הדפסה

בית המשפט המחוזי בירושלים ע"ח 8766-09-18

בפני
כבוד ה שופט כרמי מוסק

העורר
מחמוד גאבר

נגד

המשיבה
יחידת הפיצו"ח - משרד החקלאות ופיתוח הכפר

החלטה

1. לפניי ערר על החלטת בית משפט השלום בירושלים, בתיק פ"ת 7598-06-18 (כב' השופט א' פרסקי), מיום 16.8.18, לפיה קבע כי המשיבה רשאית להמשיך לתפוס את הרכב נשוא הדיון אולם ניתן לשחרר את הרכב אם יופקד סך של 11,583 ₪ אצל המשיבה, תוצא פוליסת ביטוח מקיף לרכב לטובת המדינה או שיומצא שעבוד פוליסת ביטוח מקיף הקיימת לרכב לטובת המדינה, וכן יינתן צו איסור דיספוזיציה ברכב. במידה ואופציית השחרור תמומש, תעדכן המשיבה את המרשמים הרלבנטיים לכך.

2. מהעובדות שנפרסו לפניי עולה, כי ביום 21.5.18 נתפס הרכב עקב חשד לביצוע עבירות שונות שבעיקרן העברת ביצים שלא כדין, תוך חשד לביצוע עבירות של עשיית מעשה העלול להפציץ מחלה, שימוש במסמך מזויף, שיווק ביצים שלא כדין, הובלת ביצי מאכל שאינן מוחתמות וללא תעודת משלוח וכן ייבוא מוצרים מבעלי חיים ללא היתר.

3. יודגש, כי בשלב מאוחר יותר, לאחר כארבעה חודשים מיום תפיסת הרכב, הוגש כתב אישום לבית משפט השלום בירושלים בת"פ 14699-09-18, בו נטען שהעבירות נעברו בשני אירועים שונים: האחד, ביום 14.1.18; והשני, ביום 21.5.18. בשני האירועים מדובר בהובלת ביצים שלא כדין ברכב שנתפס.

4. נטען לפניי כי בית משפט קמא שגה בכך שקבע סכום גבוה מדי, זאת על פי הקריטריונים שנקבעו בפסיקה. נטען, כי מדובר ברכב שעבר 200,000 ק"מ וכי המחיר האמיתי אינו מחיר המחירון, אלא יש להפחית כ-22% ממחיר הרכב. עוד נטען, כי נהוג לקבוע פקדון של כ-30% מערך הרכב, ועל כן בית משפט קמא שגה כאשר קבע פקדון של כ-11,500 ₪.

5. עוד נטען, כי סמכות תפיסת הרכב הראשונית היא על פי האמור בסעיף 26(א) לפקודת מחלות בעלי חיים [נוסח חדש], התשמ"ה- 1985, וכי תפיסת הרכב לפי סעיף זה אמורה להיות בכפוף לצו מאת שופט בית משפט השלום, ועל התופס להודיע בהקדם על התפיסה לבית משפט השלום. נטען כי בעת הדיון בבית משפט השלום נדרש בא כוח המשיבה להציג את ההודעה לבית המשפט, אולם זו לא הוצגה. לפיכך, טוען העורר כי התפיסה אינה חוקית.

6. בדיון היום הוסיף בא כוח העורר וטען, כי אין בידי העורר להפקיד את הסכום שנקבע על ידי בית משפט השלום, ולכל היותר צפוי העורר לקנס של 6,000-7,000 ₪ ועל פי הפסיקה, הרכב לא חולט במקרים אלה. עוד הדגיש בא כוח העורר כי מדובר בעבירת ניסיון וחזר על טענתו, כי המשיבה לא פעלה על פי סעיף 26(א) לפקודה הנ"ל.

7. בא כוח המשיבה טען, כי התפיסה נעשתה למעשה על פי פקודת סדר הדין הפלילי ובהקשר לכך הפנה לעבירות המיוחסות לעורר, שחלקן עבירות שיסודן בחוק העונשין. לפיכך טוענת המשיבה, כי הייתה סמכות מלאה לתפוס את הרכב על פי פקודת סדר הדין הפלילי, וכלל לא נדרשה הודעה לבית המשפט, אולם מעבר לכך, כבר ביום 28.5.18 הוגשה הודעה על פי סעיף 26(א) לפקודת מחלות בעלי חיים הנ"ל.

8. באשר לשווי הרכב, הפנה בא כוח המשיבה להחלטת בית משפט קמא, לפיה למעשה קיבל את מלוא טענות בא כוח העורר לעניין זה והפחית משווי הרכב כ-22% וקבע הפקדה כספית של 30% מהיתרה לאחר ההפחתה. בא כוח המשיבה הפנה לפסיקה של בית המשפט העליון, לפיה מדובר בהפקדה ראויה בנסיבות העניין של 30% משווי הרכב.

9. לאחר שבחנתי את החלטת בית משפט קמא, לא מצאתי כי נפלה טעות כלשהי בהחלטה זו ולא ראיתי מקום להתערב בנימוקי ההחלטה. יתר על כן, יש להדגיש כי מדובר בהחלטה מנומקת ומבוססת.

10. באשר לסמכות התפיסה, קבע בית משפט קמא כי סמכות זו הופעלה מכוח הוראות פקודת סדר הדין הפלילי, ועל כן לא היה כלל צורך במתן ההודעה כאמור. בית המשפט הפנה להוראות סעיף 32 בפקודת סדר הדין הפלילי, וקבע כי היה יסוד סביר להניח שברכב שנתפס נעברה עבירה, היינו הניסיון להבריח את הביצים באופן בלתי חוקי. בית המשפט קבע כי הרשות החוקרת בחנה את תכלית התפיסה. אוסיף ואומר, כי העובדה שמדובר ברכב שלכאורה נעשה ניסיון בשתי הזדמנויות שונות להבריח ביצים באמצעותו באופן בלתי חוקי לתחומי מדינת ישראל, מלמדת כי אכן הרשות שקלה היטב את העובדה שיש לתפוס את הרכב וזאת גם כדי למנוע הברחת ביצים בעתיד וגם כדי לאפשר את חילוטו במידת הצורך. במסגרת זו בחן בית המשפט את החשד הסביר המיוחס לעורר והגיע למסקנה שמדובר בחשד מבוסס היטב, המקים עילה לתפיסת הרכב.

11. באשר לשווי הרכב, קיבל בית המשפט את עמדת בא כוח העורר באשר לשוויו, היינו סכום של 38,610 ₪. הואיל ומדובר ברכב "ליסינג", רכב שעבר כ-200,000 ק"מ, בין היתר התייחס בית המשפט לשוויו של הרכב על פי מחירון לוי יצחק, שעמד על 49,500 ₪, אולם קבע כי המשיבה לא התייחסה לכך שיש להפחית משווי הרכב בהתאם לנתונים האמורים לעיל ולכן קבע חישוב על פי סכום של 38,610 ₪. מתוך סכום זה גזר בית המשפט את סכום ההפקדה של 11,500 ₪, היינו שיעור של 30% משווי הרכב, וזאת בהתאם להחלטות שהוצגו לבית המשפט. בית משפט קמא גם שקל את טענות המשיבה, כי יש להוסיף לסכום ההפקדה את הוצאות תפיסת הרכב ואחסונו, אולם קבע כי אין מקום לבקשה זו ובכך קיבל את עמדת העורר.

12. לאור כל האמור, כפי שקבעתי לעיל, אין מקום לשנות מהחלטת בית משפט קמא, ועל כן הערר נדחה.

המזכירות תמציא העתק ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, כ"ו כסלו תשע"ט, 04 דצמבר 2018, בהעדר הצדדים.

כרמי מוסק, שופט