הדפסה

בית המשפט המחוזי בירושלים ת"א 33918-12-17

בפני
כבוד ה שופטת ענת זינגר

התובע ( המשיב)

רן פוליאקין

נגד

הנתבעים ( המבקשים)

  1. דיוויד שיק
  2. סברינה קמני
  3. Tap System Inc
  4. טאפ איתנו בע"מ

התובע - באמצעות ב"כ עו"ד י' פרייליך ו/או עו"ד א' פז
נתבעים 2-1 - באמצעות ב"כ עו"ד ש' מ' מרקוס
נתבעים 4-3 - באמצעות ב"כ עו"ד ד' זילר ו/או עו"ד ל' זיגמן

החלטה
(בבקשה לסילוק התביעה על הסף)

הנתבעים טוענים כי בית משפט זה אינו הפורום הנאות לדון בתביעה.
לאחר ששקלתי טענות הצדדים, מצאתי מקום לקבל את בקשתם ובנסיבות אלה להורות על התליית התביעה.
במוקד המחלוקת שבין הצדדים, עומדות זכויותיו של התובע אצל הנתבעת 3, חברת -
Tap System inc ( להלן: "חברת טאפ" או " החברה הדלאוורית"). ההליכים החלו ביום 17.12.17, בבקשה שהגיש התובע ליתן לו סעדים זמניים דחופים במעמד צד אחד ועוד טרם להגשת התביעה. בכל הנוגע לזכויותיו בחברת טאפ ביקש התובע לאסור ביצוע כל שינוי במעמדו או סמכויותיו " כבעלים שותף מייסד ואחראי על שיווק ומסחור במיזם המשותף "TAP" ( ראה סעד ג' שהתבקש שם). עניינו של אותו " מיזם משותף" בפרויקט טכנולוגי חדשני ליצירת " מקלדת לבישה". מדובר ברצועה הנלבשת על היד ומאפשרת לכל אדם להקליד טקסט שהוא מעוניין בו, גם בסיטואציה בה הוא אינו יושב מול מקלדת מסורתית, המחוברת למחשב ואף בהיותו בתנועה.
במסגרת אותה בקשה התבקשו סעדים נוספים אשר נגעו לחברת " סיקס איי אינטראקטיב בע"מ" ח.פ. 513028746 (להלן: "חברת סיקס איי"). מדובר בחברה בבעלות התובע המשמשת כחממת סטארט אפים. באותה בקשה נטען כי התובע העמיד לטובת המיזם המשותף את המתחם בו פעלה אותה חברה שהינה בבעלותו וזו גם שכרה כוח אדם ייעודי שאותה העסיקה חברת סיקס איי ישירות וסיפקה את אותו כ"א למיזם המשותף. מבלי להיכנס לפרטי הטענות שם, יאמר כי על רקע מחלוקת בין התובע לבין הנתבעים 2-1, בין השאר, באשר לתפקוד התובע " כאיש השיווק והמיסחור" של המיזם, ננקטו צעדים כנגד סמכויותיו ומעמדו בחברת טאפ וכן פעלה חברת טאפ להוצאת פעילות מסוימת של אותה חברה, ממתחם חברת סיקס איי של התובע ( חברה לה בוצעו תשלומים חודשיים, עובר לכך, בגין השירותים שסיפקה ואשר לטענת הנתבעים שימשה רק חברת " צינור" לצורך התקשרויות מסוימות. לטענת הנתבעים בגין כל עלות בה נשאה חברת סיקס איי, היא הציגה חשבונית וקיבלה החזר). בגדר אותה פעילות גם הוקמה חברה ישראלית חדשה חברת " טאפ איתנו בע"מ" (להלן: "נתבעת 4 " או " טאפ איתנו"), אליה הועברה חלק מהפעילות אשר בוצעה בתחילה באמצעות חברת סיקס איי.
יש להטעים כי במסגרת אותה בקשה, התייחס התובע למיזם המשותף כ-"שותפות" אשר הוקמה והייתה בבעלותו ביחד עם הנתבעים 2-1 שהם בני זוג, בעוד לחברת טאפ הוא התייחס באותה בקשה כ-"חברת מדף"(ר' סעיף 36 לבקשה). חברה, אשר למעט רישומה, הייתה כביכול הפעילות שבוצעה באמצעותה מועטה מאוד.

לאחר דיון שהתקיים ביום 19.12.17 בפני חברי כב' השופט א' אברבנאל, הוא דחה את הבקשה. בין השאר צוין בהחלטתו כי חברת טאפ הוקמה כדי לקדם מיזם שאותו הגה ופיתח נתבע 1 ובזו הושקעו עד היום כ 4.5 מיליון דולר על ידי הצדדים וכן על ידי משקיעים נוספים, שאינם צד לדיון. כב' השופט אברבנאל התרשם לאחר חקירות כי לא קיימים סיכויים גבוהים לתובענה אשר תוגש. הוא ציין כי מערכת היחסים בין התובע ונתבע 1 הוגדרה במסגרת חברת טאפ אשר הוקמה במדינת דלאוור ואשר במסגרתה פועל המיזם מאז הקמתה, "ספק רב אם ניתן לקבל את טענתו של המבקש, ולפיה המיזם פועל במסגרת שותפות וכי המשיבה 3 אינה אלא חברת מדף שנועדה לשרת את השותפות בעת הצורך. המבקש לא הציג מסמך המגדיר את יחסי השותפות והוא מתבסס על חילופי מיילים מראשית ההתקשרות בין השניים הנעדרים הגדרה מדויקת של מערכת היחסים העסקית שבין השניים. משהוגדרו היחסים במסגרת פורמלית של חברה, שבה נקבעו סמכויותיהם של בעלי התפקידים יתקשה המבקש להוכיח אחרת ויתקשה לשכנע כי המשיבה 3 מחויבת להמשיך ולהעסיקו. גם בעניינה של המבקשת נראה כי עילת התביעה קלושה, שהרי מדובר בחברה שנתנה שירותים למשיבה 3 בתמורה חודשית ולא למעלה מכך. המבקש - יזם מנוסה בתחום חברות ההזנק, המקדם בימים אלה במקביל מיזמים נוספים, בקיא בתחום ואין להניח לזכותו כי בשל הבנה לקויה של הדברים נמנע מלהגדיר נכונה את מעמדו. מחומר הראיות עולה כי הוא היה מודע להקמת המשיבה 3 ולחלוקת הסמכויות שבה וכי הוא נתן את ידו לכך.." (בציטוט זה משיבה 3 היא חברת טאפ, המבקש הוא התובע והמבקשת היא חברת סיקס איי). עוד צוין בהחלטה כי במהלך הדיון שינה המבקש טענותיו וטען כעת לאי חוקיות פעולות אשר בוצעו על ידי נתבע 1 בגדר חברת טאפ ( כלומר שונתה ההתייחסות לזו כחברת מדף). כמו כן עלה כי הושמטו פרטים כמו היקף ההשקעות באותה חברה. באותה עת היו לתובע 26% מהון המניות של החברה, כאשר במהלך השנים נהנתה גם חברת סיקס איי שבבעלות התובע מתמורה חודשית עבור שירותיה למיזם - לפיכך לא ראה בית המשפט בפעולות שבוצעו כנגד התובע וחברתו, נישול מוחלט מהמיזם, כפי שטען התובע. נמצא עוד כי מאזן הנוחות נטה לדחיית הבקשה ( ר' סעיף 13 שם).

בקשת רשות ערעור שהוגשה על החלטה זו במסגרת רע"א 50/18, נדחתה בהחלטת כב' השופט נ' הנדל מיום 25.1.18. יצוין כי במסגרת הערעור חל שינוי מסוים בטענות, עת נטען כי לנוכח הוראות תקנון חברת טאפ - אין הנתבע 1 מכהן כדירקטור החברה כטענתו וממילא אינו מוסמך לבצע בחברה פעולות אלה ואחרות, מהן הסתייג התובע.

גם במסגרת כתב התביעה שהוגש לאחר שנדחתה הבקשה למתן סעדי ביניים, חל שינוי תואם; כך לא צוינה עוד כצד להליכים חברת סיקס אי ( אשר כאמור הופסקה פעילות מסוימת של המיזם באמצעותה ובית המשפט סירב ליתן צווים למניעת האמור) והטענות של התובע בדבר שותפות ערטילאית כלשהי, הצטמצמו. את טענות אלה החליפו בעיקר טענות תאגידיות המבקשות להתערב בענייניה הפנימיים של חברת טאפ, היא החברה הדלאוורית. אומנם לכאורה מבוקשים הסעדים הן כנגד חברת טאפ הדלאוורית והן כנגד חברת טאפ איתנו - הישראלית ( חברת הבת של חברת טאפ), ברם עולה מהתוכן המבוקש כי למעשה הבקשות הנוגעות להתערבות העיקרית - המוצגת כהתערבות למניעת קיפוח המיעוט - נוגעת לחברת טאפ, חברת האם וזו אשר באמצעותה התנהלה המערכת אשר בין הצדדים.
כפי שתואר בסעיף 3 לבקשה נשוא החלטה זו - " במסגרת התביעה ולאחר שהחלטות החברה לא נשאו חן בעיניו, מעלה התובע טענות מן היקב ומן הגורן, אשר מבקשות לשנות סדרי בראשית ובתוך כך מבקש מבית המשפט הנכבד להתערב בקרביה של החברה הדלאוורית ובמשטר התאגידי שלה, כאשר לשיטתו החברה נוהלה " ללא משטר תאגידי תקין". כך התובע מבקש מבית המשפט להצהיר שהחלטות שהתקבלו במסגרת החברה הדלאוורית אינן תקפות; להעניק סעדים להסרת " קיפוח" בחברה דלאוורית; לשנות תקנונה; למנות דירקטור מטעמו ו/או בעל תפקיד אחר כ"משקיף"; מינוי רואה חשבון חיצוני לחברה; ומרחיק עד עד כדי בקשת " פירוקה"(!)...." ( ר' כאמור, סעיף 3 בבקשה לסילוק על הסף).

בהמשך - ביום 18.7.18, ולאחר מכן בנוסח מתוקן ביום 5.8.18 - ביקש התובע לתקן תביעתו ולהוסיף עילה חדשה שעניינה " חילוט מניות היסוד של התובע שלא כדין". מהבקשה עולה כי לטענת הנתבעים או מי מהם, התחייבו התובע ונתבעים 2-1, להשקיע כל אחד סך של 350,000$ עבור מניות היסוד אך התובע השקיע בפועל רק 75,000$ והתחייב להשלים את היתרה בשווה כסף, באמצעות השירותים שתספק חברתו, חברת סיקס איי. עם זאת, נוכח היחסים העכורים שהתפתחו בין הצדדים, הפתיע התובע והגיש תביעה בשם חברת סיקס איי ובה תבע חובות שנותרו כביכול כלפי אותה חברה. על רקע זה, כחודש לאחר שהוגשה תביעת סיקס איי, נשלח ביום 23.2.2018, אל התובע מכתבו של עו"ד צבי ריסקין, יועצה המשפטי של חברת טאפ, שכותרתו - Adjustment of Share Ownership Based on Non-Payment. במכתב נטען כי התובע חזר בו מההסדר הכספי ולכן הוחלט לדלל את שיעור מניות היסוד המוחזקות על ידו מסך של ארבע מיליון ע"נ מניות יסוד, לסך של 857,143 ע"נ מניות יסוד ( יצוין כי לטענת התובע נותר חוב לא מסולק כלפי חברת סיקס איי העולה על 200,000$). התובע חלק על הטענה כי זהו הסכום שהיה צריך להשקיע וכן חלק על הסכום אשר נטען כי השקיע בפועל. בנסיבות בהן למעשה קטן היקף מניותיו בחברת טאפ - הוא ביקש להוסיף לתביעה סעד במסגרתו יוצהר כי חילוט מניותיו בטל וחסר תוקף. עוד ביקש להורות על עדכון ותיקון מרשם בעלי המניות של חברת טאפ בנוסח הנכון ליום 22.2.2018, ערב המועד בו חולטו חלק ממניות היסוד שבבעלותו ולהורות כי הוא מחזיק בסך של 4,000,000 ע"נ מניות יסוד.

הנתבעים התנגדו להתיר את תיקון התביעה ובין השאר עלתה הטענה כי תקיפת החלטת חברת טאפ לדלל את מניות התובע דינה לידון בערכאות שיפוט אמריקאיות. מאחר ולהבנתי הטענות נגעו למעשה גם לתביעה המקורית ויש מקום לסברה כי ראוי לידון בתביעה אחת כוללת - הן בטענות המקוריות ( בדבר כביכול קיפוח בעל מניות בחברת טאפ) והן בטענות הנוספות כעת ( בדבר שינויים שבוצעו לאחר מכן במניות אותו בעל מיעוט) - אפשרתי בהחלטתי מיום 3.10.2018 לנתבעות לשקול הגשת בקשה מתאימה כוללת וכך אכן נעשה. ממילא היה ברור כי אף שטרם תוקנה התביעה, תידון בקשה שעניינה באשר לפורום הנאות לדון בסכסוך, בהתחשב - באמור בתביעה המקורית, בתוספת התיקון המתבקש לגביה - כאילו מדובר בתביעה כוללת ומתוקנת. אציין כי מאז אותו מועד חלפה כשנה וזאת מחמת בחירה של הצדדים לפנות לגישור ( אשר למרבה הצער לא צלח) ובנוסף בקשות אורכה, שאלה הגישו מעת לעת.

עוד טרם פניה לבקשה ולשלמות התמונה יצוין כי מתקיימים הליכים נוספים הנוגעים למחלוקת דנן; תביעה אחת - ת.א. 73734-01-18 המתבררת בבית משפט זה, היא אותה תביעה שהגישה חברת סיקס איי בגין חוב כספי אשר נותר לטענתה כלפיה. התביעה הוגשה כנגד אותם גורמים שבפניי ומטעם שתי החברות המבקשות דנן, אף הוגשה שם תביעה כספית שכנגד. תביעה נוספת - היא סע"ש ( אזורי י-ם) 8163-02-18, גם כאן מדובר בתביעה שהגישה חברת סיקס איי הפעם כנגד שבעה עובדים שעבדו אצלה בעבר ובחרו לעבור לעבוד אצל חברת טאפ איתנו. האחרונה וכן חברת טאפ ביקשו להצטרף לאותו הליך. כאמור טענת הנתבעים הינה כי חברת סיקס איי נתנה רק שירותים פורמליים, בעוד אותם עובדים עבדו עבור המיזם, נשכרו על ידי הנתבע 1 שבחרם והיו מחויבים למיזם ולא לחברת סייקס איי, אשר שימשה רק מעין " צינור" להעברת כספים. תביעה נוספת - היא ת.א. 27001-12-17 (מחוזי י-ם) שהגיש צד ג', משה מועלם כנגד התובע בגין סכסוך עסקי רחב אשר ביניהם. בגדר אותו סכסוך טוען מר מועלם, בין השאר, כי מחצית מהמניות שבהן כביכול מחזיק התובע בחברת טאפ הוא מחזיק בנאמנות עבורו ( אעיר כי הצדדים לא התייחסו בטענותיהם להליך זה, עליו נודע מבקשה שהגיש מר מועלם בתיק).

תמצית טענות הצדדים:

הנתבעים מבקשים לסלק התביעה על הסף. בבקשתם הם מפנים למבחנים ולשיקולים הנשקלים בעת קביעת הפורום אשר ראוי כי ידון בתביעה. בכלל זה הם מדגישים כי במרכז התביעה המקורית והמתוקנת עומדות טענות בעניין המשטר התאגידי של החברה הדלאוורית. חברה אשר נוסדה בארה"ב, נוהלה שם כל השנים ובהתאם למסמכי התאגדותה נבחנת לפי הדין הזר. נטען כי למעשה מבקשים מבית משפט במדינת ישראל להתערב בקרביה של החברה הזרה ומשטרה התאגידי, לרבות שינוי מסמכיה ואף מתן צווים לניהולה והוראות באשר להיקף המניות בה. הנתבעים מפנים מעבר למסמכי ההתאגדות, להוראות במסמכי השקעה בחברה הקובעות אף הן כי יחול הדין של מדינת דלאוור ומפנות ל " place of business principal", אשר לטענתם הוא בקליפורניה - בלוס אנג'לס ובכל מקרה לא בישראל. נטען כי ברירת הדין המפנה לדין הדלאוורי מלמדת גם מהו הפורום הטבעי לבירור ההתדיינות. הטענה שביסוד התביעות היא " טענה תאגידית פר אקסלנס", הצריכה להיות נידונה לפי דיני התאגידיים של מדינת דלאוור ואף ראוי כי תידון שם. אין מקום שבית משפט ישראלי יתערב בנושאים הנוגעים לתאגיד זר המתנהל ורשום במדינה אחרת. נטען ( תוך פירוט אליו אתייחס בהמשך) כי מתקיימים גם שלושת המבחנים של - מירב הזיקות; ציפיות הצדדים; ושיקולים מערכתיים וציבוריים.

התובע מפנה מנגד בתשובתו לאירועים ופעולות בישראל אשר לטענתו לאורם מבחן מירב הזיקות מטה את הכף לישראל. לטענתו הבקשה מושתתת על נרטיב ההגנה ולא על האופן בו מנוסחת התביעה שהוא הגיש. לעמדת התובע העובדה שהנתבעים השתמשו בחברה זרה כדי לקפחו אינה מעלה ואינה מורידה לשאלת הפורום הנאות. בניגוד לנתבעים הטוענים כי חלקים רבים מפעילות המיזם אינם בארץ, טוען התובע כי עיקר פעולות המחקר והפיתוח בוצעו בארץ וכי מטעם זה ישראל מהווה את הפורום המתאים. בטענותיו ממשיך התובע להתייחס למיזם כשותפות, תוך שהוא ממעיט מהנפקות לכך שהכלי המשפטי באמצעותו פועל המיזם היא אותה חברה ( בכך הוא מתעלם מהעובדה שגם בתביעה שהגיש לבסוף, הוא בחר להפנות להוראות הרלוונטיות אשר נקבעו בתקנון החברה ובכך להכיר למעשה שאלה קובעות). נטען כי גם אם בגדר הסעדים אשר בתביעה, כלולה בקשה להתערב בעניינים פנימיים של חברת טאפ, יש לאפשר זאת עת שלא ניתן להפריד סעד זה מן המכלול. נטען כי המגמה היא שלא לקבל טענת פורום לא נאות בעידן הטכנולוגי בו הפך העולם לכפר גלובאלי. התובע מפנה עוד למועד המאוחר בו עלתה הטענה וכן טוען כי לנוכח העובדה שמטעם חלק מהנתבעים הוגשה תביעה שכנגד בת.א. 73734-01-18, הם הודו למעשה בהיות הפורום נאות והם מנועים מלטעון אחרת. לטענתו ציפיות הצדדים הייתה שונה מן הנטען בבקשה וכשם שתידרש הבאת עדים מחו"ל לארץ, כך ההיפך - אם יקבע כי הפורום הוא בארה"ב. נטען כי עת מתקיימים הליכים אחרים, יש לרכז את הדיונים בארץ. עוד חולק התובע על טענות ועובדות פרטניות אליהן הפנו הנתבעים אגב דיון בקיום בשלושת המבחנים, כאמור לעיל. צוין כי אין קושי להוכיח את הדין הזר באמצעות מומחה והדבר נעשה בתיקים המתאימים. אומנם נקבע איזה דין יחול, אך לא נקבעה סמכות שיפוט ייחודית לבית המשפט האחר.

הנתבעים הגישו תגובה נוספת ולנדרש ממנה אתייחס אגב ההכרעה. אציין כי טענות הצדדים הובאו לעיל בקיצור רב. ויש לפנות למקור לפרישת התמונה במלואה. אגב ההכרעה, ארחיב בדברים, במידת הנדרש.

הכרעה:

עת מועלית טענה בדבר היות הפורום לא נאות, יש לבחון את הטענה בהתחשב במכלול הנסיבות הייחודיות של המקרה הנדון ( ר' רע"א 9810/05 Martin j. Hecke נ' Pimcpco Limited (30.8.09)). על בית המשפט לבחון מהו הפורום בעל מירב הזיקות לסכסוך, מה הייתה ציפיית הצדדים באשר למקום ההתדיינות וכן יש לבחון שיקולים ציבוריים ובהם גם השאלה מהו הפורום בעל העניין האמיתי לדון בתובענה ( ר' רע"א 2737/08 אורי ארבל נ' TUI AG (29.01.2009). עוד בוחן בית המשפט היכן יהא ראוי ואף נוח יותר לנהל את הדיון מבחינה מערכתית ומבחינת משאבים שונים. האם ההכרעה תהא בגדר התערבות לא ראויה בניהול אשר לו רלוונטי הפורום האחר וכיו"ב מבחנים, הכול בשים לב לעומד במוקד המחלוקת אשר בין הצדדים. בטרם פניה לבדיקת מבחנים אלו, נקדים מספר מילים באשר לרקע הדברים;

המוצר נשוא המיזם - הוא פרי המצאתו של נתבע 1. נתבעת 2 היא בת הזוג של נתבע 1 והיא אשת עסקים מצליחה בפני עצמה ( מממציאי מצלמות זעירות ששולבו במכשירים סלולאריים). כניסת התובע למיזם הייתה על רקע הצגת האחרון כבעל יכולת לשווק ולמסחר את המוצר ( חרף העדר השכלה הנדסית). ברי כי מדובר במוצר אשר יש כוונה להפכו לבינלאומי ועסקינן בשיווק ברחבי העולם ו/או גיוס משקיעים ממקומות שונים. על כל צד היה להשקיע 33% בכסף וזמן. כבר בשלב מוקדם, פנו הצדדים לעו"ד אמריקאי ( עו"ד צבי ריסקין) לשם הקמת חברת טאפ שהתאגדה בדלאוור. עת מדובר במוצר שהמציא נתבע 1, הוא נקבע כמנכ"ל אותה חברה ויו"ר הדירקטוריון שלה. התובע נועד לשמש כמנהל השיווק והמסחור של החברה ונתבעת 2 - מנהלת הכספים שלה. ההמצאה הועברה לבעלות החברה והפטנט נרשם על שם אותה חברה. הצדדים השקיעו ממון בחברה. בנוגע לתובע קיימת טענה כי הוסכם שחלק מהשקעתו יינתן באמצעות תשלום לחשבון חברות שבבעלותו שתספקנה שירותים לחברת טאפ. על רקע זה בוצעה חלק מהפעילות באמצעות אותה חברת סקס איי, אשר בבעלות התובע ובארץ ( כאמור לטענת הנתבעים מדובר בחברת צינור בלבד, אשר מוציאה קבלות בגין הפעולות המבוצעות באמצעותה ומקבלת החזר תואם). מאחר והנתבעים 2-1 לא היו מרוצים מפעולות השיווק של התובע, מהיקף הזמן שזה בחר להשקיע במיזם, מבין כלל עיסוקיו וכן על רקע קשיים שעלו מחמת שיקולים זרים שעשויים להיות לו ( עת חלק מפעילות הפיתוח מתבצעת באמצעות חברה שבבעלותו) - נערכו פניות בין הצדדים. פניות אשר בסופן העתקת אותה פעילות מחברת סקס איי, לחברת בת שהוקמה לחברת טאפ בארץ - חברת טאפ איתנו. ברקע זה נוצר סכסוך אשר כאמור הוליד שלוש תביעות ( תביעת סקס איי בגין חוב שנותר כלפיה, חברת סקס איי בגין מעבר עובדים ממנה לחברת הבת הישראלית, כאשר לטענתם הם היו מתחילה עובדי חברת טאפ ומחויבים בנאמנות לה ותביעה זו שעניינה בזכויות התובע בחברת טאפ).

בכתב התביעה שהוגש בתיק זה, לאחר שנדחתה הבקשה לסעדים זמניים ועלה אגב בירורה כי קלוש הסיכוי שתתקבל טענה לשותפות ערטילאית, שינה כאמור התובע מטענותיו המקוריות. התובע מעלה כעת חלק ניכר מטענותיו באשר לסכסוך זה, תוך הכרה בכך שהמיזם למעשה נוהל באמצעות החברה הדלאוורית. התובע נסמך על תקנון החברה, עת שהוא תוקף פעולות אלה ואחרות שבוצעו כלפיו וכן תוקף את סמכות הנתבע 1 לבצען ( ר' לדוגמא סעיפים 14, 18 לתביעה). במסגרת הבקשה לתיקון התביעה הוא מבקש מפורשות אף להתערב ולשנות את אופן רישום בעלי המניות בחברה זו. בעוד חברת סאקס איי הייתה בין מבקשי הסעד הזמני, בחר התובע מטעמיו שלא לכלול לבסוף בתביעה העיקרית דרישות של חברה זו ( תביעה בגין העתקת הפעילות ממנה). חברת סקס איי אינה אפוא בגדר התובעים ונותרה רק תביעה של התובע אשר עניינה בחלקו במיזם טאפ. בעוד במוקד שני הסכסוכים האחרים, עומדת תביעה כספית ( בין כנגד עובדים שבחרו לעבור לחברה ישראלית חדשה ובין כנגד הנתבעים דנן אשר בפעולותיהם פגעו בחברת סקס איי - זאת אכן בעיקר בפעולות הנוגעות לחלק המיזם אשר בארץ). מנגד - בסכסוך דנן לא עסקינן בתביעה כספית, אלא כפי שאכן טוענים הנתבעים מדובר בתביעה שהיא במהותה תאגידית ומבקשת להתערב באותו תאגיד זר. כמובא לעיל - מבוקש למנות שם מנהל מיוחד, למנות נציג לתובע בדירקטוריון, להורות על תיקון מסמכי ההתאגדות ואף להורות על פירוקה. עוד מבוקש סעד למתן חשבונות, מינוי בודק שהוא רו"ח בהכשרתו ובמסגרת התיקון כאמור גם התערבות במרשם בעלי המניות של החברה. אף בתגובה לבקשה מועלות טענות תאגידיות מהן עולה כי יהא מקום לבחון את נפקות היקף הגשת הדוחות הכספיים בחברה הזרה, האסיפות שהתקיימו במסגרתה ופעולות נוספות ונפקותן לחוקיות הפעולות שננקטו כנגד התובע. ולאחר שהובן האמור, נפנה לבחון את מבחני הפסיקה לפורום בו ראוי כי תביעה זו תתברר, על רקע טענות הצדדים ובשים לב לכך שבקשה ממין זה מתקבלת במשורה.

כאמור לעיל - עת מועלית טענת פורום לא נאות, נבחן כאמור הפורום המתאים באמצעות שלושה תת מבחנים; האחד - לאיזה פורום קיימות מירב הזיקות לסכסוך, השני - מה הציפיות הסבירה של הצדדים, והשלישי - שיקולים ציבוריים ומערכתיים – ר' רע"א 2737/08 דלעיל , וכן ע"א 3999/12 אלצר בע"מ נ' LINAK A/S (20.01.2014); ע"א 4025/ 13 נייגל וויליאם נ' deutsch telekom ag (6.11.2014)

אני מוצאת להתחיל בשאלת הציפיות הסבירה של הצדדים;
אין חולק כי במסמכי ההתאגדות של החברה נקבע כי יחולו עליה דיני מדינת דלאוור.
בנוסף, בהסכם ההשקעה הראשונה בחברה, במסגרתו רכש התובע את מניות היסוד, צוין בסעיף 8( d):

"Governing Law: Venue. This Agreement shall be governed by and construed in accordance with the laws of the State of Delaware. The parties agree that any action brought by either party to interpret or enforce any provision of this Agreement shall be brought in, and each party agrees to, and does hereby, submit to the jurisdiction and venue of, the appropriate state or federal court for the district encompassing the Company's principal place of business"

(ההדגשות שלי - ע.ז. ההסכם כלול בנספח 5 לכתב ההגנה).
האמור בא לידי ביטוי גם במסגרת הסכם השקעה נוסף עליו חתם התובע ביום 1.12.2015. בהסכם זה נקבעה תניה ברורה ומפורשת לפיה הדין שיסדיר את היחסים של התובע עם החברה הינו הדין האמריקאי ( סעיף viii.ii להסכם, צורף כנספח 10 לכתב ההגנה).
כלומר הצדדים הסכימו כי על כל סכסוך הנוגע לחברה יחול דין זר, אשר אינו הדין הנוהג בישראל. אומנם קביעת הדין שיחול אינה מחייבת כי הדיון יהא בארה"ב ( שכן ניתן להוכיח דין זה כאן, באמצעות מומחה) - אך זו מעידה על ציפיית הצדדים.

לא רק הפניה לדין הדלאוורי מעידה על ציפייה זו, אלא גם המילים שננקטו באשר לבית המשפט שידון בסכסוך. כמובא לעיל ההסכם נוקט במילים: the appropriate state or federal court.
עת נעשה שימוש במילה State להבדיל מCountry - מרמז הדבר לאחת מהמדינות אשר בתוך ארה"ב. כך גם הפנייה לאפשרות שהדיון יהיה בבית משפט פדראלי, מלמדת כי ציפיית הצדדים היא לבית משפט מסוג זה, הקיים בארה"ב ולא בישראל
ממילא אתה למד כי הצדדים ציפו שתביעה הקשורה לחברת טאפ, לא תתברר במדינה שהינה מחוץ לארה"ב אלא באחת מן המדינות ( State), אשר בתוך ארה"ב.

הצדדים חלוקים בשאלה היכן נמצא ה- "principal place of business" של החברה ( ר' לעיל). הנתבעים טוענים כי זה נמצא בקליפורניה - בלוס-אנג'לס, בעוד התובע טוען כי זה נמצא בישראל. אף בהתעלם מכך שלהבנתי השאלה הייתה באיזה מה states בתוך ארה"ב, יהיה אותו מקום, מקובלת עלי טענת הנתבעים כי ראוי לקבוע שמקום זה הוא בארה"ב. החברה אשר בארה"ב היא המחזיקה בקניין הרוחני ובכלל זה פטנטים וסימני מסחר שנרשמו בארה"ב, וזהו הנכס העיקרי שלה. מרכז כובד ההתקשרויות עם צדדים שלישיים הוא בארה"ב, ושם גם בעיקר משווק המוצר. הפעילות התאגידית מתקיימת בארה"ב, ומרבית המשקיעים הינם תושבי ארה"ב ( אין מחלוקת כי התובע הוא בעל מניות מיעוט). אומנם קיים גם קשר לישראל באמצעות חברת הבת, ברם יש לזכור כי עסקינן בפעילות מצומצמת הנוגעת לאגף אחד מכלל האגפים הנדרשים כדי שהמיזם יתרחב ויהפוך להצלחה בינלאומית, כפי ששואפים הצדדים. אכן, אין להקל ראש בפעילות שמבוצעת להשלמת פיתוח המוצר, אך נראה כי עיקר המיזם, הוא בפרסומו, שיווקו, והפצתו. יש לזכור כי חרף פעילות חברת הבת, מבוצע ייצור המוצר בסין. כשם שלא נקבע כי בסין נמצא ה- "principal place of business", כך גם לא נקבע כי הוא נמצא בישראל.
אעיר כי גם אם הסכמי ההשקעה אינם נוגעים לכלל טענות התובע דהיום ( כפי שהוא טוען) מכל מקום, אלה מלמדים על ציפיות הצדדים בטרם עלתה המחלוקת.

לקביעת תחולת הדין הזר יש נפקות לא רק לציפיות הצדדים, אלא גם למבחן בדבר השיקולים המערכתיים;
דיון אשר במרכזו התערבות בקרביה של חברה זרה - דינו להיערך תוך בחינת מסמכי אותה חברה זרה וקביעות על יסוד הדין הזר, אשר אותו גם יהא צורך להוכיח. ההכרח להוכיח את הדין הזר, ידרוש זמן שיפוטי רב, כמו גם הכבדה על הצדדים בעת הצגת טענותיהם, זאת אף בהתעלם מהעלויות הכספיות הנגררות לכך. נראה כי יש לבחון האם מבחינה מערכתית ותוך שיקול גם של זמן שיפוטי העומד לטובת מתדיינים אחרים - יש הצדקה להשקעה משאבית זו. זאת, עת עסקינן בחברה זרה, אשר ממילא רישומיה מנוהלים במדינה אחרת, מיסיה משולמים שם והמדינה הזרה היא גם זו שתקטוף חלק מפירותיה באמצעות נגיסה מרווחי בעליה.

במסגרת התביעה, מבקש התובע מבית המשפט להתערב בקרביה של החברה הדלאוורית ובמשטר התאגידי שלה. הוא מבקש כאמור להצהיר שהחלטות שהתקבלו במסגרת החברה הדלאוורית אינן תקפות; להעניק סעדים להסרת " קיפוח" בחברה הדלאוורית; לשנות תקנונה; למנות דירקטור מטעמו; למנות רו"ח חיצוני לחברה; ואפילו הרחיק לבקש את פירוקה. כאמור בתיקון הוסיף בקשה להתערב במרשם המניות שלה. את כלל הטענות האמורות לרבות הסמכות לבצע דילול מניות - יהא צורך לבחון בהתאם למסמכי החברה, לפי הדין הדלאוורי. אכן התובע אף דרש במקביל מסמכים של החברה, בהתאם לדין הדלאוורי. הסעדים המבוקשים על ידי התובע, לפי טיבם וטבעם, נוגעים לשינויים בחברה הדלאוורית אשר כפופה לדין בארה"ב ועילת התביעה נעוצה היטב בדיני התאגידים הדלאוורים. מקובלת עלי טענת הנתבעים כי מבחינת שיקולים מערכתיים, רצוי לקבוע שענייניה הפנימיים של חברה ידונו בפני הפורום המצוי במקום מושבה של החברה וכי כך ראוי - עת מבקשים ליתן הוראות המתערבות בדרך רישומה וכן חלוקת מניותה והזכויות הכרוכות בהן.

נותר עוד לבחן את הפורום אשר לו מירב הזיקות;
לא ניתן להקל ראש בעובדה שאגף מהמיזם ( חלק מהשלמת ה"פיתוח" – זאת בשונה מ"ייצור" המרוכז בסין וה"שיווק" - המרוכז בארה"ב ומבוצע בכל העולם)- ממוקם בישראל. עם זאת ראוי לבחון האם מטעם זה נוגעות מירב הזיקות לישראל וזאת גם בשים לב למהותו של הסכסוך דנן, במובחן מהתביעות של חברת סיקס איי ( אשר התובע הוא אשר בחר לפצלן ולהגישן בנפרד). אין מחלוקת כי תפקידו של התובע היה כאמור לעסוק בשיווק המוצר ומסחורו. הייתה ציפייה כי התובע יבצע פעולות שיווק במרחב הבינלאומי וכי יפעל להצגת מצגות בכנסים בחו"ל. הפגיעה בזכויות התובע בחברת טאפ היא, בין השאר, על רקע טענות בדבר כישלונו בביצוע פעולות אלה ומחלוקת אם קיים חלקו זה וכיצד. בהקשר זה יש לתת את הדעת לאופן שבו בחר התובע בעצמו להציג את החברה במצגת שערך ( אותה מצגת צורפה לתגובת הנתבעים לבקשה לסעד זמני וסומנה 6). באותה מצגת הוא מתייחס להשקעות המייסדים וכן להשקעות של משקיעים חיצוניים ( אשר יוער כי לא צורפו לתביעה, אף שאין חולק כי השקיעו עד היום מיליוני דולרים בה) ובאשר לחברת טאפ אומר את הדברים הבאים:
Tap Systems Inc. is a US based C corporation, with Delaware incorporation.
Research and development operations are based in Neve llan, lsrael.
Marketing and business development operations are based in the US.

(ר' שקף 12 באותה מצגת).
כאמור, אין מחלוקת בין הצדדים שתפקידו של התובע במיזם הוא בשיווק, וממילא התובע בעצמו מעיד כי תפקידו אשר על הדרך בו מולא, חולקים הצדדים - היה מיועד להיות " based" בארה"ב ולא בישראל ( ניתן להניח כי באותה עת לא צוינה סין, משום שטרם הוחל בייצור).

יש לתת את הדעת לכך שלא רק שנראה כי אין חולק שהנושא שהופקד בידי התובע ( השיווק), אינו בעל זיקה לישראל, אלא גם לכך שבעלי הזכויות ברוב מניות החברה מתגוררים בארה"ב. כך נתבעים 2-1 וכך גם משקיעים נוספים, אשר כאמור השקיעו עד כה מספר מיליוני דולרים בחברה. אף אם נתבע 1 התגורר בירושלים מחלק מן הזמן ( כטענת התובע, עליה חלקו הנתבעים), אין בכך לשנות ממקום מרכז חייו, עת שהתובע לא חלק על כך שנתבעת 2 מתגוררת בארה"ב וממילא שם מקום מגורי משפחתם. אני מוצאת להפנות לכך שעת הגישו הנתבעים תגובה לסעד הזמני, הם ציינו בפתח הדברים כי מדובר בתגובה ראשונית בלבד מאחר והנתבע 1 - " שהנו המצהיר מטעם המשיבים, אינו דובר עברית על בוריה ואין באפשרותו לקרוא תגובה זו במלואה ולא כל שכן בהינתן סד הזמנים הנתון. לאור האמור, תגובה זו תורגמה לו בעל פה והוא אישר את נכונותה". עת שהנתבע אשר הוא תושב ואזרח ארה"ב, אף אינו דובר עברית על בוריה, סבירה טענתו כי שם מרכז חייו, כפי שאכן נתמך בתצהירו. בהקשר זה אפנה גם לכך שהמסמכים הרבים שהוגשו עד כה לתיק, אף הם אכן נערכו רובם ככולם באנגלית.

כאמור לא רק ששניים מן המייסדים הם אזרחי ארה"ב ומתגוררים שם, אלא גם עסקינן בחברה דלאוורית והמחלוקת נוגעת לזכויות בפטנט הרשום על שם אותה חברה ומהווה את הנכס העיקרי שלה. התובע לא הצליח להפריך את טענת המבקשים כי מרכז כובד ההתקשרויות של החברה הדלאוורית עם צדדים שלישיים הוא בארה"ב. בהקשר זה אפנה לטענות החל מסעיף 39.9 לבקשת הנתבעים, שם הם מתייחסים להתקשרויות - לרבות של שכירות, שיווק, יחסי ציבור וביטוח ומצרפים הסכם משנת 2015 עם חברה אמריקאית כדוגמא. עוד הפנו לכך שגם התובע בעצמו פעל בהתקשרויות בארה"ב כמו התקשרותו עם סקוט איזנשטיין לצורך יחסי ציבור של החברה ( הנ"ל גר בניו יורק) והתקשרות עם אנשי קריאייטיב הפועלים בקליפורניה ואף סגנו של התובע גר בקליפורניה. כך גם מרבית המשקיעים הם מארה"ב ושם גם בעיקר משווק המוצר. לחברה עורך דין אמריקאי באמצעותו נוהלה החברה עוד מעת הקמתה. מיותר לציין כי ברי שתידרש שמיעת עדות אותו עורך דין, אשר פנה בשם החברה בכתב וממילא יהא צורך גם בהבאתו לעדות לארץ. כפי שהראו הנתבעים, התובע בעצמו, בפניה בכתב מיום 18.2.18, מסתמך על חקיקה אמריקאית ומעלה טענות על בסיסה. הוא נסמך על סעיפים שונים בדיני המסחר בארה"ב ועל פסיקה שניתנה שם ( בהקשר זה, ר' המפורט בבקשה בסעיף 39.7). בכך למעשה גלומה הודאה מצד התובע באשר לזיקה לארה"ב, הגוברת על הזיקה לישראל. חשבונות של החברה נשלחים לכתובתה בלוס אנג'לס ומרבית הזמנות המוצר מועברות למחסן שלה הממוקם בארה"ב. החברה מעסיקה 9 עובדים בשיווק פיתוח ומכירה בארה"ב ומשתתפת באירועי שיווק ומכירות בארה"ב. מלוא המוצרים שהחברה מוכרת - מאוכסנים במחסניה בארה"ב ונשלחים משם ( להבנתי בתשובתו לא חלק התובע על כך, אך טען כי מאחר ורק בשלב מאוחר היה המוצר הנמכר, בהיקף הדורש אחסון, אין הדבר רלוונטי). באשר לזיקות נוספות - ר' המפורט בהרחבה בסעיפים 37-25 לתשובת הנתבעים, אשר יהווה חלק מהחלטה זו. ר' שם בין השאר התייחסות למצגות שעשה המשיב בדבר אוכלוסיית היעד, כתובות בהסכמים ותכתובות, מקום אירוע מסכת העובדות העיקרית הנוגעת לתביעה, מקום גיוס ההון, מקום מגורי מרבית העדים שתידרש שמיעתם ועוד.

התובע טוען כי על רקע חלקו הנוסף של הסכסוך - הכרוך בחברת סיקס איי, אין מקום לקבל את הבקשה. לא הקלתי ראש בטענה זו, עם זאת יש לזכור כי התובע הוא שבחר כיצד לנהל תביעותיו ולאחר ההליכים בעניין הסעד הזמני, הייתה זו בחירה שלו, להימנע מלכלול בסופו של יום, את אותה חברה בגדר התובעים בהליך זה. ממילא חלק זה של הסכסוך אינו בפנינו כאן. התובע שליט על תביעותיו ובעצם הגשת התביעות השונות - הוא מעיד כי מדובר בעניינים שונים. באותה תביעה של חברת סיקס איי, הוא אכן אף הבהיר את האבחנה בין ההליכים השונים באומרו - כי התביעה דנן שונה והיא " במישור התאגידי" (ר' סעיף 19 לאותה תביעה). איני סבורה שקיימת מניעה כי תביעה תאגידית אשר במהותה התערבות פנים תאגידית בחברה זרה, תידון במקום אותו דין זר - תוך פיצולה מתביעות כספיות קלסיות, אשר תידונה בישראל. תביעות שהן אכן נוגעות ( ולו בחלקן) לפעולות תחומות בארץ ונזק כספי לאורן ( ללא צורך להתערב בעניינים פנים תאגידים של חברה זרה. למען הסר ספק, ככל שתועלנה טענות באשר לאותן תביעות, והמקום הראוי לדון בהן, אלה תידונה במסגרת אותן תביעות).
מקובלים עלי דברי הנתבעים בס' 13 לתגובתם כדלקמן: "ודוק: מהתנהלות המשיב עולה כי גם הוא משוכנע בעצמו כי מדובר בתביעות עצמאיות, שונות ונפרדות לחלוטין, אשר יש לדון בכל אחת מהן לגופה בנפרד ובמנותק מהתביעה האחרת, שהרי המשיב בעצמו ראה לנכון להפריד בין תביעות אלה שעה שבחר להגיש כל אחת מהן בנפרד. ברי כי במצב דברים זה מושתק המשיב מהעלאת טענה הסותרת את התנהלותו המכוונת והברורה, ודי בכך על מנת לסתום את הגולל על טענה מופרכת זו" ( ההדגשות במקור). לו סבר התובע כי קיים הכרח לצורך התמונה הכוללת, לדון בסכסוך בתביעה אחת, ברי כי היה פועל אחרת מכפי שפעל. בהקשר זה ר' כלל האמור בתגובת הנתבעות, לרבות הדברים באשר לכך שאין מקום לאפשר לצד להגיש שלל תביעות, בשלל עילות כדי להקנות לעצמו סמכות בכל אחת מהן, תוך הישענות בתביעה אחת על האמור בתביעה האחרת.

יוער כי במסגרת כתב ההגנה שהגישו הנתבעים בתביעה חברת סייק איי, הם כפרו בסמכות בית המשפט ( ס' 146 שם). עם זאת בד בבד הם הגישו - עם כתב הגנה, תביעה שכנגד, כמתחייב על מנת שלא יאחרו את המועד לכך ( בזו למעשה הכירו בסמכות). איני מוצאת שיש בכך למנוע את הדיון בבקשתם דנן ושמורות לצדדים כל זכויותיהם לעלות טענות בעתיד בתביעה האחרת, בהתחשב בנפסק כאן, ככל שהדבר בעל נפקות להליך האחר.
אזכיר כי קביעה שקיים פורום נאות אחר, אין משמעה כי לפורום הנוכחי אין סמכות, אלא כי ראוי שלא הוא ידון בעניין שבפניו.

התובע טען עוד כי אין לקבל את הבקשה שכן היא מושתתת על הנרטיב של ההגנה ולא על הנטען בתביעה. אין מקום לטענה זו; אכן בתחילה טען התובע לשותפות ערטילאית, תוך התעלמות מקיום החברה הזרה והוראותיה, ברם לאחר מתן ההחלטה בבקשתו לסעד זמני, בחר הוא לשנות מטענותיו. כך, בתביעה שהגיש לבסוף, אף שהותיר את אותה טענה מקורית בדבר שותפות, השתנה המוקד וכעת זו עוסקת בחברה הזרה, ההתערבות המבוקשת היא ביחס אליה, הוראות תקנונה והניתן ולא ניתן לעשות בגדרה. מקובלת עלי טענת הנתבעים כי בסופו של יום - " עסקינן בתביעה שכל מהותה וטיבה הוא התערבות פנים תאגידית בחברה הדלווארית וקבלת כל אחד מהסעדים ... המבוקשים בתביעה יחייב התערבות שיפוטית בליבת משטרה התאגידי" (ר' סעיף 10 לתשובת הנתבעים). אם החברה הדלאוורית היא נגררת ואינה עומדת במרכז הסכסוך, מדוע הסעדים שהתבקשו מרוכזים בה?!

עוד אין לקבל את טענת התובע כי מכך שהנתבעים קיבלו את התביעה ואף הגישו במסגרתה כתב הגנה, נשמטת הקרקע מתחת לבקשם בעניין הפורום ו/או הם אחרו המועד לעלות טענה זו;
כפי שציינו הנתבעים ובצדק, סמכות שיפוט מוקנית לבית משפט באמצעות כלל טכני פשוט של תפיסת הנתבע והמצאת כתב תביעה לידיו. אך השאלה כאן אינה שאלת תפיסת סמכות, אלא שאלה אחרת ושונה והיא האם הפורום הנוכחי הוא הנאות לדון בתביעה ( בהנחה שסמכות אכן יש לשני הפורומים). באשר להגשת ההגנה - ידועה ההלכה כי אין מעכבים הגשת הגנה מחמת בקשות לסילוק על הסף ויש מקום להנחה שלו ביקשו הנתבעים אורכה להגשתה, היה התובע מפנה לאותה הלכה וטוען שאין לעכב הגשתה. יש לזכור כי בירור הסכסוך החל בחופזה, בהליכים דחופים לסעד זמני. רק לאחר מכן הוגשה התביעה ובסמוך להגשת ההגנה הוגשה בקשה לתקן את התביעה, לאחריה פנו הצדדים להליך גישור. על רקע זה, גם אם הבקשה הוגשה אכן במועד דחוי, איני מוצאת שיש בכך לחסום את דרכם של התובעים מלהגיש את הבקשה ומלקיים בה דיון לגופה. באשר לטענה כי עשויות להתקבל הכרעות סותרות, אציין כי התביעות עוסקות בנושאים שונים וזאת לפי האופן בו בחר התובע להגישן. מכל מקום, אם הוא סבור שיש בהכרעה בתביעה אחת, נפקות לאחרת ( בין שכולן נדונות בישראל ובין אם לאו), רשאי התובע לשקול באיזה סדר ראוי כי תתבררנה ולפעול לעיכוב הבירור באיזו מהן, עד שתושלם ההכרעה באחרת.

באשר לטענה כי חלק מהתביעה מופנה אישית כנגד נתבעים 2-1 וכי יש לתת משקל לכך שחלק מהסעדים מבוקשים לא רק כנגד חברת טאפ אלא גם כנגד חברת טאפ איתנו יחדיו, יצוינו הדברים הבאים: הפניית הסעדים ישירות כנגד נתבעים 2-1 מתעלמת מהמסך המתקיים בין חברה ובין בעלי מניותיה. מכל מקום, עת שמקום מרכז חיי הנ"ל אינו בישראל אלא בארה"ב, הדבר תומך בהפניה לשם; ובאשר לחברת טאפ איתנו, הרי שזו נוסדה רק לאחר שננקטו אותן פעולות כנגד הנתבע וברי כי חרף ההפניה המשותפת של חלק מסעדי התביעה לנתבעות "4-3", הרי שבמוקד המחלוקת פעילות חברת טאפ ופגיעה מכוח אותה פעילות, בזכויות התובע בה.

סופם של הדברים הוא כי אני מקבלת את טענת הנתבעים כי בית משפט זה, אף שיש לו סמכות לדון בתביעה, הוא אינו הפורום הנאות לכך.
במרכז הטענות ניצבת - תביעה תאגידית קלאסית, במסגרתה מבוקש להתערב בקרביה של חברה זרה ועת שנקבע כי עניינה ידונו לפי דין זר. ציפיות הצדדים, מבחן מירב הזיקות ומבחן השיקולים הציבוריים - מטים אף הם את הכף לקבלת הבקשה.

בהמשך לאמור אני מורה על התליית תביעה זו.

התובע ישלם לנתבעים סך של 20,000 ש"ח בגין שכ"ט באי כוחם וזאת בתוך 30 יום מהיום.

ניתנה היום, ב' חשוון תש"פ, 31 אוקטובר 2019, בהעדר הצדדים.