הדפסה

בית המשפט המחוזי בירושלים ת"פ 60444-08-19

לפני
כבוד השופטת חנה מרים לומפ

בעניין:
מדינת ישראל

המאשימה

נגד

אמיר צלאח (עציר)

הנאשמים

גזר דין

רקע
הנאשם הורשע ביום 6.5.20 על-פי הודאתו, לאחר שחזר בו מכפירתו בעקבות הסדר טיעון, בעבירות לפי סעיף 7(א) בצירוף (ג) ל פקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג - 1973, בכך שביום 15.8.19 בביתו שבמחנה פליטים שעפאט בירושלים, החזיק בסם מסוכן מסוג הרואין במשקל של 181 גרם. הסם היה מחולק ל-276 מנות. הסם הוסלק בתוך גרב אשר הוחזקה בחדר נעול בבית הנאשם בו נהג לאחסן את בגדיו.

הצדדים לא הגיעו להסכמה לעניין העונש. ב"כ הנאשם לא ביקש לקבל תסקיר שירות מבחן בעניינו של הנאשם, וביקש לדחות את מועד הטיעונים לעונש למועד קרוב. בגדרי הסדר הטיעון הוסכם, כי הנאשם יוכל לטעון שקיבל את הסמים מאחר והחזיק בהם למשך כיממה, והמאשימה לא תביא ראיות לסתור טענה זו.

טיעוני הצדדים
ב"כ המאשימה טענה, שהערכים המוגנים שנפגעו כתוצאה ממעשי הנאשם הם הגנה על הציבור מפני ההשפעה הממכרת של הסמים. הפסיקה גם הכירה בנזק הנלווה מעבירות הסמים, שנגרמות למי שמתמכר והעבירות הנלוות בדרך כלל לעבירות מעין אלה. . עוד הוסיפה, שעל פי הפסיקה הנוהגת יש להחמיר בדינם של כל מי שממלא פונקציה בשרשרת העברת הסמים, ויש לראות בחומרה את עבירת ההחזקה שלא לצריכה עצמית בדומה לעבירת הסחר.

אשר לפסיקה הנוהגת, טענה ב"כ המאשימה שמתחם העונש ההולם נע בין 3 שנות מאסר ל 5 שנות מאסר, והגישה פסיקה לתמיכה בטענותיה. אשר לנסיבות ביצוע העבירה, הדגישה ב"כ המאשימה כי מדובר ב-276 מנות של הרואין, כך שפוטנציאל הנזק הוא עצום, ומדובר בלשון המשפטית ב"הרעלת הציבור".

אשר למיקומו של הנאשם בתוך מתחם העונש ההולם, הרי שמדובר במי שעונשו צריך להיות בתחתית המתחם, וזאת נוכח החיסכון בזמן שיפוטי ולקיחת האחריות, אך אין מקום לחרוג ממתחם העונש ההולם מטעמי שיקום בהיעדר תסקיר והליך טיפולי יוצא דופן. בסופו של יום, עתרה המאשימה להטיל על הנאשם עונש מאסר בפועל בצירוף הענישה הנלווית של מאסר על תנאי וקנס, וכן כי בית המשפט יורה על השמדת הסמים.

בא כוח הנאשם תמה על עמדתה של המאשימה שכן, היא מתעלמת מכך שמדובר במי שהחזיק בסם למשך יממה ואין חולק כי הוא החזיק בו עבור אחר, כך שמתחם העונש ההולם בנסיבות אלו צריך להיות נמוך בהרבה מהמתחם לו עתרה המאשימה, והוא צריך לעמוד על עונש שמתחיל מ-12 חודשי מאסר. ב"כ הנאשם הגיש פסיקה לתמיכה בטענותיו. אשר לנסיבותיו האישיות של הנאשם, מסר כי מדובר בצעיר בן 25, ללא עבר פלילי, אשר לקח אחריות למעשיו, בשל מעצרו נדחתה חתונתו, וארוסתו וכל משפחתו נרתמו לתת לו עוגן רגשי. בא-כוחו ביקש להטיל עליו עונש מאסר קצר על מנת שיוכל לשוב לשגרת חייו, להקים משפחה ולחזור לנהל אורח חיים נורמטיבי.

אביו של הנאשם העיד לעונש ומסר כי משפחתו מנהלת אורח חיים נורמטיבי, הוא גידל את ילדיו בצורה טובה, הוא הופתע עם מה שקרה עם הנאשם וכעס עליו מאוד. אביו הבטיח לשמור עליו לאחר שישתחרר על מנת שלא יחזור על מעשיו. עוד הוסיף כי ארוסתו של הנאשם ממתינה לו על מנת להינשא מיד לאחר השחרור, וכן מסר כי הנאשם עבד בבית חולים בעבודות ניקיון טרם מעצרו.

הנאשם הסתפק בדברי ב"כ ולא ביקש להוסיף עליהם.

מתחם העונש ההולם
בע"פ 6747/11 מדינת ישראל נ' מערוף אבו רקיק (מיום 3.1.13) חזר בית משפט העליון על החומרה הטמונה בעבירות הקשורות בסמים והנזק הרב אשר הן גורמות לחברה. בית המשפט העליון הפנה לקביעה שנקבעה ב ע"פ 211/09 אזולאי נ' מדינת ישראל ([פורסם בנבו], 22.6.2010):

"הענישה בעבירות מסוג זה נועדה, קודם לכל, לשרת את מטרת הגמול לעבריין על עיסוק בסם העלול לסכן חיי אדם ולפגוע בבריאות המשתמשים בו; שנית, על העונש להעביר מסר חד-משמעי של הרתעה ביחס לעבריינים פוטנציאליים, ולשמש אות אזהרה אפקטיבי לכל מי שמתכוון לקחת חלק במערכת ההעברות והסחר בסמים, תהא אשר תהא הפונקציה אותה הוא ממלא בשרשרת זו של העברת הסם מיד ליד" (שם, בפיסקה 10, וראו גם, ע"פ 9482/09 ביטון נ' מדינת ישראל ([פורסם בנבו], 24.7.2011); ע"פ 5765/10 פלוני נ' מדינת ישראל ([פורסם בנבו], 5.6.2011); ע"פ 3570/09 אבו עמרה נ' מדינת ישראל ([פורסם בנבו], 3.5.2010)).

אשר לעוצמת הפגיעה בערך המוגן כאשר מדובר בסם מסוכן מסוג הרואין, יפים הדברים שנאמרו בע"פ 1945/13 עאמר אחמד נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 5.10.14), אשר נאמרו בהקשר לעבירת סחר בסמים אך ניתן ללמוד מהם גם לעניינינו:

"רבות נכתב ונאמר על חומרתן היתרה של עבירות הסמים, ובעיקר כאשר מדובר בסחר בסמים מסוכנים, המוגדרים כסמים "קשים", ועל כך איננו רואים צורך להכביר מילים. בית משפט זה הביע לא אחת את עמדתו, כי את נגע הסמים יש לשרש מן היסוד, וכי לנוכח הנזק העצום שמסבים עבירות הסמים, ובפרט כאשר מדובר בסמים מסוכנים כדוגמת הרואין, יש להיאבק בתופעה על ידי הטלת עונשים מרתיעים על המעורבים בכל שרשרת תעשיית הסם. עם זאת, ברי כי כל מקרה ומקרה יבחן לפי נסיבותיו המיוחדות, תוך התחשבות, בין היתר, בכמות הסם ובטיבו, בעברו הפלילי של הנאשם, במצבו האישי והמשפחתי, ובנסיבות ביצוע..."

עמדת בית המשפט העליון וכן העובדה שהמחוקק קבע לצד עבירת החזקת סם שלא לצריכה עצמית, עונש מאסר של 20 שנה, מלמדים על כך שמדובר בערך חברתי ממעלה ראשונה.

סעיף 40 ג' ל חוק העונשין קובע, כי בקביעת מתחם העונש ההולם על בית המשפט להתחשב בנסיבות הקשורות בביצוע העבירה בהתאם לסעיף 40 ט' לחוק העונשין. מנסיבות ביצוע העבירה עולה כי הנאשם החזיק כמות שהיא פי כ-600 מהחזקה הקבועה בחוק, הסם היה מחולק ל-276 ומדובר בסם במדרג חומרה גבוה. מנגד, אין חולק כי הנאשם החזיק בסמים ליממה אחת לאחר שקיבל אותם מאחר.

אשר לענישה הנוהגת אשר הציגה ב"כ המאשימה, מדובר בנסיבות בהן החזיקו הנאשמים בסמים שלהם ולא בשביל אחרים, או שהחזיקו בסמים ביחד עם משקל או ברחוב, דבר המחזק את הקשר בין החזקת הסם לבין הסחר בו, בעוד שכאן אין חולק כי הנאשם החזיק בסמים לזמן קצר בשביל אדם אחר. אשר לענישה הנוהגת אותה הציג ב"כ הנאשם, היא מתייחסת בעיקרה לנאשמים אשר עברו הליכי שיקום, כאשר בית משפט החליט שלא למצות עימם את הדין, ולהעדיף את אפיק השיקום, ולכן מדובר בעונשים החורגים ממתחם העונש ההולם.

סקירת הענישה הנוהגת מלמדת כי העונשים שהוטלו הם מאסר בפועל ממש לתקופות ממושכות הנעות בין 18 חודשי מאסר ועד ל-48 חודשי מאסר בפועל, וזאת בהתחשב בטיב הסם, בכמות ובנסיבות תפיסת הסם. (ראה בע"פ 7196/11 מדינת ישראל נ' טיזאוי (19.6.12); בת"פ 24514-09-15 מדינת ישראל נ' פורת ואח' (2.1.17); ת"פ 58488-08-18 מדינת ישראל נ' ז'בניה (16.4.19).

בהתחשב בכל אלה אני סבורה כי מתחם הענישה ההולם, בנסיבותיו של תיק זה, כאשר מדובר בכמות סמים גדולה ובסם מסוכן במדרג חומרה גבוה ביותר , ומנגד מדובר בהחזקה קצרה עבור אחר, נע בין עונש של 15 חודשי מאסר בפועל ועד ל- 30 חודשי מאסר בפועל.

במקרה דנן, לא קיימים שיקולים אשר מצדיקים חריגה מהמתחם, לחומרה או לקולה, שכן בתיק זה לא התקבל תסקיר שירות מבחן על כן אין אופק שיקומי בעניינו של הנאשם. כמו כן לא עולה כי יש לחרוג ממתחם העונש ההולם מטעמי הגנה על הציבור בעניינו של הנאשם.

העונש המתאים
אשר לנסיבות שאינן קשורות לביצוע העבירה שקלתי, בין היתר, את גילו של הנאשם שהוא בן 25 שנים; רווק, מאורס המתעתד להתחתן עם שחרורו; הנאשם עבד טרם מעצרו וניהל אורח חיים נורמטיבי; הוא נעדר עבר פלילי; לקח אחריות מלאה למעשיו וחסך זמן שיפוטי משמעותי. משפחתו תומכת בו ותסייע לו לאחר שחרורו לחזור לדרך הישר. עוד התחשבתי בכך במי ששהה במעצר מזה כ-9 חודשים, וידוע כי תנאי מעצר קשים מתנאי מאסר.

עוד שקלתי את הצורך בהרתעת הנאשם בהיעדר אופק שיקומי, וכן את הצורך בהרתעת הרבים, ולעניין זה יפים דבריו של בית המשפט העליון בדבר הצורך במלחמה בתופעה ובמיגורה, תוך הטלת עונשים מרתיעים, שנאמרו מפי כב' השופט ס' ג'ובראן בע"פ 9482/09 שמעון ביטון נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 24.07.2011) בפסקה 24:

"אכן, נגע הסמים הפוגע קשות בחברתנו מחייב מלחמת חורמה והעונשים שיגזרו על ידי בתי המשפט בשל עבירות סמים צריכים להשתלב במאבק הכולל להדברת הנגע. על כן, יש ליתן משקל ממשי לשיקול ההרתעתי אל מול השיקולים האישיים, אשר משקלם יהיה נמוך יותר במקרים כגון אלה".

אשר על כן, ולאחר ששקלתי את הנסיבות לחומרה ולקולה, מצאתי להטיל על הנאשם עונש ברף התחתון של המתחם אך לא הנמ וך ביותר כדלקמן:
מאסר לתקופה של 18 חודשי מאסר, אשר ירוצו מיום מעצרו.

12 חודשי מאסר, הנאשם לא ירצה עונש זה אלא אם יעבור בתוך שנתיים מיום שחרורו על כל עבירת סמים מסוג פשע.

3 חודשי מאסר, הנאשם לא ירצה עונש זה אלא אם יעבור בתוך שנתיים מיום שחרורו על כל עבירת סמים מסוג עוון.

לא מצאתי להטיל קנס בהתחשב באורך המאסר ובכך שהנאשם החזיק בסם בשביל אחר למשך זמן קצר.

אני מורה על השמדת הסמים.

54678313זכות ערעור לבית המשפט העליון תוך 45 יום מהיום.

ניתן היום, כ"ג אייר תש"פ, 17 מאי 2020, במעמד ב"כ הנאשם והנאשם (באמצעות העברת קול דרך מערכת טלפונית, נוכח מצב החירום).