשכר טרחת עורך דין בסכום של 25,000 ₪.

המזכירות תמציא העתק פסק דין זה לצדדים.

ניתן היום, ט"ו כסלו תשע"ז, 15 דצמבר 2016, בהעדר הצדדים.