הדפסה

בית המשפט המחוזי בירושלים ת"א 47530-12-15

בפני
כבוד ה שופטת חגית מאק-קלמנוביץ

התובעים
פלונים

נגד

הנתבעים

  1. מדינת ישראל - משרד הבריאות
  2. המרכז הרפואי שערי צדק
  3. קופת חולים מאוחדת

החלטה
בבקשה לדחיה על הסף

העובדות וטענות הצדדים
1. זוהי בקשה לסילוק על הסף של התביעה שהוגשה נגד מדינת ישראל בשל עקרון ייחוד העילה.
העובדות הרלוונטיות הן כדלקמן:
התובעים הם יורשי עזבונו, אמו ואחיו של המנוח מ. ק . ז"ל, יליד 1961 (להלן: המנוח), אשר למרבה הצער נפטר בגיל 52 לאחר שנים רבות של חולי.
על פי הנטען בכתב התביעה המנוח אובחן בשנת 1981 כלוקה בפסיכוזה פסיכו-אקטיבית אושפז בבתי חולים שונים. ביום 3.2.12 אושפז במרכז הירושלמי לבריאות הנפש – איתנים (להלן: איתנים), המופעל ע"י נתבעת 1 (להלן: המדינה). בנוסף למחלות הנפש סבל המנוח ממחלות נוספות, ביניהן שחמת כבד במצב סופני, אנצלופתיה, סכרת וצלוליטיס, אשר בגינן אושפז פעמים רבות לבדיקות וטיפולים שונים אצל נתבעת 2. במהלך אשפוזו באיתנים אושפז המנוח 7 פעמים בבתי חולים אחרים בשל מצבו האורגני הרעוע, ועל פי הנטען היה אמור להיות במעקב קבוע של יועץ פנימאי מטעם איתנים.
בכתב התביעה מתואר כי בחודש אפריל 2013 אושפז המנוח בבית החולים שערי צדק בשל החמרה במצבו, ולאחר מכן הוחזר לאיתנים. ביום פטירתו, 17.4.13, הוחלט להעבירו לחדר בידוד. על פי הנטען הדבר נעשה ללא הצדקה, שלא בהתאם לנהלים וללא ניטור והשגחה מספקת כנדרש ממצבו. כתוצאה ממעשים ומחדלים בטיפול בו נפטר המנוח. התובעים טוענים, בין היתר, כי לא היה מקום להמשך אשפוזו של המנוח באיתנים לנוכח הידרדרות מצבו הגופני, כי הטיפול הנפשי והגופני שניתן לו באיתנים היה רשלני, כי התגלו מחדלים גם בניסיון ההחייאה שנעשה בו ועוד. כמו כן נטען לטיפול רשלני ועוולות שונות גם כלפי הנתבעים הנוספים, בית החולים שערי צדק וקופת החולים בה היה המנוח מטופל.
2. הבקשה המונחת בפני עתה היא בקשה לדחיית התובענה נגד המדינה על הסף. המדינה מתארת בבקשה עובדות שלא הוכחשו על ידי התובעים, לפיהן המנוח אובחן כבר בשנות ה-80 כסובל מסכיזופרניה פרנואידית וטופל בשל כך. פגיעה זו הוכרה על ידי משרד הביטחון ונקבע כי היא קשורה בשירותו הצבאי של המנוח, נקבעה לו נכות רפואית והוא היה זכאי לגמלאות וזכויות שונות כתוצאה מהכרה זו. לאחר פטירת המנוח פנתה אמו למשרד הביטחון בפניה להכיר בזכויות בני המשפחה לפי חוק משפחות חיילים שנספו במערכה (תגמולים ושיקום) תש"י-1950 (להלן: חוק משפחות חיילים). בבקשה שהגישה כתבה האם בין היתר כי מחלת הסכיזופרניה ממנה סבל המנוח התגלתה לראשונה במהלך שירותו הסדיר, וכי "במהלך השנים הנפטר נטל תרופות פסיכיאטריות אשר גרמו להידרדרות הפיזי גופני של הנפטר וגרמו למותו" (הניסוח כלשונו במסמך המקורי). הפניה התקבלה ומשרד הביטחון הודיע לאם ביום 25.8.13 כי הוחלט להכיר בה כזכאית לזכויות המוענקות לפי חוק משפחות חיילים, מאחר שהמנוח "נפטר עקב נכותו המוכרת".
לטענת המדינה חל במקרה זה עקרון ייחוד העילה ולא ניתן לחייב את המדינה או שלוחיה בנזיקין, כך שמסלול התביעה היחיד נגד המדינה העומד בפני התובעים הוא מיצוי זכויותיהם מכח חוק משפחות חיילים.
3. התובעים טוענים כי הבקשה הוגשה בשיהוי רב, וכי על בית המשפט לנהוג זהירות יתרה במתן סעד של דחיה על הסף ולהעדיף תמיד דיון ענייני בשאלות שבמחלוקת. התובעים הוסיפו וטענו כי הבקשה אינה יכולה להתקבל בנוגע לתובעים 3-5, אחי המנוח, שכן הליך ההכרה בזכויות לפי חוק משפחות חיילים נעשה על ידי אם המנוח בלבד ולתובעים 3-5 אין בו מעמד.
לגופו של עניין טענו התובעים כי אין קשר סיבתי בין מחלת הסכיזופרניה שנגרמה למנוח עקב שירותו הצבאי לבין פטירתו משחמת הכבד, שאינה קשורה לשירות הצבאי, וכי גם בכתב תביעתם התובעים לא טענו לקשר כזה. הם הפנו לחוות דעת המומחים מטעם הצדדים ולדו"ח ועדת בדיקה של משרד הבריאות, שבהם לא נקבע כי המנוח נפטר עקב הליקוי הנפשי ממנו סבל. התובעים הוסיפו כי הפסיקה אליה פנתה הנתבעת אינה תומכת במסקנת המדינה, שכן היא דנה בהחמרה של הפגיעה המקורית שנגרמה בזמן השירות הצבאי, ולא בפגיעה אחרת.
המדינה הגישה תגובה לטיעוני התובעים, חזרה על עמדתה ואיבחנה בין פסקי הדין אליהם הפנו התובעים לבין מקרה זה.
נתבעים 2 ו-3 הודיעו כי אינם מבקשים להוסיף על טיעוני הצדדים לבקשה.

המצב המשפטי
4. סעיף 7(ב) לחוק הנזיקים האזרחיים קובע:
"אין המדינה אחראית בנזיקים על מותו של חייל, כתוצאה ממחלה או החמרת מחלה שנגרמו לחייל בתקופת שירותו ועקב שירותו, ואולם לעניין חייל בשירות קבע – אין המדינה אחראית בנזיקים על מותו כתוצאה ממחלה או החמרת מחלה כאמור שהיא מחלת שירות".
אל מול סעיף זה, במעין תמונת ראי, עומדות הוראות חוק הנכים (תגמולים ושיקום), התשי"ט-1959 [נוסח משולב]) (להלן: חוק הנכים), או – על פי העניין - חוק משפחות חיילים הנ"ל, המסדירים את זכות הפיצוי של חיילים שנפגעו או של משפחות חיילים שנפלו, בגין פגיעה בחיילים בזמן ועקב השירות. נפסק כי הזכאות לפי חוק הנכים יכולה לחול גם במקרה שמחלה נגרמה או הוחמרה כתוצאה מטיפול רפואי במהלך השירות הצבאי (רע"א 11990/04 מדינת ישראל נ' פלונית (31.12.08), (להלן: עניין פלונית), וראו גם: ע"א 503/76 אשר כהן נ' קצין התגמולים, פ"ד לא(2) 36 (1977); רע"א 8317/99 שלמה שוקרון נ' מדינת ישראל, פ"ד נו(5) 321 (2002) והאסמכתאות שם).
5. העקרונות של ייחוד העילה ומניעת כפל פיצוי מאוצר המדינה בגין פגיעות בחיילים מעוגנים בפסיקה עקבית ורבת שנים.
כך, לדוגמא, נפסק בע"א 303/75 מדינת ישראל נ' אילן רפאל פ"ד כט (2) 601 (1975), בעמ' 605:
"סעיף 6 (א) שחרר את המדינה מאחריות בנזיקין על חבלה ומחלה שנגרמו לחייל בתקופת שירותו הצבאי עקב שירותו הצבאי.
ההצדקה לפטור זה מאחריות היא בכך, שעבור חבלות או מחלות שנגרמו לחייל בתקופת שירותו הצבאי עקב שירותו הצבאי חייבת המדינה לשלם תגמולים לפי חוק הנכים הנ"ל.... ברור, שכוונת המחוקק היתה ליצור תיאום בין הפטור מאחריות לפי סעיף 6 (א) ובין הזכות לפי חוק התגמולים, באופן שבכל מקרה הנופל לתחומי חוק הנכים יחול הפטור מאחריות בנזיקין. על-כן משנקבע בסעיף 1א לחוק הנכים שחבלה בדרך ממחנה צבאי לחופשה היא חבלה שנגרמה עקב שרותו הצבאי של החייל, ממילא חלות על חבלה כזו הוראות הפטור מאחריות בנזיקין שבסעיף 6 (א) לחוק הנזיקים האזרחיים (אחריות המדינה). ההתאמה בפירוש הביטוי "עקב שירותו הצבאי" שבשני החוקים הנ"ל מבוססת גם על עקרון פרשנות חוקים, לפיו כששני חוקים דנים באותו נושא ( IN PARI MATERIA) יש לפרשם באופן שיתיישבו אחד עם השני וישלימו זה את זה..."
ובהמשך:
"נראה לי לכן, שהפירוש שאני נותן לחוק ימנע מצב כזה. בכל מקרה, המדינה לא תצטרך לשאת פעמיים באחריות: בחר החייל בתגמולים, תוכל המדינה להשתפות מהפיצויים המגיעים לחייל ואם בחר בפיצויים, הרי ממילא לא יוכל לתבוע מהמדינה את התגמולים" (שם, עמ' 608).
בע"א 507/79 מוריס ראונדנאף נ' אילנה חכים פ"ד לו(2) 757 (29.4.82) נאמר:
"המגמות הכלליות המקובלות אצלנו הן מניעתם של תשלומי כפל, ומעבר לכך - בנסיבות נתונות - גם של תביעות-כפל. המגמה השנייה האמורה היא לא רק תולדה נגזרת של הראשונה אלא מבטאת, נוסף לכך, גם את הרצון למנוע הטרחת חינם של הערכאות ולקדם יישובן של מחלוקות בכלל וסיומן של התדיינויות בפרט" (עמ' 767).
"במסגרת הבחינה של יחסי הגומלין בין מערכות פיצויים שונות יש חשיבות לזיהויו של המקור ממנו נשאבים הכספים כך אין, למשל, להניח, שהמחוקק כונן הסדר, לפיו תובע פלוני הנפגע, בשל אותה עילה, פעמיים או אף יותר - אותה קופה ממש. יתרה מזאת, משקבע המחוקק הסדר יסודי, הוגן ורחב, כגון זה שבחוק הנכים או בחוק משפחות חיילים, שהוא אצלנו בין המקיפים ביותר בתחום זה, אם לא הרחב והמלא ביותר, לא נתכוון לכך, כי אחרי שהוגדרו, הושלמו והוסדרו זכויותיו של נפגע פלוני, המעוגנות בחוק הנכים, יחלו הדיונים ואף התדיינויות עם המדינה בשנית ומראשיתם, מאחר שהתביעה תתחדש הפעם במסלול אחר ובמישור אחר..." (שם עמ' 768, 769).
בהקשר של גמלה אחרת נפסק בע"א 398/77 אהרן פנחסי נ' גדעון מזרחי (13.3.97) כי
"אם אוצר המדינה הוא אותו צד, החייב בתשלום הפיצויים, הרי על הזכאי לגמלה לבחור בין הגמלה לבין הפיצויים. המטרה המונחת ביסודה של הוראה זו היא גלויה ופשוטה, היינו אין לחייב את אוצר המדינה בתשלומי כפל בשל אותו אירוע ממש. מגמה דומה מונחת ביסודם של סעיפים 6 ו- 7 ל חוק הנזיקים האזרחיים (אחריות המדינה), תשי"ב- 1952, אם כי המבנה החקיקתי של ההוראה אשר בחוק מתשי"ב שונה מזה של סעיף 60".

דיון והכרעה
6. יישום העקרונות שנקבעו בפסיקה בענייננו מביא למסקנה שהתובעים אינם זכאים הן לפיצוי והן לגמלאות לפי חוק משפחות חיילים. תכליתו של הסדר הגמלאות לחיילים ולמשפחות חיילים שנפטרו היא מניעת התדיינות נוספת ותשלום נוסף מהקופה הציבורית, ולפיכך, משהוכרה תביעתו של המנוח לגמלאות לפי חוק הנכים, ולאחר מכן תביעת המשפחה לתגמולים לפי חוק משפחות חיילים, מוצו זכויותיו של המנוח ושל כל מי שבאים בנעליו, ויש לדחות את התביעה לפיצוי נוסף מהמדינה.
7. האם מדובר בתביעה באותו עניין?
כאמור, התובעים טוענים כי המנוח הוכר כנכה והיה זכאי לתגמולים בשל סכיזופרניה בזמן שירותו הצבאי, ואילו פטירתו היתה כתוצאה משחמת הכבד ומחלות אחרות והעדר טיפול הולם; גורמים שאינם קשורים במישרין לסכיזופרניה. המדינה טענה כי עמדת התובעים עומדת בסתירה לטענות שהעלו התובעים עצמם בתביעה שהגישו למשרד הביטחון.
8. בכתב התביעה טוענים התובעים כי מאחר שהגופה לא נותחה לא ניתן לדעת את סיבת המוות, אולם השתלשלות העניינים מצביעה על כך שהמנוח נפטר בטרם עת בשל העדר אבחון וטיפול ובשל העדר מסגרת טיפולית מתאימה בהתאם להבחנות. לכתב התביעה צורפה חוות דעתו של פרופ' עמיחי שטנר, ממנה עולה כי בהעדר נתיחה שלאחר המוות לא ניתן לקבוע בוודאות את סיבת מותו של המנוח. לפיכ, קובע המומחה, יש לראות את השתלשלות המצב הקליני במהלך אפריל 2013 ואת מותו של המנוח כהמשך אחד, בשל מכלול הבעיות הרפואיות והטיפוליות המתוארות בחוות הדעת. דהיינו, התובעים אינם טוענים לקיומה של סיבת מוות ידועה, ברורה ומובחנת, אשר היא לבדה גרמה לפטירתו של המנוח.
בתביעה להכרה בזכויותיהם לפי חוק משפחות חיילים טענו התובעים לקשר סיבתי בין פטירת המנוח לבין הפגיעה הנפשית במהלך שירותו הצבאי. כמתואר לעיל, בבקשה שהגישה אמו של המנוח, תובעת 1, נטען לקשר ישיר בין התרופות לסכיזופרניה שנטל המנוח לבין ההידרדרות שהביאה לפטירתו. כאמור, התביעה התקבלה והמשפחה הוכרה כזכאית לזכויות לפי חוק משפחות חיילים. יצויין כי ההכרה בקשר הסיבתי בנסיבות אלו אינה מובנת מאליה, שכן המנוח יליד 1961, אובחן כחולה פסיכיאטרי בשנת 1981, סבל ממחלות רבות ונפטר בשנת 2013. המדינה הכירה בקשר הסיבתי בין שירותו הצבאי לבין פטירתו על אף פער של למעלה מ-30 שנה בין שני האירועים, וזאת לאחר שקיבלה את טענת התובעים כי המנוח נפטר מאותה "נכות מוכרת". בנסיבות אלו ברור שאלמלא אותו קשר בין שירותו הצבאי של המנוח, הנכות שנגרמה עקב שירותו ופטירתו מאותה נכות מוכרת, לא היה כל בסיס להכיר בזכויות משפחתו לפי חוק משפחות חיילים.
9. בנסיבות אלו, התובעים אשר הגישו את תביעתם כיורשיו והנהנים מעזבונו של המנוח, אשר נהנים מזכויות לפי חוק משפחות חיילים, מנועים מהעלאת טענות סותרות, שיש בהן הכחשה של הקשר בין הנכות שנגרמה למנוח בזמן ועקב השירות הצבאי לבין פטירתו.
10. מסקנה זו חלה ביתר שאת על אמו של התובע, אשר הגישה את הפניה להכרה בזכויותיה לפי חוק משפחות חיילים, בה טענה לקיומו של הקשר הסיבתי, ואף הוכרה עוד בשנת 2013 כזכאית לזכויות אלו. לגביה מתקיים גם השתק שיפוטי, אשר אינו מאפשר העלאת טענות סותרות בהליכים משפטיים שונים (ראו ע"א 513/89 Interlego A/S נ' Exin-Lines Bros. S.A , פ"ד מח(4) 133 (1994)). יצויין כי דוקטרינת ההשתק השיפוטי פורשה בפסיקה באופן מרחיב, גם מעבר להליכים משפטיים גרידא. כך נפסק כי די בקבלת סעד זמני שהתבקש כדי ליצור השתק שיפוטי המונע מבעל דין לטעון טענה סותרת בהליך מאוחר יותר, ולא נדרשת זכיה בפסק דין )רע"א 4224/04 בית ששון בע"מ נ' שיכון עובדים והשקעות בע"מ, פ"ד נט(6) 625 (2005)‏‏, בעמ' 634, פסקה 11 לפסק הדין). כמו כן נראה כי השתק שיפוטי, אף אם אינו מובהק, כולל העלאת טענות סותרות כלפי רשויות גם כאשר לא הגיעו לכלל הליכים משפטיים, ראו ע"א 739/13 גור בן-ציון עו"ד נ' המועצה המקומית אבן יהודה (06.10.2014)‏ ‏, פסקה י' לפסק הדין.
לאור האמור, בין אם מדובר בהשתק שיפוטי, בין במניעות אחרת מכח חובות תום הלב וההגינות, תובעת 2 אינה רשאית לטעון עתה טענות מנוגדות לאלו שטענה מלכתחילה בתביעתה למשרד הביטחון; טענות שבגינן זכתה לזכויות של משפחה שכולה.
11. באשר לתובעים 3-5, אחיו של המנוח, תביעתם מושתתת על היותם יורשיו של המנוח ולא על עילת תביעה עצמאית. לפיכך אף הם מנועים מלטעון טענות העומדות בסתירה לטענות התובעת 2.
בהתייחס למניעות והשתק הוכר בפסיקה, בנסיבות של השתק מכח מעשה בית דין, העקרון המחיל את המניעות לא רק על הצדדים וחליפיהם אלא על מי שבנסיבות העניין קיימת לגביו "קרבה משפטית". כך נפסק בע"א 3097/02 שביט מלמד נ' קופת חולים של ההסתדרות הכללית של העובדים בא"י, פ"ד נח(5) 511 (2004)‏‏, בעמ' 520:
"9. בתחילת התפתחותו, היה כוחו המחייב של כלל ההשתק מחמת מעשה-בית-דין בהליך גברא נתון אך לצדדים להתדיינות או לחליפיהם. תורת 'הקירבה המשפטית' (privity) הרחיבה את גבולותיו גם לעבר מי שלא היה צד להליך אך עומד ביחסי "קירבה משפטית" עם אחד מבעלי-הדין (זלצמן בספרה הנ"ל [17], בעמ' 369-367). מונח 'הקירבה המשפטית' גודר בתוכו מצבים שבהם ראוי, מטעמים של צדק ושל מדיניות משפטית, לקשור במעשה-בית-דין גם מי שלא השתתף בהליך, וזאת מחמת הזיקה – 'קירבת העניין' – בין עניינו שלו לבין עניינו של אחד מבעלי-הדין. שאלת התקיימותם של יחסי 'קירבה משפטית' נבחנת על-פי נסיבותיו של כל מקרה בהתאם לטעמים העומדים ביסוד העיקרון בדבר מעשה-בית-דין".
(ראו גם ע"א 718/75 שרה עמרם נ' גד סקורניק, לא(1) 29 (1976) ומראי המקום שם; רע"א 10353/05 צרפתי צבי בע"מ נ' עירית מודיעין ()17.08.2006).
12. הרציונל המונח ביסודו של כלל זה חל גם בענייננו. גם אם אחיו של המנוח לא הגישו במו ידיהם את התביעה להכיר בזכויותיהם, הרי שהתביעה הוגשה על ידי אמם, כאשר הן האם והן האחים אינם תובעים מכח עילה עצמאית אלא כיורשיו של המנוח, כך שהם יונקים את זכויותיהם מזכויותיו ומעמדו של המנוח. אם לא יוחל ההשתק על אחי המנוח, הרי שבפועל יתכן מצב בו ישולמו למנוח ולמשפחתו הן גמלאות לפי חוק משפחות חיילים והן פיצוי מקופת המדינה בגין תביעה זו. בכך יהיה כדי לרוקן מתוכן את עקרון ייחוד העילה ואת ההסדר שנקבע בחוק.
13. לאור כל האמור אני מקבלת את הבקשה ומורה על דחייה על הסף של התביעה נגד נתבעת 1. בשל השלב המאוחר בו הועלתה הבקשה, אין צו להוצאות.
באשר להמשך הדיון בתביעה נגד הנתבעים הנוספים, נקבע קדם משפט ליום 8.7.20 שעה 11:00.

ניתנה היום, כ"ד סיוון תש"פ, 16 יוני 2020, בהעדר הצדדים.