הדפסה

בית המשפט המחוזי בירושלים פש"ר 46112-12-11

מספר בקשה:34
לפני
כבוד ה שופט מרדכי כדורי

בעניין:

אברהם בן שושן
ע"י ב"כ עו"ד אלי סלהוב
המבקש
החייב

נגד

1. מנורה מבטחים פנסיה וגמל בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד מתן דביר

2. עו"ד ניצן שמואלי, הנאמן

3. כונס הנכסים הרשמי מחוז ירושלים
ע"י ב"כ עו"ד אורן זילברברג
המשיבים

החלטה

לפניי בקשת החייב לקבוע כי הוא הופטר מחובו למשיבה מס' 1, ולחלופין שחובו נושא הפרשי הצמדה וריבית בלבד.

הרקע:
1. החייב הוא עמית בקרן הפנסיה מנורה מבטחים פנסיה (להלן: "מנורה" או "הקרן"). ביום 9/3/2010 העמידה מנורה לחייב הלוואה בסך של 90,500 ₪, אותה הוא התחייב לפרוע ב-48 תשלומים.

ביום 27/12/2011 ניתן בעניינו של החייב צו כינוס נכסים, וביום 9/7/2017 ניתן צו הפטר.

ביום 25/6/2012 הגישה מנורה תביעת חוב, בה טענה: כי חובו של החייב נכון למועד צו הכינוס עמד על סך של 64,559 ₪; כי יש לה זכות קיזוז אותה היא רשאית להפעיל רק בקרות אירוע מזכה, כמשמעו בתקנון הקרן, או במקרה של משיכת כספים על-ידי החייב; כי התנאים לקיזוז טרם הבשילו; וכי היא בעלת זכות קניינית בכספים המופקדים אצלה, המהווים משכון על דרך של הפקדה.

עו"ד שחר בן-נאים, ששימש אותה העת כמנהל מיוחד, אישר את תביעת החוב בסך של 64,556 ₪, בדין רגיל.

לקראת תום ההליך ובשלב חלוקת הדיבידנדים לכלל הנושים, שילם הנאמן, משיב מס' 2, למנורה דיבידנד בסך 21,405 ₪.

עובר להגשת בקשת החייב שלפניי, עמד חובו לקרן על פי ספריה, על סך של 234,028.50 ₪.

תמצית טענות הצדדים:
טענות החייב:
2. לעמדת החייב, משניתן צו הפטר, הוא הופטר מחובו למנורה. לחלופין, חובו מסתכם בסכום הנקוב בתביעת החוב שהוגשה, בניכוי סכום הדיבידנד ששולם ובתוספת ריבית לפי חוק פסיקת ריבת והצמדה, תשכ"א-1961 (להלן: "חוק פסיקת ריבית והצמדה") בלבד.

3. החייב טוען, כי הדיבידנד ששולם למנורה לא הובא על ידה בחשבון, ולא בא לידי ביטוי בספריה.

4. לטענת החייב, מנורה אינה נושה מובטחת, מהנימוקים הבאים:

א. לא נרשם משכון על הערובה בגין הסכם ההלוואה.

ב. הגשת תביעת החוב על ידי מנורה מהווה ויתור מטעמה על טענה לקיומו של שיעבוד.

ג. העובדה שהחייב נדרש לחתום על שטר חוב במסגרת עסקת ההלוואה מלמדת, כי גם מנורה סברה באותה העת שכספי החייב המופקדים בידיה אינם משועבדים לה. לסברת החייב, שטר החוב אינו מעניק למנורה יתרון דיוני על פני שעבוד.

ד. מנורה לא ערערה על הכרעת הנאמן דאז בתביעת החוב שהגישה, לפיה הוכר חובה כחוב בדין רגיל.

5. החייב מוסיף וטוען, כי מנורה לא מלאה אחר חובת הנאמנות בה היא חבה כלפיו וכשלה בהתנהלותה. לכן, יש להטיל עליה את התוצאות הנובעות מהתנהלותה. לעניין זה טוען החייב:

א. מנורה נמנעה מלממש את הכספים המוחזקים בידיה במשך שנים ארוכות, על אף שלטענתה עומדת לה זכות שיעבוד. בשל מחדל זה תפח חובו של החייב לממדים עצומים, והוא הולך וגדל, כך שבמועד הגיע החייב לגיל פרישה, עלול סכום החוב לעלות על הסכומים שנצברו אצלה עבורו לגיל זקנה, ואלה ישמשו כולם לפירעון החוב.

ב. בניגוד לעמדתה של מנורה, לפיה החוב אינו חוב בר תביעה, היא הגישה בגינו תביעת חוב. אם מנורה היתה טוענת עוד קודם למתן ההפטר שהחוב אינו בר תביעה, לא היה משולם לה דיבידנד, ולחלופין היה החייב מוסיף סכום פעוט של כ- 30,000 ₪ לצורך סילוק החוב, שעתה תפח לסכום גבוה בהרבה.

טענות מנורה:
6. בתחילה טענה מנורה, כי עם מתן צו ההפטר הסתיים הליך פשיטת הרגל, בית המשפט קם מכיסאו והוא נעדר סמכות לדון בבקשת החייב. ברם, במהלך הדיון היא חזרה בה מטענה זו, וטענה כי ספק אם ראוי שבית המשפט יידרש לבקשה שלוש שנים לאחר שניתן צו ההפטר.

7. לגופו של עניין נטען, כי החייב נטל את ההלוואה תוך שיעבוד היתרה הצבורה בחשבונו להבטחת החזר ההלוואה. שיעבוד היתרה הצבורה מביא לתוצאות הבאות:

א. למנורה קיימת זכות קדימה בנוגע ליתרה האמורה.

ב. לא חלה על החוב הוראת סעיף 134 בפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], תש"ם-1980 (להלן: "פקודת פשיטת הרגל" או "הפקודה") , המגבילה את שיעור הריבית החלה על חוב שהוכר בפשיטת רגל, ומנורה זכאית לפירעון מלוא החוב, כפי שהוא בספריה כיום, 112,450 ₪ (כפי הנראה, סכום החוב לאחר שתוקן והובא בחשבון הדיבידנד ששולם לה) .

ג. החוב אינו בר תביעה בפשיטת רגל.

ד. ההפטר אינו חל על החוב.

ה. לחייב עמדה אפשרות לבקש את אישור בית המשפט להמשיך ולשלם את תשלומי ההלוואה לאחר שניתן צו הכינוס, מבלי שיהיה בכך משום העדפת נושים אסורה. משלא עשה כן, אין לו להלין אלא על עצמו.

8. עוד טוענת מנורה, כי בתביעת החוב שהוגשה צוין דבר קיומו של השעבוד. לעמדתה, טענות הנוגעות לאישור תביעת החוב ולחלוקת הדיבידנד על החייב להפנות לנאמן, ולא אליה.

9. מנורה טוענת עוד, כי החייב מועסק אצל אותו מעסיק מאז 1995. לפי תקנון הקרן, היא מנועה מלממש את כספי החייב הצבורים אצלה, כל עוד החייב עובד באותו מקום עבודה.

10. מנורה סבורה, כי היא לא נדרשת להציג לחייב אופציות או ליתן לו ייעוץ, וכי היא לא כשלה בכך שלא פרסה לפני החייב את האפשרויות העומדות בפניו במהלך ההליך.

טענות הנאמן:
11. לעמדת הנאמן, מנורה היא נושה מובטחת, אך יש להתערב בסכום חובו של החייב כלפיה.

12. הנאמן סבור, כי אין בהגשת תביעת החוב מטעם מנורה משום ויתור מצדה על הבטוחה, מהנימוקים הבאים:

א. בתביעת החוב צוין קיומה של בטוחה, ולא נכללה בה הודעת ויתור עליה.

ב. הגם שנקבע בתקנה 83 בתקנות פשיטת הרגל, תשמ"ה-1985 (להלן: "תקנות פשיטת הרגל") , כי נושה מובטח שוויתר על ערובתו רשאי לתבוע את מלוא חובו, לא נקבע כי תביעת מלוא החוב מביאה לביטול הערובה.

ג. התוצאה של הגשת תביעת חוב על ידי נושה מובטח שהגיש תביעת חוב מבלי שוויתר על ערובתו נקבעה בתקנה 84 בתקנות הנ"ל, והיא הגבלת זכותו לדיבידנד לסכום העולה על שווי הערובה בלבד.

ד. ויתור על זכות קניינית מסוג שיעבוד צריך להיות מפורש וברור, ואין להסיק אותו במשתמע.

13. הנאמן טוען, כי יש לערוך חישוב מחדש של החוב המובטח, אשר יביא בחשבון את מחדליה ואת התנהלותה בחוסר תום לב של מנורה, מהנימוקים הבאים:

א. מנורה הגישה תביעת חוב והשתתפה בחלוקת הדיבידנד, למרות שלא ויתרה על שווי הערובה.

ב. על מנורה היה לממש את המשכון המופקד בידיה בתוך פרק זמן סביר של שישה חודשים ממועד צו הכינוס. ברם, בניגוד לכך, מנורה המשיכה להחזיק במשכון במשך שנים ארוכות, ונמנעה מלממש אותו, תוך שסכום החוב הולך ותופח, בידיעה שיש לה כיסוי מלא לחוב.

ג. מוטלת על מנורה חובת נאמנות להציג בפני החוסכים את האפשרויות העומדות בפניהם. היה על מנורה להודיע לנאמן ולחייב שקיימת אפשרות למימוש כספים תוך תשלום מס, צעד שהיה מונע את תפיחת החוב תוך נגיסה משמעותית בכספים הפנסיוניים של החייב.

14. לאור האמור סבור הנאמן, שיש להכיר בריבית פיגורים על ההלוואה עד מחצית שנת 2012, והחל ממועד זה להכיר בריבית לפי חוק פסיקת ריבית והצמדה בלבד, ולקזז את סכום הדיבידנד ששולם. לפי תחשיב זה, יש להעמיד את חובו של החייב למנורה על סך של 56,320 ₪.

עמדת כונס הנכסים הרשמי:
15. גם לסברת כונס הנכסים הרשמי (להלן: "הכנ"ר") מנורה היא נושה מובטחת, וגם לעמדתו יש להתערב בסכום חובו של החייב כלפיה. יחד עם זאת, נימוקיו ודרך הילוכו שונים.

16. הכנ"ר מצטרף לעמדת מנורה בטענתה, לפיה לא עומדת לה זכות לקזז את החוב מתוך כספי החייב המופקדים בידיה בטרם התקיים אירוע מזכה. הכנ"ר מוסיף, כי בהתאם לחוזר הממונה על שוק ההון, ביטוח וחיסכון, רשאית מנורה לקזז את החוב רק כצעד אחרון, לאחר שננקטו כל הצעדים האחרים לצורך פירעון ההלוואה.

כיוון שעד למועד צו הכינוס טרם התקיים אירוע מזכה (כאמור, החייב עובד אצל אותו מעסיק מאז שנת 1999), הרי שבמועד הצו לא היה קיים חוב של מנורה כלפי החייב. לא עמדה אפוא למנורה זכות לקיזוז חוב הדדי בהתאם לסעיף 74 בפקודה.

ברם, בניגוד לטענת מנורה סבור הכנ"ר, כי לא עומדת לה זכות משכון בכספי החייב, בהיעדר הוראה בדבר קיומו של משכון בהסכם ההלוואה, ומכיוון שהכספים מצויים בידי מנורה לצורך תשלום בעת אירוע מזכה, ולא לצורך פירעון החוב.

יחד עם זאת, עומדת למנורה זכות קיזוז, מכוחן של תקנות הפיקוח על שירותים פיננסיים (קופות גמל) (כללי השקעה החלים על גופים מוסדיים), תשע"ב-2012.

17. לעמדת הכנ"ר, לנוכח זכות הקיזוז העומדת למנורה, ובשל כך שעומדת לה אפשרות לבצע את הקיזוז רק לאחר מיצוי ההליכים, חובו של החייב כלפיה לא הופטר במסגרת צו ההפטר.

18. עוד סבור הכנ"ר, כי הגשת תביעת החוב על ידי מנורה נעשתה כדין, במסגרת חובתה למצות את הליכי הגבייה.

19. הכנ"ר מוסיף וטוען, כי משניתן צו כינוס נכסים נגד החייב, היתה מנורה מנועה מלנקוט בהליכים לשם פירעון ההלוואה, בשל עיכוב ההליכים הכרוך בצו הכינוס, ובשל כך שרכושו של החייב הוקנה לנאמן. כמו כן, החייב היה מנוע מלשלם את חובו למנורה, ולא היה מקום להמריץ אותו לעשות כן.

משכך, בתקופה שמיום צו הכינוס ועד המועד בו ניתן צו ההפטר, יש לשערך את החוב לפי הוראות חוק פסיקת ריבית והצמדה בלבד.

20. לעמדת הכנ"ר, מאז ניתן צו ההפטר ועד למתן החלטה בבקשה יש לשערך את החוב בהתאם לריבית הרגילה שבהסכם, ולא לפי ריבית הפיגורים שבו, מהנימוקים הבאים:

א. מדובר במחלוקת כנה בדבר שיעור החוב.

ב. היה על מנורה, מתוקף תפקידה כנאמן, לפנות לחייב ולהעמיד אותו על סכום החוב ועל הריבית צפויה אם זה לא ישולם, במיוחד לאור עמימות סעיף 9 בהסכם ההלוואה בדבר שיעור הריבית.

ג. מנורה לא פעלה כמקובל במקרים דומים, ולא פנתה לבית המשפט במהלך ההליך בבקשה בנוגע לחוב. בשל כך לא נדרשה עמדת החייב.

21. על פי תחשיב הכנ"ר, יש להעמיד את חובו של החייב למנורה על סך של 55,263 ₪.

דיון:
דיון בבקשה לאחר שניתן צו הפטר:
22. כאמור, מנורה חזרה בה מטענתה בדבר חוסר סמכותו של בית משפט זה לדון בבקשה. אשר לתהייה שהעלתה, האם ראוי שבית המשפט יידרש לכך בשלב זה, אומר כי לאחר שהצדדים פרסו את טענותיהם בהרחבה, בכתב ובעל-פה, ראוי להכריע במחלוקת שהתגלעה ביניהם, ולהביאה לידי סיום.

האם חובו של החייב למנורה הוא חוב בר-תביעה בפשיטת רגל:
23. על פי הקבוע בסעיף 71(א) בפקודה, חובות בני תביעה בפשיטת רגל הם:

"חוב וחבות קיימים או עתידים, ודאים או מותנים, החלים על החייב ביום מתן צו הכינוס, או שיחולו עליו לפני הפטרו עקב התחייבות מלפני מתן הצו"

החייב לא פרע את ההלוואה כסדר, ולכן, בהתאם לסעיף 13 להסכם ההלוואה, העמידה מנורה את יתרת ההלוואה לפירעון מידי עוד קודם למועד מתן צו הכינוס.

חובו של החייב למנורה היה קיים אפוא ביום מתן צו כינוס הנכסים, ומשכך הוא חוב בר-תביעה.

24. אולם, כפי שיפורט להלן, לא עמדה למנורה אפשרות להגיש תביעת חוב בדין רגיל, תוך שימור מעמדה כנושה מובטחת.

פקודת פשיטת הרגל מבדילה בין חוב לנושה מובטח, לבין חוב לנושה שאינו מובטח. כך, בין היתר, צו לעיכוב הליכים שניתן במסגרת צו כינוס הנכסים אינו גורע מכוחו של נושה מובטח לממש את ערובתו, והוא רשאי לעשות כן מבלי ליטול רשות מבית המשפט (סעיף 20(ב) בפקודה), אלא די לו במתן הודעה לנאמן על כוונתו לעשות כן (תקנה 85(א) בתקנות פשיטת הרגל). כמו כן, ההגבלות על שיעור הריבית והשוואת הריבית החלה על כלל החובות בהליך, לפי סעיפים 81 ו-134 בפקודה, שנועדו להשוות בין הנושים בהליך, אינן חלות על נושה מובטח ואינן מחייבות אותו (השוו: ה"פ (מחוזי ירושלים) 583/01 בנק הפועלים בע"מ נ' מושבי מבואות ירושלים אגודה חקלאית בע"מ, 5/12/2002,‏ פסקה 26)

25. בהתאם לתקנה 83 בתקנות פשיטת הרגל, נושה מובטח רשאי לתבוע את חובו, רק אם ויתר על ערובתו. על פי הקבוע בתקנה 84 בתקנות הנ"ל, נושה מובטח שתבע את החוב מבלי לוותר על הערובה ומבלי לממשה, זכאי לדיבידנד רק בשל סכום החוב העולה על שווי הערובה. כלומר, בנסיבות בהן שווי הבטוחה עולה על סכום החוב, על בעל התפקיד לדחות את תביעת החוב, ככל שזו נועדה להביא לכך שישולם לנושה המובטח דיבידנד בין יתר הנושים בדין רגיל.

הנה כי כן, הלכה למעשה נושה מובטח אינו יכול לשמר את מעמדו העדיף באמצעות הגשת תביעת-חוב, והוא אינו יכול להיבנות ממנה, תוך שמירת הזכויות העומדות לו מכוח מעמדו כנושה מובטח. יש ונפסק, כי כיוון שבמקרה בו שווי הערובה עולה על סכום החוב לא עומדת לנושה המובטח אפשרות לתבוע את החוב במסגרת ההליך כל עוד הוא לא ויתר על הערובה, אין לראות בחוב כלפיו כחוב בר-תביעה בפשיטת רגל (בש"א (ת"א) 13671/03 אלוני בנימין נ' כונס הנכסים הרשמי - מחוז ת"א, 21 /11/2004).

26. מבלי שיהיה בכך משום קביעת מסמרות אומר, כי לכאורה המבחן להגדרתו של חוב כחוב בר-תביעה הוא זה הקבוע בסעיף 71(א) בפקודה, כאמור בסעיף 23 לעיל, ולא האפשרות לקבלת דיבידנד. מכל מקום, הכרעה בעניין זה אינה דרושה לענייננו, שכן מנורה צודקת בטענותיה בדבר היותה נושה מובטחת ובדבר אי תחולת ההפטר על חוב מובטח, כפי שיובהר להלן.

27. נושה מובטח לצורך הליך פשיטת הרגל, כהגדרתו בסעיף 1 בפקודה, הוא:

"מי שבידו שעבוד או עיכבון על נכסי החייב או על חלק מהם, בחזקת ערובה לחוב המגיע לו מהחייב"

בתביעת החוב שהגישה טענה מנורה, כי היא נושה מובטחת משני טעמים: ראשית, רשום לטובתה משכון בדרך של הפקדה; שנית, עומדת לה זכות קיזוז לפי תקנון קרן הפנסיה.

28. סעיף 3 בחוק המשכון, תשכ"ז-1967 (להלן: "חוק המשכון") מורה, כי משכון נוצר בהסכם בין החייב לבין הנושה. ההסכם ההלוואה שנכרת בין החייב למנורה אינו כולל הסכמה בדבר יצירת משכון.

לאור האמור, וכיוון שמנורה לא נדרשה בתגובתה למבחנים הנדרשים לצורך בחינת ההסכם ככזה שכוונתו לשעבד נכס כערובה לחיוב, לפי סעיף 2(ב) בחוק המשכון (ראו: רע"א 1690/00 מ. ש. קידוחי הצפון בע"מ ואח' נ' א. אבגל טכנולוגיה בע"מ (בפירוק זמני), פ"ד נז(4) 385, 409), לא ניתן לקבל את טענתה בדבר קיומו של משכון.

29. סעיף 16 בחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א-1970 מורה:

"קיבל הנפגע עקב החוזה נכס של המפר שעליו להחזירו, תהא לנפגע זכות עיכבון באותו נכס כדי תשלום הסכומים המגיעים לו מן המפר עקב ההפרה."

עיכבון נקבע אפוא על פי הדין, והוא אינו טעון הסכמה מטעם החייב:

"...זכות העיכבון שבידי המלווה משתכללת מעצמה (ומבלי שניתנה לכך הסכמה קודמת) עם היווצרות החוב..."
(רע"א 2512/17 פינצב נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ, 10 /4/2018, פסקה 15 בפסק דינו של כב' השופט ד' מינץ)

כיוון שמנורה מחזיקה נכס של החייב, מוענקת לה לגביו זכות עיכבון, על אף שהסכם ההלוואה אינו כולל תניה מפורשת בעניין.

מאחר שלמנורה זכות עיכבון על נכסי החייב המוחזקים בקרן, היא בעלת מעמד של נושה מובטחת.

30. כאמור, חוב לנושה מובטח מוחרג מחובות אחרים, כך שנשמר כוחו של הנושה המובטח לממש את ערבותו. הנושה רשאי לממש את הערובה בין לפני מתן צו ההפטר ובין לאחריו. מכאן מתחייבת המסקנה שצו ההפטר אינו חל על חוב מובטח.

31. שטר החוב עליו נדרש החייב לחתום במסגרת ההלוואה אינו תומך בטענת החייב בדבר מעמדה של מנורה כנושה שאינה מובטחת. על פי הכללים שנקבעו בחוזר הממונה על שוק ההון ביטוח וחיסכון, כללי השקעה החלים על גופים מוסדיים, 17/2/2016, רשאית הקרן לקזז את ההלוואה מול כספי החיסכון הצבורים רק כצעד אחרון, לאחר שננקטו כל הצעדים האחרים העומדים לרשותה. הדרישה לחתימת החייב על שטר חוב מתיישבת היטב עם הדרישה האמורה, ונועדה לאפשר למנורה לנקוט בהליכים לביצוע שטר החוב קודם לביצוע הקיזוז. כך פעלה מנורה הלכה למעשה, כאשר הגישה את שטר החוב לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל, לפני שניתן צו כינוס הנכסים.

32. כאמור, לא עמדה למנורה אפשרות להגיש תביעת חוב בדין רגיל, תוך שימור מעמדה כנושה מובטחת. לכן, ספק רב אם היתה הצדקה להגשת תביעת חוב מטעמה. ברם, היא פעלה כמתחייב מהוראת תקנה 84 בתקנות פשיטת הרגל, וציינה בתביעתה את פרטי הערובה שבידיה. מנורה לא הודיעה בתביעתה שהיא מוותרת על הערובה האמורה. במצב דברים זה, העובדה ששווי הערובה עלה על סכום החוב אמורה היתה להביא לדחיית תביעתה כנושה בדין רגיל, אך לא לביטול הערובה ולאיון מעמדה כנושה מובטחת.

33. מסקנת הדברים היא שמנורה לא היתה זכאית לדיבידנד בדין רגיל, ושחובו של החייב למנורה אינו מופטר במסגרת צו ההפטר שניתן לו.

חובת הנאמנות של מנורה:
34. כאמור, מנורה הגישה תביעת חוב מבלי שוויתרה על ערובתה, אשר שוויה גבוה מסכום החוב. בנסיבות אלה, היה על המנהל המיוחד לדחות את תביעת החוב כחוב בדין רגיל ולהימנע מלהעניק לה דיבידנד. ברם, הוא אישר את התביעה, בדין רגיל. הן החייב, הן מנורה והן המעורבים האחרים השלימו עם הכרעת החוב, לא ערערו עליה ולא הלינו על כך ששולם למנורה דיבידנד בהתאם.

35. קיים קושי ממשי בהתנהלותה הנ"ל של מנורה, אשר ביקשה ופעלה לאחוז בחבל משני קצותיו. מחד, לשמר את מעמדה כנושה מובטח, ומאידך, לחלוק בדיבידנד עם יתר הנושים, כנושה בדין רגיל. קושי זה מתעצם לאור עמדתה של מנורה, לפיה חובו של החייב כלפיה אינו בר-תביעה בפשיטת רגל. קיים טעם לפגם בכך שלמרות עמדתה זו היא הגישה תביעת חוב, ולאחר שתביעתה אושרה על ידי בעל התפקיד דאז ואף שולם לה דיבידנד, היא טוענת עתה שעל החייב להפנות את טענותיו לבעל התפקיד שנעתר לתביעתה.

36. אני סבור, כי שעה שתביעת החוב שהגישה מנורה אושרה כחוב בדין רגיל, מבלי שהיא הלינה על כך, ובוודאי לאחר ששולם לה דיבידנד כנושה בדין רגיל, היה עליה להפנות את תשומת לב החייב לכך שבניגוד למה שהוא עשוי היה להסיק מהאמור, הוא לא הופטר מיתרת חובו אליה, וזה נושא ריבית פיגורים. הנחתו של החייב, כמפורט בתצהירו, לפיה הוא סבר שהוא הופטר מחובו בעקבות כך שמנורה הגישה תביעת החוב, לאחר שתביעתה אושרה בדין רגיל מבלי שהיא הלינה על כך, ולאחר ששולם לה דיבידנד מקופת הכינוס, היא הנחה שאינה מופרכת. מנורה לא היתה רשאית לשבת בחיבוק ידיים ולהמתין באפס מעשה במשך שנים, תוך כדי כך שחובו של החייב אליה נושא ריבית פיגורים והולך ותופח לממדים גבוהים ביותר, מבלי להפנות את תשומת לבו לעמדתה.

37. על מנורה חלה חובת נאמנות כלפי החייב מכוח החוק (סעיף 3(א) בחוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (קופות גמל), תשס"ה-2005). היא נדרשת לנהוג בזהירות וברמת מיומנות שנאמן מיומן היה נוהג בהן בנסיבות דומות (סעיף 3(ג) בחוק האמור), לפעול לטובתו של החייב, לא להפלות בין העמיתים ולא להעדיף כל ענין וכל שיקול על פני טובתם (סעיף 3(ב) בחוק הנ"ל).

38. הימנעותה של מנורה מלפעול בהתאם לאמור לעיל, אינה עולה בקנה אחד עם חובותיה הנ"ל. מחדלה זה הביא לכך שהחייב לא היה מודע לכך שחובו אליה עומד בתוקפו, ואף ממשיך לצבור ריבית פיגורים.

39. התרשלותה של מנורה והתעלמותה מהשלכות ההליך על חובו של החייב כלפיה באות לידי ביטוי גם בכך שהחוב שהיה רשום בספריה עובר להגשת הבקשה מטעם החייב לא הביא בחשבון את הדיבידנד ששולם לה. רק בעקבות הגשת הבקשה על ידי החייב תיקנה מנורה את סכום החוב, והעמידה אותו על סך של 112,450 ₪, במקום על סך של 234,000 ₪.

40. יחד עם זאת יש לציין, כי תקנון הקרן אינו מאפשר משיכת כספים בטרם נותקו יחסי העבודה בין העמית והמעסיק. משכך, מנורה לא היתה רשאית לממש את זכות הקיזוז העומדת לה לפי ההסכם ולפי הדין (תקנה 16 בתקנות הפיקוח על שירותים פיננסיים (קופות גמל) (כללי השקעה החלים על גופים מוסדיים), התשע"ב-2012). שלא כנטען על ידי החייב והנאמן, מנורה לא התרשלה בכך שלא קיזזה את החוב עד כה.

אולם, חוסר האפשרות לממש את כספי החייב קודם התרחשות אירוע מזכה רק מדגיש את מחדלה האמור של מנורה. שתיקתה של מנורה יפה לה, לנוכח שיעור הריבית הגבוה ממנו היא נהנית, כאשר פירעון החוב כלפיה מובטח. ברם, היא פוגעת פגיעה קשה ביותר בחייב, העלול להגיע לגיל זקנה מבלי שיוותר דבר מהחיסכון שחסך במשך שנים.

מסקנות:
41. התנהלותה האמורה של מנורה ותוצאותיה ראויים לתיקון, בדרך של הפחתת שיעור ריבית הפיגורים שתחול על ההלוואה מהמועד בו החלו מחדליה בבירור – שתיקתה עת הוכרעה תביעת החוב שהגישה כנושה בדין רגיל, ועד למתן החלטה זו. אין זה צודק שהחייב יישא בגין תקופה זו בריבית פיגורים, המגלמת סנקציה בגין הפרה והמהווה כלי להמריץ חייב לסלק את חובו בהקדם. על החייב לשאת בריבית בשיעור שיגלם שמירה על ערכו הריאלי של החוב בלבד.

42. אני מורה אפוא, כי החל מיום ההכרעה בתביעת החוב שהוגשה על ידי מנורה ועד היום, יישא חובו של החייב הפרשי הצמדה וריבית לפי סעיף 4 בחוק פסיקת ריבית והצמדה.

43. המזכירות תמציא את ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, י"ד חשוון תשפ"א, 01 נובמבר 2020, בהעדר הצדדים.