הדפסה

בית המשפט המחוזי בירושלים ת"א 38408-03-19

בעניין:
1.חמזה אבו טיר
2.הייתם אבו טיר
3.יאסין אבו טיר
4.יוסף אבו טיר
5.מוחמד דוויאת
ע"י ב"כ עו"ד שעבאן

התובעים

נ ג ד

1.עירית ירושלים
2.הוועדה המקומית לתכנון ובניה- עיריית ירושלים
ע"י ב"כ עו"ד לבן

הנתבעות

פסק דין

1. במישור המהותי, בפניי הסכם פשרה מיום 25.4.2021 ; ניתן תוקף של פסק דין להסכם זה; בשולי הסכמתם הותירו הצדדים להכרעת בית המשפט את טענות התובעים לשאלת שכר טרחת השמאים, וכדלהלן.

2. על פי סעיף 2 לטיעוני התובעים , הועמד שכרו הבסיסי של השמאי מטעמם (עבור הכנת שתי חוות הדעת בעניין שני המגרשים נשוא הליך זה) על סך של 16,000 ₪ (בתוספת מע"מ) ובתוספת סכומים תלויי תוצאה שאליהם אתייחס בנפרד. חלקם של התובעים בשכר טרחת השמאי המוסכם, מר גיל יזרעאלי, הסתכם בסך של 29,250 ₪ (כולל מע"מ).

3. מסלעי המחלוקת העיקריות העובדה שכבר נזכרה שבנוסף לשכר טרחתו הבסיסי של שמאי התובעים, הוסכם עמו על תוספת באחוזים (6%-8%) מכל סכום שייקבע השמאי המוסכם מעבר לסכום בו נוקבות הנתבעות בהצעתן הראשונה לפיצוי התובעים.

4. לטענת התובעים , סך כל התחייבותם כלפי השמאי מטעמם עומד על סך של 43,852 ₪ כולל מע"מ וזאת לפני חלקם בשכר טרחת השמאי המוסכם שכבר צוין.

5. לטענת הנתבעים, ההסכמה על שכר טרחה תלוי אחוזים אינה מתיישבת עם הוראות סעיף 1(8) לתקנות שמאי המקרקעין (אתיקה מקצועית) תשכ"ו – 1966. בנוסף נטען על ידי הנתבע ות שחלק לא מבוטל מהעלויות נבע מכך שהועמדה התביעה מלכתחילה על סכום מופרז, לפי הנטען כ – 5 מליון ₪ מעבר למה שעתיד היה לפסוק השמאי המוסכם . לפיכך, גם אם הוסיף השמאי המוסכם על הסכום שבו נקבו התובעים בחוות דעתם המקורית, תוספת זאת מידתית ואין בה כדי להצדיק את הסכום הנדרש על ידי התובעים.

6. ראשית, אשר לטענה להסכמת התובעים לשלם לשמאי שמטעמם שכר שהינו תלוי תוצאה. כמפורט להלן, הגם שיש בכך כדי להותיר על בית המשפט תחושה של אי נוחות שאף יינתן לה ביטוי בפסיקתי, פרשנות הנתבעות לסעיף זה, שגויה. נועד סעיף זה למנוע תמריץ לשמאי להטות את חוות דעתו כדי להגדיל את שכרו, ואולם בפרשתנו, מי שקבע את השומה המכרעת שממנה תיגזר אותה תוספת שכר מוסכמת, לא היה שמאי התובעים, אלא שמאי מוסכם, שניתן להעמידו בחזקתו שקבע את שקבע, ללא כל קשר לשכר שיקבל שמאי אחר, הוא השמאי של התובעים.

7. ועם כל זאת אקבל , שעדיין יש בהסכם שכזה כדי להותיר תחושה של אי נוחות ולכך מצטרפת העובדה שקיים פער בלתי סביר בין חוות דעת שמאי התובעים לבין חוות דעתו של השמאי המוסכם. בעקיפין אף ייתכן שיש משהו בטענת הנתבעות שגם השמאי המוסכם קבע את שכרו על רקע הסכום בו נוקב ות חוות דעת שמאי התובעים, וייתכן שאלמלא חוות דעת מנופחות ומופרזות אלו, גם שכרו היה נמוך במעט.

8. לאחר ששקלתי בכל האמור לעיל, הגעתי לכלל מסקנה, שנכון לאשר לתובעים את חלקם בשכר טרחת השמאי המוסכם (ובתוך כך אזכיר, שלמרות טענות הנתבעים, בסופו של דבר, הוכח שנדרש שמאי מוסכם, באשר אישר הוא לתובעים סכום גבוה מכפי עמדתם המ קורית של הנתבעים). מנגד, המרכיב 'האחוזי' בשכר טרחת שמאי התובעים לא יאושר וזאת על רקע תחושת אי הנוחות שהיה בהסכם זה להותיר עליי, הגם שבניגוד לעמדת הנתבעים, אינני בדעה שהוא לחלוטין בלתי חוקי. ואשר לשכר הטרחה הבסיסי של השמאי מטעמם. ייתכן שראוי היה לאשר לתובעים את כולו , ואולם, בנקודה זו, נכון לתת ביטוי לניפוח הרב של שומה זו, ולסופו של יום יאושר סכום של 75% משכר טרחה זה. מעל הצורך אזכיר, שאין בנמצא כלל לפיו מגיע למומחה מצד בעל דין, בהכרח, כל הסכום ששולם לו על ידי מי ששכר את שירותיו. פעמים, מוצדק לחרוג מכך, וכך גם בפרשתנו. להגשת חוות דעת מופרזת במיוחד, יש מחיר.

9. החשבון המסכם: ישלמו הנתבעות בנוסף על המוסכם ביניהם, על חשבון שכר טרחה הבסיסי 12,000 ₪ בתוספת מע"מ ; וכהחזר בגין חלקם של התו בעים בגין חלקם בשכר טרחת השמאי המוסכם, שכר טרחה בסך של 29,250 ₪ (כולל מע"מ).

ניתן היום, ט"ז סיוון תשפ"א, 27 מאי 2021, בהעדר הצדדים.