הדפסה

בית המשפט המחוזי בירושלים ת"א 6651-01-15

בפני
כבוד ה שופט כרמי מוסק

התובע
מכלוף חזן
באמצעות ב"כ עו"ד מיכאל מגידיש ועו"ד יריב מדר

נגד

הנתבעים

1.עמי חזן
2.אישי ישיר- חב' לביטוח בע"מ
באמצעות ב"כ עו"ד יובל ראובינוף ועו"ד חיים מאיר

3.שלמה חזן
4.הכשרת הישוב חב' לביטוח בע"מ
באמצעות ב"כ עו"ד אריה כרמלי ועו"ד פיראס מלחם

פסק דין

פתח דבר
1. לפני תביעה לפיצויים בעקבות תאונות דרכים. התביעה המקורית, הוגשה בשנת 2006 לבית משפט השלום בירושלים, והיא מתייחסת לתאונת דרכים שאירעה ביום 27.02.2006 ( להלן: "התאונה הראשונה"). במהלך ניהול ההליך המשפטי, עבר התובע תאונת דרכים נוספת ביום 04.04.2010 ( להלן: "התאונה השנייה"). בעקבות התאונה השנייה הוגש כתב תביעה מתוקן, וביום 07.12.2014 הוחלט על העברת הדיון בתובענה לבית המשפט המחוזי.

הצדדים להליך
2. התובע – מר מכלוף חזן, כבן 50 בעת הגשת התביעה המקורית.
נתבע 1 – מר עמי מכלוף, הנו בנו של התובע ונהג הרכב בעת קרות התאונה הראשונה.
נתבעת 2 – אישי ישיר – חברה לביטוח בע"מ, הנה חברת הביטוח שביטחה את הרכב בו אירעה התאונה הראשונה.
נתבע 3 – מר שלמה חזן, נהג המכונית בה אירעה התאונה השניה.
נתבעת 4 – הכשרת היישוב חברה לביטוח בע"מ, חברת הביטוח שביטחה את הרכב בו אירעה התאונה השניה.

תמצית הטענות בכתב התביעה המתוקן
3. התובע תפקד עד לתאונות כעובד מוסך, אשר עבד בעבודות גופניות, וכן בביצוע עבודות שיפוצים.

התאונה הראשונה אירעה במרכז ירושלים, כאשר המכונית בה נסע התובע, כשהיא נהוגה בידי הנתבע 1, התנגשה חזיתית ברכב נוסף. כתוצאה מכך, נפגע התובע בגופו, לרבות בעמוד השדרה ובעורף, וכן נפגע פגיעה נפשית. בזמן תאונה זו היתה הנתבעת 2 מבטחת הרכב והנוסעים בו.

התאונה השניה קרתה בכביש 90, כאשר הרכב בו נסע התובע, כשהוא נהוג בידי הנתבע 3, התנגש בחמור, ולאחר מכן חזיתית ברכב נוסף. כתוצאה מתאונה זו נגרמו לתובע שברים בכסף ימין וחבלות בכל חלקי גופו, וכן נפגע פגיעה נפשית קשה. בזמן תאונה זו היתה הנתבעת 4 מבטחת הרכב והנוסעים בו.

שתי התאונות היו תאונות דרכים כמשמעותן בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975, והנתבעים חייבים לשלם לתובע את מלוא סכום הנזקים, שנגרמו וייגרמו לו בעקבות התאונות וכתוצאה מהן.

כתב התביעה המתוקן מפרט את הנזקים שנגרמו לתובע, ואת כימות הנזקים בעקבות שתי התאונות.
תמצית הטענות בכתבי ההגנה
4. מטעם הנתבעים 1-2 נטענו טענות פורמאליות הנוגעות למסמכים שהוגשו, לתיאור האירועים האירועים ולכימות הנזק. מוכחשים חלק ניכר מסעיפי התביעה.

מטעם הנתבעים 3-4 נטענו טענות פורמאליות הנוגעות למסמכים שהוגשו, לתיאור האירועים האירועים ולכימות הנזק. נטען, כי נזקי התובע התגבשו בתאונה הראשונה ( כולם או מרביתם). נטען, כי מדובר בתאונת עבודה ולכן יש לנכות מסכום הפיצוי את הסכום ששולם או ישולם לתובע ע"י המוסד לביטוח לאומי, לו היו ננקטים ההליכים המתאימים.
מוכחשים חלק ניכר מסעיפי התביעה.

עדויות
5. לתיק הוגשו חוות דעת כמפורט:

פסיכיאטריה - ד"ר בתיה חבולס חוות דעת מיום 10.06.2007
ד"ר חבולס בדקה את התובע בימים 17.04.2007 ו-05.06.2007. ד"ר חבולס סוקרת את ההיסטוריה האישית והמשפחתית של התובע. מתארת כי בנו של התובע נהרג בתאונת דרכים כ-4 שנים טרם למועד בדיקתו. מתארת, כי לאחר מות הבן, סבל מאוד, אך הצליח לקום על רגליו. מתארת את מצבו נכון לימי הבדיקות – מתלונן על נדודי שינה, תיאבון תלוי בכדורים, חשק מיני ירוד, נפרד מאישתו. כמו כן, מתאר עצבנות יתר וסובל מכאבים בכל גופו. קובעת כי יש קשר ישיר בין תאונת הדרכים הראשונה ( היחידה לעת בדיקות אלה, כ.מ.) ובין מצבו, ומשייכת 20% נכות בשל PTSD ( הפרעת דחק פוסט טראומטית). מציינת כי יש לצפות לשיפור במצבו בעוד כשנתיים, אך כי כעת אינו מסוגל לעבוד עקב מצבו הנפשי.

אורתופדיה – ד"ר עמוס פייזר מיום 31.12.2007
ד"ר פייזר בדק את התובע ביום 04.09.2007. מתאר את אירועי התאונה, ואת תלונות התובע, הבדיקות שעבר והממצאים שנמצאו מאז. ד"ר פייזר קובע לתובע נכות של 5% בגין הגבלה מזערית בתנועות הצואר ללא חסר עצבי. במענה לשאלות הבהרה, עונה ביום 26.05.2008, כי נכותו הזמנית של התובע בעקבות התאונה ( הראשונה, כ.מ.) היא 5% החל מיום 01.08.2006.
פסיכיאטריה – ד"ר בתיה חבולס חוות דעת מיום 06.12.2009
ד"ר חבולס בדקה את התובע ביום 23.06.2009. קובעת כי מצבו הנפשי לא השתפר, וכי אין לצפות לשיפור בעתיד. עוד קובעת, כי מאחר וקיימת פגיעה ניכרת כי ישנם סימנים קליניים ברורים המגבילים אותו באופן ניכר בכושר העבודה ובחיים החברתיים, ולפיכך מעניקה לו 30% נכות לצמיתות.

א.א.ג – פרופ' יוסף אלידן, חוות דעת מיום 09.03.2014
פרופ' אלידן בדק את התובע ביום 29.01.2014. מתאר את בדיקות השמיעה שנעשו לתובע עם השנים, בעיקר בעקבות שתי תאונות הדרכים שעבר. בדיקת שמיעה שנעשתה לאחר הביקור, ביום 30.01.2014, הראתה ירידה סימטרית בתדירויות גבוהות. קובע, כי בתאונה הראשונה אין ממצאים לגבי חבלת ראש, ולא נמצאו תלונות על טנטון או ירידה בשמיעה לאחריה. בנוסף, נקבע כי אין נכון א.א.ג. בגין התאונה השניה.

אורתופדיה – פרופ' עמוס פייזר, חוות דעת מיום 04.11.2013
פרופ' פייזר בדק את התובע ביום 06.06.2013. מתייחס בחוות דעתו לתאונת הדרכים השניה. סוקר את הבדיקות שנעשו לתובע במשך הזמן, והממצאים בהן. קובע לתובע 10% נכות בגין הגבלה קלה בתפקוד בשל שבר בכתף ימין. זאת, בגין התאונה השניה.

פסיכיאטריה – ד"ר חבולס בתיה, חוות דעת מיום 02.02.2013
חוות הדעת ניתנה לאחר בדיקה שנעשתה לתובע ביום 12.02.2013, לאחר תאונת הדרכים השניה. ד"ר חבולס מתארת את מצבו של התובע לאחר התאונה השניה, ואת השתלשלות המקרה. ד"ר חבולס קובעת, כי מצבו החמיר לעומת בדיקתו הקודמת אצלה, כחמש שנים קודם לכן. כמו כן נקבע, כי יש קשר ישיר בין התאונה השניה ובין ההחמרה במצבו הנפשי. נקבע, כי מיום התאונה הראשונה הוא סובל מPTSD ונקבעו לו 20% נכות, וכי אחרי התאונה השניה נקבעו 30% נכות, וכי כעת – לפי מצבו הנפשי, מגיע לו 40% נכות.
כמו כן נקבע, כי לא נצפה שיפור במצבו הנפשי, וכי אחוזי הנכות הנם לצמיתות.

כאב – ד"ר חיים-משה אדהאן, חוות דעת מיום 27.09.2017
ד"ר אדהאן בדק את התובע ביום 23.04.2017. ד"ר אדהאן מתאר את מצבו של התובע, סוקר את המסמכים הרפואיים שהוצגו לו ואת השתלשלות האירועים בתחום הכאב. ד"ר אגהאן קובע, כי בנוסף לנכויות הנפשיות והאורתופדיות שנקבעו לתובע, יש לקבוע גם נכות בשיעור של 10% בגין תסמונת כאב כרוני. ד"ר אדהאן מייחס שליש מנכות זו לאירועים אחרים, שליש לתאונה הראשונה, ושליש לתאונה השניה. ד"ר אדהאן מציין, כי אינו צופה הטבה במצבו של התובע, ולפיכך קבוע כי נכות זו הנה לצמיתות.

העדויות
6. בתיק הוגשו תצהירי עדות ראשית. במסגרת שמיעת הראיות נחקרו התובע, בנו וד"ר חבולס.

התובע – מיום 25.02.2010
התובע מתאר את קורות חייו - מספר על כך כי עבד באינסטלציה ובשיפוצים. מתאר כי נישא בגיל 18 ( כיום – גרוש), וכי היה המפרנס העיקרי בבית. התובע מספר כי כ-6 שנים לפני מועד מתן התצהיר, נהרג בנו, אורן, בתאונת דרכים. למרות האסון הכבד, התובע חזר לעבודה כרגיל מיד לאחר תום השבעה. ביום 27.02.2006 אירעה לתובע תאונת דרכים, אשר שינתה את חייו: הוא נסע במכונית שהיתה נהוגה על ידי בנו, כאשר לפתע רכב שהגיע מהצד התפרץ לצומת ופגע במכונית בחוזקה. התובע מתאר כיצד הרגיש את גורלו של בנו המנוח חוזר אליו. הוא מציין, כי אין טעם לחייו. עוד מתאר התובע, כי מאז התאונה, איבד את התקשורת עם בני משפחתו ( כולל אשתו), הוא מתפרץ על אנשים ומשתולל. הוא מתאר כי נכדיו מפחדים ממנו. בעקבות התאונה, פנה לטיפול נפשי, וקיבל סיוע תרופתי ( שהחל עוד ממועד פטירת הבן). כמו כן, הפסיק לעבוד כליל, נהיה רגזן וסבל מנדודי שינה. בנוסף, קיבל רשיון לעשן ולגדל קנאביס. תצהיר משלים מטעם התובע מיום 11.07.2018 . מאז התצהיר הקודם, מצבו של התובע מיתדרדר. כאביו לא מפסיקים, ורק מתגברים עם חלוף הזמן. מצבו הנפשי ירוד – חי בבדידות מוחלטת, ולא ישן בלילות מעבר לשעתיים שלוש. מקבל כדורים פסיכיאטריים, ואינו מסוגל לעבוד. מתאר את שגרת יומו – אשר כוללת עישון קנאביס וכשלוש קופסאות סיגריות. מרגיש כמו שפן נסיונות. מרפאת הכאב אינה עוזרת, ומה שמסייע זה רק הקנאביס.

מעדות התובע בבית המשפט עלה, כי הוא נסער מאוד ומתקשה לתאר באופן ברור את השפעת התאונות ומותו של הבן על חייו ועל כושרו לתפקד. ניתן לסכם את עדותו בבית המשפט בכך שהתובע סבור שהתאונות גרמו לו לפגיעה קשה והביאו אותו למצב שבו אינו יכול לתפקד. היה צורך במספר הפסקות כדי לאפשר לתובע להירגע ולמסור עדות באופן סביר פחות או יותר. בוודאי שלא ניתן להסתמך על עדותו, כפי שיפורט בהמשך, כדי לקבוע את החלוקה שבין התאונות ומות הבן על תפקודו, ולצורך כך מונו מומחים מטעם בית המשפט ובמקרה זה, בוודאי שעדותם היא זו שתקבל את המשקל המכריע בעניין הפגיעה התפקודית.

פרוטוקול הדיון מיום 14.01.2019 – עדות ד"ר חבולס
7. ד"ר חבולס נחקרה והתייחסה לשלוש חוות הדעת אותן ערכה בעניינו של התובע, זאת לאור העובדה כי התובע נבדק על ידה פעמיים לאחר התאונה הראשונה ופעם נוספת לאחר התאונה השנייה. עוד הסתבר, כי לאחר התאונה השנייה עבר התובע תאונה שלישית וגם בעניין זה נחקרה ד"ר חבולס.

ניתן לסכם ולומר, כי עלה מעדותה של ד"ר חבולס שבתחילה סברה שעקב התאונה הראשונה נגרמה לתובע נכות של 20% ולאחר מכן בחוות דעתה המסכמת בנוגע לתאונה הראשונה, קבעה כי לתובע נכות של 30%. לאחר שערכה חוות דעת נוספת הנוגעת למצבו הנפשי של התובע לאחר התאונה השנייה, זאת כאשר לא הייתה ערה לכך ולא ידעה על התאונה השלישית, קבעה כי לתובע נכות נפשית של 40%. אומר כבר עתה, כי קביעותיה של ד"ר חבולס מקובלות על בית המשפט והיא נימקה היטב את חוות דעתה גם בעת שנחקרה על ידי באי כוח הצדדים חקירה מעמיקה וארוכה. יש להוסיף ולומר, כי מעדותה עלה שיש השלכה למותו של הבן על מצבו הנפשי של התובע, דבר שאירע כאמור עוד לפני התאונה הראשונה. כמו כן, יש השלכה לתאונה השלישית על מצבו של התובע.

לסיכום, וכפי שנפנה בהמשך, יש מקום לחלק את הנכות הנפשית בשיעור של 40% בין מותו של הבן, התאונה הראשונה, השנייה והשלישית. לטעמי, ממכלול עדותה של ד"ר חבולס עולה כי התאונה הראשונה גרמה לתובע נכות של 20% וזאת על רקע מצבו הנפשי הקודם. לאור האמור בחוות הדעת ובחקירתה של ד"ר חבולס, יש לקבוע כי מצבו של התובע לאחר התאונה הראשונה עמד על נכות נפשית של 30%, דהיינו 10% יש לייחס למותו של הבן. אעיר בעניין זה, כי התאונה השנייה הביאה להחמרה במצב הנפשי ויש להבין זאת בפרט כאשר נגרמה לתובע כבר נכות נפשית כאמור, עקב מותו של הבן.

באשר ל-10% הנוספים אותם קבעה ד"ר חבולס בהתייחסה לתאונה השנייה בלבד, הרי שלאור חקירתה הנגדית, עלה כי לדעתה יש השלכה גם לתאונה השלישית, ומכאן שיש לחלק את הנכות בין שתי התאונות ולקבוע כי עקב התאונה השנייה נגרמה לתובע נכות נפשית של 5%.

מצבו הנפשי של התובע לפני התאונה הראשונה
8. כאמור, ד"ר חבולס נחקרה בעניין זה על ידי הצדדים. באשר למצבו התפקודי של התובע, עלה מעדותה כי לפני התאונה הראשונה היה מסוגל לעבוד, אולם התאונה הראשונה החמירה את מצבו. בחוות דעתה השנייה ביחס לתאונה הראשונה ציינה המומחית כי הייתה התדרדרות נפשית במצבו של התובע. יש להעיר בעניין זה כי ד"ר חבולס ערכה הבחנה בין דברי התובע במהלך הבדיקות לבין מסקנותיה, שלא תמיד התיישבו עם דבריו. לפיכך, על אף שבא כוח התובע ביקש בסיכומיו לקבל את דברי התובע ולראות בהן כקביעות של המומחית, אין הדבר כך ויש להתייחס אך ורק לקביעות המומחית בסיכום חוות הדעת מטעמה וכן מדבריה בבית המשפט.

עלה מחוות הדעת של המומחית שהתובע נוטל קנאביס, כי הוא מוזנח, מתוח לרוב, כעוס, עם סף גירוי נמוך, מתפרץ בצעקות. יוער, כי התנהגות זו של התובע הייתה גם במהלך עדותו בבית המשפט והיה ניכר כי הוא מתקשה להעיד והוא במצב נפשי שאינו קל.

ד"ר חבולס התייחסה גם לתרופות שהתובע נוטל ועלה כי גם בעניין זה הייתה החמרה. יוער, כי עדותה הסתמכה על מסמכים רפואיים שהתובע הציג לפניה, לרבות הטיפול שהוא מקבל אצל הפסיכיאטר, ד"ר וייצמן. מעדותה של ד"ר חבולס עלה (עמ' 32-33, 49-51), כי חלה התדרדרות משמעותית במצבו התעסוקתי של התובע וכושר התפקוד בעניין זה. התובע ניסה להחזיר את עצמו לתפקוד אולם לא הצליח, זאת בעיקר על רקע מצבו הנפשי וסף הגירוי הנמוך. יחד עם זאת, לטעמה, התובע לא איבד לחלוטין את כושר השתכרותו. עוד התייחסה לעובדה כי התובע מקבל סכום חודשי כתוצאה מפוליסת ביטוח תאונות אישיות. המומחית רמזה בחקירתה, כי יתכן שעניין זה משפיע על התובע שלא לעבוד כלל. כדבריה, לפני התאונה הראשונה הוא פרנס בכבוד את המשפחה, אולם לאחר התאונה הראשונה זה נפסק. יחד עם זאת ציינה, כי הוא מקבל כ-10,000 ₪ לחודש, וכדבריה "מאיפה, מהונוללו שולחים לו 10,000 ₪ כל חודש. מעולה" (עמ' 32). ניכר היה כי המומחית מנסה "ללכת בין הטיפות". מצד אחד, לא לפגוע בתובע בעניין כושרו לעבוד; ומצד שני, להביא בחשבון את הנכות התפקודית שקבעה לו ואת העובדה שהסכום החודשי אותו הוא מקבל יכולה להשפיע על רצונו שלא לעבוד.

חלוקת הנכות הנפשית בין התאונות
9. גם בעניין זה נחקרה המומחית ארוכות על ידי באי כוח הצדדים. באשר לתאונה בה נהרג בנו של התובע, התייחסה המומחית לעובדה שהתובע לא פנה למוסד לביטוח לאומי או לכל גורם אחר כדי לקבוע לו נכות נפשית והוא המשיך לעבוד באופן סדיר. כאשר נשאלה באופן ישיר אודות הנכות שנגרמה לתובע עקב מות בנו כחלק מהנכות הכוללת של 40%, קבעה על דרך ההערכה כי נגרמה נכות נפשית של 5%. באשר לתאונות הנוספות לאחר התאונה הראשונה, סברה המומחית כי התובע לא ייחס להן משמעות רבה, ולכן לא סיפר לה על התאונה השלישית. היא סברה כי התאונה השלישית לא שינתה בהרבה את מצבו. במהלך החקירה הופנתה המומחית למסמכים הרפואיים של ד"ר וייצמן. לדעתה, מסמכים אלה אינם יכולים ללמד על חלוקת הנכות בין כל התאונות. יחד עם זאת, היא למדה על תפקודו של התובע. המומחית הדגישה כי התייחסה למסמכים אלה וציינה אותם בחוות דעתה, אך יחד עם זאת היא עומדת על דעתה גם היום בדבר נכותו של התובע כפי שפירטה בחוות הדעת. עוד העירה המומחית, כי ד"ר וייצמן לא התייחסה תחילה לפוסט טראומה אלא לדכאון ניכר. ד"ר וייצמן גם לא ידע על מותו של הבן ולא התייחס לכך במסמכים הרפואיים שערך. עוד יודגש, כי הוצגו מסמכים מאוחרים שערך ד"ר וייצמן (6.2.15, 4.3.16) בהם נכתב כי התובע סובל מתסמונת פוסט טראומטית על רקע מותו של הבן, אולם מדובר במסמכים שנערכו בדיעבד, אחרי זמן רב. אינני סבור כי ניתן לקבלם ולהעדיפם על המסמכים הקודמים בהם לא נזכרה כלל תסמונת פוסט טראומטית.

10. באשר למצבו של התובע לפני התאונה הראשונה, אינני מקבל את טענת הנתבעים 1-2 כי עקב מות הבן סבל התובע מנכות של 20%. אמנם נדרש לו טיפול תרופתי והוא היה תקופה מסוימת במצב רפואי-נפשי קשה, אולם, כפי שהעידה המומחית בהמשך, מדובר בדכאון ולא בפוסט-טראומה. כמו כן הבהירה, כי לטעמה התאונה הראשונה היא שדרדרה את מצבו הנפשי. יוער, כי המומחית אף סברה שיתכן שאין מקום לייחס למותו של הבן נכות כלשהי, שכן התובע לא פנה אל המוסד לביטוח לאומי. בעניין זה לא ניתן לקבל סברה זו של המומחית ולטעמי, העובדה שהתובע לא פנה בבקשה לקביעת נכות מגורם כלשהו אין בה כדי ללמד על כך שלא נגרמה לו נכות נפשית עקב מותו של הבן. לפיכך, סבורני כי בעניין זה יש לדבוק במסמכים הרפואיים ובעולה ממכלול עדותה של המומחית, ועל כן אחלק את הנכות של 30% כך שיש לייחס 10% למותו של הבן ו-20% לתאונה הראשונה, כל זאת על רקע העובדה שהתובע כבר סובל מנכות נפשית מסוימת לפני התאונה הראשונה .
הנתבעים 1-2 ביקשו להסתמך על עדות התובע וללמוד ממנה על חלוקת הנכויות בין התאונות והאירועים שעבר התובע. אינני סבור כי ניתן ללמוד דבר מתשובות התובע בעניין זה לבית המשפט. התובע העיד כפי יכולתו על רקע מצבו הנפשי המורכב והוא בוודאי אינו מומחה בתחום זה ואינו יכול לחלק את הנכות שנגרמה לו בין התאונות. כל תשובותיו התבססו על התרשמותו האישית ועל רגשות שונים שעלו וצפו אצלו במהלך עדותו, לרבות כעסים והתפרצויות זעם. ניכר היה כי התובע אינו חוסך בביטויים קשים ובהתפרצויות זעם כלפי הנתבעים, ועל כן לא ניתן לסמוך על עדותו לעניין חלוקת הנכויות בין התאונות והאירועים השונים אותם עבר.

ד"ר חבולס מעידה על חוות הדעת שנתנה בתיק. היא נשאלה לגבי המלצתה לטיפול בשיטות קוגניטיביות ( כמו CBT), והעידה, כי לטיפול בשיטה כזו יש סיכויים שווים להצליח או לא להצליח. בנוסף הסבירה, כי בדיעבד נראה כי לא בטוח שהתובע היה מסוגל לעמוד בטיפול כזה:

"ש. ...את חושבת שזה היה מיטיב עימו?
ת. מאה אחוז אי אפשר להגיד. לטיפול קוגניטיבי זה בערך 50 על 50. אולי כן, אולי לא. זה לא ממאה אחוז טיפול וקגניטיסי אם בן אדם פונה עוזר לו. קודם כל צריך לעשות שיעורי בית. והתברר ככה על פני השטח שהוא לא היה מסוגל לעשות. הוא עצבני, הוא לא מסוגל, לא מרוכז, הריכוז שלו היה פגום כל הזמן. גם בבדיקה ראשונה וגם בבדיקות אחר כך. וקשה לו היה לעשות כנראה דברים כאלה".
(פרוטוקול הדיון מיום 14.01.2019, עמוד 17, שורות 3-8)

העדה המומחית חוזרת על האמור בחוות הדעת שהגישה במסגרת התיק, אש נסמכו על מספר פגישות שנערכו עם התובע במהלך השנים. היא עושה רושם מקצועי ואמין.
התובע בעצמו. התובע ניסה להעיד על העובר עליו כמיטב יכולתו. אין לי ספק, שמדובר באדם פגוע, אשר חייו השתנו כתוצאה מתאונות הדרכים שעבר.

מר עמי חזן
11. מר עמי חזן הוא , כאמור, בנו של התובע, וגם הנתבע 1. מר חזן מעיד, כי הוא משתדל לראות את אביו בכל יום. הוא מספר, כי אביו היה אדם, שלפני התאונה " היה הכל בשביל הילדים ובשביל המשפחה" (שם, עמוד 116, שורה 20), אך כיום – הנכדים מפחדים ממנו. עוד סיפר, כי עד למועד התאונה הראשנה, אביו הוא זה שפרנס את הבית, וכי אינו זוכר תקופות שבהן לא עבד, וכי כיום הפך לשבר כלי:

"אני יודע שאבא שלי נהיה שבר כלי מאז התאונה. אני כבר... פשוט אני מלווה אותו יום ביומו, דקה... כמעט כל החיים שלי אני נותן לו. חוץ משבתות, שאני שומר שבת אז אני לא מצליח להגיע אליו. אבל הבן אדם הוא שבר-כלי. מזה שהוא היה מטפל בנו הוא הפך להיות כמו... כמו תינוק, שאנחנו צריכים לטפל בו".
(שם, עמוד 118, שורות 15-18)

בהתייחס לשתי התאונות, מספר מר חזן, כי אחרי התאונה הראשונה האב לא נותר אותו אדם, וכי אינו יודע לעשות את ההפרדה לגבי הנזק שנגרם מכל אחת מהן.

סיכום הנכויות והחלוקה בין התאונות והאירועים השונים
12. באשר לנכות הפסיכיאטרית, בהתאם לאמור לעיל יש לקבוע כי לתובע נכות נפשית בשיעור כולל של 40%, כאשר יש לייחס 10% למותו של הבן, 20% לתאונה הראשונה, 5% לתאונה השנייה שהיא חלק מהתביעה ו-5% לתאונה השלישית שלא נכללה בתביעה.

באשר לנכות האורתופדית, בהתאם לחוות דעתו של ד"ר פייזר, עקב התאונה הראשונה נגרמה לתובע נכות בשיעור של 5% לצמיתות ונכות זמנית של 100% למשך חמישה חודשים, ואילו בגין התאונה השנייה נכות לצמיתות של 10%.

באשר לנכות בתחום הכאב, לתובע נכות כוללת של 10%, כאשר המומחה קבע כי לתאונה הראשונה יש לייחס שליש מנכות זו ולתאונה השנייה שליש מנכות זו.

לאור כל האמור, לתובע נכות כוללת משוקללת בגין שתי התאונות נשוא התביעה בשיעור של 45% כאשר הנכות המשוקללת בגין התאונה הראשונה היא בשיעור של 27% ובגין התאונה השנייה היא בשיעור של 18%.

ראשי הנזק וסכום הפיצויים
13. לאור האמור לעיל, יש לדון בראשי הנזק ולחשב את הפיצויים להם זכאי התובע עקב שתי התאונות נשוא התביעה.

כאב וסבל – בגין התאונה הראשונה זכאי התובע לסכום של 54,000 ₪ ובגין התאונה השנייה זכאי התובע לסכום של 36,000 ₪ .

הפסדי שכר בעבר – לצורך חישוב שדה השכר יש לקבוע את בסיס השכר של התובע עובר לתאונה הראשונה. לעניין זה בא פירוט בסיכומי התובע (סעיפים 139 ואילך). מדובר בחישוב מדויק, הכולל פירוט נתוני השכר שהוגשו לבית המשפט לשנים 2003-2005. עלה כי מדובר בשנת 2005 בבסיס שכר נכון לאותה שנה של כ-8,600 ₪ כאשר סכום זה נכון להיום (הפרשי הצמדה בלבד) עומד על 10,441 ₪.

מקובלת עלי טענת התובע, כי אין מקום לקבוע בסיס שכר אחר, שהרי מדובר על מסמכים שהוגשו.

אין מקום לקבל את טענות התובע כי הוא זכאי להפסד השתכרות מלא מאז נפגע בתאונה הראשונה, אלא יש בעניין זה לפנות לחוות הדעת הרפואיות הן בעניין אובדן כושר זמני ולאחר מכן לאור הנכויות המשוקללות שנקבעו לתובע. אוסיף ואומר, כי לטעמי, לאור מכלול הראיות שנשמעו, אין לקבל את טענות התובע בדבר אובדן כושר השתכרות מלא. הפגיעה בכושר ההשתכרות של התובע עקב התאונות, בפרט לאור העובדה שעבר אירועים או תאונות נוספים, תהיה זהה לנכויות הרפואיות שנקבעו לתובע ביחס לכל אחת משתי התאונות נשוא התביעה.

לפיכך, אני קובע את הפסד השתכרותו של התובע לעבר בגין התאונה הראשונה על סך של 456,000 ₪ ובגין התאונה השנייה על סך של 215,000 ₪.

הפסד שכר לעתיד – בהתאם לאמור לעיל, ובהנחה שהתובע היה עובד עד גיל 67, זכאי התובע להפסד שכר לעתיד בגין התאונה הראשונה לסך של 127,000 ₪ ובגין התאונה השנייה לסך של 85,000 ₪. בהתאם, זכאי התובע להפסד תנאים סוציאיליים (פנסיה) בגין התאונה הראשונה לסך של 16,000 ₪ ובגין התאונה השנייה לסך של 11,000 ₪ .

הוצאות רפואיות בעבר והוצאות נסיעה וניידות בעבר ובעתיד – אומר, כי התובע לא המציא בעניין זה מסמכים וקבלות התומכים בטענתו כי הוא זכאי להחזר הוצאות בסוכם כולל של 850,000 ₪ כפי שפירט בסיכומיו, מה עוד שהתובע זכאי לקבל את מרבית הוצאותיו הרפואיות מקופת החולים, וביחס להוצאות נסיעה, הרי לאור הנכויות שנקבעו, שאינן נכויות נפשיות, אינני סבור שהתובע זכאי להחזר הוצאות או קביעת פיצוי משמעותי כלשהו לעניין זה. לפיכך, על דרך האומדן, אני פוסק לתובע סכום כולל של 100,000 ₪. סכום זה כולל גם הוצאות שייגרמו לעתיד. הסכום יחולק בהתאם ליחסיות הנכויות שנקבעו (27% - 18%) ומכאן שבגין התאונה הראשונה ישולם סך של 60,000 ₪ ובגין התאונה השנייה סך של 40,000 ₪.

עזרת הזולת – התובע לא טען כי הוא מעסיק עזרה בשכר. לצורך ביסוס הדרישה לפיצוי כספי בעניין ראש נזק זה העיד בנו של התובע שטען כי מאז התאונה הראשונה אביו צמוד אליו, הוא עוזר לו בעניינים שונים של אחזקת הבית ואף מסייע בעדו להגיע לטיפולים שונים. בעניין זה יש להתייחס לסוג הנכות המיוחסת לתובע. אינני סבור כי הנכות מונעת מהתובע באופן מוחלט מלעסוק בעבודות הבית או מלהגיע לטיפולים רפואיים. יחד עם זאת, סביר כי לאור מצבו הוא נעזר בבנו, ועל כן, על דרך האומדן, יש לפס וק לתובע סכום כולל של 50,000 ₪, זאת על פי החלוקה שנקבעה לעיל. לפיכך, עבור התאונה הראשונה סך של 30,000 ₪ ועבור התאונה השנייה סך של 20,000 ₪.

תגמולי הביטוח – מהראיות עלה כי התובע מקבל סכום חודשי בגין פוליסת ביטוח תאונות אישיות שהופעלה בעקבות האירועים שעברו על התובע וגרמו לו לנכות. עניין זה לא הוברר, ובפרט הקשר בין האירועים השונים והשפעתם על הפעלת הפוליסה. מכל מקום, מדובר בביטוח פרטי ואינני סבור שיש מקום לקזז סכומים אלה מסכום הפיצוי שנפסק, מה גם שלא נקבעה במסגרת פסק הדין נכות תפקודית מלאה.

תגמולי מל"ל – מהראיות עלה, כי התובע אינו מקבל תגמולים מהמוסד לביטוח לאומי. ככל הנראה, התובע לא פנה אל המוסד לביטוח לאומי ולא ביקש לקבוע דרגת נכות. מכאן, שאף לא דרש תשלום כלשהו מהמוסד לביטוח לאומי. ספק בעיני אם לאור הנכויות שנקבעו לעיל ולאור יכולתו של התובע להתמודד עם המוסד לביטוח לאומי נוכח מצבו הנפשי, יכול היה התובע לקבל תגמול כלשהו מהמוסד לביטוח לאומי. ככל הנראה, שהתובע גם לא היה זכאי לקבל תגמול כלשהו, ועל כן יש לדחות את טענת הנתבעים בדבר קיזוז רעיוני של תגמולי מל"ל אותם יכול היה התובע לקבל אילו היה פונה בדרישה מתאימה למוסד לביטוח לאומי.

14. לסיכום, אני מחייב את הנתבעים 1 ו-2 לשלם לתובע סכום כולל של 743,000 ₪. אני מחייב את הנתבעים 3 ו-4 לשלם לתובע סכום כולל של 407,000 ₪.

15. לסכומים האמורים יתווסף שכר טרחת עו"ד על פי הקבוע בחוק. לפיכך, על הנתבעים 1-2 לשלם סך של 113,000 ₪ ועל הנתבעים 3-4 סך של 62,000 ₪. כמו כן, על הנתבעים לשלם את הוצאות המשפט כאשר סכום ההוצאות יחולק בין הנתבעים בהתאם ליחס אחוזי הנכות שנקבעו.

המזכירות תמציא העתק פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, כ"ה אייר תשע"ט, 30 מאי 2019, בהעדר הצדדים.

כרמי מוסק, שופט