הדפסה

בית המשפט המחוזי בירושלים ת"א 3697-07-15

בפני
כבוד ה שופט אברהם רובין

התובעים

פלוני ואח'

נגד

הנתבעת
שירותי בריאות כללית

החלטה

לפניי בקשה לתיקון כתב התביעה על דרך של החלפת חוות הדעת שצורפה לכתב התביעה המקורי בחוות דעת חדשה. הבקשה הוגשה לאחר ישיבת קדם משפט בה השמיע בית המשפט, בהסכמת הצדדים, את הערותיו הלא מחייבות בדבר קשיים לכאוריים העולים מטענות התובעים שהתבססו על חוות הדעת המקורית.

מדובר בתביעת רשלנות רפואית שהוגשה ביום 13.7.15, בגין נזקים שנגרמו לפי הנטען לתובע 1 (להלן – "התובע"), יליד 25.4.02, עקב רשלנות רופאי הנתבעת בשעה שהתובע היה מאושפז בבית חולים של הנתבעת בשנת 2002, קרי - בחודשים הראשונים של חייו. להלן יפורטו בקצרה קורות אשפוזו הממושך של התובע, זאת בהתבסס על טענות התובעים בכתב התביעה.
כנטען בכתב התביעה, ביום 22.5.02, בהיותו בן חודש לערך, אושפז התובע בבית החולים בשל נזלת ושיעול ללא חום אשר לוו בשני אירועי הכחלה. התובע אושפז ביחידת טיפול נמרץ ובמהלך האשפוז הוא נזקק להנשמה. הניסיונות לגמול את התובע מההנשמה לא צלחו ועל כן ביום 26.6.02 בוצעה בו טרכאוסטומיה (החדרת צינורית/קנולה לקנה הנשימה דרך חתך חיצוני המבוצע בגרון). בעקבות מהלך זה החל התובע לנשום עצמונית דרך הקנולה. האירוע עליו נסבה התביעה התרחש ביום 13.7.02. באותו יום בשעה 13:00 התדרדר מצבו של התובע לאחר שאירעה סתימה בקנולה. ניסיון לפתוח את הסתימה באמצעות סקשן לא עלה יפה ועל כן בוצעה החלפה של הקנולה שהטיבה את המצב. לאחר מכן גם בוצע צילום חזה לתובע כדי לוודא שהקנולה נמצאת במנח תקין . ואולם, דקות ספורות לאחר ביצוע צילום החזה שוב התדרדר מצבו של התובע ועל כן הרופאים החלו בביצוע פעולות חירום, לרבות פעולות החייאה תרופתית של התובע. במסגרת פעולות החרום נעשו מספר ניסיונות להחליף שוב את הקנולה ולבצע הנשמה דרכה. ניסיונות אלו לא צלחו ומצבו של התובע התדרדר עד שהוא נזקק לפעולות החייאה תרופתית . כיוון שכך הוחדר דרך פיו וגרונו של התובע טובוס אוראלי, אשר הביא לייצוב במצבו של התובע. בדיעבד, לאחר האירוע, רשמה אחת הרופאות שטפלה בתובע , כי מעיון בצילום הריאות שנעשה לתובע לאחר החלפת הקנולה הראשונה עולה כי הקנולה החדשה הייתה במנ ח גבוה, מה שמלמד על כך שהיא יצאה ממקומה וזה מה שהביא להתדרדרות הנוספת במצבו של התובע. אחר הדברים האלו המשיך התובע להיות מאושפז במשך חודשים ארוכים , תוך שבמהלך האשפוז הוא סבל מאירועים חוזרים של הכחלה, חלקם מלווים בירידת דופק (ברדיקרדיה), ואף מאירוע אחד של השחרה שלווה בברדיקרדיה. עקב אירועים אלו נזקק התובע להנשמה, וביום 25.9.02 הוא אף הורדם לצורך ההנשמה. לאחר מכן השתפר מצבו של התובע והוא הועבר מהיחידה לטיפול נמרץ למחלקת ילדים. ואולם, למרבה הצער, ביום 9.12.02 אירעה פעם נוספת החמרה במצבו הנשימתי של התובע, הוא הוחזר לטיפול נמרץ ואף הורדם שוב לצורך הנשמה למשך שמונה ימים. ביום 26.12.02 הוחזר התובע למחלקת ילדים, וביום 10.2.03, מקץ שמונה וחצי חודשי אשפוז קשה ורווי משברים, הוא שוחרר סוף סוף לביתו . לאחר מכן נזקק התובע לאשפוזים וטיפולים נוספים, לרבות טיפולים כירורגיים, אך לצורך החלטתי זו אין צורך להידרש לאלו באופן מפורט.

לכתב התביעה צרפו התובעים את חוות דעתו של ד"ר דוד גוזל – מומחה להרדמה וטיפול נמרץ – אשר קבע כי : "הרופאים התרשלו בתפקידם כי עשו צילום חזה ולא הסתכלו עליו !! (קנולה גבוהה מדי) היו מבינים את הקושי בחמצון, לא היו עושים כ"כ הרבה ניסיונות להנשים דרכה: ככל הנראה גרם להופעת חזה אוויר בלחץ שהוביל להחייאה!!" ( עמ' 6 לחוות הדעת) (שיבושי הלשון במקור – א.ר.). ד"ר גוזל הוסיף וציין בחוות דעתו, כי : "סביר להניח שכל האירוע הזה לקח הרבה זמן, זמן שהיה יקר כי עיד לא קיבל חמצן, היה היפוקסי למשך זמן רב, וקרוב לוודאי שחוסר החמצון גרם לנזק נוירולוגי שממנו סובל עיד עד היום.... מלכתחילה לא זוהתה בעיה בצילום חזה הראשון שבוצע בתחילת ההחייאה: קנולה גבוהה מדי שבהמשך יצאה קרוב לוודאי. סביר להניח שאילו היו עולים מהר על הבעיה הזאת, היו מגלים כיצד הילד נכנס למצוקה נשימתית קשה, עם ניסיונות רבים להכניס את הקנולה בחזרה, לעשות סקשן דרכה ולהנשים את הילד דרכה. ניסיונות שבסופו של דבר הביאו ליצירה של פנאומותורקס בלחץ, ולכל תהליך ההידרדרות וההחייאה .... אין לי ספק שאבחנה מאוחרת ובעקבותיה החייאה ממושכת גרמו לבזבוז זמן יקר אצל עיד (שהיה בברדיקרדיה קשה ובהיפוקסיה משמעותית), הובילו לנזק מוחי ונוירולוגי קשים, שמהם סובל הילד עד היום הזה" (עמ' 8 ו- 10 לחוות הדעת). כמו כן צורפה לכתב התביעה חוות דעת של פרופ' א' להט – מומחה לנוירולוגיה ילדים ולהתפתחות הילד - אשר קבע כי התובע סובל מנכות צמיתה בשיעור של 100%.

הנתבעת הגישה כתב הגנה וכן חוות דעת של ד"ר אלי הימן – מומחה לנוירולוגיה ולהתפתחות הילד – אשר קבע כי התובע סובל מנכות בשיעור של 75%. כמו כן הגישה הנתבעת חוות דעת של פרופ' גד בר יוסף – מומחה לטיפול נמרץ ילדים. בחוות דעתו מציין פרופ' בר יוסף כי בזמן האירוע המתואר בכתב התביעה טפלו בתובע רופאים מיומנים, בהם, בין היתר, מנהל מחלקת טיפול נמרץ ילדים וגם מומחה למחלות ריאה בילדים. לדברי פרופ' בר יוסף הרופאים טפלו בתובע במהירות וביעילות. פרופ' בר יוסף קובע, כי לנוכח ההתדרדרות שחלה במצבו של התובע לאחר ההחלפה של הקנולה הראשונה לא היה מקום לכך שהרופאים ימתינו באפס מעשה עד להגעת צילום החזה המפוענח, דבר שבאותה תקופה – טרום כניסתם לשימוש של מערכות הרנטגן הממוחשבות - היה לוקח לפחות עשר דקות, שבהן מצבו של התובע היה מתדרדר. יתר על כן, לדברי פרופ' בר יוסף גם אם ההתדרדרות הייתה מתרחשת לאחר שהרופאים היו רואים את צילום הרנטגן פעולותיהם לא היו אמורות להשתנות. כמו כן, פרופ' בר יוסף שולל את מסקנות ד"ר גוזל לפיהן מצבו של התובע באירוע החמיר עד כדי דום לב וצורך בהחייאה מתקדמת הכוללת עיסוי לב. פרופ' בר יוסף מוסיף וקובע , כי לאחר האירוע לא נצפה אצל התובע נזק נוירולוגי, וכי לאחר האירוע הוא סבל בהמשך אשפוזו מקשיים נשימתיים משמעותיים והיפוקסיה, אשר השפיעו על התפתחות מוחו של התובע. על כן קובע פרופ' בר יוסף, כי לא ניתן לקשור את מצבו הנוכחי של התובע לאירוע הנקודתי שעליו מתבססת התביעה.
בהמשך לאמור הוגשו מטעם שני הצדדים גם חוות דעת משלימות שאין צורך לפרטן.

ביום 13.11.19 התקיימה ישיבת קדם משפט בה הסכימו הצדדים לשמוע את הערותיו הלכאוריות של בית המשפט על התביעה, ובהמשך לכך נרשמו מפי בית המשפט הדברים הבאים:

"לכאורה על פני הדברים יש קושי גדול בקשירת מצבו הנוכחי של התובע לרשלנות הנטענת כיוון שסביב הרשלנות הנקודתית הנטענת היה אשפוז ארוך מאוד של התובע שהיה צרוף משברים נשימתיים שהביאו לא פעם עד כדי כיחלון והשחרה של התובע כאמור במסמכים הרפואיים. כמו כן גם במישור ההתרשלות לא ברור מה מצופה לדעת התובעים שהרופאים יעשו."

בהמשך לדברים אלו הציע בית המשפט לתובעים לסיים את ההליך המשפטי בפשרה בסכום נמוך של 150,000 ₪.
ביום 12.12.19 הודיעו התובעים כי "לאחר בחינת הדברים לעומקם", ולנוכח גרסת אביו של התובע לפיה לפני האירוע נושא כתב התביעה, שהתרחש בשעה 13:00 ובו היה מעורב פרופ' סופר - מנהל היחידה לטיפול נמרץ: "התרחש אירוע נפרד ואחר: הקנולה הוחלפה וקובעה בשעה 12:00, זאת על ידי גורם רפואי שאיננו פרופ' סופר, אשר ככל הנראה חסר היה את המיומנות והניסיון הנדרשים", הרי שהם שוקלים להגיש חוות דעת חדשה. ואכן ביום 10.3.20 הגידו התובעים את הבקשה שלפניי.

בבקשתם עותרים התובעים לתיקון כתב התביעה באופן שיוצאו מהתיק חוות הדעת המקורית והמשלימה של ד"ר גוזל, ותחתיה ן תוגש חוות דעתו של פרופ' אורן פרוכטר – מומחה למחלות ריאה ולרפואה פנימ ית, מנהל מחלקת ריאות וטיפול נמרץ נשימתי בבית חולים וולפסון – אשר צורפה לבקשה. ב חוות דעתו קובע פרופ' פרוכטר, בניגוד גמור לעמדתו של ד"ר גוזל עליה התבססו התובעים בתחילת הדרך , כי הצוות שטיפל בתובע "בחן את צילומי החזה של החולה טרם האירוע", וכי לנוכח העובדה שהקנולה הייתה בעמדה גבוהה היה עליו לפעול מיד לביצוע "אינטובציה פורמאלית דרך מיתרי הקול" (דהיינו , להחדיר צינור הנשמה דרך הפה וקנה הנשימה של החולה), כפי שנעשה לבסוף, ולא "להתמהמה שלא לצורך דקות ארוכות במהלכן בוצעו ניסיונות כושלים להנשים את החולה דרך קנולה שככל הנראה נשלפה באופן חלקי עד לרקמות הרכות או שהייתה ממוקמת שקצה הפתוח מול קיר קנה הנשימה באופן בו לא ניתן להנשים דרכה". לטענת פרופ' בר יוסף השיהוי המיותר הביא לכך שילד אשר הגיע לבית החולים עם "מחלה זיהומית הפיכה וברת טיפול סיים את האשפוז עם נזק מוחי היפוקסי על רקע אותה החייאה ממושכת שלא נוהלה כיאות".
יצוין, כי בבקשתם לא מסבירים התובעים מדוע רק עתה הם ערכו את הבירור המעמיק שבעקבותיו הם פנו לפרופ' פרוכטר, ומה מנע מהם לערוך את הבירור טרם הגשת כתב התביעה המקורי. כמו כן, מקריאת חוות דעתו של פרופ' פרוכטר עולה בבירור שאין קשר בינה לבין טענתם של התובעים בדבר אירוע של החלפת קנולה על ידי גורם לא מיומן, שאירע לטענתם בשעה 12:00 באותו יום.

בתשובתה לבקשה טוענת הנתבעת כי לא הייתה מניעה להגיש את חוות הדעת של פרופ' פרוכטר כבר בעת שהוגש כתב התביעה המקורי. הנתבעת טוענת כי חוות הדעת החדשה מעלה כנגד רופאיה טענת רשלנות חדשה לגמרי. בעוד שטענת הרשלנות שנטענה בחוות הדעת של פרופ' גוזל הייתה שהרופאים התרשלו בכך שלא אבחנו במועד כי הקנולה זזה ממקומה, הרי שטענת הרשלנות החדשה היא שמיד כאשר התגלה שיש קושי בנשימה דרך הקנולה היה על הרופאים לבצע אינטובציה. לטענ ת הנתבעת הגשת חוות הדעת החדשה תחזיר את התיק במידה רבה לנקודת ההתחלה כיוון שהיא תצריך הגשת כתבי טענות חדשים, הגשת חוות דעת חדשות, ואולי אף הגשת תצהירים חדשים. חרף זאת הנתבעת לא מתנגדת לתיקון כתב התביעה, ובלבד שהתובעים יחויבו בהוצאות ריאליות בסכום של 30,000 ₪ בתוספת מע"מ.

בתגובתם לתשובת הנתבעת טוענים התובעים כי תיקון כתב התביעה נדרש לא בשל טעות או חוסר תום לב מצדם, אלא בשל הערות בית המשפט אשר הציע לסיים את ההליך בערכי מטרד, דבר שגרם לתובעים להפנות את התיק לבחינת מומחה נוסף. התובעים טוענים כי חוות הדעת הנוספת מתייחסת לאותו אירוע שאליו התייחסה חוות הדעת של ד"ר גוזל, ולכן לא מדובר בשינוי חזית משמעותי השקול להגשת תביעה חדשה. התובעים טוענים כי דחיית בקשתם היא שתגרום לסרבול ההליכים כיוון שהיא תצריך אותם להגיש תביעה חדשה. כמו כן מפנים התובעים לכך שהנתבעת הסכימה לתיקון, אם כי לטענתם אין לחייבם בהוצאות העולות על 6,000 ₪.

דיון והכרעה

לאחר שנתתי דעתי לטענות הצדדים, ולמרות שהנתבעת איננה מתנגדת לתיקון המבוקש, סבורני כי האינטרס הציבורי שעניינו קיום דיונים יעילים, והעדפת מתדיינים המנהלים את תביעותיהם ביעילות על פני כאלו שלא עושים כן, מחייב את דחיית הבקשה.
להלן יובאו הנימוקים למסקנתי האמורה.
תקנה 92 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 קובעת כי בכל עת רשאי בית המשפט להתיר לבעלי הדין לשנות או לתקן את כתבי טענותיהם, זאת ככל שהתיקון מקדם את ההכרעה "בשאלות שהן באמת השאלות השנויות במחלוקת בין בעלי הדין", כלשון התקנה. הפסיקה פרשה את הוראת תקנה 92 באופן רחב וליברלי. נפסק, כי ככל שיש בתיקון כדי לקדם את בירור השאלות שבאמת שנויות במחלוקת בין הצדדים אזי ככלל יש להיעתר לבקשת תיקון ברוחב לב (ע"א 3092/90 אגמון נ' פלדבוי בפסקה 5 לפסק דינו של כב' הנשיא מ' שמגר (10.5.1992)). וכן נפסק, כי גם אם התיקון גורר עמו פגיעה ביתר בעלי הדין הרי שאם אפשר לתקנה באמצעות תשלום כספי אזי ניתן להתיר את התיקון תוך חיוב בהוצאות (רע"א 7466/14 אסיסקוביץ נ' מועצה איזורית הר חברון בפסקה 8 להחלטת כב ' השופט נ' סולברג (20.12.2017)). ואולם, אין לגזור מהאמור כי בכל מקרה ייעתר בת המשפט לבקשת תיקון. בסופו של דבר ההכרעה בבקשת תיקון איננה פועל יוצא אך של שקילת אינטרס התובע בתיקון אל מול אינטרס הנתבע שיריעת הדיון לא תורחב שלא לצורך . על ההכרעה להביא בחשבון גם את אינטרס הציבור בניהול תכליתי ויעיל של הליכי המשפט בלא הקצאת זמן שיפוטי יקר שלא לצורך (ראו - רע"א 3162/14 גזונטהייט נ' איזנברג בפסקה 5 להחלטת כבוד השופט י' עמית וההפניות שם (12.10.2014)). כיוון שכך, הסכמת הנתבעת לתיקון איננה מחייבת את בית המשפט להיעתר לבקשה, אלא היא מהווה שיקול בין יתר השיקולים שעל בית המשפט לשקול עובר להכרעתו.
בבואו להכריע בבקשה לתיקון כתב תביעה על בית המשפט לשקול , בין היתר , את השלב הדיוני בו הוגשה הבקשה, האם מבקש התיקון נוהג בתום לב דיוני, האם הבקשה לוקה בשיהוי ומה הטעם שביסוד השיהוי, כיצד ישפיע התיקון על היעילות הדיונית והאם הוא עלול להכביד על ההליך ולהביא לסרבולו ( עניין גזונטהייט, שם; רע"א 1819/11 עיריית חולון נ' אלינובק בפסקה 11 להחלטת כב' השופטת (כתוארה אז) מ' נאור (11.5.2011); וראו לעניין החובה לשקול שיקולים כאמור ובכלל זה של יעילות דיונית בהקשרים קרובים: רע"א 10176/09 אוטוורקס בע"מ נ' סוכנויות אפק רקורד בע"מ, בפסקה 4 להחלטת כבוד השופט (כתוארו אז) א' גרוניס (7.3.2010); רע"א 9572/06 שירותי בריאות כללית נ' קורלנד בפסקה 6 להחלטת כבוד השופט (כתוארו אז) א' גרוניס (25.7.2007); רע"א 9686/09 נאות אואזיס מלונות בע"מ נ' זיסר, בפסקה 6 לפסק דינו של כבוד השופט (כתוארו אז) א' גרוניס (21.2.2010); למשקל של האינטרס הציבורי ובכלל זה בכל הנוגע ליעילות דיונית, ראו והשוו תקנה 5 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018, שהמועד לכניסתן לתוקף נדחה ליום 1.1.21 ).
במקרים מסוימים האינטרס הציבורי שבהעדפת הקצאת זמן שיפוטי למתדיינים יעילים מחייב נקיטת מהלך של סירוב לבקשת תיקון, הגם שמשמעותו תהיה, אולי, מחיקה של התביעה והגשת תביעה חדשה. ויודגש, לא תמיד האינטרס הציבורי יכול לבוא על סיפוקו בחיוב המתדיין בהוצאות, ולעיתים אין מנוס מהחזרת עניינו של המתדיין ל"תחילת התור" של התיקים הממתינים לבירור. תוצאה זו מידתית, ויש בה כדי לקדם את האינטרס הציבורי בקיום התדיינויות יעילות ו למנוע הקצאת זמן שיפוטי עודף למתדיינים לא יעילים על חשבון מתדיינים יעילים.
על יסוד השיקולים האמורים נדחתה באחד המקרים בקשה לתיקון כתב תביעה מקום שבו לא ניתן הסבר מספק לכך שעילות התביעה שביקש תובע להוסיף לכתב תביעתו לא נכללו בכתב התביעה המקורי (רע"א 8134/13 חברת נ.נ סלטי הנדסה וניהול פרויקטים נ' פינקלשטיין בפסקה 6 להחלטת כב' השופט נ' הנדל, שם ביחס לבקשה שהוגשה בחלוף שנה לאחר הגשת התביעה (4.9.2014)). באותה רוח גם נפסק, כי: "מקום בו מבוקש להוסיף עילת תביעה חדשה, בית המשפט ייעתר לכך בצמצום... וככלל אין להפוך את התביעה לתביעה אחרת, בפרט בשלב מאוחר של ההתדיינות, ולאחר שההליכים התנהלו סביב כתב התביעה המקורי ..." (שם, בעניין גזונטהייט ). וכן נפסק, כי: "... לא בכל מצב יתיר בית המשפט את תיקונם של כתבי טענות, ופעמים שתידחה בקשה שכזו, משום שהוגשה בשיהוי רב, על רקע התנהגותו של מבקש התיקון, או מן הטעם שיש בה עילות חדשות או הרחבת חזית" או כאשר מתבקש ללא הצדקה "לנתב את הדיון לכיוון אחר" (רע"א 2784/18 בית אלנבי 13 בע"מ נ' חסיד בפסקאות 11-10 להחלטת כבוד השופט נ' סולברג (29.4.2018); וראו גם עניין אסיסקוביץ בפסקה 8)). כדוגמה מובהקת ליישום הולם, הלכה למעשה, של כל האמור לעיל אפנה להחלטת כב' השופט ד' גדעוני בת"א 38473-07-16 בלומפילד נ' מלונות יהודה (21.4.20), שם נדחתה בקשת תיקון שמשמעותה הייתה הגשת "תביעה חדשה או לכל הפחות תביעה אחרת מזו שהוגשה לכתחילה" (שם, בפסקה 11 להחלטה).

יישום כל האמור לעיל על נסיבות העניין שלפניי מחייב לטעמי את דחיית הבקשה חרף הסכמת הנתבעת לתיקון, זאת לנוכח האינטרס הציבורי שעניינו קיום דיונים יעילים, והעדפת מתדיינים המנהלים את תביעותיהם ביעילות על פני כאלו שלא עושים כן.
הבקשה הוגשה מקץ כחמש שנים בהם מתנהלת התביעה, ולאחר שכבר הוגשו חוות הדעת ותצהירי הצדדים. מדובר, אם כן , בבקשה שהוגשה בשיהוי ניכר כאשר ההליך המשפטי נמצא בשלב מתקדם יחסית.
השינוי המתבקש הגם שהוא איננו בבחינת הגשת "תביעה חדשה", מהווה שינוי מהותי ביותר של עילת התביעה, דבר שיצריך הגשת כתבי טענות חדשים, חוות דעת חדשות, ואולי אף תצהירים חדשים. היעתרות לבקשת התיקון תגרום אפוא לסרבול ניכר של ההליכים.
מעיון בבקשה עולה כי אין בה כל הסבר מניח את הדעת לכך שמלכתחילה לא טענו התובעים את טענת הרשלנות שהם מבקשים לטעון עתה במסגרת כתב התביעה המתוקן. התובעים טוענים בבקשתם כי הצורך בתיקון נובע מגרסתו של אבי התובע שטוען כי באותו יום שבו התרחש האירוע הרשלני המתואר בכתב התביעה המקורי בוצעה בשעה 12:00 החלפה של קנולה, שהיא זו שהביאה להתדרדרות במצבו של התובע בשעה 13:00. טענה זו נטענה במסגרת הודעות התובעים מיום 12.12.19 ומיום 13.12.19, אך בסופו של יום התיקון המבוקש כלל לא מבוסס על טענה זו, ולכן היא איננה יכולה להצדיק את התיקון. יתר על כן, אין כל טענה שגרסתו זו של אבי התובע לא הייתה ידועה בעת הגשת כתב התביעה המקורי.
סיבה נוספת לתיקון המבוקש היא, לדברי התובעים, בחינה שנעשתה של הדברים לעמקם על רקע גרסת אבי התובע (ראו – הודעות התובעים הנ"ל). כאמור, גרסת אבי התובע איננה חדשה, ומכל מקום אין קשר בינה לבין הטענות הנטענות בחוות הדעת החדשה שמבקשים להגיש התובעים. הרושם שנוצר הוא, אפוא, שהבקשה לתיקון כתב התביעה נובעת מהערות בית המשפט בישיבת קדם המשפט , ומה הצעה הנמוכה לסיום התיק. סיבה זו לא יכולה להצדיק את התרת תיקון התביעה על כל הסרבול הדיוני הנובע מכך. התובעים בחרו במודע לבסס את תביעתם המקורית על טענת רשלנות מסוימת ועל חוות דעת מסוימת. על כן, ככל שה תובעים השתכנעו מהערותיו הלכאוריות של בית המשפט כי הדרך בה הם בחרו היא דרך קשה שסיכויי ההצלחה בה אינם גבוהים, וככל שהם מעוניינים ללכת בדרך אחרת, אזי מן הראוי שהם יגישו תובענה חדשה. בנסיבות כאלו אין הצדקה לאפשר לתובעים לתקן את כתב התביעה ובכך לגרום להקצאת זמן נוסף לטיפול בתביעתם הנוכחית התלויה ועומדת , זאת על חשבון הזמן שיש להקצות לתובענות אחרות שתלויות ועומדות לפני בית המשפט. אני ער לכך שיתכן כי גם דחיית הבקשה לתיקון כתב התביעה תביא להקצאת זמן נוסף לתובעים, זאת לשם טיפול בתביעה חדשה שאולי הם יבחרו להגיש. ברם, במצב דברים כזה התובעים יחזרו ל"תחילת התור" ולכן הזמן הנוסף שיוקצה לטיפול בתביעתם לא יהיה על חשבון אותם מתדיינים שתובענותיהם תלויות ועומדות בהווה לפני בית המשפט . זהו פתרון מידתי בנסיבות העניין, אשר נותן משקל לא רק לאינטרסים של הצדדים לתובענה שלפניי, אלא גם לאינטרס הציבורי. סבורני כי דחיית הבקשה שלפניי מנימוק זה עולה גם בקנה אחד עם ההיגיון שביסוד פסיקת בית המשפט העליון, אשר לא התיר תיקון של כתב תביעה שתכליתו הייתה להגדיל את סכום התביעה לאחר שבית משפט קמא נתן פסק דין חלקי לטובת התובע בשאלת האחריות (ראו – רע"א 3385/08 מרקט פלייס מערכות נ' טלטל ערוצי תקשוב (25.9.08).
זאת ועוד, סבורני כי התרת תיקון כתב תביעה כדבר שבשגרה, בנסיבות בהן התיקון הוא בבחינת "מקצה שיפורים" שבא לאחר שבית המשפט השמיע הערות לכאורה בדבר קשיי התביעה, ואף הציע הצעה לסיום התביעה בפשרה, תשבש את מאזן התמריצים הראוי של הצדדים לעת שקילת הצעות בית המשפט, וגם מנימוק זה אין להתיר את התיקון המבוקש.

כאמור, דחיית הבקשה בנסיבות העניין היא מהלך מידתי. הדחייה משאירה בידי התובעים את הברירה אם להמשיך בתביעתם במתכונתה הנוכחית, או לבקש את מחיקת התביעה ולהגיש תביעה אחרת תחתיה, בגדרה הם י וכלו לטעון את הטענות שהם מבקשים לטעון בכתב התביעה המתוקן. לא נטען וממילא גם לא הונחה תשתית עובדתית לכך שהתובעים לא יוכלו להגיש תביעה חדשה ככל שהתביעה הנוכחית תימחק. אכן הגשת תביעה חדשה עלולה לעכב את בירור עניינם ש ל התובעים ואף לגרום להם להוצאות. ואולם, לנוכח התנהלות התובעים נראה שאין להם להלין בעניין זה אלא על עצמם, ואין הצדקה לגלגל את עלויות מחדלם על כלל ציבור המתדיינים (ראו בהקשר זה את דברי כב' השופט נ' סולברג בעניין בית אלנבי הנ"ל, בפסקה 12).

אשר על כן הבקשה נדחית.
בשל הסכמת הנתבעת לבקשה לא אחייב את התובעים בהוצאות.

התובעים יודיעו עד ליום 8/11/20 האם הם מבקשים להמשיך ולנהל את תביעתם במתכונת הנוכחית. ככל שלא תימסר הודעה על ידי התובעים אסיק מכך כי הם מבקשים לקדם את התביעה במתכונתה הנוכחית, והתיק ייקבע להוכחות.

ניתנה היום, י"ח תשרי תשפ"א, 06 אוקטובר 2020, בהעדר הצדדים.