הדפסה

בית המשפט המחוזי בירושלים ת"א 7278-07-18

בפני
כבוד ה שופטת ענת זינגר

תובעים

  1. פואד סדקי חמדאן
  2. דיאא מופיד סדקי חמדאן
  3. סובחי סדקי חמדאן

נגד

נתבעים

  1. יורשי המנוח רמדאן עיד עלי אבו הלאל
  2. סיאם רמדאן אבו הלאל
  3. מוחמד רמדאן אבו הלאל
  4. עבד אלהאדי רמדאן אבו הלאל
  5. חוסאם רמדאן אבו הלאל
  6. נרמין רמדאן אבו הלאל
  7. חב' הקרן ליד מדרשת ישראל בע"מ
  8. קמ"ט המקרקעין באיו"ש

החלטה בשלוש בקשות מטעם נתבעת 7

כללי;
להבנת הדברים יאמר בקצרה כי בתחילה הוגשה התביעה רק כנגד רמדאן עיד עלי אבו הלאל (להלן: "המנוח רמדאן") וכנגד נתבע 8. מתביעה זו עלה כי התובעים הם לפי הנטען יורשים של המנוח סדקי עבד אלזיז חמדאן שהיה בעלים של חלקה 88 בגוש 4, באדמות הכפר עין יברוד אשר בגדה המערבית (להלן: המנוח סדקי" ו-"החלקה", לפי העניין) .
כאשר פנה אחד מהיורשים לנתבע 8 לקבל נסח רישום עדכני של החלקה, נודע לו כי אביו , המנוח סדקי, מכר לכאורה את החלקה לידי רמאדן, ונאמר כי זה מכר את החלקה לאחר, אך נתבע 8 סירב ליתן את פרטיו של אותו אחר, לתובעים.
בהמשך עלה כי החלקה רשומה כיום על שם נתבעת 7 (כלומר היא אותו "אחר") וכי רמאדן הנ"ל הלך לעולמו. בנסיבות אלה תוקנה התביעה וצורפו יורשי המ נוח רמדאן (נתבעים 6-1) וכן צורפה הנתבעת 7. בתביעה נטען כי העברת הזכויות בחלקה בוצעה בתרמית ומבוקש להשיב את הרישום בחלקה לשם אב התובעים, המנוח סדקי.
במסגרת ניסיונות התובעים להבין את שרשרת המכירות הנטענת מאביהם , עלה כי לכאורה העסקה הראשונה בחוליה בוצעה ביום 11.12.03 - עת כביכול חתם אביהם המנוח סדקי, על ייפוי כוח בלתי חוזר לעו"ד דורון ניר צבי ואחרים (לפי הנטען עורך דין זה , הוא גם נציג של הנתבעת 7) , בפני הנוטריון עבד עסלי. ברם, הנוטריו ן עבד עסלי הנ"ל חתם על תצהיר לפיו ייפוי כוח בלתי חוזר שכזה לא נחתם בפניו.
יתרה מכך, בגדר הבקשות נשוא החלטה זו, טענה נתבעת 7 כי היא פעלה כנאמנה של מר סיימון פאליק כהן בעל דרכון ונצואלה מס' 6.821.141 בעוד הוא זה אשר למעשה רכש את הזכויות בחלקה מידי המנוח ר מדאן. בהמשך לכך הציגה הנתבעת 7 הסכם מכר שנערך לפי הנטען בין המנוח רמדאן לבין מר פאליק הנ"ל, אך עסקינן בהסכם שהינו מחודש נובמבר 2003, בעוד מר רמאדן רכש את זכויותיו בחלקה כביכול מהמנוח סדקי, רק בחודש דצמבר באותה שנה.
כדי שלא להרחיב את היריעה מעבר לנדרש אסתפק באמירה כי אותה עסקת מכר נטענת בין המנוח רמאדן לבין מר פאליק - מעלה סימני שאלה נוספים (ר' פירוט הדברים בסעיף 5 לתגובת התובעים מיום 16.12.19) ומטבעם של דברים הדבר יבחן בעת שמיעת הראיות בתיק זה.

החלטה זו עניינה בשלוש בקשות שהוגשו מטעם הנתבעת 7;
א) בקשה לצרף בעל דין דרוש כנתבע ובקשה לעיכוב הליכים עד לצירוף בעל הדין הדרוש.
ב) בקשה לסילוק התביעה על הסף מחמת התיישנות.
ג) בקשה לחיוב התובעים בהפקדת ערובה להוצאות הנתבעת 7.

בבקשות אלה אדון להלן.

הבקשה לצירוף בעל דין ועיכוב ההליכים עד אז:
במסגרת בקשה זו טענה הנתבעת כי היא למעשה נתבעת פורמאלית בתיק זה שכן אינה מחזיקה את המקרקעין כבעלים אלא משמשת כנאמן עבור אותו מר פאליק. עוד נטען כי מאחר וברור שכל פסיקה אשר תינתן בתביעה, תשפיע על זכויות מר פאליק, ממילא יש מקום לצירופו והדבר גם יסייע לבית המשפט לרדת לחקר האמת. לטענת הנתבעת - ניהול התביעה ללא קבלת עמדת מר פאליק יביא לחוסר צדק ועיוות דין. הבקשה לא נתמכה בתצהיר ונאמר כי זה יוגש בהקדם.

במסגרת תגובתם, הבהירו התובעים כי אין להם התנגדות לצירוף מר פאליק אך משימה זו יש להטיל על נתבעת 7 ולא עליהם. נטען כי על נתבעת 7 לעדכן את האדם לו היא משמשת נאמנה. התובעים ציינו כי הטענה בדבר נאמנות נטענה באופן כללי, ללא מסמכים תומכים ובכלל זה לא הוצג דיווח לרשויות המס כמקובל בעת רכישת מקרקעין באמצעות נאמן.

יצוין כי עד למועד הגשת תגובת התובעים - לא צורף תצהיר מטעם נתבעת 7 ובנוסף, זו גם לא הגישה תשובה לטענות שבתגובה , במועד שנקבע לכך (ר' החלטה מיום 23.10.19 - אשר הורתה להגיש את התשובה עד ליום 3.11.19).

בנסיבות אלה ניתנה ביום 4.11.19 החלטתי כדלקמן:

"נתבעת 7 לא טרחה להגיש תשובה ביחס לטענות ובנסיבות אלה ובהתחשב באמור בתגובת התובעים נמצא כי הדרך הנכונה בה יש ללכת היא כי נתבעת 7 תפנה למי שהיא משמשת (לפי הנטען) נאמן עבורו. אם הנ"ל מבקש להצטרף להליך תוגש בקשה מטעמו. ככל שלא כך ייעשה – ההנחה היא כי נתבעת 7- תייצגו כנאמנה עבורו, ותוכל לקבל באמצעותו כל מידע הנדרש לה (ככל שזה אינו מצוי ישירות בידיה). כדי לאפשר לנתבעת 7 לפנות לצד הנוסף, ליידעו בהליכים ולאפשר לו פניה לבית המשפט ניתנת שהות עד ליום 8.12.19".

נתבעת 7 לא השלימה עם החלטה זו והגישה בקשה לעיין בה מחדש. טענה כאילו נתבעת 7 לא ידעה על המועד להגשת התשובה, לא התאשרה. ברם, מאחר ועלה כי חלה תקלה אצל הנתבעת 7, אשר בעטיה לא הוגשה התשובה - אפשרתי לה, לפנים משורת הדין (ר' החלטה מיום 12.11.19), להשלים את התשובה עד ליום 21.11.19. נקבע כי לאחר עיון בזו יישקל האם יש מקום לשנות את ההחלטה שניתנה בהעדר אותה תשובה.

נתבעת 7 ראתה כנראה דרור לעצמה, בנסיבות אלה, לא רק ליתן תשובה משפטית לטענות אשר בתגובת הת ובעים, אלא להוסיף תצהיר ומסמכים (בעוד תצהיר שלא צורף לבקשה המקורית יצורף לאחר מכן רק ברשות וברי כי אין מקום להגשת מסמכים חדשים במסגרת זכות תשובה – עת היה צורך לצרפם לבקשה המקורית ולאפשר התייחסות אליהם). אף שניתן היה כבר באותה עת לקבוע כי יש להתעלם מחלקים ניכרים מהתשובה ולהותיר לפיכך את ההחלטה על כנה, נהגתי ע ם נתבעת 7 שוב לפנים משורת הדין. כך, כדי שאוכל לבחון את טענותיה, ללא שתגרם מנגד פגיעה דיונית לתובעים, אפשרתי לאלה להגיש תשובה משלימה נוספת לטענות החדשות (שנכללו כאמור שלא כדין בתשובה). התובעים אכן הגישו טענות נוספות ביום 16.12.19 (ר' "תגובה לבקשה לעיון מחדש מטעם הנתבעת 7" - אשר הגישו התובעים באותו מועד ).

לאחר עיון מלוא הטענות - נמצא להותיר את מרבית ההחלטה המקורית על כנה.
די להחלטה בכך שהבקשה לצירוף בעל דין דרוש ועיכוב הליכים עד אז - נדחית. ללא התוספת בדבר אופן ייצוג מר פאליק ואבהיר הדברים.

בעוד בבקשה המקורית נטען כי נתבעת 7 פעלה כנאמן של מר פאליק בגדר התשובה (ותוך חריגה מהניתן לעשות בשלב זה) - נטען כי נתבעת 7 למעשה רק נרשמה במקומו, מאחר וחוק השכרת מכירת נכסי דלא ניידי לזרים, מס' 4 לשנת 1953 שחל באיו "ש - קובע כי מי שאינו אזרח או תושב ירדן , אינו יכול לרכוש ולהחזיק מקרקעין שם . בהמשך התיר המפקד הצבאי לחברות זרות שנרשמו במרשמי החברות באזור, להירשם כבעלים של מקרקעין באזור וזאת בסעיף 3 לצו בדבר חוק השימוש והחזקה (תצרוף) של האישיות המשפטית בנכסי דלא ניידי (יהודה ושומרון) (מס' 419) תשל"א-1971. נטען כי לכן - הדרך היחידה בה מתאפשר ליהודי להחזיק מקרקעין באיו"ש היא באמצעות רישומ ם על שם חברה הרשומה באזור כאמור וכך נעשה כאן. נ תבעת 7 צירפה הסכם שנחתם כביכול בין המנוח רמדאן לבין מר פאליק וכן מסמך שהיא כינתה אותו הסכם רישום הקרקע בנאמנות על שמה.

במסמכים אלה ליקויים הבולטים על פניהם;
כך לא מדובר למעשה בהסכם נאמנות אלא במכתב אשר כביכול הנתבעת 7 שלחה למר פאליק ובו היא מסירה מעצמה אחריות אם תתבע בגין הרישום על שמה. באותו מסמך היא מתחייבת לפעול לפי הוראותיו בהעברת רישום הזכויות אך מובהר כי היא לא תסכים בשום אופן להעברת הזכויות למי שאינו יהודי. מר פאליק לא חתום כלל על מכתב זה , אף שקיים מקום לחתימתו.
כך גם ההסכם כביכול בין מר פאליק לבין המנוח רמדאן, הוא מתאריך שהינו מוקדם לתאריך בו לפי הנטען רכש המנוח רמדאן זכויות בקרקע וקיימים גם סימני שאלה האם התקיים מעמד בו חתמו השניים על אותו מסמך (להבדיל לדוגמא מחתימה באמצעות פקס בחו"ל).
מסכימה אני עם התובעים כי לא ניתן לראות במכתב שהוצג הסכם נאמנות. מדובר כאן למירב במסמך בו מנסה הנתבעת 7 להוריד ממנה אחריות, וככל שמר פאליק חתם על כך (לא הוצג מסמך חתום) דין משמעות אותו מכתב שנחתם על ידו, לה יבחן במערכת היחסים שבניהם.
טענת הנתבעת 7 בתשובתה, שונתה במעט ביחס לטענתה המקורית. כעת, במקום לטעון כי היא נאמנה של מר פאליק, טוענת הנתבעת 7 - כי היא במעמד של כמעין גורם רישומי " נאמנה בלבד לצורכי רישום" ( ר' סעיף 13 לתשובה. מעמד - כמו רשות מקרקעי ישראל, או חברה משכנת) וכאילו אין לה נגיעה למחלוקת לגופה. נטען כי הנתבעת 7 אינה מוסמכת ואינה יכולה לייצג את הנהנה מר פאליק.

ניסיון הנתבעת 7 לצייר עצמה כנטולת עניין בהכרעה בתיק - אינ ו מתיישב עם פועלה במסגרת התביעה; בהקשר זה די בהפניה לבקשה אשר הוגשה לסילוק התביעה על הסף מחמת התיישנות. הרי ככל שמדובר בגורם רישומי בלבד, חסר אינטרס, מה לה, לנתבעת 7, לטרוח ול העלות טענות משפטיות רבות, אשר כל מטרתן היא לגרום לסילוק התביעה?!
עת עסקינן בגורם רישומי בלבד, מתקבלת ישירות הודעה (במקום הגנה) כי אותו גורם הינו מחוסר ענין בתביעה ויכבד כל החלטה שתינתן. לא כך פעלה הנתבעת 7.

כמו כן, לא ניתן לקבל מצב בו צד פועל לפי הצהרתו כדי לעקוף מניעה חוקית (באשר לדרך רישום החלקה) ואז מתנער ממשמעות רישום החלקה על שמו. משבחרה הנתבעת 7 לקיים מערכת יחסים משפטית, זו או אחרת , עם מר פאליק - אשר מכוחה היא נרשמה כבעלת הזכויות, ממילא רישום זה מחייבה להיות צד בהליך.
מאחר ולפי הנטען נתבעת 7, או מי מטעמה - עסק במלאכת הרישום עבור מר פאליק, ממילא מצופה כי יהא ניתן לקבל גם מאותם גורמים אצל נתבעת 7 , את ההסברים למערכת ההסכמים , אשר במסגרתם עברה החלקה ידיים. ייתכן שבידי גורמי הנתבעת 7, אף ידיעות רבות יותר מאשר מאלה שבידי מר פאליק, שכן הטענות בתביעה נוגעות להעברת הרישום בחלקה ובכך עסקה בפועל הנתבעת 7. מכל מקום, עת היית ה מערכת הסכמית כלשהי בין הנתבעת 7 ובין מר פאליק, הרי שככל שסבורה הנתבעת 7 שהעדר צירופו עשוי לפגוע בו - חזקה כי תפעל לעדכנו על ההליך, על מנת שיוכל לכלכל מעשיו ופועלו. ככל שהנתבעת 7 אף שימשה כנאמן עבורו (כפי שטענה בבקשה המקורית), ייתכן והיא אף מחויבת לעשות כן.

באשר לתובעים; אלא אינם מהווים חלק במערכת היחסים אשר בין נתבעת 7 לבין מר פאליק ועת שנתבעת 7 היא הרשומה כבעל הזכויות בחלקה (אשר לטענתם נגזלה מאביהם במרמה) - די בכך ש התובעים צירפו את נתבעת 7.

אציין כי נתבעת 7 אף לא טרחה לגלות נתונים שיהא בהם עזר לאיתור מר פאליק מעבר למספר הדרכון שלו בוונצואלה. אפשרות לפיה הנתבעת 7 רשומה כבעלת נכסים של רבים בשטחים, ברם כביכול אין היא בקשר עימם והיא אף אינה יכולה לספק דרך ליצירת קשר עימם, היא אפשרות מוקשית ולא סבירה.

בהמשך לכל האמור - אני דוחה אפוא את הבקשה להורות לתובעים לצרף כבעל דין את מר פאליק וכן דוחה את הבקשה לעכב את ההליכים עד שהדבר יעשה.

מיותר לציין כי מצופה מנתבעת 7 לפעול לעדכן את מר פאליק בהליך .
מאחר ו נתבעת 7 נטלה את הרישום על שמה - וממילא היא גם זו שעסקה בביצוע הרישומים עצמם (אלה אותם תוקפת התביעה) - היא לא תוכל לחסות בהמשך ההליך, תחת טענות הקשורות למערכת היחסים שבינה לבין אחר שאינו צד כאן.

כאמור נרשמה עמדת התובעים כי לא יתנגדו לצירוף מר פאליק אם זה יפנה עם בקשה שכזו.
ממילא ככל שתוגש בקשה כאמור, במועד סביר, היא תבחן לגופה.

הבקשה לסילוק על הסף מחמת התיישנות:
בבקשה אשר הוגשה לסילוק על הסף, הועלתה טענה אחת והיא כי על המקרה חל סעיף 20 לחוק הקרקעות העותמני משנת 1274 להג'רה (1858) וזה קובע כדלקמן:
"החזיק אדם בקרקע מירי עשר שנים רצופות ואח"כ עמדו עליה עוררים - אין שומעים להם.. " נטען כי מאחר והעסקה בוצעה בשנת 2003, היה אפוא ניתן להגיש את התביעה רק עד לשנת 2013.
אף במקרה זה, כמו בבקשה הקודמת, נראה כי נשתכח מהנתבעת 7 מהי מהותה של זכות התשובה ובזו ראתה הנתבעת 7, דרור לעצמה, ל העלות טענות נוספות ושונות. ושוב כדי שתהיה בפניי התמונה המלאה , נדרשו התובעים לתגובה נוספת , לאחר שהסתיים ההליך הרגיל המקובל (של "בקשה- תגובה- תשובה").

שלא כדרכי לעיל, הפעם אדרש רק לטענה המקורית. שמורות זכויות הנתבעת 7 להעלות את מלוא טענותיה (לרבות אלה שנזכרה לעלות רק בתשובה), בהמשך ההליך, שכן עניינה של החלטה זו הוא רק בסילוק על הסף.

סעיף 22 לחוק ההתיישנות, תשי"ח - 1958, קובע כי:
" בסעיפים 20 ו- 78 לחוק הקרקעות העותומני תבוא במקום התקופה בהם תקופה של חמש עשרה שנה ולגבי מקרקעין שנרשמו בספרי האחוזה לאחר סידור זכות הנין לפי פקודת הקרקעות (סידור זכות הקנין) – תקופת עשרים וחמש שנה..."
אפילו תתקבלנה טענות נתבעת 7 כאילו אין מדובר כאן במקרקעין מוסדרים (מאחר ועסקנין בהסדר ירדני ולא הסדר לפי הפקודה המנדטורית - ואיני אומרת שכך נקבע), במקרה דנן לא חלפו 15 שנה.
לפי הנטען קיבלה הבקשה לעסקה - ר ישיון ביום 27.6.04. חלוף 15 שנה מאותו מועד מביאנו ליום 27.6.2019, ברם כאן התביעה הוגשה ביום 3.7.18 ו תוקנה עת התווספה נתבעת 7 - ביום 3.3.19, כלומר טרם למועד ההתיישנות.

זאת ועוד; נראה על פני הדברים כי יש ממש בטענת התובעים לפיה, סעיף 20 לחוק הקרקעות העות'מני, כלל אינו רלוונטי לעניינו שכן הוא עוסק בהתיישנות רוכשת. כלומר , מקום בו קרקע לא נרשמה על שם פלוני אך הוא בפועל החזיק בה ו הסעיף נדרש למשמעות החזקתו. עניינו שונה - שכן כאן, הרישום בוצע והשאלות אשר תידו נה הינן - האם הרישום בוצע במרמה? והאם קיימת מניעה היום לבטלו ?.
יש אפוא מקום להנחה כי יקבע שסעיף 20 עליו נסמכה נתבעת 7 בבקשתה, אינו נוגע לענייננו.

מאחר ואני מסתפקת בדיון בטענה היחידה אשר הייתה בבקשה המקורית ולא נמצא על יסודה לסלק את התביעה על הסף - שמורה לנתבעת 7 הזכות ל העלות בהמשך ההליך, את כל יתר הטענות שהעלתה באיחור ורק בשלב התשובה.

בנסיבות המתוארות, איני נדרשת לטענות נוספות שהעלו הצדדים, כמו מהו הדין החל במקרה זה? נפקות הכרעה אם עסקינן בהתיישנות דיונית או מהותית? הדרך בה יוכח דין זר, אם עולות טענות מכוחו? ועוד.

מעבר לנדרש אציין כי עת מועלית טענה לרישום במרמה של נכס מקרקעין, לא בקלות תסולק תביעה על הסף ועוד בטרם התבררו העובדות לגוף העניין. נראה כי במקרה ממין זה מוטב בכל מקרה לשמוע תחילה את הראיות. ככל שתוכח מרמה, ללמוד כיצד זו ארעה? מתי היה ניתן לעמוד עליה ? וכיו"ב. במקרים ממין זה, קיים גם אינטרס "ציבורי" (החורג מעניין הצדדים לתיק) , לעמוד על דרך התרחשות הדברים, כדי ליתן הוראות שתמנענה מקרים דומים בעתיד . זאת, גם אם במקרה הספ ציפי יקום מחסום מקבלת התביעה, מטעם זה או אחר.

בהמשך לאמור נדחית אפוא גם הבקשה לסילוק התביעה על הסף.

ואסיים בבקשה להורות על הפקדה ערובה להוצאות משפט:
לא בנקל תתקבל בקשה להורות על הפקדת ערובה להוצאות המשפט, אך צודקת נתבעת 7 בטענתה כי עת מדובר בתושב חוץ, או במי אשר לא מסר כתובת עדכנית, תהא נטייה גבוהה יותר לקבל הבקשה.
התובעים אכן תושבי חוץ ובנוסף - אלה גם לא טרחו לציין את כתובתם (לא בתביעה ואף לא במסגרת התגובה לבקשה). דבר זה מעלה חשש כי יהא קושי לגבות מה תובעים הוצאות ככל שהתביעה תדחה. עם זאת ומנגד - יש להביא בכלל השיקולים גם את סיכוי התביעה ולטעמי לא מדובר בסיכויים קלושים.
לא מצאתי ממש בטענה כי קיים חוסר תום לב הכרוך במועד הגשת התביעה. התביעה הוגשה בסמוך לאחר שנודע ליורשים על מצב רישום החלקה.
עוד לא מצאתי ממש בטענה כי צפויות בהליך זה הוצאות חריגות.
מנגד - אין חשיבות לדרך בה מאוגדת נתבעת 7 (ר' טענות התובעים באשר לכך בתגובתם). ערובה היא להוצאות נתבע. ממילא הגוף אשר יש לבחון את יכולת התשלום שלו הוא התובע ולא הנתבע.
לאחר שקלול האמור מצאתי - כי די בהוראה לתובעים להמציא כתובות עדכניות מדויקות באשר למקום מגוריהם היום. אלה יומצאו בתצהיר.
ככל שהתובעים לא יעשו כן - יהא עליהם להפקיד סך של 15,000 ₪.
המצאת הכתובות תושלם בתוך 15 יום. ובהעדר האמור יש להשלים את ההפקדה עד ליום 26.1.20.

סופם של הדברים הוא אפוא כדלקמן;

הבקשה לצרף בעל דין דרוש כנתבע ולעכב את ההליכים עד לאותו מועד - נדחית. מצופה כי הנתבעת 7 היא שתעדכן כל מי שתמצא לנכון בדבר קיום ההליך.

הבקשה לסילוק על הסף מחמת התיישנות - אף היא נדחית.

ובאשר לבקשה להפקדת ערובה להוצאות משפט, ניתן להסתפק בהמצאת כתובות התובעים, כאמור לעיל ולחלופין בהפקדת סך של 15,000 ₪.

בשים לב לכך שהבקשות נדחו במרביתן ובשים לב להתנהלות הנתבעת 7 בשתיים מן הבקשות (עת העלתה טענות חדשות במסגרת תשובה ובכך גרמה לתובעים להידרש לעריכת התייחסות נוספת) - נמצא להשית על נתבעת 7 בגין הבקשות - הוצאות בסך 7,500 ₪ ו אלה ישולמו בתוך 30 יום מהיום.

לאחר השלמת המצאת הכתובות או ההפקדה - תינתנה הוראות נוספות.

נתבעת 7 תעדכן עם השלמת האמור.

ההחלטה תשוגר לצדדים.

ניתנה היום, א' טבת תש"פ, 29 דצמבר 2019, בהעדר הצדדים.