הדפסה

בית המשפט המחוזי בירושלים ת"א 20673-04-16

בפני
כבוד ה שופט כרמי מוסק

התובעת
פלונית

נגד

הנתבעת
איי.די.איי. חברה לביטוח בע"מ

פסק דין

רקע עובדתי
1. לפניי תביעה לפיצוי בגין נזקי גוף שנגרמו לתובעת בעקבות תאונת דרכים שאירעה ביום 27.2.15, עת נסעה ברכב. ברכב בו נסעה התובעת התנגש רכב אחר.

2. אין חולק, כי כתוצאה מהתאונה נפגעה התובעת פגיעות רב מערכתיות, לרבות שבר בחוליה בעמוד השדרה, חבלות בראש ובצוואר, חבלות בבטן שהצריכו התערבות ניתוחית, פגיעה בחזה ובחלקי גוף נוספים, הכל כפי שיפורט להלן ובהתאם לחוות דעת המומחים שמונו מטעם בית המשפט.

3. על פי העובדות, התובעת עבדה כמורה לפני התאונה ושימשה כמחנכת ויועצת ומנהלת בבית ספר יסודי. לטענתה, עקב התאונה נאלצה לפרוש מהוראה. בנוסף, על פי עדות התובעת, היא עסקה גם בטיפולים אלטרנטיביים שונים.

4. התובעת ילידת 1956, נשואה ואם לשישה ילדים.

5. אין מחלוקת בין הצדדים באשר לאירוע התאונה ולעובדה כי התובעת סבלה מפגיעות גופניות שונות עקב התאונה.

ב. הפגיעות הגופניות והנכויות בהתאם לחוות דעת הרפואיות
6. בתחום האורתופדיה מונה ד"ר יהושע שרודר, שקבע כי לתובעת 30% נכות רפואית לצמיתות. המומחה ערך חוות דעת ביום 31.12.16. הוא פירט בחוות דעתו את אופי הפגיעה האורתופדית ממנה סבלה התובעת, תוך שהביא בחשבון גם פגיעות גופניות קודמות מהן סבלה התובעת בשנת 1990, כאשר נפגעה מירי בגבה עת נסעה באוטובוס שנפגע בפיגוע. כמו כן פירט חבלות נוספות שאירעו לתובעת בשנת 2002, 2012 וניתוח שעברה התובעת בשנת 2013. המומחה פירט את תלונות התובעת, את הבדיקה הפיזיולוגית שערך ואת הממצאים שמצא וכן את הבדיקות ההדמיה שהוצגו לפניו.

7. בפרק הדיון והמסקנות קבע המומחה כי עקב התאונה נותרה הגבלה משמעותית בתנועות עמוד השדרה המותני וכן כאבים בצוואר והגבלת תנועה קלה בתנועות הצוואר. המומחה המליץ לקבוע לתובעת נכויות כדלקמן:

א. 5% נכות לצמיתות לאור הגבלת תנועה בעמוד השדרה הצווארי, הפרעה קלה.
ב. 15% נכות לצמיתות עקב הגבלת תנועה בינונית בעמוד השדרה המותני. המומחה ציין כי לתובעת 20% נכות אולם הוא שייך לתאונה 75% נכות בלבד.
ג. 10% נכות לצמיתות עקב שבר בגוף חולייה בעמוד השדרה שהתרפא, עם תזוזה ניכרת ובלי הגבלת התנועה של עמוד השדרה בקרבת חוליה זו.

8. בתחום הכירורגיה מונה פרופ' עומרי לרנאו. פרופ' לרנאו קבע בחוות דעתו מיום 27.11.16 נכות לצמיתות בשיעור 10%. פרופ' לרנאו פירט בחוות דעתו את בדיקת התובעת והממצאים שמצא עקב החבלות שנגרמו לתובעת בבטנה. כמו כן פירט את תלונות התובעת והקשיים מהם היא סובלת. לבסוף קבע נכות כאמור לעיל בגין צלקות מכאיבות ומכערות.

9. בתחום הפסיכיאטריה מונתה ד"ר רימונה דורסט. המומחית קבעה כי לתובעת נכות בשיעור 15% לצמיתות. במסגרת חוות דעתה מיום 13.10.17 התייחסה המומחית לתיעוד הרפואי שהועמד לעיונה, לעברה הרפואי והתעסוקתי של התובעת, למצבה המשפחתי, לטראומות מתאונות בעבר וכן לתיאור התאונה כפי שנמסר לה על ידי התובעת. כמו כן התייחסה המומחית לחייה של התובעת ופעילותה לדבריה מאז התאונה ועד מתן חוות הדעת. המומחית פירטה את תיאור הבדיקה שערכה לתובעת. המומחית התרשמה מתובעת בעת הבדיקה כי היא סובלת מאפקט דיסטימי ירוד וחרד ונטייה לבכי. כמו כן התרשמה כי עקב המגבלות הפיזיות מהן סובלת התובעת, התובעת חשה כי היא נכה. המומחית קבעה כי לדעתה מאז התאונה התובעת סובלת מהפרעת הסתגלות מעורבת דיכאונית חרדתית, עם סימפטומים פוסט טראומטיים חלקיים. לפיכך קבעה המומחית כי לתובעת 15% נכות לצמיתות עקב התאונה, כאמור, וזאת לאחר שהמומחית הפחיתה 5% נכות על רקע טראומות קודמות.

10. הצדדים הסכימו להגשת חוות הדעת כפי שהן ולא ביקשו לחקור את המומחים.

11. עולה, אפוא, כי הנכות הרפואית המשוקללת של התובעת עומדת על 44% לצמיתות.

עדויות התובעת ובעלה
12. התובעת הגישה תצהיר עדות ראשית, בו פירטה את הנזקים שנגרמו לה לדעתה מאז אירוע התאונה ועד היום. התובעת נחקרה על תצהירה בחקירה נגדית.

13. מעדותה של התובעת עלה, כי היא שוחררה מבית החולים ביום 9.3.15, המשיכה לקבל טיפול אמבולטורי והסתייעה בביתה בעיקר על ידי בני משפחה. התובעת תיארה כי עקב התאונה היא סובלת מחוסר ריכוז, בעיות שינה, כאבים בגב ובאגן, בגפיים ובצוואר ומגבלות תנועה. לדבריה, טרם התאונה הייתה בריאה ויכלה לעבוד במקצועה שהוא יועצת בבית הספר מטעם משרד החינוך, ובנוסף עסקה במלאכות ששונות בבית, בין היתר, טיפולים אלטרנטיביים. כמו כן, טיפלה במשפחתה ובנכדיה ומאז התאונה הפכה למוגבלת ותלויה לעזרת הזולת. עוד הוסיפה, כי מאז התאונה היא סובלת מבעיות נפשיות, המקשות על תפקודה היומיומי. התובעת הוסיפה כי עקב התאונה היא מתקשה לבצע פעולות פשוטות, כמו הליכה, עמידה או ישיבה ממושכת. פעולות אלו מלוות בכאב רב.

14. באשר לכושר ההשתכרות, טוענת התובעת כי מאז התאונה היא אינה מסוגלת לחזור לעבודה ובמשרד הבריאות החליטו להוציא אותה לפנסיה מוקדמת עקב מצב הרפואי. בנוסף, היא איבדה את יכולתה לעבוד בעבודות נוספות כפי שנהגה בעבר, כגון טיפולים אלטרנטיביים.

15. באשר לעזרת הזולת טענה, כי מאז התאונה בעלה סועד אותה בכל דבר ועניין ועוזר לה בטיפול בבית.

16. באשר לנהיגה טענה התובעת, כי מאז התאונה אינה מסוגלת לנהוג עקב חרדות שפיתחה.

17. התובעת פירטה בתצהירה את ההליך שהתנהל בוועדה הרפואית מטעם משרד החינוך ומשרד הבריאות. היא זומנה לוועדה ביום 19.10.15 שקבעה כי היא סובלת מנכות של 77% ועל כל פסלה אותה מלשמש בכל תפקיד בשירות המדינה. בעקבות כך הוצאה התובעת לפנסיה מוקדמת.

18. התובעת הגישה מטעמה חוות דעת של מומחה אקטואר בתחום השכר והפנסיה, המתמחה בתחום ההוראה. על פי חוות דעתו, טוענת התובעת כי עקב הוצאתה לפנסיה מוקדמת נגרמו לה הפסדים של 1,110,999 ₪ לערך.

19. בהמשך תצהירה פירטה התובעת את הנזקים הכספיים שנגרמו לה לדעתה עקב הנכויות שנקבעו לה והקשיים מהם היא סובלת ויציאתה לפנסיה מוקדמת. עוד עמדה על כך כי נגרם לה הפסד קידום של שכר כמנהלת בית ספר ומפקחת, נוכח העובדה שהיא הייתה סגנית וממלאת מקום של מנהל בית הספר, ולנוכח הוותק שצברה במשרד החינוך הייתה צפויה להתקדם לתפקיד מנהלת בית ספר ולתפקיד מפקחת. הדבר אף הודע לה בפועל על ידי מר אהרון אדלר מטעם משרד החינוך. ייאמר מייד כי מר אדלר לא זומן לעדות ולא הוגשו ראיות כלשהן בעניין זה.

20. בעלה של התובעת הגיש תצהיר עדות ראשית ואף הוא התייחס לקשיים מהם סובלת התובעת. תצהירו של בעלה של התובעת התיישב ותמך בתצהיר התובעת.

21. התובעת נחקרה חקירה נגדית על תצהירה. מחקירתה עלה, כי במשך שנים היא מקבלת גמלה מהמוסד לביטוח לאומי. היא גם הגישה תביעה למוסד לביטוח לאומי כנפגעת פעולות איבה. התובעת נחקרה על עברה הרפואי, לרבות ניתוח שעברה להוצאת גידול מהירך עוד לפני התאונה.

22. בהמשך נחקרה התובעת לגבי פרוטוקול הוועדה הרפואית מטעם משרד הבריאות שקבע כי לתובעת נכות של 77%. מחקירתה עלה, כי גם לדבריה חלק מהנכויות שנקבעו על ידי הוועדה אינן קשורות לתאונה. באשר להכנסותיה הנוספות מלבד הוראה נחקרה התובעת והפנתה לתצהיר תשובות לשאלון שהגישה וכן לדיווחים למוסד לביטוח לאומי ולעובדה שאין בידיה קבלות שתומכות בטענה כי היא עבדה באופן עקבי בעבודות נוספות ולמעשה עלה כי מדובר בהכנסות זעומות שבין 800-150 ₪ לשנה. התובעת עצמה העידה, כי אין מדובר בעבודות יציבות וההכנסות אכן משתנות. עוד הבהירה, כי השנה היא מטפלת בנערה ובאישה בתחום הייעוץ. באשר לנהיגה, אמרה התובעת כי היא נוהגת מעט בתחום היישוב בו היא גרה והיא מתקשה לשבת ברכב זמן רב גם כנוסעת. היא הבהירה כי אינה עוסקת בטיפולים בהם עסקה בעבר, כמו טיפול בילדים הסובלים מהפרעות קשב כי היא מתרכזת לשמור על עצמה ולטפל בבעיות הרפואיות מהן היא סובלת. היא הבהירה כי תכננה לעבוד בעבודות מסוג זה גם בעת פרישתה לפנסיה, אולם הדבר אינו עולה בידה.

23. בהמשך חקירתה הנגדית הושמעו לתובעת שתי הקלטות בהן הוקלטה על ידי חוקרת מטעם חברת הביטוח (נ/2 ו-נ/3). התובעת זיהתה את קולה בשיחה. מהשיחות עלה כי אותה חוקרת פנתה בשתי הזדמנויות שונות אל התובעת טלפונית וביקשה ממנה טיפולים ברפלקסולוגיה וטיפול בילדים עם הפרעות קשב וריכוז. בשני המקרים התובעת נשמעה כמי שמסכימה ליתן טיפולים מסוג זה ואף נקבה במחירים של 150 ₪ לשעה או 180 ₪ לשעה, תלוי בסוג הטיפול. עלה כי הטיפולים לא יצאו לפועל והיה מדובר בשיחות טלפון בלבד.

24. באשר לחוות הדעת האקטוארית אותה הגישה התובעת, עלה מחקירת האקטואר כי התובעת הייתה אצלו עוד בשנת 2014, כאשר ערך לה אז חישוב באשר לזכויותיה הפנסיוניות. התובעת הבהירה כי פנתה אל המומחה על מנת לברר מהן זכויותיה הפנסיוניות ולאחר שהמומחה הבהיר לה כי במידה שתפרוש לפנסיה ייגרם לה הפסד חודשי של כ-4,000 ₪, החליטה בהתאם לעצתו להמשיך לעבוד עד גיל 67, הוא גיל הפרישה לפנסיה (חובה). יחד עם זאת, לטענת התובעת, עקב התאונה והקביעות הרפואיות, נאלצה לפרוש לפנסיה מוקדמת, כפי שפורט לעיל, ומכאן שנגרמו לה הפסדים כפי שקבע האקטואר.

25. באשר לעזרה בבית, עלה כי התובעת עוסקת בבישול ובעבודות בית קלות, והיא נעזרת בבעלה וכן בבני משפחה. לתובעת לא היו קבלות על תשלום עבור עזרה בבית מלבד מספר קבלות עבור תשלום בגין ניקיונות בחג הפסח. מדובר באישורים שנכתבו על גבי פתקאות שהוגשו לבית המשפט.

26. בעלה של התובעת העיד בחקירתו הנגדית, כי אשתו למדה אימון לאחר התאונה והיא עובדת בכך מעט. מדובר בטיפול בילדים עם בעיות קשב וריכוז. יחד עם זאת הבהיר, כי מאז התאונה לא היה לה מטופל אחד. העד סבר כי היא מסוגלת לעבוד בכך מאחר שאין מדובר בעבודה פיזית קשה. לגבי רפלקסולוגיה העיד כי מאז התאונה התובעת לא עסקה בכך.

27. לעניין יועץ הפרישה, האקטואר, העיד כי הלך לפגישה בשנת 2014 יחד עם התובעת והם השתכנעו באותה פגישה כי לא כדאי לתובעת לפרוש.

28. באשר לעזרה בבית הבהיר, כי רוב העזרה לתובעת באה ממנו ולקראת פסח הם משלמים עבור ניקיונות זאת מאז התאונה, והם הסתייעו בבחורים מישיבה סמוכה ושילמו להם.

29. העד נחקר באשר לטענתו כי מאז התאונה נגרמו לו הפסדים בהכנסותיו. מעדותו עלה כי עיסוקו הוא סופר סתם ואין בידו קבלות המעידות על הכנסתו.

עדות האקטואר
30. האקטואר מר טל וייס נחקר בכל הנוגע לחוות דעתו באשר להפסדי התובעת. העד הבהיר, כי טבלאות השכר של המורים נגמרות בוותק של 36 שנים ועל כן ומוותק זה מדובר בנתונים זהים, ולכן קבע הפסדי שכר זהים במשך השנים. עוד נחקר לגבי מענק היובל וציין, כי בגין מענק זה אין הפרשה לקרן השתלמות.

31. באשר לאופן החישוב הבהיר, כי נתון הבסיס שימש כשכר ברוטו לחודש בהפחתת מס הכנסה, ומנגד חישב את השכר הפנסיוני בניכוי הרכיבים שהם לא לפנסיה, כגון: ותק, תמריצים, טלפון, שעות נוספות ואופק, ומכך גזר את הנזקים שנגרמו לתובעת עקב יציאתה המוקדמת לפנסיה. באשר למענק היובל וקרן השתלמות אותם כלל המומחה בטעות בהפסדים שחישב, הבהיר המומחה כי אכן טעה ויש להפחית 83 ₪ לחודש. את ההתאמה הזו יש לבצע משנת 2016. המומחה ערך חישוב במהלך העדות וקבע כי יש להפחית 6,000 ₪ מהסכום שקבע בחוות דעתו. הוא הבהיר כי הוא מומחה בתחום וטיפל בכ-6,000 מורים בשנים האחרונות, ובכ-450 מורים בממוצע בשנה.

32. באשר ל"הנחת העבודה" בחוות הדעת הבהיר המומחה כי לטעמו מדובר במי שנגרמה לה 100% נכות תפקודית, ולמעשה עקב התאונה יצאה לפנסיה מוקדמת. הוא הניח שאלמלא כן, הייתה התובעת עובדת בהיקף משרה מלא עד גיל 67. עוד הבהיר כי מדובר בהיקף המשרה אותו צברה התובעת ערב התאונה, שכן בתחילת דרכה המקצועית לא עבדה באופן מלא ומדובר בממוצעים וצבירה לאורך השנים.

33. המומחה נחקר באשר לייעוץ שמסר לתובעת בשנת 2014. לדבריו, הוא ערך את החישובים וייעץ לתובעת להמשיך לעבוד עד גיל 67, שכן אחרת ייגרם לא הפסד חודשי של כ-4,000 ₪. המומחה הופנה לנתונים סטטיסטיים שונים בדבר גיל הפרישה של המורים. המומחה הבהיר, כי לידיעתו, כ-90% מעובדי ההוראה עוזבים עוד לפני גיל הפרישה, אולם שב והסביר כי הוא חישב עבור התובעת בשנת 2014 על פי נתוניה האישיים את גיל הפרישה האופטימלי עבורה, והיה מדובר בגיל 67. עוד העיר, כי על פי הנתונים של התובעת, עד לתאונה היא ניצלה מעט ימי מחלה יחסית, ומאז התאונה יש ניצול מאסיבי של ימי המחלה.

34. המומחה העיד כי לא לכל עובד הוראה שבא להתייעץ עמו הוא ממליץ לפרוש בגיל 67. לכל אחד הוא בוחן את נקודת האיזון בין השכר לבין הפנסיה שבה הוא ממליץ לאותו עובד הוראה לפרוש, דהיינו, כאשר הפערים בין השכר לפנסיה אינם גבוהים. יש מקרים שבהם מדובר ב-1,000 ₪ בחודש, אולם אצל התובעת היה מדובר בהפרש של כ-4,000 ₪, דבר המהווה ירידה משמעותית בשכר.

35. לסיכום, עלה כי מדובר באקטואר הבקיא היטב בתחום הפ רישה ותנאי השכר של עובדי ההוראה. הוא מייעץ לעובדי הוראה רבים הפונים אליו מדי שנה לבחון את תנאי הפרישה אל מול תנאי השכר. גם מחקירתו עלה כי הוא בקיא היטב בפרטים העולים בחוות הדעת וכן יש לקבל את עדותו, שלא נסתרה, כי ייעץ לתובעת להמשיך לעבוד עד גיל 67.

עדות החוקרת
36. החוקרת מטעם חברת הביטוח הנתבעת הגישה את ההקלטות ואת תמלילי השיחות שנערכו. לא נטען כי התמלילים אינם תואמים את ההקלטות עצמן, מה עוד שההקלטות הושמעו באולם במהלך הדיון.

37. עדות החוקרת לא נסתרה, היינו כי אכן התקשרה אל התובעת והתחזתה למי שמבקשת לקבל טיפולים אלטרנטיביים או טיפולים להפרעות קשב וריכוז לילדיה. מעבר לכך, אין משמעות או משקל לעדות החוקרת, שכן היא לא המשיכה את השיחות ולא פנתה באופן פיזי לתובעת, כך שלא ניתן לדעת אם התובעת הייתה נותנת טיפולים שכאלה, וכל שעלה מהשיחות הוא כי התובעת הביעה רצון או עניין במתן הטיפולים. עדיין, אין בכך כדי לקבוע שהתובעת הייתה מסוגלת מבחינה פיזית ליתן טיפולים רפלקסולוגיים. באשר לטיפול בילדים בנושא הפרעות קשב וריכוז, נראה כי התובעת הייתה מסוגלת ליתן טיפולים אלה, כפי שגם העיד בעלה, אך יחד עם זאת, יש להעיר כי אף לפני התאונה, מדובר היה בהכנסות זעומות, כפי שדווחו למוסד לביטוח לאומי, ומכל מקום הנתבעת לא הגישה ראיות או הביאה עדים לבסס טענה כי מדובר בהכנסות שונות.

טענות התובעת בתחשיב הנזק ובסיכומיה
38. באשר לנזקים ולסכום הפיצוי, הפנתה התובעת לתחשיב הנזק אותו ערכה. בא כוח התובעת טען כי מדובר בתובעת שהייתה אנרגטית ופעילה כל ימי חייה והתאונה גרמה לכך שהתובעת הפכה לשבר כלי.

39. בא כוח התובעת ביקש לאמץ את חוות דעתו של האקטואר, שהוגשה כאמור. הוא הסכים להפחתה של 6,000 ₪ מהסכום שנקבע בחוות הדעת, והדגיש כי חוות הדעת לא נסתרה ולא הוגשה חוות דעת נגדית.

40. בא כוח התובעת הדגיש כי התובעת פנתה לייעוץ עוד לפני התאונה, אולם הן על פי עדותה, עדות בעלה והאקטואר, היא קיבלה ייעוץ לפיו על פי הנתונים האישיים הנוגעים אליה, ייגרם לה הפסד ניכר, ועל כן כדאי לה להמשיך לעבוד עד גיל 67. בא כוח התובעת טען בהגינותו, כי לעניין אפשרות הקידום אין בידי התובעת מסמכים כדי לתמוך בטענה זו.

41. באשר לתמלילי שיחות הטלפון שהוגשו, טען בא כוח התובעת כי אלה אינם מעידים על כך שהתובעת עובדת, ומעבר לאותן שיחות לא עשתה הנתבעת דבר להוכיח טענתה כי התובעת עובדת בעבודות כלשהן.

42. לעניין עזרה וסיוע הבהיר בא כוח התובעת, כי מדובר בעזרת בני משפחה ובעלה של התובעת בפרט, ובשכר מדובר בניקיונות פסח, בהתאם לפתקאות שהוגשו. אנשים אלה לא הובאו להעיד כדי שלא לגרום להם אי נעימות.

43. בסופו של דבר, ביקש בא כוח התובעת לאמץ באופן מלא את המפורט בתחשיבי הנזק, תוך ביצוע התיקונים בהתאם לעדות האקטואר.

טענות הנתבעת בתחשיב הנזק ובסיכומיה
44. בא כוח הנתבעת התייחס לנכויות הרפואיות שנגרמו לתובעת וטען כי חלקן אינן בגדר נכויות הגורמות להגבלה תפקודית כלשהי. כך, למשל, ההגבלה הקלה בתנועות הצוואר או הנכות שנקבעה בגין שבר החוליה שנרפא. עוד סבר כי הנכות בגין צלקת אינה גורמת להפרעה תפקודית, ובאשר לנכות שנקבעה בתחום הנפשי, טען כי גם בעבר סבלה התובעת מנכות של 10%. לטענתו, הנכויות שיש להן משמעות תפקודית הן אלה בגב והנכות הנפשית.

45. באשר לגיל הפרישה, סבר בא כוח הנתבעת כי יש לקבוע את סבירות גיל הפרישה גם ביחס לתובעת על פי הנתונים שהוצגו ביחס לכלל עובדי ההוראה. לדעתו, הוכח כי גיל הפרישה הוא גיל 59 זאת גם בהתאם לעדותו של האקטואר שנחקר בעניין זה. בא כוח הנתבעת סבר כי אין מקום לקבל את הטענה שהתובעת הייתה עובדת עד גיל 67.

46. ביחס לנסיבות הפרישה, התייחס בא כוח הנתבעת לפרוטוקול שהיה בוועדה הרפואית וטען כי הנכויות שנקבעו שם אינן נובעות באופן מלא מהתאונה, ועל כן יש לערוך חישוב יחסי בין הנזקים שנגרמו לתובעת עקב פרישה מוקדמת לבין הנכויות שקשורות לתאונה.

47. בא כוח הנתבעת התייחס לשתי השיחות בהן הוקלטה התובעת, וטען כי עולה מהן שהתובעת מסוגלת לעבוד בעבודות נוספות ויש להביא זאת בחישוב ההפסדים שנגרמו לה עקב התאונה.

48. בא כוח הנתבעת טען כי אין מקום לקבל את חוות הדעת האקטוארית, אלא יש לערוך חישוב רגיל כפי שנעשה לא פעם בשעה שעורכים חישוב בגין הפסדי השתכרות. לטעמו, יש לקבוע את הנכות התפקודית שנגרמה לתובעת עקב התאונה ומכך לחשב את הפסדי השכר מיום התאונה ועד גיל הפרישה, ולכך להוסיף את הפסדי הפנסיה. בא כוח הנתבעת סבר, כי אם ייערך חישוב שכזה, יעלה כי לא נגרמו לתובעת הפסדים כלשהם, שכן היא מקבלת היום פנסיה של כ-55%-61% מהשכר אותו השתכרה עקב התאונה, ומאחר שהנכות התפקודית נמוכה יותר, לא נגרם לה נזק כלשהו לעתיד. לחילופין, הציע בא כוח הנתבעת לקבל את חוות הדעת האקטוארית, אולם לגזור מסכום זה אך ורק את הנזק שנגרם לתובעת עקב התאונה מתוך כלל אחוזי הנכות שנקבעו לה על ידי הוועדה הרפואית.

49. בא כוח הנתבעת טען כי אין מקום לפצות את התובעת בגין עזרה במשק בית, שכן לא הוכח שהתובעת משלמת סכומים כלשהם מלבד הסכומים ששילמה עבור ניקיונות הפסח, ומכל מקום אך טבעי הוא שבן הזוג מסייע לאשתו גם אם לא נגרמה לה תאונה כלשהי. עוד הדגיש בא כוח הנתבעת, כי לא נגרמו הפסדים כלשהם לבן הזוג ולא הוגשה תביעה כמיטיב.

דיון והכרעה
50. פרישתה של התובעת לפנסיה – כפי שעלה מהראיות, התובעת פנתה לאקטואר עוד בשנת 2014 כדי לברר את כדאיות הפרישה לפנסיה אל מול המשך עבודתה של התובעת עד גיל 67, הוא גיל הפרישה לעובדי הוראה.

51. התובעת, ילידת 1956, ומכאן שפנתה לייעוץ פנסיוני כשהייתה בגיל 58, ולפניה היו עוד 9 שנות עבודה.

52. לא מצאתי מקום שלא לקבל את עדות התובעת והמומחה מטעמה, כי ניתן לה ייעוץ לעבוד עד גיל 67. אינני סבור כי ניתן לבחון את עניינה של התובעת על רקע נתונים כלליים שהוצגו על ידי הנתבעת ביחס לגיל הפרישה של עובדי ההוראה, שכן מדובר בנתונים הכוללים שדה רחב של כלל עובדי ההוראה, ולא נתונים ספציפיים המתייחסים לתובעת במצבה בעת שפנתה לקבל ייעוץ פנסיוני, היינו: גילה, יתרת שנות העבודה והוותק במשרה אותו צברה במשך השנים.

53. לפיכך, נקודת המוצא לצורך קביעת הפיצויים להם זכאית התובעת היא כי התובעת אכן התכוונה לעבוד עד גיל 67.

54. יש להכריע בשאלה האם ראוי לחשב את ראש הנזק של הפסד השתכרות על פי המפורט בחוות הדעת האקטוארית, או שמא יש לחשב את הנזק על פי האופן הרגיל בו מחשבים הפסדי השתכרות לעתיד, היינו: קביעת הנכות התפקודית וגזירת הפיצוי מתוך השתכרות התובעת ערב התאונה עד גיל 67, מועד בו הייתה פורשת ממילא לגמלאות, תוך בחינת הנזק בפועל על רקע העובדה כי התובעת מקבלת פנסיה חודשית.

55. שאלה נוספת היא נסיבות הפרישה של התובעת בהתאם לוועדה הרפואית שקבעה כי התובעת אינה כשירה עוד לעבודת הוראה. עולה, כי הוועדה הרפואית הביאה בחשבון גם נכויות שנגרמו לתובעת ללא קשר לתאונת הדרכים נשוא תביעה זו.

56. אינני סבור שיש מקום לסטות מהחישוב הרגיל שלפיו נקבעים הפיצויים בגין הפסד השתכרות לעתיד, ובפרט כאשר ברור לחלוטין שיציאת התובעת לפנסיה על פי דו"ח הוועדה הרפואית נובע גם מעניינים רפואיים שאינם קשורים לתאונה.

57. לפיכך, יש לחשב את הפסדי השכר שנגרמו לתובעת וייגרמו לתובעת מאז התאונה ועד גיל 67 בהתאם לנכות התפקודית ובהתאם לשכרה ערב התאונה, תוך בחינת ההפסד בפועל.

58. עיון בתלושי השכר אותם הגישה התובעת מעלה, כי באופן ממוצע, בסמוך לתאונה, השתכרה סכום נטו של כ-15,000 ₪ בחודש, זאת לאחר הפחתת מס ההכנסה מסכום ההכנסה ברוטו. לפיכך, יש לקבוע סכום זה כבסיס לחישוב הפסדי השכר שנגרמו לתובעת מאז התאונה ועד לגיל הפרישה (67).

59. באשר לנכות התפקודית, כפי שפורטו קביעות המומחים בנוגע לנכות הרפואית וכן ההשלכות התפקודיות שיש לנכויות אלה, לא ראיתי מקום לסטות מההנחה כי מדובר בנכויות מצטברות הגורמות לפגיעה תפקודית בשיעור זהה לנכות הרפואית המשוקללת שנקבעה. כמובן, שיש לערוך חישוב שקלול של הנכויות כאשר מביאים בחשבון את הנכויות השונות שנקבעו לגבי כל ליקוי וליקוי, ולפיכך הנכות הרפואית המשוקללת היא זו שפורטה בתחשיבי הנזק מטעם הנתבעת, היינו: 44%. מכאן שההפסד החודשי שנגרם לתובעת הוא 6,600 ₪ לחודש, נכון למועד התאונה.

60. באשר לקביעת בסיס השכר של התובעת, לאחר ניכוי מס הכנסה (בשיעור שאינו עולה על 25%), ראה, למשל, תלוש שכר לחודש 12/15, השכר הוא 17,500 ₪ ומכך מנוכה מס הכנסה בסכום של כ-2,500 ₪ (כך גם בתלושי השכר בחודשים הקודמים). לעומת זאת, על פי החישובים שערך האקטואר בחוות דעתו, סכום הפנסיה עומד על 9,400 ₪ לחודש (סכום דומה שנתי מדווח למוסד לביטוח לאומי לשנת 2017). יש לזכור כי התובעת הוצאה לגמלאות החל משנת 2017, בהתאם למסמכים שצירפה. מכך עולה, כי עד ליום 1.1.17 לא נגרמו לתובעת הפסדי שכר כלל.

61. יש לקבוע, כי ההפסד החודשי של התובעת, על פי האמור לעיל, הוא סך של 5,600 ₪ לחודש, נכון למועד יציאתה לגמלאות.

62. התובעת זכאית לפיצוי עבור הפסדי העבר לתקופה מיום 1.1.17 ועד היום (לצורך החישוב 1.1.19), דהיינו, 24 חודשים, בצירוף ריבית מאמצע התקופה, סך של 140,000 ₪. התובעת כיום בת 62 (נכון לסוף שנת 2018), ומכאן שיש לערוך חישוב עבור הפגיעה בכושר ההשתכרות למשך 5 שנים, 60 חודש, על פי הפסד חודשי של 5,600 ₪, זאת לפי מקדם היוון של 55.65, לפי 3% ריבית, מתקבל סך של 312,000 ₪. לפיכך, הסכום הכולל עבור הפסדי השתכרות לעבר ולעתיד הוא סך של 452,000 ₪.

63. בנוסף לאמור, התובעת זכאית לפיצוי עבור הפגיעה בפנסיה עקב הפרישה המוקדמת. סכום זה מחושב בהתאם לפסיקה הנוהגת על פי 12% מסכום הפסד השכר בעתיד, ולפיכך זכאית התובעת לפיצוי של 38,000 ₪.

64. עזרה וסיעוד – למעט שלוש תיקיות, לא המציאה התובעת קבלות כלשהן או ראיות אחרות המעידות על תשלום עבור עזרה וסיעוד. מהראיות עלה, כי התובעת זקוקה לעזרה וסיעוד מוגברים עקב הפגיעות מהן סבלה והנכות התפקודית שנגרמה לה. אופי הפגיעות תומך בעדותה ובעדות בעלה, כי התובעת מתקשה לבצע את עבודות היומיום ובעלה ובני משפחתה נוטלים בכך חלק. לפיכך, במקרה זה ראוי לפסוק סכום גלובאלי המביא בחשבון את תוחלת חיי התובעת העומד כיום על כ-25 שנים, ולפיכך, יש לקבוע סכום פיצוי לעבר ולעתיד בסך של 500,000 ₪.

65. יודגש, כי הסכום האמור כולל בתוכו עזרה וסיעוד מכל סוג ומין שהוא, לרבות סיוע בהסעות שונות, כולל טיפולים רפואיים, כפי שהעידה על כך התובעת בתצהירה.

66. הוצאות רפואיות וטיפולים – התובעת הצהירה על הוצאות לטיפולים שונים שהיו בעבר. היא צירפה לתצהירה קבלות שונות בסכום כולל של כ-11,000 ₪. בחוות הדעת לא הונחה תשתית רפואית באשר לצורך הקבוע ב טיפולים רפואיים פרטיים או בטיפולים אלטרנטיביים. יחד עם זאת, יש להניח כי לא כל הטיפולים להם נזקקת התובעת מכוסים במלואם על פי חוק ביטוח בריאות ממלכתי, ועל כן יש לפסוק לתובעת סכום עבור הוצאות רפואיות שונות, שיעמוד על 80,000 ₪ (סכום זה כולל את הוצאות העבר).

67. ניידות – מהמסמכים ומחוות הדעת הרפואיות לא עלה כי התובעת סובלת ממגבלות ניידות באופן תמידי. יש להניח כי התובעת סובלת ממכאובים שונים עקב פגיעותיה וכן ממגבלות שלעתים יגרמו לה לקשיים בניידות. לפיכך, על דרך האומדן, אני קובע סכום פיצוי לעבר ולעתיד של 50,000 ₪.

68. נזק שאינו נזק ממון – סך של 60,000 ₪ (ראה חישוב מדויק שערכה הנתבעת בנספח ו לתחשיב הנזק מטעמה).

69. לאור האמור לעיל, סכום הפיצוי הכולל עומד על 1,180,000 ₪. לסכום זה יש להוסיף שכר טרחת עו"ד בסך של 180,000 ₪ וכן הוצאות המשפט.

70. מסכומים אלה יש לנכות את התשלום התכוף ששילמה הנתבעת לתובעת, כשהוא צמוד למדד מיום התשלום ועד להיום.

ניתן היום, א' שבט תשע"ט, 07 ינואר 2019, בהעדר הצדדים.

כרמי מוסק, שופט