הדפסה

בית המשפט המחוזי בירושלים ת"א 25770-11-11

בפני
כבוד ה שופט כרמי מוסק

התובע
סרגיי צ'צ'יולין
באמצעות ב"כ עו"ד אילן צינמן ואח'

נגד

הנתבעים
1.גורליק ניקולאי
2.מנורה חברה לביטוח בע"מ
באמצעות ב"כ עו"ד ע' קרינסקי ואח'

פסק דין

1. לפניי תביעה לפיצויים בגין נזקי גוף שנגרמו לתובע עקב תאונה שעבר ביום 18.2.06.

2. נתוני היסוד המהווים את הבסיס לקביעת הפיצוי הם כדלקמן:

א. התובע יליד 8.4.82.

ב. תאריך התאונה 18.2.06.

ג. מאז התאונה חלפו כ-14 שנים.

ד. התובע היה מאושפז בבית החולים סורוקה מיום 18.2.06 ועד ליום 7.3.06, היינו 17 יום, ומיום 7.3.06 ועד ליום 27.4.06, היינו 51 יום. התובע טופל במרכז לבריאות הנפש בבאר שבע מיום 25.4.13 ועד ליום 23.5.13, היינו 28 יום, ולאחר מכן מיום 28.6.18 ועד ליום 26.7.18, היינו 28 יום. בסך הכל 124 יום.

3. אין מחלוקת כי התובע עלה ארצה מרוסיה בגיל 17 עם משפחתו, התגייס לשירות חובה והיה נהג מבצעי. לאחר שחרורו עבד בחברת שמירה ובהמשך התגייס לשירות קבע בתנאים של משרת מילואים בתפקיד של נהג משאית. בעת התאונה היה התובע נוסע. הוא ישב לא חגור במושב האחורי של כלי הרכב. הרכב התנגש חזיתית במשאית חונה בצידי הכביש. התובע עף מחוץ לרכב תוך ניפוץ השמשה הקדמית. התובע הובהל לבית החולים מחוסר הכרה. בחדר הטראומה בוצעה אינטובציה והנשמה. אובחן זעזוע מוח, היינו קונטוזיה פרונטלית דו צדדית עם דמם תת עכבישי משמאל. התובע אושפז במשך שבועיים וחצי ביחידה לטיפול נמרץ נשימתי. הוא הונשם דרך פיום קנה תחת הרדמה זאת על מנת לאפשר את ספיגת הדם במוח. לאחר שיפור נוירולוגי וחזרה להכרה נותקה ההנשמה. מדד הגלזגו היה 8 כאשר מוות מוחי הוא מדד 3. כאשר שוחרר מטיפול נמרץ רמת הכרתו השתפרה והמדד היה 14. התובע טוען כי עבר פגיעה אורגנית במוחו שהותירה חותם תמידי. לפיכך טוען התובע, כי הוא איבד את יכולתו לשלוט בשימוש באלכוהול והוא צורך אלכוהול בכמויות גדולות. כמו כן, מאובחנות אצל התובע התנהגויות שונות המונעות ממנו חיים נורמטיביים.

4. כאמור, התובע הועבר לשיקום ובאותה עת לא שלט בסוגרים והיה באי שקט פסיכומוטורי. נמצא ליקוי מבחינה קוגניטיבית. הוא היה תלוי בזולת וטופל על ידי צוות רב תחומי כדי לשפר את תפקודו. האשפוז ארך כאמור 51 יום. התובע טוען כי עד היום נמצאים אצלו ליקויים בהתמצאות, קטגוריזציה, קשב ושיפוט וכן ליקויים קשים בזכרון. ביום 9.4.06 עבר התובע CT מוח ונמצאו אנטרופיה מוחית מרכזית היקפית וצרבלית. מומחה רפואי מטעם בית המשפט, הנוירולוג פרופ' שטיינברג, קבע בחוות דעתו שהתובע נותר עם חוסרים קוגניטיביים רבים. ביום 1.6.14 השיב לשאלות הבהרה והבהיר כי הנכות שקבע לתובע היא נוירו-פסיכיאטרית הנובעת מפגיעה מוחית קשה ונרחבת. עוד הבהיר כי התובע נותר עם חוסרים נוירו-קוגניטיב יים משמעותיים בתפקודים ניהוליים מגוונים וכן קשיים רגשיים וחברתיים. לפיכך נקבעה לתובע נכות צמיתה של 50% בתחום הנוירולוגיה על פי תקנה 34(ה) לנספח לתקנות הביטוח הלאומי, קביעת דרגת נכות (להלן: "התקנות"), כאשר האבחון הוא הפרעות נוירו-פסיכולוגיות והסתגלויות משמעותיות.

5. לבקשת פרופ' שטיינברג נשלח התובע לאבחון אצל פסיכולוג קליני חינוכי, ד"ר יוסף נאשף. המומחה ביצע אבחון נוירו-פסיכולוגי. הוא קבע כי מבחינת תפקודו של התובע הוא בעל יכולת ממוצעת-נמוכה, כאשר לאחר התאונה התפקוד נמוך אף יותר. הוא מצא פגיעה בתפקודים ניהוליים של ארגון, קשב, זכרון, זכרון עבודה וחלקים הנוגעים לשמיעה – שפתיים, חלקים חזותיים, יש פגיעה בנהירות העיבוד שלו, כולל פרטים משמעותיים וטכניים שבאה לידי ביטוי בהאטה, קושי בסריקה חזותית וקושי כללי באינטגרציה של גירוי מורכב. כמו כן קבע, כי הפגיעה הפיזית והקוגניטיבית באה לידי ביטוי גם בתחום הרגשי, בירידה בולטת בב יטחון ובערך העצמי שלו, תחושה של חוסר יציבות וודאות לגבי מצב בריאותו, יכולתו לתפקד ולהתקשר עם הסביבה, צורך תלות בולטים ונטייה לדפוסי התמודדות דרך השטחה רגשית, מנגנוני היפוך והכחשה ונטייה להימנעות מהתנסויות והסתגרות חברתית.

6. מומחה נוסף שמונה על ידי בית המשפט בתחום הפסיכיאטריה והסקסולוגיה הוא ד"ר יעקב מאיר וייל. מומחה זה, על פי חוות דעתו, התרשם משינוי ואובדן ניכר של יכולות שהיו קיימות לתובע לפני התאונה. הוא מצא כי שיעור הפגיעה התפקודית ניכר, בעיקר נוירו-פסיכיאטרי. הוא השיב לשאלות הבהרה מיום 12.2.11 וקבע כי לתובע קשיים בקשרים בינ-מיניים, לרבות קיום יחסי מין. המומחה העריך כי נכותו כוללת את הקושי להקים משפחה ולקיים יחסי מין. עוד קבע כי התובע סובל מפגיעה משמעותית בהסתגלות וביכולת העבודה.

7. לאור כל זאת טוען התובע כי עקב התאונה נגרמה לו פגיעה תפקודית חמורה. לטענתו, התאונה הסיטה אותו ממסלול חייו, עבר תהליך שיקומי ארוך שלמעשה לא הסתיים עד היום, וככל הנראה יארך עד שארית חייו. התובע פוטר משירות הקבע בתנאי מילואים ביום 9.3.06 עקב התאונה. רישיונו לנהיגת משאית נפסל. ערב התאונה השתכר התובע 4,241 ₪ לחודש. סכום זה צמוד למדד להיום – 6,602 ₪. מדובר בסכום שגבוה ב-27% משכר המינימום. התובע הוכר על ידי המוסד לביטוח לאומי לנכות כללית כנכה בשיעור של 100% והוא מתקיים מקצבת נכות. לאחר שנולד לתובע בן, משולמת לו תוספת בקצבה בגין בת זוג וילד קטן. עקב התאונה, כך לפי טענת התובע, הזוגיות לא הצליחה להחזיק מעמד, הוא חש בדידות וחבריו הלכו והתרחקו ממנו. הפער בין שאיפותיו של התובע לבין הישגיו לאחר התאונה הלך והתרחב. נגרמה לתובע ירידה בולטת בב יטחון ובערך העצמי, דבר שהגביל את יכולתו לתפקד ולתקשר עם הסביבה, וגרם להסתגרות חברתית, כל זאת לטענת התובע. הוא הרגיש פגום ונזקק. התובע פנה לאתרי אינטרנט כדי למצוא זוגיות. לדבריו חיפש אישה "ממדינה כושלת" שתסכים לקשור את חייה בחייו. בשל היותו ישראלי סבר שבת הזוג תעדיף אזרחות ישראלית. הוא ביקש למצוא בת זוג בריאה שתסכים להתחתן אתו רק משום שתעתיק את מגוריה לישראל. כפי שפורט לעיל, ולאור חוות דעתו של הפסיכיאטר, סיכויי התובע למצוא בת זוג בישראל הם אפסיים, ולכן פנה לפתרון האמור, אולם פתרון זה לא צלח, כפי שעלה מחומר הראיות. בסופו של דבר נענתה להצעתו אזרחית מאוקראינה והיא הגיעה לישראל כדי להינשא לתובע כאשר היא בהיריון. הם נישאו ביום 21.12.11 כאשר נולד ילד משותף ביום 8.7.12. התובע טוען כי אשתו לא ידעה שהוא פגוע ראש בעל נכות משמעותית המתקיים מקצבת נכות ורק לאחר הנישואים הובהר לה שהמידע הוסתר ממנה, ולמעשה אם הייתה מודעת לכך לא הייתה מסכימה להינשא לתובע. התובע לווה כספים רבים מאנשים ונאלץ להחזיר להם. לתובע הורים ואח בכור. ההורים עובדים בארץ בעבודת כפיים. אחיו מהנדס כימיה ומתפרנס בהתאם, והוא נשוי למהנדסת כימיה המתפרנסת בהתאם. התובע דאג לעצמו לפרנסתו מגיל צעיר. הוא התכוון ללמוד הנדסת כימיה, נרשם ללימודים אולם בשל נכותו , לטענתו, נבצר ממנו לרכוש השכלה גבוהה מיום התאונה. לטענתו, אלמלא התאונה היה מסיים לימודים אקדמאיים בהצלחה והשתכרותו הייתה בהתאם מעל הממוצע במשק. במשך מספר שנים לאחר התאונה נתמך התובע על ידי בני משפחתו, שהם הוריו ואחיו, שכללה עזרה כלכלית, נפשית וניהול משק הבית, בפרט כאשר התובע לא עבד. בשנת 2011 שכנע התובע את המוסד לביטוח לאומי לממן לו לימודי תעודה במסגרת מחלקת שיקום. הוא רכש מקצועי כחשמלאי מוסמך- תאורן. הלימודים נמשכו שנה ולמרות קשייו סיים התובע את לימודיו כאמור. הלימודים היו עמוסים והצריכו לימוד כמות חומר רב. התובע ומשפחתו חשבו שהוא יחזור למעגל העבודה, אולם התובע נותר מחוץ למעגל העבודה, שכן לא היה מסוגל לעבוד, לטענתו, עקב מצבו הבריאותי והתפקודי. כך, למשל, התובע התקבל לעבודות חשמל אצל משה חשמל אלפא ולאחר שלושה חודשים פוטר. הוא ניסה למצוא מקום עבודה, ולאחר שנה התקבל לעבודה בחברת יעדים א.א. בע"מ וגם משם פוטר לאחר שלושה חודשים. בחודש 04/15 החל התובע לעבוד בחברת א.ב שירותי בקרה 2012 בע"מ אך לא החזיק בעבודה זו יותר מחודש ימים. בחודש 11/15 עבד בחברת כוח אדם וגם שם החזיק מעמד שלושה חודשים, ומאז לא מצא עבודה למרות ניסיונותיו. התובע החל לצרוך אלכוהול בצורה מופרזת והיה צורך באשפוזים ובטיפולים במסגרות שונות. טיפולים אלה החלו בשנת 2013 ונמשכים עד עצם היום הזה. במקרים מסוימים נמצא התובע זרוק בפארק על ספסל, כפי המופיע בחוות דעתה של המומחית ד"ר קפוצ'יק, מומחית בתחום התחלואה הכפולה. בשלב מסוים ניתק הקשר בין התובע לבין הוריו ואחיו וכן חל קרע בינו ובין בת זוגו. הם מתגוררים בנפרד כאשר אשת התובע מבקשת להתגרש ממנו אך התובע לא קיבל החלטה בעניין.

8. התובע נחקר בבית המשפט לפני שלוש שנים ולטענתו הורע מצבו והוא חי במצוקה כלכלית, דבר שהביא לאי יציבות במשפחתו. הוא נטל הלוואות שונות כפי שפורטו במוצג ת/23.

9. ד"ר קפוצ'יק כתבה בחוות דעתה כי עקב הפגיעה המוחית האורגנית התפתחו קווי אישיות אורגנית כגון: סף גירוי נמוך, נטייה להתפרצויות, פחד שעלול לאבד שליטה ולהתפרץ, עצבנות יתר ואפתיה לסירוגין. כל ניסיון להשתקם ולחזור לחיים עליהם חלם לפני התאונה נכשל. באווירה זו, ומתוך ייאוש, החל התובע לשתות אלכוהול בכמויות מפורזות ועל בסיס יומיומי ומאז שנת 2011 התמכר לכך במהירות. התובע טוען, כי על פי הראיות שהוגשו הוא החל לצרוך אלכוהול בסוף שנת 2011 והשימוש התגבר עם השנים. התובע הגיע לתלות מוחלטת באלכוהול והוא צורך אלכוהול באופן יומיומי כאשר הוא מגיע למצבים של אשפוז לצורך גמילה מאלכוהול מספר פעמים בשנה. לטענתו, הוא אינו יכול למנוע דחף בלתי נשלט לאלכוהול, דבר המלווה אותו רוב שעות היממה. עזרה רפואית כמו אשפוז ממושך לגמילה מועילים לתובע אך התובע מתקשה להתמסר לסוג זה של אשפוז שכן המימון מטעם המדינה, או קופת חולים, או העירייה והוא מוגבל ולתקופות קצרות ונטול תנאים סבירים, שכ ן האשפוז בבית חולים פסיכיאטרי למשך חודש ימים בתנאים קשים. בהקשר זה טוען התובע כי קיימים מרכזי גמילה פרטיים עם תנאים גבוהים ואיכותיים היכולים לסייע לו להתנקות מאלכוהול לתקופות ארוכות יותר. מדובר בעלויות נכבדות של 700-1,000 ₪ ליום. האשפוז נמשך בדרך כלל כ-60 יום בכל פעם. ד"ר קפוצ'יק קבעה כי אינה מכירה טיפול פסיכו-תרפי ללא עלות. היא ציינה כי קיימים מרכזים ציבוריים לגמילה מאלכוהול אולם המתנה למרכז כזה היא מעל לחצי שנה. המומחית המליצה גם על טיפול בפסיכותרפיה בתדירות של פעם בשבוע בעלויות שבין 400-600 ₪ לפגישה, טיפול תרופתי שעלותו 200 ₪ בחודש ומעקב פסיכיאטרי של פעם בחודשיים – שלושה, בעלות של 800-1,000 ₪ לפגישה. התובע טוען, כי ההתמכרות לאלכוהול נגרמה עקב התאונה וקיים קשר סיבתי עובדתי ורפואי בין הפגיעה המוחית האורגנית לבין צריכת האלכוהול. דברים אלה נקבעו באופן מפורש על ידי ד"ר קפוצ'יק שקבעה: " הנבדק לוקה כיום בנכות בזכות ההתמכרות לאלכוהול וקיים קשר סיבתי של בין תאונת הדרכים לבין הנכות הזו". כבר עתה ראוי לציין, כי בהמשך לדברים אלה, ממש באותו משפט, קבעה המומחית: "יחד עם זאת, יש לציין כי הקשר הסיבתי הנו חלקי, כי מדובר בבחירת האדם להשתמש בחומרים פסיכו-אקטיביים. לכן, להערכתי, יש לזקוף לקשר שבין התאונה לבין נכות זו רק בכ-50%".

10. התובע נבדק על ידי מספר מומחים שמונו על ידי בית המשפט בתחומים רפואיים שונים, זאת עקב הפגיעות מהן סבל.

11. בתחום האורתופדיה מונה ד"ר עמוס פייזר, שקבע כי לתובע 5% נכות לצמיתות בגין הגבלה בתנועות צוואר מלווה בכאב. המומחה הוסיף כי התובע נפגע בעיקר בראשו וסבל משברים בצלעות.

12. בתחום אף אוזן גרון נבדק התובע על ידי ד"ר עמוס אילון, שקבע לתובע נכות בשיעור 10% בגין סחרחורות. הוא קבע כי לתובע ליקוי שמיעה קל עד בינוני וסחרחורת לא קבועה, בעיקר בשינוי תנוחה או בסביבה חמה. תלונות אלה מתאימות לנזק וחבלת ראש קשה.

13. בתחום רפואת העיניים קבע ד"ר יעקב רוזמן כי לתובע נכות צמיתה בשיעור 15% בגין אובדן החצי החיצוני של שדה הראייה בעין אחת. מדובר בחיוורון בדסקית עצב הראייה הימני ונזק בחצי שדה הראייה הימני בעין ימין. המומחה התייחס לבדיקות ראייה שנערכו לתובע והגיע למסקנה שמדובר בנכות של 15% כאמור.

14. בתחום הנוירולוגיה קבע פרופ' שטיינברג נכות צמיתה של 50% בגין הפרעות נוירופסיכולוגיות והסתגלויות משמעותיות, לרבות חוסרים נוירו-קוגניטיביים משמעותיים בתפקודים ניהוליים מגוונים, קשיים רגשיים וחברתיים. המומחה התייחס לעובדה כי בתאונה נגרמו לתובע דימומים מוחיים וחוסרים נוירולוגיים והוא נזקק לטיפול שיקומי ממושך, וכי נותרו לתובע כיום חוסרים נוירו-קוגניטיביים משמעותיים וכן קשיים רגשיים וחברתיים, ולפיכך קבע נכות של 50% כאמור. הוא הסתמך על דוח האבחון הנוירו-פסיכולוגי של ד"ר נאשף. ד"ר נאשף קבע בין היתר, מעבר למה שפורט לעיל, כי הממצאים שמצא אצל התובע מעידים על קיומה של PTSD כרוני בדרגת חומרה בינונית. פרופ' שטיינברג המתבסס על אבחונים וטיפולים שנעשו במכון "משאבים" קבע כי ממצאים אלה מעידים על נסיגה בתפקודו הקוגניטיבי של התובע שמוערכת בדרגת חומרה בינונית. ביחס לתפקודי הפרה-מורבידי המשוער. נסיגה זו מוסברת על ידי המומחה בשילוב של ההשלכות הקוגניטיביות, ההתנהגויות והרגשיות של הפציעה. לדעת פרופ' שטיינברג הוא וד"ר וייל קבעו נכויות חופפות וזאת בהתאם לתשובתו לשאלות הבהרה של פרופ' שטיינברג.

15. ד"ר וייל השיב לשאלות הבהרה מיום 18.1.11 והבהיר כי לתובע צפויים קשיים בקשרים בינ-מיניים ובקיום יחסי מין והדבר נכלל בנכות שהוערכה על ידי פרופ' שטיינברג. התובע טוען בסיכומיו, כי כפי שקבע המומחה ד"ר וייל בחוות דעתו, הערכת הנוירולוג בגין הפגיעה הנוירו-פסיכיאטרית מתווספת לקביעה של המומחה בתחום הפסיכיאטריה וכי מדובר בפגיעה משמעותית ביכולת העבודה (מוצג ת/9).

16. המומחית בתחום הנרקולוגיה מונתה בהמלצת ד"ר מנחם פורט שמונה כמומחה בתחום התעסוקה. המומחית בדקה את התובע וקבעה נכות צמיתה בשיעור 20% בגין ההתמכרות, כאשר מחציתה יוחסה לתאונה. התובע טוען כי מסקנה זו בדבר מחצית הקשר לתאונה לא נומקה על ידי המומחית. לפיכך, נשלחו למומחית שאלות הבהרה בעניין זה והיא הסבירה כי התובע הוא שבחר בשימוש באלכוהול כטיפול עצמי לקשייו עקב התאונה. כמו כן, מנתה אירועים אחרים שהשפיעו על התובע במהלך חייו כגון: אישיותו, מצבו הבריאותי, נטייה מוקדמת לאלכוהול, העדר מערכות תמיכה חברתיות ומשפחתיות, מצבו המשפחתי ההיסטורי, שימוש בסמים ואלכוהול בעבר, שלכך נלוותה תחלואה שונה . המומחית קבעה את הנכות על סמך הפרעות נפשיות פסיכוטיות כתוצאה ממחלה גופנית, הפרעה נפשית והתנהגותית פסיכוטית כתוצאה משימוש בחומרים פסיכו-אקטיביים ובהפרעה נפשית אורגנית לא מסווגת. לטענת התובע, המומחית סותרת את קביעתה כי לאדם עם פגיעה מוחית אורגנית השליטה באם לבחור באורח חיים בריא או בהתמכרות לאלכוהול כטיפול עצמי. התובע טוען, כי למעשה היה הוא נעדר שליטה בעניין הבחירה באלכוהול כדרך טיפול, זאת עקב פגיעתו המוחית האורגנית וגורמי העבר, כפי שצוינו על ידי המומחית, ועל כן טוען התובע שיש לשייך את מלוא הנכות שקבעה המומחית לתאונה. התובע גם מפנה לעובדה כי המומחית קבעה נכות זמנית של 30% לתקופה של 20 חודשים מיום 12.8.11 ועד ליום 20.5.13 תוך ששייכה מחצית מהנכות לתאונה, אולם גם כאן טוען התובע כי יש לייחס את מלוא הנכות לתאונה. התובע מפנה לעובדה כי הנכות הנפשית הקבועה שנקבעה על ידי המומחית מלווה בהפרעה נפשית והתנהגותית פסיכוטית, הפרעה נפשית אורגנית, פגיעה בעצמאות בתפקודי היומיום, הגבלה בינונית בעבודה הדורשת כישורים מורכבים והפרעה בינונית בתפקוד הנפשי והחברתי. התובע טוען כי יש להחיל בעניינו את תיאוריית "הגולגולת הדקה" ויש לייחס את מלוא הנכות לתאונה עקב כך. לטענתו, לא כל פגועי ראש יעשו שימוש באלכוהול כריפוי עצמי, אולם התובע, עקב מגבלותיו עוד לפני התאונה, בחר בדרך זו. התובע מפנה לעקרון "הגולגולת הדקה" לפיו בהינתן שתוצאת הנזק גדולה מזו הצפויה עקב אירוע מסוים, אולם בעת שהוכח כי נזק זה הנו כתוצאה מרקע פיזי או נפשי שמייחדים את התובע, אזי על המזיק לפצות על מלוא הנזק (ראה: ע"א 82 79/02 זאב גולן נ' עזבון המנוח ד"ר מנחם אלברט ז"ל, וכן ראה: ע"א 785/80 עיריית פתח תקווה נ' מרדכי צרפתי, פ"ד לח(3) בעמ' 39; ע"א 702/86 איטונג נ' בן הרוש, פ"ד מד(1) 160 – באותו עניין בית המשפט התייחס להלכה הקבוע שנקבעה בד"נ 12/63 לאון ואח' נ' רינגר, פ"ד יח(4) 701 וע"א 802/77 שושן נ' אוטוקרס פ"ד לד(2) 385***).
17. לטענת התובע, מהראיות עלה כי לא היו אצלו בעיות השתלבות במסגרות מסודרות טרם התאונה. גם אם עשה שימוש באלכוהול ערב התאונה, לא עשה בו שימוש לרעה וידע לשים גבולות שנפרצו כליל לאחר התאונה, זאת עקב הפגיעה המוחית. התובע מפנה את תשומת לב בית המשפט לעובדה כי המומחית הסתמכה על סעיף 33(א)(3) לתקנות, המעניק דרגת נכות של 25% אולם קבעה 20% בלבד ללא מתן הסבר. מדובר בנכות ייחודית בתחום הנרקולוגיה וההתמכרויות שהיא שונה מהנכות הפסיכיאטרית שנקבעה. המומחית גם העריכה את הטיפולים שעל התובע יהיה לקבל, והם כדלקמן:
א. טיפול פסיכותרפיה פעם בשבוע למשך חצי שנה, בעלות של בין 400—600 ₪ לפגישה. מדובר בסכום של 43,000 ₪ שאינו מהוון.

ב. טיפול תרופתי לכל החיים – 200 ₪ לחודש, 108,000 ₪ לא מהוון.

ג. מעקב פסיכיאטרי לכל החיים בתדירות של פעם בחודשיים עד שלושה בעלות שבין 800-1,000 ₪ לפגישה =- 270,000 ₪ לא מהוון.

יוער, כי נשלחו אל המומחית שאלות הבהרה בעניינים אלה על ידי התובע. המומחית הסבירה עמדתה בעניינים אלה ונותרה איתנה בדעתה.

18. לפיכך, נקבעו לתובע הנכויות כדלקמן:

א. אורתופדיה – 5%.

ב. אף אוזן גרון- 10%

ג. עיניים – 15%

ד. נוירולוגיה – 50% (כוללת לפי דברי המומחה את הנכות בתחום הפסיכיאטריה).

ה. פסיכיאטריה – 30% (לפי דברי המומחה, נכות זו אינה כלולה בתחום הנוירולוגיה).

ו. נרקולוגיה – 10% (התובע טוען כי הנכות אמורה לעמוד על 25% והיא קשורה באופן מלא לתאונה שעבר).

19. לפיכך, טוען התובע כי נכותו הכוללת היא 80.9% ואילו תחושב הנכות על פי חפיפה בין הנכות הנוירולוגית לנכות הפסיכיאטרית והנכות הנרקולוגית תעמוד על 10%, אזי נכותו הכוללת תעמוד על 67.3%.

20. התובע הקדיש בסיכומיו פרק נפרד לנכות התעסוקתית והתייחס לחוות דעתו של ד"ר פורט מיום 28.4.13. ד"ר פורט תיאר בחוות דעת באופן מפורט את הפגיעה ממנה סבל התובע ואת מצבו התעסוקתי. הוא אף נחקר בבית המשפט. בחוות דעתו קבע כי המגבלה האורתופדית אינה משמעותית, הליקוי בשדה הראייה יכול להוות מכשול בנהיגה, באשר לתחום הקוגניטיבי התייחס המומחה לחוות הדעת של פרופ' שטיינברג ושל ד"ר וייל. לדעת ד"ר פורט, יש להתייחס לחוות דעת אלה כמקשה אחת, שכן שתיהן מתייחסות לפגיעה הקוגניטיבית והן קובעות כי יש פגיעה ניכרת בכושר העבודה. בחוות הדעת קבע כי לא הושג שיקום בר קיימא וכי גם כיום התובע זקוק לתהליך של שיקום וזאת בפרט עקב גילו הצעיר, אולם המומחה העלה ספקות לגבי כושר העמידה של התובע בתהליך שכזה. המומחה גם התייחס לדוח של מכון משאבים. המומחה סבר כי התובע מתאים לעבודה חרושתית או סידור סחורות ורצוי שלא יהיה במגע רב עם קהל. המומחה העריך את אובדן כושר העבודה של התובע ב-60% החל מיום 1.1.09 ומיום התאונה – 18.2.06 ועד ליום 31.12.08 ב-100%.

21. המומחה נחקר בבית המשפט ביום 9.6.16. המומחה בהגינותו הרבה ביקש שלא להתייחס לנושא ההתמכרות לאלכוהול. דעתו הייתה כי יש למנות מומחה בתחום זה ועל כן מונתה ד"ר קפוצ'יק. בסיכומיו חולק התובע על עדותו של המומחה, שבאה בעקבות חקירה נגדית של בא כוח הנתבעים, שהם אלה שביקשו לזמנו לחקירה. לטענת התובע, הוצגו למומחה נתונים חלקיים כגון מוצג ת/26 שדיבר על 11 חודשי לימודים בלבד בניגוד למציאות, או הצגה מוטעית של גיליון הציונים שם קיבל התובע ציונים שאינם גבוהים בבחינות בנוגע להסמכתו בעבודות חשמל. גם לא הוצג דוח פקיד התביעות לעניין השיקום, למרות שהוגשה תעודת עובד ציבור בעניין זה. לא הייתה התייחסות לעובדה כי הוחלט על מימון טיפול השמתי, לרבות לימודים בקורס חשמלאי מוסמך, בשיתוף עם שירות התעסוקה ובליווי פסיכולוגי לצורך מעקב השתתפות בלימודים. בסיום הקורס נמצא קושי לעבוד ולהשתלב בעבודות שונות. גם בהמשך, לטענת התובע, הוצג מידע מוטעה, כי מאז חודש אפריל 2016 עבד כחצי שנה במשרה מלאה בהרכבת לוחות חשמל ואף ביצע שעות נוספות, שכן על פי תלושי השכר שהוגשו, עולה שהתובע אכן עשה ניסיונות להיכנס למעגל העבודה החל משנת 2013 בעבודות כפיים, אולם עבד במשרות חלקיות במשך שלושה חודשים, ולאחר מכן הייתה הפסקה ממושכת בעבודה. בתחילת שנת 2015 ניסה התובע לחזור לעבודה ועבד במשרות חלקיות אך יחד עם זאת, בחודשים 2/15 ו-3/15 עבד התובע מעל ל-180 שעות בחודש. בחודש 4/15 ירד ל-70 שעות ולאחר מכן שוב הייתה הפסקת עבודה. התובע חזר לעבוד בחודש 11/15, אז עבד 203 שעות בחודש. בחודש 12/15 עבד 249 שעות, ובחודש 1/16 עבד 207 שעות. לאחר מכן שוב הייתה הפסקה בעבודה. התובע טוען כי הדברים מעידים על ניסיונותיו לחזור לעבודה באופן תקין, אולם הד בר לא צלח וקיים חוסר יציבות אצל התובע בעניין עבודתו. כאשר הוצגה תמונה חלקית כאמור לד"ר פורט, הוא השיב כי התרשמותו מהתובע הייתה שונה אולם עמד על דעתו בדבר הפגיעה המוחית ממנה סובל התובע וכן על העובדה שהתובע אינו מחזיק בעבודה קבועה, אלא במשך מספר חודשים. המומחה התקשה לקבוע אם העובדה שהתובע מפוטר לאחר מספר חודשים נובע מהפרעת אישיות או מהפרעת התנהגות.

22. לטענת התובע, ממכלול עדותו של המומחה עולה כי התובע מתקשה לשקם את עצמו עקב פגיעותיו. בכל מקרה, נערכה לתובע בדיקה מחודשת על ידי המומחה ביום 22.7.16. ביום 8.9.17 הוגשה חוות דעת משלימה. המומחה לא שינה את דעתו והותיר את הנכות על פגיעה של 60% בכושר העבודה, ופגיעה מלאה מיום התאונה עד 1.1.09. התובע מפנה בסיכומיו לחקירות הנגדיות שלו וכן לחקירות העדים מטעמו בבית המשפט. לדבריו ולטענתו, עולה תמונה קשה של פגיעה ושיקום לנפגעי ראש, התובע הוא אדם שנפלט לצמיתות ממעגל העבודה ואיבד פוטנציאל משמעותי להשתכרות בעתיד כפי שעשה אחיו וכן חברו הטוב בשם מיכאל זלוטניקוב שאף הוא נפגע בתאונה נשוא התביעה. התובע וחבריו העידו על מצבו הנפשי-ההתנהגותי הקשה, לכך שהוא שקוע בעצמו, נמצא שעות מול מסך המחשב והטלוויזיה וכמעט שאינו משתתף בחיי המשפחה, הרס את הקשר בינו לבין הוריו ואחיו ופנה אל האלכוהול כמפלט. מספר פעמים ניסה להשתלב במעגל העבודה ללא הצלחה, למרות שרכש מקצוע כאמור. על פי העדויות, התובע צבר חובות כבדים ונטל הלוואות מבנקים ומחבריו כדי להתקדם ולהתקיים, ולאחרונה אף איבד את משפחתו משום שחי בנפרד מאשתו וילדו. לטענת התובע, מכל האמור עולה כי הוא לעולם לא יוכל להשתקם, ועל כן הוא סבור שיש לקבוע לו נכות תפקודית בשיעור 100%. התובע מפנה בעניין זה לע"א 4919/09 איסא עזאם נ' דנית בר, כאשר באותו עניין הנכות הרפואית עמדה על 30% ובית המשפט העליון קבע נכות תפקודית של 60% לאור העובדה שהיה מדובר במי שנפגע בראשו. בעניין זה חוזר בית המשפט על ההלכה, כי קביעת הנכות התפקודית מסורה לידי בית המשפט הדן בתביעה והיא בנויה על הערכת של תפקודו של התובע וכן על הנכות הרפואית שנקבעה ובנפגעי ראש החזקה הנוהגת לפיה שיעור הנכות הרפואית משקף גם את שיעור הפגיעה בכושר ההשתכרות אינה החלטית, ואין מקום לקבוע מסמרות באשר לטווח הסטייה מהנכות הרפואית לצורך קביעת הפגיעה בכושר ההשתכרות של נפגעי ראש. יש לערוך אבחנה פרטנית על פי כלל הנסיבות וחומר הראיות המובא בפני בית המשפט. לפיכך טוען התובע, כי נכותו התפקודית עולה על נכותו הרפואית, הוא עשה מאמצים רבים להשתקם, כאמור לעיל, אולם עקב פגיעתו הקשה יש לקבוע כאמור נכות תפקודית של 100%.

23. באשר לשיעור הנזק והפיצוי, טוען התובע כדלקמן:

א. כאב וסבל – על פי נכות של 80.9% ובתוספת 124 ימי אשפוז – 224,962 ₪.

ב. אובדן שכר לעבר – התובע טוען כי הוא הוכיח פוטנציאל השתכרות על ידי תלושי השכר בתקופות שונות, ויש לקבוע את בסיס השכר על 6,602 ₪ בחודש, למשך 24 חודשים ראשונים מאז התאונה, היינו סך של 158,448 ₪. מיום 18.2.08 למשך 24 חודשים נוספים מעריך התובע את פוטנציאל ההשתכרות שלו ב-7,000 ₪, היינו סך של 168,000 ₪. תקופה שלישית של 24 חודשים מיום 18.2.10 מעריך התובע את פוטנציאל ההשתכרות על 8,000 ₪, היינו 192,000 ₪. תקופה רביעית למשך 24 חודש מיום 18.2.12 מעריך התובע את פוטנציאל ההשתכרות על 9000 ₪, היינו סך של 216,000 ₪. תקופה חמישית מיום 18.2.14 למשך 24 חודשים מעריך התובע את פוטנציאל ההשתכרות על סך של 10,000 ₪, היינו סך של 240,000 ₪. תקופה שישית מיום 18.2.16 ועד היום, מעריך התובע את פוטנציאל ההשתכרות על 11,000 ₪ לחודש, היינו 42 חודשים, סך של 462,000 ₪.

ג. אובדן השתכרות לעתיד – טוען התובע כי יש לחשב על פי בסיס שכר של השכר הממוצע במשק לשכיר, היינו 11,000 ₪ ולפי מקדם היוון של 234.31 (משקף היוון של 353 חודשים), היינו סך של 2,579,000 ₪.

ד. אובדן פנסיה לעבר – התובע מחשב זאת על פי רכיב הפסד השתכרות לעבר ומכך גוזר 12.5%, היינו 179,556 ₪.

ה. אובדן פנסיה לעתיד – התובע גוזר 12.5% מתוך הפסד ההשתכרות לעתיד, היינו סך של 322,305 ₪.

ו. אובדן הפסד או הפרשות לקרן השתלמות לעתיד – התובע טוען כי היה בעל פוטנציאל לרכוש השכלה גבוהה ולהתקבל לעבודה עם תנאים סוציאליים טובים, זאת בהתאם לעדותו של חברו מיכאל זלוטניקוב. לפיכך, התובע סבור שהוא זכאי ל-7.5% מתוך אובדן ההשתכרות לעתיד, היינו סך של 193,338 ₪.

ז. עזרת הזולת לעבר – התובע הסתמך על חוות דעת המומחים מטעם בית המשפט. לדעתו ולטענתו הוא יהיה זקוק לעזרת הזולת למשך כל חייו. הוא הצביע על כך שהיה מאושפז בבית החולים סורוקה ולאחר מכן בבית החולים רעות. לאחר מכן נזקק לשיקום אינטנסיבי ביתו כאשר אמו מונתה על ידי בית המשפט לאפוטרופה זמנית לגופו של התובע עד ליום 2.9.06 והיא נאלצה להיות צמודה למיטתו. כך גם הייתה צמודה אליו בעת שהיה מאושפז בסורוקה וברעות. התובע סבור כי למשך חודשיים הוא זכאי לפיצוי של 7,000 ₪ לחודש היינו 14,000 ש"ח, ולתקופה של הסיוע המוגבר בביתו הוא סבור שהוא זכאי לפיצוי בגין 183 יום, לפי 10 שעות ביום, לפי פיצוי של 40 ₪ לשעה, היינו 73,200 ₪. מיום 29.10.06 ועד ליום 24.9.07 נזקק התובע לסיוע בביתו של 7 שעות ביום, ועל כן הפיצוי הוא 51,240 ₪. מיום 30.4.07 ועד היום למשך 147 חודשים נזקק התובע לסיוע של 30 שעות בחודש על פי 40 ₪ לשעה, היינו סך של 176,400 ₪.

ח. עזרת הזולת לעתיד – לטענת התובע הוא בעל מגבלות רפואיות ותפקודיות משמעותיות. סובל מתופעות נפשיות משמעותיות והוא זקוק לעזרה בתפקוד ובניהול משק הבית. כיום הוא נעזר בחברו מיכאל זלוטניקוב, אולם בעתיד יזדקק לעזרה בתשלום. לטענתו, יזדקק ל-30 שעות בחודש, כאשר תוחלת חייו היא 562 חודשים, מקדם ההיוון הוא 301.68. מדובר בסכום של 40 ₪ לשעה, ומכאן זכאי התובע לפיצוי של 362,017 ₪.

ט. נסיעות וניידות בעבר – התובע סובל מפגיעה בראייה, שדה הראייה נפגע וכן סובל מפגיעות נוירולוגיות משמעותיות, פגיעת ראש וכן פגיעה נפשית. כל אלה מגבילים את התובע באפשרותו להתנייד באופן עצמי ומחייבים שימוש מוגבר ברכב. התובע מעריך עלויות השימוש ברכב או במוניות בסכום כולל של 3,000 ₪ לחודש, מאז התאונה חלפו 162 חודשים, ומכאן הסכום הוא 486,000 ₪.

י. נסיעות וניידות לעתיד – לאור פגיעותיו של התובע, כפי שפורטו לעיל, מעריך התובע כי יוציא 3,000 ₪ בחודש, למשך 562 חודשים, מקדם היוון 301.68, והסכום המתקבל הוא 905,043 ₪. התובע ציין כי סכום זה כולל בתוכו רכישת רכב פרטי, ביטוחים, תחזוקה, דלק, נסיעה במוניות והוצאות נוספות.

יא. הוצאות רפואיות לעבר – התובע נוטל טיפול תרופתי תומך לתופעות מהן הוא סובל עקב פגיעה נוירולוגית נפשית ועקב הטיפול בתלות באלכוהול ונדרש למספר אשפוזים נפשיים. התובע מעריך הוצאות חודשיות ל צורכי ריפוי בסך של 2,000 ₪ בחודש, למשך 162 חודשים, סך של 324,000 ₪.

יב. הוצאות רפואיות לעתיד – התובע טוען כי עד לסוף חייו יזדקק להוצאות לצורכי ריפוי בגין פגיעותיו. הוא מפנה לחוות דעתה של ד"ר קפוצ'יק בדבר הטיפול בפסיכותרפיה, טיפול תרופתי ומעקב פסיכיאטרי ומעריך הוצאות אלה בסכום חודשי של 2,000 ₪ למשך 562 חודשים. מקדם היוון 301.68. הסכום המתקבל הוא 603,362 ₪.

יג. הקמת תא משפחתי עם נתינה זרה ללא זיקה למדינת היהודים – המומחה בתחום הפסיכיאטריה קבע בחוות דעתו כי לתובע קשיים בין-מיניים ובקיום יחסי מין ואלה נכללים בנכותו כפי שהוערכה על ידי פרופ' שטיינברג וכן נכלל הקושי בהקמת משפחה. התובע טוען כי לפני התאונה ניהל מערכת יחסים תקינה עם בת זוג, קשר שנפסק לאחר התאונה, ומאחר שלא הצליח ליצור ולקיים קשר עם בת זוג חדשה לאחר שנפגע בתאונה פנה ליצירת קשר אינטרנטי עם נתינה אוקראינית לא יהודייה. הוא הוסיף כי אלמלא התאונה היה נישא לאישה ישראלית דוברת השפה העברית, שנמצאת בקרבת משפחתה בישראל ומועסקת ומתפרנסת שכר נאה. לעומת זאת, האישה עמה נישא נתינה זרה, הגיעה ממדינה חלשה והגם שהיא בעלת השכלה סבירה היא נטולת זיקה למדינה ואינה זכאית לעשות עלייה מכוח השבות ומביאה עמה נטל רב ובעיות שונות על כתפי יוזם הקשר, התובע. כך מצא התובע את עצמו עם אשתו האוקראינית אשר ילדה לו בן ונמצאת במערכת יחסים עם פגוע מוח המתקיים מקצבת נכות ואינו כשיר לעבוד או לתפקוד סביר ומבלי שיש ביכולתו לנהל משק בית וסדר בחייו, דבר שאילו ידעה קודם לכן לא הייתה נכנסת למערכת היחסים עמו. בנוסף, על התובע לכלכל את אשתו ובנו ולדאוג להסדרת מעמדה בישראל, וזאת בנוסף לעובדה שאשתו נטשה את השכלתה ועתה נדרשת היא לממן לימודי עברית באופן עצמאי. התובע מעריך את אובדן ההכנסה לעבר, לרבות תנאים סוציאליים, בסך של 5,000 ₪ לחודש מיום הנישואים 23.12.11 ועד להגעתו לגיל פרישה למשך 91 חודשים בסך של 455,000 ₪, ו לעתיד בסך של 5,000 ₪ לחודש, מקדם היוון 235.144 למשך 355 חודשים בסך של 1,175,720 ₪. בנוסף, מעריך התובע את הוצאותיו בגין הבאת בת הזוג מחו"ל והסדרת מעמדה בארץ בסך של 50,000 ₪.

יד. ניכויים – לתובע נקבע על ידי המל"ל אובדן מלא של כושר העבודה לצמיתות מיום התאונה. התובע טוען כי ערב התאונה היה צפוי לו פוטנציאל רב לרכוש מקצוע, להקים משפחה, לחיות חיים נורמטיביים ולהשתכר הרבה מעל הממוצע במשק. מחוות הדעת האקטוארית שהוגשה על ידי הנתבעים עולה שעל פי הרכב המשפחה של התובע הוא זכאי לקצבת נכות כללית בגובה של 2,594 ₪ בתוספת עבור אשתו בגובה של 1,172 ₪ ועבור בנו מיום שנולד בגובה של 937 ₪. התובע טוען כי אם אשתו הייתה משתכרת שכר ממוצע במשק ואף פחות מזה, הוא לא היה זכאי לתוספת בגין בת הזוג, וכי הניכוי יגרום לו נזק בשל התוספת שנאלץ לקבל וזאת בהשוואה לבת זוג ישראלית שלא הייתה זכאית לתוספת זאת בשל רמת הכנסתה. התובע קיבל מספר תשלומים תכופים: סך של 30,000 ₪ ביום 20.6.06; סך של 63,000 ₪ ביום 13.7.06; וסך של 178,611 ₪ ביום 19.7.12.

24. לפיכך, מבקש התובע מבית המשפט לפסוק עבורו פיצוי כספי ההולם את נזקיו תוך התחשבות במצבו הרפואי, המנטלי הנפשי והתפקודי וכן מבקשת הוא לחייב את הנתבעת בהוצאות ההליך ושכ"ט עו"ד ומע"מ.

סיכומי הנתבעים

25. בפרק הראייתי טוענים הנתבעים כי בסיכומיו שוזר התובע סיפורים ומעשיות שלא הובאו ראיות לגביהם ואשר לפי המידע שבידי הנתבעת גם חסרי אחיזה במציאות ואינם נכונים. ביום 14.7.19 הורה בית המשפט לתובע להגיש את סיכומיו בהתאם לדין על סמך חומר הראיות ולא ליצור ראיות חדשות במסווה של עדכונים. לפיכך, מתבקש בית המשפט להתעלם מאותם סיפורים חסרי בסיס שלא הובאו ראיות לגביהם וכנ"ל לגבי מסמכים שצורפו לסיכומים בניגוד לדין ומבלי שהתקבלו כראיה.

26. הנתבעים טוענים כי לתובע נכות קוגניטיבית אך אין בה כדי להשפיע על כושר השתכרותו.

27. הנכות האורתופדית – על פי המומחה שמונה הנכות מזערית בלבד, וכך גם טענתם לגבי הנכות בתחום א.א.ג וכן בתחום הראייה. לשיטת הנתבעים, לנכות זו אין השפעה תפקודית.

28. הנתבעים מבקשים לקבוע כי הנכות הפסיכיאטרית חופפת את הנכות הנוירולוגית כפי שקבע פרופ' שטיינברג במענה לשאלות הבהרה מיום 27.7.11.

29. הנתבעים חולקים על הנכות שקבע פרופ' שטיינברג. לטענתם, לא עמדה לפניו התמונה המלאה והם טוענים כי אין לנכות זו השפעה תפקודית כלשהי.

30. באשר לנכות התפקודית טוענים הנתבעים, כי התובע החלים מפגיעותיו בצורה כמעט מלאה. מן הראיות עלה כי בתחום הפיזי לא נותרו מגבלות.

31. באשר לנכות התפקודית מפנים הנתבעים לחקירתו הנגדית של התובע, ממנה עולה לטענתם תמונה שונה מהנכות התפקודית של שקבע ד"ר פורט. לטענת הנתבעים, בניגוד לחוות דעתו של ד"ר פורט, התובע הבין את השאלות בחקירה הנגדית וענה באופן רהוט ומדויק. אשתו של התובע לא ידעה על התאונה שעבר ו לא חשבה שנגרמה לו פגיעת ראש. אשתו של התובע העידה כי שוחחה עמו בעניינים מורכבים שונים והוא היה מקבל החלטות שונות. איש לא סיפר לה כי עבר תאונה, כולל משפחתו. התובע תואר על ידה כאדם עדין ורגיש.

32. התובע הצליח לעבור לימודים קשים לתואר חשמלאי מוסמך. הוא הסתיר זאת מד"ר פורט.

33. התובע הודה כי כחודשיים שלושה השתכר סך של 7,200 ₪ לחודש ופוטר, וכי הוא מסוגל לבצע עבודות חשמל פשוטות או להיות מעין עוזר לחשמלאי מוסמך. בחקירתו הודה כי אף עבד כחשמלאי, סחב לוחות חשמל כבדים, היה מתחיל לעבוד בשבע בבוקר ומסיים בין שלוש לחמש. היה מקבל תשלום עבור שעות נוספות. התובע העיד כי היה מפוטר מכל מקום לאחר תקופה קצרה עקב מגבלותיו. בעדותו העיד כי אינו שותה אלכוהול ואינו לוקח כדורים.
34. מחוות דעתה של ד"ר קופצ'יק עלה, כי התובע משתתף באופן קבוע במפגשים של AA (אלכוהולוסטים אנונימיים) במספר ערים (ומכאן שהוא גם נוהג מחוץ לעיר) ואף מארגן קבוצה בבאר שבע, עושה תכנית 12 צעדים ויש לו מדריך, ולמעשה זהו העיסוק העיקרי שלו היום למעט עבודה. לדעת ד"ר קופצ'יק, אין להקל ראש בעבודה התנדבותית, חברתית וארגון קבוצה של AA, ועניין זה מעיד על יוזמה, כושר ביצוע, ארגון, התמדה, מנהיגות ודרבון אחרים לפעול.

35. עולה אפוא, לטענת הנתבעים, כי התובע התחיל וסיים בהצלחה לימודי חשמלאי מוסמך שנמשכו למעלה משנה ואף קיבל ציון 100 במבחן המעשי המסכם; עבד במשרה מלאה ובשעות נוספות כחשמלאי מוסמך כולל במשך חצי שנה רצופה במפעל "אבקום" ובמקומות נוספים שאת חלקם פירוט ולגבי חלקם נמנע מלפרט, מסיבות שקופות; נשא אישה שחרף היכרות לפני החתונה לא ידעה שהתובע לוקה בנכות כלשהי. האישה תיארה את תפקוד ו לאחר התאונה ככזה שהם ניהלו דו שיח לרבות בנושאים מורכבים והתובע היה מסוגל להביע דעה, לקבל החלטות, להתנהג על בסיס מוסכמות, לעמוד במילה, להתנהג כאדם רגיש, טוב לב ועדין; נולד לו ילד מהריון ספונטני, חרף טענות התובע בעניין זה, שהוא לוקח לגן ומחזיר ממנו; התובע הולך ויושב ללא שום קושי וללא כל אמצעי עזר; התובע העיד בבית המשפט ברהיטות וללא כל קושי, תוך שהבין את הדקויות והניואנסים; התובע נוהג ולא הוטלו כל מגבלות על רישיון הנהיגה שלו. בנוסף, טענתו כי רישיון הנהיגה שלו על משאית נפסל לא הוכחה וספק רב אם היא נכונה. מכל מקום, אין חולק כי לא הוטלו כל מגבלות על רישיונו לנהיגת רכב פרטי; התובע אינו סובל מבעיה פיזית כלשהי, למעט הגבלה מזערית בצווארו.

36. לטענת הנתבעים, התובע הסתיר מהמומחים פרטים חשובים שעלו בעדותו. לפיכך טוענים הנתבעים, כי לכל היותר יש להעמיד את נכותו התפקודית של התובע על 30%, המהווה את הגריעה בכושר השתכרותו. לטענתם, ד"ר פורט לא היה מודע לאמור לעיל ועל כן העריך את הפגיעה בכושר ההשתכרות של התובע ב-40%. כך הם פני הדברים ביחס ל"הצגות" שעשה התובע לטענת הנתבעים בפני מומחה הפסיכולוגיה, ד"ר נאשף, דברים העומדים בניגוד לראיות שעלו בבית המשפט במיוחד מצד התובע ומצד אשתו.

37. בנושא ההתמכרות לאלכוהול, המומחית קבעה נכות של 20% וייחסה מחצית ממנה לתאונה. הנתבעים מפנים לכך שאביו של התובע אלכוהוליסט. בדוח מד"א נקבע כי נודף ריח אלכוהול מהתובע, כבר לפני התאונה נרשם בדוח רופא כי התובע שותה אלכוהול. ההתמכרות החלה חמש שנים לפני התאונה. ד"ר פורט התייחס לכך. מהדוחות עולה כי עוד חמש שנים לפני התאונה החל התובע לצרוך אלכוהול עקב קשיים כלכליים. הנתבעים טוענים כי לא היה מקום לקבוע קשר סיבתי חלקי לתאונה. לטענתם, אין מדובר במצב של "גולגולת דקה" אלא בשכרות שהחמירה עקב התאונה. כמו כן טוענים הנתבעים, כי התובע יכול להיגמל מאלכוהול ואין מדובר בנכות של ממש לצמיתות.

38. לעניין בסיס השכר – בהסתמך על נתוני השכר שהציג התובע, ממוצע שכרו נכון להיום עומד על 4468 ₪. התובע לא הציג תעודת בגרות. הפסיכולוג קבע כי הידע אותו מפגין התובע עמד על הרמה הנמוכה. לאור מכלול בעיותיו של התובע הנתבעים סבורים כי לא היה מתקדם בשכרו באופן רגיל והם מציעים להעמיד את שכרו, כבסיס לשיעור הפסדי השכר לעתיד , על 7,000 ₪ לחודש. הנתבעים מבקשים לאבחן בין האח שתלושי השכר שלו הוצג ו מבלי שהעיד, לבין התובע וזאת לאור מהות המקצוע ומקום עבודת האח, ואילו לעבר על סך 5,300 ₪ לחודש, שהוא שכר המינימום.

39. הפסדי שכר לעבר – ה נתבעים מציעים הפסד שכר מלא למשך שנתיים בהעדר הצגת אישורים כלשהם, לפי בסיס שכר של 5,300 ₪, היינו סכום של 127,000 ₪.

40. לאחר מכן אובדן של 60% למשך שנתיים נוספות – 76,320 ₪.

41. התובע לא עמד בנטל להוכיח את הפסד השתכרותו. עלו נתונים רבים שיצרו תמונה בלתי ברורה. התובע מסר נתונים שונים לגורמים שונים, לרבות לד"ר קופצ'יק. הנתבעים מפנים לפסיקה לפיה בהעדר ראיות לגבי תקופת העבר לא ייפסק סכום כלשהו, ועל כן לטענתם אין מקום לפסוק סכומים נוספים לעבר.

42. הפסדי השכר לעתיד – הנתבעים טוענים כי בסיס השכר אמור לעמוד על 7,000 ₪ לפי תקופת השתכרות של 29.5 שנים, מקדם היוון 234.7 ופגיעה תפקודית בשיעור 30% – סך של 412,870 ₪.

43. הפסד הפנסיה – 12.5% מתוך האמור לעיל יעמוד על 87,048 ₪.

44. עזרת הזולת לעבר ולעתיד – הנתבעים טוענים כי התובע מסוגל לשרת עצמו בכל צרכיו. אמו של התובע שנטען כי סעדה אותו לא הובאה לעדות. הנתבעים מציעים סכום גלובלי של 15,000 ₪.

45. נסיעות וניידות – הנתבעים טוענים כי התובע אינו נזקק לעזרה בתחום זה ולא הובאה כל ראיה או קבלה בעניין.

46. הוצאות רפואיות לעבר – כל ההוצאות כוסו על ידי קופת חולים. התובע המציא קבלות על תרופות או סוכריות שאינן קשורות לפגיעה עקב התאונה, בסכום כולל של 3,000 ₪. הנתבעים מציעים פיצוי בסך 2,000 ₪.

47. הוצאות רפואיות לעתיד – ד"ר קופצ'יק המליצה על טיפול למשך שנה וחצי. התובע דורש טיפול לכל החיים ללא כל תימוכין. ד"ר קופצ'יק ייחסה רק מחצית לתאונה. עלויות התרופות שנקטה המומחית הן בשוק הפרטי, ואילו התובע יכול לקבל תרופות אלה במסגרת סל הבריאות עם השתתפות מזערית. התובע ראוי לקבל את כל הטיפולים עליהם המליצה המומחית במסגרת קופת החולים. לפיכך סבורים הנתבעים כי אין מקום לפצות את התובע עבור תרופות וטיפולים לעתיד.

48. פיצוי עבור נישואים עם נתינה זרה – הנתבעים טוענים כי מדובר ב"הרחבת חזית" ועל כן יש לדחות את הטענה על הסף. מדובר בנזק עקיף שאינו מוכר בדין כנזק ישיר שנגרם עקב תאונת הדרכים. מלבד זאת, מדובר בנישואים לנתינה זרה דבר שאין בו כשלעצמו נזק כלשהו ברמה האישית או הבינלאומית, ובנוסף הטענות בדבר הנזקים שנגרמו לתובע עקב כך לא הוכחו. אשת התובע העידה והיא בעלת תואר והשכלה ומכאן שאין לקבל את טענת התובע כי נאלץ להינשא לאישה בעלת נתונים פחותים.

49. כאב וסבל, נזק שאינו ממוני – הנתבעים מפנים לעובדה כי ביום 15.7.12 הוסכם כי כתשלום תכוף ישלמו הנתבעים את סכום הנזק שאינו ממוני וכך היה. הסכמה זו לא בוטלה מעולם. בנוסף, הנכות וימי האשפוז עליהם מסתמך התובע שגויים ועל כן התקבלה תוצאה שגויה ומופרזת. התובע הסתמך על נכות של 25% כנכות שקבעה ד"ר קופצ'יק, שקבעה 10% בלבד (מחצית הנכות).

50. ריבית – התובע לא דרש ריבית בסיכומיו כך שאין מקום לפסוק ריבית ובכל מקרה ההליך התמשך מסיבות התלויות בתובע בלבד כך שאין מקום לפסוק לתובע ריבית. בכל מקרה, אם תיפסק ריבית, יש להוסיף ריבית גם על הניכויים.

51. הנתבעים סבורים כי לאור גובה תקבולי המל"ל, דין התביעה להידחות, שכן הפיצוי נבלע בתקבולים אלה (על פי חוות דעת האקטואר סך של 1,492,951 ₪) .

דיון והכרעה

52. הנכות הרפואית - אין מחלוקת, כי איש מהמומחים, מלבד ד"ר פורט, לא נחקר בבית המשפט. אין מחלוקת כי יש לקבל את חוות הדעת של ד"ר אילון וד"ר פייזר, ככתבן וכלשונן, על כל המשתמע מכך.

53. המחלוקת הרפואית שבין חוות הדעת של פרופ' שטיינברג וד"ר וייל נוגעת לשאלה אם הנכות שקבע ד"ר ווייל נכללת בתוך הנכות שקבע פרופ' שטיינברג. ד"ר ווייל סבור כי מדובר בנכו ת נוספת ופרופ' שטיינברג סבור כי מדובר בנכות זהה. המומחים נשאלו בעניין זה שאלות הבהרה ונימקו את עמדתם.

54. עיון בחוות הדעת השונות של שני המומחים מלמד, כי אין בהכרח חפיפה בין הנכויות שקבעו ויש לבחון עניין זה. פרופ' שטיינברג מצא עדות לתסמונת חבלתית, תפקודי שכלי בטווח הממוצע הנמוך, ללא פער משמעותי בין תפקוד מילולי ותפקוד ביצועי. כמו כן, נמצא עדות לדיספונקציה קורטקלית בתפקודים ניהוליים וקשיים חברתיים ורגשיים. הוא מצא כי חבלת הראש הייתה קשה. אובן הכרה, דימומים מוחיים וחסרים נוירולוגיים, וכי לתובע נותרו חוסרים נוירו-קוגניטיביים משמעותיים בתפקודים ניהוליים מגוונים וקשיים רגשיים וחברתיים. הממחה המליץ על נכות בשיעור 50% לפי סעיף ליקוי 34(ה) לנספח לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות) בגין ההפרעות הנוירו-פסיכולוגיות ההסתגלותיות המשמעותיות. פרופ' שטיינברג התבסס בין היתר על חוות דעתו של ד"ר יוסף נאשף שמצא ממצאים דומים.

55 ד"ר ווייל בדק את התובע ועיין במסמכים רפואיים שונים. לדעתו, התובע סבל מפגיעת ראש סגורה. הטיפולים הפסיכיאטריים שקיבל לא הועילו בשיקומו וכדי לחזור ליכולותיו לפני התאונה המומחה התרשם מאובדן ניכר של יכולות שהיו לפני התאונה. המומחה העניק נכות נוירו-פסיכיאטרית בשיעור של 30% לפי סעיף 34ד לפרק הליקויים בתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות).

56. בחוות הדעת ציין ד"ר ווייל כי "להערכתי, שיעור הפגיעה התפקודית ניכר והפגיעה בתפקודו היא בעיקר נוירו-פסיכיאטרית. ההסתבכות הפוסט טראומטית ההימנעותית מכילה את הפגיעה הפסיכיאטרית. פגיעות נוירולוגיות נוספות יוערכו על ידי המומחה לנוירולוגיה".

57. ממילים אלה, לטעמי, עולה בבירור כי בנכות שקבע ד"ר ווייל נכללת הנכות שקבע פרופ' שטיינברג ולא ברור כיצד שינה ד"ר ווייל את עמדתו בתשובתו לשאלות ההבהרה מבלי נימוק.

58. לעומת זאת, פרופ' שטיינברג הבהיר חד משמעית כי הנכות שקבע על ידי ד"ר ווייל נכללת בנכות שנקבעה על ידו. עמדה זו מקובלת עליי.

59. יש להשוות בין הנמקות המומחים לנכות שקבעה לרבות הממצאים הרפואיים. עולה בבירור כי מדובר בממצאים רפואיים זהים והנמקות זהות. כך גם הנכות שנקבעה על ידי המומחים נובעת מליקויים דומים הנמצאים בפרק זהה בנספח הליקויים, לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות).

60. באשר לנכות שקבעה ד"ר קופצ'יק, מדובר בנכות רפואית נפרדת הנובעת מהתמכרות לאלכוהול. המומחית חילקה נכות זו כך שרק מחציתה נגרמה עקב התאונה. היא הבהירה את עמדתה במסגרת שאלות הבהרה שנשלחו אליה. לא ראיתי מקום שלא לקבל עמדתה.

61. לגבי יתר המומחים, לא היו השגות או השגות של ממש על חוות דעתם.

62. לפיכך, יש לקבוע כי הנכות הרפואית (להבדיל מהנכות התפקודית אליה התייחסה רק ד"ר
פורט), היא כדלקמן:

נכות אורתופדית – 5%
נכות בתחום א.א.ג. – 10%
נכות בתחום העיניים – 15%
נכות נפשית נוירולוגית – 50%
נכות עקב התמכרות – 10%

63. לפיכך, נכותו הרפואית המשוקללת של התובע עומדת על שיעור של 68% במעוגל.

64. ד"ר פורט, רופא תעסוקתי, ערך חוות דעת בעניינו של התובע ואף נחקר בבית המשפט. לאחר מכן השיב לשאלות הבהרה והמליץ על מינוי מומחה בתחום הנרקולוגיה. יש להדגיש כי בחוות דעתו הש נייה חילק את אובדן כושר העבודה, כך ש-40% נובעים מהתאונה ו-20% מההתמכרות לאלכוהול.

65. ד"ר פורט העריך את אובדן כושרו של התובע להשתכר ב-60%, זאת טרם נערכה חוות דעת בתחום הנרקולוגיה.

66. גם לאחר חקירתו ועריכת חוות דעת משלימה מטעמו נותר ד"ר פורט בדעתו, כי הנכות התפקודית היא בשיעור של 60%, תוך שהוא מחלק את הנכות, כאמור לעיל. התובע טוען כי מחוות דעתו של ד"ר פורט ומעדותו בבית המשפט יש להעמיד את הפגיעה בכושר השתכרותו על 100%. אינני סבור כן. מהראיות עלה כי התובע לא איבד לחלוטין את כושר השתכרותו והוא מסוגל לבצע עבודות שונות כפי שהוא עצמו העיד. לפיכך, סבורני כי ראוי לקבוע שהנכות התפקודית זהה לנכות הרפואית, היינו – 68%, וזאת לאור גובה הנכויות, העובדה כי מדובר במספר תחומים, דברי ד"ר פורט וחוות הדעת בתחום הנרקולוגיה, שניתנה לאחר חוות דעתו המשלימה של ד"ר פורט.

67. ראשי הנזק וחישוב הפיצויים:

א. כאב וסבל – 68% נכות רפואית וימי אשפוז – 1 80,000 ₪ (במעוגל) (סכום זה כבר שולם לתובע על פי הסכמת הצדדים.

ב. הפסד השתכרות לעבר לפי השתכרות חודשית של 7,000 ₪ לתקופה מיום 18.2.06 – 31.12.08 – 34.5 חודשים – 2 42,000 ₪ ומיום 31.12.08 עד ליום 31.12.19, 396 חודשים (לפי 4,760 ₪) – 1, 885,000 ₪, ובסך הכל 2,127,000 ₪ (בכך הובא בחשבון מרכיב ריבית) .

ג. הפסדי פנסיה לעבר ולעתיד – לפי הנתונים לעיל – 12.5% - 2 66,000 ₪.

ד. אובדן כושר השתכרות בעתיד – לפי 68% ושכר של 8,000 ₪ (בהנחה שהשכר היה עולה במרצות השנים), מקדם היוון – 234.31 – 1, 275,000 ₪.

ה. אובדן פנסיה בעתיד – 1 59,000 ₪.

ו. עזרת הזולת בעבר – לאור נכותו הרפואית והתפקודית והתקופה בה נקבעה בשיעור 100% - 100,000 ₪.

ז. עזרת הזולת לעתיד – 100,000 ₪ (בהתחשב בטיב נכותו שאינה פוגעת באפשרות לבצע את מרבית עבודות הבית).

ח. הוצאות שונות מעבר לסל התרופות ונסיעות לעבר ולעתיד – 100,000 ₪.

סך הכל נזקי התובע עומדים על 4,307,000 ₪.

68. ניכויים – מסכום זה ינוכה התשלום התכוף ששולם לתובע בערכו היום וכן ינוכו תקבולי המל"ל

69. לאחר ניכוי תקבולי המל"ל, הפיצוי הנותר הוא 2,814,000 ₪. לסכום זה יש להוסיף שכ"ט עו"ד בסך כולל של 428,000 ₪.

70. יש לנכות תשלומים תכופים בסכום של 180,000 ₪ (כנגד הפיצוי עבור נזק שאינו ממוני שנפסק לעיל, וכן התשלומים התכופים ששולמו לתובע בצירוף הצמדה וריבית כדין מיום תשלומם).

המזכירות תמציא העתק פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, י' בטבת תש"פ, 7 בינואר 2020, בהעדר הצדדים.

כרמי מוסק, שופט