הדפסה

בית המשפט המחוזי בירושלים ת"א 42701-05-17

לפני כבוד השופטת גילה כנפי-שטייניץ, סגנית נשיא

בעניין:
פלונית
על ידי ב"כ עו"ד עמוס גבעון
התובעת

נ ג ד

הסתדרות מדיצינית הדסה
על ידי ב"כ עוה"ד ח' זליכוב ונ ' זיידל
הנתבעת

פסק דין

1. לפניי תביעה לפיצויים בגין נזקי גוף שנגרמו לתובעת, לפי טענתה, בשל התרשלות הצוות הרפואי במהלך לידתה בשנת 1985, אשר בעקבותיה סובלת התובעת מהיפראקטיביות עם הפרעות קשב ( ADHD).

רקע עובדתי

2. התובעת נולדה ביום 9.5.85. היה זה הריונה השני של אמה, בהיותה בת 25, ולאחר לידה קודמת תקינה של ילוד בריא. מן הרישומים הרפואיים עולה השתלשלות האירועים הבאה:

3. מהלך הריונה של האם היה תקין. ביום 1.5.85, בהיותה בסוף השבוע ה- 37 להריונה , אושפזה האם בשל כאבי בטן. הועלה חשד שמדובר בהיפרדות שליה, שנשלל, והאם שוחררה ביום 5.5.85 לביתה.

4. ביום 8.5.85, בהיותה בשבוע ה- 38 להריונה, התקבלה אם התובעת לבית החולים הדסה, לאחר אירוע של ירידת מי שפיר ללא צירים שאירע בשעה 06:30.

5. ביום 9.5.85 בשעה 06:40 הועברה האם לחדר לידה. בבדיקתה נמצא שהעובר במצג ראש, הצוואר ארוך, אחורי ופתוח לאצבע. הוחל בזירוז הלידה באמצעות עירוי פיטוצין. בשעה 08:15 נמצא שהצוואר ארוך עם פתיחה של 1.5 ס"מ והראש בגובה 3 ס"מ מעל לספינות, ובשעה 09:00 נמדד חום אימהי של 38.8 ודופק 120. בשל חשד לזיהום תוך רחמי, ניתן לאם טיפול אנטיביוטי ונלקחה תרבית דם ( שנמצאה שלילית).

6. בהמשך, בשל חשד למצוקה עוברית - טכיקרדיה והאטות מאוחרות - הוחלט על סיום הלידה בניתוח קיסרי " דחוף". ב"גליון הילוד" נרשם " ירידת מים 28 שעות, חום אמהי, טכיקרדיה עוברית עם מצוקת עובר לכן ירדה לניתוח קיסרי". ב-10:20 בוצעה הרדמה לקראת הניתוח. ב-10:25 החל הניתוח ובשעה 10:40 יולדה התובעת במשקל 3115 ג'. ציון האפגר שצוין ברשומה הרפואית בדקה הראשונה היה 9, ואף בדקה השלישית 9.

7. ביום 16.5.85 שוחררו התובעת ואמה מבית החולים. במכתב שחרור היולדת צוין: "כיממה לאחר אשפוזה הופיע חום 38, טכיקרדיה, טכיקרדיה עוברית DECELERATION PATTERN הוחלט על ניתוח קיסרי... החום ירד מיד אחרי הניתוח. המשך המהלך תקין". "תעודת שחרור הילוד", הקריאה אך בחלקה, מציינת, בין היתר, "NORMAL NEW BORN" וכן " אפגר 9".

8. יצוין כבר עתה כי התובעת חולקת על ציוני האפגר האמורים וטוענת כי אלה " זויפו". עוד יצוין כי התיק הרפואי המקורי בוער בשנת 2003 לאחר שהרשומה נסרקה למיקרופילם. הצדדים הגישו עותקים שונים (זהים) של התיק הרפואי. העותק הברור ביותר הוגש ע"י הנתבעת בישיבת ההוכחות הראשונה מיום 12.12.18.

ההליך המשפטי

9. התביעה הוגשה לראשונה בשנת 2009, לבית משפט השלום בירושלים. התביעה נתמכה בחוות דעתם של ד"ר בנימין זילברמן, מומחה בתחום המיילדות, ד"ר יחיאל היילבורן, מומחה בתחום הנוירוכירורגיה וד"ר רפאל אידלמן, מומחה בתחום הפסיכיאטריה. הנתבעת הגישה מנגד את חוות דעתם של פרופ' אוהל גונן בתחום המיילדות, של פרופ' אלדד מלמד בתחום הנוירולוגיה ושל ד"ר נעה קרת בתחום הפסיכיאטריה.

10. לאחר שהושלמה הגשתן של חוות הדעת הרפואיות מטעם הצדדים הורה בית משפט השלום על מינוי מומחים רפואיים מטעמו: פרופ' יעקב ורדי בתחום הנוירולוגיה וד"ר משה איזק בתחום הפסיכיאטריה. יצוין כבר עתה כי פרופ' יעקב ורדי קבע בחוות דעתו כי אין קשר סיבתי בין מהלך לידתה של התובעת לבין נזקיה.

11. לאחר שהוגשו ראיות הצדדים, ולאחר שנשמעה חקירתו של פרופ' ורדי, המומחה מטעם ביהמ"ש, ביקשה התובעת להעביר את תביעתה לבית המשפט המחוזי, אולם בקשתה נדחתה. בקשת רשות ערעור שהוגשה על החלטה זו לבית המשפט המחוזי נדחתה, וכך גם בקשת רשות ערעור שהוגשה לבית המשפט העליון.
12. לאחר שהתביעה נקבעה להמשך שמיעת הראיות, ביקשה התובעת למחוק את תביעתה. זאת לאחר שהתברר כי נבצר מד"ר היילבורן, המומחה מטעמה בתחום הנוירולוגיה, ליתן חוות דעת משלימה ולסייע בחקירות המומחים, ואף בשל קושי לקבל חוות דעת חדשה בתחום הנוירולוגיה. הנתבעת התנגדה לבקשה ובית משפט השלום ( כב' השופטת מ' שרביט), בפסק דינו מיום 22.5.16, הורה על הפסקת התובענה, בתנאים הבאים:
"א. ככל שתוגש תובענה חדשה יותנה בירורה בתשלום הוצאות לנתבעת בגין הליך זה בסך 15,000 ₪, מבלי שיש בכך כדי לגרוע מטענות הנתבעת למלוא הוצאותיה בסוף ההליך בהתאם לתוצאתו.
ב. ככל שתוגש תובענה חדשה ההליכים ימשכו מן השלב בו הופסקה תובענה זו, באופן שכל הראיות שהוגשו, לרבות חוות דעת המומחים מטעם בית המשפט וחקירת המומחה שנשמעה, יחייבו גם בתובענה החדשה.
ג. אם תוגש תובענה חדשה לבית משפט זה, במידת האפשר תובא תובענה זו לפניי".

13. התביעה הוגשה מחדש לבית משפט זה ביום ה-21.5.17. לכתב התביעה צורפו חוות דעתם של ד"ר בנימין זילברמן בתחום המיילדות, חוות דעתו של ד"ר יחיאל היילבורן בתחום הנוירולוגיה, חוות דעתו של ד"ר רפאל אידלמן בתחום הפסיכיאטריה וחוות דעתו של ד"ר רמדאן עאמר בתחום רפואת הילדים וגנטיקה רפואית.
14. עם הגשת התביעה, הגישה הנתבעת בקשה להורות על העברת התביעה לבית משפט השלום, לעכב את בירורה עד לתשלום ההוצאות שנפסקו לה, לקבוע כי התובעת מנועה מלהעלות טענות ועילות תביעה חדשות בשל התיישנותן ולהורות על הוצאת חוות דעתו של ד"ר רמדאן מתיק בית המשפט.
15. בדיון שהתקיים בבקשה, ביום 18.6.18, הבהיר ב"כ התובעת כי אף שחוות דעתו של ד"ר היילבורן צורפה לכתב התביעה, ד"ר היילבורן לא יוכל להעיד בשל מצבו הרפואי. עוד ציין כי ההוצאות שנפסקו לנתבעת בפסק דינו של בית משפט השלום שולמו בינתיים. ולבסוף הצהיר, כי " אנו לא נעלה עילות חדשות או טענות חדשות מעבר לטענות שהועלו בכתב התביעה המקורי, וככל שמופיעות טענות כאלה בכתב התביעה החדש ובחוות דעת רמדאן, בית המשפט לא יידרש להן". בהודעתה לבית המשפט מיום 4.7.18 הסכימה הנתבעת למחיקת בקשתה בכפוף להצהרה האמורה, ולהסכמה זו ניתן תוקף של החלטה ( החלטה מיום 4.7.18).
16. בקדם המשפט המסכם שנערך ביום 10.10.18 הסכימו הצדדים כי התיק בשל לשמיעת הוכחות, תוך שפורטו ראיותיו של כל צד. הדבר נדרש בשל העובדה שהצדדים הגישו לבית משפט השלום חוות דעת מומחים אשר בחלוף הזמן, וכבר במהלך הדיון לפני בית משפט השלום, נבצר מהם להעיד בבית המשפט. ב"כ התובעת מנה בראיותיו את תצהירי התובעת והוריה, את חוות דעתו של ד"ר בנימין זילברמן, את חוות דעתו של ד"ר רמדאן עאמר ואת חוות דעתו של ד"ר רפאל אידלמן. כן ביקש לחקור פעם נוספת את פרופ' ורדי, המומחה מטעם בית המשפט, ובקשתו נעתרה. ב"כ הנתבעת מנה בראיותיו את תצהירו של פרופ' שמחה יגל ( שהוגש במקום תצהירו של פרופ' עמירם אדוני ז"ל שהלך לעולמו), את חוות דעתו של פרופ' גונן אוהל, את חוות דעתו של פרופ' אברהם שטיינברג בתחום הנוירולוגיה, ואת חוות דעתה של ד"ר נעה קרת בתחום הפסיכיאטריה. הנתבעת הוסיפה וביקשה לחקור את ד"ר איזק, המומחה מטעם בית המשפט בתחום הפסיכיאטריה ( ור' גם הצהרת הצדדים כי חוות דעתו של ד"ר יחיאל היילבורן, חוו"ד פרופ' אלדד מלמד ז"ל ותצהיר פרופ' עמירם אדוני ז"ל שהוגשו לבית משפט השלום אינם חלק מחומר הראיות בתיק, בעמ' 8 לפרוטוקול, ישיבת בית המשפט מיום 12.12.18). הצדדים הוסיפו והסכימו כי חוות דעת המומחים בתחום הפסיכיאטריה מטעם הצדדים יוגשו לבית המשפט ללא צורך בחקירת המומחים ( הסכמת התובעת בקדם המשפט המסכם והסכמת הנתבעת בהודעתה לבית המשפט מיום 11.11.18).
17. ביום 29.10.18, לאחר קדם המשפט המסכם ולפני ישיבת ההוכחות הראשונה, ביקשה התובעת להורות לנתבעת להציג במועד ההוכחות את כל הרשומות הרפואיות המקוריות, ובהחלטתי מיום 11.11.18 הוריתי כבקשתה. בפתח ישיבת ההוכחות, שנתקיימה ביום 12.12.18, הודיעה הנתבעת כי הרשומה המקורית אינה קיימת עוד, וכי זו נסרקה למיקרופילם בשנת 2003, מספר שנים לפני הגשת התביעה לבית משפט השלום, בהתאם לתקנות העדות ( העתקים צילומיים), תש"ל-1969. העתק ניר של הרשומה שמוזערה ( הזהה לרשומה שהיתה בידי הצדדים) הוגש לבית המשפט.
18. בהמשך להודעת הנתבעת, הגיש ב"כ התובעת בקשה לשורה של סעדים, ובין היתר, למחוק את כתב הגנתה של הנתבעת, לקבוע כי הרשומות הרפואיות אינן אותנטיות ואינן מהימנות, להורות על מתן פרטיהם המזהים של עורכי הרשומות לצורך הזמנתם לחקירה נגדית, לגלות את הרשומות המקוריות ועוד. בהחלטת בית המשפט מיום 28.1.19 נדחתה הבקשה על כל רכיביה. צוין כי כל הרשומות הרפואיות שהוצגו ע"י הנתבעת מצויות בידי התובעת מזה שנים. גם טענות התובעת להעדר אותנטיות של הרשומות ולאי מהימנותן נטענו בהליך הקודם וביתר הרחבה בכתב התביעה שלפניי. חרף זאת, התובעת לא העלתה את בקשותיה - לרבות בקשותיה לגילוי ספציפי או לפרטיהם המזהים של עורכי הרשומות - בשלב קדם המשפט המיועד לכך ואף הצהירה כי התיק בשל להוכחות מבלי שביקשה לזמן עדים נוספים. צוין כי בינתיים נסתיימה שמיעת הראיות והתיק קבוע לשמיעת סיכומים, ובנסיבות אלה, לא נמצא טעם להיעתר לבקשות התובעת ויש להשלים את הדיון בתביעה כפי שנקבע מראש. צוין גם שאין מקום לקביעה מוקדמת לפיה רשומותיה של הנתבעת אינן אותנטיות ואינן מהימנות, וטענות התובעת בענין זה שמורות לה לסיכומיה.
19. לאחר סיום שמיעת העדויות ולפני ישיבת הסיכומים, הגישה התובעת בקשה נוספת להזמין לעדות את ד"ר אפרים שגיא, ולחלופין להגיש תצהיר נוסף של אם התובעת, וכן להגיש מספר מסמכים. מטרת הבקשה היתה לאפשר לתובעת להוכיח שהיא אושפזה בטיפול נמרץ לאחר לידתה. בהמשך לבקשה זו, ולאחר דיון שהתקיים בעניינה בישיבת הסיכומים, הותר לתובעת להגיש מספר מסמכים בהסתייגויות שפורטו בהחלטת בית המשפט ( החלטות מיום 3.2.10, מוצגים ת/2 – ת/4). הצדדים הוסיפו והגיעו להסכמות דיוניות אשר ייתרו את הזמנתו של ד"ר שגיא לעדות. להסכמות ולראיות הנוספות אשוב בהמשך.

טענות ועילות חדשות שלא יידונו

20. כפי שפורט לעיל, הצדדים הסכימו שהתובעת לא תעלה " עילות חדשות או טענות חדשות מעבר לטענות שהועלו בכתב התביעה המקורי, וככל שמופיעות טענות כאלה בכתב התביעה החדש ובחוות דעת רמדאן, בית המשפט לא יידרש להן".
21. בחינת כתב התביעה המקורי וחוות הדעת הרפואיות שצורפו לו, ובמיוחד חוות דעתו של ד"ר זילברמן, מעלה טענה ממוקדת להתרשלות הנתבעת בשל איחור בחילוצה של התובעת בניתוח קיסרי. על פי טענה זו , רישומי המוניטור מיום 9.5.85 מצביעים על סבל עוברי, אשר לא ניתנה לו התייחסות במועד, וכי האיחור בחילוצה של התובעת הוא המקור לנזקיה.
22. לאור האמור, ובהתאם להסכמת הצדדים, אין להידרש לטענות התובעת שהועלו לראשונה בתביעתה החדשה, להתרשלות במתן הפיטוצין לאם, לאי חילוצה של התובעת כבר ביום 8.5.85, לענין מועד מתן האנטיביוטיקה המניעתית לאם ואופן הטיפול בזיהום ולאי ביצוע בדיקת גזים בדם לתובעת, כפי שהועלו בחוות דעתו ובחקירתו של ד"ר רמדאן, ודינן של טענות אלה להידחות. מעבר לדרוש ועל מנת להפיס את הדעת יצוין, כי ד"ר רמדאן אינו מומחה בתחום הגניקולוגיה או המיילדות ועיקרן של טענות אלה, שהועלו באופן לקוני וללא דיון ראוי, חורג מתחום מומחיותו. יתר על כן, חוות דעתו של ד"ר זילברמן, המומחה בתחום המיילדות מטעם התובעת, סותרת את האמור בחוות דעתו של ד"ר רמדאן, ומציינת שהתפתחות החום אצל האם טופלה " כמקובל" ותרביות מהילוד לאחר הלידה נמצאו שליליות ( ס' 2-3 לסיכום חוות דעתו, ור' גם עדותו בעמ' 123 לפרוטוקול), וכן שתרשים הניטור מיום 8.5.85 היה " ריאקטיבי ותקין" מבלי שצוין שהתקיים צורך בהתערבות בשלב זה ( בעמ' 3 לחוות דעתו).

ציון האפגר בלידה – זיוף?

23. כפי שצוין לעיל, ב"כ התובעת חולק על ניקוד האפגר של התובעת כפי שנרשם ברשומה הרפואית, ומבקש לקבוע כי האפגר שנמדד בדקה 1 היה אפגר 1 ולא אפגר 9 כפי שנרשם ברשומה.
24. סוגיית ניקוד האפגר היוותה סוגיה מרכזית בחוות דעת הצדדים, בחקירות המומחים ובסיכומי הצדדים. חשיבותה נעוצה בהיותו של האפגר מדד המשקף את מצבו הקליני של הילוד בעת לידתו, וכלי העשוי לאשר או לשלול, לדעת חלק מן המומחים, לצד מדדים נוספים, מצב של תשניק סב-לידתי ואפשרות לפגיעה נוירולוגית של הילוד בעקבות אירועי הלידה.
25. לנוכח חשיבותו של מדד זה, הקדישה התובעת מאמץ רב על מנת לשכנע את בית המשפט כי ניקוד האפגר, כפי שהוא מופיע ברשומות הלידה, "זויף". נטען כי האפגר הנכון, כפי שנרשם ברשומות היה 1, אולם שונה ל-9 ע"י הוספת עיגול לספרה 1. לענין זה העידה האם כי היא זוכרת שאחרי הלידה האפגר של התובעת " היה מאוד נמוך וזכור לי המספר 1 ( אינני זוכרת אם הצוות מסר לי את הנתון או ד"ר שגיא)" (ס' 10 לתצהירה). ד"ר שגיא היה רופא הקיבוץ בו מתגוררים התובעת והוריה, אשר עבד במקביל בהדסה. בנוסף לכך העיד האב כי הוא זוכר שהאם סיפרה לו לאחר הלידה שהאפגר היה 1. לאחר שמיעת הראיות ולפני ישיבת הסיכומים, הותר לתובעת להגיש דו"ח פסיכולוגי שנערך בעניינה בשנת 2000 ע"י הפסיכולוגית חנה כרמון, בו צוין, ככל הנראה מפי האם, כי " [התובעת] נולדה בניתוח קיסרי עם מצוקה נשימתית וזיהום כתוצאה מירידת מים. האפגר היה 1" ( ת/3).
26. ד"ר זילברמן, המומחה מטעם התובעת, תמך בדרכו בטענת " הזיוף", וציין בחוות דעתו שציון האפגר שניתן אינו מתאים למהלך הקליני בלידה של טכיקרדיה עוברית, ברדיקרדיה ממושכת, האטות מאוחרות ווריאביליות ירודה וסיום הלידה בניתוח קיסרי דחוף.
27. לאחר שבחנתי את הרשומה הרפואית, הגעתי למסקנה שלא אוכל לקבל את טענת התובעת. גם אם אכן סברה האם כי האפגר היה 1, כפי שמסרה לבעלה ולפסיכולוגית כרמון (15 שנים לאחר הלידה), עיון בתיק הרפואי מעלה כי מדובר בנתון אותנטי. כך, ב"גליון הילוד" נרשם ניקוד אפגר מפורט לפי המדדים השונים, הן בדקה 1 והן בדקה 3, לפי הפירוט הבא: דופק 2, נשימות 2, צבע 1, טונוס 2 וגירוי 2, ובסה"כ 9. ברי כי ככל שהאפגר שצוין היה 1 ושונה ל-9 כפי שנטען, ניקוד האפגר המפורט שתועד בגליון הילוד, שנרשם עם הלידה, "זוייף" כולו אף הוא. לא מצאתי כל בסיס לטענה זו. אוסיף שציון האפגר הכולל נרשם, לא רק בגליון הילוד אלא במספר רשומות נוספות. כך, ציון האפגר נרשם מפורשות ב"פרטי-כל הניתוח" שם נרשם " הוצאה בת במשקל 3115 גד' באפגר 9", וכך גם בגליון " תיאור הלידה" ובגליון שחרור הילוד.
28. אני דוחה, אפוא, את טענת התובעת לזיוף הרשומה, וקובעת כי ציון האפגר שנמדד לתובעת עם לידתה היה כמפורט ברשומה: 9 בדקה ראשונה ו-9 בדקה שלישית.
29. אוסיף לענין ציון האפגר, כי בתחילת הדיון לא היה ברור אם ומתי נערכה מדידה שניה של ציון האפגר. ד"ר זילברמן מטעם התובעת ציין כי נערכה מדידה בדקה 1 ולא נערכה מדידה בדקה 5, ופרופ' אוהל מטעם הנתבעת התייחס רק למדידה בדקה 1. רק עם המצאת עותק מוגדל של " גליון הילוד" (נ/1) בישיבת בית המשפט מיום 18.12.18, התברר כי נערכה מדידה שניה בדקה 3 ( בטופס " גליון הילוד" קיימת טבלת אפגר המחולקת לארבע מדידות: בדקה 1, 3, 5, ו-10. שתי השורות הראשונות של הטבלה, המתייחסות לדקה 1 ו-3 מולאו במלואן). בעקבות המצאת העותק המוגדל, ביקשה התובעת להגיש את תגובתו של ד"ר זילברמן למדידה שנערכה בדקה 3 , והדבר הותר לה (ר' התייחסותו של ד"ר זילברמן לסוגיה מיום 25.12.18 ). כן הוגשה תגובתה של הנתבעת להתייחסותו. לסוגיה זו אחזור בהמשך.

טענת הרשלנות
30. בכל הקשור לשאלת הרשלנות, חוות דעתו של ד"ר בנימין זילברמן מטעם התובעת מתמקדת בטענה כי הניתוח הקיסרי בוצע באיחור. נטען כי תרשים הניטור העוברי מראה כי החל מן השעה 08:10 , ובעיקר מהשעה 09:05 ועד ללידה בשעה 10:40, הופיעו שינויים חמורים בדופק לב העובר, כולל טכיקרדיה עוברית, ברדיקרדיה ממושכת, האטות מאוחרות ווריאביליות ירודה – תרשים המעורר חשד לקיומו של סבל עוברי העלול לגרום לנזק לעובר ככל שיתמשך. תרשים זה חייב, לפי הנטען, התייחסות מיידית של הצוות המטפל ע"י הערכת מצב העובר וניסיון לשיפור מצבו, ובהעדר שיפור - סיום הלידה בהקדם האפשרי בניתוח קיסרי. ד"ר זילברמן מוסיף ומפרט שהחל מהשעה 09:05 מראה הניטור טכיקרדיה קשה, שעשויה הייתה להיגרם מחום אמהי או מסבל עוברי. בשעה 09:30 מופיעות גם האטות מאוחרות חוזרות, המצביעות על כך שהטכיקרדיה העוברית אין מקורה בחום אימהי אלא במצוקה עוברית. תמונת הניטור מלמדת, לדעת ד"ר זילברמן, על חשד לסבל עוברי שככל שהוא מתמשך עלול לגרום להיפוקסיה עוברית, דבר המצריך התייחסות מיידית של הצוות המטפל וסיום הלידה בהקדם האפשרי. צוין כי אין ברשומות עדות לזיהוי המצב, התייעצות ותכנית פעולה, מעבר להפסקת הפיטוצין. ד"ר זילברמן מוסיף ומציין כי קיימים בספרות הרפואית דיווחים רבים על קשר בין תשניק לידתי להפרעות נוירולוגיות וקוגניטיביות המתבטאות חודשים ושנים לאחר הלידה, וכי ניתן להניח בסבירות גבוהה שהקדמת ילוד העובר בניתוח קיסרי היתה מונעת נזק זה. בחקירתו הוסיף ד"ר זילברמן וציין כי לפי הפרקטיקה הרפואית המקובלת היה על הצוות הרפואי לחלץ את העובר תוך 30 דקות, בעוד שבענייננו חולצה התובעת תוך 55 דקות ( בעמ' 128).
31. מנגד, פרופ' גונן אוהל מטעם הנתבעת סבור כי הטיפול ביולדת היה מקצועי ומקובל והסתיים בהולדתה של תינוקת בריאה לחלוטין וללא סימני תשניק, וכי אין כל קשר בין ההפרעות שאובחנו אצל התובעת בהמשך חייה לבין אירועי הלידה. פרופ' אוהל מציין כי הניטור העוברי העיד על מצב חמצוני תקין של העובר. הטכיקרדיה העוברית נבעה מהדלקת התוך רחמית והחום האמהי והיא היתה מלווה בהשתנות שמורה. עוד צוין כי אמנם היה קטע בו הניטור הראה טכיקרדיה מלווה בהאטות מאוחרות, אולם קטע זה נמשך כ-15 דקות בלבד, מהשעה 09:30 ועד 09:45, ולאחר מכן נותרה טכיקרדיה ללא האטות והשתנות שמורה. לאור משך הזמן הקצר, היעלמות ההאטות והמצב החמצוני התקין לחלוטין של התינוקת בעת לידתה ובימים שלאחר מכן, ברור שלא היה מדובר במצוקה עוברית. אף שהניתוח הקיסרי בוצע בשל חשד למצוקה עוברית, בפועל חשד זה לא התממש, ומצבה של התובעת לאחר לידתה ובכל מהלך שהותה בבית החולים התאפיין בבריאות שלמה.

הקשר הסיבתי
32. להוכחת הקשר הסיבתי בין מצבה של התובעת לבין אירועי הלידה, הגישה התובעת את חוות דעתו של ד"ר רמדאן עאמר. טענתו של ד"ר רמדאן בחוות דעתו היא, כי בהעדר גורמי סיכון אחרים, "למעט מצוקת עובר סביב הלידה", הנזק הקוגניטיבי של התובעת הוא תוצאה של איחור בחילוצה. צוין עוד כי גם אם ציוני האפגר היו תקינים, אין בהם כדי לשלול נזק מוחי סביב הלידה, שכן לפי הספרות הרפואית ב-73% ממקרי התשניק בלידה, ציון האפגר היה תקין. כן צוין כי לא נמצא ברשומות שגורם מטפל כלשהוא סבר שנזקה של התובעת נובע ממקור גנטי.
33. מנגד, טוען פרופ' אברהם שטיינברג, בחוות דעתו שהוגשה מטעם הנתבעת, כי אין קשר סיבתי בין הפרעותיה של התובעת לבין אירועי הלידה. ד"ר שטיינברג מציין כי התובעת, לאחר חילוצה, לא הדגימה אף לא אחד מהתסמינים המצביעים על מצב של מצוקה סב-לידתית, בהם: ניקוד אפגר נמוך, חמצת מטבולית קשה, עדות בבדיקת MRI מוח לפגיעה מוחית תשניקית, ופגיעה רב מערכתית על רקע תשניק. התובעת, מיד לאחר חילוצה, היתה במצב כללי מצוין, ניקוד האפגר היה 9 בדקה ראשונה, לא היו כל סימנים לאנצפתלופתיה, הבדיקה הנוירולוגית היתה ונותרה תקינה במהלך אשפוזה, לא היתה עדות לפגיעה רב מערכתית, לא היו כל ממצאים של שיתוק מוחין והדמייתMRI שנערכה לה אינה תואמת נזק מוחי תשניקי. פרופ' שטיינברג מוסיף ומציין כי על פי מסקנות כוח המשימה הבינלאומי משנת 2014, עולה בבירור שאם ניקוד האפגר נמצא תקין בדקות הראשונות, אין כל סבירות להניח שאירוע תשניקי סב-לידתי יכול להיות גורם לנזק נוירולוגי עתידי. עוד הוא מציין כי אמנם תשניק סב-לידתי הוא גורם אפשרי להיווצרות הפרעת קשב וריכוז, אך בענייננו לא היה כלל תשניק סב-לידתי, ואילו לתובעת ישנם גורמי סיכון אחרים להיווצרות ADHD בהם אסטמה, טיפולים בסטרואידים והפרעות פסיכיאטריות.

חוות דעת פרופ' יעקב ורדי, המומחה מטעם בית המשפט בתחום הנוירולוגיה

34. כזכור, בית משפט השלום מינה את פרופ' יעקב ורדי כמומחה מטעמו בתחום הנוירולוגיה. פרופ' ורדי הפנה את התובעת לשורה של בדיקות - בדיקת MRI, MRS, EEG ובדיקה נוירופסיכולוגית שנערכה ע"י ד"ר אורלי שלם - ולאחר שבדק את התובעת, הגיש לבית המשפט חוות דעת יסודית ומקיפה, שמסקנתה היא, שאין קשר של גרימה בין מהלך לידתה של התובעת לבין מצבה הרפואי. פרופ' ורדי בחן בדקדקנות את ההיסטוריה הרפואית של התובעת, את האבחונים הנוירופסיכולוגיים שעברה ואת תוצאות בדיקותיה, והגיע למסקנה שהתובעת סובלת ממגוון רחב של סימנים אופייניים לבעלי דיספונקציה מוחית אורגנית עם מאפיינים פרונטליים, בשילוב עם קשיים רגשיים הנובעים מקשיים התפתחותיים. פרופ' ורדי מציין כי מתיעוד מהלך הלידה למדים שהלידה הוגדרה כתקינה וציון האפגר היה 9. בבדיקת הילוד שלאחר הלידה לא הודגמו קיפוחים נוירולוגיים המאפיינים נזק עוברי או מיילדותי, כגון פרכוסים, שיתוקים, החזרים ירודים, או תסמינים נוירולוגים אחרים המתהווים עקב נזק היפוקסי. גם תרשימי EEG שנערכו לתובעת שוללים נזק כזה. פרופ' ורדי הוסיף וציין כי לדברי האם, התובעת היתה תינוקת נוחה ושקטה, ללא תסמינים נוירופתולוגיים, עד גיל שנה, מועד בו החלה תחלואה אסמטית שהצריכה נטילת סטרואידים. עם תחילת האסטמה מתואר מעבר לילדה עצבנית חסרת ריכוז המרבה להתנדנד " בצורה נוראה" גם בשינה ( תופעה קומפולסיבית פרונטלית) והחלפת אותיות בדיבור ( דיספזיה). פרופ' ורדי מציין שהפרעות התפתחותיות, נוירוקוגניטיביות ורגשיות/התנהגותיות נצפו אצל תינוקות ומתבגרים שחלו באסטמה וטופלו בסטרואידים, ביניהם היפראקטיביות, אימפולסיביות, אגרסיביות, חרדה, דיכאון, ליקויי למידה, ירידה בתפקוד הקוגניטיבי ועוד. בסיכום חוות דעתו קובע המומחה כי " נוכח הנתונים האנמנסטיים, הקליניים/פתולוגיים ובדיקות העזר ( EEG, הדמיה, אבחון נוירו פסיכולוגי) אני סבור שאין קשר של גרימה בין מהלך הלידה של [התובעת] לבין מצבה הקליני".

דיון והכרעה

35. לאחר שבחנתי את כלל הראיות ואת טענות הצדדים, הגעתי למסקנה כי לא עלה בידי התובעת להוכיח כי מקור נזקיה הוא באירועי הלידה, ולפיכך דין תביעתה להידחות.
36. אציין כי טענת ההתרשלות שהועלתה בחוות דעתו של ד"ר זילברמן מתמקדת, כאמור, בסוגיית מועד חילוצה של התובעת בזיקה לתרשימי המוניטור. טענות ד"ר זילברמן נסמכות על תרשימים אלה כמציגים מצוקת עובר שמחייבת היתה, על פי הנטען, ביצוע ניתוח קיסרי לפחות 25 דקות לפני שזה בוצע בפועל. פרופ' אוהל טוען מנגד כי תרשימי המוניטור מלמדים על כך שרוב הזמן היה מצבו החמצוני של העובר תקין , וכי עובדה זו, בצירוף מצבה הטוב של התובעת עם לידתה, מצביעים על כך שגם אם היה חשד למצוקת עובר, בפועל חשד זה לא התאמת.
37. אין בידי לקבוע אם תרשים המוניטור מצביע על מצוקת עובר אשר חייבה ביצוע ניתוח קיסרי קודם למועד בו בוצע, כדעת ד"ר זילברמן, אם לאו. כבר נפסק כי ניטור עוברי "עשוי להיות נתון לפירושים שונים בהתאם לזהות הרופא הבודק – ניסיונו, מומחיותו, השקפתו וכיוצא באלה" (ע"א 9622/07 פלוני נ' קופ"ח כללית, 30.5.10, פסקה 26). ואולם, מבלי צורך להכריע בסוגיה זו, הגעתי למסקנה כי לא הוכח קיומו של תשניק סב לידתי וממילא לא הוכח הקשר הסיבתי הנדרש בין אירועי הלידה לבין נזקיה של התובעת.
38. אציין כי בסוגיית הקשר הסיבתי אני מעדיפה את חוות דעתו של פרופ' שטיינברג על פני חוות דעתם של ד"ר זילברמן וד"ר רמדאן אשר לא היו משכנעות. למסקנה זהה הגיע גם פרופ' ורדי, המומחה מטעם בית המשפט, אשר קבע בחוות דעת מפורטת, יסודית ומקיפה שאין קשר של גרימה בין מהלך לידתה של התובעת לבין מצבה הרפואי. פרופ' ורדי נחקר פעמיים על חוות דעתו, גם לפני בית משפט השלום ( וחקירתו היוותה, לפי המוסכם, חלק מחומר הראיות) וגם לפניי, בחקירות ארוכות ודקדקניות, אולם לא שינה מדעתו שאין קשר סיבתי בין מצבה הרפואי של התובעת לבין אירועי הלידה ( בעמ' 118לפרוטוקול).
39. הן פרופ' ורדי והן פרופ' שטיינברג, שחוות דעתם מקובלת עליי, עמדו בעדותם על כך שהתובעת, לאחר לידתה ועד לשחרורה מבית החולים, לא הדגימה אף לא אחד מהתסמינים המצביעים על מצב של תשניק סב לידתי כפי שתוארו בספרות הרפואית. התובעת נולדה במצב תקין לחלוטין, ציון האפגר שלה עמד על 9 בדקה ראשונה ושלישית, ללא כל סימנים או תופעות נוירולוגיות המצביעים על תשניק, לא נדרשה החייאה והיא לא נזקקה לכל טיפול מיוחד. גם בדיקה נוירולוגית שנערכה לה בגיל 8 ימים נמצאה תקינה והתובעת שוחררה לביתה במצב תקין ללא כל סימן לפגיעה נוירולוגית. לפי עדות אמה, התובעת לא גילתה כל סממן אופייני לנזק איסכמי גם בשנה הראשונה לחייה. כך, גם בבדיקות MRI ו-EEG שנערכו לתובעת, לא נמצאו נזקים אופייניים לתשניק סב-לידתי.
40. פרופ' אוהל התייחס לכך בעדותו:
"מצוקה עוברית לא מוגדרת על-ידי מוניטור, בטח לא מוניטור שהיה במקרה זה אלא מצוקה שמתבטאת באופן קליני, כאנצפתלופתיה סביב הלידה, זאת אומרת שנולד תינוק שמיד רואים שהוא בעייתי, שיש לו תופעות נוירולוגיות, היפוטוניה, לפעמים התכווצויות, פגיעות במערכות אחרות, עדויות בהדמיה לנזקים וכו'...אז כן, כל הדברים האלה צריכים להתקיים" (בעמ' 252).
ולעומת זאת בענייננו:
"מדובר בתינוק בריא לחלוטין, נולד בריא, המשיך להיות בריא, שוחרר כבריא, אף פעם לא הטילו ספק בבריאותו" (בעמ' 256).

41. גם ד"ר זילברמן, המומחה מטעם התובעת, אישר בחקירתו כי לא נמצאו ברשומות תוצאות בדיקות חריגות ואף אישר שנזקיה של התובעת לא התבטאו מיד לאחר לידתה, וגם לא בימים שלאחריה, אלא רק בשלבים מאוחרים יותר ( בעמ' 132, 135). כן אישר כי הסימנים הנוירולוגים הראשוניים התגלו אצל התובעת רק " סביב גיל שנה" (בעמ' 143). אף שטען כי ייתכנו מקרים בהם פגיעות הנובעות מאירועי הלידה, לא יתבטאו בתפקודי חיים חיוניים כמו נשימה ודופק, ויתבטאו רק לאחר תקופת מה, הסכים כי 80% מהפגיעות המוחיות אינן קשורות כלל לתשניק בלידה (בעמ' 139 ו-134).
42. אוסיף שחוות דעתו של ד"ר רמדאן מטעם התובעת לא היתה משכנעת, בלשון המעטה. ד"ר רמדאן ביסס טענתו לקשר סיבתי בין אירועי הלידה לנזקי התובעת, רק על הטענה כי בהעדר גורמי סיכון אחרים, "למעט מצוקת עובר סביב הלידה", הנזק הקוגניטיבי של התובעת הוא תוצאה של איחור בחילוצה. ואולם גם ד"ר רמדאן הסכים ש-80% ממקרי הפגיעות המוחיות אינם מקושרים כלל לתשניק במהלך הלידה, ואף הסכים שיש ילדים המפתחים בעיות נוירולוגיות או פסיכיאטריות גם ללא בעיות בלידה ( בעמ' 164 ו-168). די בכך כדי לשמוט את הבסיס לחוות דעתו, ולהותיר את התובעת ללא חוות דעת של ממש הקושרת את מצבה לאירועי הלידה.
43. בהתייחסותו המשלימה מיום 25.12.18 לסוגיית המדידה השניה של האפגר, טען ד"ר זילברמן כי מדידת אפגר בדקה 3 אינה מוכרת בפרקטיקה המקובלת. עוד טען כי אין הגיון בבדיקת אפגר בדקה 3, כאשר האפגר תקין בדקה ראשונה, וכי דווקא בדיקה נוספת החורגת מסדר הבדיקות המקובל מרמזת על אירוע חריג שחייב בדיקה נוספת לשם הערכת מצב הילוד. נטען גם כי " אין סבירות" שהאפגר בדקה 3 היה תקין שכן נרשם מיד לאחר הלידה שהתובעת " גונחת".
44. כל המומחים הסכימו שמדידת אפגר שניה בדקה 3 אינה שגרתית והמדידה השניה המקובלת היא בדקה 5. חרף זאת לא מצאתי שיש במדידה זו כדי לשנות מן התוצאה בענייננו. ראשית, לא מצאתי בסיס לטענה לקיומו של אירוע " חריג" שחייב בדיקת אפגר נוספת מחוץ לסדר העניינים המקובל. כפי שניתן ללמוד מ"גליון הילוד", בדיקת אפגר בדקה 3 נרשמה בטופס המודפס כחלק מסדר העניינים הרגיל, ולא כחריג לו. שנית, מקובלים עליי בענין זה הסבריו של פרופ' שטיינברג, ולפיהם הערכה חוזרת של ניקוד האפגר נדרשת במקרים בהם ניקוד האפגר בדקה ראשונה הוא פתולוגי ודורש התייחסות רפואית, ועל מנת לעמוד על מידת השיפור במצבו של הילוד. לעומת זאת, כאשר ניקוד האפגר בדקה ראשונה הוא תקין לחלוטין, ומצבו של הילוד יציב ותקין, אין חשיבות לבדיקת ניקוד האפגר מאוחר יותר ( ור' גם עדות פרופ' אוהל, בעמ' 255 לפרוטוקול). פרופ' שטיינברג הוסיף והסביר כי מדידת האפגר בדקה 5 משקפת טוב יותר את מצבו של התינוק, כאשר האפגר בדקה 1 היה נמוך ומיוחס לטראומת הלידה, אולם " אם בדקה 1 עם כל הטראומה שהתינוקת עברה הוא היה 9, אז קל וחומר שבדקה 5 הוא יהיה 10" . בענין זה הוסיף "הוא היה 9 ב 1, הוא היה 9 ב 3 ואם ב 1 הוא היה 9 אז ככל הנראה הוא היה גם ב 5, 9, זה מה שאני אומר. אין שום סיבה להניח אחרת" (בעמ' 336).
45. כך, גם טענתו המאוחרת של ד"ר זילברמן לפיה הרישום " גונחת" שבגליון הילוד מעיד על " מצוקה נשימתית" – טענה שלא הועלתה בחוות דעתו ואף לא בחוות דעתו המשלימה - אין בה כדי לסתור את צבר הנתונים המצביעים על מצבה התקין של התובעת לאחר לידתה: ציוני האפגר שנמדדו בדקה 1 ו-3, העדרם של טיפולים חריגים ויתר האינדיקציות שפורטו לעיל, ואשר על עיקרם לא חלק גם ד"ר זילברמן בחקירתו.
46. ב"כ התובעת מבקש להסתמך בסוגית הקשר הסיבתי גם על עדותו של ד"ר משה איזק. מוטב היה אילו לא היה מעלה טענה זו. ד"ר איזק הוא מומחה בתחום הפסיכיאטריה אשר מונה ע"י בית משפט השלום על מנת שיחווה דעתו לענין שיעור נכותה של התובעת בתחום הפסיכיאטרי ולא על מנת שיחווה דעתו בסוגיית הקשר הסיבתי בין נכותה לאירועי הלידה, סוגיה שאינה בתחום מומחיותו. ואכן, ד"ר איזק לא קבע דבר בענין זה בחוות דעתו שהוגשה לבית משפט השלום בשנת 2012. באשר לעדותו בבית המשפט, מפאת גילו המבוגר וכבודו של המומחה, אומר בקצרה שלא ניתן לסמוך עליה ממצאים. אציין שהמומחה לא זכר מי הגורם שהזמין ממנו את חוות הדעת ואף הגיע למסקנה (המוטעית) שהיתה זו הנתבעת. משהועמד על כך שחוות דעתו ניתנה מטעם בית המשפט ציין שהוא אדם מאוד מבוגר וכי הוא מתרגש ומתבלבל (בעמ' 24 ו-35). עוד התברר בחקירתו שסמוך לפני עדותו התקשר ד"ר איזק, מיוזמתו, להורי התובעת ושוחח עמם ארוכות על השתלשלות אירועי הלידה . בשיחה זו, כך ציין, "הופיע סיפור שונה לגמרי", ממנו למד ש"שכחו" את האם בחדר מיון, שהיא היתה ב"מצב קשה מאוד", שלתינוקת היה זיהום תוך רחמי, כי בית החולים "שיקר" בקביעת האפגר ועוד. על כל "העובדות" האלה למד, לדבריו, רק משיחתו עם האם ומבלי שקרא את חוות הדעת הגניקולוגיות שהוגשו (ר' חקירתו בעמ' 14-15, בעמ' 22-23 ובעמ' 29-35). בסיום עדותו אף נתברר כי אשתו של המומחה הגישה תביעה נגד בית החולים הדסה, שנתמכה בחוות דעתו של ד"ר איזק, אולם הדבר לא הודע לבית משפט השלום עם מינויו כמומחה מטעם בית המשפט.

אשפוז התובעת בטיפול נמרץ

47. ב"כ התובעת מבקש לקבוע כי לאחר לידתה הושמה התובעת באינקובטור והועברה למחלקת טיפול נמרץ. כן הוא מבקש לראות בכך ביטוי למצבה הקליני הבלתי תקין של התובעת מיד לאחר הלידה, העומד בסתירה לחוות דעת המומחים מטעם הנתבעת ומטעם בית המשפט לפיהן נולדה התובעת במצב תקין ולא נזקקה לכל טיפול חריג במהלך אשפוזה. ב"כ התובעת מוסיף ומפנה בענין זה לחקירתו של פרופ' שטיינברג אשר העיד שאם התובעת הועברה לטיפול נמרץ "זה סיפור אחר".
48. בחינת כלל הראיות שהובאו בענין זה, הן עדויות מזמן אמת והן עדויות חדשות, מעלה כי ככל הנראה הועברה התובעת לטיפול נמרץ, אך זאת רק לצורך קבלת עירוי אנטיביוטיקה בשל החשד לזיהום, שנשלל. ויודגש כבר עתה, כי העובדה שהתובעת קיבלה טיפול אנטיביוטי לאחר לידתה בשל חשד לזיהום היתה ידועה לכל המומחים וקיבלה התייחסות מלאה בחוות דעתם. ואפרט:
49. אם התובעת העידה כי לאחר הלידה נמסר לה ע"י בעלה שהתינוקת נמצאת באינקובטור בטיפול נמרץ. עוד העידה כי רופא הקיבוץ, ד"ר אפרים שגיא, שעבד באותה עת בפגיה בהדסה, מסר לה שהוא נתן הוראה לפגיה לתת לתובעת אנטיביוטיקה לוריד ולא באמצעות זריקות ( בעמ' 376). כפי שכבר צוין לעיל, לאחר מתן עדותה של האם ולפני ישיבת הסיכומים, הגישה התובעת בקשה להזמין את ד"ר שגיא לעדות וכן להגיש מספר מסמכים. בתצהיר האם שצורף לבקשה צוין כי לאחר ישיבת ההוכחות נפגשו ההורים עם ד"ר שגיא, אשר אישר שבמועד הולדתה של התובעת עבד בפגיה של בית החולים אולם לא זכר פרטים בנוגע ללידתה. יחד עם זאת, מסר ד"ר שגיא כי מתן אינפוזיה, עירוי או מתן אנטיביוטיקה " היו אך ורק בטיפול נמרץ פגים ולא במחלקת ילודים" (ס' 5 לתצהיר האם). כך גם ילוד שהושם באינקובטור היה רק בטיפול נמרץ פגים ולא במחלקת ילודים. התובעת הוסיפה והגישה מסמך " סיכום תקופתי ראשון" שנערך בעניינה ע"י המרכז הירושלמי הקהילתי להתפתחות הילד והמשפחה, ביום 22.1.89, בו נרשם, ככל הנראה מפי האם, כי התובעת " נולדה לאחר הריון תקין, בגלל ירידת מים, וחשש לזיהום. נולדה בניתוח קיסרי. טופלה באנטיביוטיקה בטיפול נמרץ והוחזרה הביתה" (ת/2). בהמשך לכך, הודיע ב"כ הנתבעת, עו"ד זליכוב, בישיבת הסיכומים מיום 3.2.19 , כי " אני מוכן להסכים שלצורך מתן האינפוזיה או האנטיביוטיקה עקב החשד לזיהום, שמו אותה אז במה שהיה קרוי בטיפול נמרץ פגים, 'אינקובטור', ואני מוכן להסכים שאולי היא הייתה באינקובטור אך לא מעבר לכך" וב"כ התובעת הודיע שהוא מסתפק בהצהרה זו (ואינו עומד על הזמנתו של ד"ר שגיא).

50. מוסכם אפוא, כי אף שהדבר לא נרשם ברשומה הרפואית , הועברה התובעת לטיפול נמרץ לצורך קבלת אנטיביוטיקה בעירוי ( ולענין השמתה באינקובטור ר' גם עדותו של פרופ' שטיינברג לפיה מכניסים תינוק לאינקובטור לאחר הלידה, במצב של זיהום, בעמ' 374). כך מסרה האם גם לפרופ' ורדי, המומחה מטעם בית המשפט, כי " לא ראתה את [התובעת] כמה ימים כי הילדה קיבלה אנטיביוטיקה" (בעמ' 8 לחוות דעתו). עדות האם מתיישבת היטב עם דברי ד"ר שגיא, כפי שהובאו מפיה, ולפיהם מתן אנטיביוטיקה בעירוי היה " אך ורק בטיפול נמרץ פגים".
51. העובדה שהתובעת קיבלה טיפול אנטיביוטי לאחר לידתה בשל חשד לזיהום, הייתה ידועה לכל המומחים ולא היתה שנויה במחלוקת. פרופ' ורדי, המומחה מטעם בית המשפט, אף ידע כי הטיפול האנטיביוטי ניתן לתובעת בטיפול נמרץ ( לאחר שלמד על כך מפי האם), עובדה שלא היתה ידועה לפרופ' אוהל ופרופ' שטיינברג. מכל מקום, לא הייתה מחלוקת כי בעת הלידה עלה חשד לזיהום אצל התובעת, נלקחו תרביות, וניתנה לתובעת אנטיביוטיקה עד לקבלת תוצאות התרביות שנמצאו שליליות. ד"ר זילברמן ציין מפורשות בעדותו כי במהלך אשפוזה של התובעת, מיום לידתה ועד שחרורה מבית החולים, קיבלה התובעת טיפול אנטיביוטי על רקע ההמתנה לתוצאות התרביות למקרה שיש איזו שהיא בעיה, וכי התרביות נמצאו שליליות ( בעמ' 140 ובעמ' 147, ור' גם בעמ' 4 לחוות דעתו). פרופ' ורדי, המומחה מטעם בית המשפט ציין בעדותו כי התינוקת אושפזה בטיפול נמרץ בשל חשד לזיהום שנשלל (66, 73-74, 77). גם פרופ' אוהל ופרופ' שטיינברג ציינו בחוות דעתם שהתובעת טופלה באנטיביוטיקה לאור החשד לזיהום ועד לקבלת תוצאות התרביות שנמצאו שליליות. ויודגש, איש מהמומחים, לרבות ד"ר זילברמן, המומחה מטעם התובעת, לא ראה בחשד לזיהום או במתן האנטיביוטיקה לתינוקת עד לשלילתו, משום סממן לקיומו של תשניק או למצבה ה"בלתי תקין" של התובעת בזיקה למצבה החמצוני בלידה. לפיכך, אין באשפוזה של התובעת בטיפול נמרץ, או באינקובטור, לצורך מתן אנטיביוטיקה, כדי לתמוך בטענותיה לקיומו של תשניק סב לידתי או לקשר סיבתי בין אירועי הלידה לבין מצבה הרפואי.

הרשומות הרפואיות
52. התובעת טוענת כי הרשומות המקוריות של לידתה הוסתרו ע"י הנתבעת, ולחלופין, כי רשומות נמחקו ושונו. עוד היא טוענת לחסרונן של רשומות, ובין היתר, לחסרון גיליון הקבלה של האם לבית החולים ביום 8.5.85, לחסרונן של רשומות טיפול נמרץ, לחסרון בדיקת הילוד לאחר הלידה, וכן להעדר חתימות של מבצעי הפעולות השונות ולרשומות לקויות וחלקיות. נטען גם להסתרת תוצאות בדיקת גזים בדם שנערכה לתובעת עם לידתה. עוד נטען שכל אלה, על רקע קיומם של טכיקרדיה, זיהום אימהי וניתוח קיסרי דחוף, שוללים את יכולתה של התובעת להוכיח את תביעתה, ולפיכך יש לקבל את התביעה ולחלופין, יש להעביר את נטל השכנוע לנתבעת.
53. לא מצאתי בסיס לטענה כי הרשומות המקוריות " הוסתרו", נמחקו או שונו (למעט מחיקתה של מילה כזו אחרת בזמן אמת). אציין כי בקשת התובעת לקבל לעיונה את הרשומות הרפואיות המקוריות הוגשה 33 שנה לאחר הלידה. כזכור, הרשומה הרפואית בעניין לידתה של התובעת נסרקה למיקרופילם בשנת 2003. התובעת הגישה את תביעתה הראשונה בשנת 2009 וקיבלה לידיה את צילום הרשומה. במהלך הדיון הממושך בתביעתה הראשונה לא ביקשה את הרשומות המקוריות, והעלתה את בקשתה לראשונה רק בשנת 2018, סמוך לפני שמיעת הראיות בתביעה שלפניי.
54. אכן, אין ספק שהרשומה הרפואית מלידתה של התובעת אינה עומדת בדרישות הרישום והפירוט המקובלות כיום. יש בסיס גם לטענות התובעת כי גיליון קבלתה של האם ביום 8.5.85 חסר, ואף אין בנמצא רישום על העברתה של התובעת לטיפול נמרץ. גם גליון שחרור הילוד אינו קריא ברובו, ייתכן שבשל איכות הצילום. חרף האמור לעיל, לא ראיתי לקבל את טענת התובעת להעברת נטל הראיה על הנתבעת, וזאת ממספר טעמים כמפורט להלן.
55. על פי ההלכה, בחינת הרשומות צריכה להיעשות בהתאם לנורמת הפירוט שהייתה נהוגה בעת האירוע, ובענייננו בעת לידת התובעת ( ע"א 3750/15 פלוני נ' מדינת ישראל, 15.1.18). לא ניתן להתעלם מן העובדה שאופן תיעוד המהלך הרפואי ורישומו השתנה במהלך השנים. כפי שהעיד פרופ' אוהל, מדובר בתקופה בה המודעות לחשיבות הרישום היתה מועטה ו"תרבות הכתיבה היתה שונה לחלוטין" (בעמ' 227). גם פרופ' שטיינברג סבר שהמסמכים שראה בתיק הם המסמכים המקובלים בתיק: "התיעוד היה דל כמו שהיה בשנות ה-80 אבל הפורמט של המסמכים, בעיני היו כולם" (בעמ' 304).
56. גם אם קיימים חוסרים או ליקויים ברשומה, לא כל חוסר או ליקוי ברשומה רפואית יצדיק את העברת נטל ההוכחה לכתפי הנתבע. נקבע בענין זה כי " יש להראות כי החומר החסר נוגע לשורש המחלוקת שבין הצדדים שאם לא כן, במקרה שבו די בראיות הקיימות כדי להכריע במחלוקת, ייוותר נטל ההוכחה על כתפי התובע" (ע"א 9622-07 פלוני נ' קופ"ח כללית, 30.5.10, כן ראו ע"א 5373/02 נבון נ' קופ"ח כללית, פ"ד נז(5) 35, 45-44 (2003)). ע"א 2402/11 יורשי המנוח כנאענה נ' קופ"ח לאומית, 12.5.13) . עוד נקבע כי " על היעדר הרישום לגעת ' ישירות בסלע המחלוקת'....חייב להיות קשר סיבתי בין הנזק הראייתי לבין העדר היכולת מצד התובע להוכיח רכיב בעוולת הרשלנות" (ע"א 2087/08 מגן נ' שירותי בריאות כללית, 12.8.10).

57. בענייננו, ניתן ללמוד מהרשומה הרפואית את מהלך לידתה של התובעת לאשורו. למעשה, לא היתה מחלוקת של ממש בין מומחי הצדדים באשר למהלך הלידה והשתלשלות העניינים לאחריה, והמחלוקת נסבה על פרשנות הדברים ומשמעותם. כל המומחים, לרבות ד"ר זילברמן, תיארו בחוות דעתם את מהלך הלידה באופן דומה על יסוד הרשומה הקיימת. טענותיו של ד"ר זילברמן לענין ההתרשלות בלידה הושתתו על פרשנות רישומי המוניטור הכלולים כולם ברשומה. הטענה היחידה לחסרון רשומה שהועלתה בחוות דעתו התייחסה לרשומת קבלת האם לבית החולים ביום 8.5.85 ( בעמ' 3 לחוות דעתו). רשומה זו אכן חסרה, ואולם בתיק הרפואי מצויים פרטים המשלימים את החסר ( ור' גליון היולדת בו נרשם " תאריך ושעת פקיעת הקרומים: 8.5.85 נקיים"). יתר על כן, ד"ר זילברמן לא העלה בחוות דעתו כל טענה באשר לטיפול שקדם לאירועי הלידה ביום 9.5.85, ואף ציין כי הניטור העוברי שנערך ביום 8.5.85, מועד קבלתה של האם לבית החולים, המצוי ברשומה, היה " ריאקטיבי ותקין" (בעמ' 3 לחוות דעתו). גם פרופ' אוהל ציין בעדותו כי לפי המצב בו התקבלה האם לחדר לידה ב-9.5.85 ניתן לקבוע שיום קודם היא לא היתה בלידה, ואילו היתה מצוקת עובר לפני שהגיעה לחדר לידה, הדבר היה נראה מיד במוניטור אליו חוברה עם קבלתה לחדר לידה (בעמ' 237 ו-241). גם ד"ר זילברמן ציין בחוות דעתו כי המוניטור היה תקין בעת הגעת האם לחדר לידה. באשר לרשומת טיפול נמרץ, אכן אין ברשומה התייחסות להעברתה של התובעת לטיפול נמרץ. אף שהעדר הרישום איננו תקין, ניתן ללמוד על הטיפול בתובעת, בכל הקשור לבירור הזיהום ומתן האנטיביוטיקה עד לשחרורה מבית החולים, מן הרשומות הקיימות, כפי שלמדו גם מומחי הצדדים: מגליון " בדיקת התינוק" הנושא רישומים מיום 9.5 ומיום 10.5, מ"גליון פקודות" הכולל רישומים מיום 12.5 ו-15.5, ומ"גיליון החולה" הנושא רישומים מיום 14.5 ו-15.5, המתייחסים כולם למצב התינוקת והטיפול האנטיביוטי שניתן לה. אוסיף ואציין שהגיליונות אינם נושאים את שם המחלקה בה נכתבו ולא מן הנמנע ש לפחות חלק מהם נכתבו במחלקת טיפול נמרץ.
58. לא ניתן להתעלם גם מההשתהות הממושכת מאוד בהגשת התביעה. מדובר באירועים שאירעו בשנת 1985. התביעה הוגשה בשנת 2009, הופסקה והוגשה מחדש בשנת 2017. לגבי השתהות ממושכת בהגשת התביעה ( השתהות ממושכת פחות מזו שהיתה בענייננו) ציין בית המשפט העליון כי -
"היפוך הנטל בהחלת הכלל של נזק ראייתי נועד לסייע לתובע להיחלץ ממצוקה ראייתית שאליה נקלע, שלא באשמתו שלו, כי אם באשמת הנתבע. ברם השתהות ממושכת מאוד בהגשת תביעה ( גם אם טרם פגה תקופת ההתיישנות) מציבה לעתים את הנתבע במצב שבו יקשה עליו להתמודד עם טענות התובע, בין אם משום שאיננו מסוגל לאתר עוד ראיות, בין אם משום שנתעמעם זכרונו ביחס לפרטי האירוע, ובין אם מטעמים אחרים. נוכח האמור, ייתכנו נסיבות, שבהן השתהות רבה בהגשת תביעה, הגורעת מיכולתו של בית המשפט לרדת לחקר האמת – תהווה שיקול לבית המשפט שלא להפעיל את חזקת הרשלנות האמורה" (ע"א 761/06 יהוד נ' בית חולים קפלן, 14.4.11, ולענין השפעת השיהוי בהגשת התביעה על העברת נטל הראיה ר' גם ע"א 3750/15, שם, פסקה 2).
בענייננו מדובר בתביעה שהוגשה 32 שנה לאחר אירועי הלידה. ברי כי לאחר תקופה כה ממושכת לא ניתן עוד לברר את העובדות עם אנשי הצוות הרפואי שטיפלו בלידת התובעת. כך, לדוגמא, נאלצה הנתבעת להגיש לבית המשפט את תצהירו של פרופ' שמחה יגל, שהיה מתמחה בעת אירועי הלידה, לאחר שפרופ' עמירם אדוני ז"ל שהיה רופא בכיר במחלקה בעת האירועים ואשר תצהירו הוגש לבית משפט השלום, הלך לעולמו.
59. אף לא נמצא בסיס לטענה לקיומו של נזק ראייתי בשל אי ביצוע בדיקת גזים בדם עם חילוצה של התובעת ( בדיקת PH מחבל הטבור), בדיקה המעידה על מצבו החמצוני של העובר בעת הלידה. לא הונח כל בסיס לטענה שבדיקה כזו נערכה ו"הוסתרה" כטענת ב"כ התובעת, ואף לא הוכח כי בנסיבות ענייננו קמה חובה לערוך את הבדיקה באופן שסטייה מחובה זו מהווה התרשלות ( והשווה: ע"א 9622/07 ענין פלוני, פסקה 35). הטענה כי היה על הרופאים לערוך בדיקת גזים בדם כאשר " לידה הסתבכה" הועלתה לראשונה ע"י ד"ר רמדאן בחוות דעתו ( ד"ר זילברמן, המומחה בתחום המיילדות, לא העלה טענה זו בחוות דעתו אף שציין עובדתית כי בדיקה זו לא נערכה). מדובר בטענה חדשה שעל פי הסכמת הצדדים אין מקום להידרש לה. מעבר לדרוש אציין שלא הוכח בענייננו כי מדובר ב"לידה שהסתבכה". הן פרופ' יגל שעבד בהדסה במועדים הרלוונטיים, הן פרופ' אוהל והן פרופ' שטיינברג העידו כי באותה תקופה לא היה כל נוהל המחייב לעשות בדיקה זו אלא לילוד שנולד עם חשד לתשניק עוברי, ובוודאי לא לילוד במצב קליני תקין עם אפגר 9 ( עדות פרופ' יגל, בעמ' 182-183, חוות דעת פרופ' שטיינברג ופרופ' אוהל), ומכל מקום, לנוכח מצבה של התובעת עם לידתה, אין ספק שלו נערכה הבדיקה, היא היתה נמצאת תקינה ( חוות דעת פרופ' שטיינברג, בעמ' 3 לחוות דעתו).

סוף דבר

60. לסיכום, אני מאמצת את חוות דעתם של פרופ' שטיינברג ופרופ' ורדי, וקובעת כי לא הוכח קיומו של קשר סיבתי בין אירועי הלידה לבין נזקיה של התובעת. כפועל יוצא מכך, אני מורה על דחיית התביעה.
61. התובעת תשלם לנתבעת את הוצאות ההליך בסכום כולל של 30,000 ש"ח.

מזכירות בית המשפט תמציא פסק הדין לב"כ הצדדים ותוודא ט לפונית קבלתו.
ניתן היום, ט' סיוון תשע"ט, 12 יוני 2019, בהעדר הצדדים.