הדפסה

בית המשפט המחוזי בירושלים פר"ק 49192-09-13

מספר בקשה:89
בפני
כבוד ה שופט אביגדור דורות

המבקש:

עו"ד יששכר בר הלל, מפרק עמותת מוסדות ברסלב נחמת ציון ירושלים (בפירוק)
ע"י ב"כ עו"ד יאיר רביבו

נגד

המשיבים:

  1. יהודה לנג
  2. חיים יוסף אלטמן
  3. יוסף קרישבסקי
  4. מרגלית עמרם

ע"י ב"כ עו"ד דוד הלפר
5. כונס הנכסים הרשמי מחוז ירושלים

החלטה

לפניי בקשת מפרק להורות על עיכוב הליכים בתביעה שכנגד שהגישו המשיבים 1-4 בבית משפט זה כנגד העמותה שבפירוק. בנוסף, ביקש המפרק להורות על מחיקת התביעה שכנגד וזאת נוכח הסכמה דיונית שבינו ובין המשיבים הנ"ל.

רקע וטענות הצדדים

1. ביום 13.1.14 ניתן צו פירוק לעמותת מוסדות ברסלב נחמת ציון, ירושלים ועו"ד בר הלל מונה למנהל מיוחד ובהמשך למפרק קבוע לעמותה.

2. ביום 27.1.19 הגיש המפרק לבית משפט זה כתב תביעה מתוקן בת"א 19219-04-14 כנגד המשיבים 1-4 (להלן: "המשיבים"). ביום 12.5.19 הגישו המשיבים כתב הגנה וכן כתב תביעה שכנגד. כתב התביעה עוסק בשני נכסים שנמכרו ביום 8.1.13 על ידי העמותה. על פי הסכם המכר הראשון, מכרה העמותה למשיבים 1-2 נכס הידוע כגוש 30086 חלקה 107 תמורת 275,000 דולר. על פי הסכם המכר השני מכרה העמותה למשיבים 3-4 נכס הידוע כגוש 3008 6 חלקה 108 תמורת 425,000 דולר. בכתב התביעה שכנגד תבעו המשיבים פיצוי בסך 853,000 ₪ כפיצוי בגין הפרת ההסכמים ע ימם ובגין הנזקים שנגרמו לנכסים הנ"ל טרם מסירתם.

3. לטענת המפרק, כתב התביעה שכנגד הוגש על ידי המשיבים בניגוד לסעיף 267 לפקודת החברות [נוסח חדש], התשמ"ג-1983 (להלן: "הפקודה") וללא קבלת היתר מבית משפט של חדלות פירעון. נטען כי תיק הפירוק נמצא בשלב מתקדם מאוד, רוב רובן של תביעות החוב כבר הוכרעו, שולם דיבידנד בדין קדימה והפגיעה שתיגרם למאות הנושים במידה ולא יעוכבו ההליכים, היא פגיעה וודאית. כמו כן, טען המפרק כי התביעה שכנגד הוגשה בניגוד להסכמה דיונית שהוגשה לבית משפט זה ביום 12.11.14 וקיבלה תוקף של החלטה ביום 13.11.14. נטען כי במסגרת הסכמה זו נתן המפרק אישור למשיבים להגיש תביעת חוב על אף שחלף המועד להגשתה, וזאת לאחר שהמשיבים הסכימו כי טענותיהם יתבררו בדרך של הכרעת חוב. לאור כל האמור, ביקש המפרק כי אורה על עיכוב ההליכים כנגד העמותה ובנוסף על מחיקת התביעה שכנגד.

4. לטענת המשיבים, סעיף 267 לפקודה חל אך ורק על חברות המתפרקות בידי בית המשפט שהן חדלות פירעון, בעוד שהעמותה הינה עתירת נכסים ומצויה בהליך פירוק עקב התנהלות לקוי ה של הגורמים שניהלו אותה . עוד נטען כי מורכבות התביעה שכנגד מחייבת לאפשר את בירורה בהליך נפרד ולא בדרך של תביעת חוב. בנוסף, נטען כי אין מקום למנוע את בירור התובענה שכנגד, כאשר העמותה הייתה זו שפתחה בהליכים כנגד המשיבים. לבסוף נטען כי המפרק מצוי בניגוד עניינים ואינו כשיר לדון בתביעת חוב המשיבים.

דיון והכרעה

5. הכלל המנחה, הבא לידי ביטוי בסעיף 267 לפקודה, הוא כי כאשר ניתן צו פירוק כנגד חברה, וממונה לה מפרק, מופסקים כל ההליכים האזרחיים המנוהלים כנגד החברה בערכאות השונות וכן לא ניתן לנקוט נגדה בהליכים חדשים, אלא ברשות בית המשפט של פירוק. סעיף 267 קובע כך:

"משניתן צו פירוק, או משנתמנה מפרק זמני, אין להמשיך או לפתוח בשום הליך נגד החברה אלא ברשות בית המשפט ובכפוף לתנאים שיקבע".

סעיף זה חל על פירוק עמותה בהתאם לקבוע בסעיף 54 לחוק העמותות, התש"ם-1980.

6. הרציונל מאחורי הוראה זו הינו הרצון להגן על נושי חברה הנמצאת בפירוק, כך שהאינטרסים של כלל הנושים יתבררו במסגרת הליך אחד (בפני המפרק או בפני בית המשפט של פירוק) וכך יימנע מצב שנושים אחדים יטלו את כל רכוש החברה המתפרקת (ע"א 400/88 סוקול נ' כלנית ניהול ואחזקה בע"מ (בפירוק), פ"ד מה(2) 866, 869-870 (1991)). המטרה היא אפוא למנוע מצב של חלוקה בלתי שוויונית וצודקת של נכסי החברה בין הנושים (צפורה כהן, פירוק חברות, מהדורה שניה, עמ' 431-432 ; אירית חביב-סגל, דיני חברות, כרך ב (2004) עמ' 70).

7. רציונל זה לא מתקיים כאשר מדובר בתאגיד בעל כושר פירעון, כלומר היכול לפרוע את כל אחד מחובותיו בהגיע מועד פירעונו. במצב כזה סדר חלוקת הנכסים איננו קריטי ואין בו כדי לפגום בעקרון הצדק החלוקתי (אוריאל פרוקצ'יה, דיני חברות חדשים לישראל (1989) עמ' 613). במקרה הנדון צו הפירוק כנגד העמותה ניתן שלא על בסיס עילה של חדלות פירעון ועל כך אין מחלוקת.

8. במקרה הנדון ההליך שבו מדובר הינו תביעה שכנגד, במסגרת תובענה אשר המפרק הגיש לבית משפט זה כנגד המשיבים. במקרה כזה משקלו של נושא ההכבדה על קופת הפירוק יורד מאוד בחשיבותו שכן המפרק הוא זה, אשר משיקוליו שלו, פתח בהליך ובחר לשאת בהוצאותיו ובכל יתר הסיכויים והסיכונים הצפונים לו (בש"א (ת"א) 5225/01 דוד גרינברג ואח' נ' יו"ש השקעות במקרקעין ופיתוח בע"מ ואח' (16.10.01) (להלן: "עניין גרינברג"). בעניין גרינברג קבעה כב' השופטת ורדה אלשיך כדלקמן:

"כאשר עסקינן בתביעה שכנגד, מתעורר גם שיקול משמעותי שמקורו בעשיית צדק וניווט סיכויים וסיכונים בין הצדדים. כלל בסיסי הוא, כי המגיש תביעה מקבל עליו, מעצם הגשת התביעה, את כל מערך הסיכונים והסיכויים הטמונים במהלך זה. בין הסיכויים האינטגרליים מצוי גם הסיכון של תביעה שכנגד. משמעותו של סיכון זה הינו כי מאחר והצד השני נגרר כבר, שלא מרצונו, למערכה משפטית, הוא עשוי להשתמש בפלוגתא הנדונה בין הצדדים לא רק להגנה, אלא גם למתקפת נגד. סיכון זה, תועלתו העיקרית היא הרתעה מפני תביעות בלתי מבוססות כראוי המוגשות כאמצעי לחץ ... יוצא, כי מצב בו צד אחד יכול לתבוע, אך הינו חסין מתביעה שכנגד, הוא בלתי סימטרי, פוגם בחוש הצדק ואף מגדיל את הסיכון לתביעות בלתי מבוססות. מסיבה זו אין תרופה לבעיה זו בכך שהצד שכנגד יכול להשתמש בטענת קיזוז – זאת, שכן מדובר בטענת "מגן " בלבד אשר אין לה נפקות מעבר ל"מחצית המגרש" של הנתבע".

9. עוד נקבע בעניין גרינברג כי על בית המשפט לבדוק מהו טיבה של התביעה שכנגד , שכן יש להבחין בין תביעה שכנגד הנוגעת למחלוקת הנטושה בלאו הכי בין הצדדים, לבין תביעה שכנגד שיש בה משום הרחבת חזית משמעותית, היוצאת הרחק מעבר לפלוגתא המקורית, אשר עשויה לגרור את קופת הפירוק למחוזות הנמצא ים הרחק מהמחלוקת האמיתית נשוא התביעה. נקבע כי במקרה השני, בו אין הבדל גדול במיוחד בין אותה תביעה שכנגד לבין תביעה חדשה עצמאית, יש מקום להחיל את סעיף 267 לפקודה, בעוד שבמקרה הראשון , תהיה נטיית בית המשפט להקל עם המבקש לנהל את התביעה שכנגד במסגרת ההליך האזרחי. במקרה שלפנינו, אין בתביעה שכנגד משום פתיחת חזית רחבה היוצאת הרחק מעבר לפלוגתא המקורית ועל כן הנטיה היא להקל עם המשיבים, המבקשים לנהל את התביעה שכנגד במסגרת ההליך האזרחי.

10. בכל הנוגע לטענת המפרק בדבר הגשת תביעת חוב על ידי המשיבים, כבר נקבע בעניין גרינברג הנ"ל כי קשה מאוד לצפות מהמפרק, אשר מתדיין ומתכתש עם הצד השני בערכאות, כי ידון באובייקטיביות בתביעת חוב המוגשת כלפיו באותו עניין עצמו.

11. סיכום ביניים: כאשר המסגרת של התביעה שכנגד שהוגשה על ידי המשיבים אין בה משום פתיחת חזית רחבה היוצאת הרחק מעבר לפלוגתא המקורית, נוצרו נסיבות כבדות משקל אשר תומכות במתן היתר לניהול התביעה שכנגד במסגרת ההליך האזרחי, שכן קופת הפירוק איננה נדרשת להוצאות כבדות חדשות בשל התביעה שכנגד, שיקולי צדק וש וויון בין הצדדים המתדיינים, תומכים במתן ההיתר וקשה לצפות מהמפרק כי יוכל לדון באובייקטיביות בתביעת החוב. כמו כן , אפשר להניח בסבירות גבוהה כי מדובר במחלוקות עובדתיות שאינן מתאימות להידון בבית משפט של פירוק, לנוכח החלטת המפרק עצמו לילך בדרך של תביעה אזרחית ולא בדרך של בקשה למתן הוראות במסגרת בית משפט של פירוק. בהקשר זה ראו את החלטת הנשיא א. אורנשטיין בפש"ר (ת"א) 1304-12-11 אסתר דודאי נ' דוד צרפתי (16.9.19).

12. בכל הנוגע לטענת המפרק כי יש להורות על מחיקת התביעה שכנגד, שהוגשה בניגוד להסכמה הדיונית , צירף המפרק לבקשתו את ההודעה המוסכמת שהוגשה לבית משפט זה ביום 12.11.14. הבקשה בהסכמה לאישור הגשת תביעת חוב באיחור התייחסה לבקשת המשיבים לקבלת אישור פתיחת הליך בוררות כנגד העמותה. טענת המשיבים ה תבססה על תניות בוררות בהסכמים מול העמותה. בבקשה נכתב כי המשיבים פנו למפרק בבקשה כי יתן הסכמתו להגשת תביעת חוב על ידם, על אף האיחור, וזאת כנגד ויתור סופי ומוחלט של המשיבים על תניית הבוררות. עוד נכתב כי הואיל ולא מדובר באיחור רב בהגשת תביעת החוב, הרי שממילא לא ייגרם כל נזק אם יאושר למשיבים להגיש תביעת חוב כנגד העמותה, וזאת חלף ניהול הליך בוררות יקר שיעלה לשני הצדדים כסף רב ועל כן, נאות המפרק להסכים לבקשת המשיבים. בסעיף 8 לבקשה המוסכמת נכתב כך:

"אשר על כן, מסכימים המבקשים [המשיבים] להמיר בקשתם לניהול הליך בוררות בהגשת תביעת חוב למנהל המיוחד, וזאת נוכח הסכמת המנהל המיוחד כי תביעת החוב תוגש בתוך 30 יום מיום מתן אישור על ידי בית המשפט הנכבד, על אף חלוף המועד הקבוע בדין להגשת תביעות חוב. המבקשים מצהירים בזה, כי הם מוותרים בזאת ויתור סופי ומוחלט על תניית הבוררות הקבועה בשני הסכמי המכר מיום 8.1.2013, וכי הם מתחייבים שלא להעלות את טענת הבוררות באף הליך משפטי תלוי ועומד ו/או עתידי בין המבקשים לבין העמותה, וכי הם מתחייבים שלא לפתוח בהליכים חדשים לפי תניית הבוררות שבהסכמים, ולא להגיש כל בקשה לקיום הליך בוררות בינם לבין העמותה בעתיד".

גם לאור האמור בהתחייבות המשיבים בבקשה המוסכמת, בדבר אי פתיחת הליכים לפי תניית הבוררות, לא ניתן לקבל את טענת המפרק בדבר הסכמה דיונית המחייבת את מחיקת התביעה שכנגד, שהוגשה לבית המשפט, ללא הסתמכות על תניית הבוררות.

13. אשר לטענה בדבר פגיעה וודאית וממשית למאות נושים במידה ולא יעוכבו ההליכים, הרי שמדובר בטענה מוגזמת, לאור הסכומים הרבים שבקופת הפירוק, בהשוואה לסכום התביעה שכנגד (כ-850,000 ₪), אותו ניתן להקפיא תוך חלוקת יתר הסכומים שבקופ ת הפירוק לנושים.

סוף דבר

14. לאור כל האמור לעיל, הגעתי למסקנה כי איזון האינטרסים במקרה זה מוביל בצורה ברורה למתן היתר לניהול התביעה שכנגד במסגרת התביעה האזרחית בת "א 19219-04-14. בקשת המפרק לעיכוב הליכים ומחיקת התביעה שכנגד נדחית אפוא.

15. המפרק יישא בהוצאות ובשכר טרחת המשיבים בסכום כולל של 3,000 ₪, אשר ישולמו תוך 30 ימים מהיום.

המזכירות תשלח העתק ההחלטה לב"כ הצדדים.

ניתנה היום, כ"ז אייר תש"פ, 21 מאי 2020, בהעדר הצדדים.

אביגדור דורות, שופט