הדפסה

בית המשפט המחוזי בירושלים פר"ק 21712-07-16

מספר בקשה:9
בפני
כבוד ה שופט אביגדור דורות

בעניין:
American Jewish Physicians Committee " האגודה"

נגד

ובעניין:
עו"ד רפי שפירא, המנהל המיוחד "המנהל המיוחד"

ובעניין:

ובעניין:

ובעניין:
רשות מקרקעי ישראל " רמ"י"
ע"י ב"כ עו"ד לינה סאלם
מפרקליטות מחוז ירושלים (אזרחי)

רשם ההקדשות " הרשם"
ע"י ב"כ עו"ד חוי קליין

כונס הנכסים הרשמי מחוז ירושלים " הכנ"ר"
ע"י ב"כ עו"ד תהילה ביטון שמש

החלטה

לפניי בקשה למתן הוראות מטעם מנהל מיוחד של אגודה עותומנית (בפירוק) בגדרה עתר המנהל המיוחד כי בית המשפט יורה לרשות מקרקעי ישראל לבחון לגופה את תביעת האגודה לקבלת פיצויי הפקעה. על הפרק טענה מקדמית, לפיה, הסמכות לדון בעתירה מסורה לבית המשפט לעניינים מנהליים ולא לבית המשפט של פירוק.

רקע וטענות הצדדים
1. בשנות ה-20 של המאה שעברה רכשה האגודה את הבעלות בחלקות 25 ו-26 בגוש 31335 המצויים בהר הצופים בירושלים. נסחי רישום היסטוריים של חלקות 25 ו-26 בגוש 31335 צורפו כנספח 1 לבקשה.

2. ביום 11.1.1968 פורסמה ברשומות הודעה לפי סעיפים 5 ו-7 לפקודת הקרקעות (רכישה לצרכי ציבור), 1943 בדבר הכוונה להפקיע את שתי החלקות הנזכרות. זאת, כחלק מהפקעת קרקע בגודל של 3,345 דונם שנעשתה על ידי המדינה במזרח ירושלים לאחר מלחמת ששת הימים. העתק ההודעה מיום 11.1.1968 לפי סעיפים 5 ו-7 לפקודת הקרקעות צורף כנספח 2 לבקשה.

3. ההודעה לפי סעיף 19 לפקודת הקרקעות בדבר הקניית הבעלות במקרקעין למדינה פורסמה ברשומות רק ביום 9.6.2014 ובעלות המדינה בשתי החלקות נרשמה ביום 6.7.2014. העתק ההודעה לפי סעיף 19 לפקודת הקרקעות צורפה כנספח 3 לבקשה.

4. נטען בבקשה כי החלקות שהופקעו הן כיום חלק משטח בית החולים הדסה הר הצופים ועליהן בנויים, בין היתר, בניין בית החולים הדסה הר הצופים ובניין בית הספר לריפוי בעיסוק.

5. כפי שפורט בבקשת הפירוק, וכפי שעולה מתקנון האגודה וממסמכים נוספים שצורפו לבקשה, מטרת הקמתה של האגודה הייתה, אך ורק, לצורך איסוף כספים והעברתם לאוניברסיטה העברית לשם הקמתה, הפעלתה והחזקתה של פקולטה לרפואה באוניברסיטה העברית (להלן: "האוניברסיטה").

6. בפסק הדין בדנ"א 1595/06 עזבון המנוח ארידור ז"ל נ' עיריית פתח תקווה (21.3.13) (להלן: "עניין המנוח ארידור") נקבע כי תביעות לפיצויי הפקעה שיוגשו עד ליום 21.3.16 לא יידחו על הסף מחמת התיישנות, גם אם חלפו למעלה משבע שנים בין מועד ההפקעה לבין מועד הגשת התביעה. רשות מקרקעי ישראל (להלן: "רמ"י") פרסמה הודעה בעיתונות לפיה מי שיגיש את בקשתו לפיצויי הפקעה לרשות עד ליום 21.3.16 פנייתו תיבדק ותקופת ההתיישנות בעניינו תיעצר עד לקבלת תשובת הרשות (פרסום ההודעה צורף כנספח 6 לבקשה).

7. ב"כ האוניברסיטה העברית פנו לרמ"י ביום 21.3.2016 והודיעו לרשות על זכותה של האגודה לקבלת פיצויי ההפקעה ועל כוונת האוניברסיטה להגיש בקשת פירוק לאגודה, לאחר שיינתן על ידי שרת המשפטים צו מכוח סעיף 380(א) לפקודת החברות (נוסח חדש), התשמ"ג-1983, המאפשר הגשת בקשת פירוק כאמור (פניית ב"כ האוניברסיטה העברית לרמ"י מיום 21.3.16 צורפה כנספח 7 לבקשה).

8. פנייה זו נענתה על ידי רמ"י רק בחלוף למעלה משנה ביום 6.6.2017. תשובתה של הרשות הייתה כי יש לדחות את בקשת האוניברסיטה בעניין פיצויי ההפקעה, וזאת כיוון שהיא לא הוגשה על ידי מי שהיה רשום כבעל הזכויות בחלקה ערב ההפקעה.

9. בפרק הזמן שחלף בין הפנייה לרמ"י לבין תשובתה ניתן על ידי שרת המשפטים צו לפי סעיף 380(א) לפקודת החברות בעניינה של האגודה (ביום 10.4.2016), וכן ניתן על ידי בית משפט זה צו פירוק לאגודה (ביום 10.11.2016). תשובת רמ"י מיום 6.6.2017 צורפה כנספח 8 לבקשה.

10. ביום 26.11.2017 פנה המנהל המיוחד לרמ"י בבקשה שתשקול מחדש את עמדתה בדבר זכותה של האגודה לפיצויי הפקעה, נוכח העובדה שהאגודה לא הייתה פעילה במשך עשרות שנים (ועל כן ניתן בעניינה צו פירוק מכוח סעיף 257(2) לפקודת החברות) וכיוון שהאוניברסיטה, שהיא המוטבת היחידה של האגודה, פנתה לרמ"י בעניין פיצויי ההפקעה במסגרת המועדים שנקבעו לשם כך על ידי בית המשפט העליון בפסק הדין בענין ארידור. עוד צוין במכתב כי אף בהתעלם מפניית האוניברסיטה מיום 21.3.2016, תביעת האגודה לפיצויי הפקעה לא התיישנה, שכן במועדים בהם פורסמו ההודעות הנזכרות לעיל בדבר כוונה להפקיע את הבעלות בחלקות (בשנת 1968) ובדבר הקניית הבעלות בחלקות למדינה (בשנת 2014), כמו גם ביום 21.3.2016 שבו נכנסה הלכת ארידור לתוקף, לא היו לאגודה אורגנים כלשהם שיכלו להגיש תביעה לפיצויי הפקעה מטעמה (פניית המנהל המיוחד לרמ"י מיום 26.11.2017 צורפה כנספח 9 לבקשה).

11. ביום 14.1.18 השיבה רמ"י לפנייה האמורה כי אין לה אלא לחזור על תשובתה הקודמת מיום 6.6.2017. עוד צוין, כי נתפסה החזקה במקרקעין נשוא הפנייה, וכי נבנה עליהם בית החולים הדסה הר הצופים (תשובת רמ"י מיום 14.1.2018 צורפה כנספח 10 לבקשה).

12. לטענת המנהל המיוחד, זכותה של האגודה לפיצויי הפקעה לא התיישנה. נטען כי משעה שנעשתה הפנייה לרמ"י באמצעות האוניברסיטה; ושהובהרה לרמ"י המניעה שהייתה מבחינת האגודה לפנות בעצמה, בהעדר אורגנים כלשהם במשך עשרות שנים; ולנוכח הקשר והאינטרס הישיר של האוניברסיטה בנכסי האגודה; ובשים לב כי כבר הוגשה לשרת המשפטים בקשה למתן צו שיאפשר לאוניברסיטה להגיש בקשת פירוק נגד האגודה; ומשהובהר לרמ"י כי במסגרת הליך הפירוק עתידה להיטען הטענה שיש להקנות את זכויות האגודה לפיצויי הפקעה לאוניברסיטה; שומה היה על רמ"י לכל הפחות להמתין לבירור שאלת היחסים שבין האוניברסיטה לבין האגודה, בטרם תידחה על הסף הבקשה לקבלת פיצויי הפקעה.

13. לטענת המנהל המיוחד, "היאחזותה של רמ"י בנימוק הפורמליסטי לפיו הפנייה בעניין פיצויי ההפקעה לא נעשתה מטעמו של בעל הזכויות הרשום במקרקעין היא בלתי סבירה ומנוגדת לחובת ההגינות החלה [על] הרשות" (סעיף 16 לבקשה).

14. המנהל המיוחד טען כי על פי הפסיקה, יש להשעות את תקופת ההתיישנות מקום בו התובע אינו יכול להגיש תביעה, כאשר אין בידו כוח תביעה ממשי-מהותי המאפשר לו לעתור לבית המשפט ומירוץ ההתיישנות מתחיל רק כאשר בידי התובע כוח תביעה מושגי וכוח תביעה מהותי – ממשי – מעשי גם יחד, המאפשרים לו להעמיד את המחלוקת להכרעה שיפוטית. נטען כי בהתאם לפסיקה זו, לא החלה תקופת ההתיישנות להימנות עד למינוי המנהל המיוחד לתפקידו.

15. רשם ההקדשות הגיש תגובה בכתב לבקשה, בגדרה נטען כי מדובר בתקיפה ישירה של החלטת רמ"י והסמכות לדון בבקשה נתונה לערכאה המנהלית, בהתאם לדעת הרוב בע"א 3069/17 משרד החינוך נ' עמותת גני חב"ד צפת (בפירוק) ( 29.10.17) (להלן: "עניין גני חב"ד").

16. בתשובתו לתגובת רשם ההקדשות טען המנהל המיוחד כי הבקשה למתן הוראות אינה תקיפה ישירה של החלטת רשות מנהלית, אלא פנייה להכרעה בטענה מקדמית שעניינה מחלוקת אזרחית, שמקומה להתברר בבית משפט של פירוק, בדרך של בקשה למתן הוראות. נטען כי האגודה, באמצעות המנהל המיוחד, יכולה הייתה להגיש תביעה כספית נגד רמ"י ובמסגרתה הייתה גם מתבררת טענת ההתיישנות. לטענת המנהל המיוחד, הוא לא עתר להכרעה במחלוקת הכספית, באשר הוא סבר כי אם תוכרע הטענה המקדמית בדבר ההתיישנות, יתייתר הצורך לברר את התביעה כולה בבית המשפט עקב רצונו לחסוך בהוצאות הכרוכות בקבלת חוות דעת שמאית בדבר סכום פיצויי ההפקעה. עוד נטען כי די בכך שרמ"י לא הגישה תגובה מטעמה לבקשה, כדי להביא לקבלתה.

הדיון בבקשה
17. בדיון בבקשה טענה ב"כ רשם ההקדשות כי היסוד הדומיננטי בבקשה אינו תביעה כספית אלא תקיפת שיקול הדעת של רשות מנהלית.

18. ב"כ רמ"י טענה, בין היתר, כי לא הייתה לאוניברסיטה "זכות עמידה" וכי הגורם היחידי שיכול היה לפנות לרמ"י עד ליום 21.3.16 הייתה האגודה, כאשר קיימות דרכים להתמודד עם אורגנים של אגודה עותומנית שהלכו לעולמם. עוד נטען כי לא צורף לבקשה גורם רלבנטי והוא בית חולים הדסה הר הצופים, וזאת לאור מטרת ההפקעה, אשר שירתה את בית החולים.

19. ב"כ הכנ"ר טענה כי דין הבקשה להידחות, בין היתר, לאור אי הגשת תביעה לקבלת פיצויי הפקעה מטעם בעל התפקיד וכן לאור ההלכה בעניין גני חב"ד, לפיה בית משפט של חדלות פירעון אינו מוסמך לדון בבקשה שעניינה תקיפה ישירה של החלטת רשות מנהלית.

דיון והכרעה
20. רשם ההקדשות העלה, כאמור לעיל, טענה מקדמית, בדבר העדר סמכות לבית משפט של חדלות פירעון לדון בבקשה, שעניינה תקיפה ישירה של החלטת רשות מנהלית. בעמדת הרשם תמך, כאמור, הכנ"ר. רמ"י לא הגישה תגובה בכתב לבקשה, אולם בדיון שהתקיים במעמד הצדדים, הועלו מטעמה טעמים לגופו של עניין, המצדיקים את החלטת רמ"י, בגדרה סירבה לבקשת המנהל המיוחד לשקול מחדש את החלטתה.

21. לאור האמור, נדרשת ראשית הכרעה בטענה המקדמית בדבר היעדר סמכותו של בית משפט זה לדון בבקשה וככל שהטענה תידחה, נדרשת הכרעה בבקשה עצמה.

22. טענת הסמכות: אקדים מסקנה לדיון ואומר כי לדידי יש לבית משפט זה סמכות לדון בבקשה. להלן יפורטו הטעמים למסקנה זו.

23. בדעת הרוב בעניין גני חב"ד נקבעו הדברים הבאים:

"דרך המלך להשיג על החלטה של רשות מינהלית היא באמצעות תקיפתה ב"זמן אמת" בהליך המינהלי המתאים בתקיפה ישירה. זאת לנוכח היתרונות הגלומים בהליך המינהלי; יצירת ודאות משפטית – למול חוסר הוודעות שעלול ליצור מנגנון התקיפה העקיפה, שכן כוחה יפה רק לעניין המובא לפניה (ברק-ארז, בעמ' 177); וכמו כן שקלול מכלול השיקולים הרלבנטיים לעניין וקיום מנגנון ביקורת ב"זמן אמת" או בסמיכות יחסית לקבלת ההחלטה המינהלית.

מכל האמור עולה כי הביקורת השיפוטית על החלטות מינהליות היא ייחודית- מבחינת הערכאה המוסמכת ומבחינת טיב ההליך – ומשכך, ראוי – ככלל – שהיא תתבצע על ידי הערכאה המינהלית המתאימה. מתן סמכות לבית משפט של חדלות פירעון במ סגרת הליכי פירוק לערוך ביקורת שיפוטית על החלטות מינהליות משמעה עקיפת המנגנון הייחודי שנקבע בחוק, על האיזונים המיוחדים בו, ופגיעה בכללי המשפט המינהלי – הדיוני והמהותי. כך שכן, גם אם להלכה ניתן לנהוג לפי אמות המידה הנהוגות בביקורת שיפוטית על החלטת רשות, כפי שמציע חברי, הרי בחיי המעשה מרכז הכובד מועתק לשיקולים אחרים, כפי שהיטיבו לתאר חברי המותב בעניין רשם הקבלנים. כך, קל וחומר שעה שעניין לנו בתקיפה ישירה של סבירות החלטת הרשות המינהלית".

24. השאלה בענייננו היא האם מדובר בתקיפה ישירה של החלטת הרשות (רמ"י), כטענת רשם ההקדשות, או שמדובר בהכרעה בטענה מקדמית (התיישנות) של תובענה (עתידית) לקבלת פיצויי הפקעה, שהינה שאלה משפטית מהתחום האזרחי.

25. לדידי, אין מדובר בענייננו בתקיפת שיקול הדעת המנהלי או בסבירות החלטת הרשות, אלא במחלוקת אזרחית טהורה, שעניינה בטענת התיישנות שהועלתה על ידי רמ"י בתשובתה לפניית המנהל המיוחד. הבקשה מעוררת שאלות מובהקות בתחום האזרחי יחד עם דיני חדלות פירעון והשלכתן על דיני ההתיישנות.

26. אין מחלוקת בין הצדדים כי על הפרק עומדת זכותה של האגודה לפיצויי ההפקעה וכי עניין זה הוא אזרחי במהותו. עוד אין מחלוקת כי הבקשה הוגשה על ידי מנהל מיוחד של אגודה, והיא עשויה להשליך באופן מהותי על היקף הנכסים העומדים לחלוקה במסגרת הליך הפירוק של האגודה.

27. ככול שהמנהל המיוחד היה מגיש תובענה כספית כנגד רמ"י לקבלת פיצויי הפקעה (בדרך של בקשה למתן הוראות) ובתגובה לתובענה, הייתה מועלית על ידי רמ"י טענת התיישנות, נדמה שלא היה ספק כי מדובר בעניין אזרחי, שבו מוסמך היה בית משפט זה לדון. העובדה שהמנהל המיוחד לא הגיש את התובענה הכספית, ועתר להכרעה בטענה המקדמית בדבר התיישנות הזכות לקבלת פיצויי הפקעה, לא צריכה לדידי לשנות את התוצאה. המנהל המיוחד טען בדיון כי על מנת להגיש את הבקשה לחיוב רמ"י בפיצוי ההפקעה הייתה נדרשת חוות דעת של שמאי מומחה, הכרוכה בהוצאה משמעותית אשר נחסכה בהליך זה . עוד נטען כי ככול שטענת ההתיישנות תדחה, יש סיכוי משמעותי כי המחלוקת הכספית תיחסך ולא יהיה צורך בהגשת בקשה לסעד כספי. יש הגיון בטענות אלה ואין לבוא בטרוניה כלפי המנהל המיוחד, על כך שלא הגיש את התובענה לסעד כספי.

28. בבקשות המוגשות על ידי בעל תפקיד בהליך חדלות פירעון מתעוררת פעמים רבות טענת התיישנות כטענה מקדמית. הגופים הנתבעים מעלים כמעט בדרך קבע טענת התיישנות כלפי בעל התפקיד, אשר מעלה מצידו את הטענה כי עד למינויו כבעל תפקיד, לא היה בידי התאגיד כוח תביעה מהותי-ממשי-מעשי. ראו, למשל, את פסקי הדין בע"א 7589/13 Establishment Adoka נ' מכון ויצמן למדע (8.6.15) פסקאות 9-10 (להלן: " עניין מכון ויצמן"); ע"א 9341/17 עו"ד שמעון אורי, מפרק החברה קילופי הזהב בע"מ נ' מנדלסון (13.9.18); רע"א 4828/19 אריה שמם נ' עו"ד זאב דסברג (19.12.19).

29. בהליכים אלה ודומים להם נדונו מקרים בהם נטען כי עילת התביעה לא תתיישן במהלך התקופה בה נשלט התאגיד בידי אורגנים שמנעו את מימוש זכות התביעה של התאגיד. בענייננו, הטענה היא שונה, ועיקרה נעוץ בכך שבמשך עשרות שנים לא היו לאגודה אורגנים כלשהם ויש להכיר בכך שלא היה לאגודה כוח תביעה מהותי-ממשי-מעשי שאפשר את העמדת המחלוקת להכרעה שיפוטית. לאור האמור, מדובר בענייננו בטענה מקדמית טיפוסית המושמעת כנגד בקשת בעל התפקיד, בדרכו לקבלת סעד כספי לטובת קופת הפירוק.

30. עצם העובדה שהמנהל המיוחד טען כי עמדת רמ"י היא בלתי סבירה ומנוגדת לחובת ההגינות החלה עליה, אינה הופכת את הבקשה לסכסוך בין גוף פרטי לרשות מנהלית בתחום המשפט המנהלי. חובת הרשות לפעול בהגינות חלה לא רק בתחום המנהלי, אלא גם בפעולותיה במשפט האזרחי.

31. בעניין גני חב"ד אכן הייתה תקיפה ישירה של החלטה מנהלית מובהקת של הרשות. באותו מקרה נתקפה החלטת משרד החינוך שלא להעביר תקציב לעמותה בהליך פירוק. באותו מקרה נקבע כי מדובר בשאלה מובהקת בתחום המשפט המנהלי וכי קיים בחוק מנגנון השגה ספציפי לעניין זה. בכך נבדל המקרה שלפנינו מן המקרה שנדון בעניין גני חב"ד. המנהל המיוחד ביקש את הכרעת בית משפט של פירוק בטענה מקדמית של התיישנות שהועלתה כנגד תובענה כספית לפיצויי הפקעה. מדובר במחלוקת אזרחית מובהקת ועצם העובדה שהגורם הנתבע הוא רשות, אינה הופכת את הדיון בטענת ההתיישנות לתקיפות שיקול הדעת המנהלי של רשות מנהלית.

32. המסקנה היא, כאמור לעיל, כי אין לקבל את טענת העדר הסמכות של בית משפט זה ועל כן, היא נדחית.

33. הבקשה לגופה: לאחר שהוסרה טענת העדר הסמכות, נותר להכריע בבקשה לגופה, ובכך נעסוק עתה. בפי רמ"י שתי טענות: ראשית, כי האוניברסיטה אינה הגוף שזכאי לפיצויי ההפקעה ומכאן שאין לאוניברסיטה "זכות עמידה", הקיימת אך ורק לאגודה. משום כך, לפניית האוניברסיטה ביום 21.3.16 אין כל משקל ועל כן חלה התיישנות. שנית, נטען לשיהוי בפנייה, לאחר חלוף 4 שנים ממועד ההודעה על הקניית הבעלות במקרקעין (9.6.14) ולאחר חלוף כמעט שנתיים ממועד קבלת החלטת הרשות (6.6.17) עד שהוגשה עתירת המנהל המיוחד התוקפת את החלטת הרשות. נטען כי מגיש הבקשה ייצג בשנת 2016 את האוניברסיטה העברית ולמרות הידיעה על המצב המשפטי, לא ננקט כל הליך בטרם חלף המועד האחרון שנקבע בעניין המנוח ארידור (21.3.16).

34. כפי שפורט לעיל, האוניברסיטה פנתה לרמ"י במסגרת התקופה שנקבעה בעניין המנוח ארידור, תוך הבהרה כי היא פונה למעשה בשם האגודה וכי בכוונתה להגיש בקשה לפירוק האגודה, כיוון שהיא זכאית לקבל את הזכויות בנכסי האגודה. כפי שעולה מתקנון האגודה, מטרת הקמתה של האגודה הייתה אך ורק לצורך איסוף כספים והעברתם לאוניברסיטה העברית לשם הקמה, הפעלה ואחזקה של פקולטה לרפואה באוניברסיטה. סעיף 2 לתקנון האגודה קובע כך:

"The particular objects for which the corporation is to be formed are as follows:
To solicit, collect, gather, receive and accept moneys, funds and voluntary contributions from Jewish physicians and others in the United States of America.
To expend and disburse, pay and turn over such moneys and funds to the trustees or the governing body of the Hebrew University in Palestine, for the establishment, inauguration, maintenance and upkeep of a medical department of the Hebrew University in Palestine".

האגודה לא הייתה פעילה במשך שנים רבות והאוניברסיטה הייתה המוטבת היחידה של האגודה. משום כך, ניתן היה לראות בפניית האוניברסיטה כפנייה מטעם נהנה, בנסיבות בהן נבצר מהנאמן (האגודה) לבצע את הפנייה בעצמו.

35. גם אם נתעלם מפניית האוניברסיטה לרמ"י ביום 21.3.16, נראה כי תביעת האגודה לפיצויי הפקעה לא התיישנה. הטעם לכך נעוץ בעובדה כי עד למתן צו הפירוק ומינוי המנהל המיוחד (ביום 10.11.16), לא היו לאגודה, מזה עשרות שנים, אורגנים המסוגלים לפעול בשמה ולעמוד על זכויותיה. כך היה הדבר בעת פרסום ההודעה על הכוונה להפקיע את המקרקעין (בשנת 1968) וכך היה הדבר בעת שפורסמה ההודעה על הקניית הבעלות במקרקעין למדינה (בשנת 2014) ואף ביום 21.3.16. בהעדר כוח ממשי של האגודה להגיש במועד את תביעת הפיצויים, לא החלה תקופת ההתיישנות. ראו לעניין זה את האמור בעניין מכון ויצמן, בפסקאות 9-10:

"9. כוח התביעה: ככלל, יש להשעות את תקופת ההתיישנות מקום בו אדם אינו יכול להגיש תביעה. מקורו של כלל זה כבר במשפטי הרומי – agere non valenti non currit praescriptio – והוא בא לידי ביטוי במספר הוראות בחוק ההתיישנות, כגון עיכוב תקופת ההתיישנות כל עוד התובע הוא קטין (סעיף 10 לחוק), כל עוד התובע סובל מליקוי נפשי או שכלי (סעיף 11 לחוק), או שוהה מחוץ לישראל בשטח מדינה שמחמת היחסים בינה לבין ישראל לא יכול היה להגיש תביעה (סעיף 14 לחוק). חוק ההתיישנות מכיר אפוא בשורה של מקרים בהם אין "באפשרותנו של התובע להגיש את תביעתו, או שאין זה סביר לצפות ממנו לעשות כן"...

לצד הוראות סטטוטוריות אלה, הכירה הפסיקה בכך שיש לבחון גם אם היה בידי התובע כוח תביעה מהותי-ממשי המאפשר לו לעתור לבית המשפט ולזכות בסעד המבוקש...

כוח תביעה זה מותנה בקיומה של עילה קונקרטית וביכולתו הממשית והדיונית של התובע לפנות לבית המשפט ולקבל את מבוקשו, ללא מניעה אובייקטיבית להגיש התובענה וללא צורך להמתין להכרעה שיפוטית קודמת בעניין קשור...

10. מירוץ ההתיישנות מתחיל אפוא כאשר קמה עילת תביעה, התובע יודע אודותיה ובידי התובע כוח תביעה מושגי וכוח תביעה מהותי-ממשי-מעשי גם יחד, שמאפשרים לו להעמיד את המחלוקת להכרעה שיפוטית. המבחן לעניין זה הוא רחב".

כידוע, על פי הפסיקה, עילת התביעה לא תתיישן במהלך תקופה בה נשלט תאגיד בידי אורגנים שמנעו את מימוש זכות התביעה של התאגיד, בהתבסס על הוראת סעיף 8 לחוק ההתיישנות, תשי"ח-1958. במקרה שלפנינו, לאגודה לא היו אורגנים ולא היה בכוחה להגיש את התביעה לפיצויי הפקעה. ניתן אף לומר כי האגודה לא ידעה אודות קיומה של עילת תביעה, בהעדר אורגנים במשך עשרות שנים. בנסיבות אלה, ראוי להשהות את תקופת ההתיישנות בתקופה בטרם מונה המנהל המיוחד לתפקידו, כפי שנפסק ביחס למינוי בעל תפקיד בתאגיד שנשלט על ידי אורגנים "שידם הייתה במעל" ואשר נמנעו מלממש את זכות התביעה של התאגיד.

36. הטענות הנוספות שהועלו מטעם רמ"י נדחות אף הן. ראשית, אין מדובר בשיהוי משמעותי, כאשר בחודש יולי 2016 הוגשה בקשת פירוק האגודה והמנהל המיוחד, שמונה לתפקידו ביום 10.11.16, פנה לרמ"י ביום 26.11.17 בבקשה לשקול מחדש את עמדתה. בחודש ינואר 2018 השיבה רמ"י לפנייה וביום 19.3.18 הוגשה הבקשה למתן הוראות על ידי המנהל המיוחד. שנית, אין לקבל את הטענה כי היה על המנהל המיוחד לצרף את בית החולים הדסה הר הצופים כמשיב לבקשה. איני רואה כיצד בית החולים הוא בעל דין דרוש בנסיבות בהן לא נדרש כלפיו סעד כלשהו והוא אינו יכול להיפגע מן ההכרעה בבקשה.

37. המסקנה היא כי ראוי להאריך את תקופת ההתיישנות בנסיבות המקרה הנדון, בו לא היו לאגודה אורגנים שיכלו להפעיל את כוח התביעה בשם האגודה.

38. העולה מן המקובץ הוא שיש להורות לרמ"י לבחון לגופה את התביעה לפיצויי הפקעה וליתן החלטה בנוגע לזכאות האגודה לפיצויי הפקעה.

סוף דבר
39. לאור כל האמור לעיל, בקשת המנהל המיוחד מתקבלת. נקבע בזאת כי על רמ"י לבחון לגופה את תביעת פיצויי ההפקעה וליתן החלטה בבקשה תוך 90 ימים מהיום. ככול שהבקשה תדחה לגופה יהיה המנהל המיוחד מוסמך להגיש לבית המשפט בקשה לתשלום פיצויי הפקעה כנגד רמ"י, לאחר קבלת עמדת רשם ההקדשות והכנ"ר.

40. רשם ההקדשות ורמ"י ישלמו למנהל המיוחד את הוצאות הבקשה בסך של 7,000 ₪ כל אחד ובסך הכול, 14,000 ₪. התשלום יתבצע תוך 45 ימים מהיום ולאחר מועד זה יתווספו לו הפרשי הצמדה וריבית כחוק.

המזכירות תשלח את ההחלטה לב"כ הצדדים.

ניתנה היום, ט"ז סיוון תשפ"א , 27 מאי 2021 , בהעדר הצדדים.

אביגדור דורות, שופט