הדפסה

בית המשפט המחוזי בירושלים פש"ר 65645-12-14

בפני

כבוד ה שופטת עירית כהן

החייב
דאוד עלייאן
ע"י ב"כ עו"ד אחמד אבו קטיש

נגד

המשיבים

  1. כונס הנכסים הרשמי מחוז ירושלים
  2. עו"ד פייסל מוסא (מנהל מיוחד)
  3. שפיר מבנים תעשיות 2003 בע"מ

המשיבה 3 ע"י ב"כ עו"ד עמרי לנדאו ואח'

החלטה

לפניי בקשת המנהל המיוחד להורות לחברת שפיר מבנים תעשיות 2002 בע"מ להעביר לקופת הכינוס את כל הכספים והזכויות השייכים לחייב, בסך 55,249 ₪, אשר מעוקלים ונמצאים בחזקתה.
כפי שעולה מהבקשה ומתגובת חברת שפיר, החייב שימש כקבלן אשר הוביל בטון מוכן ממפעלה של חברת שפיר ללקוחותיה באמצעות משאית שהייתה בבעלותו, אשר עליה הותקן מערבל השייך לחברת שפיר.
בהתאם לחשבוניות המס שהנפיק החייב ואשר צורפו לבקשה, חייבת שפיר לחייב סך של 55,249 ₪, בגין הובלות בטון שטרם שולמו (חשבונית מיום 7.1.07 על סך 23,840 ₪ בגין הובלת בטון בחודש 11/06 סומנה א'2 וחשבונית מיום 7.2.07 על סך 31,408 ₪ בגין הובלת בטון בחודש 12/06 סומנה א'1).
בסוף שנת 2006 נגנבה המשאית של החייב ועמה המערבל.
במסגרת הליך הוצאה לפועל בו נקטה חברת "זר כבוד בע"מ", אחת מנושי החייב, ניתן על ידי לשכת ההוצאה לפועל בירושלים ביום 7.1.07 צו עיקול על סך 37,962 ₪ אשר נשלח אל שפיר (להלן: העיקול הראשון). בתשובתה מיום 10.1.07 הודיעה שפיר כי עוקל סך של 23,840 ₪.
בהחלטה מיום 8.7.07 הורה רשם ההוצאה לפועל לשפיר להעביר את כספי העיקול אל לשכת ההוצאה לפועל, אולם זו לא פעלה בהתאם להחלטה.
בשנת 2012 ניתן על ידי לשכת ההוצאה לפועל צו עיקול נוסף, על סך 68,851 ₪ (להלן: העיקול השני), ובתשובתה לצו מיום 10.10.12 הודיעה שפיר כי אין בידיה נכסים לעיקול. בתגובה מתוקנת שהוגשה ללשכת ההוצאה לפועל ביום 13.7.13 הבהירה שפיר כי פעלה לקיזוז סכומים המגיעים לה מהחייב מכוח זכות קיזוז המוקנית לה בהסכם עמו, וכי זכות הקיזוז קודמת לעיקול.
בתגובה נכתב כי מספר ימים לאחר מתן התשובה לצו העיקול הראשון התברר לשפיר כי המשאית והמערבל נגנבו, ועקב חשש לנזקים שייגרמו לשפיר עקב הגניבה ובכלל זאת חשד למעורבות החייב בגניבה, החליטה שפיר לעצור את ביצוע התשלומים המגיעים לחייב עד לבירור נזקיה. החשבונית מיום 7.2.07 ששלח החייב בגין הובלות דצמבר 2006 נקלטה לאחר מכן אולם לא אושרה לתשלום לאור גניבת המערבל. בתגובה נטען עוד כי התשובה לעיקול הראשון לפיה עוקלו כספים בסכום של 23,840 ₪ ניתנה בכפוף לזכות הקיזוז החוזית של שפיר מכוח הסכם ההובלה, הקודמת לצו העיקול, וקיזוז זה בוצע לאחר שהתבררו היקפי הנזקים שנגרמו לשפיר. עוד לפי התגובה, עקב חשד למעורבות נהג המשאית בגניבה סירב המבטח לשלם את סכום הביטוח על פי הפוליסה ושפיר נאלצה להגיש נגדו תביעה, שהסתיימה בפשרה. ההסכם עם החייב קובע כי הוא מתחייב לשפות ולפצות את שפיר על כל הוצאה או נזק שנגרמו בגין מחדליו. לאור האמור ובהתאם להוראות ההסכם עם החייב פעלה שפיר לקיזוז סך של 55,248.72 ₪ בגין חיוב בהשתתפות עצמית, פשרה בסכום נמוך מהתביעה, שכ"ט עו"ד והוצאות ניהול התביעה.
ביום 1.12.15 ניתנה החלטת רשם ההוצאה לפועל לפיה אין להמשיך בהליך ההוצאה לפועל בשל קיומו של צו כינוס בהליך פשיטת הרגל.
לטענת המנהל המיוחד, טענות שפיר בדבר הנזקים שנגרמו לה אינן מהוות בסיס חוקי להימנעותה מהעברת הכספים השייכים לחייב. שפיר ביצעה את הקיזוז מבלי לקבל אישור של רשם ההוצאה לפועל ואף מבלי שהודיעה על כך, ומבלי לקבל צו שיפוטי המאפשר לה לממש את זכות הקיזוז הנטענת. טענת הקיזוז היא לקונית, דרקונית ולוקה בחסר קיצוני שכן לא פורטה כדבעי, ושפיר לא הייתה מוסמכת לקזז את הוצאותיה הנטענות באופן שרירותי וחד צדדי ועל דעת עצמה. ברי כי מדובר בטענת קיזוז אשר שנויה במחלוקת בין הצדדים, להבדיל מזכות קיזוז קיימת שאינה במחלוקת או שניתן לגביה פסק דין, שכן טענות שפיר באשר להיקף ההוצאות והנזקים הינן מוגזמות והועלו בעלמא ללא תחשיבים או חוות דעת מקצועית. הטענה חורגת, אפוא, מגדר סמכות רשם ההוצאה לפועל הדן בטענת "פרעתי".
לאור האמור טוען המנהל המיוחד כי יש להורות לשפיר להעביר לקופת הכינוס את מלוא הסכום בסך 55,249 ₪ המגיע לחייב משפיר.
בתגובת שפיר נטען כי בהתאם להסכם בינה לבין החייב התחייב הוא לבטח את המערבל, לשאת בדמי ההשתתפות העצמית במקרה של גניבה או של גרימת נזק למערבל ולשפות את שפיר על כל אובדן, הוצאה או נזק שייגרמו לשפיר או ללקוחותיה בגין מחדליו. לאחר אירוע הגניבה ולאור העובדה שהחייב לא ביטח את המערבל כנדרש נאלצה שפיר לפנות למבטחת שלה, אשר כאמור סירבה לשלם עד שהושג הסכם פשרה במסגרת התביעה שהוגשה. החייב הפר את הסכם ההובלה וגרם לשפיר נזקים כספיים כבדים. בהתאם להסכם הוא התמנה לשומר שכר על המערבל, ולפיכך על פי הדין מוטל עליו נטל ההוכחה שלא התרשל.
לטענת שפיר אין מדובר בטענת "פרעתי" אלא בקיזוז שבוצע בהתאם להסכם ולדין, וסוגיית סמכות ראש ההוצאה לפועל לדון בטענת קיזוז נטענת הייתה רלבנטית במסגרת הליכי הוצאה לפועל אך אינה רלבנטית לענייננו.
עוד טוענת שפיר כי לבקשה לא צורף תצהיר ולפיכך המנהל המיוחד לא הוכיח שהחייב לא התרשל או שקיימים נכסים לעיקול בידי שפיר.
עוד לטענתה, ככל שהמנהל המיוחד סבור כי שפיר נותרה חייבת כספים לחייב עליו להגיש בקשה להגשת תביעה כנגד שפיר שכן הליך פשיטת הרגל אינו המקום לדון בטענות אלו.
בתגובתה מדגישה שפיר כי החייב לא טען אף טענה כנגד הקיזוז ואי תשלום הכספים.
בדיון שהתקיים הוסיף המנהל המיוחד כי קבלת הטענות של שפיר עלולה להביא להעדפתה כנושה.
ב"כ שפיר חזר וטען כי אין חוב כלפי החייב שכן מדובר במערכת חוזית אחת שהסתיימה לפני שהחל הליך פשיטת הרגל.
ב"כ הנושה זר כבוד טען כי שפיר לא קיימה את צו רשם ההוצאה לפועל ולא העבירה את הכספים כנדרש. לטענתו, לטענות שפיר בדבר חבות של החייב כלפיה יש טענות נגד ולא ניתן לבצע את הקיזוז ללא החלטה של בית משפט.
כפי שצוין בפסיקה:
"זכות הקיזוז מעוגנת במשפט הישראלי בשתי הוראות חוק עיקריות: האחת – סעיף 53 לחוק החוזים, והשנייה – סעיף 74 לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], תש"ם- 1980 (להלן – הפקודה). על זאת יש להוסיף כי מכוח סעיף 24 לחוק החוזים רשאים הצדדים לקבוע בחוזה הסדר קיזוז שונה מזה הקבוע בסעיף 53 לחוק החוזים, ובלבד שאין ההסדר פוגע בתקנת הציבור כאמור בסעיף 30 לחוק החוזים" ( ע"א 1226/90‏ בנק לאומי לישראל בע"מ‎ ‎נ' הסתדרות הרבנים דאמריקה‏, פ''ד מט(1) 177 (1995)).
ענייננו בקיזוז שבוצע, לפי הנטען, בשנת 2007, בטרם נפתח הליך פשיטת הרגל, ועל כן הוא נשלט על ידי הוראות חוק החוזים (ראו עניין בנק לאומי הנ"ל, סעיף 8 לפסק דינו של כב' השופט גולדברג).
אין לקבל את טענת המנהל המיוחד כי שפיר לא הייתה רשאית לבצע קיזוז על דעת עצמה. "הקיזוז החוזי מהווה פעולה משפטית חד-צדדית המשתכללת מחוץ לכותלי בית המשפט, ועל-כן הוא מהווה סעד מסוג "העזרה העצמית"" (שם).
צו העיקול מיום 7.1.07 ניתן, כאמור, על סך של 37,962 ₪. בפועל עוקל הסך של 23,840 ₪, שכן זה היה חובה הידוע של שפיר כלפי החייב באותו מועד (החשבונית לחודש דצמבר 2016 הונפקה על ידי החייב ביום 7.2.07).
מטענות שפיר עולה כי במועד העיקול היא לא ידעה על גניבת המערבל ועל חבותו הנטענת של החייב כלפיה ולכן לא קיזזה ולא יכולה הייתה לקזז את חובו הנטען של החייב כלפיה מהסכום שכבר עוקל (ראו לעניין זה את ע"א (מחוזי ב"ש) 1175/01 מוצרי אספלט ואבן נ' אלקרינאווי (30.5.2002)) ועם מתן ההחלטה על העברת כספי העיקול אל לשכת ההוצאה לפועל היה עליה לפעול בהתאם.
שונים הם פני הדברים באשר ליתרת החוב של שפיר כלפי החייב, אשר לכל הפחות לפי גרסת שפיר לא עוקלה לפני ביצוע הקיזוז הנטען. דין יתרה זו אינו שונה מדין כל זכות תביעה אחרת של החייב, והמקום לבירור טענות המנהל המיוחד בעניינה אינו במסגרת הליך זה אלא בתביעה עצמאית שיש להגיש בבית המשפט המוסמך, ככל שסבור המנהל המיוחד כי אכן יש מקום לתביעה מעין זו על אף טענת הקיזוז.
אני מורה, אפוא, לחברת שפיר להעביר לקופת הכינוס את הסך של 23,840 ₪ שעוקלו בהתאם להחלטת רשם ההוצאה לפועל מיום 7.1.07, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד העיקול ועד למועד העברת הסכום לקופת הכינוס.

ניתנה היום, י"ח אלול תשע"ו, 21 ספטמבר 2016, בהעדר הצדדים.