הדפסה

בית המשפט המחוזי בירושלים עב"י 9595-12-19

בפני
כבוד ה שופטת ענת זינגר

המבקש
דני זילברשלג

נגד

המשיבה
וועדת האתיקה המחוזית של לשכת עורכי הדין בתל-אביב

החלטה בבקשה להעברת שני תיקי הערעור למותב אחר

בסמוך לאחר שהוגש ערעור המבקש במסגרת עב"י 9595-12-19, זה הועבר לטיפולי וניתנו על ידי הוראות באשר לדרך קידומה.
ביום 15.12.19 הוגשה מטעם המשיבה בקשה לאחד את הדיון בערעור האמור - עם ערעור נפרד שהוגש מטעמה במסגרת עב"י 26788-12-19.
שני הערעורים הוגשו על אותה החלטה של בית הדין המשמעתי הארצי של לשכת עורכי הדין (להלן: "ביה"ד הארצי") במסגרת בד"א 28/17.

עוד באותו יום (15.12.19) ניתנה החלטה על ידי אשר הפנתה לכך שאיחוד ללא הגשת ערעור מקוצר בעב"י 26788-12-19, עלולה לפגוע בזכויות הדיוניות של המערער (אשר בהתאם להחלטה קודמת הגיש ערעור הנושא שבעה עמודים בלבד) . הוצע מתווה להסרת אותה פגיעה אפשרית וניתנה אפשרות לשני הצדדים להגיב.

המשיבה הודיעה כי היא מקבלת את ההצעה להגיש ערעור מתוקן ומקוצר וזאת אף במועד תחום - כדי לאפשר האיחוד, ללא דחייה מיותרת. מנגד המבקש הגיש שתי בקשות, האחת - בקשה "להעברת הדיון ב-2 תיקי הערעור למותב אחר" והשנייה -בקשה לדחיית הודעת הערעור של המשיבה על הסף, מחמת הגשת אותו ערעור, לאחר המועד הקצוב לכך.

בהחלטתי העברתי רק את הבקשה הראשונה לתגובה ותשובה. זאת , מאחר והמבקש ביקש שלא לקדם דבר בתיק טרם מתן החלטה באותה בקשה (ואף בטרם תמוצה זכותו לתקוף כל החלטה שתינתן באותה בקשה). אציין כי על אף האמור, התייחסו ש ני הצדדים גם לבקשה הנוספת, גם אם התייחסות מקוצרת.

לאחר עיון בטענות שני הצדדים - לא מצאתי מקום לקבל את הבקשה להעברת הדיון למותב אחר ואנמק טעמיי בקצרה;

שני הערעורים אשר לגביהם מבוקשת הפסילה (וכן מבוקש האיחוד) - עניינם בייצוג של המבקש את שלושת יורשי המנוחה גב' אורלי צפארוב (להלן: " המנוחה"). באופן כללי יאמר כי לפי הנטען ייצג המבקש את שלושת ילדי המנוחה בער יכת הסכם לחלוקת עיזבונה. נטען כי לאחר מכן הוא פעל למכירת דירה בה היו זכויות לשניים מהילדים - ללא ידוע אחת מבעלת הזכויות וכן ללא שעדכן בזכויות אותה יורשת, גם את הצד אשר רכש הדירה. המכר הוצג כאיל ו רק בן אחד הוא בעל הזכויות באותה דירה. עת נולדה עקב כך מחלוקת ואף הליכים משפטיים – הוסיף המבקש וייצג את אותו אח בהליכים שונים וזאת כנגד יתר היורשים, אשר יוזכר כי ייצג אותם עובר לכך ולמעשה באותו עניין. בית הדין המשמעתי המחוזי באזור תל-אביב (להלן: "ביה"ד המחוזי") הרשיע את המבקש בחלק ניכר מהאישומים שיוחסו לו ומצא לגזור עליו, בין השאר , הוצאה לצמיתות מהלשכה. האמור היה גם בשים לב לעברו המשמעתי. לאחר שהמבקש הגיש ערעור לביה"ד הארצי, התקבל ערעורו על גזר הדין ובמקום הוצאה לצמיתות מלשכת עורכי הדין, נמצא לקבוע שמונה שנות השעיה (אשר בהתחשב בהשעיות קודמות תחל רק בשנת 2026 ותסתיים בשנת 2034).

תיק קודם ואחר, אשר לאורו מתבקשת למעשה פסילה של מותב זה - התברר בפני במסגרת עב"י 70863-11-18. באותו מקרה דובר בפרשיה אחרת ושונה. שם ייצג המבקש שתי אחיות לבית סמיונוב בסכסוך אשר היה בינן ובין סבם. האחיות טענו כי המבקש לקח מדמי שכירות שהתקבלו בגין דירה בה יש להן זכויות וזאת ללא שיידע אותן. עוד טענו כי בנוסף לכך פעל המבקש בניגוד עניינים כאשר ערך תצהיר עבור אותה שוכרת, במסגרת תביעה שהגישו כנגד ה מחמת אי תשלום דמי השכירות (בהעדר ידיעה כי אלה שולמו והועברו למבקש). נטען כי רק לאחר שהאחיות הודיעו למבקש על הפסקת הייצוג שלו , הוא הוציא מכתב ובו דרישת שכר טרחה, על בסיסו אף טען כי לקח לעצמו מאותם דמי שכירות. נטען כי ה מבקש פעל למכירת הדירה, לאחר שכבר נודע לו כי האחיות ביטלו את ייצוגו. במקרה זה הורשע המבקש בביה"ד המחוזי והושת עליו, בין השאר, עונש של ארבע שנות השעיה (דעת מיעוט גרסה כי יש להטיל שש שנות השעיה). שני הצדדים ערערו לביה"ד הארצי ובסופו של יום, נותרה שם ההרשעה על כנה והעונש הועמד על שמונה שעות השעיה. ערעור שהגיש המבקש בעניין זה לא התקבל על ידי ור' את פסק דיני מיום 14.3.19 הדובר בעד עצמו. על אותו פסק דין הוגשה בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון, אך זו לא התקבלה. ר' בר"ש 2619/19, מיום 26.5.19 (כב' השופט מ' מזוז).

לשלמות התמונה אפנה את הקורא גם לדברים שאמרתי בפסק הדין בעב"י 70863-11-18 במיוחד בסעיפים 29-26, שם. באותו חלק התייחסתי לטענות שהעלה המבקש בקשר להחלטות שניתנו בבקשותיו לפסול מי מחברי ההרכב בבית הדין המשמעתי . בין השאר, הצטרפתי שם (על יסוד דברים שהתבררו טרם לכן בבתי הדין ) , לביקורת על פעולות שביצע המבקש ובהן גם פניה לייצוג במשרד של אב בית הדין המשמעתי, כדי לנסות ולגרום כך לפסילה ולשינוי המותב אשר נקבע לדון בעניינו. פסק הדין מתייחס לאופן הכולל בו התנהל המבקש בבתי הדין ולהערות בתי הדין באשר לכך. מאחר והדברים פורטו שם, לא אחזור עליהם והרוצה להרחיב יעיין שם.

בטרם אפנה לטענות המבקש בבקשתו דנן, אוסיף כי בגדר פסק הדין של ביה"ד הארצי, העומד לבחינתי כעת, הפנה ביה"ד הארצי בשלושה סעיפים לאותה הכרעה קודמ ת;
בסעיף 33 נאמרו הדברים הבאים: "יודגש כי אין זו הפעם הראשונה שבה מנסה המערער להביא לפסילת חברי בית הדין היושבים בדין בעייניו – ראה לעניין זה עב"י 70863-11-18...(כבוד השופטת זינגר) סעיפים 26-29 לפסק הדין".
בסעיף 49 נאמרו הדברים הבאים: "יצוין כי אין זו הפעם הראשונה שהמערער מתנהל בדרך דומה וכי התנהלות זו מאפיינת אותו בהתמודדות מול ערכאות משפטיות הדנות בעניינו ראה – בד"א 31/18 ובד"א 37/18 וכן עב"י 70863-11-18..." .
בפסק הדין התייחס עוד בית הדין הארצי ל"עבר עשיר" שיש למבקש בתחום המשמעת ובכלל זה סקר הרשעות קודמות. ב גדר האמור הוזכר בסעיף 66 לפסה"ד, גם אותו פסק דין קודם אשר נידון בפני.

על רקע זה טוען המערער בבקשתו, בין השאר, את הדברים הבאים:

"נקודות מרכזיות בערעורו של המבקש הנ"ל עוסקות גם בתקיפה עובדתית ואחרת של החלטות של המותבה הנכבדה בפסק הדין הנ"ל עליו מבסס בי"ד קמא הנכבד את פסק דינו שבערעור כאן. רוצה לומר בקצרה – מדובר במצב בו המותבה הנכבדה יושבת לדון כערכאת ערעור על החלטות שלה עצמה הכלולות בפסק הדין של בי"ד קמא והדבר הינו בלתי הגיוני בלתי סביר בנסיבות המיוחדות בתיק זה ובמכלול הראיות העדויות ההחלטות והמסמכים נשוא ערעורו של המבקש" (ר' סעיפים 16-15 לבקשה).

בסעיף 20 לבקשה מפנה המבקש לסעיפים 33, 49, ו- 66 לפסק הדין של בית הדין הארצי ונטען כי בית הדין המשמעתי התבסס על - " פסק דינה של המותבה הנכבד, וזאת בתיק אחר של המבקש...הכרעה של המותבה הנכבדה בעניינים מהותיים המשותפים אף- לתיקים כאן התלויים כרגע בפני בימ"ש נכבד זה".

בסעיף 21 מוסיף המבקש וטוען כי המותבה הנכבדה "..עלולה לדון כערכאת ערעור אוביקטיבית בהחלטות שלה עצמה – הכלולות בפסה"ד של בי"ד קמא ואשר עליהן הוא מבסס הכרעתו וגזר דינו ".

בסעיף 22 נאמר כי - " מדובר בהחלטות קודמות של המותבה הנכבדה העוסקות בעניינים עובדתיים שנויים במחלוקת עד היום הנידונים במשרד המשפטים במשרד מבקר המדינה ובמוסדות אחרים".

גם בסעיף 25 ו- 26 מועלות טענות דומות, עת נטען כי בערעור דנן שזורים נושאים שנדונו בהליך הקודם והוכרעו: " באופן שגוי ע"י המותבה הנכבדה". נטען כי אלה עשויים להיבחן שוב בהליך דנן. לא ראוי שאלה יבחנו על ידי אותו מותב.

בסעיפים 28-27 נאמר לבסוף כי: "מדובר במצב בו מדובר במותבה הנכבדה בעלת דעה קדומה של מערכת יחסים ועובדות שעוותו ע"י המשיבה תוך הטעייתה החמורה אשר גרמה לגיבוש דעה שלילי נגד המבקש באופן שלא מדובר ולא יכול להיות בשם מצב ריאלי - סיטואציה של משחק הוגן כיום, והכל מתוך כבוד רב שרוחש המבקש למותבה הנכבדה. כולנו בשר ודם. שופטים, עורכי דין, ובוודאי אדם פשוט, מדלת העם כמו המבקש עצמו. כולנו מושפעים מדעות שהביעו בגלוי ובכתב אפילו בשגגה לגבי אדם ובוודאי לגבי נאשם משמעתי כמו המבקש ".

בתשובתו להתנגדות המשיבה לבקשה הוסיף המבקש כי : " המסכת העובדתית עדיין נדונה במשרד המשפטים במסגרת תלונות המבקש" (ר' סעיף 7 לתשובה). כן טען כי: "משוא הפנים בפרשה זו ברור ומוחשי והינו נשען על תוכן פסה"ד הנ"ל שפורסם לעיני כל" (ר' סעיף 14 לתשובה).

המשיבה מנגד טענה כי העובדה שבית המשפט דן בערעור קודם של המבקש ולא קיבל את אותו ערעור, לא די בה לפסילה. המשיבה הדגישה כי אין זיקה כלשהי בין מסכת העובדות אשר בשני התיקים. פסק הדין הקודם הוא סופי וחלוט וממילא לא ברורה הטענה כאילו בית משפט זה יידרש לשבת כערכאת ערעור על עצמו.

הכרעה:

צודקת המשיבה בטענותיה. לא די בעובדה שערעור קודם מטעם המבקש נדחה על ידי המותב דנן, כדי לגרום לפסילתו מלדון בערעור הנוכחי.

כמובא לעיל נדונה פרשה אחרת ושונה בערעור הקודם. הטענות שהועלו בשתי הפרשיות כנגד המבקש (זו שהוכרעה והכרעה בה כבר הפכה חלוטה וזו הנדונה כעת) - נפתחו בעקבות פניות של מתלוננים שונים ובקשר לאירועי ם אשר אין בניהם כל קשר.

אכן, במסגרת הערעור הקודם נחשף בית המשפט לדברי בתי הדין המשמעתיים, הן באשר לדרך התנהלות המבקש בהליכים בפניהם (כגון - הגשות בקשות דחיות מרובות, חלק אף ללא תמיכה ובמועד מאוחר באופן שהיעתרות להן תפגע בעדים שכבר יצאו לדרכם) והן באשר לבקשות פסילה שהגיש כנגד חברי מותב משמעתי וביהמ"ש אף התייחס בהכרעתו לאותם דברים. ברם, אין הדבר מונע אמירת דברים אחרים ושונים בתיק זה - ככל שכך ימצא לנכון, ביחס למקרה הנדון ולאופן התנהלות המבקש כעת בפני הערכאות המשמעתיות.

אומנם עת קבע ביה"ד הארצי במקרה דנן כי המבקש ניסה ליצור עילת פסלות ביחס לחברי ביה"ד המחוזי, הוא הפנה לפסיקה קודמת של מותב זה, אגב אמירה כי הדבר מעלה שאין זו הפעם הראשונה בה נוהג כך המבקש. ברם, לא די באמירה זו , כדי להוליד את המסקנה שבית משפט זה יצטרך לשבת כערכאת ערעור על עצמו.
כפי שציינה המשיבה ובצדק, אמירות קודמות של מותב זה, הפכו חלוטות זה מכבר. ממילא, אף אם קיימת הפניה אליהן, לא יהא צורך לבחון את אלה בשנית וכערכאת ערעור.

משציין בית הדין המשמעתי הארצי כי גם במקרה דנן נהג המערער בדרך דומה לדרך בה נהג במקרה הקודם, יהא על בית המשפט לבחון עניינית וביחס לפרשה השונה והאחרת דכאן, האם אכן כך ארע.

הפסיקה שבה וקבעה כי - " עצם ניהול הליך קודם בעניינו של צד על ידי מותב אין בו כדי להקים עילת פסלות ועל המבקש את פסילת השופט להוכיח כי קיים חשש ממשי ל"נעילת" דעתו של השופט בשל ההליך הקודם", ר' ע"א 2004/18 פלונית נ' פלונית (18.7.18); ע"א 4122/18 שוורץ נ' מנצור (4.7.18).

לעיתים מחזירה ערכאת ערעור לאותו מותב את עניינו של אותו אדם ובאותה פרשה, לאחר ביטול קביעות בית המשפט. חזקה על בית המשפט כי יבחן בצורה עניינית, נטולת עמדה קדומה וללא משוא פנים, את הטענות לאחר שהעניין הושב אליו. הדברים יפים בבחינת קל וחומר, עת שמדובר בתלונות על אירועי ם אחרים, שונים ונפרדים ואשר אין קשר בניהם.

נפסק כי אף הבעת עמדה בהליך הקודם אינה מקימה עילת פסלות ולא די בעצם האמירה כדי להקים חשש ממשי למשוא פנים (ר' סעיף 4 בע"א 7393/17 עו"ד חלפון נ' שמן משאבי גז ונפט בע"מ (ניתן ביום 15.11.17) ).

כפי שציינה המשיבה בתגובתה - "לכל היותר יאמר כי המבקש אינו שבע רצון מפסיקתו הקודמת של מותב נכבד זה. נהיר כי אין בחוסר שביעות רצון בלבד כדי להוות עילה לפסלות שופט, בין לפי סעיף 77א לחוק בתי המשפט, תשמ"ד - 1984, ובין לפי הפסיקה והדין - כדי לבסס עילה לפסלות מותב נכבד זה ." (ר' סעיף 9 לתגובה).

אכן, איני מוצאת כי במקרה דנן קיים חשש ממשי למשוא פנים. גם אם נמצא במקרה הקודם כי המבקש התנהג בדרך דיונית לא הולמת, לא ימנע הדבר מבית המשפט לקבוע כי במקרה דנן התנהג אחרת (ככל שכך יוכח) ו/או כי במקרה דנן יש מקום להתערב בפסק הדין של ביה"ד הארצי לגופו, מכל טעם שיועלה.

המבקש רמז לכך שמתקיימים עדיין הליכים (ככל הנראה במשרד המשפטים ואצל מבקר המדינה ), בעניינים הקשורים בהליך הקודם. ככל שמתקיימים הליכים כאמור (ואלה לא הוצגו ולא פורטו), ניתן רק להניח כי הם נוגעים לטענות שהעלה המבקש באותו הליך קודם, בדבר שיקולים זרים בעצם הגשת אותה קובלנה קודמת וכן ביחס לקביעת זהות המותב המשמעתי שידון בה. לא ניתן להבין כיצד דבר זה נוגע לעניין הנדון כאן. אם תועלנה כאן טענות רלוונטיות, הן תידונה לגופן.

בשולי הדברים אפנה לכך שבסעיף 9 לבקשה נכתב כך: "בקשה זו מוגשת תוך רחישת כבוד רב למותבה הנכבדה (כב' השופ' זינגר) אשר המבקש עצמו חבר אישי של קולגות מעברה המקצועי של המותבה". אף שמי מהצדדים לא שב להתייחס לכך, יאמר למען הסר ספק כי אין לח"מ ידיעה, מי הם אותם קולגות להם נרמז? מה הקשר של המבקש אליהם ? או של המותב אליהם ? וכיצד עניין זה נוגע לבקשה ?. לא הועלתה בהליך הקודם טענה כי קיימים למבקש ולמותב חברים משותפים, וככל שלכך רומז המבקש היה עליו לפרט הטענה.

משנמצא כי אין מקום לקבל את הבקשה - זו אפוא נדחית .

משהודיע המבקש עוד לפני מתן ההחלטה כי אם בקשתו לא תתקבל הוא יפנה "לערכאה העליונה כפי מצוות החוק והפסיקה..." - ניתנת לו שהות לעשות כן.

המערער יודיע עד ליום 30.12.19, האם נקט בהליך ואם כן מספרו ואז תינתנה הוראות נוספות.

אף שאיני מוצאת להורות למשיבה לקדם את הגשת הערעור המקוצר מטעמה (כפי שהסכימה לעשות), טוב תעשה אם תערכו באופן שיחסוך זמן בהמשך, למקרה שהבקשה לסילוק על הסף לא תתקבל. באשר לאותה בקשה לסילוק על הסף - תינתנה במידת הצורך הוראות נוספות בהמשך.

נכון לעת הזו פטורים שני הצדדים מהגשת עיקרי טיעון או הגשת כל מסמך נוסף לתיק.

ההחלטה תישלח לצדדים.

ניתנה היום, כ"ד כסלו תש"פ, 22 דצמבר 2019, בהעדר הצדדים.