הדפסה

בית המשפט המחוזי בירושלים פר"ק 24455-03-14

בפני
כבוד ה שופט אביגדור דורות

המבקשים:

צבי ויתקין יוסף ו-56 אחרים
ע"י ב"כ עו"ד גל גורודיסקי

נגד

המשיבים:
1. המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ עו"ד יוסף פולסקי ועו"ד שרית דמרי-דבוש
2. עו"ד אורן הראל, מנהל מיוחד של שחק אבטחה שמירה ניקיון ושירותי משרד בע"מ
3. כונס הנכסים הרשמי מחוז ירושלים
ע"י ב"כ עו"ד חוסאם ארמלי

החלטה

לפניי בקשה מטעם 57 עובדי חברת שחק אבטחה שמירה ניקיון ושירותי משרד בע"מ (בפירוק) (להלן: "החברה") לסילוק על הסף של ערעורי המוסד לביטוח לאומי (להלן: "המל"ל"), על הכרעות שניתנו על ידי המנהל המיוחד לבדיקות תביעות חוב עובדים (להלן: "המנהל המיוחד") בתביעות החוב שהגישו העובדים בגין אי תשלום שכר כדין.

רקע וטענות הצדדים

1. ביום 5.6.2014 ניתן צו לפירוקה של החברה ובאותו יום מונה עורך הדין אורן הראל כמנהל מיוחד לצורך בדיקת תביעות החוב שיוגשו נגד החברה, לרבות תביעות עובדיה.

2. המנהל המיוחד בדק תביעות חוב של עובדי החברה, אישר אותם והעביר אותם למל"ל לתשלום בהתאם לפרק ח' לחוק הביטוח הלאומי [ נוסח משולב], תשנ"ה-1995 (להלן: "חוק הביטוח הלאומי").

3. המל"ל אישר 138 תביעות של עובדי החברה, אך בשלב מסוים הפסיק המל"ל לאשר את תביעות העובדים והחל מיום 19.4.2016 התחיל המל"ל להגיש ערעורים על החלטות המנהל המיוחד לאשר את תביעות החוב. בהתאם לדברי ב"כ המל"ל הוגשו עד היום 144 ערעורים על הכרעת המנהל המיוחד בעניין תביעות חוב של עובדים ( פרוטוקול, עמ' 4). הנימוקים לערעורים ככלל הינם: התיישנות תביעות העובדים בהתאם לחוק ההתיישנות, התשי"ח – 1958 (להלן: "חוק ההתיישנות") , הגשת תביעות חוב לאחר חלוף 6 חודשים מיום מתן צו הפירוק; הגשת תביעה לקבלת גמלה מכוח חוק הביטוח הלאומי, לאחר חלוף 12 חודשים מיום שנוצרה עילת התביעה בניגוד לסעיף 296 לחוק הביטוח הלאומי.

4. המבקשים הינם עובדים של החברה אשר תביעותיהם אושרו על ידי המנהל המיוחד, ואשר הוגש בעניינם ערעור של המל"ל על החלטת המנהל המיוחד. ביום 5.7.2017 הגישו המבקשים בקשתם זו לסילוק הערעורים על הסף.

טענות המבקשים

5. המבקשים טוענים כי המל"ל כפוף למועדי הערעור הקבועים בחוק. בהתאם לתקנה 96 לתקנות פשיטת הרגל, תשמ"ה – 1985 ( להלן: "תקנות פשיטת הרגל") אשר חלה על הליכי פירוק מכוח תקנה 53 לתקנות החברות ( פירוק), תשמ"ז – 1987 (להלן: "תקנות הפירוק"), זכות הערעור שקמה לביטוח הלאומי מוגבלת ל- 45 יום. המבקשים טוענים כי המל"ל לא ציין את המועד שבו הומצאו לו הכרעות החוב בעניין המבקשים. המבקשים טוענים עוד כי המל"ל לא הגיש בקשה להארכת מועד להגשת הערעורים.

6. מכל מקום, טוענים המבקשים כי הארכת מועד להגשת הערעורים מטעם המל"ל תינתן רק בהתקיים " טעמים מיוחדים שיירשמו" אשר לא מתקיימים בענייננו.

7. המבקשים טוענים כי גם אילו ערעורי הביטוח הלאומי היו מוגשים במועד, עומדות למבקשים טענות לגופו של עניין נגד טענות המל"ל. נטען כי המל"ל מחויב בחובת תום לב מוגברת והעלאת טענת התיישנות על ידי המל"ל מהווה חוסר תום לב; הפסקת ביצוע התשלומים למבקשים עת שולמו תגמולים לעובדים אחרים של החברה מהווה שינוי מדיניות אסור; ההתיישנות הנטענת על ידי המל"ל מהווה התיישנות שלא מדעת, ועל כן מוארך המועד להגשת תביעות החוב מכוח סעיף 8 לחוק ההתיישנות; הגשת הערעורים מהווה שינוי מדיניות כללית של המל"ל ביחס לתיקים אחרים, שבהם אושרו תביעות עובדים אף מעבר לתקופת ההתיישנות; שינוי המדיניות של המל"ל פוגע בזכות ההסתמכות של העובדים שתביעותיהם אושרו.

טענות המנהל המיוחד

8. המנהל המיוחד טען כי המבקשים משתייכים לאוכלוסיות מוחלשות שמגיעות מהפריפריה, עובדי שמירה וניקיון שזכויותיהם הבסיסיות נגזלו מהם לאורך השנים על ידי החברה שבפירוק ועתה דווקא המל"ל, שאמור לדאוג לרווחתם, פועל בכדי למנוע מהם את זכויותיהם.

9. המנהל המיוחד טוען כי הוא מעולם לא הסכים להארכת מועד גורפת להגשת הערעורים על ידי המל"ל.

10. המנהל המיוחד טוען כי סעיף 353 לפקודת החברות [ נוסח חדש], תשמ"ג – 1983 ( להלן: "פקודת החברות") ותקנה 53 לתקנות הפירוק מפנים לפקודת ותקנות פשיטת הרגל. הוראות הדין הרלוונטיות בענייננו, לטענת המנהל המיוחד, הם סעיפים 150 ו- 184 לפקודת פשיטת הרגל [ נוסח חדש], תש"ם – 1980, שלפיהן, לטענת המנהל המיוחד, המועד להגשת הערעורים הינו 45 יום מהמועד שבו התקבלו הכרעות המנהל המיוחד בתביעות החוב.

11. המנהל המיוחד טען כי המל"ל נמנע מלציין את המועד המדויק שבו התקבלה אצלו כל הכרעה ולכן לא ניתן לבחון מהו היקף האיחור המדויק שבו הוגשו הערעורים. המנהל המיוחד טען כי המל"ל מודה כי הוא קיבל את הכרעות החוב במהלך חודש 3/2013 ( כך לטענתו) אך נמנע מלפרט את המועד המדויק, ואת הערעור הראשון הגיש ביום 19.4.2016. המנהל המיוחד טען כי מבדיקתו עולה כי מלבד בעניינים של 10 עובדים, יתר הערעורים הוגשו באיחור מבלי שהוגשה בקשה להארכת המועד בהתאם לתקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984 ( להלן: "תקנות סדר הדין האזרחי").

12. לגוף העניין טען המנהל המיוחד כי לא ראוי כי המל"ל יגיש ערעורים בנימוק של התיישנות, מה גם שבמקרה הנדון תביעותיהם של העובדים לא התיישנו מאחר והם לא היו מודעים לזכויותיהם, ועל כן, סעיף 8 לחוק ההתיישנות מאריך את תקופת ההתיישנות; ביחס להגשת תביעות החוב באיחור, טען המנהל המיוחד כי אין מקפידים על המועד של הגשת תביעת חוב של עובד וכי זו המדיניות המוצהרת של המל"ל; בעניין טענות המל"ל ביחס לתקופת ההתיישנות הקבועה בסעיף 296 לחוק הביטוח הלאומי, טען המנהל המיוחד כי בנסיבות העניין אין להחיל הוראה זו על חובות המל"ל כלפי המבקשים.

טענות המל"ל
13. לטענת המל"ל, הוא קיבל את הסכמתו של המנהל המיוחד להגשת הערעור בעניינם של המבקשים. לטענת המל"ל, לצורך ריכוז התביעות במשרד הראשי של המל"ל, בחינת התביעות שחלף בהן מועד ההתיישנות והכנת כתבי טענות, ביקשה מנהלת התחום מן המנהל המיוחד ארכה להגשת ערעור בנדון והאחרון אישר בשיחה טלפונית ביניהם ארכה כאמור. בעניין זה צירף המל"ל לתגובתו תצהיר של מנהלת התחום המאשר כי היא הגישה בקשה להארכת המועד להגשת הערעורים.

14. המל"ל טען כי אין מקום להיצמד להוראות פרוצדוראליות בעניין המועד הראוי להגשת הערעור על החלטת המנהל המיוחד ואין מקום לאשר לעובדים תשלום אשר הם אינם זכאים לו במסגרת הגמלה. כמו כן, נטען כי אין לחייב את המל"ל לשלם גמלה בניגוד להוראות הדין.

15. בנוסף, טען המל"ל כי כלל לא ברור כי פרק הזמן הנקוב בתקנה 96 לתקנות פשיטת הרגל, חל על המל"ל ובעניין זה הוא הפנה לפר"ק ( ת"א) 22665-07-13 אלווריון בע"מ נ' כונס הנכסים הרשמי
(8.7.15) (להלן: "עניין אלווריון"). משכך הם פני הדברים, טען המל"ל כי ערעוריו הוגשו כדין ואין מקום לדחות את הערעורים על הסף.

16. המל"ל טען כי עסקינן בעניין בעל השלכות רוחב וכי התנהגות המנהל המיוחד בעניין זה אינה עולה בקנה אחד עם חובת בעל התפקיד להעלות טענת התיישנות, כפי שנפסק בע"א 402/77 אריה גולדמן נ' יחיאל הרמן – הנאמן על נכסי פנחס אופק בפשיטת רגל, פ"מ לב(2) 421.
17. המל"ל טען כי הערעור הראשון הוגש על ידו בתאריך 19.4.2016 אך בקשת המבקשים לדחות את הערעורים על הסף הוגשה אך ביום 5.7.2017, למעלה משנה ממועד הגשת הערעורים על ידי המל"ל. המל"ל טען כי טענה מקדמית יש להעלות תוך זמן סביר ואיחור של למעלה משנה בהגשת בקשת הסילוק על הסף מהווה שיהוי משמעותי המחייב את דחייתה.

18. לגופו של עניין, טען המל"ל כי תביעות העובדים הוגשו למנהל המיוחד לאחר חלוף התקופה הקבועה בחוק להגשת תביעת חוב, בניגוד לתקנה 76 לתקנות פשיטת הרגל. המל"ל טען כי כאשר לחברה נושים רבים, לא ניתן להאריך את המועד להגשת תביעת החוב ללא הנמקה.

19. לטענת המל"ל, הוא לא לקח חלק בהליך ההכרעה בפני המנהל המיוחד ואף מוטלת על בעל התפקיד חובה ליתן למל"ל אפשרות להביע עמדתו טרם מתן ההכרעה בתביעות החוב.

20. נטען כי תקופת ההתיישנות להגשת תביעה לגמלה בהתאם לסעיף 296 לחוק הביטוח הלאומי עומדת על 12 חודשים מיום יצירת העילה. ביחס לסעיף זה טען המל"ל כי המחוקק ביקש באמצעות תיקון מס' 19 לחוק הביטוח הלאומי לשלול את שיקול הדעת של המל"ל ולקבוע קווים ברורים באשר למועד הגשת התביעות.

21. המל"ל טען כי מבחינה מהותית זכויותיהם של המבקשים התיישנו לפני שנים רבות, בחלק מהמקרים, לפני עשרות שנים. המבקשים בחרו שלא להגיש את תביעותיהם נגד החברה בזמן אמת. המל"ל טען כי הוא העלה את טענת ההתיישנות בהזדמנות הראשונה בפני המנהל המיוחד ובהמשך העלה את הטענה בערעורים שהוגשו לבית המשפט.

22. המל"ל טען כי לא שינה את מדיניותו ביחס לאישור תביעות חוב של עובדים בהליכי פירוק. עמדת המל"ל היא כי הגמלה הניתנת עם חדלות הפירעון של המעסיק אינה באה ליתן מענה עבור מחדלי המעסיק לאורך השנים אלא ליתן מענה למחסור שנגרם בשל חדלות פרעון. מדיניות המל"ל הינה לא לאשר תביעות של עובדים בחלוף תקופת ההתיישנות.

23. המל"ל טען כי לא יתכן כי העובדים הסתמכו על מדיניות של המל"ל בעניין תשלום גמלאות לעובדי תאגידים בחדלות פירעון כאשר לטענתם הם לא ידעו כלל על קיום זכויות אלה.

24. ביחס לאישור תביעות חלק מהעובדים על ידי המל"ל ודחיית תביעות נוספות למרות הנסיבות הדומות, טען המל"ל כי ככלל טיפול בזכויות עובדים לפי פרק ח' לחוק הביטוח הלאומי מרוכז במשרד הראשי, אך נוכח עומס במשרד הראשי, הועבר הטיפול בתיק זה לסניף תל-אביב, אשר אינו מטפל באופן שוטף בעניינים מסוג זה. לאחר ששולמו חלק מהתביעות, הוברר כי רבות מן התביעות שאושרו הן בעד תקופות עבר ישנות, בניגוד לעמדת המל"ל כי אין מקום לאשר תביעות חוב בחלוף תקופת ההתיישנות. לכן, החליטה גב' עדנה מרציאנו, מנהלת תחום בכירה, לשוב ולטפל בתיק החברה במשרד הראשי של המל"ל.

טענות הכנ"ר
25. נציג הכנ"ר טען בדיון כי טענת ההתיישנות שהועלתה על ידי המל"ל היא טענה משמעותית ומהותית ואם חלפו 7 שנים מיום שנוצרה עילת התביעה לגבי עובד כלשהו, המשמעות היא שהחוב התיישן, שכן דיני ההתיישנות חלים במסגרת הליכי חדלות פירעון, שלא נועדו להעניק הארכות מועד לעובדים שלא הגישו תביעות במועד.

26. עוד נטען מטעם הכנ"ר כי מלבד אישורי בעל התפקיד לתשלום גמלה לעובדים, אין בפני בית המשפט את ההכרעות עצמן ביחס לתביעות החוב ולא ברור אם המל"ל איחר איחור משמעותי בהגשת הערעורים.
דיון והכרעה
27. ההלכה בעניין מעמדו של המל"ל כלפי החלטת מנהל מיוחד בענין תביעות חוב של עובדים התגבשה בהחלטותיהם של בתי המשפט המחוזיים ( ראה:פש"ר ( ת"א) 66/98 איזדורפר חיים נ' המוסד לביטוח לאומי (28.6.2001) ( להלן: עניין "איזדורפר"); בש"א ( מחוזי י-ם) 4264/04 מי צורים השבחת מים 1999 בע"מ בפירוק נ' המוסד לביטוח לאומי (19.04.2004) ( להלן: עניין "מי צורים"); בש"א ( מחוזי י-ם) 685/06 המוסד לביטוח לאומי נ' לוי לאה (6.6.2007) ( להלן: עניין "לוי לאה"); פר"ק ( חי') 9347-10-12 ל.פ. אבטחה בע"מ נ' הכונס הרשמי (25.5.2015) ( להלן: עניין "ל.פ. אבטחה").

28. עיון בפסיקת בתי המשפט המחוזיים מלמד כי בתי המשפט אימצו את העמדה לפיה המל"ל אינו יכול להפוך, על דעת עצמו, החלטה של בעל התפקיד ( ראה: עניין איזדורפר, פסקה 19; עניין לוי לאה, פסקה 10). הפסיקה אימצה גם את החלטת כב' השופטת ורדה אלשיך בעניין איזדורפר, לפיה המל"ל אינו מושתק בעניין זה מלטעון נגד הכרעת בעל התפקיד וכי הוא רשאי לערער על החלטת בעל התפקיד במקרה של טעות עובדתית או משפטית לבית המשפט של פירוק ( ראה: עניין מי צורים, פסקה 10). בתי המשפט ציינו את העיגון הנורמטיבי לערעור המל"ל על החלטת בעל התפקיד בהוראות חוק שונות. יש מי שקבע שאותה אפשרות מעוגנת גם בסעיף בסעיף 310( ג) לפקודת החברות ( עניין מי צורים, פסקה 10); ויש מי שקבע שהעיגון לערעור המל"ל על החלטת בעל התפקיד מצוי בסעיף 150 לפקודת פשיטת הרגל ( עניין לוי לאה, פסקה 10) , שעניינו הגשת ערעור על החלטת נאמן, החלה אף ביחס להחלטת מפרק מכח תקנה 53 לתקנות הפירוק.

29. מבחינת סדר הדין והמועדים החלים על ערעור המל"ל על החלטת המנהל המיוחד נראה כי קיימות מספר דעות. על אף שבעניין איזדורפר לא הפנתה השופטת אלשיך לתקנה 96 לתקנות פשיטת הרגל, נראה כי היא סברה כי התקנה חלה על הליכי הערעור של המל"ל על החלטת בעל התפקיד, על בסיס קביעתה כי המל"ל כפוף למועדי הערעור המופיעים בחוק ומועדים כאלה קבועים בתקנה 96 הנ"ל ( עניין איזדורפר, פסקה 20). בעניין אלווריון פסק כב' השופט א' אורנשטיין כי ספק בעיניו כי פרק הזמן של 45 יום להגשת ערעור הנקוב בתקנה 96 לתקנות פשיטת הרגל חל על המוסד לביטוח לאומי, שכן על פי לשונו, הוא חל רק על " נושה" שמבקש לערער על הכרעת בעל תפקיד ( עניין אלווריון, פסקה 7), בעוד שהמל"ל אינו נושה במובן התקנה. השופט א' קיסרי מצא העדר תחולה של תקנה 96 לתקנות פשיטת הרגל על ערעור המל"ל והוא פסק בעניין ל. פ. אבטחה, כי סדרי הדין החלים על אותו ערעור הם אלה הקבועים בתקנה 95 לתקנות פשיטת הרגל ( עניין ל. פ. אבטחה, פסקאות 11-12).

תקנה 95 קובעת כדלקמן:

"95(א) מצא הנאמן שתביעת חוב אושרה שלא כיאות, רשאי בית המשפט, לפי בקשת הנאמן ואחרי הודעה לנושה התובע, לבטל את התביעה או להפחית את סכומה.
(ב) נמנע הנאמן מלהגיש לבית המשפט בקשה כאמור, רשאי החייב, או כל נושה, או הכונס הרשמי, לבקש מבית המשפט לבטל תביעה שאושרה שלא כיאות או להפחית את סכומה".

30. החשיבות של ההכרעה בעניין התקנה המתווה את סדרי הדין בעניין ערעור המל"ל על החלטת בעל התפקיד נובעת מהתקופות השונות הקבועות בתקנות לעניין תקיפת החלטת בעל התפקיד. בעוד תקנה 96( א) לתקנות קובעת כי הערעור יוגש תוך ארבעים וחמישה ימים מיום המצאת החלטת בעל התפקיד, תקנה 95 לא מכתיבה הגבלת זמן מוגדרת לעניין נקיטת ההליך ( ראה: עניין מי צורים, פסקה 12). נראה כי ניתוח לשוני של התקנות השונות תומך בפרשנות של השופט קיסרי בעניין ל.פ. אבטחה, לפיה התקנה המתאימה בעניין ערעור המל"ל על החלטת בעל התפקיד היא תקנה 95( ב) לתקנות פשיטת הרגל. יחד עם זאת, פרשנות זו עלולה להביא לפגיעה בעובדי החברה חדלת הפירעון משום שהמל"ל עלול לעיתים, אם תתקבל פרשנות זו, להשתהות בהגשת ערעורו על החלטת בעל התפקיד ובכך לעכב את תשלום הגמלאות לאותם עובדים.

31. בעניין זה הגעתי לכלל מסקנה כי גם אם המל"ל היה מחויב להגיש את הערעורים תוך 45 ימים וגם אם המל"ל איחר בהגשת אותם ערעורים, יש מקום להאריך את המועד להגשת הערעורים.

32. בטרם אפנה לגוף בקשה זו, אעיר כי בחוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, התשע"ח - 2018 התגבר המחוקק על בעיתיות זו על ידי יצירת אחידות בין כל מי שנפגע מהחלטת בעל התפקיד. סעיף 215 קובע כי: "מי שרואה את עצמו נפגע מהחלטת הנאמן בתביעת חוב, רשאי להגיש ערעור על ההחלטה לבית המשפט". בטיוטת תקנות חדלות פירעון ושיקום כלכלי (תביעות חוב), התשע"ט-2018, נקבע כדלקמן:

9. "(א) נושה שרואה עצמו נפגע מהחלטת הנאמן בתביעת חוב שהגיש, למעט החלטה בבקשה להארכת מועד כאמור בתקנה 2, רשאי להגיש ערעור על ההחלטה לבית המשפט בתוך 45 ימים מהמצאת ההחלטה לידיו.
(ב) מי שרואה עצמו נפגע מהחלטת הנאמן בתביעת חוב רשאי להגיש לנאמן בקשה לתיקון ההכרעה בתביעת החוב כאמור בתקנה 8 בתוך 45 ימים מהמועד שנודע לו על החלטת הנאמן.
(ג) דחה הנאמן את הבקשה לתיקון ההכרעה, יהיה רשאי להגיש ערעור לבית המשפט בתוך 15 ימים מיום שהומצאה לו החלטת הנאמן".

על פי הנוסח המוצע של תקנה 9(ב), יהיה על מי שרואה עצמו נפגע מהחלטת הנאמן בתביעת חוב , לפנות לנאמן תחילה, בתוך 45 ימים מהמועד שנודע לו על החלטת הנאמן. במידה והנאמן ידחה את הבקשה לתיקון ההכרעה, ניתן יהיה לערער לבית המשפט על ההחלטה בתוך 15 ימים מיום קבלת החלטת הנאמן. הנה כי כן, על פי טיוטת התקנות, לא יוכל המוסד לביטוח לאומי לשבת בחיבוק ידיים במשך זמן ממושך, והפעלת זכות הערעור על החלטת הנאמן תהיה כפופה ללוחות הזמנים שפורטו לעיל.

33. תקנה 2 לתקנות הפירוק קובעת כי הוראות תקנות סדר הדין האזרחי יחולו על הליכי פירוק במידה שאינן סותרות הוראות תקנות אלה ובשינויים המחויבים לפי העניין. תקנה זו אומצה בשורה של פסקי הדין ( ראה למשל: רע"א 4778/16 יפה נוף תחבורה תשתיות ובניה בע"מ נ' עו"ד דורית לוי-טילר בתפקדיה כנאמנת כור מתכת (10.7.2016) פסקה 5; רע"א 2438/16 רבוע כחול נדל"ן בע"מ נ' רו"ח גבריאל טרבלסי (03.06.2016) פסקה 15) .

34. תקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי מורה כי:

"מועד או זמן שקבע בית המשפט או הרשם לעשיית דבר שבסדר הדין או שבנוהג, רשאי הוא, לפי שיקול דעתו, ובאין הוראה אחרת בתקנות אלה, להאריכו מזמן לזמן, אף שנסתיים המועד או הזמן שנקבע מלכתחילה; נקבע המועד או הזמן בחיקוק, רשאי הוא להאריכם מטעמים מיוחדים שיירשמו."

35. בענייננו שטח המל"ל טענותיו בדבר העומס הרב שהביא להעברת הטיפול בהליך זה למחלקה אחרת ולאחר מכן להחזרת הטיפול בתיקים למשרד הראשי. טעם זה מהווה שיקול מסוים הרלבנטי להארכת המועד להגשת הערעורים. גם העובדה כי המל"ל אינו נושה של החברות ולא היה צד להליך בירור תביעות החוב וגם לאור העובדה כי המל"ל הינו גוף ציבורי האמון על כספי הציבור, מצדיקים להאריך את המועד להגשת הערעורים ( ראה עניין אלווריון, פסקאות 7-8).

36. אחד השיקולים שניתן לקחת בחשבון הוא השיהוי הניכר שעבר בין המועד שבו החל המל"ל להגיש את הערעורים (19.4.2016) , לבין המועד שבו הגישו המבקשים את בקשתם לסילוק על הסף (5.7.2017), תקופה של יותר משנה, במהלכה נמנעו המבקשים מלטעון טענה כלשהי נגד מועד הגשת הערעורים.

37. טוענים המבקשים כי המל"ל לא הגיש בקשה להארכת המועד להגשת הערעורים. אכן, מן הראוי היה כי המל"ל היה מגיש בקשה להארכת המועד להגשת הערעורים, ולו מטעמי זהירות. יחד עם זאת, איני רואה בכך טעם לקבלת הבקשה בעניין זה. בכל מקרה, במידה והמל"ל הגיש את ערעוריו באיחור, ניתן להשתמש בסמכות הנתונה לבית המשפט להאריך את המועד להגשת הערעורים, אף ללא בקשה בכתב ( על סמכות בית המשפט בעניין זה ראה: רע"א 10538/08 המכללה האקדמית הערבית לחינוך בישראל בחיפה נ' מחמד חסאן כנעאן (12.4.2009) פסקה 9; ע"א 3857/96 שגיא נ' תעשיות רוגוזין בע"מ, פ"ד נב(2) 706 (1998) פסקה 4)).

38. התוצאה היא כי הבקשה לסילוק על הסף של ערעורי המל"ל מחמת הגשתם באיחור – נדחית. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.
39. יתר טענות הצדדים כפי שעלו בכתבי הטענות השונים, לרבות שאלת ההתיישנות, יידונו במהלך הדיון בערעורים גופם.
40. המועד לשמיעת הערערים נקבע ליום 26.3.19 בשעה 09:30.

המזכירות תשלח את ההחלטה לב"כ הצדדים

ניתנה היום, וו' אדר א' תשע"ט, 11 פברואר 2019, בהעדר הצדדים.