הדפסה

בית המשפט המחוזי בירושלים ת"פ 21162-10-19

בפני
כבוד ה שופטת חגית מאק-קלמנוביץ

בעניין:
מדינת ישראל
ע"י פרליטות מחוז ירושלים (פללי)

המאשימה

נגד

1.יוסף אלפסי (עציר)
ע"י ב"כ עו"ד רועי פוליטי

2.Moura Edmar Campus
3.Batista Cassia Gomes

הנאשמים

גזר דין לנאשם 1

העובדות וטענות הצדדים

  1. נאשם 1 (להלן: הנאשם) הודה והורשע במסגרת הסדר טיעון בעבירה של ניסיון סחר בסמים, עבירה לפי סעיף 13 בצירוף 19א' לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש] התשל"ג-1973 וסעיף 25 לחוק העונשין התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין).
  2. על פי עובדות כתב האישום המתוקן, שני תושבי ברזיל שזהותם אינה ידועה במדוייק (המכונים קרינה וג'יימס) פנו אל נאשמים 2 ו-3 בתיק זה (להלן: הבלדרים), שהם תושבי ברזיל הסובלים ממצוקה כלכלית, ושכנעו אותם לשמש כבלדרים להעברת סמים לישראל תמורת סכום של 3,000 ₪ לכל אחד מהם . לבלדרים ניתן כסף לצורך רכישת בגדים ופריטים שישוו להם מראה של תיירים בעלי אמצעים, וביום 29.9.19 הם הגיעו לסאו פאולו, שם נמסרו לכל אחד מהם 100 כמוסות המכירות קוקאין והם בלעו אותם וכן נטלו תרופות להקלת בחילה וליצירת עצירות כך שיוכלו לשמור את הסמים בגופם. ביום 24.9.19 הגיעו הבלדרים לישראל כשהסמים בגופם והציגו מצג לפיו הם בני זוג שנישאו לאחרונה. הבלדרים נבדקו ונעצרו על ידי משטרת ישראל ושתפו פעולה. הם אושפזו ופלטו מגופם את הסמים. במסגרת שיתוף הפעולה הבלדרים הודיעו למפעיליהם שהם מוכנים למסירת הסמים, וכשהתעורר חשד אף טיילו ב ירושלים והעבירו תמונות וסרטון, כדי להוכיח שהם חופשיים. ביום 29.9.10 הודיע אדם בשם משה לנאשם כי לישראל הגיעו 2 ק"ג סמים מסוג קוקאין. הנאשם הסכים לקבל את הסמים, תוך שסוכם כי לאחר שיקבלם יעביר למשה 170,000 דולר בהעברה לחשבון בנק לסין. הנאשם אמר למשה כי "הסחורה צריכה להיות חזקה כדי שנעבוד". משה מסר לנאשם את כתובת מלונם של הבלדרים ותמונות לצורך זיהויים. משבוששו הבלדרים להגיע, פנה הנאשם מספר פעמים אל משה כדי לברר את מועד הגעתם, ונעצר בפתח המלון כשהוא מחפש את הבלדרים על מנת לקבל מהם את הסמים.
  3. כאמור, הנאשם הודה בכתב האישום המתוקן במסגרת הסדר טיעון. ההסדר כלל גם הסכמה לכך שהנאשם יטען כי התשלום שהיה אמור לקבל על מעורבותו באירוע עמד על 5,000 דולר, והמאשימה לא תביא ראיות לסתור עובדה זו. לא היתה הסכמה לעניין העונש.
  4. ב"כ המאשימה עמדה בטיעוניה על חומרת העבירה והערכים הנפגעים כתוצאה משימוש בסמים, הכוללים נזקים ישירים למשתמשים, אשר במקרים רבים נופלים על החברה, וכן נזקים עקיפים כתוצאה מהצורך במימון צריכת הסמים. היא ציינה כי העבירה בוצעה לאחר תכנון מראש, כשהנאשם קיבל הודעה ממשה וצירך לאירוע אדם נוסף, וכן אמר שהסם צריך להיות חזק כדי שימשיכו לעבוד יחד בעתיד. עוד הוסיפה ב"כ המאשימה כי חלקו של הנאשם באירוע דומיננטי, וכי מדובר בכמות גדולה ובעבירה שבוצעה במסגרת עסקת סחר בינלאומית.
  5. התובעת הפנתה לפסקי הדין שניתנו בע"פ 2173/16 הישאם אבו צעלוק נ' מדינת ישראל (3.11.16); ע"פ 7952/15 מדינת ישראל נ' אילון ישראל שץ (15.2.16); ע"פ 1598/13 עלי אלהואשלה נ' מדינת ישראל (17.7.14); ע"פ 371/10 לובאני מהראן נ' מדינת ישראל (24.5.10); ע"פ 6029/03 מדינת ישראל נ' גולן שמאי פ"ד נח(2) 734 (9.2.14) . כמו כן הוגש גליון הרישום הפלילי של הנאשם, הכולל הרשעות בעבירות שונות, ביניהן עבירות סמים ואלימות, שבגינן נדון הנאשם בעבר לעונשים שונים כולל עונשי מאסר קצרים.

עמדת המאשימה היא כי מתחם הענישה נע בין 4-8 שנות מאסר בפועל, ומקומו של הנאשם באמצע המתחם לאור עברו העשיר והרלוונטי מחד גיסא, ולנוכח הודאתו והח יסכון בזמן מאידך גיסא. היא ביקשה לגזור על הנאשם מאסר בפועל לתקופה של 72 חודשים, וכן מאסר ותנאי וקנס.
6. אשתו של הנאשם העידה לעניין העונש. לדבריה היא והנאשם נשואים 24 שנים והורים לשבעה ילדים, היא חולה בניוון עצמות והנאשם היה המשענת שהחזיקה את הבית הן מבחינה כלכלית והן בתפקוד הבית. לדבריה מאסרו של הנאשם מקשה מאד על בני המשפחה, ואחת מבנותיהם סובלת במיוחד ומצבה הנפשי הידרדר. העדה הוסיפה הנאשם היה המפרנס וכי המשפחה נתונה בחובות כבדים והציגה ראיות לכך. לדבריה היא כועסת על הנאשם בשל מעשיו.
7. ב"כ הנאשם ציין כי הנאשם בן 43, נשוי ואב לשבעה, עובד בשיפוצים וסובל מקשיים כלכליים לאורך שנים. עברו הפלילי ישן ברובו מלבד העבירה האחרונה שביצע, והרשעותיו בעבירות סמים הן בעבירות של שימוש עצמי בלבד, כך שעברו הפלילי דליל ואינו ממין העניין. עוד הוסיף הסניגור כי הנאשם איננו "ברון סמים" וכי התשלום תמורת הסמים לא היה אמור לצאת מכיסו של הנאשם והוא היה אמור לקבל סכום מוגדר של 5,000 דולר, סכום קטן לאין שיעור משווי הסמים. הנאשם, כך נטען, הוא חוליה בשרשרת, והעובדה שנמנע מלהוביל אל החוליה שמעליו מצביעה על הסכנה שבכך.
הסניגור טען כי הנאשם ביצע את המעשה על רקע מצוקה כלכלית, בפועל הוא לא קיבל את הסם ולא נגרם נזק של ממש. הוא נמנע מניהול הוכחות וחסך זמן שיפוטי. מאסרו של הנאשם פוגע פגיעה קשה במשפחתו, הן במצבה הכלכלי של המשפחה והן בתחומים אחרים. לנאשם אף נולדה נכדה בתקופה בה הוא שוהה במעצר.
8. בנוגע לפסיקה הנוהגת טען הסניגור כי הפסיקה בעבירות מסוג זה מגוונת. הוא הפנה לפסקי הדין בע"פ 8340/14 עובדיה לביא נ' מדינת ישראל (10.3.15); רע"פ 5996/09 אקרם עכילה נ' מדינת ישראל (26.7.09); ע"פ 3820/09 מדינת ישראל נ' חיים אוחיון (6.9.09); ת"פ (מרכז) 332-10-16 מדינת ישראל נ' אלון פרג (3.8.17).
עוד ציין ב"כ הנאשם כי עקרון השוויון מחייב להביא בחשבון את עונשם של שני הנאשמים האחרים בתיק זה, הבלדרים, אשר נדונו בהסכמה לתקופת מאסר של 15חודשים. לטענתו מעשיהם של הבלדרים חמורים בהרבה, שכן הם הורשעו בעבירה מושלמת והנאשם בניסיון בלבד. בנוסף נדרשים עומק, תכנון ותעוזה רבה כדי להעביר את הסם בגופם של הבלדרים, במעברי גבול ובטיסה ממושכת. הוא הוסיף כי לא יכולים להתעורר קשיים ראייתיים מהותיים כאשר מדובר בתפיסת סמים בתוך גופם של אנשים, וכי גם שיתוף הפעולה של הבלדרים עם הרשויות לא היה ביוזמתם, ולאחר שעוכבו וגופם החל לפלוט את חבילות הסם, אין פלא שהבלדרים הסכימו לצמצם את נזקיהם ולשתף פעולה. גם הטיעון שריצוי מאסר קשה יותר לאסיר שאינו נמצא בארץ מוצאו נשלל על ידי הסניגור כאשר ארץ המוצא היא ברזיל. וטענות הנוגעות למצבם הכלכלי של הבלדרים מתקיימות, לטענתו, גם לגבי הנאשם. הסניגור ביקש לקבוע כי תפקידו של הנאשם היה מעין המשך של הבלדרות ולגזור את עונשו מהעונש שהוטל על הבלדרים.
מתחם הענישה נע, לטענת ב"כ הנאשם, בין 10-25 חודשי מאסר בפועל, והנאשם מצוי בשליש התחתון של המתחם.

דיון והכרעה
9. אין מחלוקת באשר לחומרת העבירה בה הורשע הנאשם. רבות נאמר ונכתב אודות הנזק הנגרם משימוש בסמים, במיוחד סמים מסוג קוקאין שהם סמים "קשים". מלבד הנזק הישיר הנגרם למשתמשים, וסכנת ההתמכרות, קיימים גם מעגלים רחבים יותר של פגיעה, הן בשל מצבם של המשתמשים והן בשל העבירות המבוצעות במקרים רבים לצורך מימון צריכת הסמים. הפצת הסמים במקרה זה נעשתה במבצע מורכב ומתוחכם של ייבוא הסמים מברזיל כמתואר לעיל. הנאשם אמור היה להיות חלק חיוני בשרשרת הפצת הסם. התיאום בינו לבין מעורבים אחרים והדברים שהשמיע מצביעים על מעורבות ממשית בעסקי הסמים ועל כוונה לשתף פעולה בהמשך. עם זאת תפקידו במערכת ז היה מוגבל, וחלקו בתמורה היה מצומצם ועמד על 5,000 דולר בלבד. במקרה זה בסופו של הדבר העסקה לא הושלמה, הסמים לא הופצו ולא נגרם נזק. אולם הנאשם אינו אחראי לתוצאה זו.
10. בהתאם לפסיקה בעבירות מסוג זה, המלחמה בסמים חלה על כל חוליה בשרשרת, כולל המדרג הנמוך של שרשרת ההפצה. כמו כן נפסק כי בעבירות סמים, ובעיקר בעבירות הפצת סמים, שיקולי הרתעה מקבלים את הבכורה וגוברים על שיקולים אישיים. (ע"פ 1274/16 אסמעא עווד נ' מדינת ישראל (6.10.16) ). לפיכך גם העובדה שפעל על רקע קשיים כלכליים תועלתה אינה רבה.
11. הצדדים הפנו לפסיקה הנוהגת בעבירות דומות. פסק דין נוסף שיש להביא בחשבון בהקשר זה הוא גזר דינם של הבלדרים, נאשמים 2 ו-3 בתיק זה. נאשמים אלו נדונו במסגרת הסדר טיעון לעונש מוסכם שעיקרו 15 חודשי מאסר בפועל. כפי שציין הסניגור, חלקם של נאשמים אלה אינו קטן משל הנאשם. בשונה מהנאשם, הם נטלו חלק בתהליך שסופו בהפצת סמים "קשים" בארץ אחרת שאינה ארצם, למען בצע כסף. נדרשת תעוזה ונכונות גבוהה כדי להכניס את הסמים לגופם, באופן המעמיד אותם בעצמם בסכנה, ולאחר מכן לעבור טיסה ממושכת וגבולות בינלאומיים כשהם מבריחים סמים. יש טעם בדברי הסניגור גם באשר לנסיבות שהביאו אותם לשיתוף פעולה עם רשויות החקירה בישראל.
בדומה לבלדרים, גם הנאשם הודה והורשע וחסך זמן שיפוטי. משלא הובא על ידי המאשימה נימוק לשוני מהותי בין הנאשמים בתיק זה, עקרון השוויון מחייב לייחס משקל של ממש לעונשם של הנאשמים האחרים שנגזר דינם, במיוחד כאשר העונש שהוטל עליהם היה עונש מוסכם שהמאשימה סמכה את ידיה עליו.
12. עיינתי בפסקי הדין אליהם הפנו הצדדים וכן בפסיקה נוספת. אציין אחדים מהם: עניין אלון פרג הנ"ל, בו הורשעה הנאשמת בשני אירועים של ייבוא סמים. אמנם מדובר בסם מסוג חשיש אך בכמות גדולה יותר ובנוסף לסם מסוג אל.אס.די. אפנה גם לפסקי דין נוספים המוזכרים שם, שנסיבותיהם דומות: ת"פ (מרכז) 22080-10-16 מדינת ישראל נ' לבדב (6.7.17); ת"פ (ת"א) 33745-01-13 מדינת ישראל נ' דסונה (28.10.13).
13. בענייננו, הנאשם הורשע כאמור בעבירת ניסיון בלבד. חלקו במסכת האירועים היה חיוני אך לא מורכב במיוחד, והסכום שהיה אמור לקבל עבור מעשיו אינו גדול במיוחד ביחס לשווי הסמים.
לאור כל האמור אני סבורה שמתחם העונש ההולם במקרה זה נע בין שנתיים לארבע שנות מאסר.
14. באשר לעונש הראוי בתוך במתחם, אשת הנאשם העידה באשר למצבה הקשה של המשפחה ולקושי הרב הנגרם לבני המשפחה, הן נזק כלכלי והן נזקים רגשיים ואחרים. אולם למרבה הצער כל עונש מאסר גורם לפגיעה קשה בבני המשפחה. בעבירות סמים נקבע , כאמור , שיש להעדיף את שיקולי ההרתעה על פני הנסיבות האישיות.
לנאשם הרשעות קודמות אך רובן ישנות. עבירות הסמים בהן הורשע הן עבירות של שימוש עצמי בלבד.
15. הנאשם הודה, נטל אחריות וחסך זמן שיפוטי ניכר. עונשם של נאשמים 2 ו-3 רלוונטי גם באשר לנסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה ולשיקולים שבמסגרת המתחם, בהתאם לסעיף 40 יא(9) לחוק העונשין. אני סבורה שעונשו של הנאשם מצוי בשליש התחתון של מתחם הענישה, ולנוכח עונשם של המעורבים האחרים אף למטה מזה.
16. לאור כל האמור אני גוזרת על הנאשם עונש כמפורט להלן:
1. מאסר בפועל למשך שנתיים בניכוי ימי מעצרו.
2. מאסר על תנאי ל-6 חודשים למשך 3 שנים על כל עבירת סמים שהיא פשע.

זכות ערעור לבית המשפט העליון תוך 45 יום.
בשל מצב החירום פסק הדין הודע לב"כ הנאשם, אשר ימסור אותו לנאשם.