הדפסה

בית המשפט המחוזי בירושלים ת"א 72836-05-19

לפני
כבוד ה שופטת חנה מרים לומפ

המבקשות
(התובעות)

  1. ש.י.ר ליברטי בע"מ
  2. רותי די בן יאיר

באמצעות ב"כ עוה"ד סיני אליאס וכרמית ברנשטיין

נגד

המשיבים
(הנתבעים)

  1. עודד בן דוד
  2. מגדלי קריית גת בע"מ

באמצעות ב"כ עו"ד ניר שמרי ממשרד שיבולת ושות'

החלטה

לפניי בקשה מטעם התובעות בהליך העיקרי (להלן: " המבקשות") לפי תקנה 122 לתקנות סדר הדין האזרחי תשמ"ד-1984 (להלן: "התקנות") למחיקת כתב ההגנה של הנתבעים (להלן: " המשיבים")
עקב אי מילוי הצו לגילוי מסמכים ושאלונים.

רקע
עסקינן בתביעה שהגישו המבקשות כנגד המשיבים למתן צו הצהרתי לפיו כל הזכויות שיוקנו למשיבים או מי מטעמם מכוח הסכמים בין משיבים 1-2 לבין בעלי זכויות במתחם השנוי במחלוקת בין הצדדים, יוחזקו בנאמנות עבור מבקשת 1, על כל הנובע מכך, כאמור.
עיקרי הדברים עוסקים בייזום פרויקט מסוג התחדשות עירונית בקריית גת בשנת 2013 ( להלן: "הפרויקט"), כאשר לצורך כך הוקמה מבקשת 1, אשר נקבע בהליך קודם כי היא בבעלות מבקשת 2 ב-55% מהמניות ובבעלות משיב 1 ב-45%. הטענה העיקרית בכתב התביעה, שהוגש ביום 30.5.19 , היא שמשיב 1 משתמש במבקשת 2 לגזול את זכויות המשיבים בפרויקט. טענת הנתבעים היא שמבקשת 1 נטולת זכויות משום שכל ההסכמים שחתמה בנוגע לפרויקט פקעו ולמעשה משיבה 2 היא בעלת הזכויות המלאה בפרויקט.
בד בבד עם הגשת התביעה, הוגשה בקשה לצו מניעה זמני האוסר על המבקשים לבצע עסקאות למכירה ו/או להעברה של זכויות הנוגעות לפרויקט פינוי בינוי במתחם, או בכל פרויקט התחדשות עירונית במתחם, זאת עד למתן פסק דין בתובענה דנן. ביום 18.6.20, לאחר שהוגשו כתבי טענות בעניין הבקשה לצו הזמני, וכן לאחר חקירה של בנו של משיב 1 ( להלן: "נועם") ושל מבקשת 2 על תצהיריהם, נעתרתי לבקשה וניתן צו מניעה זמני האוסר על המבקשים לבצע עסקאות מכירה/העברה של זכויות בפרויקט עד למתן פסק הדין.
ביום 28.7.20 הוגשה בקשה לחייב את מבקשת 1 בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות המבקשים. לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, דחיתי את הבקשה בהחלטה מיום 21.10.20.
ביום 28.7.20 התקיים קדם משפט, ובו ביקש ב"כ המבקשות להורות על צו גילוי מסמכים ומילוי שאלונים. נעניתי לבקשה, והוריתי על מתן צו לגילוי מסמכים ולשאלונים, עד ליום 10.9.20.
ביום 6.8.20, פנו המבקשות אל המשיבים במכתב בו הן דורשות גילוי ועיון במסמכים ומענה לשאלות. קבלת המכתב אושרה טלפונית. במכתב התבקשו המשיבים לגלות במסגרת תצהיר את המסמכים הנוגעים לתביעה וכן להעבירם לעיון המבקשות, וכמו כן התבקשו להשיב לשאלונים שצורפו למכתב.
ביום 10.9.20 המבקשות המציאו לידי המשיבים, תצהיר גילוי מסמכים מטעמן. במכתב נלווה מאותו יום, חזרו וביקשו מהמשיבים להשיב לדרישות לגילוי ועיון במסמכים ומענה לשאלות כמפורט במכתב מיום 6.8.20. באותו יום, פנה עו"ד ניר שמרי לב"כ המבקשות והודיע כי קיבל על עצמו לייצג את המשיבים במקום עו"ד שטרסברג, וביקש את הסכמת המבקשות להארכת המועדים להליכים המקדמיים, ובכללם גילוי ועיון במסמכים ומענה לשאלונים. המבקשות התנגדו להארכה המבוקשת.
ביום 13.9.20 הוגשה הבקשה דנן, להורות על מחיקת כתב ההגנה של משיבים 1 ו-2, וליתן פסק דין בהעדר כתב הגנה מטעם משיבים 1 ו-2 על בסיס הנטען בכתב התביעה, ולחילופין, להורות על מחיקת כתב ההגנה ככל שהצו לא ימולא תוך 5 ימים ממועד הגשת הבקשה.
ביום 17.9.20 הגישו המשיבים בקשה להארכת מועד להמצאת תצהיר גילוי מסמכים ומענה לשאלונים, עד לאותו יום, ועדכנו כי שלחו למבקשות את תצהיר גילוי המסמכים ותשובות לשאלונים ביום לפני, 16.9.20.
ביום 21.9.20 הגישו המבקשות את תשובתן לבקשה להארכת מועד וביקשו לדחות את הבקשה, בטענה כי האיחור היה ללא הצדקה והגשת תצהיר גילוי המסמכים נעשתה תוך עשיית דין עצמי. בנוסף, טענו כי התצהיר חסר ואינו מקיים את הצו במלואו.
ביום 21.9.20 הגישו המשיבים את תשובתם לבקשה למחיקת כתב ההגנה, וטענו כי האיחור בהגשת התצהיר היה של ימים ספורים ונבע מהחלפת ייצוג.
ביום 7.10.20 הגישו המבקשות את תגובתם לתשובת המשיבים, בה חזרו על טענותיהן, ופירטו מדוע לטענתן התצהיר שנשלח אליהן מהמשיבים אינו מקיים אחר הצו, ולחילופין, ב יקשו כי ככל שבית המשפט לא ייעתר לבקשה הרי שיורה למשיבות להגיש מסמכים ולהשיב לשאלות המפורטות בסעיף 11ב. לתשובתם.

טענות הצדדים
לטענת המבקשות, האיחור מצד המשיבים במסירת המסמכים וכן במענה על השאלונים עולה כדי הימנעות מקיום הצו שניתן על ידי בית המשפט, וכן מבטה זלזול במבקשות ובבית המשפט. בנוסף, לטענתן, מדובר בחוסר תום לב מצד המשיבים, שכן מטרתם היא לעכב את ההליך וליצור להם יתרון טקטי.
בנוסף, לטענת המבקשות, העובדה שבמשך הזמן שחלף מאז ניתן הצו לגילוי ועיון במסמכים, המשיבים נמנעו מלהשיב לדרישות המבקשות, מהווה חיזוק לטענה שמדובר בחוסר תום לב ובטקטיקה שמטרתה לקבל את מסמכי המבקשות לפני שהם שולחים את מסמכיהם שלהם.
בנוסף, לטענת המבקשות, אין מדובר בהחלפת ייצוג, אלא בתרגיל שנועד אף הוא לקנות עוד זמן וליצור יתרון למשיבים.
בתשובתן לבקשה להארכת מועד, טענו המבקשות כי התצהיר שהתקבל מאת המשיבים אינו ממלא אחר הצו. לטענתן, המשיבים לא השיבו לרבות מהשאלות שהופנו אליהם בטענה, כי מדובר במידע עסקי חסוי. כמו כן, המשיבים השיבו תשובות כלליות וחסרות וללא אסמכתאות לדבריהם. בנוסף, לטענת המבקשות, המשיבים בתשובותיהם לגילוי מסמכים התחמקו ממתן מענה אמיתי, בפרט בעניין מסמכי משיבה 1. לבסוף, לטענת המבקשות, בנו של משיב 1 הוא זה שענה על השאלון במקומו, על אף שהשאלון היה אישי.
לטענת המשיבים, האיחור בהגשת התצהיר אינו גדול, ואינו מצדיק את מחיקת כתב ההגנה. לטענתם, עקב חילופי ייצוג של המשיבים, ביקשו מהמבקשות לדחות במספר ימים את מועד המצאת התצהיר, ואלו סירבו לבקשה זו. לדבריהם, מייד לאחר הסדרת הייצוג, ובאיחור של 6 ימים בלבד, שלחו למבקשות את תצהיר גילוי המסמכים ותשובות לשאלונים.
לטענת המשיבים, הבקשה כולה נועדה ל"חטוף" פסק דין נגד המשיבים, ולפיכך הוגשה מיד לאחר שחלף הזמן לשליחת התצהיר, על אף שידעו על החלפת הייצוג.
בנוסף, לטענת המשיבים, המבקשות עצמן לא מילאו באופן מלא אחר הצו, שכן לא שלחו את המסמכים עצמם אלא ביקשו לתאם מועד לעיון במסמכים.
לסיכום טענו המשיבים, כי גם אם נפל פגם בשל האיחור בשליחת התצהיר, הרי שהוא נרפא ואין הצדקה להורות על מחיקת כתב ההגנה.

דיון והכרעה
לאחר שעיינתי במכלול טענות הצדדים, אני סבורה כי אין למחוק את כתב ההגנה עקב איחור במילוי הצו על ידי המשיבים, מהטעמים שיפורטו להלן.
מקור הסנקציה של מחיקת כתב טענות עקב מחדל של בעל דין לציית לצו, קבוע בתקנה 122 לתקנות וזה לשונה:
"בעל דין שאינו מקיים צו להשיב על שאלון, צו לגילוי מסמכים, צו לעיון במסמכים או צו למתן פרטים נוספים לפי תקנה 65, הרי אם הוא התובע ימחק בית המשפט או הרשם את תובענתו, ואם הוא הנתבע ימחק בית המשפט או הרשם את כתב הגנתו ודינו כדין מי שלא הגיש כתב הגנה, אלא שרשאי בית המשפט או הרשם להאריך את המועד לקיום הצו".
תכלית התקנה היא יצירת סנקציה נגד מקרים בהם אחד מבעלי הדין מסרב לציית לצו בית המשפט, בזדון או עקב זלזול בבית המשפט. אולם, סנקציה זו מופעלת אך במקרים קיצוניים של חוסר תום לב או זלזול בוטה בבית המשפט. מחיקת כתב טענות מהווה צעד קיצוני, בפרט במקרים בהם יש לבית המשפט כלים נוספים להתמודד עם אי ציות, כגון חיוב הוצאות. כפי שקבע כב' השופט א' מצא, בע"א 6528/99  בנק לאומי לישראל בע"מ נ' עמנואל חברה לסחר יבוא, יצור ויצוא עצים בע"מ (13.6.2002):
"מחיקת כתב-טענות של בעל-דין עקב מחדלו לציית במועד לצו בית-המשפט היא סנקציה חריפה. ככלל, נזהר בית-המשפט מלנקוט אותה; אם תוקן המעוות ולוא גם באיחור, או נתבקשה ארכה לקיום הצו, יסתפק בית-המשפט לרוב בחיוב המפר בהוצאות (ראו י' זוסמן סדרי הדין האזרחי [6], בעמ' 436-435). אך אם נוכח בית-המשפט כי המפר נמנע מקיום הצו בזדון או עקב זלזולו בצו בית-המשפט, עשוי בית-המשפט למחוק את כתב-טענותיו, ובית-המשפט שלערעור לא יראה מקום להתערב בכך....
בתארו את אמת-המידה להפעלת הסנקציה של מחיקת כתב-טענות ציין השופט מ' חשין: "...אין מוחקים כתב-הגנה אלא במקרים קיצוניים הראויים לכך, והוא במקום שהנתבע פועל בזדון או שהתנהגותו מגלה זלזול חמור בבית המשפט. ואילו במקום שהנתבע פועל בתום-לב אך מתוך חוסר הבנה – ולו ברשלנות – לא ילקה במחיקת כתב ההגנה. מובן ששאלת תום הלב תוכרע בנסיבותיו של כל עניין ועניין, ויש שתום-לב יהפוך עורו ויעטה גלימת חוסר תום-לב, לאחר מתן ארכה והמשך המריית פי בית המשפט. מכל מקום, הכלל הוא, שמחיקת כתב-הגנה – בשל אופייה הדראסטי – בית-משפט לא ינקוט אותה אלא אם שוכנע, שכלו כל הקצין וכי אין להבין את התנהגות הנתבע אלא כהסתוללות ביריבו ובבית המשפט וכזלזול ברור וגלוי בחובתו" (ע"א 2271/90 ג'מבו חברה לבנין ומסחר ( קרני שומרון) בע"מ נ' מרדכי, בעמ' 800)."" ( שם, פסקה 9)
כמו כן, נקבע בפסיקה, כי ככל שבעל הדין ציית לצו, אף אם באיחור, אין להשתמש בסנקציה של מחיקת כתב טענותיו.
"אכן לשון התקנה היא מחייבת, אך הלכה פסוקה היא שבית-המשפט אינו משתמש בכוחו למחוק הגנה אלא למען השגת המטרה לכוף על בעל-דין ציות, ואם עשה בעל-דין את המוטל עליו, אפילו באיחור, בדרך כלל לא ינקטו סנקציה נגדו שבמקרה כזה תשמש ענישה בלבד, ולא לכך התקנה מיועדת" (ע"א 444/73 המועצה המקומית נשר נ' חברת דנו הישראלית בע"מ (22.5.74) , פסקה 4)
בענייננו, לא מצאתי כי מדובר במקרה חריג המצדיק מחיקת כתב ההגנה. לא ניתן לומר ש"כלו כל הקצין וכי אין להבין את התנהגות הנתבע אלא כהסתוללות ביריבו ובבית המשפט וכזלזול ברור וגלוי בחובתו". האיחור בשליחת התצהיר היה של ימים ספורים, ונבע מהחלפת ייצוג. מובן שהמייצג החדש זקוק לזמן ללמוד את החומרים על מנת להכין תצהיר כראוי, ואין מדובר בחוסר תום לב. אין בידי לקבל את הטענה שחילוף הייצוג הינו מן השפה אל החוץ ונועד להוות תרגיל טקטי בלבד.
לבסוף, המשיבים עשו את המוטל עליהם ושלחו את התצהירים והמסמכים . כאמור לעיל, בית המשפט אינו מורה על מחיקת כתב הגנה ככל שבעל דין עשה את המוטל עליו, ואפילו באיחור. זאת בפרט, כאשר מדובר באיחור של ימים ספורים בלבד.
אשר לטענה החלופית, שעלתה בתשובה לתגובת המשיבים, כי הצו לא מולא אף לא באיחור , שכן לא נמסרו כל המסמכים המבוקשים ולא ניתן מענה לכל השאלות- בעניין זה על המבקשות להגיש בקשה אחרת ככל שימצאו לנכון לעשות כן.
מבלי לקבוע מסמרות, בטרם הוגשו בקשות בעניין זה, בהקשר זה יוער, כי מרבית המסמכים שהמבקשות מציינות שחסרים בתצהיר, מטרתם לתמוך בטענות המשיבים, שהחברה ריקה מתוכן, וכן שנשלחו הודעות ביטול מצד הדיירים במתחם. חזקה על המשיבים, כי הם מודעים היטב לכך, שאם לא כללו מסמכים אלה בתצהיר, לא יוכלו להגישם בהמשך, ולכאורה, הימנעות מהבאת ראיות שיש בהן לתמוך בטענותיהם עלולה לפעול לחובתם בסופו של דבר. בעניין דו"חות החברה, ניתן ללמוד מהאמור בתשובה, כי המשיבים מפנים את המבקשות לרואה החשבון של החברה. על כך יוער, כי קשה לקבל מענה כללי שכזה, ועל המשיבים לבדוק אלו מסמכים מצויים בידיהם, וככל שהם מצויים בידם עליהם להעבירם לידי המבקשות . אשר לשאלות שלטענת המבקשות, המשיבים סירבו לענות עליהן, בעניין הפרויקט השנוי במחלוקת- לכאורה, יש קושי באי מתן מענה בטענה , כי מדובר בפרטים מסחריים של פרויקט קיים, כאשר ישנן תשובות , ניתן לתת להן מענה, והן בלב המחלוקת בין הצדדים. מנגד, חזקה על המבקשות, כי הן תשתמשנה בכלי החקירה הנגדית לצורך הגעה לחקר האמת, ו יודגש כי השאלון לא בא להחליף חקירה זו.
אשר לטענה, כי על השאלון השיב בנו של משיב 1 במקום משיב 1 עצמו- בנסיבות התיק דנן, כאשר בנו של משיב 1 הוא זה שאמון על התנהלות הדברים, לא מצאתי שמדובר בהתנהלות פסולה.
סופו של דבר, על אף שהתצהירים לגילוי מסמכים והמענה לשאלון הוגשו באיחור, כאמור, אין מדובר באיחור שמצדיק את מחיקתו של כתב ההגנה, ולמעשה הצו מולא בסופו של דבר. על כן דין הבקשה להידחות.
אשר לבקשה החלופית בסעיף 11ב, יש לקוות כי הצדדים יגיעו להבנה בעניין זה, בשים לב להערותיי, כאמור.
שאלת הוצאות בקשה זו תבחן בסיום ההליך ככל שאדרש לכך.
בטרם חתימה, ו בשים לב לכך שהתיק קבוע לשמיעת ראיות ביום 5.1.21 , ובהמשך להחלטתי מיום 19.10.20 , בגדרה הורתי על עיכוב מתן התצהירים והגשת המסמכים עד להחלטה בבקשה זו, על הצדדים לפעול כדלהלן:
על המבקשות להגיש תצהירים ומסמכים לתיק בית המשפט עד ליום 18.11.20.
על המשיבים להגיש תצהירים ומסמכים לתיק בית המשפט עד ליום 20.12.20.
התיק יועבר לעיוני ביום 19.11.20 וביום 21.12.20.
המזכירות תשלח החלטתי זו לב"כ הצדדים.
ניתנה היום, י"א חשוון תשפ"א, 29 אוקטובר 2020, בהעדר הצדדים.