הדפסה

בית המשפט המחוזי בירושלים פר"ק 11446-08-14

מספר בקשה:259
בפני
כבוד ה שופט אביגדור דורות

המבקשת:

רחל רזניק
ע"י ב"כ עו"ד דני נסים

נגד

המשיבים:

1. הכונסת הרשמית בתפקידה כמפרקת רשות השידור (בפירוק)
ע"י ב"כ עו"ד נטע גושן ברמי
2. מדינת ישראל - הממונה על השכר והסכמי עבודה במשרד האוצר
ע"י ב"כ עו"ד מאור סבג
מפרקליטות מחוז ירושלים (אזרחי)

פסק דין

לפניי בקשה למתן הוראות בהתאם לסעיפים 117, 118 לחוק השידור הציבורי הישראלי, תשע"ד-2014 (להלן: "חוק השידור הציבורי" או "החוק"), בגדרה התבקש היתר להגשת תביעה לבית הדין האזורי לעבודה, על מנת לאכוף את הסכם הפרישה שנחתם בין הצדדים ולפסוק למבקשת פיצוי בגין הפרתו. לחילופין, התבקש בית המשפט לדון בבקשה לגופה ולהורות על אכיפת הסכם הפרישה ותשלום פיצוי בגין הפרתו.

תמצית העובדות

1. המבקשת הייתה עובדת רשות השידור במשך כ-20 שנה, עד לסגירת הרשות ומתוקף חוק השידור הציבורי (15.5.17).

2. בטרם סגירת הרשות וסיום עבודתה של המבקשת, נוהל משא ומתן בין עובדי הרשות ובין נציגי האוצר ונקבעו מתווים לסיום העסקת העובדים בהסכמה ולפרישת עובדים תמורת קבלת תנאי פרישה מיטיבים. המתווה שנקבע לפרישת עובדי הרשות שמעל גיל 50 ובהם נכללה המבקשת כלל שילוב של פנסיית גישור ומענק חד פעמי.

3. הרשות שכרה את שירותיה של חברת "בנפיט" לצורך הפקת סימולציות פרישה לעובדים, כדי שיוכלו לתרגם את זכויותיהם בפרישה לסכומים אותם הם צפויים לקבל על פי הסכמי העקרונות שנחתמו מול הסתדרות העובדים ואיגוד העיתונאים הארצי.

4. למבקשת הוצג תחשיב שהוכן על ידי חב' בנפיט, שכלל נתונים לגבי עבודתה ברשות וחישובים של גובה המענק ושל תנאי הפנסיה. המבקשת חתמה על כתב קבלה וסילוק, שהיה תנאי לקבלת תנאי הפרישה המיטיבים, אולם בפועל התברר לה בדיעבד, כי הופחת מסכום מענק הפרישה סך של 50,022 ₪ בגין פיצוי פיטורין שקיבלה המבקשת בעבר. על כן, עתרה המבקשת לחיוב הרשות לשלם לה סך של 59,157 ₪, נכון לחודש אוגוסט 2019 וכן פיצוי בגובה של 20,000 ₪ בגין הפרת הסכם הפרישה.

5. המבקשת החלה לעבוד ברשות באמצעות "שוברי תשלום" (להלן: "ש/ת") ביום 14.1.1998 ונקלטה כעובדת מן המניין ביום 30.6.2007 הזכאית לתנאי עבודה בהתאם להסכמים הקיבוציים. במהלך תקופת עבודתה באמצעות ש/ת, הגישה המבקשת תביעה להכרתה כעובדת מן המניין החל משנת 1998 (תחילת עבודתה) וכן תביעה כספית לתנאים סוציאליים בגין תקופת עבודתה בש/ת. תביעה זו הסתיימה בפשרה ושולם למבקשת סך של 39,433 ₪ בגין פיצויי פיטורין ורכיבי תביעה נוספים.

6. ביום 5.3.19 פנתה המבקשת באמצעות בא כוחה למפרקת רשות השידור ולממונה על השכר במשרד האוצר במכתב התראה, בגדרו דרשה המבקשת לקבל את יתרת החוב בגין הסכם הפרישה בסך 57,465 ₪ (נכון למועד המכתב), פיצויי בגין הפרת הסכם הפרישה בסך 20,000 ₪ ושיפוי בגין שכ"ט עורך דינה.

7. ביום 8.7.19 דחתה עו"ד סיגל יעקבי, הכונסת הרשמית, בתפקידה כמפרקת רשות השידור את תביעותיה של המבקשת. במכתב הדחייה נקבע כי המבקשת הייתה זכאית לשווי הפרשות לפיצויי פיטורין (72%) בגין תקופת העסקתה בשוברי תשלום, אולם מסכום זה יש להפחית את פיצויי הפיטורין שקיבלה המבקשת ביחס לאותה תקופה בעבר, שכן אחרת תקבל המבקשת פיצויי פיטורין כפולים בגין תקופת עבודתה באמצעות שוברי תשלום ובכך תקבל תמורה שאינה עולה בקנה אחד עם הסכמי העקרונות מיום 29.7.2014.

טענות הצדדים בתמצית

8. לטענת המבקשת, היא פנתה בדרישה לאכוף הסכם מחייב ולא הגישה הוכחת חוב ולכן מכתב המפרקת מיום 8.7.19 אינו מהווה "החלטה" של המפרקת, שכן מדובר במחלוקת בדבר ביצועו של הסכם הפרישה והמפרקת אינה מוסמכת לקבל החלטה, אלא רק להציג את עמדתה כחלק מהתנהלותה השוטפת. נטען כי הסמכות לדון בתביעת האכיפה היא של בית הדין האזורי לעבודה.

9. המבקשת טענה כי החליטה לחתום על הסכם פרישה ועל כתב קבלה וסילוק על בסיס ההצעה הכספית המפורשת שהוצגה לה וטענות המשיבים מהוות ניסיון להתחמק מביצוע התחייבות מפורשת ומחייבת.

10. לטענת המפרקת, יש לדחות את הטענה בדבר העדר סמכותה ליתן החלטה ולהעדר סמכות בית המשפט לדון במחלוקת, הואיל ודרישת המבקשת היוותה תביעת חוב לכל דבר ועניין ובוודאי שאין להתיר למבקשת להגיש תביעה לבית הדין לעבודה, לאור פירוקה של הרשות.

11. לטענת המפרקת, הרשות קיימה את הסכם הפרישה, הוא ההסכם הקיבוצי המיוחד מיום 29.3.09 ודו"ח בנפיט שהוצג למבקשת טרם חתימתה על כתב קבלה וסילוק אינו יכול לגבור על הוראות ההסכם הקיבוצי, שרק הוא מהווה הסכם פרישה בין עובדי הרשות ובין רשות השידור.

12. נטען כי בין הרשות ובין המבקשת לא נחתם כל הסכם פרישה אישי, אלא היא חתמה על כתב קבלה וסילוק בתמורה לקבלת תנאים מיטיבים בהתאם להסכם הקיבוצי. עוד נטען כי המבקשת אינה יכולה להיבנות מטעות שנפלה בדו"ח בנפיט ולקבל מעבר להסכם הפרישה שחל ברשות השידור.

13. לטענת הממונה על השכר והסכמי עבודה במשרד האוצר (להלן: "הממונה על השכר"), הבקשה הינה למעשה ערעור על החלטת המפרקת מיום 8.7.19 ובהתאם לסעיף 105(ב) לחוק השידור הציבורי, עובד רשאי להגיש תביעת חוב ולערער על החלטת המפרקת, הדוחה את תביעת החוב.

14. נטען כי רשות השידור היא "תאגיד" לעניין סעיף 21 לחוק יסודות התקציב, התשמ"ה-1985 (להלן: "חוק יסודות התקציב") וככזו היא עונה להגדרה של גוף מתוקצב. סעיף 29 לחוק יסודות התקציב קובע כי לשר האוצר נתונה סמכות הפיקוח על תנאי השכר של עובדים בגופים מתוקצבים, אשר הואצלה לממונה על השכר. נטען כי כל חריגה מהסכמי עבודה בגופים מתוקצבים טעונה את אישורו של הממונה על השכר ובמקרה זה לא ניתן להעניק תנאי פרישה מיטיבים שלא אושרו על ידי הממונה על השכר (מעבר לתנאים שאושרו בהסכם הקיבוצי).

דיון והכרעה

15. תחילה נדון בשאלת סמכותו של בית משפט זה ובבקשה להתיר למבקשת להגיש את תביעתה לבית הדין האזורי לעבודה. לאחר מכן, נזכיר את הכללים הנהוגים ביחס להתערבות בית משפט של חדלות פירעון בהחלטת בעלי תפקיד בתאגידים המצויים בהליכי חדלות פירעון ולבסוף, נדון בתביעתה של המבקשת לאכיפת הסכם הפרישה.

16. לצורך הדיון בשאלה הראשונה, אפנה לדבריו של כב' השופט נ' סולברג ברע"א 7033/20 עמותת תושבים למען מבוא בית"ר נ' אור מבואות ירושלים בע"מ (11.11.20):

"11. לענייננו, רלבנטיות שתי הוראות חוק המשפיעות על דרך ניהול הליך הפירוק ועל מסגרת הדיון בבקשה שלפני: הראשונה, הוראת סעיף 71(ב) לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], תש"ם-1980 (להלן: "פקודת פשיטת הרגל"), הקובעת תקופת זמן ברורה ומוגדרת של ששה חודשים מיום מתן צו הפירוק, שבה רשאים נושי החברה להגיש תביעות חוב למפרק; והשניה, הוראת סעיף 267 לפקודת החברות, הקובעת סעד של עיכוב הליכים משניתן צו הפירוק ויוצרת מניעה מלנקוט בהליכים משפטיים נגד החברה, אלא ברשות בית המשפט.

12. בהוראות אלה ניתן ביטוי לתכליות העומדות ביסוד הליכי הפירוק – קרי, מעבר מהליכי גבייה אינדיווידואליים להליכי גבייה קולקטיביים ויצירת חלוקה יעילה, הוגנת ושוויונית של נכסי החברה; זאת, באמצעות עיכוב ההליכים התלויים ועומדים של החברה וריכוז מכלול נושיה תחת מסגרת קולקטיבית אחת המתנהלת בפני המפרק (אירית חביב סגל , דיני חברות כרך ב', 202 (2004); רע"א 8327/07 שוב נ' רו"ח רוזנבלום (23.12.2007) (להלן: "עניין שוב"); ע"א 1938/11 מגדלי זוהר לבנין ובע"מ נ' גוב גיא בע"מ , פס' 13 (1.12.2011)... ריכוז כלל הנושים תחת קורת גג קולקטיבית אחת, אף מונע את התחרות השרירותית בין הנושים, את בזבוז המשאבים עקב ניהול הליכים מקבילים ומבטיח השאת ערך לקופת הפירוק וחלוקת משאבי החברה באופן שוויוני, יעיל וצודק (רע"א 6272/15 טולצ'נסקי נ' עו"ד ירון כהנא – מנהל מיוחד של החברה, פס' 12 (27.10.2015) ). ואולם לצד זאת, הכירה ההלכה הפסוקה בקיומם של מקרים חריגים ויוצאי דופן, בהם יהא זה ראוי, נכון ומוצדק להחריג תביעת חוב של נושה מסוים, בשל אופייה ומורכבותה, ולהתיר לו לבררה במתכונת של תביעה רגילה (עניין שוב לעיל, בפס' 2; עניין ניצן ענבר לעיל, בפס' 5)"

17. הכלל הוא, אפוא, שנושה של תאגיד בפירוק רשאי להגיש תביעת חוב בפני המפרק, זהו הכלל וכן הוא רשאי להגיש בפני בית המשפט של פירוק בקשה להתיר לו לנקוט בהליך נפרד בפני בית משפט מוסמך, וזהו החריג לכלל. במקרה הנדון, מדובר בסכסוך פשוט ולא מורכב, שבליבו מחלוקת משפטית ולא עובדתית ומכאן שאין כל הצדקה להתיר למבקשת להגיש תביעה לבית הדין האזורי לעבודה.

18. אשר לטענה שתביעת המבקשת אינה תביעת חוב, אלא החלטה ביצועית המהווה חלק מניהולה השוטף של הרשות, הרי שלא ניתן לקבלה. המדובר במחלוקת בין עובדת לשעבר ברשות, ביחס לזכויותיה על פי הסכמי הפרישה, ותביעתה היא בגדר תביעת חוב שהמפרקת מוסמכת להכריע בה. משום כך, יש לראות בבקשת האכיפה של המבקשת כערעור על הכרעת החוב של המפרקת.

19. מכאן נעבור לבחינת מידת התערבותו של בית המשפט בהכרעת חוב של מפרקת רשות השידור. הכלל הוא כי בית המשפט של פירוק לא ימהר להתערב בהחלטתו של בעל תפקיד (מפרק או מנהל מיוחד) ובית המשפט אינו ממיר את שיקול דעתו של בעל תפקיד בשיקול דעתו שלו.
יפים לענייננו דברי כבוד השופטת א' פרוקצ'יה בעניין מתחם הביקורת הראוי על החלטות בעל תפקיד (באותו מקרה נאמן בפשיטת רגל), לרבות החלטות בתביעות חוב בע"א 8765/07 פז חברת נפט בע"מ נ' עו"ד אמיר שושני (27.12.10) פסקאות 14-16:

"הדעת נותנת כי הביקורת השיפוטית על החלטות נאמן מכל סוג ומהות תופעל במשורה, ותוגבל למצבים של חריגה קיצונית מסבירות ותקינות הפעולה, תוך הותרת מיתחם שיקול דעת רחב לנושא התפקיד לאור היקף סמכויותיו, מומחיותו, וחשיבותם של גורמי היעילות הדיונית הפועלים בענין זה. השיקולים לענין זה דומים ביחס לפונקציות השונות שהנאמן ממלא, והכרעות הנאמן בתביעות חוב של נושים בכלל זה. [ההדגשות – לא במקור] (ראו גם ע"א 7575/12 יפת נ' זלצמן, פסקה 21 לפסק דינו של כ' השופט א' שהם (4.8.2014)).

וכן:
"זאת ועוד, נקבע בהלכה שככלל אין בית המשפט של חדלות הפירעון ממיר את שיקול הדעת של בעל התפקיד בשיקול דעתו, בבחינת ההתעלמות מהכרעת בעל התפקיד, שכן עסקינן בהליך ערעורי על הכרעת בעל התפקיד. לכן, אין מצופה מבית המשפט של חדלות הפירעון לבדוק את תביעת החוב מלכתחילה, ושומה עליו רק להעבירה תחת שבט ביקורתו. רק אם נמצאו בה שגגות המצדיקות התערבות, יעשה כן. זאת בדומה לערעור על פסק דין שכן גם ערכאת הערעור נמנעת להתערב בקביעת ממצאים של הערכאה הדיונית אלא אם נפלו בה שגגות המצדיקות שינוי פסק הדין." [ההדגשות-לא במקור] (עש"א (ת"א) 31734-03-14 וורלד קפיטל גרופ בע"מ נ' כונס הנכסים הרשמי (12.6.2014)).

20. אלה פני הדברים לגבי בעל תפקיד (ובכלל זה מפרקת) במצב דברים רגיל, והם נכונים ביתר שאת נוכח טיבו המיוחד של הליך פירוק רשות השידור. כך, בהחלטת בית משפט זה (כבוד השופט ד' מינץ) בבקשה מס' 18 בתיק פירוק הרשות (פר"ק 11446-08-14 נסטלבאום נ' פרופ' דוד האן, כונס הנכסים הרשמי בתפקידו כמפרק רשות השידור (9.2.2015) קבע בית המשפט כי:

"פירוק הרשות לפי החוק הוא הליך ייחודי ויחיד במינו ... מאפייניו של פירוק הרשות שונים מפירוק חברה לפי הפקודה בשניים: בכך שהרשות ממשיכה לפעול באופן שוטף במהלך הפירוק; ובכך שסמכויות המפרק הן רחבות בהיקפן בהרבה מהסמכויות הניתנות למפרק "רגיל" שמונה על ידי בית המשפט בפירוק חברה לפי הפקודה." (שם, בפסקאות 6-7).

אשר להתערבות בהחלטות מפרקת הרשות קבע בית המשפט כך:

"נוכח הסמכות הרחבה הניתנת למפרק הרשות, כמפורט לעיל, היקף הביקורת של בית המשפט ורמת הפיקוח שלו על פעולות מפרק הרשות מצומצמים ביותר והתערבות בית המשפט בשיקול דעתו תהיה רק במקרים חריגים ביותר.
אם בדרך כלל, בית המשפט של חדלות פירעון הוא גורם המפקח על פעולות בעל התפקיד, ואף על פי כן לא יחליף את שיקול בעל התפקיד בשיקולו הוא ולא ימהר להתערב באופן שבו בעל התפקיד מפעיל את סמכויותיו... קל וחומר, שבית משפט לא יתערב בהחלטות המפרק של הרשות אלא אם מצא כי סטה באופן קיצוני מחובותיו לפי החוק, או אם ישתכנע כי המפרק הפר את חובת תום הלב וההגינות שהוא חב בהן, או פעל בשרירות לב תוך הפעלת שיקולים זרים. [...]

יתר על כן, יש לתת משקל יתר לעובדה שבעל התפקיד הממונה על פירוק הרשות איננו מפרק "רגיל"... בפירוק הרשות, בעל התפקיד הוא כונס הנכסים הרשמי, הוא מהווה גורם מקצועי בעל מעמד סטטוטורי אובייקטיבי. הוא גם מייעץ לבית המשפט ועומד לימינו בהליכי חדלות פירעון בכלל, ולכן יש לאפשר לו, נוכח הסמכויות הרחבות שניתנו לו בחוק, שיקול דעת רחב בהליך פירוק הרשות בפרט." (שם, בפסקאות 10-9; ההדגשות אינן במקור).

בענייננו איני סבור כי נפלו בהחלטת המפרקת פגמים חמורים המצדיקים את התערבות בית המשפט בהכרעת החוב. להלן יפורטו הנימוקים למסקנה זו.

21. ראשית, איני סבור כי נחתם עם המבקשת הסכם פרישה אישי. המבקשת חתמה על כתב קבלה וסילוק, כתנאי לקבלת התנאים המיטיבים בהתאם להסכם הקיבוצי. בסיום עבודתה של המבקשת עמדו בפניה שתי אפשרויות: לפרוש בהתאם לתנאי ההסכם הקיבוצי ולשם כך לחתום על כתב קבלה וסילוק שמשמעו ויתור על תביעות כלפי הרשות; או לפרוש על פי התנאים שבדין, ובכך לותר על התנאים המיטיבים שנקבעו בהסכם הקיבוצי, תוך זכאות להגיש כל תביעה כנגד הרשות. לא נוהל עם כל אחד מעובדי הרשות משא ומתן אישי ביחס לתנאי הפרישה המיטיבים. דו"ח בנפיט נועד להציג לעובדי הרשות סימולציית פרישה, על מנת שידעו מהם הסכומים אותם הם צפויים לקבל במסגרת הסכם הפרישה, תוך יישום התנאים שבהסכם הקיבוצי.

22. שנית, יש לבחון את התנאים המפורשים שנלוו לדו"ח בנפיט. על גבי הדו"ח עצמו נכתב במפורש כי הוא "להמחשה בלבד" וכי הסכומים הסופיים יחושבו במועד סיום יחסי עובד-מעביד:

"(1) הנתונים המפורטים בתדפיס מבוססים על נתונים שנמסרו ע"י רשות השידור ומיועדים להמחשה בלבד. תדפיס זה אינו מהווה ייעוץ לעניין מיקסום זכויותיך בקשר לפרישה. זכויותיך תקבענה בהתאם להסכם שנחתם/ייחתם מול המעסיק ואין מסמך זה מתיימר להוות "הצעה" בעלת תוקף משפטי.

(2) תדפיס זה מבוסס על הנתונים הידועים במועד הדפסת ההצעה. הסכומים יחושבו באופן סופי במועד סיום יחסי עובד מעביד בהתחשב בתקופות העבודה, חלקיות משרה ובנתונים הסופייים."

ביחס לסימולציה ומעמדה, ראוי להפנות לפרוטוקול הדיון בבג"צ 6640/17 ארגון העיתונאים בישראל – הסתדרות העובדים הכללית החדשה ואח' נ' הממונה על השכר במשרד האוצר ואח' מיום 20.11.17 (עמ' 18):

"כבוד השופט א' שהם: אנחנו, כמו שאתם יכולים להבין, השקענו המון זמן בהכנת התיק, אנחנו כבר שעתיים וחצי מתדיינים. על דעת כל חבריי, נמליץ לכל העובדים לחזור בהם מכל העתירות בכפוף להבהרות פרטניות... העתירה האחרונה, אנו ממליצים לעותרים לחזור בהם מן העתירה. לא שוכנענו שהיתה כאן התחייבות שניתן להסתמך עליה, לא בהסכם מ-2015, לא בנספח 4 ובוודאי לא בסימולציות לאור שהמדינה הבהירה וכנראה זה היה ברור שזה חל לגבי מי שלא עובר לתאגיד, ובמסמך עצמו כתוב שלא מהווה שום התחייבות ולכן זה לא מבסס טענת הסתמכות. לכן, אנו ממליצים שגם העותרים כאן יחזרו בהם מן העתירה. בגדול, זו תהא עמדתנו אם נצטרך לכתוב ואנו ממליצים כן לחזור מהעתירה ואז נבקש שלא לעמוד על הוצאות, כי אם יינתן פסק דין הדבר יהא כרוך בהוצאות".

המשמעות היא כי הסימולציה אינה מהווה הסכם משפטי, אלא הדמיית תנאי פרישה, שנמסרה לעובדי הרשות במהלך המגעים עמם לקראת סיום עבודתם. ככול שנפלה טעות בהדמיה, אשר העובד יכול היה לדעת עליה, לא ניתן לקבל את העמדה שמדובר במסמך מחייב שלא ניתן לתקנו. כך גם היה המצב לו היה מתברר בדיעבד כי נפלה טעות בחישוב לרעת העובד וכי הוא זכאי לסכום העולה על המפורט בסימולציה.

23. שלישית, לגופו של ענין, אין מחלוקת עובדתית בכל הנוגע לתביעת המבקשת ולהסכם הפשרה במסגרתו שולמו לה פיצויי פיטורין עבור התקופה בה הועסקה באמצעות שוברי תשלום. במסגרת אותה פשרה שולם למבקשת סך של 39,433 ₪ בגין פיצויי פיטורין ובתוספת הפרשי הצמדה וריבית עמד סכום זה על 49,091 ₪ במועד פרישתה. דרישת המבקשת, כי לא יקוזזו הכספים שניתנו לה בגין פיצויי פיטורין בגין תקופת עבודתה כש.ת הינה למעשה בקשה לקבלת פיצויי פיטורי ן כפולים שכן הכספים שנתבקש הקיזוז בעניינם הם מסכום שהמבקשת קיבלה בעבר על חשבון פיצויי פיטורי ן בעבר. כלומר, המבקשת מבקשת לקבל תמורה שאינה עולה בקנה אחד עם הסכמי העקרונות.

24. רביעית, ככול שיוענקו למבקשת תנאי פרישה בהתאם לסימולציה שהוכנה על ידי בנפיט, היא תקבל תנאים העולים על אלה שאושרו בהסכם הקיבוצי ותשלום חריג זה לא קיבל את אישור הממונה על השכר במשרד האוצר. הטבות שלא אושרו על ידי הממונה על השכר הן בטלות על פי סעיף 29ב' לחוק יסודות התקציב.

כך נפסק בע"ע (ארצי) 1445/02 אמריק יהודה פרידמן נ' עיריית מגדל העמק (19.12.04):

"הוראות סעיף (29א (ו) 29 –ב) לחוק יסודות התקציב הן הליבה של מנגנון הפיקוח והמפתח להפעלת סמכויות הממונה על השכר. סעיף 29(א) קובע נורמה של רמת שכר, תנאי פרישה, גמלאות והטבות כספיות... "בהתאם למה שהוסכם או הונהג לגבי כלל עובדי המדינה או באישורו של שר האוצר"... וסעיף 29(ב) קובע שכל הסכם או הסדר בטל במידה שהוא נוגד את סעיף (29א)."

כן ראו: בג"צ 556/07 דני דדון נ' החברה למוסדות חינוך (7.11.07); ע"ע (ארצי ) 58152-02-16 שמואל מועלם נ' הממונה על השכר במשרד האוצר (6.8.19).

סוף דבר

25. לאור כל האמור לעיל, הבקשה נדחית. לא מצאתי לנכון להתערב בהחלטת המפרקת מיום 8.7.19, הדוחה את דרישות המבקשת לאכיפת הסכם הפרישה ולפיצוי בגין הפרתו הנטענת.

26. לאור התוצאה, על המבקשת לשלם למפרקת הוצאות ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 7,000 ₪ וזאת תוך 45 ימים מהיום. לאחר מועד זה יתווספו לסכום החיוב הפרשי הצמדה וריבית עד למועד התשלום בפועל.

המזכירות תשלח את פסק הדין לב"כ הצדדים.

ניתן היום, כ"ח חשוון תשפ"א, 15 נובמבר 2020, בהעדר הצדדים.

אביגדור דורות, שופט