הדפסה

בית המשפט המחוזי בירושלים ת"פ 37175-07-20

לפני
כבוד ה שופטת חנה מרים לומפ

בעניין:
מדינת ישראל

באמצעות פרקליטות מחוז ירושלים (פלילי)
על ידי ב"כ עו"ד ברכה בן אדרת
המאשימה

נגד

מוחמד אבו עבסה

על ידי ב"כ עו"ד ויסאם לידאוי
הנאשם

גזר דין

רקע

הנאשם הורשע על פי הודאתו, במסגרת הסדר טיעון בכתב אישום מתוקן,  בשתי עבירות ניסיון ייצור וסחר בנשק לפי סעיף 144 (ב2)  בצירוף סעיף 25 לחוק העונשין התשל"ז-1977 (להלן: "החוק"), בשש עבירות החזקת נשק לפי סעיף 144(א)  לחוק, בעבירת קשירת קשר לביצוע פשע לפי סעיף 499(א)(1) לחוק, בעבירה קשירת קשר לביצוע עוון לפי סעיף 499(א(2) לחוק, בשתי עבירות סחר בנשק עבירה לפי סעיף 144(ב2) לחוק, בעבירת עסקה אחרת לפי סעיף 144(ב2) לחוק, ו בעבירת הובלת נשק לפי סעיף 144(ב) בצרוף סעיף 29 (א) לחוק.

במסגרת הסדר הטיעון לא הייתה הסכמה לעניין העונש וכל צד נותר חופשי בטיעוניו. בנוסף, ב"כ הנאשם לא ביקש לקבל תסקיר שירות מבחן טרם הטיעונים לעונש.

מהחלק הכללי של כתב האישום המתוקן עולה, כי במועדים הרלוונטיים לכתב האישום היה הנאשם חלק מחבורת צעירים אשר התגוררו באזור מחנה הפליטים שועפאט וענאתה החדשה. בחבורה היו חברים, בין היתר , האחים שעבאן, ומחמד לבית משפחת אטרש, בן דודם רמזי אטרש, יסאר אבו סנינה, בן דודו- כרם אבו סנינה ואברהים פקיה ( להלן: "החבורה"). החבורה שכרה יחד דירה במחנה פליטים בשכונת "דאחיית אל סאלם" לצורך פגישות משותפות ובני החבורה חלקו ביניהם את שכר הדירה ( להלן: "הבסיס").

במסגרת הקשרים של בני החבורה עם אחרים נהגו הנאשם ובני החבורה לסחור בכלי נשק, חלקי כלי נשק ותחמושת. בני החבורה בכלל והנאשם בפרט, שימשו כתובת לאנשי מחנה הפליטים וגורמים מחוצה לו הן לקניית נשק ותחמושת והן לסיוע אלים בפתרון סכסוכים. בני החבורה השתמשו, או לכל הפחות תכננו להשתמש, בכלי נשק אותם צברו לצורך שימוש בהם לצורך איום או פגיעה במי שפגע או שתכנן לפגע בבני החבורה.

בשיחותיהם הטלפונית של בני החבורה ניסו הנאשם ובני החבורה להסוות את הסחר בנשק ובאמל''ח באמצעות שימוש בשמות קוד שונים וברמיזות שהיו מובנות לבני החבורה ולעוסקים בתחום הסחר בנשק.

מעובדות האישום הראשון לכתב האישום המתוקן עולה, כי ביום 21.5.2020 בשעה 21:07 פנה עמאר בעראני נורי ( להלן:"בעראני"), תושב ענאתה החדשה אל הנאשם טלפונית, וביקש לקנות ממנו בית הדק לנשק מסוגM-16 מפני שבית ההדק של הנשק שהיה ברשותו נשבר. בעראני ליווה את שיחת הטלפון בשליחת הודעת תמונה באמצעות ישומון "ווסטסאפ" ובה תמונות בית הדק. בשעה 2:04 אור ליום 22.5.20 הציע הנאשם לבעראני שלוש אפשרויות לתיקון ורכישת חלק זה של הנשק, תוך שהוא מסווה נושא השיחה מילות קוד מעולם הרכב. על פי ההצעה הראשונה הוא ימכור לו חלק תחתון של נשק M-16 תמורת 4,500 ₪. אפשרות השנייה הייתה רכישת מספר חלקי נשק תמורת סך של 2,500 ₪. אפשרות שלישית היתה שהנאשם ידאג לתיקון הנשק באמצעות חלקים מאולתרים בחריטה בעלות של 1,100 ₪. בעראני התעניין באפשרות השלישית שהציע הנאשם, ושאל אם יש לנאשם צורך בבית ההדק השבור לצורך התיקון המאולתר. הנאשם השיב בחיוב, אך ציין שעלות התיקון המאולתר תיוותר 1,100 ₪. בעראני סיכם עם הנאשם, כי ימסור לו את הנשק. ביום ה -29.5.20 בשעה 18:35 התקשר הנאשם אל בעראני על מנת להתעניין בסחר בנשק או בחלקי נשק. בעראני שוב התלבט בין האפשרויות השונות שהוצעו על ידי הנאשם. הנאשם ציין, כי יוכל למסר לו את החלק התחתון של הנשק תמורת 4,200 ₪ או לבצע תיקון כולל חריטה , כך שהנשק יתוקן. עוד ציין הנאשם בפני בעראני , כי הוא לא מרוויח שקל מעסקה זו. בסיום השיחה סוכם , כי בעראני ישוב אל הנאשם עם תשובה. ביום 16.6.2020 בשעה 18:03 התקשר בעראני אל הנאשם על מנת לברר מה עלה בגורל הנשק שמסר לתיקון אצל אדם בשם מוחמד. עמאר אישר לנאשם , כי השאיר את הנשק לתיקון תמורת 1,100 ₪. והנאשם ציין בפני בעראני, כי לא תהיה אפשרות לרכוש את החלק התחתון של הנשק , וכי הנשק יתקבל חזרה כשהוא תקין.

מעובדות האישום השני לכתב האישום המתוקן עולה, כי ביום 13.6.2020 או קודם לכן החזיק הנאשם באקדח על מנת לסחור בו עם אחרים. ביום 14.6.2020 הציע הנאשם לבעראני לרכ וש ממנו אקדח תמורת סך של כ-30,000 ₪ והציג לו תמונה של האקדח. ביום 14.6.2020 פנה בעראני לנאשם וביקש ממנו לבוא לרכוש את האקדח, ולהביא לו בשלב זה חצי מהסכום. הנאשם סירב ו סיפר לבעראני כי מכר את כל כלי הנשק שהיו ברשותו , ונותר ברשותו רק כלי נשק אחד שהגיע אליו לפני יומיים והוא רוצה עבורו סך 37,000 ₪. בעראני השיב, כי סכום זה גבוה בשבילו. בהמשך שיחה זו שאל בעראני את הנאשם אם ברשותו תחמושת לאקדח 9 מ''מ, והנאשם השיב בחיוב והציע לבעראני לרכוש קרטון עבור 1,000 ₪. בעראני אמר, כי מדובר במחיר יקר. הנאשם השיב לו , כי המחירים האמירו , וכי כיום קרטון של נשק ארוך עולה 250 ₪. ביום 15.6.2020 בשעה 19:17 התקשר הנאשם אל עמאר על מנת להציע לו לרכש ממנו נשק. במהלך השיחה שאל אותו כמה כסף יש לו, בעראני השיב כי יש לו 10,000 ₪. הנאשם אמר לו, כי הדבר לא מספיק ל צורך קניית הנשק שברשותו. הנאשם שלח לבעראני תמונה באמצעות יישומון "ווסטאפ" של נשק מסוג M-16 , וציין בפניו כי נשק זה "אוכל כדורי אימא", כלומר כי ניתן להשתמש בנשק זה בתחמושת של נשק מסוג M-16. בעראני השיב לנאשם, כי הוא אינו מעוניין בנשק זה , אך הנאשם חזר והפציר בו לרכוש את הנשק , ואמר "היא טובה, מחיר אחושרמוטה, הבאתי לך אותה ב- 23,000 שקל, היא טובה".

מעובדות האישום השלישי לכתב האישום המתוק ן עולה , כי ביום 23.5.2020 נכח הנאשם בסמוך לאירוע ירי שאירע במספרה באזור מחנה הפליטים שועפאט, ושממנו נפגע אדם. הנאשם השתטח על הרצפה ולא נפגע מן הירי במקום. הנאשם סבר, כי האירוע בוצע על ידי נער ממשפחת עדוי. בעקבות האירוע התקשר הנאשם למספר רב של אנשים , בין היתר , לחברי החבורה כרם אבו סנינה, שעבאן אטרש, ואברהים פקיה ( להלן: "פקיה") וביקש "לגבות מחיר" ממשפחת עדוי וביקש, כי כולם ימתינו לו בסמוך לבסיס על מנת שילכו יחד. הנאשם זעם בגלל הסיכון שחש בעת הירי ואמר לפקיה, כי בכוונתו להביא את כלי הנשק שברשותו ו"לעבור בית בית ממשפחת עדוי".

מעובדות האישום הרביעי לכתב האישום במתוקן עולה, כי בחודש יוני 2020 או בסמוך לכך מכר הנאשם לגורם שזהותו אינה ידועה למאשימה נשק ארו ך שבכוחו להמית אדם, והחזיק ב-6 אריזות תחמושת המיועדות לאקדח.

מעובדות האישום החמישי לכתב האישום המתוקן עולה, כי מוחמד עלווי, גיסו של יסאר אבו סנינה, בן החבורה (להלן: "עלווי"), עובר ליום 14.6.2020 פנה אל הנאשם וביקש מ מנו למסור לו אקדח שברשותו לצורך חתונה שעתידה להתקיים ביום 15.6.2020, בה עלווי התכוון להשתתף ולעשות שימוש באקדח. ביום ה -14.5.2020 בשעה 21:26 פנה הנאשם אל אברהים פקיה וביקש, כי ימסור את האקדח השייך לו לעלווי על מנת שזה יעשה בו שימוש בחתונה. פקיה הודיע לנאשם , כי האקדח השייך לו חבוי אצל אדם אחר בעת הזו , אך יכול להוציא אותו מן המחבוא אם יזדקק לכך. בשעה 21:38 שאל עלווי את הנאשם האם יוכל למכור לו תחמושת. הנאשם אמר, כי י וכל למכור לו תחמושת במחיר יקר של 900 ש''ח. עלווי אמר שהוא זקוק לתחמושת "עבור עצמו" והוא זקוק לשתי חפיסות של כדורי תחמושת, והנאשם הסכים. בשעה 22:48 התקשר הנאשם לספק תחמושת בשם מחמוד סלאיימה (להלן: "מחמוד") על מנת לרכוש ממנו 4 או 5 קרטונים של תחמושת. הנאשם בירר עם מחמוד את מחיר התחמושת לנשק ארוך ולאקדחים. בשיחה התמקח הנאשם עם מחמוד, ואמר כי אם יסכים למכור לו בתמחור של 4.5 ש''ח לכדור תחמושת לנשק ארוך הוא מוכן לבוא אליו כעת ולרכש את התחמושת. מחמוד השיב, כי הוא תלוי בבן אדם אחר. הנאשם אמר בסיום השיחה , כי הוא מוכן לבוא ולקחת את התחמושת הלילה, אך מחמוד אמר כי הוא מציע לדחות את הגעת הנאשם למחר ת על מנת שיוכל לה יפגש עם האדם הנוסף. בסיום השיחה אמר הנאשם למחמוד, כי הוא סומך על יו שלא ימכור תחמושת זו לאחרים. בשעה 00:49 אור ליום 15.6.2020 רכש הנאשם ממחמוד 4 חפיסות עבור 700 ₪ ומכר אותם לעלווי. ביום זה מסר הנאשם את האקדח לעלווי על מנת שזה יעשה בו שימוש בחתונה.

מעובדות האישום השישי לכתב האישום המתוקן עולה , כי ביום 17.6.2020 או ימים ספורים קודם לכן, נוצר סכסוך בין משפחת ט' למשפחת אטרש כיוון שמשפחת ט' סברה כי בן משפחת אטרש ביצע מעשים מגונים בבת משפחת ט'. בשל החשש מנקמת משפחת ט' החלו בני החבורה להצטייד בנשק ותחמושת ולהתאסף עם כמויות גדולות של כלי נשק ותחמושת בבית משפחת אטרש, בעוד הנאשם בחלק מאותו הערב עמד עם בני החבורה בקשר טלפוני, וסייע להם בהצטיידות בנשק ובחלק אחר הצטרף אל יתר בני החבורה והחזיק עימם בנשקים שנאספו לצורך הסכסוך. בנסיבות אלו ביום 17.6.2020 בשעה 17:30 התקשר הנאשם לאחיו יזן וביקש כי ילך לביתו שלו, הסמוך לביתו של יזן, יעביר לו את הטלפון על מנת שהנאשם יוכל ל הסביר לאשתו וואפא היכן חבוי האקדח בביתו, וביקש מיזן כי לאחר מכן יקח את האקדח ויעביר אותו לחברי החבורה מוחמד אטרש ושעאבן אטרש נוכח הסכסוך , האמור. כעבור דקה התקשר הנאשם לטלפון של יזן ושוחח באמצעותו עם אשתו. הנאשם הורה לאשתו לקחת את הנשק שהיה חבוי בארונות בנעליים ובגרביים בבית , וכן חפיסת תחמושת שהייתה מצויה מעל מקרר בבית. בשעה 18:00 לערך מסר יזן את האקדח למוחמד אטרש על מנת שזה יחזיק בו לצורך הסכסוך. בסמוך לכך פנה הנאשם למחמוד סלאיימה וציין בפניו, כי משפחתו של שעבאן ומוחמד אטרש נקלעה לסכסוך וביקש , כי ימסר לו נשק לצורך הסכסוך. בנסיבות אלו ובמסגרת הסכסוך בשעה 22:22 פנה רמזי אטרש אל הנאשם וביקש ממנו להביא את הנשק הארוך שמכר לאחרונה. הנאשם הסכים לכך. רמזי ציין בפני הנאשם , כי בכוונתו להביא ארגז תחמושת. בעקבות בקשתו של רמזי פנ ה הנאשם אל מחמוד וביקש ממנו למסור את הנשק שברשותו ליזן לצורך "מלחמה" שעתידה להתרחש במחנה הפליטים שועפאט. כעבור מספר דקות התקשר הנאשם למוחמד אטרש, אשר שהה באותה עת בבית משפחת אטרש יחד עם אחרים מבני החבורה כשהם מחזיקים נשק רב ותחמושת. הנאשם שאל את מוחמד אטרש, אם יש צורך בנשק או אמל''ח נוספים וציין , כי ברשותו תחמושת לאקדח. מוחמד אטרש ציין באוזני הנאשם, כי העניינים הסתבכו עוד יותר. מוחמד אטרש ציין , כי הוא מעוניין בתחמושת נוספת הן לאקדחים והן לנשק ארוך. לאחר מכן מסר הנאשם ליזן ללכת לאס וף ממחמוד סלאיימה את הנשק המצוי ברשותו. יזן ציין בפניו שיש בידיהם מספיק נשקים, והנאשם התעקש שיזן ילך לאסף את הנשק האמור. יזן התקשר לסלאיימה על מנת לתאם את איסוף הנשק. אור ליום 18.6.2020 הגיעו נציגי משפחת אטרש להבנות עם נציגי משפחת ט' באמצעות שייח', ואלה מנעו את הצורך בשימוש בכלי הנשק.
טיעוני הצדדים לעונש

ב''כ המאשימה הדגישה בטיעוניה את חומרת עבירות הנשק. כמו כן הדגישה, כי הנאשם ה וא החבר הדומיננטי ביותר בביצוע העבירות, וחלקו היחסי באירועים גדול מאד , הגדול ביותר מבין בני החבורה שהועמדו לדין, שנים-עשר נאשמים ב שמונה כתבי אישום שונים.

אשר לנסיבות ביצוע העבירה- טענ ה ב''כ המאשימה , כי כתב האישום כולל שישה אישומים בעבירות נשק ועיקרם של אישומים 5-1 ה וא סחר בנשק. החומרה היתרה של אישום 1 הי א בכך שהנאשם לא רק ניסה לסחור בכלי נשק, אלא גם ניסה לתקן כלי נשק, ובכך ביצע ניסיון יצור כלי נשק. עוד הוסיפה ב''כ המאשימה, כי באישום השישי, אישום המכונה "אישום מלחמה" מדובר באירוע מתוכנן היטב. הנאשם יחד עם בני החבורה נערך לקרב יריות עם בני המשפחה היריבה. הנאשם היה אחד המעורבים המרכזיים בהיערכות ובהתחמשות , ומדובר בא ירוע שאילולא נעצר טרם שהחל, בשל הסולחה, סביר להניח שהיו לא מעט הרוגים ופצועים. בנוסף, לעניין פוטנציאל הנזק טענה ב''כ המאשימה כי ה וא חמור ביותר, שכן עבירות נשק טומנות בחובן פוטנציאל הרסני לפגיעה בשלום הציבור וביטחונו. לטענתה, יש צורך למגר תופעה זו ולתת משקל כבד לערך החברתי שנפגע כתוצאה ממנה. עוד הדגישה ב''כ המאשימה, כי הנזק הפוטנציאלי לעניין "אישום המלחמה" הינו גדול מאד. לטענתה, אירוע בסדר גודל של היערכות למלחמה בין שתי חמולות הינו בעל משמעות נוראית מבחינת הפגיעה הקשה בזכותם של אנשי השכונה לביטחון אישי ולשלווה.

אשר למתחם העונש ההולם טענה ב"כ המאשימה, כי לו הייתה עותרת לקביעת מתחם נפרד לכל אישום וממקמת את הנאשם בחלקו התחתון של כל מתחם, סיכום כלל המתחמים היה מביאה לתוצאה של כשש-עשרה שנות מאסר. עם זאת, לשיטתה יש לקבע מתחם אחד לכלל האישומים בהתאם למבחן הקשר ההדוק. על כן, עתרה למתחם עונש הולם אחד לכלל האישומים הנע בין תשע לשבע-עשרה שנות מאסר, לצד ענישה נלווית. המאשימה הפנתה לפסיקה לתמיכה בטענותיה.

ביחס לעונש המתאים- ב''כ המאשימה טענה , כי מחד גיסא, יש לזקוף לזכותו של הנאשם את הודאתו, את החיסכון בזמן שיפוטי ואת עברו הפלילי הנקי. מאידך גיסא , יש לזקוף לחובתו של הנאשם כי הוא מואשם בשישה אישומים שחומ רתם רבה מאד, ו בנוסף, כלי הנשק נשוא כתב האישום, לא נמצאו והנאשם לא סייע בתפיסתם.

לאור האמור , ביקשה ב''כ המאשימה למקם את הנאשם בחלקו התחתון של המתחם אליו עתרה, אולם לא בתחתית ו, לאור ריבוי האירועים וחומרתם, ולהטיל על הנאשם ענישה נלווית של מאסר על תנאי וקנס, שכן העבירה בוצעה בין היתר עבור בצע כסף.

מנגד, טען ב''כ הנאשם כי עובדות כתב האישום המתוקן מלמדות שהנאשם בפועל לא פגע באיש ו לא נתפס עם נשק כלל. לטענתו, מדובר בתיק של האזנות סתר שה וא יותר משפטי מאשר עובדתי, שהיה צריך להסתיים לכל היותר ב עבירה של קשירת קשר, שכן כתב האישום רובו ככולו מדבר על קשירת קשר, על ניסיון שלא הבשיל לידי מעשה, רב האישומים ה ם על החזקת תחמושת ותכנון שלא יצא לפועל. בנוסף טען, שהפסיקה אליה הפנתה המאשימה אינה רלוונטית, מאחר שפסיקה זו מדברת בסוכן אשר רכש נשקים שנתפסו מסוג M-16 ואקדחים טעונים. כל כן, לשיטתו, לא ניתן להשוות את המקרה של הנאשם שלפנינו לאותם המקרים. אשר לפוטנציאל הנזק לו טענה המאשימה, הוא לא התממש ויש לתת גדש על כך שהנאשם לא פגע באיש, ואין כל הוכחה שהרוויח כסף, או שהפיק רווח כלכלי מהמעשים המתוארים בכתב האישום המתוקן.

לטענת ב''כ הנאשם, אין שום בסיס עובדתי המצדיק את המתחם לו עתרה המאשימה , וכך גם אין פסיקה התומכת בה. לטענתו, נסיבות תיק זה הן יוצאות דופן, שכן מדובר על תיק רחב היקף מבחינת מספר עדים , אך הוא דל בראיות. עם זאת, על אף נסיבות חריגות אלו, הנאשם בחר להודות בכתב האישום המתוקן ולחסוך מזמנו של בית המשפט. מכאן, שיש ללמוד מכך על קבלת אחריות של הנאשם וחרטה על מעשיו.

עוד טען ב''כ הנאשם, כי על שלוש ה מעורבים נוספים באירוע (מחמוד סלאיימה, מוחמד אטרש ועלאווי) הוטלו עונשים קלים, אחד נדון לשישה חודשי מאסר , השני לתשעה חודשי מאסר, והשלישי לאחד עשר חודשי מאסר. על כן יש להתחשב בעונשים אלה בעת גזירת עונשו של הנאשם.

על כך השיבה ב''כ המאשימה , כי מוחמד אטרש שנדון לתשעה חודשים, הואשם בהחזקת נשק בלבד, ואילו שני הנאשמים הנוספים, מחמוד סלאיימה ועלאווי, לא הואשמו בעבירות נשק כלל אלא בעבירות אחרות, ועל כן, גזר דינם אינו רלוונטי.

אשר למתחם העונש ההולם, טען ב''כ הנאשם כי לעניין הסיפא של סעיף 144 הפסיקה קבעה מתחם שנע בין של''צ לחודשי מאסר בודדים שירוצו בעבודות שירות. לעניין הרישא של סעיף 144 שהוא עביר ה של החזקת נשק, הקשת רחבה יותר, ומתחילה בעבודות שירות ויכולה להגיע רחוק יותר, לאור המגמה המחמירה. ב''כ הנאשם עתר לקביעת מתחם אחד לכלל האישומים, שכן מדובר באישומים שאירעו במועדים סמוכים, והערכים המוגנים זהים. על כן עתר למתחם עונש ה ולם שהרף העליון שלו הוא 18 חודשי מאסר בפועל, והפנה לפסיקה בתמיכה לטענותיו.

לטענתו, יש למקם את חלקו של הנאשם ברף התחתון של המתחם, זאת לאור הודאתו בהזדמנות הראשונה וחיסכון בזמן שיפוטי משמעותי ויקר. בנוסף, ציין ב''כ הנאשם כי הנאשם נשוי, אב לחמישה ילדים קטינים, שהאחרונה שבהם נולדה בעת מעצרו, ילדיו מתגוררים כעת עם אשתו, עקרת בית שאינה נתמכת כלכלית על ידי אף אחת מהרשויות. עומדים כנגדם התראות על פינוי מהדירה בעקבות חוב שנצבר, וכן תשלומים בגין ריהוט שנרכש על ידו שלא כובדו בעקבות מעצרו. עוד הוסיף ב''כ הנאשם, כי טרם מעצרו הנאשם ניהל מעדניה ברמי לוי וה וא בחור נורמטיבי שלא הסתבך בתיקים אחרים, קודם האירוע ים ואף לא לאחריהם. ב"כ הנאשם ציין, כי חווית המעצר השפיע עליו מאוד ויש להתחשב גם בכך. סופו של דבר, עתר ב''כ הנאשם להסתפק בימי מעצרו של הנאשם ולהימנע מהטלת קנס.

אשתו של הנאשם גב' וואפה אבו עבסה העידה על המצב הקשה הסורר בביתה מאז שבעלה לא נמצא . יש להם חמישה ילדים : הגדול בן 7, ילד נוסף בן 6, ילד בן 5 וילד ב ן שנתיים וילדה בת 10 חודשים שנולדה בעת מעצרו של הנאשם, אותה הנאשם כלל לא ראה. לטענתה, מצבם הבריאותי של הילדים לא קל עקב היעדרות האב, ומצבם הכלכלי קשה מאד.

הנאשם בדבריו האחרונים הביע צער על מעשיו, ציין כי זאת הטעות הראשונה שעשה במהלך כל חייו , ומגיל 18 ועד גיל 28 מעולם לא נכנס לתחנת משטרה. הנאשם ביקש לחזור לאורח החיים שניהל טרם מעצרו, ל חיק משפחתו לביתו ול ילדיו, והבטיח כי לא ישוב על טעותו.

דיון והכרעה

מתחם העונש ההולם
בהתאם לאמור בסעיף 40ב' לחוק, העיקרון המנחה בענישה הוא עיקרון ההלימה, קרי: יחס הולם בין חומרת מעשה העבירה ונסיבותיו ומידת אשמו של הנאשם, לבין סוג ומידת העונש המוטל עליו. בעת קביעת מתחם העונש ההולם, על בית המשפט להתחשב בערך החברתי שנפגע, במידת הפגיעה בו, במדיניות הענישה הנוהגת ובנסיבות הקשורות לביצוע העבירה.

הערכים החברתיים עליהם יש להגן מפני אלה המבצעים עבירות בנשק, הם ההגנה על שלום הציבור וביטחונו, שמירה על שלמות גופו ורכושו של אדם ומניעת פגיעה משמעותית בו כתוצאה משימוש בנשק חם, על ידי מי שאינו מיומן בכך. בית המשפט העליון חזר פעם אחר פעם על החומרה הגלומה בעבירות נשק ועל פוטנציאל הפגיעה בנפש וברכוש שעלולים להיגרם כתוצאה מהשימוש בו. אשר לסוחרים בנשק הדגיש בית המשפט העליון כי יש לראות במשנה חומרה את מעשיהם, ועל כן יש להחמיר, ככלל, בענישתם של נאשמים שהורשעו בעבירות נשק בכלל ובעבירות סחר בנשק בפרט (ע"פ 319/11 מדינת ישראל נ' יאסין (5.12.11), ע"פ 1768/14 גנאיים נ' מדינת ישראל (22.7.14), ע"פ 7317/13 חג'אב נ' מדינת ישראל (19.5.14), ע"פ 8280/15 מוחמד גולאני נ' מ"י, (28.3.16)).

נשק, שהוא מטבעו כלי קטלני, עלול לעבור מיד ליד ולהגיע לידי גורמים שיבצעו באמצעותו עבירות פליליות חמורות, ואף לידי ארגוני טרור שיעשו בו שימוש באירועי טרור. על-כן, פוטנציאל הסיכון הנשקף מהסחר בו מחייב הטלת ענישה מחמירה ומרתיעה, ועל בית המשפט לתת משקל משמעותי יותר לאינטרס הציבורי ולצורך להרתיע עבריינים מלבצע עבירות דומות, על-פני הנסיבות האישיות של העבריין. כב' השופט צ' זילברטל חזר על כך בע"פ 6989/13 פרח נ' מדינת ישראל (25.2.14):

"בית משפט זה חזר לא אחת על הסכנה הרבה הטמונה בעבירות נשק "בעיקר בשל כך שעבירות מסוג זה מקימות פוטנציאל להסלמה עבריינית ויוצרות סיכון ממשי וחמור לשלום הציבור וביטחונו" (ע"פ 3156/11 זראיעה נ' מדינת ישראל, [פורסם בנבו] פסקה 5 (21.02.2012)). בהתאם, מדיניות הענישה הנהוגה בעבירות אלה היא מדיניות של ענישה מחמירה המחייבת בדרך כלל הטלת עונשי מאסר לריצוי בפועל גם על מי שזו הרשעתו הראשונה ( ע"פ 2006/12 מדינת ישראל נ' אסדי [פורסם בנבו] (28.3.2012), (להלן: עניין אסדי); ע"פ 7502/12 כוויס נ' מדינת ישראל, [פורסם בנבו] פסקה 6 (25.6.2013))"

המגמה להחמיר בענישה בעבירות נשק באה לידי ביטוי בשורה ארוכה של פסקי דין שניתנו על ידי בית משפט העליון, בין היתר, בע"פ 1323/13 רך חסן נגד מדינת ישראל ( 5.6.13), שם קבעה כבוד השופטת ע' ארבל:

"נוכח היקפן המתרחב של עבירות המבוצעות בנשק בכלל וסחר בנשק בפרט, וזמינותו המדאיגה של נשק בלתי חוקי במחוזותינו, התעורר הצורך להחמיר בעונשי המאסר המוטלים בעבירות אלה. אכן, "התגלגלותם" של כלי נשק מיד ליד ללא פיקוח עלול להוביל להגעתם בדרך לא דרך לגורמים פליליים ועוינים. אין לדעת מה יעלה בגורלם של כלי נשק אלה ולאילו תוצאות הרסניות יובילו – בסכסוך ברחוב, בקטטה בין ניצים ואף בתוך המשפחה פנימה. הסכנה הנשקפת לציבור כתוצאה מעבירות אלה, לצד המימדים שאליהם הגיעו, מחייבים לתת ביטוי הולם וכבד משקל להגנה על הערך החברתי שנפגע כתוצאה מפעילות עבריינית זאת, הגנה על שלום הציבור מפני פגיעות בגוף או בנפש, ולהחמיר את עונשי המאסר המוטלים בגין פעילות עבריינית זאת, בהדרגה".

זאת ועוד, מגמת ההחמרה בעבירות הנשק באה לאחרונה לידי ביטוי גם בדבריו של כב' השופט י' אלרון ברע"פ 5613/20 אלהוזייל נ' מדינת ישראל (25.08.20):
"עבירות בנשק הפכו בשנים האחרונות, למרבה הצער, לתופעה נפוצה בקרב אוכלוסיות שונות בחברה הישראלית, המביאה לעתים מזומנות לפגיעה בחפים מפשע ולאובדן חיי אדם. כתוצאה מכך, בית משפט זה שב וקבע כי מתחייבת החמרה ממשית בענישה על עבירות אלו, על מנת לשדר מסר מרתיע מפני ביצוען ".

עוד נאמר, כי ביעור תופעת נשיאת והחזקת כלי נשק בלתי חוקיים הוא אינטרס ציבורי חשוב ותנאי הכרחי למאבק בתופעות הפשיעה האלימה לסוגיה, ויש לעשות כן, בין היתר, באמצעות ענישה מחמירה (ראו למשל, דברי כב' השופט ע' גרוסקופף בע"פ 5446/19 מדינת ישראל נ' הוארי (25.11.19) , דברי כב' השופט א' שטיין בע"פ 1509/20 מדינת ישראל נ' נבארי (2.7.20), דברי כב' השופט מ' מזוז בע"פ 6277/20 קנאו דניאל היילי נ' מדינת ישראל (24.03.21)).

בחינת מדיניות הענישה הנהוגה מעלה, כי במקרים דומים הוטלו על נאשמים עונשי מאסר בפועל מאחורי סורג ובריח לתקופות משתנות, כפי שיפורט להלן:

בע"פ 5522/20 נזאר חלייחל נ' מדינת ישראל (24.02.2021) דחה בית המשפט העליון ערעור על גזר דינו של בימ"ש המחוזי, במסגרתו הורשע המערער בביצוע עבירות בנשק והשית עליו עונש של 36 חודשי מאסר בפועל; 12 חודשי מאסר על-תנאי; וקנס בסך של 5,000 ₪. בעקבות ההרשעה, הופעל גם עונש מאסר על-תנאי בן 5 חודשים, שנגזר עליו בעבר. מדובר במקרה בו שלושה נסעו ברכב בתוך כפר, כאשר המערער נשא עימו כלי נשק. בשלב כלשהו הגיעו השלושה לשביל עפר שבפאתי הכפר. בעודם שוהים במקום, סמוך לבתי מגורים, נורו שני כדורים מכלי-הרכב, באמצעות כלי-הנשק. בהמשך השלושה הגיעו לחניון הממוקם בסמוך למסגד ושם ביצע מי מנוסעי הרכב ירי אוטומטי באוויר, ולאחר זמן-מה בוצע ירי נוסף. סך הכל, נורו כ-20 כדורים באזור המסגד. בשלב זה, הבחין המערער בכוחות משטרה קרֵבים, ונמלט ברגל מן המקום, תוך שהוא משליך את כלי-הנשק במנוסתו. בסופו של דבר הגיע לבית שכניו, שם הסתתר עד שנעצר.

בע"פ 3793/20 השאם מורייחי נ' מדינת ישראל (23.11.20) דחה ביהמ''ש העליון ערעור על גז"ד של בימ"ש מחוזי, בגדרו הוטל על המערער עונש של 30 חודשי מאסר לריצוי בפועל ומאסרים מותנים בגין הרשעתו בעבירה של ניסיון לעסקה אחרת בנשק. מדובר במקרה בו קשר המערער קשר עם תושב הרשות הפלסטינית וכן עם אחרים, כאשר מטרת הקשר הייתה לבצע מכירה והעברה של אקדח, בצירוף מחסנית תואמת לנשק, מחזקתו של הסוחר בשטחי הרשות לידי הרוכש בישראל, בשם סואעד. המערער נסע עם סואעד למקום לא ידוע כדי לבדוק את הנשק. בתוך כך, בין הסוחר, המערער וסואעד סוכם, כי סואעד ירכוש את הנשק תמורת תשלום בגובה 30 אלף ש"ח וכי למחרת היום יועבר הנשק על ידי הסוחר לסואעד והמערער. הנשק הועבר לישראל ובדרכו לביתו של סואעד, נעצרו אחרים שהובילו אותו. חלקו של מערער היה כמי שתיווך בעסקת סחר בנשק.

בע"פ 1944/20 מדינת ישראל נ' מוחמד אמארה (02.09.20) דחה בית המשפט העליון ערעורים של שני הצדדים על חומרת העונש ועל קולת העונש, כאשר בית המשפט המחוזי הטיל על המערער עונש כולל ברף העליון של מתחם העונש ההולם (6-3 שנות מאסר) של 6 שנות מאסר בפועל, וכן הופעל מאסר על תנאי בן 24 חודשים, מחציתו במצטבר ומחציתו בחופף – כך שתקופת המאסר הכוללת היא 7 שנים. זאת לאחר שהורשע במסגרת הסדר טיעון, בעבירות של סחר בנשק שלא כדין; עבירות בנשק (החזקה ונשיאה); נהיגה ללא רישיון נהיגה תקף וללא פוליסת ביטוח תקפה. מדובר במקרה בו הפעילה משטרת ישראל סוכן משטרתי סמוי, שלו ולמערער היכרות קודמת השניים נפגשו בביתו של המערער, ובהמשך הצטרף לפגישה אחר שזהותו אינה ידועה. במהלך הפגישה הציעו המערער והאחר למכור לסוכן אמצעי לחימה שונים, ובין היתר, רובה סער " קלצ'ניקוב", תת מקלע " עוזון" תמורת 20,000 ש"ח, אקדח ברטה תמורת 15,000 ש"ח ומטעני חבלה. אמארה פנה לאחר ושאל אם יוכל להביא לו את ה"עוזון" עכשיו, והאחר השיב שכעת זה לא זמן מתאים. בהמשך הציג המערער לסוכן תת מקלע מסוג CZ ומחסנית ריקה שתואמת לנשק, הסביר לו על השימוש בהם והדגים את השימוש. הסוכן שילם לו 20,000 ש"ח במזומן עבור הנשק, והמערער מסר את הנשק לסוכן. בפגישה זו הציע המערער למכור לסוכן אמצעי לחימה שונים נוספים, ביניהם לבנות חבלה, נפצים, ורובה סער 44 MP תמורת 30,000 ש"ח, ואף הציג לסוכן חפץ שנחזה להיות אקדח תוך שהסביר כי הוא מוכר אותו תמורת 18,000 ש"ח ושביכולתו להשיג לסוכן אקדח כזה. בנוסף במועדים הרלוונטיים לכתב האישום נהג המערער ברכב ללא רישיון תקף וללא פוליסת ביטוח תקפה. בית המשפט העליון דחה את הערעורים לחומרה ולקולה וציין , כי ניתן היה להגיע לאותה תוצאה לו היה המערער נדון לחמש שנות מאסר , והמאסר המותנה היה מוטל כולו בחופף, כך שלאור התוצאה הסופית לא היה מקום להתערב בחומרת העונש.

בע"פ 1658/20 נור אלדין ג'מאחנה נ' מדינת ישראל (21.06.20) דחה בית המשפט העליון ערעור על גזר הדין שהושת על המערער על ידי בית המשפט המחוזי , במסגרתו הושתו על המערער עשרים וארבעה חודשי מאסר בפועל בניכוי ימי מעצר ו; שניים-עשר חודשי מאסר על תנאי; וכן קנס בסך 3,000 ₪, בגין עבירות של נשיאה והובלה של נשק ובר כישת נשק. מדובר במקרה בו המערער רכש לעצמו, שלא כדין, נשק מסוג M16 תמורת 2,000 ₪; זמן קצר לאחר מכן, עצרה המשטרה את המערער כשהנשק בידו. בית המשפט העליון לא התערב בעונש וציין כי הוא נוטה לקולה.

בע"פ 315/20 פתחי אבו טאה נ' מדינת ישראל (07.06.2020) דחה בית המשפט העליון את הערעורים על גזר דינו של בית המשפט המחוזי, במסגרתו הושת על המערערים עונשי המאסר בפועל של 54 על פאדל ו-36 חודשים על פתחי בגין עבירות נשק. במקרה הנדון מדובר על מקרה בו סוכן יצר קשר עם אחר על מנת לרכוש רובה מסוג " קרלו" תמורת 8,500 ש"ח. בהמשך, האחר התקשר למערער פתחי אשר כיוון את השניים למקום הימצאו ובידו נשק מסוג תת מקלע מאולתר, יורה שבכוחו להמית. הסוכן והאחר דרכו את הנשק ובדקו אותו. בסופו של דבר, שילם הסוכן 8,500 ש"ח במזומן לידי פתחי, ופתחי העביר את הכסף לידיו של אחר. בהמשך לכך, הנשק נבדק ונמצא שהוא יורה. עוד בהמשך לכך יצר האחר קשר עם הסוכן והציע לו לקנות שני נשקים מסוג "קרלו" – האחד תמורת 8,000 ש" והשני תמורת 7,500 ש"ח. האחר והסוכן נפגשו על המערער פאדל , אשר שאל את הסוכן האם הביא עמו כדורי תחמושת, והלה השיב בחיוב. לאחר מכן, הוביל פאדל את הסוכן ו האחר לחצר, וילד, שזהותו אינה ידועה, הביא נשק מסוג תת מקלע מאולתר. פאדל נטל את הנשק, דרך אותו והסוכן לקח מידיו את הנשק ובחן אותו. האחר ביקש מהסוכן כדור תחמושת על-מנת לבצע ירי בנשק, הסוכן נתן לו כדור תחמושת ו האחר טען את הנשק בכדור וירה ירייה אחת לאוויר בחצר הבית בה שהו. לאחר מכן, לקח הסוכן את הנשק לידיו, והעביר לידיו של פאדל סך 9,000 ש"ח תמורת הנשק. נפסק, כי בגין ביצוע עבירות של עסקאות בנשק יש להחיל מדיניות ענישה מחמירה במיוחד, כי המערערים היוו גורם משמעותי שאפשר את התממשות עסקאות הנשק, המהוות סכנה ממשית לשלום הציבור וערעורם על חומרת העונש נדחה .

ע"פ 4154/16 דהוד נ' מדינת ישראל (19.1.17) דחה בית המשפט העליון את ערעור המערער על גזר דינו של בית המשפט המחוזי, במסגרתו נקבע מתחם עונש הולם בשל כל אישום הנע בין 5-2 שנות מאסר. על המערער, שלחובתו עבר פלילי לא מכביד, נגזרו 45 חודשי מאסר וקנס בשל מכירתו יחד עם אחר אקדח ותחמושת לסוכן משטרתי ולאחר כחודש מכר לסוכן אקדח ורובה ציד מאולתר.

. העונש המֵרבי שנקצב בצד עבירת הסחר בנשק – הועמד על 15 שנות מאסר. עבירות הנשק ובעיקר סחר בלתי חוקי בנשק, עלולות להביא, בסופו של יום, לביצוע עבירות שלצידן אלימות קשה ואף חלילה לקיפוד חיי אדם וכן עלול להיגרם נזק גדול לביטחון המדינה, ועל כן מהוות שיקול משמעותי. העבירה של נשיאת נשק שלא כדין, חמורה יותר מהעבירה של החזקת נשק שלא כדין, שכן, נשיאת נשק ממוקמת קרוב יותר לסביבת התוצאה הפוגענית הפוטנציאלית, בהשוואה להחזקת נשק. בהתאם, העונש הקבוע לצד עבירת נשיאת הנשק הוא 10 שנות מאסר בעוד שהעונש הקבוע לצד עבירת החזקת הנשק הוא 7 שנות מאסר. עם זאת, "כבכל עבירה, גם בעבירות נשק קיים מדרג של חומרה, ושומה על בית המשפט להביאו בחשבון בבואו לקבוע את מתחם העונש ההולם" ( ע"פ 9702/16 אלוליאיה נ' מדינת ישראל, פסקה 8, ניתן ביום 13.9.17), על כן בקביעת מתחם העונש ההולם בעבירות נשק יש לתת משקל לסוג הנשק, נסיבות תפיסתו, מידת קטלניותו ולכמותו. כמו-כן, מיוחס משקל ממשי לתכלית הנשיאה.

אשר לנסיבות הקשורות בביצוע העבירה )סעיף 40 ט' לחוק) יש לתת את הדעת לשיקולים הבאים: מחד גיסא , עסקינן בעבירות שקדם להם תכנון מוקדם, באישום 3 ו-6 הנאשם היה דומיננטי, סייע ליתר בני החבורה להצטייד בנשקים והחזיק עימם בתחמושת שנאספה לצורך הסכסוך. גם באישו מים 4 ו -5 הנאשם ביצע עסקאות שלא נראה שהיו בלתי מתוכננות שכללו שיחות עם אחרים ומכירת תחמושת בפועל. כמו כן, הנאשם מכר פעמיים כלי-נשק שונים, אשר נזקם הפוטנציאלי רב, באישום 4 הנאשם מכר נשק ארוך שבכוחו להמית אדם והחזיק ב 6 אריזות ת חמושת המיועדות לאקדח. באישום 5 רכש הנאשם ארבע חפיסות תחמושת ומכר אותם לעלווי יחד עם האקדח שמסר לו על מנת שזה יעשה בו שימוש בחתונה. הנאשם הציע מגוון סוגי נשקים, הוא בקי בעולם הנשק במחיר כלי נשק ואף יודע כיצד לתפעל נשק והיכן ניתן לתקנו והכל בתמורה לבצע כסף . מאידך גיסא , שקלתי גם את העובדה שבסופו של יום לא נגרם נזק ממשי בגין העבירות בהם הורשע הנאשם, הנאשם לא עשה שימוש בנשקים, ולא היה שימוש בכלי נשק במסגרת אישומים 3 ו-6 לאור סולחה. באישום 2 הנשק לא נמכר ובחלק מהאישומים לא עולה, כי הנאשם הרוויח מעסקאות הנשק. מכאן, שמידת הפגיעה בערך המוגן הייתה בעוצמה בינונית.

לאחר שבחנתי את הערך החברתי שנפגע כתוצאה מביצוע העבירות שלפניי, את נסיבות ביצוע העבירות ואת מדיניות הענישה הנהוגה, ומאחר שאין מחלוקת בין הצדדים, כי יש לקבוע מתחם עונש הולם אחד לכל האישומים, הגעתי לכלל מסקנה כי מתחם העונש ההולם את העבירות שלפני, נע בין 4 שנות מאסר לבין 9 שנות מאסר , זאת לצד רכיבי ענישה נלווים.

סוגיית הסטייה מן מהמתחם

   במקרה דנן, לא קיימים שיקולים אשר מצדיקים סטייה מהמתחם, לחומרה או לקולה. שיקול ההגנה על שלום הציבור אינו מצדיק החמרה בעונשו של הנאשם, והצדדים אינם חלוקים כי עונשו צריך להיות ברף התחתון של מתחם העונש ההולם. השיקול השיקומי אינו מצדיק הקלה בעונשו, שכן מדובר במי שאין אופק שיקומי טיפולי בעניינו.

העונש המתאים
בגזירת העונש המתאים לנאשם, בגדרי מתחם העונש ההולם, יש להתחשב בנסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה (סעיף 40 יא' לחוק ). במסגרת זו מן הראוי לתת את הדעת לנסיבות שלהלן: הנאשם בן 28 שנים, נשוי ואב לחמישה ילדים קטנים שהאחרונה שבהן נולדה בעת מעצרו. טרם מעצרו ניהל אורח חיים נורמטיבי, עבד לפרנסתו וניהל מעדניה. הנאשם נטל אחריות למעשיו והביע חרטה עליהם ומעוניין עם שחרורו לנהל אורח חיים נורמטיבי. בנוסף, ה נאשם חסך זמן שיפוטי משמעותי. עוד יש להתחשב בכך שפרנסת המשפחה תלויה בנאשם, ומצבם הפיזי והכלכלי של אשתו וילדיו בכי רע. בנוסף, הנאשם שהה במעצר במשך אחד עשרה חודשים, וידוע כי ככלל תנאי מעצר קשים מתנאי מאסר , במיוחד בתקופת מגפת הקורונה. עוד יש לזקוף לזכותו, כי הוא נעדר עבר פלילי וזוהי מעידתו הראשונה והיחידה בפלילים ומאסרו הראשון .

עוד יש לתת דגש לשיקולי הרתעת הרבים, כפי שהדגיש כב' השופט שוהם בע"פ 7502/12 כוויס נ' מדינת ישראל (25.6.13) עת חזר על ההלכה שנקבעה ברע"פ 2718/04 אבו דאחל נ' מדינת ישראל ( 29.3.04):

"הסכנה הטמונה בעבירה החמורה של החזקת נשק מצדיקה הטלת עונשי מאסר לריצוי בפועל גם על מי שזו עבירתו הראשונה. בבוא בית המשפט לשקול את הענישה בעבירות מסוג זה, עליו לתת משקל נכבד יותר לאינטרס הציבורי ולצורך להרתיע עבריינים בכוח מלבצע עבירות דומות, על פני הנסיבות האישיות של העבריין ".

אשר למעורבים האחרים שנדונו באותה פרשיה, אין לגזור גזרה שווה מעניינם לעניינינו, שכן מעיון בגזרי הדין במערכת "נט המשפט" עולה, כי מ דובר במי שהורשעו בעבירות קלות יותר וחלקם בביצוע העבירות הוא מינורי. אטרש נדון לתשעה חודשי מאסר בפועל בשל האירוע באישום 6, כאשר חלקו אינו מרכזי והוא הואשם כמי שפעל בהנחיית הנאשם והורשע בעבירה של החזקת נשק. סליימה נדון ל-6.5 חודשי מאסר בפועל בשל עבירות של סחר בתחמושת וקשירת קשר לביצוע פשע בקשר לאירוע שבאישום 5 , כאשר פעל בהנחייתו של הנאשם.

באיזון בין השיקולים השונים, אני סבורה כי יש לגזור על הנאשם עונש ב רף התחתון של מתחם העונש ההולם , אך לא הנמוך יותר בהעדר אופק שיקומי ובשל שיקולי הרתעת הרבים . אשר על כן אני גוזרת על הנאשם את העונשים כדלקמן:

54 חודשי מאסר אשר ירוצו מיום מעצרו 26.7.20.

12 חודשי מאסר על תנאי שלא יעבור בתוך שלוש שנים מיום שחרורו על עבירות נשק מסוג פשע.

6 חודשי מאסר על תנאי שלא יעבור בתוך שלוש שנים מיום שחרורו על עבירות נשק מסוג עוון.

קנס בסך 3,000 ש"ח או 30 ימי מאסר תמורתו. הקנס ישולם ב-5 שלומים שווים ורצופים, החל מיום 1.1.23 ובכל ה -1 לחודש שלאחריו. לא ישולם תשלום במועדו או במלואו תעמוד יתרת הקנס לפירעון מיידי.

זכות ערעור לבית המשפט העליון בתוך 45 יום מהיום.

ניתן היום, י"ד סיוון תשפ"א, 25 מאי 2021, במעמד ב"כ הצדדים והנאשם.