הדפסה

בית המשפט המחוזי בירושלים פש"ר 1859-11-16

מספר בקשה:6
לפני
כבוד ה שופט מרדכי כדורי

בעניין:

אפרים דבש
ע"י ב"כ עו"ד דניאל קניג
המבקש
החייב

נגד

1. עו"ד ענבל אלוש-לוצאטו, נאמנת לנכסי החייב
ע"י ב"כ עו"ד אירן מימון שהרבני

2. כונס הנכסים הרשמי - מחוז ירושלים
ע"י ב"כ עו"ד אורית צימבר

3. המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ עו"ד נטע ארזי
המשיבים

החלטה

לפניי בקשת החייב להחיל את צו ההפטר שניתן לו על חוב המזונות שצבר למוסד לביטוח לאומי ( להלן: "המל"ל"):

הרקע:
1. ביום 1/11/2016 ניתן צו לכינוס נכסי החייב, לבקשתו. תביעות החוב שהוגשו נגד החייב הסתכמו בסך של כ-600,000 ₪, מתוכם סך של כ-200,000 ₪ עבור מזונות. ביום 4/6/2019 ניתן לחייב הפטר. על פי הוראת סעיף 69( א)(3) בפקודת פשיטת הרגל, צו ההפטר אינו חל על חוב מזונות, אלא אם הורה על כך בית המשפט. מכאן בקשת החייב שלפניי.

תמצית טענות הצדדים:

טענות החייב:
2. לטענת החייב, מקום בו חייב נמצא חסר כל, בגיל מתקדם, ללא אופק לשיפור מצבו הכלכלי, יש להעדיף את שיקולי שיקומו, כך שלעת זקנתו לא ייפול כנטל על החברה. לכן, על בית המשפט להחיל את ההפטר שניתן לו גם על חובו למזונות. החייב מבסס את בקשתו על הטענות הבאות:

א. החייב בן 61, חסר כל. אין לו זכויות במקרקעין, כלי רכב או רכוש אחר. הוא מתגורר בגפו בשכירות בדירה בשטח של 15 מ"ר, מתקיים מקצבת השלמת הכנסה בסך כולל של 2,085 ₪ וסיוע בשכ"ד בסך 770 ₪. חרף התייצבותו בלשכת התעסוקה, במשך 12 השנים האחרונות, לא נמצאה עבורו עבודה מתאימה.

ב. לחייב נקבעה נכות רפואית בשיעור 54%. הוא סובל משבע פריצות דיסק לאחר שתי תאונות דרכים, מסוכרת ומדלקת כרונית בלבלב. החייב מטופל במרפאת כאב ומשתמש בקנאביס רפואי. הוצאותיו החודשיות הנובעות ממצבו הרפואי מסתכמות במאות שקלים לכל חודש.

ג. חוב המזונות שצבר החייב למל"ל התגבש בזמן שהוא ריצה עונשי מאסר, לסירוגין, למשך תקופה כוללת של 17 שנה. המל"ל פתח נגדו שני תיקי הוצאה לפועל לפני שנים רבות, בשנים 1983 ו-1990, אשר החוב הכולל בהם עולה על 220,000 ₪. בינתיים החייב עבר הליך שיקום, ומאז שנת 2003 הוא מנהל אורח חיים נורמטיבי. כמו כן, ילדיו בגרו, וחיובו במזונותיהם פסק.

טענות המוסד לביטוח לאומי:
3. המל"ל מתנגד לבקשה. לעמדתו, נסיבותיו של החייב אינן עומדות בקריטריונים שנקבעו בפסיקה לצורך מתן הפטר על חוב מזונות. לטענת המל"ל:

א. מדובר בחובות שצבר החייב למזונות עבור שתי נשים שונות, לאחר שלא מילא את חובתו המוסרית כלפיהן בין השנים 1987 – 2006. כתוצאה מכך נאלץ המל"ל לשלם להן את תשלומי המזונות.

ב. לא נקבעה לחייב דרגת אי כושר, אין לו נכות מזכה והוא לא זכאי לקצבת נכות. במהלך השנים היה החייב זכאי לקצבת הבטחת הכנסה לתקופות שונות ובסכומים שונים. כיום משולמת לו קצבת הבטחת הכנסה בסך 2,091 ₪.

ג. רק במקרים חריגים יחיל בית המשפט הפטר על חוב מזונות. כך, כאשר נקבע לחייב נכות בשיעור 100% ודרגת אי כושר מלאה בשיעור 100%. נסיבותיו של החייב אינן חריגות, מה גם שבהיעדר קביעה לגבי דרגת אי כושר עבודה הוא אינו ממצה את כושר השתכרותו.

ד. החייב טרם הגיע לגיל זקנה, ומכל מקום גיל זקנה, כשהוא לעצמו, אינו מהווה עילה למתן הפטר על חוב מזונות.

ה. אין בטענות החייב בדבר קשייו הכלכליים כדי להביא לקבלת בקשתו. מקומן של טענות אלה הוא לפני רשם ההוצאה לפועל, בפניו תעמוד התמונה המלאה בגין נסיבותיו הקונקרטיות של החייב.

ו. החלת הפטר על חוב מזונות עלולה להמריץ חייבים להימנע מלמלא אחר חובתם לשלם מזונות, להכביד את הנטל הרובץ על המל"ל לשאת בתשלומי מזונות המוטלים על חייבים ולהכביד בכך את הנטל הרובץ על הקופה הציבורית.

טענות הנאמנת:
4. הנאמנת סבורה, כי עניינו של החייב נמנה על המקרים החריגים המצדיקים את החלת צו ההפטר על חוב המזונות. לטענתה:

א. החייב בן 61, סובל מבעיות רפואיות קשות המקשות על תפקודו היומיומי והמונעות ממנו למצות את כושר השתכרותו. הכנסותיו מסתכמות בקצבאות בסכומים זעומים מהמל"ל, ואין לצפות שכושר השתכרותו בעתיד ישתפר.

ב. נסיבותיו אלה של החייב הן שעמדו בבסיס המלצתה ליתן לו הפטר, בהיעדר כל תועלת לנושיו בהמשך ניהול ההליך. אשר על כן, אין לצפות שהמשך הליכי גביה מטעם המל"ל יניבו פרי.

ג. החייב מוכר ללשכת הרווחה בירושלים בשל מצבו הכלכלי והמשפחתי הקשה, כפי שפורט בדו"ח העובדת הסוציאלית מיום 24/7/2017 שהוגש לה במסגרת תפקידה.

ד. בשל העובדה שחובותיו של החייב למל"ל נוצרו לפני 36 שנים, בעת שריצה עונשי מאסר ממושכים, ניתן לומר שהחוב דומה באופיו לחוב כספי רגיל.

טענות הכנ"ר:
5. הכנ"ר מצטרף לעמדת המל"ל, וסבור כי אין לפטור את החייב מחוב המזונות מאותם נימוקים אותם פירט המל"ל.

דיון והכרעה:
6. לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובות שהוגשו, באתי לידי מסקנה כי דין הבקשה להידחות.

7. ככלל, חוב מזונות אינו חוסה בצלו של צו הפטר. כלל זה חל בין אם התובע הוא הזכאי לתשלום מזונות, ובין אם התובע הוא המוסד לביטוח לאומי, שנכנס בנעליו ( ע"א 2837/17 ברדה נ' כונס נכסים הרשמי 6/6/2018). החרגת חוב המזונות מההפטר נועדה להבטיח את תשלום חוב המזונות, ולמנוע מהחייב לחמוק מלפרוע את החוב למל"ל, לאחר שכבר נמנע מלמלא חובתו כלפי הזכאי למזונות, והעביר את הנטל לכך אל הציבור ( ראו: רע"א 7940/13 קצקה נ' כונס הנכסים הרשמי 29/1/2014, פסקה 7) ‏‏.

יחד עם זאת, הוענקה לבית המשפט סמכות ליתן לחייב הפטר גם בגין חוב מזונות עבר ( סעיף 69( א)(3) בפקודת פשיטת הרגל [ נוסח חדש], תש"ם-1980, להלן: "הפקודה").

בפסיקה נקבע, כי בית המשפט יעשה שימוש בסמכותו זו במשורה ובמקרים חריגים בלבד ( ע"א 5628/14 סלימאן נ' סלימאן 26/9/2016, פסקה 15). עוד נקבע, כי לצורך הכרעה בעניין זה על בית המשפט לשקול מגוון שיקולים, ובהם: תום לבו של החייב, כושר הפירעון הנוכחי שלו, האפשרות לשינוי כושר הפירעון שלו בעתיד, האם הוא בעל נכסים, גילו ומצב בריאותו, מצבו האישי והמשפחתי, נסיבות יצירת החוב, האם מדובר בחוב לעבר בלבד, או גם בחוב שוטף, משך הזמן שחלף מאז נוצר החוב, מידת אחריותו של החייב להתמשכות ההליכים בעניינו, האם החייב התאמץ לפרוע את החוב מיוזמתו, האם במועד ההחלטה עדיין מוטלת עליו חובה לספק את צרכי המחייה השוטפים של הזכאים למזונות, מהו מצבם הכלכלי הנוכחי של הזכאים למזונות, האם תיפגע זכותו של החייב או זכותם של הזכאים לקיום מינימלי בכבוד, האם החייב מיצה את האפשרויות העומדות לרשותו במסגרת הליכי ההוצאה לפועל, האם יהיה בהליכי ההוצאה לפועל כדי להביא תועלת ממשית לנושים, ומה הם עמדותיהם של בעלי התפקידים בהליך פשיטת הרגל. לצד זאת הובהר, כי אין מדובר ברשימה סגורה, וכל מקרה יידון על פי נסיבותיו הפרטניות ( רע"א 3175/19 אבן חיים נ' המוסד לביטוח לאומי 8/8/2019; ע"א 2837/17 ברדה נ' כונס נכסים הרשמי 6/6/2018).

8. בדו"ח שהוגש ביום 5/7/2018 ציינה המנהלת המיוחדת שלא ניתן לקבוע מסמרות בשאלת תום לבו של החייב בעת יצירת החובות. המנהלת המיוחדת עמדה על כך שהחייב החל את מעורבותו בפלילים עוד מגיל צעיר, ועל כך שהוא הורשע ונדון לעונשי מאסר בגין עבירות מרמה. עוד ציינה שהוא לא מסר בחקירתו מידע מלא אודות מעשי העבירה שעשה.

אולם, די בפרטים שמסר כדי ללמד שחובותיו התגבשו, לפחות בחלקם, בעקבות עבירות מרמה ועבירות כלכליות שעבר.

בנוסף, לאחר שניתן צו כינוס הנכסים, החייב לא הקפיד לקיים את חובותיו. הוא לא שילם את התשלומים החודשיים כסדר, לא הגיש דו"חות חודשיים במועד, לא צירף אסמכתאות ולא המציא מסמכים אותם נדרש להמציא. ביום 9/8/2018 ההליך בוטל בשל מחדלי החייב, לאחר שלא היה בהתראה שניתנה לו כדי להועיל. ביום 9/1/2019 ההליכים חודשו, לאחר שהחייב הסיר את מחדליו.

בדיון ביום 4/6/2019 ב"כ הכנ"ר הסכימה לכך שיינתן לחייב הפטר, חרף נסיבות יצירת החובות על ידו וחוסר שיתוף הפעולה המלא שלו במהלך ההליך, לנוכח השנים הארוכות שחלפו.

גם אם לא היה בנסיבות יצירת החובות ובהתנהלות החייב לאחר צו הכינוס להביא לביטול ההליך, לא ניתן לומר שהוא נהג בתום לב במהלך יצירת החובות או במהלך ההליך.

9. בעת מתן ההפטר לחייב התחשב בית המשפט בכך שלנושים האחרים לא תצמח כל תועלת מהמשך ההליך ולא מקביעת תכנית פירעון, לנוכח נסיבותיו הרפואיות והכלכליות של החייב ולאור הקדימות הנתונה לחוב המזונות. אולם, כפי שיפורט להלן, אין לומר כי הליכי הוצאה לפועל נגד החייב לא יניבו תועלת ממשית למל"ל.

10. הנכות הרפואית שנקבעה לחייב ומכתבו של הרופא התעסוקתי, לפיו חלות על החייב מגבלות רבות המונעות ממנו לבצע פעולות הכורכות במאמץ, אינם מותירים ספק בדבר מצבו הבריאותי הירוד והמגבלות החלות על תפקודו. יחד עם זאת, קביעתו של הרופא התעסוקתי, כי החייב מתאים לעבודה במגבלות ( ראו דו"ח המנהלת המיוחדת מיום 8/1/2019), בצירוף העובדה שלא נקבעה לחייב דרג אי כושר, מלמדות כי אין בסיס למסקנה לפיה אין לחייב כל יכולת לעבוד וכל כושר פירעון.

11. החייב אמנם אדם מבוגר כבן 61, אך טרם הגיע לגיל זקנה. עומדות לפניו עוד מספר שנים במהלכן יתאפשר לו לעשות מאמץ, לטרוח, לעבוד ולהשתכר, גם אם סכומים שאינם גבוהים, ולפרוע לכל הפחות חלק מחובותיו למזונות.

12. בנוסף, יש להביא בחשבון שבמשך השנים הארוכות שחלפו החייב לא התאמץ ולא שילם דבר על חשבון חובותיו, גם לא בתקופה שלאחר שחרורו ממאסר בשנת 2003 ועד לתאונת הדרכים הראשונה בה היה מעורב בשנת 2006. זאת ועוד, החייב מעולם לא פנה לערכאה המוסמכת בבקשה להפחתת סכום המזונות בו חויב.

13. כמו כן, החייב לא מיצה את האפשרויות העומדות לרשותו במסגרת הליכי ההוצאה לפועל. לא יימנע מהחייב לפרוש לפני רשם ההוצאה לפועל את מלוא נתוניו הבריאותיים והכלכליים. ככל שכך ייעשה, יקבעו ההליכים בעניינו בהתאם לדיני ההוצאה לפועל, באופן העשוי להביא תועלת לקופה הציבורית מבלי למנוע מהחייב קיום מינימלי בכבוד.

14. משקלם של השיקולים האמורים גובר על משקל השיקולים העומדים לטובת החלת ההפטר על חוב המזונות, ובהם היעדר נכסים לחייב, היעדרו של חיוב שוטף והעיקרי שבהם – השנים הארוכות שחלפו מאז נוצר החוב. הכף נוטה אפוא לטובת פסיעה בדרך המלך, אי סטייה מהכלל והחרגת חוב המזונות מההפטר שניתן לחייב.

התוצאה:
15. בקשת החייב נדחית.

ההפטר שניתן לחייב לא יחול על חוב המזונות בו הוא חב כלפי המל"ל.

בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.