הדפסה

בית המשפט המחוזי בירושלים ת"א 50214-06-19

בפני
כבוד ה שופטת חגית מאק-קלמנוביץ

התובעים

  1. רמזי סמום
  2. נעמתי סעד אדין סמום
  3. מהדי סמום
  4. מג'די סמום
  5. רנא סמום
  6. מהא סמום

ע"י ב"כ עו"ד רמי עותמאן

נגד

הנתבעים
1. זוהיינה עבדאללה אסעד
ע"י ב"כ עו"ד סאהר עלי

2. רחילה מוסא סאלם סביח
3. אימאן סביח
4. מחמד סביח
5. אימן סביח
6. אחמד צביח

7. לשכת רישום מקרקעין - ירושלים
ע"י ב"כ עו"ד עמיחי גימאני
מפרקליטות מחוז ירושלים (אזרחי)

החלטה

1. המחלוקת בתיק זה נוגעת לזכויות במקרקעין הידועים כגוש 30610 חלקה 245 ומחצית מחלקה 165 בבית חנינה שבירושלים (להלן: המקרקעין). החלטה זו דנה בשלושה עניינים מקדמיים שהועלו: טענת חוסר סמכות עניינית, טענת התיישנות ושיהוי וכן בקשה לצירוף האפוטרופוס לנכסי נפקדים (להלן גם: האפוטרופוס) כצד להליך.

סמכות עניינית
2. ב"כ נתבעת 1 טען כי בית משפט השלום הוא המוסמך לדון בתביעה. לטענתו מדובר בתביעה הנוגעת למקרקעין בלתי מוסד רים, הסמכות לדון בתביעות אלו נקבעת על פי שווי התביעה, ובמקרה זה על פי הסכם הרכישה שהוצג עומד שווי העיסקה על סכום של 350,000 $; סכום המצוי ב סמכות בית משפט השלום. התובעים ונתבעת 7 התנגדו לבקשה וטענו כי מדובר במקרקעין בהליכי הסדר שהסמכות לדון בהם מסורה לבית המשפט המחוזי. התובעים הוסיפו וטענו כי ערך המקרקעין עלה מאז העסקה, וכי ב"כ נתבעת 1 העריך בדיון בבית המשפט ששווי הקרקע כיום 2,000,000$ לפחות. עוד נטען כי נתבעת 1 היתה בעצמה צד לארבעה הליכים קודמים בנוגע למקרקעין אלה, שהתנהלו כולם בבית המשפט המחוזי , ולפיכך אינה יכולה להישמע בטענת חוסר סמכות.
לאחר ששקלתי את הטענות אני סבורה שיש לדחות את טענת חוסר הסמכות מטעמים אלו:
3. אכן, בשנים האחרונות נפסק לא אחת כי הורא ות סעי פים 40 ו-51 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב] תשמ"ד-1984, המקנה לבית המשפט המחוזי סמכות לדון בתביעות במקרקעין שאינן נוגעות לשימוש וחזקה , אינו חל על מקרקעין בלתי מוסדרים, שהזכויות בהם הן זכויות אובליגטוריות ולא זכויות קניין, וכי בעניין זה יש לבחון את המשמעות האופרטיבית האמיתית של הסעד המבוקש (ראו , לדוגמא, רע"א 4890/15 אהרן אלוש נ' עירית טבריה (31.12.15); רע"א 1924/16, עבדאללה אבו ג'אנם נ' נכסי רמלה 3 בע"מ (20.4.16)). אולם המצב שונה בתביעה שבפני, שעליה חלות הוראות חוק ספציפיות:
סעיף 43 לפקודת הסדר זכויות במקרקעין [נוסח חדש] קובע כי "הסמכות לדון ולפסוק בכל סכסוך בנוגע למקרקעין שבאזור הסדר תהא בידי בית המשפט בלבד", וסעיף 1 לפקודה זו קובע כי לעניין זה בית המשפט הוא בית המשפט המחוזי. על פי האמור בכתב ההגנה מטעם נתבעת 7, המקרקעין נשוא תביעה זו היו מצויים בהליכי הסדר בתקופת השלטון הירדני לפני 1967, ובלשכת פקיד ההסדר מצוי לוח זכויות ל א סופי ולא מאושר שהוכן בתקופת השלטון הירדני. הצדדים לא חלקו על טענה זו, ולפיכך אניח לצורך הדיון כי כך אכן המצב. תקנה 19 לתקנות הסדרי משפט ומנהל (רציפות הליכים אזרחיים, אכיפת פסקים והכרה במסמכים) תשכ"ט-1968 קובעת כי "מסמך שניתן או אושר, בכל עת שלפני היום הקובע, על-ידי עובד ציבורי או משרד ציבורי, והיה בר-תוקף בשטח התחולה, דינו כמסמך שניתן או אושר, לאותו ענין ובאותו תוקף, על ידי עובד ציבורי או משרד ציבורי בישראל", ולפיכך הליכי ההסדר בתוקף גם במדינת ישראל.
מכל האמור עולה כי המקרקעין נשוא התביעה הם מקרקעין בהסדר, והסמכות לדון בהם נתונה לבית המשפט המחוזי.
4. על כל האמור לעיל יש להוסיף גם את העובדה שהתביעה הנוכחית נדונה כבר בעבר בגלגולים שונים והגיעה לשלבים מתקדמים, מבלי שמי מהצדדים העלה טענת חוסר סמכות. נפסק כי "הגישה ההולכת ומתבססת בפסיקה רואה בהעלאת טענה לחוסר סמכות עניינית בשלב מאוחר של ההליך המשפטי ובשלב הערעור בפרט כהתנהגות חסרת תום לב, העלולה לחסום את דרכו של הטוען אותה על דרך של מניעות" (ע"א 7424/15 עאדל חליליה נ' בנאת נזיה מוחמד (יורשי המנוח מוחמד וחיד) (11.9.17 )).
המסקנה העולה מכל האמור היא שהמקרקעין נשוא התביעה הם מקרקעין בהליכי הסדר, ולפיכך בית המשפט המחוזי הוא המוסמך לדון ב תביעות הנוגעות להם. הבקשה לדח יית התביעה על הסף בשל חוסר סמכות נדחית.
התיישנות ושיהוי
5. נתבעת 1 טוענת כי המועד בו קמה עילת התביעה של התובעים הוא מועד ביצוע העסקה ביום 3.12.02. לטענתה, מאחר שמדובר במקרקעין בלתי מוסדרים, הרי שתקופת ההתיישנות לגביהם 15 שנה, כך שהתביעה התיישנה. לחלופין אם מדובר בתביעה כספית, הרי שאף זו התיישנה לאחר שעברו למעלה מ-7 שנים מאז ביצוע העסקה . עוד נטען כי התביעה הוגשה בשיהוי קיצוני, בשים לב לכך שהתובעים היו צדדים להליכים קודמים שהוגשו ונמנעו במשך שנים מהגשת תביעתם.
בתגובה טענו התובעים כי טענת ההתיישנות לא הועלתה בהזדמנות הראשונה, דהיינו בתגובה שהוגשה לבקשה לסעד זמני. הם הוסיפו כי התובעים לא ידעו על העסקה שנעשתה. לטענתם טענות הנתבעים הובאו לידיעתם רק כשצורפו לתביעה הקודמת שהתנהלה בין הצדדים (ת"א 50722-09-12) ביום 21.7.24, ורק ממועד זה יש למנות את ההתיישנות. עוד טענו התובעים כי שיהוי אינו מצדיק דחיית התביעה על הסף.
ההכרעה בטענת ההתיישנות מצריכה קביעות משפטיות וממצאים עובדתיים בנוגע למועד היווצרות העילה וידיעת הצדדים , ולפיכך לא אכריע בכך בשלב זה. טענות הצדדים שמורות להם.
צירוף האפוטרופוס לנכסי נפקדים
6. סעיף 31 לחוק נכסי נפקדים תש"י-1950 מחייב צירוף האפוטרופוס לנכסי נפקדים כאשר נטענת טענה "שיש לה רגליים" כי נכס העומד לדיון הוא נכס נפקד.
נתבעת 7 טענה כי אחד ממקבלי הזכויות בשרשרת ההעברות הנטענת הוא, לכאורה, נפקד, כך שמדובר בנכס נפקד ומוקנה, ולפיכך ביקשה לצרף את האפוטרופוס לנכסי נפקדים. נתבעת 1 התנגדה לצירוף, וציינה כי הטענה לא הועלתה בהליכים קודמים בין אותם צדדים, כי הבקשה נגועה בשיהוי קיצוני וכי אין תשתית ראייתית לצירוף האפוטרופוס. נתבעת 1 הוסיפה כי מדובר בסכסוך בין הצדדים לבין עצמם.
מאחר שחובת צירוף האפוטרופוס לדיון במקרים המתאימים היא חובה ואינה נתונה לשיקול דעת, אני מקבלת את הבקשה.
7. לאור כל האמור, הדיון בתיק יימשך בבית משפט זה.
אני מאפשרת לאפוטרופוס לנכסי נפקדים להצטרף להליך זה. ההודעה לאפוטרופוס תהיה באמצעות נתבעת 7 ופרקליטות מחוז ירושלים (אזרחי).
האפוטרופוס רשאי להגיש כתב הגנה או להודיע את עמדתו עד יום 15.6.20, ואם לא יעשה כן ייחשב כמוותר על ההצטרפות.
תצהירים וראיות מטעם התובעים יוגשו עד יום 15.7.20.
תצהירים וראיות מטעם הנתבעים יוגשו עד יום 15.9.20.

התיק לעיון ביום 17.9.20.

ניתנה היום, כ"ג אייר תש"פ, 17 מאי 2020, בהעדר הצדדים.