הדפסה

בית המשפט המחוזי בירושלים ת"א 2143-02-11

בעניין:
יאיר רחמין

התובע

נ ג ד

1. בנק לאומי לישראל בע"מ
ע"י ב"כ עוה"ד יאיר ליבוביץ ויששכר בר הלל

2. עו"ד רן שליש
3. עו"ד משה גוטסמן
ע"י ב"כ עו"ד עזרא בריק

4. יהד יזמות ובנין בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד רן שליש

5. גיל קופטש
6. זאב קופטש
7. עודד קופטש
8. עידית קופטש

ע"י ב"כ עו"ד משה גוטסמן
הנתבעים

ה ח ל ט ה

בבקשה לסילוק על הסף מחמת מעשה בית דין

1. התובע הגיש תובענה למתן סעד הצהרתי. בכתב התביעה התבקש בית המשפט להצהיר כדלקמן:

  1. כי לא קיים חוב של התובע לנתבע 1 (להלן גם: הבנק), אשר לצורך פרעונו יש לממש את המשכנתא שרבצה על הנכס בגבעת שמואל נשוא כתב התביעה, חלקות 94, 93 בגוש 6392 (להלן: הנכס; הקרקע).
  2. לחלופין, להצהיר כי המשכנתא שנרשמה ביום 3.8.08 על בעלות התובע בנכס לטובת הבנק היא חסרת תוקף ובטלה מעיקרה, מן הטעם שנרשמה לאחר כניסתו לתוקף של צו הקפאת הליכים אשר ניתן נגד נידר חברה לבניין ולפיתוח בע"מ (להלן: נידר) ונגד בעליה, אשר התובע נמנה עליהם.
  3. לחלופין, אם ייקבע כי קיים חוב נטען לבנק ואם יוכר תקפה של המשכנתא, התבקש בית המשפט להצהיר כי צו ההקפאה חל על החוב הנטען על ידי הבנק, שבגינו נרשמה המשכנתא, באופן האוסר על ביצוע כל דיספוזיציה בנכס, כך שכל דיספוזיציה שבוצעה היא בטלה מעיקרה.
  4. להצהיר כי דיספוזיציות שבוצעו בזכויות בנכס, כמפורט בכתב התביעה, על ידי נתבעים 2 ו-3, נעשו בניגוד לצו ההקפאה, בחוסר תום לב ותוך הפרת חוזה והפרת חובות נאמנות ושליחות, ועל כן פעולות אלה נטולות תוקף משפטי והן בטלות מעיקרן.

2. בכתב ההגנה שהגיש הבנק נטען בין היתר שיש לדחות את התביעה ולחלופין למחקה על הסף מטעמים שונים. בנוסף הגיש הבנק ביום 20.12.15 בקשה לסילוק התביעה נגדו על הסף מחמת מעשה בית – דין. לחלופין ביקש הבנק להגדיר את הפלוגתאות הספציפיות, שהן בלבד תעמודנה לדיון, ולהורות לתובע להפקיד ערובה להבטחת תשלום הוצאות הבנק. התובע הגיש תגובה לבקשה, והבנק הגיש תשובה לתגובה. התיק עבר לטיפולי ובדיון שהתקיים ביום 6.11.16 חזרו הצדדים על עמדותיהם. לטענת הבנק, תביעת התובע מושתתת על שתי טענות עיקריות, האחד טענה שאין לתובע כל חוב לבנק, אשר לצורך פרעונו היה צורך לממש משכנתא, והשניה טענה שמשכנתא שנרשמה לטובת הבנק היא בטלה מעיקרה, מאחר שנאשמה לאחר שניתן צו הקפאת הליכים נגד התובע. שתי טענות אלו, טוען הבנק, נדונו והוכרעו כבר, וקימים לגביהן השתק עילה והשתק פלוגתא.

3. ביסוד הבקשה שבפני עומד פסק הדין שניתן בבית משפט זה בשני תיקים מאוחדים, תא"ק 3422/09, בנק לאומי לישראל בע"מ נ' רחמין, ות"א 25513-08-11, יאיר רחמין נ' בנק לאומי (להלן: פסק הדין). פסק הדין שניתן מתייחס לחוב ות שנוצרו לחברת נידר – חברה לבניין ולפיתוח בע"מ (להלן: נידר) אשר התובע בתיק שבפני, כמו גם אחיו, היו מבעליה. ב יום 27.11.07 התקשרה נידר עם הבנק בהסכם למימון רכישת מקרקעין במתחם הולילנד בירושלים (להלן: ההסכם הראשון) , ומישכנה את הקרקעות בהולילנד לטובת הבנק. ביום 15.4.08 נחתם הסכם נוסף (להלן: ההסכם השני) לפיו העביר הבנק סכום של 8 מיליון ₪ לחשבון בנק שנפתח על שם האחרים רחמין, שהתובע נמנה עליהם, כנגד בטוחות אישיות שלהם, אשר הועמדו מאוחר יותר. בין הבטוחות שניתנו לבנק במסגרת ההסכם השני היתה המשכנתא על הקרקע בגבעת שמואל, היא נשוא התביעה שבפני (ראו השתלשלות העובדות המתוארת בסעיף 2 לכתב התביעה). בפסק הדין התקבלה תביעת הבנק נגד האחים רחמין ונדחתה תביעת רחמין נגד הבנק ועובדיו. ערעור שהוגש על פסק הדין נדחה בבית המשפט העליון (ע"א 2089/14, יאיר רחמין נ' בנק לאומי לישראל בע"מ).

4. כאמור, הבנק טוען כי הפלוגתאות העומדות להכרעה בתביעה שבפני נדונו והוכרעו כבר במסגרת פסק הדין שניתן. התובע הגיש תגובה בכתב לבקשה לסילוק על הסף וכן הוסיף דברים בעל פה בדיון שהתקיים ביום 6.11.16. עם זאת התקשיתי למצוא בדבריו תשובה לגופו של עניין לטענות שהועלו בבקשה לסילוק על הסף. כך, לדוגמא, לטענה בדבר קיומו של השתק פלוגתא על הקרקע בגבעת שמואל הפנה התובע לתיק נוסף בין הצדדים, ת"א 4589-09-10, אם כי טען כי הדברים הרלוונטיים "לא קיבלו ביטוי בפרוטוקולים ובהחלטות", כך ש למעשה גם לגירסת התובע אין לדברים ביטוי באותו תיק. בנוגע לטענה בדבר הקפאת ההליכים, התובע טוען כי שאלה זו לא נדונה בפסק הדין, וכי הוא הסכים ששאלה זו תידון באופן עצמאי מבלי שייווצר מעשה בית דין.

5. עיון בפסק הדין מלמד כי השאלה אם קיים חוב של התובע לבנק נדונה בהרחבה רבה בפסק הדין. לטענת התובע, ההלוואות שנתן הבנק, הן במסגרת ההסכם הראשון והן במסגרת ההסכם השני, ניתנו לחברת נידר ולא לאחים רחמין באופן אישי, והאחים חתמו על ההסכם כבעלי שליטה בנידר (ראו סעיף 2.4 לכתב התביעה ).

6. נושא זה נדון בהרחבה בפסק הדין, וטענת התובע נדחתה באופן שאינו משתמע לשתי פנים. כך:
"הבנק סירב להזרים את הכספים לנידר. הבנק הסכים להזרים את הכספים דוקא לרחמין אישית, ולא לנידר, משיקולים בנקאיים, כלכליים" (עמ' 9, פיסקה 24 לפסק הדין).

ועוד:
"... מדובר בהסכמה של אמת להעמדת הלוואה לרחמין אישית, כאשר הם החייבים ולא נידר, וזאת כדי שלא להגדיל את יתרת החובה של נידר. אכן, אין ספק כי הבנק היה מודע לכך שההלוואה תוזרם בידי רחמין מחשבונם, לחשבונה של נידר. אך בכך אין כדי להפוך את שלב הביניים, שבו הוזרמה ההלוואה לרחמין, לעניין שנעשה " למראית עין" בלבד. אדרבא, ההזרמה לרחמין נעשתה על מנת שלא להגדיל את החשיפה של הבנק מול נידר, אלא מול רחמין, כפי שציין יאיר רחמין בחקירתו הנגדית: " הבנק נתן לי אשראי ולא לחברה, כי הוא ראה בכסף שהוא נותן לי להכניס לחברה כהגדלת ההון העצמי (פרו, ע' 65 ש' 8-9). אמנם, במקומות אחרים בחקירתו הנגדית ביקש מר יאיר רחמין לעמוד על טענתו כי מדובר באשראי שהוזרם לחברה. אולם, דומה כי דבריו של מר רחמין, כפי שצוטטו לעיל, מתארים היטב את המצב כפי שהיה: הבנק נתן אשראי לרחמין, ולא לנידר, במודע ובכוונת מכוון, על מנת שלא להגדיל את יתרת החוב של נידר, ולהקים חבות אישית לרחמין" (עמ' 11, פיסקה 28 לפסק הדין).

עוד נקבע בפסק הדין כי מסמכי פתיחת החשבון והעובדה שהאחים רחמין העמידו בטחונות אישיים לחוב מצביעים על כך שמדובר בחוב לטובת האחים ועליהם מוטל הנטל לכסות חשבון זה (עמ' 14 פיסקה 34), ודרישת רחמין שהבנק יגבה את החוב מקופת נידר נדחתה (עמ' 15 פיסקה 35).

7. בנוגע לטענת התובע שהעמדת הבטוחה של הנכס בגבעת שמואל כחודשיים לאחר קבלת הסכום הכסף מהבנק מצביעה על כך שגם הסכום שהועבר ביום 15.4.08 מהווה חלק מההסכם הראשון, ומובטח על ידי משכנתת הולילנד בלבד, נקבע בפסק הדין כי "נכונותו של הבנק לדחות את מועד העמדת הבטוחות, כדי לאפשר את הזרמת הכספים שהיו נחוצים לרחמין בדחיפות, איננה הופכת את ההלוואה לכזו שנערכה למראית עין. אדרבא, עובדה היא כי בהמשך הועמדו הביטחונות האישיים בידי רחמין, עניין המעיד באופן ברור על כך כי אכן מדובר בחוב אישי שלהם ולא בחוב של נידר... " (עמ' 12 פיסקה 30).

גם טענת התובע לפיה הגשת תביעת החוב בגין החוב האישי במסגרת הליך הקפאת ההליכים של נידר מעידה על כך שהבנק ראה את החוב האישי כחוב של נידר, נדחתה. נקבע כי הבנק הפנה אל נידר "שני מסמכים, הנושאים את הכותרת 'תביעת חוב', ובהם הפריד בין דרישותיו הנובעות מחובותיה של נידר, לבין דרישותיו הנובעות מחובותיהם של רחמין", ואף שתביעת החוב בעניין יתרת החובה בחשבון רחמים נמסרה לנאמנים, לא נאמר בה שהחוב הוא חובה של נידר (עמ' 14 פיסקה 33).

בפסק הדין נדחתה גם הטענה שהבנק הפר את תנאי המימון, ונקבע כי נידר היא שלא עמדה בתנאי הסכם המימון וההתניות הפיננסיות שנלוו לו (עמ' 10 פיסקה 28).

8. קיים, איפוא, השתק פלוגתא ברור בנוגע לשאלת קיומו של חוב אישי של התובע לבנק, ונפסק כי ההלוואה נשוא ההסכם השני היא הלוואה שניתנה לאחים רחמין באופן אישי ולא לחברת נידר. משכך, טענת התובע בתיק שבפני בדבר העדר חוב אישי שלא לבנק דינה להידחות על הסף.

9. באשר לשאלה הנוספת, האם חל הסדר הקפאת ההליכים על המשכנתא על ה נכס בגבעת שמואל: לטענת התובע המשכנתא בטלה מעיקרה, מאחר שנרשמה לאחר כניסתו לתוקף של צו הקפאת הליכים אשר ניתן נגד נידר ונגד בעליה .

נושא זה עלה במפורש והוכרע בפסק הדין. כך, בפירוט הסעדים המבוקשים על ידי רחמין נזכר בפיסקה 15, עמ' 5 לפסק הדין סעד של הצהרה כי הבנק מנוע מלפעול נגד רחמין נוכח הוראות הקפאת ההליכים בעניינם. אולם טענה זו נדחתה בפסק הדין. בפיסקה 98, עמ' 42, נקבע כי "לא הוכח בפני כי מדובר בחוב אשר חסה תחת 'הקפאת הליכים אישית'. לפיכך, משנמנעו רחמין מלפרוע את החוב, קמה וניצבת ההוראה החוזית המחייבת אותם בריבית פיגורים בגין יתרת החובה" . משנקבע כי לא חלה הקפאת הליכים על התובע באופן אישי, נשמט הבסיס תחת הטענה שהקפאת ההליכים לא איפשרה רישום המשכנתא לטובת הבנק, והמשכנתא עומדת בתוקפה.

10. התובע מנוע מהעלאת הטענות הנדונות לא רק מכח השתקי הפלוגתא הקיימים בנוגע לפלוגתאות הספציפיות העולות בתביעה שבפני, אלא גם מכח השתק עילה. שכן כאשר עומד בבסיס שתי תובענות עניין דומה, די בכך שהתובע יכול היה להעלות את טענותיו במסגרת התובענה הראשונה, וניתנה לו הזדמנות לכך, גם אם בחר שלא להעלות את כל טענותיו (ע"א 1650/00, מרדכי זיסר נ' משרד הבינוי והשיכון, פ"ד נז(5) 166, 181; רע"א 6830/00, אריה ברנוביץ נ' משה תאומים, פ"ד נז (5)691); ע"א 4087/04, 3603/03, מוטי גורה נ' בנק לאומי לישראל).

העיקרון הכללי של השתק עילה חל, כמובן, גם על התביעה שבפני. אולם במקרה זה אין מדובר רק בדין הכללי אלא בקביעה מפורשת. בפסק הדין שניתן בין הצדדים דחה בית המשפט את בקשת רחמין לפיצול סעדים, וקבע במפורש כי רחמין מיצו את תביעתם בכל הנוגע לטענותיהם בדבר זכותם לסעדים בגין התנהלות הבנק כפי שפורטה בכתב התביעה, וכי אין לאפשר פיצול סעדים לאחר שלא הוכחו נסיבות חריגות המצדיקות זאת (פיסקה 103, עמ' 44 לפסק הדין).

11. לאור כל האמור אני סבורה שיש לסלק על הסף את התביעה נגד נתבע 1 בשל מעשה בית דין.
התובע יישא בהוצאות נתבע 1 בסך 10,000 ₪.

התובע יודיע עד יום 25.1.17 כיצד הוא מבקש להמשיך בדיון בתיק.

התיק לעיון ביום 26.1.17.

ניתנה היום, י' טבת תשע"ז, 08 ינואר 2017, בהעדר הצדדים.
המזכירות תשלח העתק ההחלטה לצדדים.