הדפסה

בית המשפט המחוזי בירושלים ת"א 11814-04-16

בעניין:
1 אליהו גרוס
.2 יעקב דוב ליבוביץ
3.אשר כהן
באמצעות ב"כ עו"ד שמעון גוטליב

המבקשים

נ ג ד

1. אהרן דוד גרינמן
2.חנה ליבה גרינמן
באמצעות ב"כ עו"ד עז אלדד על פי מינוי לפי חוק הסיוע המשפטי התשל"ב - 1972

המשיבים

החלטה

לפניי בקשה לחיוב התובעים בהפקדת ערובה לכיסוי הוצאות הנתבעים, בגין תביעתם לביטול פסק דין, בסכום שלא יפחת מסך 250,000₪, ככל שתידחה התביעה, וזאת בהתאם לתקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984 (להלן: "התקנות").

הרקע וההשתלשלות הדיונית
התובעים, בני זוג מתגוררים בדירה אותה רכשו ומצויה ברחוב לאה גולדברג 10/15 בירושלים (להלן "הנכס").

במהלך שנת 2013 התקשר התובע יחד עם שלושה אחרים (להלן "השותפים") לצורך הוצאתה לפועל של עסקה למכירת כמות מסחרית של סוכר, לשם כך, הועברו כספים לרשות תובע 1 (להלן "אהרון") מקרן גמ"ח (להלן "הגמ"ח") אותה מנהל נתבע 1 (להלן "אליהו").

מספר ימים לאחר שהוצאו הכספים מקופת הגמ"ח, פנה אליהו אל אהרון בדרישה להשיב לו את הכספים אשר נגנבו ממנו לטענתו והגיעו לאהרון שלא כדין.

לאחר דין ודברים בין הצדדים, חתמו התובעים על הסכם מכר (להלן : "ההסכם") לפיו יעבירו את זכויותיהם בנכס שברשותם לידי נתבע 2 (להלן "יעקב").

התובעים טענו כי חתמו על ההסכם עקב איומים מאליהו ונתבע 3 (להלן "אשר"), ומבלי שידעו על תוכן ההסכם ועל השלכותיו, מנגד, הנתבעים טענו כי משלא עמדו התובעים ב תנאי ההלוואה הציע אהרון כי ימכור את דירת משפחתו תמורת החזר החוב.

לאחר החתימה על ההסכם, ביקשו אליהו ויעקב להשלים את העברת הזכויות בדירה. התובעים הגישו תביעה לסעד הצהרתי לביטול הערת אזהרה שנרשמה על הדירה וביטול תוקפו של הסכם המכר (ה"פ 17891-09-14).

בטרם נשמעו ראיות, חתמו באי כח הצדדים על הסכם פשרה לפיה ישלמו התובעים סך של 1,675,000 ₪. הסכם הפשרה קיבל תוקף של פסק דין ביום 21.12.14.

לאחר שהתובעים לא עמדו בהסכם הפשרה, אישר בית המשפט המחוזי, ביום 22.03.2015 פסיקתא המורה על רישום הדירה על שמו של יעקב. התובעים הגישו בקשה לביטול הפסיקתא, שכן היא כללה התייחסות לפינוי הדירה, דבר שלא הוסכם עליו בהסכם הפשרה ועל כן עניין זה בוטל.

ביום 07.04.2016 הגישו התובעים את התובענה שלפני , במסגרתה עתרו התובעים לביטול פסק הדין שנתן תוקף להסכם הפשרה.

ביום 18.5.16 הוגשה בקשה מטעם התובעים למתן צו למניעת דיספוזיציה בנכס. בית המשפט, מפי כבוד השופטת רבקה פרידמן פלדמן, החליט ביום 16.8.16, לאחר ששמע את הצדדים בישיבת יום 9.6.16, כי אין מקום למתן הצו, מאחר שסיכויי התביעה נמוכים.

על החלטה זו, הוגשה לבית המשפט העליון, בקשת רשות ערעור (רע"א 7319/16). ביום 25.9.16 הבקשה נדחתה על ידי כבוד השופט נעם סולברג, אשר שב וציין כי סיכויי התביעה קלושים, עד כי גם אם הכף היתה נוטה באופן מובהק לטובת התובעים, הרי שאין בכך כדי לגבור על סיכויי התביעה הנמוכים, באופן המצדיק מתן צו מניעה.

ביום 29.6.17 הגישו הנתבעים בקשה לחיוב התובעים בהפקדת ערובה לכיסוי הוצאות הנתבעים.
טענות הצדדים
ב"כ הנתבעים טען כי מדובר בתביעה שכל מטרתה היא להרוויח זמן ולמשוך את הקץ, על מנת למנוע את פינוי הנתבעים מהנכס אשר בו שוהים שלא כדין . עוד טען ב"כ התובע כי סיכויי התביעה אינם גבוהים , כפי שעלה מהחלטות השופטים פרידמן פלדמן וסולברג, ומדובר בשיקול משמעותי בבואו של בית המשפט לשקול בקשה לחיוב תובע בהפקדת ערובה, שכן מקום בו סיכויי קבלת התביעה קלושים ממש, יש ליתן ביטוי מידתי להגנת האינטרס של הנתבע להבטחת הוצאותיו בהליך, מה עוד שהתובע מעיד על עצמו כחסר אמצעים , ואף אינו מקיים את החלטת ביהמ"ש בתשלום דמי השכירות בשל כך יש לחייב את התובעים בהפקדת ערבות.

התובעים בתגובתם לבקשה, התייחסו לשאלת סיכויי התביעה ושאלת יכולתם הכלכלית של התובעים לשאת בהוצאות, אם וככל שיפסקו , וציינו כי על הנתבעים היה להוכיח את חוסר יכולתם של התובעים לשלם ההוצאות (שכן הבקשה לא נתמכה בתצהיר). מכל מקום הוסיף ב"כ התובעים כי יש לבחון את יכולתם של התובעים לשלם את ההוצאות גם אם יפרסו את החוב לשיעורין, שכן עצם ההיזקקות לסיוע המשפטי אין בו לכשעצמו ראיה לחוסר היכולת לתשלום ההוצאות.

אשר להחלטת כב' השופט סולברג, דבריו נאמרו לאחר שהבהיר שלא עלה בידו להבין חלקים מהותיים מהעובדות שבבסיס המחלוקת בתיק זה, לו היה ניתן הסבר, תוצאת הדברים יכולה היתה להיות שונה. אשר לסיכויי התביעה, לדידו של ב"כ התובעים, סיכוייה אינם נמוכים שכן לדבריו, בנוגע לכספים, מעולם לא הגיע לידי התובעים כספים , והם חתמו על ההסכמים מפאת הלחץ והאיומים שהופנו כלפיהם, בנוגע לחתימתם על ההסכמים והתצהירים, נטען, כי הולכו שולל על ידי בא כוחם שדאג להחתימם על תצהירים כאלו ואחרים שאינם אמת ואף צרפו מסמכים רפואיים לכך שבא כוחם סבל משכחה באותה העת ועל כן אינו אמין, מה שגרם להם ליפול לקרבן עוקץ. בנוסף טוענים התובעים כי סכום ההלוואה שולם במלואו, לכן בנסיבות אלה יש בכדי להביא לביטול פסק הדין שנתן תוקף להסכם הפשרה.

ב"כ התובעים ביקש מבית המשפט ליתן משקל משמעותי לכך שהטלת ערובה עלולה להוביל לחסימת זכותם של התובעים לפניה לערכאות, אשר תוצאתה פינוי זוג צעיר עם ילדיהם מדירת מגוריהם והשלכתם לרחוב. ב"כ התובעים סבר כי באיזון האינטרסים שבין החשש מפני פגיעה בנתבעים העשויים לזכות בדין והוצאותיהם לא תכוסינה, לבין זכות היסוד של התובעים לפנות לערכאות גם אם הינו חסר אמצעים – מועדף האינטרס של האחרון. עוד הוסיף כי אף היעדר עילת תביעה, אין בה בכדי להביא לחיוב תובע בהפקדת ערובה .

הנתבעים בתשובתם לתגובה לבקשה התייחסו לעצם הבקשה לביטול פסק דין, אשר לצו רך ביטולה נדרשים טעמים מיוחדים, אשר לסיכויי התביעה הפנו להחלטתה המפורטת והמנומקת של כב' השופטת רבקה פרידמן פלדמן, אשר בחנה היטב את טענות הצדדים ואף שמעה את הצדדים באופן ישיר והעריכה את סיכויי התביעה כנמוכים וכב' השופט סולברג לא מצא ליתן רשות לערער על החלטתה. אשר לטענת התובעים בדבר קבלתם ייעוץ שגוי ומסמכי ההלוואה פיקטיביים ו כי התובע אינו יודע על איזה מסמכים חתם, הפנה המבקש לדברי התובע עצמו בעת חקירתו בבקשה לסעד זמני בהליך זה אשר טען כי ידע על מה חתם, אך סכום ההלוואה הוחזר. טענות התובעים בדבר העובדות (המוכחשות) וכן בדבר הייצוג הלקוי, אין מקומם בתביעה לביטול פס"ד.

אשר למצבם הכלכלי של התובעים, צרף המבקש את השאלון שהוגש על ידי התובעים בתיק הוצל"פ (506441-06-15). בנוסף טען כי אי קיום החלטת ביהמ"ש בדבר תשלום שכ"ד הינה סיבה כשלעצמה לחייב התובעים בהפקדת ערובה, שכן התובעים מוכיחים שאינם מקימים החלטת ביהמ"ש.
דיון והכרעה
לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובה לה ובתשובה לבקשה, אני סבורה כי דין הבקשה להתקבל בחלקה .

מקור חיוב תובע להפקדת ערובה הוא תקנה 519 (א) לתקנות , הקובעת כדלקמן:
"בית המשפט או הרשם רשאי, אם נראה לו הדבר, לצוות על תובע ליתן ערובה לתשלום כל הוצאותיו של נתבע".

תכלית תקנה זו היא מניעת תביעות סרק והבטחת תשלום הוצאות הנתבע, בפרט במקרים בהם סיכויי התביעה קלושים. (ר' רע"א 321/07 אלינה רבינוב גושן נ' עו"ד יורם אבי גיא (פורסם בנבו, 21.08.2007)). יודגש כי הכלל הוא כי אין להפקיד עירבון להבטחת הוצאות הנתבע, אלא לעיתים נדירות ובמקרים חריגים בלבד (ר' רע"א 2442/98 עו"ד מיוחס ואח' נ' עו"ד רוזן, פ"ד נג(3) 145, רע"א 4366/07 רפאלוב נ' חכמוב (פורסם בנבו19.7.2007)).

בפסיקה צוינו נסיבות המלמדות על כך שיש מקום לשקול השתת חיוב ערובה על התובע ובהן: תושבות חוץ, אי ציון מען עדכני בכתב התביעה, מורכבות ההליך, שיהוי בהגשת ההליך, סיכויי תביעה קלושים ומצב כלכלי ירוד של התובע (ר' אורי גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי (מהד' 12, 2015), עמ' 679). על בית המשפט לאזן בין הפגיעה העלולה להיגרם בזכות הגישה לערכאות אשר הוכרה כזכות חוקתית, לבין זכותו הקניינית של מבקש הערובה לגבות את הוצאותיו בגין תביעה זו, על מנת שלא יצטרך לעמוד בפני "שוקת שבורה" ככל שיזכה בדין.

הלכה היא כי על בית המשפט לנהוג משנה זהירות בעת שיחליט להטיל על התובע חיוב הפקדת ערובה, וכן בעת שיקבע את סכום ההפקדה, וזאת נוכח החשש כי השלכות החלטה זו עלולים להגיע עד כדי ביטול התביעה ומניעה מאזרח חסר אמצעים את זכות היסוד לגשת לערכאות. מנגד, על בית המשפט לאזן את זכותו של הנתבע אשר עלול להגיע למצב שיוציא הוצאות מיותרות עקב תביעת סרק שהוגשה נגדו, ובסופו של הליך לא יהא לו ממי להיפרע. על כן עליו למצוא את האיזון הראוי בין הצדדים, תוך מתן בכורה לזכותו הבסיסית של אדם לגשת לערכאות.

כאשר מדובר במי שמתגורר בישראל וכתובתו עודכנה , השיקול העיקרי העומד בפני בית המשפט בק בעו כי על התובע להפקיד ערובה הוא סיכויי התביעה (ר' רע"א 5738/13 אבו סעלוק נ' שירותי בריאות כללית).

מן הכלל אל הפרט
אשר לסיכויי התביעה, מבלי לקבוע מסמרות בטרם שמיעת העדים, ובזהירות הנדרשת, לאחר שעיינתי בכתבי הטענות, בבקשה, בתגובה לבקשה ותשובה לה וכן בדברי ב"כ התובעים מיום 9.7.17 ובתגובת ב"כ הנתבעים מיום 11.7.17 הגעתי לכלל מסקנ ה שסיכויי התביעה נמוכים, וזאת מאחר שאל מול מסמכים בכתב החתומים על ידי התובע, לרבות תצהירים שנחתמו על ידו, עומדות טענות בעל פה של התובעים כלפי הנתבעים וכלפי בא כוחם בהליך הקודם, שאין להם ביסוס ראייתי בשלב זה. בעניין זה אין לי אלא להצטרף לנימוקים אשר פורטו בהרחבה בהחלטותיהם של כבוד השופטים פרידמן פלדמן וסולברג לכך שסיכויי התביעה נמוכים וקלושים . יצוין כי התובעים לא הגישו כתב תשובה או ביקשו לתקן את כתב התביעה על מנת לענות על הקשיים שעלו נוכח האמור ב כתב ההגנה ובמסמכים שצורפו לו.

בהקשר זה יוער, כי סיכויי התביעה נמוכים , גם לו דובר בתובענה "רגילה". מקל וחומר נלמד כי בעניינינו הם נמוכים אף יותר, שכן אין מדובר בתובענה "רגילה" , אלא בתביעה ל"ביטול פסק דין" חלוט, שהיא מעין "משפט חוזר" אזרחי שהסיכוי להיעתר לתביעה שכזו הוא נדיר ביותר.

אשר למצבם הכלכלי של התובע ים, טען ב"כ שלא הוכח כי ככל ש תינתן אפשרות לפרוס את חוב ההוצאות, לא יוכלו התובעים לעשות כן. אין בידי לקבל את טענתו זו, שכן שוכנעתי שמצבם הכלכלי של התובעים בכי רע, וזאת נוכח האמור בשאלון שהוגש על ידי התובע בתיק הוצל"פ (506441-06-15), ממנו עולה כי מצבם הכלכלי של הנתבעים אינו איתן, אין להם הכנסות (פרט לתמיכת ההורים וקצבת ילדים מביטוח לאומי), תלויים ועומדים כנגד התובע מספר תיקי הוצאה לפועל, והוא שרוי בחובות . נראה כי די בשאלון זה אשר נכתב על ידי התובע, כדי ללמד על הקושי של התובעים לשלם הוצאות ככל שתביעתם לא תתקבל.

אשר לעיתוי הגשת הבקשה, קרי למעלה משנה מעת שהוגשה הבקשה, אשר יכלה לכאורה להצביע על חוסר תום לב בבחירת עיתוי הגשת הבקשה , במטרה למנוע את ברור התובענה לגופה, אני סבורה כי קיים היגיון בהגשת הבקשה בשלב זה , לאחר שלא התקבלו הבקשות לסעדים זמניים של התובעים, ומשנקבע קדם משפט ראשון בו ביקשו התובעים לקבוע את התיק להוכחות, דבר שיגרור את הנתבעים להוצאות נוספות רבות, לאור הימשכות ההליך ומורכבותו .

לאחר שמצאתי כי סיכויי התביעה נמוכים מאוד ו כן מצאתי כי מצבם הכלכלי של התובעים אינו איתן, מצאתי להיעתר לבקשה ולהורות על הפקדת ערובה. אשר לגובה הערובה הנדרשת, על בית המשפט לשום אותה, לאחר שיאזן מחד את זכותו של הנתבע (אשר במקרה זה מדובר בנתבעים שאינם גוף פיננסי איתן, אלא אזרחים מן השורה) לא להיגרר שלא ברצונו להתדיינות ולהוצאות מיותרות, כשבסופה, עלול הוא למצוא עצמו חסר יכולת מימוש בדבר ההוצאות שנפסקו לזכותו, ככל שיפסקו, ומאידך נתתי משקל בכורה לזכות ם של התובעים לגישה לערכאות ו לחשיבות אי חסימת דרכם למיצוי זכויותיה ם בשל מעמסה כספית, ולאחר ששקלתי את סיכויי התביעה, את מצבם הכלכלי הקשה של התובעים ו את עיתוי הגשת הבקשה, הגעתי לכלל מסקנה כי על התובעים להפקיד ערובה בסך 35,000 ₪ בקופת בית המשפט עד ליום 10.9.17. לא יופקד הסכום במלואו ו/או במועדו, תדחה התובענה, זאת בהתאם להוראות תקנה 519(ב) לתקנות.

התובעים ישאו בהוצאות הנתבעים בגין הליך זה בסכום של 2,000 ₪.

המזכירות תשלח את ההחלטה לצדדים ותעביר התיק לעיוני ביום 11.9.17 .

ניתנה היום, י"ז אב תשע"ז, 09 אוגוסט 2017, בהעדר הצדדים.