הדפסה

בית המשפט המחוזי בירושלים ת"א 57955-07-13

בעניין:
נאיף כליל אסלים אלקסוואני
ע"י ב"כ עו"ד מאמון יונס

התובע
נ ג ד

  1. לשכת הסדר המקרקעין ירושלים
  2. לשכת רישום המקרקעין ירושלים

נתבעות פורמליות
נ ג ד

3. תייסיר עמראן אלהיימוני
ע"י ב"כ עו"ד סאמי ארשיד

4. סאאב מוסא אלאנסארי
5. עימאד קסוואני

6. הפטריארכיה היוונית אורתודוכסית של ירושלים
ע"י ב"כ עו"ד רנאטו יאראק

הנתבעים

פסק דין

1. הצדדים לתיק זה טוענים כל אחד לבעלות על מקרקעין המצויים בשכונת א-סוואנה בשכונת א-טור, במורדות המערביים של הר הזיתים (שיקראו להלן: הקרקע). כל אחד מהצדדים לתיק טוען לבעלות במקרקע, והביא מסמכים וראיות התומכות לכאורה בזכות שבידיו.
הצדדים
2. התיק שבפני הוא צירוף של שתי תובענות שהוגשו לגבי הקרקע, והדיון בהן אוחד בהחלטת השופט א. רומנוב (שדן בתיק בשעתו) מיום 11.1.15. התביעה הנוכחית היא תביעתו של התובע אשר הוגשה מלכתחילה נגד מדינת ישראל – לשכת הסדר מקרקעין ירושלים ולשכת רישום מקרקעין ירושלים. בכתב ההגנה שהוגש מטעם המדינה נכתב כי אין בפנקסי המקרקעין המנוהלים בלשכת רישום המקרקעין רישום כלשהו של גוש 29996, ואין בידי פקיד ההסדר לוח זכויות או לוח תביעות של גוש שומה זה. בהעדר לוח תביעות או לוח זכויות בגוש, טענה המדינה, לא ניתן לבצע רישום כלשהו של החלקה נושא תיק זה. בהחלטה מיום 1.11.16 התקבלה בקשת המדינה לראות בה נתבעת פורמלית בלבד.
התביעה הנוספת הקשורה לקרקע, ת"א 29336-08-13, היא תביעתו של יוסף מוחמד יוסף זיין נגד תייסיר עמראן אלהימוני, סאאב מוסא אלנאסארי, עימאד קסואני והפטריארכיה היוונית אורתודוכסית בירושלים. בהחלטה מיום 1.11.16 נמחקה תביעה זו, לאחר שהתובע יוסף זיין לא הגיב להחלטות בית המשפט ולא התייצב לדיון. עם זאת נקבע כי הנתבעים שנתבעו באותו תיק יצורפו כנתבעים לתיק הנוכחי, ויראו אותם כאילו נתבעו בתיק זה מלכתחילה. מכאן הצדדים בתיק המאוחד המונח בפני היום.
בסופו של דבר נותרו בתיק שלושה צדדים מהותיים: נאיף קסוואני (להלן: התובע), תייסיר היימן אלהימוני (להלן: אל הימוני), והפטריארכיה היוונית אורתודוכסית של ירושלים (להלן: הפטריארכיה). כל אחד מהצדדים טוען לבעלות על הקרקע.
גירסת התובע
3. בתצהיר העדות הראשית מטעמו טען התובע כי הקרקע נשוא התביעה היא הקרקע הידועה כגוש 29996 חלקה 74, אשר נרכשה ביום 4.4.67 על ידי אביו המנוח כליל אסלים אלקסוואני מבעליה הקודם, כאשוע מרקריאן ז"ל (להלן: מרקריאן). שני הצדדים לעסקה נפטרו בינתיים. האב שילם את מלוא התמורה וקיבל ממרקריאן ייפוי כח בלתי חוזר לטובתו. ביום 15.4.93 רכש התובע עצמו את החלקה בשלמותה מאביו, וקיבל מהאב ייפוי כח בלתי חוזר לטובתו הוא. עוד נאמר בתצהיר התובע כי למעשה משנת 1993 הפך התובע לבעלים בלעדי של הקרקע ושמורה לו הזכות לנהוג בה מנהג בעלים, והוא אף פעל לעריכת מפה מצבית של הקרקע. התובע הוסיף והצהיר כי לאחרונה הגיע לידיו אישור ממשרד האוצר של ירדן המאמת את הזכויות בקרקע ואת העובדה שהיא נרשמה בעבר על שם כאשוע מרקריאן.
4. לתצהיר התובע צורפו צילומי מסמכים כדלקמן (כל הציטוטים מהמסמכים שנכתבו במקור בערבית לקוחים מהתרגומים שהגיש כל צד למסמכיו):
א. נסח רישום ירדני - תרגום לעברית של נסח רישום מתאריך 21.4.13 שבראשו נכתב "הממלכה הירדנית ההאשמית, משרד האוצר, לש כת המקרקעין והמדידות". כותרת המסמך "נסח רישום חלקת אדמה הוצאה ע"פי החלטת מועצת השרים בתאריך 3.10.95", ופרטי המקרקעין: גוש 29996 חלקה 74 ביישוב אל טור מחוז ירושלים. בגוף המסמך שתי פסקאות. בראשונה מתוארים "השתלשלות הנסח והרישום של החלקה", ונכתב בו כי בהסדר בעיר ירושלים החלקה הנ"ל נרשמה בלוח הזכויות על שמו של כאשוע מרקריאן, וכי נגד החלקה הוגשו מספר התנגדויות על ידי מספר אנשים שכולן נדחו על ידי שופט ההסדר. עוד נכתב כי מרקריאן מכר את החלקה למר חליל סלים מוסלם אלקסוואני בהתאם לייפוי כח בלתי חוזר והסכמי מכר, כי הסכמים ומסמכים הנוגעים לחלקה לא נרשמו ברישומים ובלשכות הממשלתיות בגלל תנאי הכיבוש וכי לשכת רישום המקרקעין מחזיקה בכל המסמכים הרלוונטיים. בפרק השני של הנסח נכתב כי הוא "מהווה עובדה" כפי שהיה לפני תאריך 31.5.67, ופקיד ההסדר לא סיים את עבודתו ואין לה תכניות. עוד נכתב כי תעודה זו אינה תקפה לצרכי מכר ורכישה וחתימת חוזים, כי לשכת המקרקעין והמדידות לא תישא באחריות כלשהי בגין תעודה זו וכי נסחים אשר הוצאו מהתיק הנ"ל אינם סופיים.
בנקודה זו אסטה מתיאור התצהירים והמסמכים, ואעיר כי למעשה ניתן היה לדחות את תביעת התובע כבר על סמך האמור בנסח, שכן מסמך זה המוכיח לכאורה את זכותו של מרקריאן בקרקע הוא הראיה העיקרית שעליה מסתמכת התביעה. בנוסף לטענות נוספות שהעלו הנתבעים, אשר יידונו בהמשך, הרי שהנסח מעיד על עצמו כי אינו תקף לצרכי מכירה, רכישה וחתימת חוזים וכי לשכת המקרקעין שהנפיקה את המסמך אינה נושאת באחריות לגביו. כך שהראיה עצמה, מניה וביה, כוללת הבהרה שלא ניתן להסתמך על ה כתוב בה, ומכאן שלא ניתן לבסס על מסמך זה ממצא עובדתי לפיו מרקריאן היה אכן בעליה של הקרקע עובר לשנת 1967. אחזור עתה לתיאור העובדות כסדרן.
ב. תעודת הסדר - אישור מכר של שופט בית המשפט להסדרי מקרקעין המאשר מכירה של המקרקעין (מזוהים ע"פ גוש וחלקה בדומה לנסח הנ"ל) תמורת 450 דינר, מכאשוע מרקריאן לחליאל אסלים מוסלם אלקסואני ביום 4.4.67. על המסמך מופיעים שמותיהם של שני עדים לעסקה, ואישור העתק מתאים למקור מיום 21.4.13. בתחתית מסמך זה מופיעה חתימה שנכתב כי היא חתימתו של חליל אסלים אלקסואני . מעל החתימה מופיע טקסט כדלקמן: "מסכים ומאשר את ההסכם והוא באחריותי ביודעי שהוא עלול להיות מבוטל על ידי שופט בית המשפט להסדר המקרקעין". נראה כי המשפט הנ"ל המופיע בסוף המסמך מצביע על כך שגם תכנו של מסמך זה אינו סופי, אינו ודאי ואינו מחייב.
ג. ייפוי כח ממרקריאן לאבי התובע – הוגש צילום בלבד, ללא מקור וללא תרגום.
ד. ת/3 אימות קונסולרי של תעודה ציבורית – תעודת ההסדר, ייפוי הכח ממרקריאן ונסח הרישום שתוארו לעיל הוגשו בשלב מאוחר יותר פעם נוספת, בצירוף מסמך הנחזה כאישור קונסולרי לאימות תעודה ציבורית. למסמך זה אתייחס בהרחבה בהמשך.
ה. ייפוי כח בלתי חוזר מאת חליל אלסים מוסלם אלקסוואני אל נאיף חליל אסליםאלקסוואני – מיום 15.4.93, נחתם בפני נוטריון.
ו. מסמך מאוחר - לאחר ההוכחות ביקש ב"כ התובע להגיש מסמך נוסף שהובא מירדן. בתום ישיבת הסיכומים הציג ב"כ התובע לב"כ הנתבעים את העתק אותו מסמך, וב"כ הנתבעים הסכימו להגשת המקור לכשיהיה בידו (פרוטוקול עמ' 56). המסמך המקורי הוגש במצורף להודעה מיום 12.6.17.
מדובר במסמך שעל פניו נראה מקורי (בעל לוגו צבעוני של ממשלת ירדן וחותמות הנחזות כמקוריות). על פי התרגום שצורף, מסמך זה הוא אישור של לשכת המקרקעין והמדידות במשרד האוצר הירדני לפיו חלקה 74 בגוש 29996 נמצאת באלסואנה מאדמות ירושלים. עוד נאמר במסמך כי "הלשכה מאשרת כי התעודות והאישורים היוצאים בשם ח'ליל אסליים מוסלם אלקסואני והן הסכם מכר מספר (883653) והיוצא מהלשכה ביום 4.4.67 והיוצא מהנוטריון של ירושלים מספר (67/1487) הנה העתק של התיק השמור בלשכה וכי התעודות והאישורים האלו בהם מחזיקים יורשי חליל אסליים אלקסואני הם אמיתיים בהתאם לתיק השמור בלשכה". גם למסמך זה אתייחס בהמשך.
5. בחקירתו הנגדית העיד התובע כי מתנהל משפט על ירושת אביו בבית משפטו לענייני משפחה, ואחיו טוען כי הוא יורשו של האב. התובע טען כי לטענת האח אביהם ערך צוואה ובה הוריש לו את רכושו, אולם הקרקע נושא התביעה אינה כלולה בצוואה זו ולכן אינה במחלוקת (פרוטוקול עמ' 19). אולם על אף שהביע את הסכמתו להציג כתבי בי"ד מאותה תביעה, התובע לא עשה כך.
מחקירת התובע עלה עוד כי בזמן עריכת העסקה בין אביו לבין מרקריאן התובע היה ילד קטן, לא נכח בזמן עריכת העסקה (עמ' 20 שורות 2, 3) ולא הכיר כלל את מרקריאן (עמ' 22 שורות 7, 8, עמ' 23); כי המסמכים שהתקבלו מירדן לא הובאו על ידי התובע עצמו, אלא שבנו הוא שקיבל את המסמכים והעביר אותם אל התובע באמצעות אנשים אחרים שזהותם אינה ידועה (עמ' 20 שורה 14, עמ' 25 שורות 15-18); כי התובע לא דיווח על העסקה לרשויות המס ולא שילם מעולם מיסים בגין הקרקע (עמ' 22 שורה 5, עמ' 27 שורות 1, 2) וכי התובע לא נהג בקרקע מנהג בעלים, לא גידר אותה, הציב עליה שלט וכדומה (עמ' 28 שורה 1).
6. בחקירה הנגדית עמד התובע על עמדתו לפיה מדובר במקרקעין רשומים. את העובדה שפקיד ההסדר טען שהקרקע אינה רשומה בספרים הסביר בכך שפקיד ההסדר מחביא את התיק (עמ' 21 שורות 11, 12, עמ' 27 שורה 12 ואילך). בהמשך הבהיר כי התכוון לכך שגורמים בישראל מעוניינים בקרקע ולכן אמרו שהמסמכים אינם נמצאים (עמ' 27).
התובע העיד כי בידו מסמך המקור של ייפוי הכח הבלתי חוזר ממרקריאן לאביו, והתחייב להציגו, אולם לא עשה כן (עמ' 23). הוא הבהיר כי העסקה שבין מרקריאן לאביו תועדה בייפוי כח בלתי חוזר בלבד, על אף שבתשובה לשאלון השיב כי קיים גם הסכם, בנוסף לייפוי הכח (עמ' 24). הוצג לתובע הקושי בכך שנסח הרישום הירדני שהוצג על ידו כולל הסתייגויות לגבי תקפו והאפשרות להסתמך עליו, אולם התובע לא יכול היה להתייחס לכך באופן ענייני או לתת הסבר (עמ' 26).

גרסת אל הימוני
7. מטעם אל היימוני הוגשו שני תצהירים – תצהירו שלו ותצהירו של מר בהאאי אנסארי. מאחר שתצהירו של אלנסארי היה מבוסס במידה רבה על עדויות שמיעה, הוסכם במהלך שמיעת הראיות כי התצהיר יימחק, מלבד סעיף 16 שלו (פרוטוקול עמ' 32).
אל היימוני הצהיר (בשונה מטענת התובע) כי הקרקע לא הוסדרה ולא נרשמה מעולם בספר שטרות, וככל שקיימים מסמכים המעידים אחרת הם מזוייפים. לגבי המסמכים שהוצגו על ידי הפטריארכיה טען כי הם מתייחסים למקום אחר שאינו הקרקע נושא התביעה, אלא קרקע סמוכה בבעלות הפטריארכיה, המגודרת כבר שנים רבות. לטענתו הרישום היחיד שיש לגבי הקרקע הוא במסמכי הווקף של בית הדין השרעי, שם היא רשומה על שם "ווקף בהאא אלדין אלאנאסרי (להלן: הווקף). על פי המסמכים השמורים בבית הדין, הוואקף הוא בעלי הקרקע משנת 1207 להיג'רה, היא שנת 1793 ע"פ המניין הגרגוריאני. העד הוסיף כי הקרקע היתה תמיד בחזקת הוואקף ובניהולו, אולם בשנים האחרונות היו נסיונות פלישה לקרקע וזיוף, ולכן אנסארי, הממונה על הוואקף, ביקש את עזרתו בהדיפת נסיונותיהם של בריונים וזייפנים להשתלט על הקרקע.
8. אלהיימוני צירף לתצהירו את המסמכים התומכים בגירסתו:
נספחים א, ב לתצהיר – כתב ההקדש (מקור ותרגום). זהו מסמך ארוך ומליצי המתאר הקדש של קרקעות שונות ממזרח לירושלים במדרונות אלטור. השטחים מתוארים על פי גידולים של עצי פרי שונים וירקות, בארות מים וכדומה. גבולות החלקות אף הם אינם כוללים עובדות הניתנות לזיהוי ברור. על פי המסמך הוא נכתב בשנת 1207 להיג'רה. נספח ג' הוא, על פי התצהי ר, צילום הדף הרלוונטי המקורי מבית הדין השרעי.
נספח ד' לתצהיר הוא מפת מדידה אשר על פי האמור בתצהיר נחתמה גם על ידי שלושה מוכתרים של שכונת א-טור.
נספח ה' – צו מינוי מיתוולי מיום 22.4.01, בו מונה מר בהאאי גודה עבד אלמואטי אלנדף אל- אנסארי כמתוולי לוואקף, לאחר התפטרות המתוואלי הקודם. המסמך חתום על ידי הקאדי פתחי מנצור.
נספח ו' – אישור בית הדין השרעי מיום 16.2.03 להחלטה נספח ה'.
נספח ז' - החלטה מתוקנת של בית הדין השרעי מיום 5.2.13 בה אושר בהאאי כמתוואלי של הקדש אלדאודי המכונה אלנדף, המתייחס לקרקעות שונות, ביניהן "אדמת ווער אלנוודאר גוש 29996 חלקה 74 בשכונת אלסוואנה".
נספח ח' - דף מתוך מחברת ניהול העיזבון ודו"ח לממונה על הוואקף משנת 1958, בגין השנים 1957-1958 (צורף בערבית ללא תרגום).
9. כאמור, מטעם אלהיימוני הוגש גם תצהירו של המתוואלי בהאאי אנסארי, ולאחר שרובו נמחק נותר ממנו סעיף 16, בו הצהיר אנסארי כי היימוני הדף הרבה נסיונות של בריונים וזייפנים שניסו להיכנס לקרקע ולתפוס בה חזקה שלא כדין.
10. בחקירתם הנגדית של שני המצהירים התברר כי שניהם אינם טוענים לבעלות בקרקע נושא התביעה. אלהיימוני הסביר כי האדמה שייכת להקדש שבשמו פעל אנסארי (עמ' 31 שורה 35) וכי אנסארי שהוא חברו מילדות פנה אליו בבקשה לסייע לו נגד נסיונות שונים לפלוש לאדמה (עמ' 33). מעבר לכך לא הכיר את פרטי הנושא ומעמד הקרקע. את הפניה אליו הסביר בכך שהוא נמנה על הנכבדים (עמ' 34 שורה 4).
בהאאי אלאנסארי העיד כי הקרקע לא נרשמה עד עתה מאחר שרישום ההקדש בבית הדין השרעי מהווה ראיה לגביה, בדומה לכל קרקעות ההקדש שאינן רשומות, כך שלא היה צורך ברישום (עמ' 35, 36). הוא הסביר את פנייתו לאלהיימוני בכך שנזקק לעזרתו מאחר שאין לו יכולת לעמוד בפני אנשים אחרים, ואילו אלהיימוני הוא אדם מוכר בעיר, עזר לו בבירורים בבית הדין השרעי, התלווה אליו ועזר לו אם תקפו אותו (עמ' 36, 37). העד אישר שלא עיבד את הקרקע בעבר, לטענתו מאחר שהיא סלעית ואי אפשר לעבד אותה. הוא הוסיף כי גידרו את הקרקע רק מספר חודשים קודם העדות (עמ' 37). לגבי תשלום מיסים טען העד כי שולמו מיסים עבור כל קרקעות ההקדש ללא פירוט מספר החלקה (עמ' 37 שורות 29, 30). לדבריו יש בידיו קבלות והוא יוכל להמציאן (עמ' 38 שורות 8, 9), אולם קבלות כאלה לא הוגשו. בהמשך הוסיף כי המיסים שולמו בזמן השלטון הבריטי והירדני, אולם בזמן השלטון הישראלי אין חובה לשלם מיסים (עמ' 38 שורות 13, 15). מכאן שלפחות משנת 1967 לא שולמו מיסים בגין הקרקע.
גרסת הפטריארכיה
11. הפטריארכיה (היא הנתבעת 3 או 4 בגלגוליו הקודמים של התיק) הגישה מטעמה את תצהירו של המטרופוליט איסיכיוס קונדיאנס, סגן הפטריארך היווני אורתודוכסי, יועץ לענייני משפט ומנהל במחלקת הנכסים והכספים בפטריארכיה היוונית אורתודוכסית של ירושלים. העד הצהיר כי הוא מטפל באופן אישי בנכס נשוא התביעה, וכי הקרקע נרכשה עוד בשנת 1856 (שנת 1273 להיג'רה) על ידי הפטריארכיה מאדם בשם מחמד אבו יאסין עבדאללה, יחד עם קרקעות סמוכות. הקרקעות לא נרשמו אמנם על שם הפטריאכריה, אולם העד הצהיר כי ככל הידוע לו מאז רכישתן נהגה בהם הפטריארכיה מנהג בעלים. הקרקע אף נרשמה על שם הפטריארכיה ברשויות מס רכוש, בעבר בזמן המנדט והשלטון הירדני וגם לאחר תחולת המשפט הישראלי.
עוד נאמר בתצהיר כי מאחר שבעלותה של הפטריארכיה על הקרקע היתה ידועה, התקבלו אצלה במרוצת השנים הצעות עסקיות בנוגע לקרקע. הוא צירף מכתב מיום 27.6.95 ובו הצעה לביצוע עסקת קומבינציה. עוד הוסיף העד כי במהלך השנים לא הועלתה טענה הסותרת את בעלותה של הפטריארכיה עד לנסיון הפלישה של אל היימוני בשנת 2013, שבעקבותיה הגישה הפטריארכיה תביעה לסילוק יד.
12. לתצהיר צורפו מסמכים להוכחת טענות הפטריארכיה:
נספח 1, הסכם מכר – צילום ותרגום של הסכם משנת 1273 להיג'רה לפיו קנה האב פרנסיסקו מזכיר המנזר היווני אורתודוכסי מבדיר מחמד אבן יאסין עבדאללה נבי סלוואן את כל חלקת האדמה שבגב העיר ירושלים, הידועה בעצי התאנה וכדומה. במסמך מתוארים גבולות השטח: ממול כרם זיין, מצפון שכונת עבדאללה יאסין, ממזרח וממערב שטח של הרוכש.
נספחים 2,3 רישום במס רכוש – אישור מיום 7.4.08 מאת ממונה מפקחת ראשית ברשות המיסים, משרד מיסוי מקרקעין, כי הנכס המזוהה כגו"ח 29996/73 רשום בספר שדה היסטורי במשרד ע"ש המנזר האורתודוכסי, השטח הרשום הינו 8684 מ"ר. אישור נוסף מיום 11.6.08 על רישום חלקות נוספות, ביניהן חלקה 74 באותו גוש, ע"ש המנזר האורתודוכסי.
נספח 4, שומת מס רכוש לקרקע מיום 26.1.53, מופנית אל המנזר היווני אורתודוכסי.
נספח 5, שומת מס רכוש מיום 11.10.59, אף היא מופנית אל המנזר היווני אורתודוכסי.
13. בחקירתו הנגדית התבקש העד להציג מסמך המאמת את מעמדו בכנסיה. הוא השיב שיש ברשותו אישור כזה אך הוא לא הביאו לבית המשפט ויוכל להציגו (עמ' 40). העד נשאל גם על העובדה שנספח 5 לתצהירו, אישור מס רכוש, לא נכלל בתצהיר גילוי מסמכים וקיומו הובא לידיעת הצדדים רק בתצהיר העדות הראשית שלו. העד השיב כי לא התבקש להציג קודם את המסמך שהיה ברשותו. (עמ' 40). אציין כי לא היתה התנגדות של מי מהצדדים להגשתו של מסמך זה.
באשר להסכם המכר של הקרקע לכנסיה הסביר העד כי המסמך מוכר לו מאז שבדק את התיק ואת ארכיון הכנסיה בשנת 2013, אולם הוא לא ידע כיצד נלמדים מהמסמך פרטי העסקה, זיהוי הנכס וכדומה, כיון שמדובר במסמך עתיק שחלקו כתוב ביוונית ויש צורך במומחה כדי להסביר את פרטיו (עמ' 44).
דיון והכרעה
14. לאחר שעיינתי במסמכים ושקלתי את טענות הצדדים, אני סבורה שיש לדחות את התביעה מנימוקים אלו:
א. טעמים הנוגעים למסמכי התובע עצמם
יש לדחות את התביעה בשל חולשת ראיותיו של התובע, אשר לא עמד בנטל ההוכחה ולא הוכיח את זכויותיו בקרקע במאזן הסתברויות.
הנתבעים חלקו על מהימנות המסמכים שהגיש התובע, וטענו כי לא הוכח מקורם. אכן, התובע העיד (פרוטוקול עמ' 20, 21, 25) כי המסמכים התקבלו מהמשרדים הרלוונטיים בירדן על ידי בנו, והבן העבירם לאביו באמצעות אנשים שונים שעברו מירדן לישראל והביאו עמם את המסמכים. המסמכים עברו, איפוא, מספר "ידיים", כשאותם אנשי ביניים אינם מוכרים, גם לא לתובע עצמו. על מנת להוכיח את המסמכים המהותיים, היה על התובע להביא ראיות לכך שההעתקים המוגשם לבית המשפט מתאימים למקור, ולהוכיח את "שרשרת" העברת הראיות עד שהגיעו לידיו. כאשר אלה לא הוכחו, קיים חשש שהמסמכים שהוגשו לבית המשפט, כולל אלה הנחזים כמסמכים הנושאים חותמות מקוריות של רשויות ממשלתיות בממלכה ההאשמית, אינם מסמכי המקור ואינם זהים להם. במקרה זה אין מדובר בחשש בעלמא, ובהמשך אתייחס לחשדות המתעוררים בנוגע לאמיתות המסמכים.
15. בעניין נסח הרישום : מקור זכויותיו של התובע, על פי גרסתו הוא, בעסקת המכר בין כשוע מרקריאן לבין אביו , והנסח הוא הראיה המרכזית לזכויותיו של מרקריאן, ובהמשך לזכויותיו של התובע. כפי שפירטתי לעיל במסגרת סקירת ראיות הצדדים, נסח הרישום הירדני הוא מסמך המעיד על עצמו שלא ניתן להסתמך עליו, שכן הוא אינו תקף "לצרכי מכר ורכישה וחתימת חוזים", כי "לשכת המקרקעין והמדידות לא תישא באחריות כלשהי בגין תעודה זו" וכי "נסחים אשר הוצאו מהתיק הנ"ל אינם סופיים".
מעמדו של נסח רישום נובע מהיותו מסמך המשקף מרשם מוסדי פורמלי ומוקפד, המבטא את הזכויות המהותיות בנכס. כאשר ברור מתוכן המסמך עצמו שלא ניתן לייחס לו את האמינות המתחייבת, אין לנסח ערך ראייתי ממשי ואין בו כדי להוכיח את זכויותיו של מרקריאן, ובעקבותיהן את זכויות אבי התובע והתובע, בקרקע.
16. באשר לאישור הנוטריוני הקונסולרי, ת/3, אני סבורה שאין למסמך זה כל תרומה להוכחת טענות התובע, ואף קיים ספק של ממש באשר לאותנטיות שלו, כפי שאפרט להלן:
על פי אישורו של סגן קונסול ישראל ברבת עמון, החתימה והחותם המופיעים על המסמך המצורף לאישור ומסומן א' הם חתימתו וחותמו של מר סאלים אל- סמאדי המשמש פקיד קונסולרי במשרד החוץ הירדני. יחד עם האימות הוגשו, קשורים בסרט וחותם נוטריוני אחד, שלושה מסמכים: נסח הרישום, תעודת ההסדר הנ"ל, וכן מסמך ייפוי כח בלתי חוזר מכאשוע מרקריאן לאבי התובע ). אף אחד מהמסמכים שצורפו לאימות אינו מסומן באות א', כך שלא ניתן להניח לגבי אף אחד מאותם מסמכים שהוא שצורף במקור לתעודת האימות הנוטריונית. זאת ועוד: האישור הנוטריוני מתייחס, כאמור, לחתימה וחותמת של סלים אל סמאדי, פקיד קונסולרי במשרד החוץ הירדני. אולם במסמכים המצורפים מופיעים דוקא שמות של בעלי תפקידים אחרים החתומים על המסמכים .
17. מכל האמור עולה ספק ניכר אם המסמכים שהוגשו במצורף לאימות הנוטריוני הם אכן המסמכים אליהם מתייחס האימות, שכן קיימים שלושה מימדים של אי התאמה בין האימות הנוטריוני לבין המסמכים הנחזים כמאומתים: ראשית מספר המסמכים – האימות מתייחס למסמך בודד (המסומן א'), ואילו המוצג שהוגש כולל שלושה מסמכים הנחזים כמאומתים. שנית, מסמך האימות מתייחס למסמך המסומן באות א' והמסמכים שצורפו אינם מסומנים. ושלישית, אין התאמה בין שם הפקיד הירדני המופיע במסמך האימות לבין שמות ותפקידי הפקידים הנזכרים במסמכים האחרים.
18. בנוגע למסמך המאוחר שהוגש לאחר ההוכחות, ב"כ הנתבעים הסכימו אכן להגשת המסמך, אולם לא הוברר מי כתב את המסמך וכיצד הגיע לידי התובע. בנוסף, על פי תכנו מאשר מסמך זה כי בלשכה מצויים מסמכים מסויימים, אך אין בו התייחסות לשאלת הבעלות בקרקע כשלעצמה. יצויין כי המסמך המאוחר מאשר את אמיתות המסמכים ומתייחס ספציפית להסכם מכר ולמסמך הנוטריון של ירושלים. בולטת בהעדרה התייחסות לנסח, שהוא לב לבה של המחלוקת, ולגביו אין אימות או כל התייחסות אחרת במסמך המאוחר. מכל מקום המסמך המאוחר נועד אך ורק להוכחת אמיתות תכנם של המסמכים האחרים, כך שאין בו כדי לרפא את הפגמים הנובעים מתוכן המסמכים והעובדה שאין בהם קביעה סופית של זכויות, כפי שפורט לעיל.
ב. קשיים נוספים בגירסת התובע
19. התובע אישר שלא גידר את הקרקע ולא העמיד עליה שלט, אם כי לטענתו הביא מודד שמדד את הקרקע (עמ' 21 שורה 1, עמ' 27). עוד העיד כי לא שילם מעולם מיסים בישראל על הקרקע (עמ' 27 שורות 1, 2). התובע לא נהג, איפוא, מנהג בעלים בקרקע.
20. התובע עמד על כך שבירדן הנכס רשום על שם אביו (עמ' 24 שורות 31, 32). לטענת התובע הקרקע נשוא הדיון היא מקרקעין מוסדרים. הטענה הוכחשה על ידי הנתבעים, כולל נתבעים 2 ו-3, לשכת רישום מקרקעין ולשכת הסדר מקרקעין, אשר טענו כי מדובר במקרקעין בלתי מוסדרים. התובע עמד על טענתו בחקירתו הנגדית, ואף מסר הסבר תמוה לפיו פקיד ההסדר החביא את התיק (עמ' 21, במיוחד שורות 11, 12) מאחר ש גורמים בישראל מעוניינים בקרקע ולכן אמרו שהמסמכים אינם נמצאים (עמ' 27). אילו היתה בידי התובע ולו ראשית ראיה לטענות נגד נתבעים 2 ו-3, היה עליו לעמוד על היותם נתבעים מהותיים ולא להסכים לכך שינתן להם מעמד של נתבעים פורמליים. מאחר שהתובע עמד על עמדתו, הרי שהשאלה אם התקיימו הליכי הסדר אף היא פלוגתא בתיק וגם אותה היה על התובע להוכיח.
21. כתב התביעה המקורי הוגש על ידי התובע נגד אביו ונגד לשכת הסדר מקרקעין, וזאת על אף שהתביעה הוגשה לאחר פטירת האב. בהמשך תוקן כתב התביעה כך שהיא הופנתה נגד המדינה בלבד – לשכת הסדר מקרקעין ולשכת רישום מקרקעין. רק בעקבות הודעת ב"כ המדינה אשר הודיעה על קיומו של תיק נוסף המתייחס לאותה קרקע, צורפו יתר הצדדים. הגשת התביעה נגד האב המנוח והמדינה בלבד, ללא צירוף יתר הטוענים לבעלות או יתר יורשי האב , עלולה היתה להביא למצב בו יינתן פסק דין לטובת התובע מבלי לברר את טענות הצדדים, והתובע הוא שיצר מצב זה ולא עשה דבר כדי למנוע אותו. כפי שציינתי לעיל, התובע אף נמנע מהצגת כתבי בי"ד מהתביעה המתנהלת בינו לבין בני משפחתו בנוגע לירושת האב. לטענת התובע אחיו אינו טוען לזכויות בקרקע נשוא התביעה שבפני, אולם לא הוצגו כתבי בי"ד כך שאין בפני ראיה לכך מלבד דברי התובע עצמו (עמ' 19, 20).
התובע טען תחילה כי העסקה שבין מרקריאן לאביו תועדה בייפוי כח בלתי חוזר בלבד, על אף שבתשובה לשאלון השיב כי קיים גם הסכם, בנוסף לייפוי הכח (עמ' 24). מדובר, איפוא, בחוסר עקביות בגרסת התובע בנוגע למסמך מהותי ביותר.
ג. טענות נגדיות
22. אל מול קשיים וליקויים רבים בתביעה, עומדות זכויות לכאורה שהציגו הנתבעים.
העד מטעם הפטריארכיה הותיר רושם של מי שמעורה בעובדות ומבין את משמעותן. הוא הציג ר ישומים הנראים על פניהם אותנטיים, והעיד כי הפטריארכיה נוהגת במקום מנהג בעלים כבר שנים רבות והדבר ידוע לכל. העד אף הציג פני ה מטעם קבלן בהצעה לפיתוח משותף של הקרקע. מטעם הפטכירארכיה הוצגו גם אישורים על תשלומי מיסים בגין הקרקע. למסמכים אלה משקל רב, שכן הם מעידים על כך שהפטריארכיה הוציאה בפועל כסף לצורך תשלום המיסים, ואין זה סביר שהיתה פועלת כך אלמלא היתה בעלת הקרקע. לאישורי המיסים משקל רב משום שמדובר במסמכים שהופקו לצרכים אחרים, במסגרת ניהול תשלומי מס רכוש, ולא לצורך הוכחת הזכויות בקרקע, ועל כן האפשר ות שהם נעשו לצורך מניפולציה כלשהי אינה סבירה.
ב"כ התובע טען כי העד לא הציג כתב מינוי מטעם הפטריארכיה, אולם לא מצאתי שיש ממש בטענה זו. הפטריארכיה היא הזכאית לקבוע את זהות המצהירים מטעמה. העד הגיש תצהיר והעיד מטעם הפטריארכיה, והשאלה אם קיבל הסמכה בכתב לתפקידו אם לאו אינה רלוונטית לנושאים שבמחלוקת בתיק זה.
23. אל היימוני אינו טוען לזכויות בקרקע השייכות לו עצמו, אולם בתצהירו ובעדותו הציג מסמכים בדבר קיומו של הקדש. אציין כי אל היימוני אינו תובע אלא נתבע, הוא לא יזם את ההליך אלא נדרש להתגונן, ועל כן התהיה אם מדובר בנתבע הנכון אינה יכולה להיות מופנית נגדו. מכל מקום, אל היימוני והמצהיר מטעמו הציגו את מסמכי ההקדש, ועדויותיהם העלו ספקות נוספים באשר לטענותיו של התובע.

24. לנוכח כל האמור אני סבורה שטענות התובע לא הוכחו, ואני דוחה את התביעה.
התובע יישא בהוצאות הנתבעים 3 ו-6 בסך 15,000 ₪ לכל אחד.
המסמכים המקוריים ישארו בתיק בית המשפט במשך 45 יום, ואם יוגש ערעור ישארו בתיק. אם לא יוגש ערעור רשאי כל צד לקבל את המסמכים המקוריים שהגיש ולהחליפם בצילומים.

ניתן היום, ז' שבט תשע"ח, 23 ינואר 2018, בהעדר הצדדים.