הדפסה

בית המשפט המחוזי בירושלים 15

בפני
כב' השופטת תמר בזק רפפורט

התובע:
ניזאר טנוס
באמצעות ב"כ עו"ד האני טנוס

נגד

הנתבעת:
חברת דואר ישראל בע"מ
באמצעות ב"כ עו"ד אייל בליזובסקי

פסק דין

לפניי בקשה לאישור תובענה ייצוגית נגד הנתבעת (להלן – חברת הדואר), בטענה כי זו מציעה ללקוחותיה לשלם סכום נוסף על מנת שפריטי הדואר אותם הם שולחים יגיעו ליעדם ביום העבודה העוקב ליום המשלוח (להלן – שירות דואר 24 או השירות), אך זאת מבלי ליידע אותם שתקן האיכות שנקבע ברישיונה לשירות המדובר (להלן – תקן האיכות או התקן), מחייב אותה למסור את פריטי הדואר בתוך פרק הזמן המובטח רק ב חלק מן המקרים (בעיקר התקופה -87% מהמקרים) .

ביום 26.3.15, התקבלה בקשת האישור והותר לתובע לנהל תובענה ייצוגית נגד חברת הדואר; ביום 3.9.15, נדחתה בקשת הרשות לערער על החלטה זו (רע"א 3068/15). בהמשך לכך , ניהלו הצדדים הידברות ממושכת בניסיון להגיע להסכמה באשר לתוצאות התובענה, אולם הדבר לא עלה בידם, כך שנדרשת הכרעה בתובענה לגופה.

ראיות הצדדים
בתמיכה לטענותיו צירף התובע את תצהירו, כמו גם את תצהירה של הגב' נוהא פראן, במסגרתם הצהירו אודות שירות דואר 24 והמידע שנמסר ושלא נמסר בעניין זה בסניפי דואר שונים. כמו כן, צורפה חוות דעת מומחה ערוכה בידי מר רפי סמית אודות סקר צרכנים שנערך באשר לשירות המדובר. הנתבעת מצדה צירפה את תצהירו של סמנכ"ל התפעול, מר חיים מזעקי , אודות טיבו של שירות דואר 24 והמידע שנמסר לציבור אודות תקן השירות; תצהירו של מנהל תחום פיתוח מוצרים, מר משה בן מיכאל, אודות שיעורם הניכר של לקוחות עסקיים מבין צרכני שירות דואר 24 ; תצהירו של מנהל מחלקת שיווק באינטרנט, מר אייל מזרחי, אודות הפרסום שביצעה חברת הדואר במרשתת אודות תקן השירות והיקף החשיפה של הציבור למידע זה . כמו כן, צורפו חוות דעת מטעם מר ישראל אולניק – באחת מוצגים ממצאי סקר צרכנים באשר לשירות המדובר , ובשניה מתייחס מר אול ניק לחוות דעתו של מר סמית.

ביום 29.3.17, נשמעו ראיות הצדדים ובמהלך הדיון הודיעו הצדדים כי הם מוותרים הדדית על חקירות המומחים. בהמשך לכך, נשמעו סיכומים בעל פה ועתה אכריע בטענות הצדדים.

דיון
כאמור בהחלטת האישור, חברי הקבוצה הינם לקוחות חברת הדואר אשר השתמשו בשירות דואר 24 מיום תחילתו של שירות זה ועד למועד ההחלטה (26.3.15), ואשר לא היו מודעים לתקן האיכות של השירות. עילות התביעה הן הפרת חובה חקוקה, הטעיה צרכנית וחוזית, פגיעה באוטונומיה הצרכנית ועוד.

רישיון חברת הדואר ותקן השירות
כעולה מראיות חברת הדואר, לחברה רישיון כללי למתן שירותי דואר (להלן – הרישיון) מאז שנת 2008. תקן השירות באשר לדואר 24 עבר שינויים במשך השנים כדלקמן: מינואר 2008 עד יוני 2008 – 85% מדברי הדואר יימסרו תוך יום עבודה אחד; מיוני 2008 עד ליוני 2009 – 90% מדברי הדואר יימסרו תוך יום עבודה אחד; מיוני 2009 עד למאי 2012 – 95% מדברי הדואר יימסרו תוך יום עבודה אחד ; ממאי 2012 עד פברואר 2015 – 87% מדברי הדואר יימסרו תוך יום עבודה אחד; בפברואר 2015 שונה הרישיון והתקן הועמד על 92% (החיוב למסור את יתרת דברי הדואר תוך יומיים ע ומד בעינו לאורך כל התקופה).

פרסום ואי פרסום תקן השירות בידי חברת הדואר
כאמור, בתצהיר מטעם חברת הדואר נטען כי החברה פרסמה את תקן השירות במספר אופנים: בדף מידע אודות השירות במרשתת; בתנאי רישיון החברה שבמרשתת של משרד התקשורת; ב"דף הסבר" שחולק בסניפים; באמצעות אשנבאי החברה, שהונחו למסור ללקוחות שקיים סיכוי שחלק מדברי הדואר לא יגיעו תוך 24 שעות.

מנגד עומדים התצהירים מטעם התובע, על פיהם עובר לדיון בתובענה, כשנתיים לאחר ההחלטה בבקשת האישור, עדיין לא מיידעים האשנבאים בסניפי הדואר על כך שקיים סיכוי שדבר דואר שנשלח במסגרת דואר 24 יגיע ליעדו תוך למעלה מ-24 שעות. אדרבא. בחלק גדול מהמקרים הדגישו האשנבאים כי דבר הדואר יגיע בוודאות תוך 24 שעות. עוד צוין כי גם כיום, בחלק לא מבוטל מן הסניפים שנבדקו בידי המצהירים מטעם התובע, אין שילוט המציין את תנאי תקן השירות. הצהרתם זו של עדי התובע לא נסתרה בחקירה הנגדית ולא הובאה ראיה לס תור את הדברים, אף שמצהירי התובע מסרו גרסה מפורטת באשר לסניפים בהם בדקו את הפרסום ואף צירפו הקלטה של שיחותיהם עם אשנבאי חברת הדואר.

מן הראיות שבאו לפניי עולה כי מתקיים פרסום חלקי אודות תקן השירות: אכן קיים פרסום באתר המרשתת של חברת הדואר והדברים מצויים אף ברישיון חברת הדואר, שגם אותו ניתן לאתר במרשתת. כמו כן, נראה כי כיום בחלק מן הסניפים מפורט תקן השירות בשלטים שהותקנו, אך גם כיום נעשה הפרסום בסניפים רק בחלק מהמקרים , ומכל מקום, התקופה הנוכחית חורגת מהמועדים הרלבנטיים לתובענה הייצוגית שלפניי, אשר אושרה עד למועד החלטת בקשת האישור, בהתאם למצוות סעיף 100(א) לחוק התובענות הייצוגיות. אשר לטענת חברת הדואר, כי מסרה היא בעבר ועודנה מוסרת מידע ללקוחות אודות תקן השירות באמצעות האשנבאים – טענה זו איננה נתמכת ואף נסתרת מן הראיות שבתיק.

כאמור, הטענה אודות יידוע באמצעות האשנבאים מבקשת להיתמך בתצהירו של סמנכ"ל התפעול, מר חיים מזעקי. מטבע הדברים, בשים לב להיקפי עסקיה של חברת הדואר, ברור שפרקטיקה של יידוע אודות תקן השירות בידי האשנבאים אמורה למצוא את ביטויה בנהלים ובמסמכים שמטעם חברת הדואר. מסמכים אלו לא הומצאו. הוצג "דף דגשים לשירות" שהופק מתוך המערכות הממוחשבות של החברה, אלא שממנו לא ניתן להסיק מסקנה אודות יידוע הלקוחות באמצעות האשנבאים. עמד על כך בית המשפט העליון בהחלטתו בבקשת רשות הערעור אודות ההחלטה בדבר אישור הבקשה (רע"א 3068/15), בנתחו את אותו "דף הנחיות" אשר צורף להודעה המשלימה במסגרת בקשת רשות הערעור:

"בדף ההנחיות המדובר, תחת הכותרת 'דגשים לשירות' מופיעות ההנחיות הבאות:
במקרים בהם דואר ישראל לא עמדה בתקן האיכות של השירות ובמידה שהשולח פנה עד 14 יום מתאריך המשלוח, יוחזרו לשולח על פי בקשתו דמי המשלוח.
ידעו את השולח כי ייתכן ודבר הדואר בשירות 24 לא יימסר בתיבת הנמען בשל גודלו.
ניתן לקבל הנחה בתעריף במשלוח כמותי מעל 1,000 פריטים במשלוח אחד.

לטענת המבקשת , ההנחיה הראשונה מבין השלוש מלמדת כי עובדיה מונחים ליידע את הלקוחות בסניף אודות תקן האיכות. אלא שלשון ההנחיה כפשוטה מוליכה לכאורה אל המסקנה כי אין מדובר בהוראה ליידע את הלקוח אודות תקן האיכות אלא בהנחיה כיצד לפעול במצבים שבהם פריט הדואר שנשלח במסגרת השירות לא הגיע ליעדו בתוך יום עבודה אחד. מסקנה זו מתחזקת, לכאורה, בהינתן העובדה שההנחיה הראשונה להבדיל מן השניה אינה מכילה הוראת יידוע מפורשת. כמו כן, ניתן לתהות מדוע לא צירפה המבקשת בעניין זה תצהיר של אחד מעובדיה לתמיכה בגרסתה" (ראו פסקה 8 להחלטה) .

הגיונם של הדברים עומד בעינו גם כיום, לאחר שנשמעו ראיות. חברת הדואר לא עיבתה את ראיותיה באשר להנחיה שניתנה, כנטען, לעובדים ולא צורפו תצהירים של מנהלי סניפים או אשנבאים אודות הנחיה שניתנה כאמור. חברת הדואר הסתפקה בדבריו הכלליים של סמנכ"ל התפעול, כי אשנבאי החברה "הונחו ומונחים" למסור ללקוחות שקיים סיכוי שחלק מדברי הדואר לא יגיעו תוך 24 שעות . משדברים כלליים אלו אינם נתמכים בכל מסמך, אינני סבורה כי ניתן לבסס עליהם מסקנה עובדתית אודות הנחיה שניתנה לאשנבאים, קל וחומר מסקנה אודות ביצועה של ההנחיה בפועל. בהקשר זה יוזכר, כי חברת הדואר לא סתרה את דברי המצהירים מטעם התובע, כי גם כיום לא מוסרים האשנבאים מידע אודות תקן השירות.

אשר לטענת חברת הדואר כי בסניפים היה פרסום אודות תקן האיכות – אף טענה זו אין לקבל . בתצהירו הודה סמנכ"ל התפעול, מר מזעקי, כי ברשות החברה לא נמצאו אינדיקציות לכך שבסניפים היה פרסום כזה (סעיף 18 שם). בהקשר זה ניסתה חברת הדואר להיבנות מתצהירו של אדם שפנה בבקשה לאישור תובענה כייצוגית כנגדה בפברואר 2012, אשר ציין בבקשתו כי "תקן השירות פורסם גם בדף הסבר". אותו אדם לא צירף את "דף ההסבר", וגם חברת הדואר לא הצליחה לאתר אותו, כך שלא ניתן ליתן לדברים כל משקל ראייתי ולבסס עליהם מסקנה באשר לקיומו של פרסום בסניפים. אשר ל"דף הוראות" שצורף לתצהירו של מר מזעקי, ואשר על פי האמור בתצהירו, מצוי הוא בסניפים מעל תיבות הדואר הייעודיות לדואר 24 – מדובר בדף הוראות שאיננו נוגע לתקופה הרלבנטית לתביעה, שכן נוקב הוא בתקן בשיעור 92%, תקן שתחילתו בסוף התקופה הרלבנטית. בנוסף, ולמעלה מן הצורך יצוין, כי לא נסתרו דברי המצהירים מטעם התובע, כי בחלק ניכר מהסניפים בהם ביקרו לאחרונה, לא אותר שילוט זה גם כיום .

גדרי חובתה של חברת הדואר לפרסם את תקן השירות
לטענת התובע, שומה היה על חברת הדואר לפרסם את תקן השירות לא רק באתר המרשתת שלה, אלא גם ביחידות הדואר ובאשנבים. טענה זו תומך התובע באמ ור בתנאי הרישיון של חברת הדואר. כך, החל ממאי 2012 קובעים תנאי הרישיון של חברת הדואר באשר לשירות הנ"ל כי "בעל הרישיון יודיע, באשנב או באמצעות פרסום ביחידות הדואר, למי שמבקש לרכוש את השירות על טיב השירות, כאמור לעיל". בנוסף, נטען כי חברת הדואר מחויבת למסור מידע אודות תקן השירות מכוח האמור בסעיף 2(א) לחוק הגנת הצרכן, התשמ"א-1981 (להלן – חוק הגנת הצרכן), הקובע איסור הטעיה במעשה ובמחדל ומחייב מסירת מידע אודות טיב השירות.

עמדתי היא כי הדין עם התובע. נוכח החובה הברורה הקבועה ברישיון באשר לתקופה שהחל ממאי 2012 ועד לפברואר 2015, חודש קודם לתום תקופת התובענה, נראה כי המסקנה היא כי חברת הדואר חייבת הייתה לפרסם את תקן השירות בתקופת הרישיון בנוסחו כאמור לא רק באתר המרשתת, אלא גם ביחידות הדואר ובאשנבים, ברורה ומעוגנת בלשונו המפורשת של הרישיון.

סבורה אני כי חובה זו עולה גם מהצורך להימנע מהטעיה צרכנית כאמור בסעיף 2 לחוק הגנת הצרכן. תיאור תקן שירות הוא חלק מתיאור "טיב השירות", והמהווה "מידע מהותי" לצורך סעיף 2 לחוק הגנת הצרכן, כאמור בסעיף 2(א)(1) שם. בענייננו, מש"תקן השירות" של שירות מסויים, כולל באופן מובנה הוראה המאפשרת לספק השירות שלא לספק את השירות במלואו לכל רוכשי השירות, הרי שמדובר בנתון מהותי לרוכש השירות שחובה לפרטו.

אינני סבורה כי מסקנה זו מוגבלת לתקופה בה עמד תקן השירות על 87%. גם כאשר עמד התקן על שיעור גבוה יותר, היה מדובר במידע נחוץ אודות טיב השירות, וככזה הוא מידע מהותי. אמנם, לקוחות רבים מודעים לכך שתקלות עשויות להתרחש, כך שדבר הדואר לא יגיע ליעדו תוך 24 שעות. אולם, "תקן השירות" איננו מבטא תקלות בלתי מתוכננות שתתרחשנה, אלא סטנדרט איכות שמאפשר לנותן השירות לתכנן את צעדיו מראש כך שלא כל דברי הדואר ימסרו תוך 24 שעות. קיומו של סטנדרט שירות – להבדיל מתקלה אפשרית – שמשמעותו אי מסירת דבר הדואר תוך 24 לכל הלקוחות, הוא נתון מהותי שחובה לגלותו ללקוחות.

אכן, מטבע הדברים חלק ניכר מציבור הלקוחות מודע לאפשרות שהביצוע בפועל לא יהיה מושלם. אולם אין הדבר מלמד על מודעות לכך שתקן השירות נופל מ 100%. בהקשר זה יצויין כי מסקר צרכני שנערך עבור חברת הדואר עולה כי רבים הם הצרכנים ש אף אינם מודעים לכך שהביצוע בפועל איננו נוטה להיות מושלם. כך, כעולה מהסקר, 23% מהצרכנים מעריכים כי 100% מדברי הדואר יגיע ו ליעדם תוך 24 שעות . לסיכום נקודה זו: תקן השירות, כחלק מטיב השירות, הוא דבר שיש להעמידו לידיעת הלקוח בטרם יתקשר בעסקה, בין אם התקן עומד על 87% ובין אם עומד הוא על 95%, גם אם אין הדבר מפורש בתנאי הרישיון .

כאמור לעיל, חברת הדואר מסרה ללקוחות מידע אודות תקן השירות במסגרת הפרסום באתר המרשתת, אך לא בסניפים ובאשנבים. בכך הפרה חברת הדואר את חובתה למסירת מידע באשר לטיבו של שירות דואר 24 כאמור ברישיון, באותה תקופה בה חייבו זאת תנאי רישיון וכן הפרה את איסור ההטעיה האמור בסעיף 2 לחוק הגנת הצרכן לגבי כל תקופת התביעה . בנוסף, מדובר בהטעיה חוזית כאמור בסעיף 15 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג – 1973, שכן מדובר במ ידע שלא גולה.

הטעיה - עוולה נזיקית ופגם בכריתת חוזה
ההטעיה האמורה שבמחדל, מהווה עוולה צרכנית-נזיקית ואף מקימה עילה מכוח דיני החוזים:

אשר להפרה הצרכנית - כאמור בסעיף 31(א) לחוק הגנת הצרכן, "דין מעשה ומחדל בניגוד לפרקים ב', ג', ד' או ד'1 כדין עוולה לפי פקודת הנזיקין [נוסח חדש]". סעיף 2 האוסר על הטעיה נמצא בפרק ב' לחוק.

סעיף 31(א)(1) לחוק הגנת הצרכן קובע כי "הזכות לסעדים בשל עוולה כאמור נתונה לצרכן שנפגע מעוולה, וכן לעוסק שנפגע, במהלך עסקו, מהטעייה כאמור בסעיף 2". נמצא, אפוא, כי לקוח, לרבות לקוח עסקי, שנפגע מהטעיה, זכאי לפיצוי בגין הנזק שנגרם לו בגין ההטעיה, נזק הקשור בקשר סיבתי להטעיה.

אשר להפרה החוזית – כאמור בסעיף 15 לחוק החוזים, "מי שהתקשר בחוזה עקב טעות שהיא תוצאת הטעיה שהטעהו הצד השני או אחר מטעמו, רשאי לבטל את החוזה". תוצאת הביטול, כאמור בסעיף 21, היא השבה הדדית: "משבוטל החוזה, חייב כל צד להשיב לצד השני מה שקיבל על פי החוזה, ואם ההשבה היתה בלתי אפשרית או בלתי סבירה - לשלם לו את שוויו של מה שקיבל".

לטענת חברת הדואר, בעניין דנן לא הוכח כי קיים, ולו לקוח אחד, הזכאי לפיצוי נזיקי בגין הטעיה, ואילו פיצוי חוזי איננו ישים משום שההשבה איננה אפשרית. לטענתה, רק לקוח שמתקיימות לגביו כל החוליות הבאות, זכאי לפיצוי:

הוא לא ידע על תקן השירות לפני שהגיע לסניף הדואר על מנת לשלוח דבר דואר באמצעות שירות דואר 24;
כשהגיע לסניף, לא נודע לו אודות התקן, לא באמצעות אשנבאי ולא מפרסום שבסניף;
כששלח את דבר הדואר, ציפה הוא בוודאות של 100% לכך שדבר הדואר יתקבל אצל הנמען תוך 24 שעות.

אשר לתובע דנן – נטען כי לא קיימת ראיה לכך שדבר הדואר ששלח לא הגיע תוך 24 שעות, משום שבחקירתו הנגדית ציין כי דבר זה ידוע לו מפי אביו אליו נשלח דבר הדואר , והאב לא זומן לעדות. מכל מקום, כך נטען, אין בסקר הצרכנים שהוגש כדי להועיל לחברי הקבוצה משום שסקר זה לא בדק האם קיימים אנשים שמתקיימים בהם סימולטנית שלושת התנאים האמורים: אי ידיעה אודות התקן; התייצבות בסניף ואי קבלת מידע שם אודות התקן; משלוח הדואר מתוך ציפייה של 100% לקבלתו אצל הנמען תוך 24 שעות.

אין לקבל את הטענה. כפי שנפסק בע"א 10085/08 תנובה מרכז שיתופי לשיווק תוצרת חקלאית בישראל בע"מ נ' עזבון המנוח תופיק ראבי (פורסם במאגרים; 4.12.11), חוק התובענות הייצוגיות מאפשר הענקת סעד גם כאשר אין זה מעשי להוכיח את הקשר הסיבתי בין הנזק לבין התנהלות המזיק באופן המקובל בתביעה פרטנית . כפי שנפסק שם, הדברים אמורים ביתר שאת כאשר מדובר בהטעיה במחדל, שהדרישה להוכחת הקשר הסיבתי מורכבת עוד יותר, ואזי קיימת הצדקה מוגברת לריכוך והגמשת הוכחת הקשר הסיבתי בין ההתנהלות העוולתית לבין הנזק הנטען (לניתוח ההתפתחות ההיסטורית של הקשר הסיבתי ועילת ההטעיה בתובענות ייצוגיות, ראו בהרחבה בספרו של המלומד אלעד אופיר, תובענות ייצוגיות בישראל, בורסי 2017, עמ' 76 ואילך).

בענייננו אנו, משמעותו המעשית של הרף הראייתי שמציעה חברת הדואר להציב בפני חברי הקבוצה , הינה סיכול התביעה אף שהוכחה הטעיה ואף שמסקרי הצרכנים, לרבות הסקר שנעשה בידי חברת הדואר עצמה, עולה כי חלק ניכר מהלקוחות סבור שכל דברי הדואר מגיעים תוך 24 שעות, כך שהטעיה ארעה בפועל. אין לצפות שלקוח ידע ויזכור אם התקיימו בו סימולטנית שלושת הרכיבים האמורים, ובוודאי לא בחלוף שנים ממועד האירוע. למשל, אדם שולח הזמנות לאירוע שקבוע למועד קרוב ופונה לסניף דואר על מנת לשולחן, מבלי שי עיין קודם לכן בתקן השירות המפורט באתר המרשתת של חברת הדואר . אין לצפות כי בחלוף תקופה יוכל אדם כזה להשיב תשובה כנה ומבוססת על השאלה האם האשנבאי אמר או לא אמר לו באיזו מידה של וודאות יתקבלו דברי הדואר תוך 24 שעות, וכן אין לצפות שיוכל לתת מידע מלא מכלי ראשון (כלומר, מנמעני המכתבים) אודות כמות דברי הדואר שלא הגיעו תוך 24 שעות, ושיעורם היחסי של דברי דואר שלא הגיעו ליעדם תוך 24 שעות באותה עת מכלל דברי הדואר שנשלחו . משבמסגרת תובענה ייצוגית הוכחה הטעיה במחדל , הרי שהדרישות הראייתיות להוכחת הקשר הסיבתי מותאמות למסגרת הייחודית.

בעניינו הוכח כי קיימים לקוחות רבים שעשו שימוש בשירות דואר 24, אך הם אינם מודעים לתקן השירות, וכי רק מתי מספר מודעים לתקן לפרטיו. כך, בסקר שערכה חברת הדואר סוננו תחילה אותם מרואיינים שעשו שימוש בדואר 24, ואזיי נשאלו אם ידעו אודות קיומו של תקן האיכות. 73% מהנשאלים השיבו שהם אינם מודעים לקיומו של תקן איכות כלל; 21% אמרו שהם מודעים לקיומו של תקן איכות, אך לא לאחוזים המדויקים; רק 6% אישרו שהיו מודעים לתקן.

כלומר, הוכח קיומה של קבוצה המהווה חלק הארי של לקוחות שעשו שימוש בדואר 24, שגם בשנת 2017, לאחר החלטת האישור ולאחר שחברת הדואר ציינה שהיא הגבירה את היידוע, לא יודעת היא על קיומו של תקן שירות ל"דואר 24". בכך הוכחה הטעיה בפועל, וככל שזו גרמה לנזק, הרי שקמה זכות לפיצוי מכוח דיני הצרכנות והנזיקין.

באשר לעילה החוזית – משלא נמסר המידע הנדרש ונעשתה הטעיה, קמה זכות לביטול. משמבוטל החוזה מחמת הטעיה, אזיי כאמור בסעיף 21, אף אם החוזה בוצע בעין, ניתן לבצע השבה על פי שווי מה שהתקבל.

נברר איפוא מה שיעור הנזק לחברי הקבוצה ומה שווי ההשבה.

שיעור הנזק וההשבה
ההיקף הכולל של מכירות דואר 24 שיילקח בחשבון – במענה לשאלון שהופנה אל חברת הדואר, מסרה חברת הדואר נתונים אודות שיעור הכנסותיה ממכירת שירות דואר 24 לאורך השנים. הנתונים מפרידים בין "מכירות מהמלאי", שהן כפי שבואר בתצהיר, מכירות בסניפי הדואר, לבין מכירות שאינן בסניפים ומכונות "דואר מרוכז", "מכונות ביול" ו"שירות ישיר למשרד (שי"ר)". מדובר במכירות ללקוחות עסקיים בהיקפים גדולים, שלא מתבצעת בסניפים אלא בהזמנה מראש. לטענת חברת הדואר, לצורך אומדן הנזק (או ההשבה) , אין לקחת בחשבון את המכירות שבוצעו שלא בסניפים, משום שההטעיה הנדונה ארעה כתוצאה מכך שבסניפים לא נמסר די מידע, כנטען. מכירות שלא נעשו בסניפים לא היו נחשפות למידע שלא נמסר, אף אילו היה נמסר, משום שהקונים לא ביצעו את הקנייה דרך הסניפים. טענה זו מקובלת עליי כך שמכירות שלא בסניפים לא יילקחו בחשבון.

אשר לטענת חברת הדואר כי אין לקחת בחשבון את המכירות המוגדרות בדוחו"תיה כמכירות ב"מאו"ר", משום שחלקן מכוונות לגופים עסקיים – אינני מקבלת טענה זו. ראשית, העובדה שמדובר בגורם עסקי איננה שוללת ממנו את הזכות לקבל פיצוי בגין הטעיה (ראו סעיף 31(1)(א) לחוק הגנת הצרכן כמצוטט לעיל). שנית, חברת הדואר לא הציגה נתונים אודות ידיעתם או אי ידיעתם הייחודית של גופים עסקיים המקבלים שירות בסניפים אודות תקן השירות, בשונה מידיעתם של צרכנים פרטיים , ודומה כי הנטל הוא עליה בהקשר זה. שלישית, חברת הדואר לא הציגה נתונים מפורטים ומבוססים אודות חלקן היחסי של המכירות העסקיות ב"מאו"ר", וגם כאן הנטל עליה להוכחת טענת הגנה. בהינתן כל אלו, הרי שיילקח בחשבון כנקודת מוצא מלוא היקף ה"מכירות מהמלאי" וכן מכירות "מאו"ר" .

שיעור הנזק הפרטני – דומני כי המסגרת הראשונית לקביעת שיעור הנזק שנגרם ללקוח ששלח דבר דואר במסגרת שירות דואר 24 ו בגין תקן השירות לא הגיע דבר הדואר ליעדו ביום שלמחרת, הינה הפער בין עלות שירות דואר רגיל לבין עלות שירות דואר 24. שכן לקוח ששילם עבור שירות דואר 24, ולא שירות דואר רגיל, ובפועל דבר הדואר ששלח לא הגיע תוך 24 שעות, הוציא הוצאה שניתן היה להימנע ממנה אילו היה לפניו את מלוא המידע. פער זה עומד על 40% ממחיר שירות דואר 24 (כפי שנטען עוד בתחילת ההליך, דואר רגיל זול בכ-40% מדואר 24 – 3.30 ₪ לעומת 2 ₪).

אלא שאף אם דבר הדואר לא הגיע תוך 24 שעות בגדרי האמור בתקן השירות, הרי שהתקן מחייב הגעתם של כלל דברי הדואר שנשלחו במסגרת שירות דואר 24 ליעדם תוך 2 ימי עבודה. כלומר, הפער בין דואר רגיל לבין שירות דואר 24 איננו מתבטא אך ביתרון שבמסירת דבר הדואר תוך 24 שעות (יתרון שעל פי תקן השירות, כאמור, לא כל אלו שעושים שימוש בשירות ייהנו ממנו). כעולה מתקן השירות, בנוסף ליתרון זה, אמורים להנות 100% ממשתמשי שירות דואר 24 מיתרון שבהגעת דבר הדואר ליעדו תוך 2 ימי עבודה, דבר שאיננו מובטח במשלוח דבר דואר רגיל.

הפער שבין מחיר שירות דואר 24 לבין מחיר דואר רגיל איננו מבטא אך את היתרון שבהגעת דבר הדואר תוך 24 שעות, אלא גם את היתרון שבטיפול יעיל יותר בדואר עד שיגיע ליעדו תוך 2 ימי עבודה. כלומר, פער המחירים בין השירותים השונים איננו מבטא אך את המסירה המוקדמת של עיקר דברי הדואר תוך 24 שעות, אלא גם את ההתחייבות למסור את כל דברי הדואר תוך יומיים. עם זאת, כעולה משמו של השירות, נראה כי עיקר האטרקטיביות שבשירות היא בהתחייבות להגעת דבר הדואר ליעדו תוך 24 שעות. בהינתן כל אלו, נראה כי יש לייחס חלק מפער המחיר - חלק הארי, אך לא כולו - להתחייבות למסירה תוך 24 שעות. המסגרת תהיה איפוא 30% ממחיר דואר 24, ולא 40%.

מסקנה זו עולה בקנה אחד עם התשובה שניתנה לשאלה מס' 4 בסקר הצרכנים שמטעם התובע, שם השיבו 26% מהמרואיינים, כי היו עושים שימוש בשירות דואר 24, אף אילו ידעו שאין הוא מבטיח מסירה תוך 24 שעות ב100% מהמקרים, ומבטאת היא גם את ההפחתה הנדרשת לאור נתון זה. אינני מקבלת את טענת חברת הדואר כי מדובר בשאלה שנוסחה באופן פסול ומוטה, הפוסל אותה. וכך נוסחה השאלה "אם היית יודע כי דבר הדואר לא בהכרח יגיע תוך 24 שעות, האם בכל זאת היית שולח באמצעות שירות זה?". לטענת המומחה מטעם חברת הדואר, נכון ואמין יותר היה להציג בפני הנסקרים את תנאי השירות ולשאול אותם כיצד ה יו מתנהגים אילו היו יודעים שאלו תנאי השירות. ואכן, בסקר שנערך מטעם חברת הדואר הוצגו בפני המרואיינים תנאי השירות לפרטיהם, בתקופות שונות, לרבות התקופה בה עמד התקן על 95%, ואזיי נשאלו המרואיינים אם היו משנים את התנהלותם. 35% השיבו כי היו משנים את הת נהלותם, ו 65% השיבו שלא היו משנים.

אינני סבורה כי האופן בו נוסחה השאלה בידי הסוקר שמטעם התובע מוטה באופן של ממש. נראה כי השאלה נוסחה באופן שמשקף במידה רבה את המציאות כפי שהיא. מנגד, אופן הצגת השאלות הרלבנטיות בסקר שמטעם חברת הדואר איננו מאפשר הסתמכות על תוצאותיהם באשר לאופן בו היו נוהגים חברי הקבוצה. כך, כאמור, קודם לשאלה בה התבקשו המרואינים להעריך כיצד היו נוהגים אילו היו מודעים לתקן השירות, נשאלו הם שאלה ארוכה ועמוסת פרטים באשר לתקן השירות, שאלה שאילו הופנתה אל עד בחקירה נגדית, ספק אם היתה מאושרת, מחמת אורכה ומורכבותה . וודאי שכך הוא שעה שמדובר ב סקר, שמטבעו תשומת הלב שנותנים לו המרואינים, איננו מאפשר שאלות ארוכות ורוויות פרטים. וכך נוסחה השאלה: "תקן השירות של שירות 'דואר 24' עד לשנת 2012 היה הגעה של 95% ל 85 ישובים תוך 24 שעות, והיתר תוך שני ימי עבודה , ומשנת 2012 ועד 2015 עמד התקן על שיעור מסירה של 87% מדברי הדואר ביום העוקב ליום המשלוח ו 100% מדברי הדואר המצטבר תוך שני ימים עבודה. האם ידעת על תקן זה?".לאחר שאלה מסובכת מפורטת ומבלבלת זו, נשאל המרואין, כיצד היה נוהג אילו היה מודע לתקן. דומני כי השאלה המקדימה על שלל נתוניה, שללה אפשרות לקבל תשובה אמינה באשר לאופן בו היו אנשים נוהגים אילו היו מודעים לתקן. עודף הנתונים יוצר ערפול, ומקשה על תשובה אמינה. מכל מקום, גם כשנשאלה השאלה כפי שנשאלה, עדיין 35% מן המרואינים ציינו שהיו משנים את התנהלותם. מכל מקום, לאור העובדה שאמנם מסתבר שחלק מהלקוחות היו צורכים את השירות אף אילו היו מודעים לכך שהוא איננו מבטיח מסירת דבר הדואר תוך 24 שעות, אלא תוך יומיים, יש להפחית את שיעור הנזק. הפחתה זו בשיעור הנזק כבר באה לידי ביטוי בקביעתי המפורטת לעיל, לפיה שיעור הפער בין המוצרים יעמוד על 30% ממחיר דואר 24 , חלף העמדתו על 40% (הפחתה של 25% מתוך 40%) , שהרי הדעת נותנת שעיקר הטעם לכך שישנם לקוחות שעודם מעוניינים בשירות דואר 24, הינו היתרון הטמון ב עובדה שהתקן מחייב כי הדואר יגיע ליעדו תוך 2 ימי עבודה.

פער זה של 30% בין התעריפים מבטא נכונה הן את הפיצוי הנזיקי הראוי, והן את היתרה לתשלום שמתקבלת מההשבה הדדית, משום שהוא מבטא את היתרון ששולם עבורו, בלא שהתקבלה תמורה.

אינני סבורה כי מלבד הפיצוי הנובע מפער המחירים, זכאים חברי הקבוצה לפיצוי בגין עוגמת נפש או פגיעה באוטונומיה בנסיבות הענין . כפי שהוזכר למשל בע"א 8037/06 ברזילי נ' פריניר (הדס 1987) בע"מ (פ ורסם במאגרים, 4.9.14) : "הגישה הרווחת כיום בפסיקת בית משפט זה היא כי במקום שבו אין מדובר בפגיעה "בגרעין הקשה" של האוטונומיה, ולא נגרם נזק תוצאתי של ממש, דהיינו: כאשר ה"פגיעה באוטונומיה" מוסבת לשלילת כוח הבחירה בלבד, והתחושות השליליות שנלות אליה הן שוליות, חלשות בעוצמתן, ולא משמעותיות... אין מקום להכיר ב"פגיעה באוטונומיה" שמקורה בשלילת כוח הבחירה של הצרכן כנזק בר-פיצוי" (שם פסקאות 44-45). בענייננו, אינני סבורה כי מדובר בפגיעה "בגרעין הקשה" של האוטונומיה. כך שהנזק שיילקח בחשבון הוא הנזק הממוני בלבד, ולא זה שאיננו ממוני.

היקף הניזוקים – עניינה של תובענה זו איננו באי עמידה בתקן השירות, אלא באי יידוע אודות תקן השירות. הניזוקים מאי היידוע הם איפוא אותם אנשים שבמסגרת רף האיכות שהוצב בתקן, לא זכו ליהנות בפועל מהשירות של מסירת דבר הדואר ששגרו תוך 24 שעות, בלא שהדבר הודע להם מראש. חברת הדואר לא מסרה נתונים המלמדים על כך שביצועיה עלו על רף האיכות ו לא נטען כי בפועל סופקו דברי דואר תוך 24 שעות בשיעור העולה על המינימום המחויב על פי רישיונה . החישוב ייעשה על פי ה שיעור הקבוע בתקן. שיעור הניזוקים עומד איפוא על 15% מהלקוחות בתקופה בה עמדת תקן השירות על 85%; 13% מהלקוחות בתקופה בה עמד תקן האיכות על 87% ; 10% מהלקוחות בתקופה בה עמד תקן האיכות על 90%; 8% בתקופה בה עמד התקן על 92%, ו 5% בתקופה בה עמד התקן על 95%.

גריעה משיעור הניזוקים בגין ממצאי סקר צרכנים – כאמור לעיל, חברת הדואר לא נמנעה באופן מלא מלמסור את המידע אודות תקן האיכות של שירות דואר 24, ולא נסתרה טענתה כי המידע הוצג באתר המרשתת שלה לאורך כל התקופה . כעולה מסקר הצרכנים שהוגש בידי חברת הדואר, 27% מהלקוחות שעשו שימוש בשירות דואר 24 למדו אודות שירות זה מאתר המרשתת של חברת הדואר. באתר קיים מידע אודות תקן האיכות, כך שניתן להעריך כי 27% מהלקוחות שרכשו שירות דואר 24 בסניפי הדואר, נחשפו קודם לכן לתקן כתוצאה מהפרסום באתר המרשתת של חברת הדואר . לגביהם ניתן לקבוע "ממא קבוצתי" אודות העדר קשר סיבתי בין הנזק לבין היעדר הפרסום בסניפים . כלומר רק 73% ילקחו בחשבון.

לא מצאתי בנתונים הנוספים שבסקרים כדי להצדיק גריעה מקבוצת הניזוקים: כך, אינני סבורה כי יש לגרוע משיעור הניזוקים חלק יחסי בגין קבוצת הנסקרים שציינה כי עודכנה בידי פקיד הדואר כי יש סיכוי שלא כל המכתבים יגיעו תוך 24 שעות (19%). מדובר בסקר שנערך בשנת 2017, כשלוש שנים לאחר שהוגשה התובענה וכשנתיים לאחר שניתנה ההחלטה בבקשת האישור, שעה שחברת הדואר טוענת שבתקופה האחרונה הגבירה את היידוע בסניפים. נוכח כך, אין בנתון שמשנת 2017 כדי ללמד אודות המצב כפי שהיה בפועל בתקופה הרלבנטית. אכן, השאל ות הופנו אל מי שעשה שימוש בשירות ב-5 השנים האחרונות , אך השאלה האמורה (וכן השאלה הבאה) לא הבדילה בין מי שעשה שימוש בשירות עד לשנת 2015 לבין מי שעשה שימוש בשירות לאחר תקופה זו ועד לשנת 2017, כך שלא ניתן לבסס על ממצאיה נתון מכוחו ניתן להקטין את קבוצת הניזוקים.

אף אינני סבורה כי יש לגרוע משיעור הניזוקים בגין קבוצת המרואיינים שהעריכה שפחות מ- 80% מדברי הדואר מגיעים ליעדם תוך 24 שעות (42%). מדובר השאלה שנוסחה מוטה, משום שהוא כולל נתונים המכוונים לתוצאה המקווה בידי מזמין הסקר, נתונים שבלא הניסוח האמור, ייתכן מאוד שאינם מצויין בתודעתם הפעילה של הלקוחות בעת רכישת השירות (וכך נוסחה השאלה: "לאור העובדה כי בשירות ' דואר 24' של דואר ישראל המכתבים נשלחים למאות ישובים בכל רחבי הארץ, איזה חלק מהמכתבים שנשלחים נראה לך סביר שיגיעו תוך 24 שעות?"). יתר על כן, השאלה מדברת בהערכה אודות המצב בפועל באשר לשיעור המסירה תוך 24 שעות , ולא אודות תקן השירות באשר לשיעור המסירה. על ההבדל בין שני אלו עמדנו לעיל, ונראה שהשאלה שנשאלה והתשובה שניתנה לה איננה מבססת עילה להקטנת קבוצת הניזוקים . בנוסף אזכיר כי מד ובר בנתון שאיננו משקף דווקא את תודעת ההלקוחות כפי שהיתה בתקופה הרלבנטית, אלא בשנת 2017, לאחר השינוי הנטען. עוד יצויין כי מדובר בקבוצה שעשויה להיות חפיפה ניכרת בינה לבין הקבוצה שנחשפה לשירות מאתר המרשתת, שם מפורט תקן השירות (27% כאמור לעיל). אין לגרוע איפוא מן הפיצוי ומן הקבוצה בגין ממצאי שאלה זו.

אף הנתון אודות רמת שביעות הרצון מן השירות איננו מלמד דבר על קבוצת הניזוקים, ואין להתפלא על כך שלא מעט מן המשתמשים היו שבעי רצון מן השירות, משום שכאמור, על פי התקן, 87% ממשתמשי השירות צפויים ליהנות ממנו במלואו.

שווי הפיצוי
שווי הפיצוי בגין התקופה שבין ינואר 2008 עד מחצית יוני 2008, בה עמד התקן על 85% יחושב לפי סך המכירות שסווגו כ"מכירות במלאי" בתקופה זו, כמפורט בנספחי תצהיר הגב' בשמת שדה מיום 21.3.17, בצירוף מע"מ כשיעורו אז (משום שנרשם כיהנתונים אינם כוללים מע"מ) כשהוא נושא הפרשי הצמדה וריבית מיום 1.4.08 ועד למועד פסק הדין, וכשהוא מוכפל ב 0.03285 (30%*15%* 73%)

שווי הפיצוי בגין התקופה שבין מחצית השניה של יוני 2008 עד מחצית יוני 2009, בה עמד התקן על 90% יחושב לפי סך המכירות שסווגו כ"מכירות במלאי" בתקופה זו כמפורט בנספחי תצהיר הגב' בשמת שדה מיום 21.3.17, כשהוא נושא הפרשי הצמדה וריבית מיום 1.1.09 ועד למועד פסק הדין, כשהוא מוכפל ב0.0219 ( 30%*10%*73%)(לגבי התקופה בשנת 2008 יש להוסיף מע"מ כדין כאמור לעיל, משום שצויין במפורש כי הסכום איננו כולל מע"מ והנזק ללקוחות נגזר ממלוא התשלום, כולל מע"מ). לגבי יתר התקופה לא צויין כי הסכומים אינם כוללים מע"מ והטענה לא הועלתה במהלך שמיעת התיק ולא הוצגה לעדים , כך שאין להוסיף מע"מ).

שווי הפיצוי בגין התקופה שמ המחצית השניה של יוני 2009 עד מחצית מאי 2012, בה עמד התקן על 95% יחושב לפי סך המכירות שסווגו כ"מכירות במלאי" ו"מאו"ר" בתקופה זו כמפורט בנספחי תצהיר הגב' בשמת שדה מיום 21.3.17, כשהוא נושא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.1.11 ועד למועד פסק הדין, כשהוא מוכפל ב0.01095 (30%*5%* 73%)

שווי הפיצוי בגין התקופה שבין המחצית השניה של מאי 2012 עד תום פברואר 2015, בה עמד התקן על 87% יחושב לפי סך המכירות שסווגו כ"מכירות במלאי" ו"מאו"ר" בתקופה זו כמפורט בנספחי תצהיר הגב' בשמת שדה מיום 21.3.17, כשהוא נושא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.11.13 ועד למועד פסק הדין, כשהוא מוכפל ב 0. 02847 (30%*13%* 73%).

ב"כ הצדדים יערכו תחשיב בהתאם ועד ליום 5.9.17. יגישו פסיקתא ובה שווי הפיצוי. בהעדר הסכמה, יוגש באותו מועד תחשיב מטעם חברת הדואר, וב"כ התובע יהיו רשאים להגיב לו עד ליום 12.9.17, ואזיי תינתן פסיקתא.

בשים לב לטיבו, היקפו ואופיו של הנזק, תשלום הפיצוי ל כל חבר מחברי הקבוצה באופן אישי איננו מעשי. נוכח כך הוצעו כי הפיצוי לטובת חברי הקבוצה ייעשה על דרך חיוב חברת הדואר במתן שירות דואר 24 ללא גבית מלוא התעריף. ההצעה הקונקרטית של חברת הדואר היא שלקוחות העושים שימוש בשירות דואר 24 בסניפים, ישלמו עבור השירות את התעריף המוזל בו נושאים לקוחות העושים שימוש בשירות באמצעות "מכונה מביילת" המוחזקת ברשותם, לאחר שחוכרים הם אותה מחברת הדואר. מדובר בפער של כ 30% במחיר. להערכת חברת הדואר, מתן הנחות באופן זה יביא להנחה מצטברת בהיקף של כ-1,000,000 ₪ תוך חצי שנה. חברת הדואר מציעה ליתן הנחה זו עד אשר תצטבר לגובה סך הפיצוי כאמור.

בעת שנשמעו סיכומים תמך התובע באפשרות זו, אולם בטיעו ן מאוחר , עובר למתן פסק הדין, שינה התובע את טעמו וגרס כי אין מקום לפיצוי על דרך מתן הנחה כאמור, שאיננה ניתנת באופן פרטני לחברי הקבוצה.לטענתו הסעד ההולם הוא תשלום סכום על פי שווי הפיצוי לקרן לניהול וחלוקת כספים .

40. אכן, כאמור, מתן הנחה לכלל הצרכנים הרוכשים שירות דואר 24 בסניפים, לא יפצה פרטנית את כל אחד מחברי הקבוצה על פי שיעור נזקו. ואולם, בשים לב לכך שמדובר בשירות נפוץ שניתן בלעדית בידי חברת הדואר, מטבע הדברים בפועל יהנ ה מן ההנחה חלק גדול מחברי הקבוצה , בעת שימוש חוזר בשירות. כלומר מדובר ב"סעד אחר לטובת הקבוצה, כולה חלקה" וכנראה גם סעד "לטובת הציבור" כאמור בסעיף 20(ג)(1) לחוק תובענות ייצוגיות, אותו רשאי בית המשפט לפסוק מקום שפיצוי כספי לחברי הקבוצה איננו מעשי. יתרונו של הסעד המוצע על פני העברתם כספים לקרן הסטטורית הוא בהגעת נתח משמעותי מההטבה אל אנשים העושים שימוש בשירות דואר 24 בסניפים, ציבור שמטבעו צפוי שיחפוף באופן ממשי את ציבור חברי הקבוצה.

הוראת סעיף 20 (ג)(2) הקובעת כי בעת שנפסק פיצוי כספי לטובת הציבור יועבר הוא לקרן ייעודית שהוקמה בחוק, איננה שוללת אפשרות לפסיקת "סעד אחר" כאמור בסעיף 20 (ג)(1) על דרך פסיקת חיוב במתן הנחה מתעריף נוהג.

אומנם, סעד מעין זה עשוי לעורר קשים מעשיים במרבים המקרים. כגון – הקושי לוודא שמדובר בהנחה ריאלית המעניקה הטבה ממשית לציבור, ולא "משחק במספרים" ויצירת הנחה מדומה; הקושי לוודא שמדובר בהנחה שניתנת לטובת הציבור, ולא לצרכים שיווקיים של הנתבע ועוד. בענייננו פטורים אנו מקשיים אלו בעיקרם, משום ש מדובר בשירות הניתן בלעדית בידי חברת הדואר על פי תעריפים שאינם נקבעים בידיה. בנסיבות אלו, נראה כי מתן הנחה הוא פתרון ראוי שייטיב עם חברי הקבוצה ואף עם הציבור.

הדברים אמורים במשנה תוקף משברקע נמצא הליך שנפתח בבית משפט זה לפני זמן לא רב, להליכי הבראת חברה, הסדר נושים ומינוי בעל תפקיד בחברת הדואר עקב טענה לחדלות פרעון (פר"ק 26836-07-14 הרמטיק נאמנות (1975) בע"מ נ' חברת הדואר). מטבע הדברים גביית תעריף מופחת הוא סעד שהכבדתו על עסקי חברת הדואר פחותה מטבעה מתשלום סכום מיידי בידי חברת הדואר, ואף נימוק זה תומך בסעד של הנחה כשמדובר בתאגיד מסוגה של חברת הדואר ובהינתן מצבו בשנים האחרונות (ראו סעיף 20 (ד) לחוק).

לסיכום
41. מורה אני איפוא כי החל מיום 1.9.17, תגבה חברת הדואר מלקוחות הרוכשים בסניפים את שירות דואר 24, את התעריף הנגבה מלקוחות הרוכשים שירות זה באמצעות "מכונה מביילת". תעריף מופחת זה ייגבה מהלקוחות עד כיסוי סך הפיצוי בו מחוייבת חברת הדואר כאמור לעיל.

עם זאת, הואיל וקצב הצטברות ההנחות איננו ודאי והוא עלול להביא לפיצוי נדחה וממושך באופן שאיננו ראוי מוסיפה אני ומורה כי התעריף המופחת ייגבה אך עד ליום 31.8.18; 30 יום לאחר תום תקופת התעריף המופחת (ולא יאוחר מיום 1.10.18) תמסור חברת הדואר לבית המשפט דו"ח שייתמך בתצהיר של מבקר הפנים שלה, אודות היקף ההנחות שניתנו כאמור. נפל היקף הנחות זה מ שווי ה נזק כאמור לעיל, יועבר סך השווה ליתרה אל הקרן לניהול וחלוקת כספים שהוקמה מכוח סעיף 27א לחוק תובענות ייצוגיות, למטרות קידום צרכנות הוגנת.

42. משנתקבלה התביעה, תשלם חברת הדואר לתובע גמול בסך 50,000 ₪, תוך 30 יום. בנוסף, ובשים לב לאמות המידה שנקבעו בפסיקה ולשכ"ט שכבר נפסק, תשלם חברת הדואר לב"כ התובע בנוסף שכ"ט עו"ד בשיעור של 17.55% מסך הפיצוי (כולל מע"מ), זאת לאחר שזה יוודא כי כוסה שווי הפיצוי – על דרך הנחה או על דרך העברה לקרן -וידווח על כך לבית המשפט, אשר יאשר את תשלום יתרת שכר הטרחה. בשלב זה, תוך 30 יום ממתן פסק הדין, ישולם לב"כ התובע סך 180,000 ₪ על חשבון שכה"ט (סכום זה כולל מע"מ) . כמו כן, תישא חברת הדואר בהוצאות התובע בגין אגרה ובגין חוו"ד המומחה מר רפי סמית על פי ק בלות.

עד ליום 10.9.27, תפורסם הודעה בשני עיתונים יומיים אודות פסק הדין. נוסח ההודעה יתואם בין הצדדים ויובא לאישורי עד ליום 5.9.17. בהוצאות פרסום ההודעה תישא חברת הדואר. עותק מן ההודעה ישלח למנהל בתי המשפט לשם רישום בפנקס התובענות היצוגיות.

התיק יובא בפניי ביום 6.9.17.

ניתן היום, כ"ג אב תשע"ז, 15 אוגוסט 2017, בהעדר הצדדים.