הדפסה

בית המשפט המחוזי בירושלים ת"פ 18974-11-15

בפני כב' הנשיא אהרן פרקש
המאשימה
מדינת ישראל

נגד

הנאשם
עומר אלפרוק עבידייה (עציר)

<#2#>
נוכחים:

ב"כ המאשימה דפנה אברמוביץ עו"ד מפרקליטות מחוז ירושלים (פלילי)
הנאשם הוריו וב"כ עו"ד איליא תאודר
מתורגמנית בית המשפט לשפה הערבית הייא

פרוטוקול

ב"כ המאשימה: הגענו להסדר טיעון. מגישה לבית המשפט הודעה על הסדר טיעון חתומה על ידי הצדדים. כתב אישום מתוקן במסגרת ההסדר. אדוני יוכל לראות שבמסגרת ההסדר הורדה הוראת חיקוק, אך העובדות נשארו כפי שהן, ולעניין ההסדר הצדדים טוענים במשותף לעונש מאסר של 30 חודשים, החל מימי מעצרו. הנאשם עצור מיום האירוע 2.11.15. לגבי המעצר על תנאי ורכיב הפיצוי, הצדדים יטענו בקצרה, ולפני הטיעונים ל עונש מבקשים להעיד את המתלוננת שנמצאת באולם.

ב"כ הנאשם: אני מאשר את הסדר הטיעון. הקראתי לו את כתב האישום המתוקן, הסברתי את ההסדר והסברתי שבי המשפט אינו כפוף להסדר, הוא מבין ומודה בכתב האישום המתוקן. מוסכם שהמתלוננת תחקר.

הנאשם: קראתי את עובדות כתב האישום המתוקן, אני מודה ומאשר את האמור בו.

<#3#>

הכרעת דין

על יסוד הודאתו של הנאשם בעובדות כתב האישום המתוקן, במסגרת הסדר הטיעון אליו הגיעו הצדדים, אני מרשיעו בניסיון חבלה חמורה בנסיבות מחמירות, עבירה לפי סעיף 335(א)(1) בצירוף סעיף 333 לחוק העונשין, התשל"ז – 1977.
<#4#>

ניתנה והודעה היום ט"ו אדר א' תשע"ו, 24/02/2016 במעמד הנוכחים.

אהרן פרקש, נשיא

המתלוננת גב' ל.ב. לאחר שהוזהרה כדין:
משיבה לשאלות ב"כ המאשימה:
ש. אנחנו מתמקדים למה שקרה אחרי האירוע, ביום 2.11.15 תספרי את התחושות ומה שרצית לספר החל מהאירוע בהקשר הנזק.
ת. באותו יום שהוא תקף אותי הייתי רק בתחילה של הסיור, והיה לי עוד סיור ועוד סיור שהיה אמור להיות ופגישה אחרי זה. היה לי יום מלא עבודה שבמקום להגיע לעבודה הייתי צריכה להגיע למשטרה בית חולים, עד 23:00 אז בהמשך השבוע וגם בעצם עד היום, אני עסוקה עם התיירים שהיו איתי, הוא התאשפז בגלל בעיה עם הלב שלו, הייתי צריכה לטפל בהם, הם תיירים ולא מבינים עברית וכו'. הייתי צריכה לקחת אותם לביטוח לאומי, למשטרה, לטפל בהם וגם בעצמי, זה לקח הרבה זמן שלא יכולת לעוד.
ש. כמה זמן.
ת. אני עצמאית, אני מדריכת טיולים, כל יום אנו שיש לי טיול, או שאני מחפשת עבודה. ויום למדריך קבעו את זה למינימום 860 ₪ ליום. זה משמעותי מאוד. חצי יום זה לפחות חצי מהסכום. יכול להיות שזה 1,000 ₪ ליום, זה פרטי תלוי. גם בעלי הוא מינהל עמותה, הוא מגייס כספים, הוא לא יכל לעבוד באותו יום הוא היה איתי. פספסתי הרבה עבודה בגלל דיונים, להגיע לפה זה לא פשוט, עולה לי כסף. גם התבטלה הרבה עבודה, אנשים שמעו את זה וזה פוגע בפרנסה. חודשיים אחרי זה התבטלו סיורים בגלל מה שקרה, פחד להגיע לעיר העתיקה ולטייל איתי. וגם באופן כללי זה פוגע בפרנסה של התיירות, ולכל התושבים של העיר העתיקה, לא רק יהודים. בהמשך הבת שלי בת 14 מקבלת טיפול חרדה מכל מה שקרה. הבן שלי התקשר אליו חבר אמר שהוא חושב שאמא שלו הייתה בפיגוע, אז הוא מצא את זה באינטרנט, כולם ראו את זה. כל הילדים שלי וגם המשפחה שלי בחו"ל שמעו את זה, לפני שיכולתי להתקשר, הייתי עסוקה דיממתי וצריכה להגיע לבית חולי, לא הרגתי טוב, לא התקשרתי וכל המשפחה שמעו לפני שיכולתי לדבר איתם. זה הפחיד את הילדים והם סובלים מזה.
ש. את אומרת שראו את הסרטון שאת מדממת, ואנחנו גם על בסיס העובדות של כתב האישום תיארנו את המצב הרפואי. יש לך משהו להוסיף בעניין הזה של הנזק הרפואי שקרה לך.
ת. מצד אחד היה נס שאני הולכת עם מטפחת ושכבה עווה מתחת. לולא זאת הנזק היה גרוע, עדיין זה לא השתפר, היו לי תפרים בראש, עדיין זה מגרד וכואב, כל הזמן אני חושבת על זה. כל בוקר אני הולכת וזוכרת את מה שהוא עשה, ועדיין כואב לי.

ב"כ הנאשם: אין לי שאלות.

טיעונים לעונש:
ב"כ המאשימה: אנו מבקשים לקבל את ההסדר כפי שהוגש, הגענו להסדר כי חשבנו שהוא מאזן בצורה נכונה וראויה בין העדר עבר פלילי של הנאשם, גילו היחסי צעיר ועל מנת לא לגרום לפגיעה במתלוננת שתצטרך לקחת חלק ארוך יותר בהליך מאשר חלק שלקחה בו עכשיו. לעניין המאסר על תנאי, משאירים לשיקול דעת בית המשפט ומבקשים מבית המשפט לקבוע מאסר על תנאי כמובן בעבירה בה הורשע, ובעבירות רלוונטיות, עבירות תקיפה.
לגבי הפיצוי אנחנו לא ננקוב כאן בסכום, מכיוון שאנו סומכים על שיקול דעתו של בית המשפט. אני מבקשת מביתה משפט להתחשב גם בעובדות כתב האי שום המתוקן בסעיף מס' 6 שם פרטנו שסבלה המתלוננת מפצע מדממת בראשה, ונזקקה לארבעה תפרים וחבישה, הופנתה באמבולנס והיתה שעות. שמענו את המתלוננת ושמענו את הנזקים הישירים והפחות ישירים, הגרורות כפי שנגרמו. כולל חרדה ממנה סובלת בתה, עוגמת נפש שנגרמה לה, תסכול, חשש להגיע למקום עבודתה, מקום בו הותקפה, מבקשת לסיים ולהזכיר לבית המשפט ולנאשם, שבנס האירוע נגמר כפי שנגמר, אך מבקשת מבית המשפט בשני הפרמטרים להתחשב בכך שהתוצאה הייתה יכולה להיות הרבה יותר חמורה.

ב"כ הנאשם: אני מבקש לכבד את הסדר הטיעון. חסכנו מזמנו של בית המשפט. היו לנו שלוש ישיבות בתיק הזה, עד שדיברנו עם הפרקליטות והגענו להסדר.
אני לא חושב שהעונש שהוסכם הוא קל, לדעתי הוא כבד. לא רוצה להיכנס לזה, אבל אנחנו הסכמנו להטיל עליו שנתיים וחצי, למרות שלדעתי היו הרבה מקרים אחרים שלא הושת עונש כזה. אנחנו בסופו של דבר זו הייתה תחילתו של הנאשם, גם את המשפחה וגם כפי שאמר אדוני בדיון הקודם, לנסות ולסיים את התיק הזה בהסדר סגור.
לאור כל זאת אבקש לכבדו.
לעניין הפיצוי, מבקש שלא להטיל פיצוי כלשהו. פיצוי פלילי שונה מפיצוי אזרחי בעקבות הרשעת הנאשם במיוחס. שמה אם תבחר המתלוננת לעשות את זה, יש לאדם את הזכות והכלים על מנת לבדוק את כל מה שהועלה כאן מבחינת העבודה, כמה מקבלים ביום, כמה עבדה, אם עבדה או לא עבדה, אם ביקרה פעמיים בבית החולים או כל יום. את העניין הטיפול בילד או בילדה. לכל זה יש את הכלים שלו שיכולים להיות בפני בית המשפט אחר בהרכב אחר שנתמך במסמכים מסוימים. לא קיבלנו מסמכים על כמה מקבלים כמה ימים היא לא הלכה לעבודה. לכן אני חושב שזה לא המקום לבקש את זה, היא יכולה וזכותה לבקש מה שהיא רוצה בתביעה אחרת.
אדוני יודע שבמקרים כאלו מוטלים לפעמים פיצויים בבית משפט זה ובשלום. אני יכול גם לתאר אך הפיצוי הפלילי לא בא על מנת לפצות את המתלונן אלא יש דרכים אחרות לעשות את זה.
אני מבקש לאור כל מה שאמרתי מדובר בנאשם ללא כל הסתבכות קודמת, מדובר בתלמיד באוניברסיטה לתואר שני, היה מה שהיה, אנחנו גם כפי שאדוני יודע מזה תקופה גם חיים במצב שהוא לא נורמאלי, מה שהגענו אליו למרות שחושב שמעל הרף המקובל, הוא סביר, אפשר לקבלו ולתת לו הזדמנות.

הנאשם: אני מספק במה שאמר עוה"ד שלי. ואם תרשה לי שאני אלחץ יד להורים שלי.
לשאת בית המשפט מה עבר בראש שעשה מה שעשה, התשובה שאינני יודע. לא התכוונתי ולא יכולתי להשתלט על זה.

<#5#>
גזר דין

נגד הנאשם הוגש כתב אישום מתוקן, במסגרת הסדר טיעון אליו הגיעו הצדדים. בכתב האישום נאמר כי ביום 2.11.15 בשעה 10:00 או בסמוך לכך, עמדה המתלוננת, ילידת 1970, מדריכת טיולים במקצועה, עם זוג תיירים מארה"ב ברחבה החיצונית הסמוכה לשער יפו בעיר העתיקה בירושלים, וזאת לצורך הדרכת סיור עבורם. באותה עת לבשה המתלוננת חצאית ג'ינס ארוכה וכיסוי ראש ורוד לראשה. המתלוננת עמדה עם זוג התיירים והסבירה להם על המקום ועל תוכן הסיור. מספר דקות לאחר מכן הגיע הנאשם למקום מכיוון כיכר צה"ל. הנאשם הבחין במתלוננת ובזהותה היהודית והחל ללכת לכיוונה, ומיד לאחר מכן התהלך באיטיות מסביב למתלוננת ולזוג התיירים, ותצפת לעברם. באותה עת החזיק הנאשם בידו בקבוק זכוכית.
לאחר כדקה, ניגש הנאשם למתלוננת, פנה אליה ואמר לה, סליחה, ומיד לאחר מכן החל להכותה בראשה מספר פעמים בבקבוק הזכוכית, וזאת ממניע גזעני ובשל היותה של המתלוננת יהודייה. במהלך המכות נשבר בקבוק הזכוכית על ראשה של המתלוננת. בעקבות התקיפה נפלה המתלוננת לרצפה, ואילו הנאשם ברח מהמקום.

כתוצאה מתקיפה זו סבלה המתלוננת מפצע מדמם בראשה, אשר הזקיק ארבעה תפרים וחבישה. כמו כן פונתה המתלוננת לבית החולים באמבולנס ונזקקה להשגחה של מספר שעות בחדר המיון.

הנאשם הואשם בניסיון חבלה חמורה בנסיבות מחמירות, עבירה לפי סעיף 335(א)(1) בצירוף סעיף 333 לחוק העונשין, התשל"ז – 1977.

במסגרת הסדר הטיעון הודה הנאשם בעובדות כתב האישום המתוקן והורשע.
בין הצדדים הוסכם כי ייגזר על הנאשם עונש של 30 חודשים של מאסר בפועל, בקיזוז ימי מעצרו. עוד הוסכם כי הצדדים יהיו חופשיים בטיעוניהם לעניין השתת פיצוי ומאסר על תנאי.

במסגרת הבאת ראיות לעונש, העידה המתלוננת על הנזק הנפשי שנגרם לה ולבני משפחתה וכן על הנזק הכספי שנגרם לה עקב פציעתה וחוסר יכולתה לצאת להדרכת טיולים, בעבודתה כעצמאית.

ב"כ הצדדים ביקשו לאשר את הסדר הטיעון, אשר לטענתם מהווה משום איזון ראוי ונכון בעניין העבירה בה הודה הנאשם, וכן בשים לב להודאה עצמה ולחיסכון בזמנו של בית המשפט.
הנאשם לא מצא לנכון להוסיף לדברי בא כוחו, אולם מסר כי המעשה שעשה נעשה מתוך דחף שלו היה לו הסבר לכך.

לאחר שנתתי את דעתי לטענות ב"כ הצדדים, ובשים לב להודאתו של הנאשם בעובדות כתב האישום המתוקן, וכן לחיסכון בזמנו של בית המשפט ובמסגרת הסדר הטיעון ועל פי ההלכה הפסוקה כי דרך כלל יכבד בית המשפט הסדר טיעון אליו הגיעו הצדדים (ע"פ 1958/98 פלוני נ' מדינת ישראל), וכן בשים לב לטענות ב"כ הצדדים כי עונש המאסר מהווה משום איזון ראוי כבמקרים דומים, וכן בשים לב לכך שהנאשם נעדר עבר פלילי, אף כי יתכן כי המדובר בעונש מתון יחסית, אני מאשר את הסדר הטיעון אליו הגיעו הצדדים.

אין ספק כי המדובר במעשה חמור מצדו של הנאשם, אשר פגע לא רק במתלוננת עם השפעות על מצבה הנפשי ועל עבודתה והכנסותיה, כמו גם על בני משפחתה, אלא כפי שטענה גם על הגעתם של תיירים לעיר העתיקה בירושלים והפגיעה בסוחרי העיר העתיקה וכל הסוחרים בירושלים, כתוצאה מהעדר התיירות, וזאת עקב תחושתם לחוסר בטחון, כתוצאה ממעשהו של הנאשם, ומקרים דומים של דקירות וירי בשערי העיר העתיקה בירושלים. מעשה כפי שעשה הנאשם, ואחרים דוגמתו מהווים משום הרתעה של אזרחי מדינת ישראל ותיירים להגיע לירושלים בכלל ולעיר העתיקה בפרט, דבר שיש בו כדי לפגוע בצורה ממשית ומוחשית בחיי התושבים כולם, ובמסחר המתנהל בעיר.

רשמתי לפניי כי הנאשם לא מצא לנכון להביע חרטה על המעשה שעשה, ואף לא להתנצל בפני המתלוננת שנכחה באולם בית המשפט במהלך כל הדיונים בעניינו.

לאחר שנתתי דעתי לדברי המתלוננת, לטענות ב"כ הצדדים לרבות לעניין הפיצוי אשר יושת על הנאשם ובמסגרת הסדר הטיעון, ובשים לב לשיקולים שעל בית המשפט לשקול על פי תיקון 113 לחוק העונשין, אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים:

  1. 30 חודשים של מאסר בפועל, אשר יחלו להימנות מיום 2.11.15.
  2. 8 חודשים של מאסר על תנאי, והתנאי הוא שהנאשם לא יעבור במשך שלוש שנים מיום שחרורו ממאסרו על עבירה בה הורשע על פי כתב האישום דנן, וכן על כל עבירת תקיפה.
  3. פיצוי למתלוננת בסך של 10,000 ₪. הפיצוי ישולם ב – 10 תשלומים חודשיים שווים ורצופים, של 1,000 ₪ כל תשלום, החל מיום 1.8.16.

היה ולא ישולם סכום כלשהו במלואו ובמועדו, כי אז יעמוד כל הסכום לפירעון מיידי.
4. הפיצוי ישולם לקופת בית המשפט.
5. ב"כ המאשימה תעביר את פרטי המתלוננת למזכירות בית המשפט על מנת שזו תעביר למתלוננת את התשלומים אותם ישלם הנאשם.

<#6#>

ניתן והודעה היום ט"ו אדר א' תשע"ו, 24/02/2016 במעמד הנוכחים והנאשם .

אהרן פרקש, נשיא

הוקלד על ידי מיכל ברמלי