הדפסה

בית המשפט המחוזי בירושלים ת"א 74108-01-19

בפני
כבוד ה שופטת שירלי רנר

תובעת

קרית מלך - קריה נאמנה בע"מ

נגד

נתבעים

  1. בית הלל- ניהול והשקעות בע"מ
  2. עו"ד אלעד הלוי

החלטה

בקשה לעיכוב הליכים לפי סעיף 5(א) לחוק הבוררות, תשכ"ח-1968.
1. התביעה עניינה הסכם מיום 28.4.15 בין התובעת לבין הנתבעת 1 בנוגע לקרקע אשר עליה התעתדו הצדדים להקים פרוייקט בנייה באמצעות קבוצת רכישה. בהסכם נקבעה חלוקה בין הצדדים בכל הנוגע לרווח היזמי ולדמי הניהול וכן החלוקה במקרה של הפסדים. הנתבע 2, שהינו בעל המניות של הנתבעת 1, חתום על ההסכם כערב להתחייבויות הנתבעת 1.
בכתב התביעה נטען כי הנתבעים מסרבים לקיים את ההסכם, אינם משלמים לתובעת את המגיע לה ומסתירים ממנה את כל הפרטים ואת מצב הפרוייקט. כסעדים נתבעו קיום ההסכם, דין וחשבון אודות הפרוייקט ופיצוי כספי בגובה האחוז מדמי הניהול והרווח היזמי לו זכאית התובעת לטענתה.
בכתב התביעה צויין כי אמנם קיימת במסגרת ההסכם תניית בוררות לדון בפני הרב פרבשטיין, ברם הנתבע 2 אינו צד להסכם ולאור המפורט בכתב התביעה הרב פרבשטיין אינו יכול לשמש כבורר אובייקטיבי.
2. בבקשה לעיכוב הליכים התבקש בית המשפט להורות על העברת הסכסוך לבוררות בפני הרב יעקב פרבשטיין וזאת לנוכח קיומה של תניית הבוררות בהסכם ולאחר שכל תנאי סעיף 5(א) לחוק הבוררות התקיימו בנסיבות העניין. נטען כי הליך הבוררות כבר החל ואף ניתנו מספר החלטות במסגרתו ואף הוגשה על ידי הנתבעים תביעה כנגד התובעת ובעליה. עוד צוין כי מחלוקת קודמת בין הצדדים נדונה אצל הבורר לאחר שהוגשה תביעה על ידי הנתבעת.
נטען כי יש לדחות כל טענה של התובעת כנגד זהות הבורר עליו הוסכם בין הצדדים וכי דווקא התובעת היא שעמדה על מינויו של הבורר הספציפי עליו הוסכם עובר לחתימה על ההסכם בין הצדדים. נטען כי ככל שלתובעת טענות כנגד הבורר עליה לנקוט בהליך המתאים – המרצת פתיחה להעברת הבורר מתפקידו.
עוד נטען כי יש לדחות את הטענה כי הנתבע 1 אינו צד להסכם הבוררות שכן הוא חתום על ההסכם מושא התביעה כערב ולפיכך כפוף להליך הבוררות ואילו הטענה בדבר הרמת מסך המופיעה בכתב התביעה אינה אלא ניסיון לחמוק מהליך הבוררות בין הצדדים, ואין לה כל הצדקה בנסיבות המקרה. לטענת הנתבעים הכלל הוא, למקרה שיקבע כי תניית הבוררות אינה חלה על הנתבע 2, שהצורך בפיצול הדיון אינו מצדיק הפקעת הסכם הבוררות ואינו בגדר טעם מיוחד להימנע מעיכוב הליכים כאמור בסעיף 5(ג) לחוק, כפי שהמצב במקרה הנוכחי, מה גם שככל שיקבע שהנתבע 2 אינו צד להליך הבוררות הוא נכון להצטרף אליו.
3. בתגובת התובעת לבקשה נטען כי לא מתקיימת בוררות בין הצדדים אלא בין צדדים אחרים. בנוסף, מכתב התביעה עולה כי הבורר, הרב פרבשטיין, הוא זה אשר לחץ על נציג התובעת להגיע להסכם והיה צד להסכם ולפיכך אינו יכול לשמש בורר אובייקטיבי. עוד נטען כי הבורר היה מעורב בעניין התובענה בהליך אחר ונחשף לטענות הנתבע 2 שלא בפני התובעת ואף הביע עמדתו בעניין זה באופן המונע ממנו לשמש כבורר. נטען כי בנסיבות התובעת איבדה אימון בבורר.
עוד נטען כי נפלו פגמים בכריתת הסכם הבוררות בכך שההסכם נשוא התביעה היה חלק ממסכת הסכמים בין הצדדים כשההבנה הייתה כי כל ההליכים שיתקיימו יתנהלו בבוררות על פי דין תורה, אלא שבסיס הסכמי זה נשמט כאשר אחד ההסכמים מבורר בבוררות "אזרחית" לאחר שהוגש כתב תביעה לבית משפט. נטען כי עמידת הנתבעים על תניית הבוררות היא חוסר תום לב בנסיבות שבהן לא קיימו את החוזה עד כה.
4. בתגובת הנתבעים נטען כי התובעת מודה בכך שטרם הגשת התביעה הגישו הנתבעים תביעה אצל הרב פרבשטיין. עוד נטען כי לא ברור למה הכוונה כי הרב פרבשטיין היה צד להסכם, וכי הוא לא היה בורר במסגרת ההליך האחר אליו התייחסה התובעת ובכל מקרה מדובר בהליך אחר לגמרי עם עילות אחרות. אשר לטענה כי נפל פגם בכריתת ההסכם נטען כי אין קשר בין ההסכם נשוא התביעה לבין ההסכמים האחרים.

הכרעה
5. סעיף 5 לחוק הבוררות קובע כי:
5. (א) הוגשה תובענה לבית משפט בסכסוך שהוסכם למסרו לבוררות וביקש בעל-דין שהוא צד להסכם הבוררות לעכב את ההליכים בתובענה, יעכב בית המשפט את ההליכים בין הצדדים להסכם, ובלבד שהמבקש היה מוכן לעשות כל הדרוש לקיום הבוררות ולהמשכה ועדיין הוא מוכן לכך.
          (ב) בקשה לעיכוב הליכים יכול שתוגש בכתב ההגנה או בדרך אחרת, אך לא יאוחר מהיום שטען המבקש לראשונה לגופו של ענין התובענה.
          (ג) בית המשפט רשאי שלא לעכב את ההליכים אם ראה טעם מיוחד שהסכסוך לא יידון בבוררות.

6. בסעיף 18 להסכם בין התובעת לנתבעת 1 נקבע כי "כל דו"ד בין הצדדים יתברר עפ"י ד"ת בפני הרב יעקב פרבשטיין שליט"א מרחוב הראם 13/1, אלא אם יגיעו הצדדים להסכמה על בוררות אחרת".
אין מחלוקת כי מדובר בתניית בוררות בהסכם בין התובעת לנתבעת 1. בנסיבות גם מתקיימים יתר התנאים הנדרשים בסעיף 5(א) לצורך עיכוב ההליכים (לדיון בתנאים אלו, ר' ס. אוטולנגי, בוררות דין ונוהל (מהד' רביעית, 2005, כרך א', בעמ' 255 ואילך)). גם אם לא הוכיחו הנתבעים כי בין הצדדים כבר מתנהל הליך בוררות, התובעת אינה טוענת כי פנתה קודם להגשת התביעה לנתבעת 1 וביקשה לקיים הליך בוררות והאחרונה סירבה לכך. טענת התובעת ולפיה אין ראיה כי הנתבעת 1 הגישה תביעה לבורר קודם להגשת ההליך הנוכחי אינה רלוונטית באשר לא נדרש לשם עיכוב ההליכים כי הנתבע יפנה לבורר קודם להגשת התביעה נגדו, אלא אך נדרש כי היה מוכן לעשות את כל הדרוש לקיום הבוררות ועדיין מוכן לכך. למעלה מן הנדרש יצויין כי מנספח א' לתגובת התובעת לבקשה עולה לכאורה כי כן נעשתה פנייה מצד הנתבעים לבורר קודם להגשת התביעה הנוכחית.
עוד לא שוכנעתי מטענת התובעת ולפיה נחתמה תניית הבוררות תחת לחץ באופן המצדיק את ביטולה. מדובר בטענה גרידא שלא גובתה בראיה. ת/1 שהוגש במהלך הדיון ושעניינו התכתובת בין הצדדים בכל הנוגע לזהות הבורר אינו מלמד על לחץ כאמור, ומכל מקום מדובר בהסכם משנת 2015 כאשר טענת הלחץ מועלית רק עתה (ר' גם פרוטוקול עמ' 2, ש' 35-34). הטענה ולפיה יש לפרש את תניית הבוררות כחלה רק בנסיבות בהן כלל מערכות ההסכמים בנוגע לפרוייקט ידונו תחת הבוררות אינה עולה מההסכם עצמו, מההסכמים האחרים בנוגע לפרוייקט (ר' נספח א' לכתב התביעה; סעיף 6.5 לנספח ג' לכתב התביעה) והמייל אליו מפנה ב"כ התובעת (נספח ה' לתגובה) אין בו כדי להוליך למסקנה אחרת.
7. שתי הטענות העיקריות של התובעת כנגד עיכוב ההליכים נוגעות לעובדה שהנתבע 2 אינו צד להסכם הבוררות ולזהותו של הבורר.
בכתב התביעה אכן נטען כי הנתבע 2 אינו חתום על הסכם הבוררות. עם זאת משנטען בבקשה לעיכוב הליכים כי הנתבע 2 חתום על ההסכם כערב ולפיכך כפוף לתניית הבוררות, לא ניתן לכך כל מענה בתגובת התובעת וגם במהלך הדיון לא נטען כי העובדה שמדובר בערב מוציאה אותו מכלל תניית הבוררות. כל שנטען הוא כי קיימת עילה להרמת מסך כנגד הנתבע 2 וזו אינה כפופה לתניית הבוררות. מהיעדר התגובה בעניין זה עולה הסכמה לטענת הנתבעים בכל הנוגע לפרשנות ההסכם כמחיל את תניית הבוררות גם על הערבים. גם ההתנהלות בעבר מלמדת כי הצדדים ראו גם את הערבים (בעלי התובעת והנתבעת) ככפופים לתניית הבוררות שכן הוגשה במהלך הדיון החלטה מיום כ"ח תמוז תשע"ה בעניין בוררות שהתנהלה בפני הרב פרבשטיין בין הערבים להסכם משני הצדדים בנוגע לפרוייקט מושא ההסכם.
באשר לטענה כי קיימת עילה להרמת מסך כנגד הנתבע 2 וזו אינה כפופה להסכם הבוררות. עיון בכתב התביעה מעלה כי מרביתו נוסחה בלשון רבים בלא כל הבחנה בין הנתבעת לנתבע. כפי הנראה מכח חיובו של הנתבע כערב להתחייבויות הנתבעת. העילה של הרמת מסך נזכרת אך כעילה חלופית (ר' סעיף 37 לכתב התביעה). בנסיבות אלו, ומשמדובר בעילה חילופית בלבד, אין הצדקה שלא להורות על עיכוב ההליכים. בפרט הדברים אמורים כאשר אין המדובר בעילה נפרדת מהעילה החוזית אלא אך ביחוס חובות החברה ככל שקיימות לבעל המניות הכפוף לבוררות מכח חתימתו כערב.
8. אשר לזהותו של הבורר. גם מתגובת התובעת לבקשה לעיכוב הליכים וגם מהדיון שהתקיים עולה כי הקושי של התובעת הינו עם זהות הבורר ולא עם עצם הליך הבוררות. נסיון לגבש הסכמה אחרת במהלך הדיון לא צלח. עם זאת, ובלא להידרש לטענות התובעת בקשר עם זהות הבורר, בפני התובעת פתוחה הדרך לנסות לגבש הסכמה אחרת עם הנתבעים כפי שגם עולה מתניית הבוררות עצמה, ולחילופין לבקש להחליף את הבורר בהתאם לעילות הקבועות בחוק וזאת בהליך נפרד.
אני מורה איפוא על עיכוב ההליכים בהתאם לסעיף 5(א) לחוק הבוררות, תשכ"ח-1968.

ניתנה היום, ט"ו חשוון תש"פ, 13 נובמבר 2019, בהעדר הצדדים.