הדפסה

בית המשפט המחוזי בנצרת בשבתו כבית-משפט לעניינים מנהליים עת"מ 23425-06-21

לפני כבוד השופט יונתן אברהם
העותר
מוחמד טאטור
ע"י ב"כ עו"ד סעיד חדאד

נ ג ד

המשיבים
.1 אגף רישוי כלי ירייה - המשרד לביטחון פנים
.2 משטרת ישראל
ע"י עו"ד י. לב-ירמיהו מפרקליטות מחוז צפון

פסק דין

הצדדים והרקע להגשת העתירה

העותר הוא בעל רישיון לכלי ירייה מסוג רובה צייד, אותו קיבל בשנת 2018.

המשיב 1 הוא הממונה על מתן רישיונות לכלי ירייה המוסמך לדון בערר על החלטות משיבה 2 לביטול רשיון נשק, ובעשותו כן, מסתמך הוא בין היתר על המלצת המשיבה 2.

אציין כבר בשלב זה כי במקרה קודם, בחודש 07/2019 החליט המשיב 1 לדחות ערר על החלטה לבטל את הרישיון הנ"ל , על יסוד מידע בגין מעורבות באירוע ירי. הדברים הגיעו להגשת עתירה מינהלית בתיק עת"מ 58800/09/19 שבמסגרתו הגיעו הצדדים להסדר דיוני, לפיו משיבה 2 הסירה את התנגדותה להמשך החזקתו של העותר בכלי הירי ולפיכך הוחזר לו רישיונו לתוקפו המקורי. בעקבות הסדר זה, נמחקה אותה עתירה.

ביום 02/12/20 ירה למוות אחיו של העותר באימם ובאח נוסף וכן ירה ופצע אח שני כתוצאה מהירי. בעקבות אירוע זה והערכת משטרת ישראל, על יסוד חומר מודיעיני שבפניה המצביע על סכסוך בענייני קרקעות בין אשת האח הרוצח (שאביה הוא אחיה של האם הנרצחת) ומשפחתה לבין משפחת העותר, וחשש לנקמת דם בעקבות הרצח הכפול הנ"ל, שתופנה אל אשת הרוצח, החליטה משטרת ישראל לדרוש העברת 4 כלי הירי של משפחת העותר ואחיו המצויים בידיהם ברישיון לידיה וכן החליטה לבטל את הרישיונות שניתנו להם.

בעקבות החלטה זו, הגיש העותר ערר בפני הממונה, אולם עררו נדחה ומכאן העתירה שבפניי.

החלטת הממונה בערר

בהחלטת הממונה בערר נטען כי נדרשה ונתקבלה תגובת המשיבה 2 וכן נשלח מכתב לעותר ובא כוחו להשלים טיעונים ביחס לעילות עליהן מבססת משטרת ישראל את התנגדותה.
בהחלטה פורטו טיעוני העותר (ובין היתר כי הוא מחזיק בכלי הירייה בהתאם לנוהלים, לא היה מעורב ברצח, הובטח לו שיוחזר לו כלי הנשק תוך שבועיים ממסירתו להפקדה, הוא עומד בקריטריונים להחזיק ברובה צייד, הוא אדם נורמטיבי ולא נתקיימה הצדקה לביטול רישיונו). כן פורטה המלצת המשיבה 2 המבוססת על מידע הקושר את העותר לעבירות בתחום האלימות, אמל"ח וסכסוכי משפחות. כן צוין כי מנסיבות האירועים, עולה מסוכנות בהחזקת נשק מצד העותר. בסופו של דבר החליט המשיב 1 להכריע את הכף לטובת האינטרס הציבורי של שלום הציבור ודחה את הערר.

טענות העותר

בעתירה שבפניי חזר העותר על הנימוקים שהעלה בערר, כמפורט בסעיף 6 לעיל.

כן הזכיר העותר את העתירה הקודמת שנמחקה בהסכמה לאחר שהוחזר לו רישיונו. כמו כן פירט את הליכי הערר, לרבות השלמת הטיעון מטעמו.

העותר הדגיש כי הוא אוחז ברישיון צייד של רשות הטבע והגנים שתוקפו ל- 3 שנים וככל שלא יוחזר לו רישיונו, יפקע רישיון זה והוא גם לא יוכל להשתתף בהגרלה להענקת רישיונות חדשים במעמד של מי שאוחז בנשק וברישיון ציד כדין. ככל שיצטרך להגיש בעתיד בקשה לרשות הטבע והגנים ( לרשיון ציד) לאחר שיגיש בקשה חדשה למתן רישיון נשק, יורעו סיכויו לקבל רישיון ציד מרשות הטבע והגנים, שכן, נקבע בכללים להענקת הרישיונות שם שתיערך הגרלה שמשמעותה היא כי הוא יוכל להתמודד רק על 40 אחוז מסך רישיונות הצייד המוענקים ולא על כלל המכסה.

לטענת העותר לא הייתה כל הצדקה לשלילת רישיונו. אין מקום להתייחס למידעים המודיעיניים הקודמים למועד פסק הדין בעתירה הקודמת בה הוחזר לו רישיונו ואילו המידעים החדשים אינם מראים על מעורבות כלשהי מצ דו באירוע הרצח או בנסיבות האופפות אותו.

עוד טען העותר כי במקרה שלו אין מדובר בסירוב ליתן רישיון אלא בביטול רישיון קיים ונטל הראיה על הרשות להראות כי נתקיימו נסיבות המצדיקות ביטול הרישיון, להבדיל ממקרה בו מתבקש רישיון מלכתחילה ונטל הראיה מוטל על המבקש להראות כי הוא עומד בתבחינים למתן רישיון.

העותר היפנה בעתירתו לפסיקה נרחבת הדנה בעניין ביטול רישיון לעומת נתינתו מלכתחילה וכן בפסיקה הקובעת כיצד נקבעת מסוכנות. לטענתו, במקרה דנן לא מתקיימת כל מסוכנות המצדיקה ביטול רישיונו, לעומת זאת מתקיימת פגיעה בזכות הקניין שלו ובחופש העיסוק שלו.

כן טען ב"כ העותר כי לחלופין וככל שימצא שההחלטה היא סבירה, ההחלטה פוגעת בו באופן לא מידתי ולכן, על מנת שיוכל להשתתף בהגרלת רשות הטבע והגנים לקבלת רישיון צייד, יש להורות למשטרה להחזיר לעותר את רישיונו על מנת שיהיה לו רישיון בתוקף, תוך קביעת תנאי שנשקו יופקד לתקופה שתיקבע המשטרה, אשר בסיומה תיבחן המסוכנות המשתקפת מהחזקת הנשק בידו בשנית.

תשובת המשיבים

המשיבים ביקשו לדחות את העתירה.

המשיבים היפנו לפסיקה הקובעת כי אין לאזרח זכות קנויה לקבלת רישיון ומדובר בפריווילגיה. כן היפנו לפסיקה שלטענתם מגבילה את התערבות בית המשפט המינהלי בשיקול דעתו של המשיב 1.

המשיבים סקרו את המלצת המשטרה וטענו כי עולה ממנה חשש ממשי לשלום אדם ככל שימצא נשק במרחב המשפחתי של משפחת העותר בכללותו.

לאור כל האמור, ביקשו לדחות את העתירה.

אציין כי נערך בפניי גם דיון במעמד צד אחד ובו פירט נציג המשטרה את חומר החקירה המצוי ואת ההערכות המודיעיניות שנערכו בעניינו של העותר, הן קודם לביצוע מעשה הרצח הכפול הנ"ל והן לאחר מכן.

דיון והכרעה

לאחר שנתתי דעתי לכלל הטענות והשיקולים שנטענו על ידי הצדדים, סבורני כי אין מנוס מדחיית העתירה.

אקדים ואציין כי לצרכי עתירה זו לא הבאתי בחשבון מידע או הערכות מודיעיניות שקדמו להסדר הדיוני בתיק עת"מ 58800/09/19 , בעקבותיו הוחזר (אז) רשיונו של העותר לתוקפו לאחר שבוטל.

העותר לא טען לעניין העדר קיומה של סמכות או אי חוקיות למשיב 1 לקבל את החלטתו הנ"ל. עיקר טיעוניו התמקדו בסבירות ההחלטה.

עיינתי עיין היטב בחומר החקירה. עולה ממנו קיומו של סכסוך הנוגע למקרקעין ומתיחות גבוהה בקרב בני משפחת העותר וספציפית בינם לבין אשתו של האח היורה/הרוצח ומשפחת הוריה . לא יהיה מיותר לציין מה שלא הוכחש גם במהלך הדיון, כי אשת הרוצח הנ"ל היא בת דודו, היינו אחייניתה של האם הנרצחת (ראה ידיעה 20-2246884).

כן עולה מהחומר המודיעיני הנ"ל כי בשל חשש זה אף פעלה משטרת ישראל להרחקת אשת הרוצח ממקום מגוריה בכפר בו אירע הרצח.

עוד עולה מן החומר המודיעיני (ראה חוות דעת מודיעינית מיום 24/06/21 עמוד אחרון), הערכה ממסוכנות משנית משום קרבת הנשק לגורמים עברייניים המעוררת חשש לזליגת נשק לידיהם וחשש לנקמת דם מצד משפחת העותר בשל רצח אימם ואחיהם.

אכן מקום בו מדובר בביטול רישיון קיים, מוטל על הרשות נטל מוגבר יותר להראות כי נתקיימו התנאים לעשות כן, נוכח החזקה הקיימת כי לאחר שניתן לה רישיון, מדובר במקבל רישיון נורמטיבי ולא מסוכן.

סבורני כי על אף שמדובר בעניין של ביטול רישיון, עומדים המשיבים בנטל זה, שכן, הנסיבות הנ"ל מלמדות על חשש ממשי וכבד שיכול להתממש ככל שלא יבוטל הרישיון האמור לעיל.

בזאת לא תם תפקידו של בית המשפט בבחינת החלטת המשיבים ועל בית המשפט לבחון האם עומדת החלטת הממונה גם במבחן המידתיות, היינו, האם קיימת דרך אחרת בה יכולה הרשות לפעול על מנת לאיין את החשש לפגיעה באינטרס הציבורי, דרך שהיא פוגענית פחות כלפי העותר עצמו.

בעניין זה הציע ב"כ העותר כי רישיונו של העותר יוחזר לו על תנאי והתנאי יהיה כי הנשק מושא הרישיון יופקד הרחק מדיו, במקום עליו תחליט משטרת ישראל ובאופן זה יאויין כל חשש מהחזקתו בידי העותר מחד ומאידך, יוכל העותר לטעון בפני רשות הטבע והגנים כי הוא בעל רישיון נשק ולהשתתף בהגרלה לקבלת רישיון כמי שכבר אוחז ברישיון צייד וסיכוייו לקבל את רישיון הצייד לא יפגעו ולא יפחתו ל- 40 אחוז כמתואר בטיעוניו.

שקלתי אף אפשרות זו וסבורני שאין לקבל אותה משני טעמים. ראשית, אפשרות זו אינה לוקחת בחשבון אינטרסים של צדדים אחרים שהינם מחלק הציבור הרחב אשר מעוניינים לקבל רישיונות צייד. ככל שיאושר הסדר זה על ידי בית המשפט, התוצאה תהיה כי רישיון צייד אחד מתוך מכסה של כ- 300 רישיונות לכלל הציבור הרחב בסך הכל , יוחזק על ידי העותר ללא שהוא יכול לעשות בו שימוש כיוון שרובה הצייד אינו מצוי בידיו ובכך נמנע מאזרח אחר לקבל פריווילגיה זו.
השיקול השני הוא שאין כל וודאות או הערכה סבירה כי מצב המסוכנות ישתנה בתום התקופה של שנה או שנתיים ככל שתיקבע תקופה כזו.
משום כך סבורני שאין להיעתר גם לבקשה זו.

סוף דבר, העתירה בכללותה נדחית.

העותר ישלם למשיבים הוצאות העתירה בסכום כולל של 5,000 ₪.

המזכירות תמציא העתק פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, כ"ו תמוז תשפ"א, 06 יולי 2021, בהעדר הצדדים.