הדפסה

בית המשפט המחוזי בירושלים פר"ק 51832-05-17

מספר בקשה:109
בפני
כבוד ה שופט אביגדור דורות

בעניין
מדרסת דאר אל מערפה בע"מ (חל"צ)(בפירוק)

המבקשים:
סמיח אבו רמילה
תמימי פואז
פאדי רובין סמחאן
ע"י ב"כ עו"ד נירה דורני בנימין

המשיבים:

המשיבים הפורמליים:
עו"ד מוחמד סייד אחמד, מפרק משותף
עו"ד נמרוד טפר, מפרק משותף
רשם ההקדשות
ע"י ב"כ עו"ד אפרת מקדסי כהן
4. כונס הנכסים הרשמי – מחוז ירושלים
ע"י ב"כ עו"ד תהילה ביטון שמש

5. אמאל דויק
6. חאלד דויק
ע"י ב"כ עו"ד אשר אקסלרד

<#2#
החלטה

לפניי בקשה לביטול פסק דין שניתן ביום 6.5.21 נגד המבקשים בהעדר הגנה.

רקע וטענות הצדדים

1. ביום 9.2.21 הגישו מפרקי חברת מדרסת דאר אל מעראפה בע"מ (חל"צ) הנמצאת בפירוק בקשה למתן הוראות, בגדרה התבקש בית המשפט לחייב חמישה נושאי משרה בחל"צ מכוח סעיפים 373, 374 לפקודת החברות [נוסח חדש] , לשאת בחובות החל"צ שבפירוק .

2. בבקשה נטען כי המפרקים אומדים את סכומי ההשבה לחל"צ בעשרות מיליוני ₪ אולם לצרכי הבקשה הם העמידו את סכום ההשבה כדי שיעור חובות החל"צ בפירוק בסך של כ- 16 מיליון ₪.

3. החל"צ הפעילה בית ספר בכפר עקב במזרח ירושלים מצפון לגדר ההפרדה. נטען על ידי המפרקים כי נושאי המשרה היו שותפים ישירים באופן אישי למעשים ולמחדלים שלא כדין, שעיקרם הנהגת מערכת שכר כפולה : מערכת שכר פורמלית וגלויה , אשר שימשה לצורך קבלת תקצוב ממשרד החינוך ובמסגרתה הופקו תלושי שכר בהתאם לכללי משרד החינוך. בצד מערכת זו הופעלה מערכת שכר מוסכמת בין החל"צ ועובדיה, הנסתרת מעיני משרד החינוך ורשם ההקדשות, אשר שימשה לצורך תשלום השכר בפועל לעובדים. נטען כי הפער בין מערכת השכר הפורמלית לבין מערכת השכר המוסכמת נותר בידי בעלי החל"צ. לטענת המפרקים, העובדים היו שותפים למערכת השכר המוסכמת ובמרבית התקופה שבה הועסקו גם אם שולם לידיהם השכר הפורמלי במלואו, הם החזירו את חלקו לבעלי החל"צ, עד לשיעור השכר שהוסכם עימם.

4. המפרקים הגישו בקשה למתן פסק דין כנגד המבקשים בהעדר התגוננות. בבקשה נטען כי המפרקים המציאו למבקשים את הבקשה ואת החלטת בית המשפט מיום 8.2.21 בדבר המועד להגשת תגובות לבקשת המפרקים. נטען כי על אף שחלפו למעלה מ- 60 ימים מאז מסירת הבקשה וההחלטה למבקשים, לא הוגשה מצידם כל תגובה או הגנה מפני הבקשה. ביום 6.5.21 נעתרתי לבקשה וניתן פסק דין כנגד שלושת המבקשים.

5. ביום 21.6.21 הגישו שלושת המבקשים בקשה לביטול פסק הדין. מטעם המבקשים 2-3 נטען כי הם אינם נמצאים בארץ כבר למעלה משנה וכי הם מתגוררים בטורקיה. על כן, נטען כי נוכח האמור, ברור כי משיבים אלה לא יכלו לחתום על אישור המסירה שהוגש על ידי המפרקים ולא יכלו להתגונן מפני הבקשה למתן הוראות במועד שנקבע על ידי בית המשפט. ביחס למשיבים אלה התבקש ביטול פסק הדין מתוך "חובת הצדק", כאשר אין לבית המשפט כל שיקול דעת עקב כך שהמשיבים לא קיבלו את ההזמנה לדין. ביחס למבקש 1, נטען כי הוא אומנם קיבל את הבקשה אולם עד ליום קבלת פסק הדין הוא סבר מחמת טעות כי הוא מיוצג על ידי עו"ד אשר אקסלרד, המייצג את המשיבים הפורמליים. מבקש זה טען כי מחמת הטעות הוא הבין מהמבקש 3 כי הוא מיוצג על ידי משרד אקסלרד וכי הבקשה להארכת המועד להגשת תגובה ואף התגובה שהוגשה, הוגשו גם מטעמו. נטען כי רק ביום 24.5.21 התחוור למבקש כי הבקשה להארכת מועד והתגובה לא הוגשו בשמו, כפי שסבר תחילה וכי ניתן נגדו פסק דין. לגופו של ענין, נטען כי אין להסתמך על הראיות אשר נזכרו בבקשת המפרקים, שעיקרן שני פסקי דין של בית הדין האזורי לעבודה בירושלים, מאחר והמבקשים לא היו מעורבים בהליכים אלו ולא הייתה להם יכולת להשמיע את קולם, ולא ניתנה להם הזדמנות מלאה לבחון את הראיות ולהתגונן מפניהן. עוד נטען, כי המפרקים לא המציאו ראיות אשר מוכיחות את העילות שבבסיס הבקשה והם לא עמדו בנטל ההוכחה בדבר כוונות המרמה של המבקשים. נוכח האמור, נטען כי מן הדין והצדק לבטל את פסק הדין גם ביחס למבקש 1. המבקשים אף העלו שתי טענות מקדמיות בדבר התיישנות התובענה להשבת הכספים שהתקבלו לפני שנת 2013 וכן בדבר אי התאמת ההליך של בקשה למתן הוראות להכרעה בסוגיות העובדתיות המורכבות בתובענה.

6. המפרקים הגישו תשובה לתגובת המבקשים ובגדרה טענו כי אין יסוד לטענת המבקשים 2-3, אשר לא נתמכה בתצהירים מטעמם, לפיה לא בוצעה המצאה של הבקשה והחלטת בית המשפט בדבר הגשת תגובה. נטען כי גם הטענה בדבר שהות רצופה בטורקיה לא נתמכה בתצהיר מטעם מבקשים אלה. בכל הנוגע למבקש 1 טענו המפרקים כי הוא אינו חולק על המצאת הבקשה והחלטת בית המשפט לידיו ודי בכך כדי לדחות את בקשתו. בכל הנוגע לטענת מבקש זה כאילו הוא שגה לסבור כי הוא מיוצג על ידי משרד עו"ד אקסלרד נטען כי לא הוצגו מסמכים בכתב התומכים בטענה ומדובר בטענה בעלמא. לחלופין, נטען כי גם אם נניח את קיומה של הטעות הנטענת, אין מדובר בנימוק המצדיק את ביטול פסק הדין. לטענת המפרקים, שני פסקי הדין שניתנו על ידי בית הדין האזורי לעבודה מקימים השתק פלוגתא לחובת המבקשים שכן הסוגיות שנדונו בהליכים אלה זהות לסוגיות שבבקשת המפרקים. בכל הנוגע לטענות המקדמיות , טענו המפרקים כי מרוץ ההתיישנות התחיל במועד מינויים כבעלי תפקיד, שכן עד למועד זה לא היה בחל"צ מי שידע על המעילה ושלא היה מ עורב בה. ביחס לטענה בדבר אי התאמת ההליך, טענו המפרקים כי מדובר בעילות תביעה שהן יחודיות לדיני הפירוק וכי אין כל קושי עובדתי בהליך זה, בהינתן כי הראיות הרלבנטיות ניגבו הן על ידי המפרקים עצמם והן על ידי בתי הדין לעבודה, באופן שמייתר את הצורך בשמיעה חוזרת של הראיות.

דיון והכרעה

7. יש להבחין בין המבקשים, שכן המצב המשפטי אינו אחיד ביחס לשלושתם.

8. מבחינת המבקש 2, התברר בסיום הדיון שהתקיים ביום 30.9.21, כי מרישומי משרד הפנים עולה כי מבקש זה יצא מהארץ ביום 25.2.20 ומאז לא שב לישראל. עוד התברר בדיון כי טענת המפרקים בתגובתם לבקשת הביטול, לפיה ביום 22.1.21 התייצב המבקש 2 בבית הדין האזורי לעבודה בירושלים למתן עדות , אינה נכונה וכי הדיון האמור התקיים ביום 22.1.20. לנוכח דברים אלה, הסכימו המפרקים כי פסק הדין כנגד המבקש 2 יבוטל. נוכח האמור, יש לקבל את בקשת המבקש 2 ולבטל את פסק הדין ככל שהוא מתייחס אליו.

9. מבחינת המבקש 3, הוצג במהלך הדיון אישור של המנהל הכללי למעברים והגבולות ברשות הפלסטינית (מוצג מב/2) כי מבקש זה יצא ממעבר אלכראמה ביום 26.7.19 ועדיין נמצא בחוץ עד ליום האישור (14.7.21). לטענת ב"כ המבקשים, המבקש 3 הגיע לישראל מספר ימים לפני מועד הדיון וכי הייתה כוונה להחתימו על תצהיר אולם הוא סורב כניסה לישראל. הוצג אישור של מפקדת תיאום פעולות הממשלה בשטחים מיום 29.9.21 (מוצג מב/1) ממנו עולה כי סיבת סירוב הכנסת משיב זה לישראל הינה כי הוא "מנוע אג"ם". לנוכח מסמכים אלה הודיעו המפרקים בדיון כי הם משאירים את בקשתו של המבקש 3 לביטול פסק הדין לשיקול דעת בית המשפט לאור המוצגים הנ"ל וכן לאור העובדה שמבקש זה לא היה בין הנתבעים בהליכים שהתנהלו בבית הדין האזורי לעבודה בירושלים. ביחס למבקש זה קיים אפוא ספק רב אם בוצעה כלפיו המצאה של בקשת המפרקים ושל החלטת בית המשפט , לנוכח המוצגים הנ"ל. זאת ועוד, פסק הדין שניתן ביום 28.4.20 בבית הדין האזורי לעבודה בירושלים בתיק סע"ש 30297-06-14 ניתן כנגד המבקשים 1-2 אך לא כנגד המבקש 3, אשר כלל לא היה בין הנתבעים בתביעת אחד מעובדי החל"צ לתשלום הפרשי שכרו. כמו כן, פסק הדין שניתן ביום 18.5.21 בבית הדין האזורי לעבודה בירושלים בתיק סע"ש 94-01-18 חייב את המבקשים 1-2 באופן אישי בתשלום הפרשי שכר לתובעת, אך לא קבע דבר ביחס למבקש 3, אשר לא נכלל בין שבעת נושאי המשרה ובעלי המניות בחל"צ שנתבעו . בנסיבות אלה, אני סבור כי יש מקום לקבל את בקשת המבקש 3 לביטול פסק הדין אשר ניתן נגדו.

10. שונים הם פני הדברים ביחס למבקש 1. ביחס למבקש זה אין מחלוקת כי התבצעה לידיו המצאה של הבקשה ושל ההחלטה בדבר הגשת תגובה. לטענתו, כי הבין בטעות מהמבקש 3 כי משרד עו"ד אקסלרד מייצג אותו וכי משרד זה הגיש גם מטעמו בקשה להארכת מועד להגשת תגובה ותגובה עניינית, אין כל אסמכתא. מבקש זה לא הגיש תצהיר לתמיכה בטענותיו, לא צירף ייפוי כוח למשרד עו"ד אקסלרד, לא צירף תכתובת עם משרד עורכי הדין, או אישור ממשרד עורכי הדין על קבלת הייצוג, ואף לא הציג אסמכתא לתשלום שכר טרחה עבור הייצוג. הואיל ובוצעה המצאה כדין, בקשת המבקש 1 היא לביטול "על פי שיקול דעת" (להבדיל מביטול "מחמת הצדק" אשר הינו תוצאה של פגם בהמצאה). במקרה כזה נדרש בית המשפט להביא בחשבון את הסיבה למחדל וכן את סיכויי הצלחתו של המבקש בהליך העיקרי. כאשר המבקש מצביע על סיכויי הצלחה, בית המשפט יטה לקבל את בקשתו לביטול פסק הדין, למרות מחדלו של המבקש ואי הגשת הגנה (רע"א 6258/19 חיים כהן נ' רועי כהן (3.12.19); רע"א 4487/15 פלוני נ' פלוני (9.2.16) פסקה 3). לאור האמור, אפנה לבחון את סיכויי הצלחת המבקש בהליך העיקרי.

11. בפסק הדין בתיק סע"ש 30297-06-14 קבע בית הדין האזורי לעבודה כי עדותו של התובע אשר הועסק על ידי החל"צ כמורה בבית הספר החל מיום 1.9.06 ולאחר מכן כמנהל, עשתה רושם מהימן והייתה קוהרנטית, ברורה וניכרים בה דברי אמת. מנגד, נקבע כי עדויות המבקש 1 (וכן עדויות המבקש 2 והמשיבים הפורמליים) אינה מקובלת על בית הדין, שכן העדויות הנ"ל סתרו האחת את השנייה בנושאים מהותיים, התחמקו ממתן תשובות וסתרו את המוסכמות כפי שהם עצמן הגישו. נקבע בפסק הדין כי עדותו של המבקש 1 (וכן עדויות המבקש 2 והמשיבים הפורמליים) לא עשו על בית הדין רושם מהימן. בפסק הדין בתיק סע"ש 94-01-20 נקבע כי טענת התובעת, אשר עבדה כמורה מחנכת בחל"צ, בדבר מערכת שכר כפולה, מקובלת על בית הדין לחלוטין. ביחס לעד מטעם התובעת קבע בית הדין כי עדותו נמצאה אמינה ביחס להחזרת ההפרש בין השכר הפורמלי לבין השכר המוסכם שהיה נמוך יותר. ביחס לעדויות המבקש 1, המבקש 2 והמשיבה הפורמלית 1 נקבע בפסק הדין כי העדויות מטעמם היו רצופות סתירות רבות וניכר כי התחמקו ממתן תשובות ברורות, תוך העברת האחריות מאחד לרעהו וללא אחיזה בראיות. בית הדין ציין בפסק הדין כי המבקש 1 הודה למעשה כי המורים נדרשו להחזיר כספים לבית הספר מתוך משכורתם (פסקה 37 לפסק הדין). בית הדין לעבודה קבע בפסק הדין בנוגע למעורבות האישית של המבקשים 1 ו-2 (וכן המשיבה הפורמלית1) כי יש בה די על מנת להצדיק את הרמת מסך ההתאגדות. נקבע בפסק הדין כי ממכלול העדויות שהיו בפני בית הדין לעבודה עולה כי הנתבעים 2-4 (שהם המבקשים 1-2 והמשיבה הפורמלית1) היו מעורבים בניהול השוטף והכספי של החברה והיו אחראים בעיניים פקוחות לניהול מערכת השכר הכפולה שתוארה (פסקה 40 לפסק הדין). בית הדין ציין כי הוא אינו מקבל את עמדתם של נתבעים אלה לפיה הניהול של בית הספר היה תקין ואת הכחשתם לגבי ניהול מערכת השכר הכפולה (פסקה 42 לפסק הדין). בפסקה 45 לפסק הדין צוין כי המבקש 1 הודה לבסוף שבית הספר ביקש מהמורים להחזיר חלק משכרם (תוך הפניה לעמ' 49 לפרוטוקול בית הדין, שורה 7 ואילך). בית הדין לעבודה ציין כי מכלול הדברים הצדיק מבחינה מהותית את הרמת מסך ההתאגדות ולאור האמור, התביעה לחיוב אישי של המבקש 1 (וכן המבקש 2 ו המשיבה הפורמלית 1 ) בחוב שנשאר לחל"צ מול התובעת, התקבלה. לאור קביעות בית הדין בשני פסקי הדין הנ"ל ברי כי לא ניתן לקבל את טענת המבקש 1 בבקשתו לביטול פסק הדין , כאילו לא הייתה לו יכולת להשמיע את קולו בהליכים שהתנהלו בבית הדין לעבודה , או כי לא ניתנה לו הזדמנות מלאה להתגונן בפני הראיות באותם הליכים. אף שהוגשו ערעורים לבית הדין הארצי לעבודה על שני פסקי הדין, ניתן לומר בשלב זה כי סיכויי הצלחת המבקש 1 בהליך העיקרי הינם נמוכים ביותר, לאור העובדה ששני הרכבים שונים של בית הדין הא זורי לעבודה הגיעו למסקנות זהות, מהן עולה כי גרסתו לא התקבלה ולא נמצאה מהימנה, להבדיל מגרסאות עובדי החל "צ, שנמצאו מהימנות על ידי בתי הדין לעבודה. המסקנה היא כי לא עלה בידי המבקש 1 להראות כי קיימת לו הגנה טובה מפני בקשת המפרקים, לגופו של עניין.

12. בכל הנוגע לטענות המקדמיות שהעלו המבקשים, מצאתי שסיכויי קבלת טענות אלה להתקבל הינם נמוכים מאוד. באשר לטענת ההתיישנות, אזכיר את הלכת מרכז הארגזים (ע"א 5017/92 מרכז הארגזים בע"מ (בפירוק ובכינוס) נ' עוזר, פ"ד נא(2) 200 ופסקי הדין שבאו בעקבותיה (רע"א 4828/19 אריה שמם נ' עו"ד זאב דסברג (19.12.19); רע"א 9261/20 בנק דיסקונט בע"מ נ' פריבטבנק (25.3.21), לפיה תחילת מניינה של תקופת ההתיישנות מושעית כל עוד אין בידי התובע הקונקרטי ידיעה הדרושה לצורך הגשת התובענה וכל עוד התובע הסביר לא יכול היה למנוע את אי הידיעה ולגלות מידע זה. אשר לידיעתו של תאגיד על אודות עילת התביעה העומדת לרשותו, נקבע כי ניתן לייחס ידיעה לתאגיד כאשר אורגן שלו (ובכלל זה דירקטור, נושא משרה אשר ניתן לראות את פעולתו כפעולת התאגיד עצמו) ידע או יכול היה לדעת על העובדות המקימות את עילת התביעה. כאשר ידם של מנהלי הגוף שבפירוק הייתה במעל, המועד המוקדם ביותר ממנו תתחיל להימנות תקופת ההתיישנות הינו מועד מינוי בעל התפקיד שמונה על ידי בית המשפט. במקרה זה ידם של מנהלי החל"צ הייתה לכאורה במעל והחל"צ לא יכול היה לתבוע את המבקשים כל עוד הם כיהנו בתפקידי הנהלה בחל"צ, עד למתן צו הפירוק ומינוי המפרקים הזמניים. קבלת עמדת המבקשים בדבר התיישנות התובענה מנוגדת לדין ותוביל למצב בו יצא חוטא לכאורה נשכר.

13. באשר לטענת אי התאמת ההליך של בקשה למתן הוראות, יוזכר כי הליך של מתן הוראות משמש כמסגרת דיונית יעילה ומהירה לפיקוחו של בית המשפט של חדלות פירעון על פעילותו השוטפת על בעל התפקיד שמונה מטעמו. בפסיקת בית המשפט נקבעו שלושה תנאים הנדרשים להכרעה במחלוקת מהותית בין בעל תפקיד לבין צד שלישי בהליך של בקשה למתן הוראות: א. בירור הסוגיה שבמחלוקת נדרש לצורך מתן הוראות לבעל התפקיד לשם ביצוע יעיל וראוי של תפקידו; ב. בירור המחלוקת לגופה אינו מחייב הכרעה בעובדות או אינו מחייב בירור עובדתי מורכב; ג. אין בניהול ההליך בדרך מקוצרת כדי לגרום עיוות דין ופגיעה בזכויות הדיוניות והמהותיות של בעל הדין (רע"א 259/99 חברת פליצ'ה ראובן בע"מ ציפורה סופיוב, פ"ד נה(3) 385 (2011)). הליך של בקשה למתן הוראות לא מיועד לפתרון מחלוקות מהותיות ומורכבות בין בעל התפקיד לצדדים שלישיים וככלל, לערכאה הדיונית נתון שיקול דעת רחב בשאלה אם הליך מסוים הולם את המסגרת הדיונית של בקשה למתן הוראות אם לאו וערכאת הערעור לא תיטה להתערב בהחלטה מסוג זה אלא במקרים חריגים (רע"א 9071/20 OOO BE ASH BEHA - מפרק החברה מר פינצ'וק סרגיי נ' תדביק-פק בע"מ (12.04.2021) פסקאות 9-10 והאסמכתאות שם; ע"א 3284/19 שיף הזנפרץ נאמנים (2004) בע"מ נ' יוסף בר (31.01.2021) (להלן: "עניין שיף הזנפרץ") פסקה 16 והאסמכתאות שם).

14. עם זאת, נקבע בפסיקה שעל אף הכללים שנמנו לעיל, ישנן מחלוקות מסוימות שראויות, על פי טיבן, להתברר בדרך של בקשה למתן הוראות. כך למשל, כאשר מדובר בעילה ייחודית לדיני חדלות הפירעון, זאת נוכח המומחיות המיוחדת שעומדת לבית המשפט שדן בעניינים אלה. בהקשר זה ראו את דבריו של כב' השופט ע' גרוסקופף בעניין שיף הזנפרץ:
"ויובהר, יתכנו מקרים חריגים בהם תביעה תאגידית אינה מורכבת וסבוכה, באופן המאפשר ניהולה היעיל וההוגן במסגרת בקשה למתן הוראות לבעל תפקיד. כך, למשל, כאשר מדובר בהתנהלות נושא משרה העולה לכדי מרמה, והנופלת לגדר סעיף 373 לפקודת החברות או סעיף 290 לחוק חדלות פירעון (ראו, למשל, ע"א 3515/13 עתאמנה נ' עו"ד איתן ארז כמפרק חברת בני סלים עתאמנה בע"מ (בפירוק) [פורסם בנבו] (11.3.2015); ע"א 7516/02 פישר נ' רו"ח יוכמן, פ"ד ס(1) 69 (2005)). כן ניתן להצביע על תביעות תאגידיות המצויות דווקא בתחום המומחיות של בית משפט של חדלות פירעון, בשל הזיקה הקיימת שבין התנהלות נוש אי המשרה לכניסה להליכי חדלות פירעון (כך הניח המחוקק ביחס לעילה החדשה שהוכרה בסעיף 288 לחוק חדלות פירעון, בעניין אחריות דירקטור או מנהל כללי שלא פעל לצמצום היקף חדלות הפירעון. לדיון בעילה ראו דוד האן "אבני נגף בדין התאגידי: אחריות נושא משרה – בין חוק החברות לחוק חדלות פירעון" עיוני משפט מג 203 (2020); אהוד קמר וקובי קסטיאל "סמכות ללא אחריות? תגובה להצעה לביטול חבות נושאי משרה לפי חוק חדלות פירעון , עיוני משפט מג 255 (2020)) ".
יישומם של כללים אלה לענייננו מלמד כי בקשתם של המפרקים מבוססת על עילות יחודיות בדיני חדלות פירעון (מכוח סעיפים 373, 374 לפקודת החברות) ובעניינים אלה יש לבית המשפט של חדלות פירעון מומחיות מיוחדת המצדיקה את בירור הבקשה לפניו, במסגרת בקשה למתן הוראות בתיק הפירוק. זאת ועוד , לאור שני פסקי הדין של בתי הדין לעבודה, אין מדובר בהליך עובדתי מורכב, המצדיק הגשת תובענה בהליך אזרחי "רגיל". כאמור לעיל, למבקש 1 ניתנה הזדמנות כפולה להביא את ראיותיו בשני הליכים שהתנהלו נגדו בבית הדין האזורי לעבודה ובעקבות הבאת ראיות אלה נקבעו ממצאים עובדתיים הפועלים כנגדו. זאת ועוד, המפרקים ציינו כי בפני בית הדין הארצי לעבודה טענו המבקשים כי בית משפט זה הוא המוסמך לדון בטענות כנגדם להרמת מסך וחיובם בחובות החל"צ שבפירוק. ברור כי אין לטעון טענות סותרות בפני ערכאות שונות ובמקרה זה, בפני בית הדין הארצי לעבודה ובפני בית משפט זה.

15. המסקנה העולה מן האמור לעיל, ביחס למבקש 1, היא כי לא עלה בידו לשכנע כי סיכויי הצלחתו בהליך העיקרי הם גבוהים. לאור האמור, הגעתי למסקנה כי אין מקום לקבל את בקשת הב יטול על פי שיקול הדעת ויש לקבל את התנגדות המפרקים לבקשת הביטול.

סוף דבר

16. לאור כל האמור לעיל, בקשתם של המבקשים 2-3 לביטול פסק הדין שניתן נגדם, מתקבלת. לאור אי הגשת תצהירים מטעם מבקשים אלה בתמיכה לבקשתם לביטול פסק הדין, אין צו להוצאות. על מבקשים אלה להגיש עד ליום 18.11.21 תגובה מפורטת לבקשה למתן הוראות, אשר תיתמך בתצהירים מטעם שני המבקשים.

17. כמו כן, לאור כל האמור לעיל, בקשתו של המבקש 1 לביטול פסק הדין שניתן נגדו, נדחית. המבקש 1 ישלם תוך 45 ימים מהיום את הוצאות המפרקים ושכר טרחתם בסכום כולל של 5,000 ₪. לאחר המועד הנ"ל יתווספו לסכום החיוב הפרשי הצמדה וריבית כחוק, עד למועד התשלום בפועל.

18. בנסיבות של הגשת תגובות מטעם המבקשים 2-3 עד ליום 18.11.21 ולאור הכוונה כי הדיון בעניינם יתקיים באותו מועד של הדיון שנקבע בעניינם של המשיבים הפורמליים, המועד שנקבע לדיון בעניינם של האחרונים (19.10.21) יידחה ליום 14.12.21 החל מהשעה 10:00.

המזכירות תשלח העתק ההחלטה לבאי כוח הצדדים.

ניתנה היום, כ"ז תשרי תשפ"ב, 03 אוקטובר 2021, בהעדר הצדדים.

אביגדור דורות, שופט