הדפסה

בית המשפט המחוזי בירושלים פש"ר 860-01-16

מספר בקשה:77
בפני
כבוד ה שופטת מרים ליפשיץ-פריבס

החייב
ברוך יעקב ברוכמן

נגד

המשיבים

  1. יששכר בר הלל (נאמן)
  2. כונס הנכסים הרשמי מחוז ירושלים

החלטה

זוהי בקשה של החייב לביטול צו עיכוב היציאה מהארץ לצרכי עבודה, לתקופה בת 3 חודשים כל פעם, אלא אם תוגש הודעת הנאמן עובר לחידוש ביטול הצו בדבר שינוי בנסיבות שיש בו כדי למנוע את המשך ביטול הצו.

בקשה דומה, נדחתה בהחלטה של המותב הקודם , כב' השופטת מ' אילני , מיום 6.8.18 (להלן-"ההחלטה הקודמת"). אותה החלטה היתה לחלוטה בהחלטה ברע"א 7008/18 של כב' השופט נ' סולברג מיום 2.1.19 (נספח ב' לתגובת הנאמן, להלן-"החלטה בבר"ע").

רקע:
צו כינוס לנכסי החייב ניתן ביום 3.1.16 ובו ביום הוצא נגדו צו עיכוב יציאה מן הארץ (להלן-"הצו"). ביום 4.6.11 הוכרז החייב כפושט רגל. ביום 6.12.16 בוטל הצו למשך 3 חודשים לפי החלטה של כב' השופטת ע' כהן על מנת שיתאפשר לחייב לעבוד כשכיר בחברת "תפארת הדקל בע"מ" (להלן-"תפארת הדקל") שעיסוקה, במכירת ספרים למגזר החרדי ובהיותו בחו"ל. עוד נקבע כי עם ביטול הצו ויציאת החייב לעבודה בחו"ל, יוגדל צו התשלומים מסך של 400 ₪ לסך של 2,000 ₪. וכן, כי בתום כל שנה, יגיש החייב לנאמן עדכון , שייתמך במסמכים , ב נוגע ללקוחות שהגיעו לתפארת הדקל כתוצאה מפעילותו בחברה ועל התחשבנות לתגמולו בנדון ע"י מעסיקתו.

במסגרת הדיון בבקשה קודמת שהוגשה ביום 12.5.18, נחקרו החייב והבעלים של מעסיקתו ובית משפט הגיע למסקנה, כי החייב מתנהל בהליך בחוסר תום לב ו ללא שקיפות בנוגע לעבודתו בחו"ל. הדברים מכוונים להסתרת מידע מהנאמן ומבית המשפט בדבר הכנסותיו מעיסוקו בחו"ל, היעדר אסמכתאות לגביהן וניהול חשבון בנק בארה"ב, ע"ש חברה שהי יתה בבעלותו, מבלי שטרח לדווח עליו לנאמן. חשבון, בו עשה החייב שימוש לצרכיו האישיים ולצרכי מעסיקתו. מעסיקתו, אינה עוד תפארת הדקל שנטען כי פיטרה אותו והוא החל לעבוד בחברת שופרא ביי סל בע"מ (להלן-"שופרא") שעיסוקה גם הוא במסחר בספרי קודש.

טרם יבשה הדיו מההחלטה בבר"ע לפיה נקבע כי אין להתערב בהחלטה הקודמת, שב החייב ועתר לביטול הצו מאותם נימוקים שהובאו בבקשה הקודמת, לה התנגדו הנאמן והכנ"ר.

טענות הצדדים:
טוען החייב, כי ביטול הצו יביא תועלת לנושים בהגדלת קופת הכינוס. בידיו למצות את כושר ההשתכרות דווקא בחו"ל ובכך לעמוד בצו תשלומים גבוה מהקיים, בסך של 2,000 ₪. בהתחשב במומחיות ובניסיונו בעסקי ספרי קודש , ביקשה מעסיקתו - שופרא להמשיך בהעסקתו. ובלבד, שיותר לו לעבוד בחו"ל.

הוסיף וטען החייב במענה לטענות בעל התפקיד שהועלו במסגרת תגובתו לבקשה הקודמת, כי אין לאחרון להלין עליו בשל אי המצאת מסמכים והשלמת הדו"חות בעניין חשבון הבנק בחו"ל כי אם התנגדותו לביטול הצו מונעת זאת ממנו. נכון הדבר מחמת הדרישה להתייצבותו בבנק לפי הכללים הנהוגים בו, על מנת שיהא בידו להמציא את המסמכים. זאת שעה שתנאי פתיחת חשבון הבנק בחו"ל, לא כללו את הסכמתו להמצאת מסמכים אליו בדוא"ל ושינוי בנדון, טעון הגעתו לסניף הבנק. בנוסף הקדים חייב את המאוחר וטען כי אין כל בסיס לחשד של הנאמן להברחת נכסים ביציאתו לחו"ל שעה שבחלוף 3 שנים ממועד צו הכינוס, לא מצא הנאמן כל ממצא התומך בכך. מכאן, הבקשה לביטול הצו לטובת נושיו ומשיקולי הצדק.

הנאמן והכנ"ר התנגדו לבקשה. מהפן הדיוני טענו כי אין לדון בבקשה אשר אינה אלא ערעור על ההחלטה הקודמת ואף חמור מכך, ערעור על ההחלטה בבר"ע. לא זו אף זו, אם סבר החייב כי היה שינוי נסיבות ממועד ההחלטה הקודמת, או אז היה על יו להגיש בקשה לעיון חוזר, מה שלא נעשה על ידו. הבקשה, צריך שתיתמך באסמכתאות בכללן, מסמכים שיעידו על הפסקת עבודתו בשופרא . זאת בעת שנטען כי העסקתו תחודש רק בכפוף לביטול הצו ומתן אישור קבוע לשהותו בחו"ל.

נטען כי החייב מתנהל בהליך בחוסר תום לב בהסתירו מידע מהנאמן לעניין חשבונותיו בחו"ל ועל הכנסותיו מעבודתו בחו"ל אצל מעסיקתו, שופרא. לדידו של הנאמן, לא בכדי נוהג כך החייב הואיל והעסקתו בשופרא אינה אלא פיקציה. למעשה, גם כיום הוא מנהלו את עסקו הוא, בכסות של היותו שכיר בשופרא תוך הברחת ספרים עבור עסקו לחו"ל, באמצעות שופרא. חוסר שקיפות בהתנהלות החייב לא תוקנה ממועד ההחלטה הקודמת, באי הצגת מסמכים אותם הצטווה להגיש. הן, דפי חשבון הבנק ותדפיסי תנועות של כל כרטיסי האשראי בחשבון של החייב ורעייתו בארה"ב על מנת ללמוד בין היתר על משיכת כספים ממנו (בהפניה להחלטה מיום 30.7.18 בבקשה 61) והן, באי המצאת הסכם בינו ובין שופרא שמנהלה, מר מוזסון העיד לגבי ההתקשרות, ללא הצגת ההסכם כאמור (עמ' 45 שורות 21-35 לפרוטוקול מיום 17.4.18; עדות החייב בעמ' 39).

הכנ"ר בתגובתו הוסיף וטען כי אי המצאת מסמכים כדרישת הנאמן, מביאה למסקנה כי החייב אינו שכיר בשופרא, כי אם מנהל עסק עצמאי מבלי שתצמח מכך תועלת לנושים בהתנהלותו ללא שקיפות כאמור. החייב אף מסתיר את נכסיו, ב ניהול בערבוביה בין נכסיו הפרטיים לנכסי חברה שהיה בעליה ובשימוש בחשבונות, ע ליהם לא הצהיר, לצרכיו האישיים. לפיכך, ביקש הכנ"ר להותיר את הצו על כנו ולהורות לחייב להמציא את המסמכים כפי דרישת הנאמן.

על כל אלה השיב החייב וטען כי בחלוף שנה ממועד הבקשה הקודמת ובהיותו מובטל מזה כ-7 חודשים, קמה לו הזכות להגיש בקשה חדשה. המסמכים אותם נידרש להמציא הועברו כבר לידי הנאמן, למעט מסמכי הבנק מארה"ב שלצורך המצאתם עליו להתייצב בפני פקיד הבנק בחו"ל (בהפניה לנספח 1 לתגובתו). גרסתו בעניין החשבונות הובאה כבר בפני הנאמן בכלל זה, על חשבון בנק חדש שנפתח בחו"ל (להלן-"החשבון החדש") עת שהועסק על ידי שופרא. כן, הוצג אישור על הפסקת עבודתו בשופרא (נספח 3 לתגובתו). יתירה מכך, מלוא מסמכיו נתפסו בפשיטה של המשטרה בביתו והועברו לכנ"ר , לרבות מסמכים מתפארת הדקל ומשופרא. במסגרת תשובתו, ביקש החייב היתר יציאה לחו"ל, ולו גם לצורך הבאת המסמכים מהבנק על מנת להוכיח כדבריו , את חפותו.
לגרסת החייב, משכורתו משופרא הועברה לחשבון החדש ולא עסקינן בניסיון להבריח נכסים או להעלים מידע מהנאמן. ועוד, תביעות החוב שהוכרעו הן של שישה נושים בלבד ובשיעור של כ- 3.5 מיליון ₪ ולא כפול מכך כפי טענת הנאמן והכנ"ר.

דיון והכרעה:
המסגרת הנורמטיבית:
הכלל הוא, כי אין לאפשר דרך קבע יציאה מן הארץ של חייב, כי אם בנסיבות מיוחדות ובלבד, שיימצא כי ניתן יהיה לפקח על התנהלותו הכספית בהיותו בחו"ל. בבחינת בקשה כמו זו המונחת בפני, על בית המשפט למצוא את האיזון הראוי המגבלות המוטלות על חייב בהליך פש"ר ובין הזכות של חייב לחופש תנועה ואף לזכות יסוד: לחופש העיסוק הטעון יציאה לחו"ל בעניינו של החייב שבפני.

על מלאכת האיזון מצינו ברע"א 3289/17 מוחמד טאהא נ' כונס הנכסים הרשמי (30.4.2017, להלן- פרשת טאהא" ): "... כנגד זכותו של החייב "לה ינות" מהחסד שמציע הסדר פשיטת הרגל – עומדים גם חיובים, במסגרתם, נאלץ החייב לוותר על מקצת מזכויותיו, ביניהן אף הזכות לצאת את הארץ בחופשיות, המעוגנת כאמור בסעיף 6(א) לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו"(פסקה 17) ובבחינה פרטנית בכל מקרה ומקרה, אם ההגבלה מידתית על בית המשפט להכריע "תוך איזון ראוי בין הזכויות והאינטרסים המתנגשים – צריכים להתקיים, מספר תנאים, כפי שאפרט להלן: ראשית, על בית המשפט לבחון בדקדקנות את הנימוקים לבקשה. לפי הדין הנוהג – ברירת המחדל, בכל הנוגע ליציאתו של חייב המצוי בעיצומו של הליך פשיטת רגל הינה כי לאחר שניתן לגבי החייב צו כינוס נכסים – יוצא לו צו עיכוב יציאה מן הארץ, וזה יעמוד בתוקפו בעיקרון עד לסיום הליכי פשיטת הרגל (ראו: סעיף 57א לפקודה; וכן את דברי ההסבר לתיקונו של הסעיף, עיינו: ה"ח התשמ"א מס' 1507, בעמ' 14507 (02.02.1981)). חריגה מכלל זה תיתכן רק באם ובעת שמוצגים על ידי החייב נימוקים משכנעים המצדיקים כי באיזון בין הזכויות המתנגשות – זכותו לחופש תנועה ולאינטרסים אישיים אחרים שונים, תגבר, בנסיבות, על זכותם הקניינית של נושיו. טעמים אפשריים לאישור הבקשה יכולים להתבסס איפוא על: שיקולים בריאותיים, הומניים, משפחתיים, או עסקיים (שמטרתם להיטיב עם קופת פשיטת הרגל), וכן עבור הזמן, ובלבד שבמשך תקופה ממושכת התנהל החייב כראוי (ההדגשה – מ.ל.פ)... ודוק, לא כל מקרה המאופיין בשיקולים הנ"ל יוביל בהכרח לביטולו הזמני של צו עיכוב היציאה מן הארץ, ומנגד לא כל מקרה שאיננו בא באחד התרחישים המנויים לעיל יוביל לדחייה אפריורית של הבקשה." (שם, פסקה 19 . עוד ראו: רע"א 102/18 ‏ אשר מעודה נ' רון חמד - מנהל מיוחד לנכסי החייב (‏29.1.2018) פסקה 6).

עוד ייאמר, כי קיים קושי מובנה בפיקוח על חייב השוהה בחו"ל , גם אם לצרכי עבודה. מרכז הכובד של החקירה והפיקוח של הנאמן אחר הכנסות החייב ורכושו, אופן ניהולם וכן הוצאותיו 'ירחיק' לחו"ל. שכן, על החייב לנהוג "בשקיפות" כלפי בעל התפקיד, הכנ"ר והנושים. לצורך כך, ניתנים לבעל התפקיד והכנ"ר כלים רבי עוצמה באמצעותם נבחנת אמיתות נתוני ההכנסות, ההוצאות ולאיתור רכושו, בחקירת החייב עצמו ובחקירת כל אדם שקיים יסוד סביר להניח כי ברשותו מידע או מסמכים הנוגעים לעניינו של החייב (סעיף 59 א(2) לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], תש"מ- 1980 , להלן- "הפקודה"). בהתאם לכך, יש לבחון כל מקרה לגופו ולהבטיח, כי לא יהא בשהות של חייב בחו"ל , כדי להקשות על הנאמן והכנ"ר בחקירת התנהלותו לעומקה או משום פגיעה חלילה, ביעילות ההליך ובאינטרס של הנושים (ראו בעניין חייב המתגורר בחו"ל: פש"ר (מרכז) 43887/03/11 זאב גולדשטיין נ' כונס הנכסים הרשמי תל אביב (1.8.2011)).

מן הכלל אל הפרט:
מעיון בטענות הצדדים ; בחקירת החייב והעד מוסזון בפני המותב הקודם; בהחלטה הקודמת ובהחלטה בבר"ע ובהתאם למסגרת הנורמטיבית הרלוונטית, לא השתכנעתי כי יש להיעתר לבקשה. למסקנה זו הגעתי, נוכח יציאת החייב לחו"ל במסגרת עבודתו והעסקתו בחב' שופרא, אשר רב הנסתר על הגלוי לגבי התנהלותה לגביו והתנהלותו בה.

אפרט: החייב לא המציא הסכם העסקה עם שופרא על מנת ללמוד על התמורה המגיעה לו מעבודתו בחו"ל ואף לא בדבר רכיבי השכר. בפרט, ב עניין עמלות או הטבות שכר ודרך חישובם בגין הגדלת ההכנסות של מעסיקתו כתוצאה מפעילותו בחו"ל עבורה.

לא הומצאו דו"חות של שופרא, שצפוי וצריך שיהיו ברשותה, על שיעור הכספים אותם גבה עבורה החייב מלקוחותיה בחו"ל ו בעניין גובה התמורה ששולמה לחייב בגינן. לא הוצגו דרישות כספיות של החייב ו/או חשבוניות של שופרא ללקוחות של האחרונה ; אישורים של החייב ו/או קבלות של שופרא בגין אותם תשלומים ושיעורם. יתירה מכך, לא הוצג דיווח של החייב לשופרא, על פ רי עמלו לטובתה מה שצפוי שיהיה בהיותו עובד שכיר אצלה ולאור מכתבה של שופרא (נספח 3 לתשובת החייב) על תפקידו כגובה עבורה של "יתרת הכספים המגיעים לחברה עבור העבודות שסיפקנו בשנים 2017-2018" ו על תפקידו ב"טיפול במשלוח יתרת הספרים שבייצור לארה"ב", מה שמעיד גם על המשך עבודתו בשופרא.

ככל שאותם מסמכים היו מוצגים, היה בכך כדי ל אפשר חקירה ומעקב של המשיבים אחר התנהלות החייב בהיותו מצוי בהליך. מעבר לשאלת תום הלב באי המצאת המסמכים, נמנעת בחינה לעומק של התנהלותו הכספית עם ובקשר לשופרא, שמשליכה על שאלת התועלת לנושים ביציאתו לחו"ל. אם החייב מעשיר את קופת הכינוס לפי הכנסותיו או שמא בשיעור נמוך מהן. שכן, התשלומים לקופת הכינוס גדלו לסך של 2,000 ₪ כתנאי ליציאתו בזמנו לחו"ל (ראו גם עדות מר מוסיזון עמ' 91 שורה 14) ויש ליתן לבעל התפקיד כלים לבחינת שיעור הכנסותיו בחו"ל לצורך התאמת צו התשלומים בהתאם.

לא נעלמה מעיני עדותו של מר מוסיזון ממנה עולה, כי אין לשופרא רישום מסודר על מלוא הכספים שהתקבלו אצלה מהחייב (עמ' 91 7-23 ועמ' 92) ועל האמון שהוא נתן ונותן בחייב בפעולות הגבייה אותן הוא מבצע עבורה. אלא מאי, דווקא אופן התנהלות המעסיקה יש ב ו משום הכבדה מהותית בביצוע חקירה ע"י הנאמן אחר ההתנהלות הכספית של החייב ועל הכנסותיו ממנה כשכיר. מה גם, שנותרו תהיות לעניין התאמה בין המשלוחים של שופרא לייצוא לחו"ל, שהחייב אמון על הטיפול בהם (נספח 3 לתגובת החייב) ובין המכר ללקוחות, משלא הומצאו מלוא המסמכים בנדון.

לכך מצטרפת התנהגות החייב בהפקדת כספי המעסיקה בערבוביה לחשבונו (פסקה 8 בהחלטה הקודמת) ללא עוררין מצד שופרא, מה שמחזק את הקושי בהיתר ליציאה לחו"ל עבורה. כמו כן, החייב ניהל חשבון , עליו לא הודיע על אתר לנאמן, מה שמעיב על שאלת תום הלב שלו בהליך (ראו גם פסקה 8 בהחלטה בבר"ע מפי כב' השופט סולברג). בכל אלו יש כדי ללמד על קושי בקבלת שיתוף פעולה מצד החייב עם הנאמן, בגילוי מידע והמצאת מסמכים, גם לא אלו הטעונים כדבריו את התייצבותו בסניף הבנק בחו"ל (ראו החלטות בבקשות 44 ו-46 וכן החלטה מיום 11.2.19).

מכל אותם טעמים, דין הבקשה להידחות.

בטרם חתימה אוסיף, כי בהחלטתי אין משום הכרעה בשאלת יציאה לחו"ל לעבודה אצל מעסיק אחר, ככל שיוברר כי ניתן לקיים פיקוח ראוי עליו במסגרתה ובשקיפות לגביה.

המזכירות תמציא העתק ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, ו' ניסן תשע"ט, 11 אפריל 2019, בהעדר הצדדים.