הדפסה

בית המשפט המחוזי בירושלים הפ"ב 45676-02-18

בפני
כבוד ה שופט אביגדור דורות

המבקש בהפ"ב 53852-03-18 ובהפ"ב 51022-05-18
והמשיב בהפ"ב 45676-02-18 ובהפ"ב 49681-04-18

מיכאל בראון
ע"י ב"כ עו"ד גיא כרמי

נגד

המשיבים בהפ"ב 53852-03-18 ובהפ"ב 51022-05-18
והמבקשים בהפ"ב 45676-02-18 ובהפ"ב 49681-04-18

  1. יששכר כץ
  2. אסתר כץ

ע"י ב"כ עו"ד משה פרדס

פסק דין

לפניי בקשות לאישור פסקי בוררות ובקשות לביטול פסקי בוררות בתובענות שהדיון בהן נשמע במאוחד. המבקש, שעתר לביטול פסקי הבוררות, אף ביקש בשלב מוקדם, להעביר את הבורר מתפקידו.

רקע עובדתי
1. המבקש הינו חוזר בתשובה אשר הצטרף לקהילה אליה משתייכים המשיבים. בנסיבות אלה נוצרה היכרות בין הצדדים וביום 6.4.2014 ( ו' בניסן תשע"ד) נחתם הסכם שכירות ביניהם בו סוכם, כי המבקש ישלם למשיבים דמי שכירות חודשיים בסך של 8,000 ₪ עבור המגורים בדירתם המצויה ברח' בינת יששכר 6 ירושלים ( להלן: "הנכס"). עוד הסכימו הצדדים, כי המבקש יישא בהוצאות השוטפות של הנכס, יעבירן למשיבים והם ישלמו אותן בפועל לרשויות. ההסכם נחתם לתקופה של שנה והוארך על ידי הצדדים בעל פה מספר פעמים.

2. במרוצת השנים התגלעה בין הצדדים מחלוקת כספית. המבקש טען, מחד גיסא, כי במשך תקופת השכירות העביר למשיב מס' 1 (להלן: "המשיב") מאות אלפי שקלים על חשבון דמי השכירות וההוצאות השוטפות, תשלומים בגין פגמים שנתגלו בנכס וכן הלוואה בסך של 400,000 ₪ שניתנה למשיב ללא קשר לתשלומי השכירות. מאידך גיסא, טענו המשיבים, כי המבקש לא עמד במחויבויותיו על פי הסכם השכירות בין הצדדים וכי הוא חב להם כסף רב עבור דמי השכירות וההוצאות השוטפות של הנכס.

3. על רקע האמור פנו הצדדים לבוררות אצל הרב שלום מרדכי הלוי סגל ( להלן: "הבורר").

4. ביום 29.8.17, כחלק מהישיבה הראשונה בפני הבורר, חתמו הצדדים על שטר בירורין ( להלן גם: "השטר") המוסר את ההכרעה בסכסוך ביניהם לבורר והקובע את גדרי הבוררות. להלן אביא את החלקים הרלוונטיים מתוך השטר:

"אנחנו החתומים מטה מקבלים עלינו לקיים ככל שיפסוק עלינו הרב שלום מרדכי הלוי סגל ( להלן: הבורר), בעניין שכירות בינת ישכר [כך במקור - א' ד'] 6 ירושלים, תביעות כספיות, וכל סכסוכים הנובעים ו/או הקשורים ו/או המסתעפים מהעניין הנ"ל, באופן ישיר או עקיף ולרבות נושאים נוספים שיעלו במהלך הבוררות אשר לדעת הבורר הם בעלי השלכה לעניין הנ"ל ו/או מהעניין הנ"ל באופן ישיר ו/או עקיף. והרינו מתחייבים לשלם לצד שכנגד כל מה שיחייב הבורר וכן אנו מוחלים לו כל מה שיפטור ומקנים כל מה שיפסוק ששייך לצד האחר, הכל לפי ראות עיניו, הן הנראה לו מצד הדין והן הנראה לו מצד הפשרה הכל לפי יושר דעתו, בלא זכות ערעור לפני שום בית משפט שבעולם כלל ... מוסכם כי הבורר פטור מסדרי הדין, מחובת הראיה, ומרישום פרוטוקולים, ואנו מוותרים מראש על מתן נימוק כל שהוא לפסק הדין ו/או לכל החלטה ו/או על כל טענה בקשר לסדרי הדיון.
הרשות בידי הבורר להוציא צוים, סעדים, הוראות, החלטות ופסקי דין מכל מין וסוג שהוא, לרבות חלקיים ו/או זמניים ו/או פסקי דין ביניים כפי ראות עיניו ... שטר בוררין זה יתפרש לעולם באופן המקיים את הבוררות ...
הרשות ביד הבורר לקבוע ולחייב הוצאות, ואם אחד מאתנו הח"מ ישתמט מלבוא לפני הבורר לגמר הטענות, הרשות ביד הבורר להוציא פס"ד כפי ראות עיניו בע"פ או בכתב וליתנו לבעלי הדין ... קבלת סמכותו בשטר זה תתפרש באופן המועיל הפוטרו מכל טעות שהיא ... "
[ההדגשות אינן במקור - א' ד']

5. ביום 13.2.18 ( כ"ח שבט תשע"ח) ניתן פסק הביניים הראשון בהליך הבוררות ( להלן: "הפסק הראשון"). בפסק זה ציין הבורר, כי לאחר שמיעת טענות הצדדים וקריאת סיכומיהם הגיע למסקנה לפיה המבקש לא שילם למשיבים את מלוא דמי השכירות עבור תקופת מגוריו בנכס. הבורר הוסיף וציין, כי קיימים חילוקי דעות שטרם התבררו כנדרש לעניין תשלום חלק מההוצאות השוטפות על ידי המבקש וכן לעניין טענותיו של המבקש בעניין הכספים שהעביר למשיבים, ללא קשר לשכירות. הבורר הדגיש, כי ההכרעה לגבי הסוגיות הללו תתקבל בהמשך הליך הבוררות. לאור האמור, הגיע הבורר להחלטה לפיה על המבקש לשלם למשיבים 80,000 ₪ עבור דמי השכירות, עד ליום 25.4.18 ( י' באייר תשע"ח), וכן להסדיר את חובותיו בגין חלק מההוצאות השוטפות, אשר כבר הוכחו בשלב זה במסגרת הליך הבוררות. הבורר הוסיף, כי ככל שלא יועברו התשלומים הללו ייפנה המבקש את הנכס עד ליום 25.4.18.

6. ביום 20.2.18 הוגשה בקשת המשיבים לאישור הפסק הראשון ( הפ"ב 45676-02-18). ביום 25.3.18 הוגשה בקשת המבקש לביטול הפסק הראשון ולהעברת הבורר מתפקידו ( הפ"ב 53852-03-18). טענותיהם של הצדדים בנדון תפורטנה להלן.

7. ביום 10.4.18 ( כה' בניסן תשע"ח), ועוד בטרם ניתנה החלטת בית המשפט בבקשות הצדדים בדבר הפסק הראשון, ניתן פסק הביניים השני ( להלן: "הפסק השני"). הפסק השני נפתח בציון הצהרת הצדדים לפיה במסגרת הבוררות יידונו שני נושאים כאשר האחד הוא תשלום דמי השכירות וההוצאות השוטפות עבור השכירות והשני הוא טענת המבקש להעברת כספי ההלוואה למשיב, ללא קשר לשכירות המדוברת. הוסף, כי הצדדים ביקשו להפריד בין שני הנושאים הללו באופן בו יידון תחילה נושא השכירות ולאחר מכן נושא ההלוואה ( אשר הוגדר על ידי הבורר כ"תביעות כספיות").
בהמשך הפסק השני הדגיש הבורר, כי הצדדים קיימו מספר דיונים בהם הוצגו עמדותיהם ואף ניתנה להם האפשרות לחקור אחד את השני ללא הגבלת זמן. עוד צוין, כי המבקש ביקש לחקור את המשיבה מס' 2 (להלן: "המשיבה") אך בסופו של דבר ויתר על חקירתה. הבורר הוסיף, כי הוא נמנע מלקבל שיחות טלפון מגורמים שונים בעניין הבוררות שכן לא רצה לדון בנושא שלא במעמד הצדדים ומשנעשה ניסיון שכזה, על ידי גורם לא ידוע, הבהיר הבורר בנחרצות שהוא מנוע מלקיים שיחה בנדון והשיחה נותקה מיד. עוד ציין הבורר, כי בשל טיפול רפואי אותו הוא נאלץ לעבור בתחילת חודש אדר תשע"ח הסכימו הצדדים להזדרז עם הגשת סיכומיהם כך שהוא יוכל לשקול מתן החלטות, ולו חלקיות, לפני חופשת המחלה הצפויה וזאת לנוכח העובדה שהמבקש מתגורר בנכס ללא תשלום דמי שכירות. לשם זירוז קבלת ההחלטה אף הוקצו ימי דיון אינטנסיביים לגמר חקירות הצדדים.
משנסתיימו הדיונים והחקירות, הגיע הבורר למסקנה לפיה על המבקש לשלם למשיבים סך של 88,830 ₪ ( המגלם בתוכו אף את הסכום האמור בפסק הראשון). הובהר, כי הבקשה לקיזוז סכום זה מתביעת המבקש נדחית שכן בבסיס תביעתו עומדת הלוואה שניתנה למשיב, כך על פי הנטען, ללא קשר לכספים שהעביר המבקש בגין השכירות המדוברת. עם זאת החליט הבורר, כי תשלומי דמי השכירות עבור חורף שנת תשע"ז יעוכבו עד למתן הכרעה סופית בעניין ההלוואה וזאת בכפוף לכך שהמבקש יופיע לדיונים שייקבעו בעניין ללא דיחוי.

משכך, נקבע כי המבקש ישלם למשיבים סך של 64,000 ₪ באופן מידי ( סכום של 26,830 ₪ יעוכב) עבור דמי השכירות, את כל התשלומים בהם נשאו המשיבים בגין תשלומים שוטפים וכן יסדיר את כל התשלומים השוטפים העתידיים עד למועד פינוי הנכס.

בסיפא של הפסק השני, הוזמנו הצדדים לדיון נוסף, אשר יתקיים ביום 12.4.18 ( כ"ז בניסן תשע"ח), וכן הוזהרו כי הדיון יתקיים גם במעמד צד אחד. בנוסף, חזר הבורר על קביעתו לפיה על המבקש לפנות את הנכס לא יאוחר מיום 25.4.18.

8. ביום 16.4.18 ( א' באייר תשע"ח) ניתן פסק הבוררות הסופי ( אשר הוגדר על ידי הבורר כ"החלטה סופית על שלב א' של הבוררות בעניין דמי השכירות והנלוות") (להלן: "הפסק הסופי"). בפסק הסופי צוין תחילה, כי חרף שתי אזהרות שניתנו בחר המבקש שלא להגיע לדיון שהתקיים ביום 12.4.18. המבקש שלח מכתב כחצי שעה לפני הדיון ובו הוא מודיע שאינו מתכוון להופיע לדיון. בשלב זה, התקשר הבורר למבקש וביקש ממנו להגיע לדיון אך הוא בחר שלא להיענות לבקשה זו ומשכך התקיים הדיון בלעדיו. הבורר הוסיף, כי הקלטת הדיון בצירוף בקשה לקבלת התייחסותו נשלחה למבקש אך זה בחר שלא להעביר התייחסות כלשהי. לפיכך, קבע הבורר, כי תביעת הקיזוז של המבקש נדחית וכי עליו לשלם למשיבים באופן מידי את מלוא הסכום בגין השכירות וההוצאות השוטפות לרבות דמי ועד בית, בסך של 126,752 ₪, וכן לפנות את הנכס באופן מידי תוך סילוק כל חוב קיים.

9. ביום 26.4.18 הגישו המשיבים בקשה לאישור הפסק השני והפסק הסופי (49681-04-18). ביום 23.5.18, הוגשה בקשת המבקש לביטול פסקי הבורר הללו ( הפ"ב 51022-05-18).

טענות הצדדים
10. ביום 25.3.18 הוגשה, כאמור, בקשת המבקש לביטול הפסק הראשון ולהעברת הבורר מתפקידו. במסגרת בקשתו טען המבקש, כי דין הפסק הראשון להתבטל בעטיין של מספר עילות המופיעות בחוק הבוררות, תשכ"ח-1968 (להלן: "חוק הבוררות"), ואשר תפורטנה להלן:
ראשית, לא ניתנה למבקש הזדמנות לחקור עדים מהותיים ולהציג בפני הבורר את מלוא ראיותיו ( סעיף 24(4) לחוק הבוררות). לעניין זה טוען המבקש, כי הבורר לא נעתר לבקשותיו לחקור מספר עדים וביניהם המשיבה. שנית, חרג הבורר מהסמכויות הנתונות לו על פי שטר הבוררין ( סעיף 24(3) לחוק הבוררות). המבקש טוען, כי הפסק הראשון נוגע גם לזכויות הנובעות מטענתו בדבר הלוואת 400,000 ₪ למשיב ללא קשר לשכירות המדוברת. הבורר, כך על פי הנטען, אינו מוסמך לדון בעניין זה שכן הצדדים הסמיכו אותו לדון אך ורק בעניינים הנוגעים לשכירות הנכס. שלישית, תוכנו של הפסק הראשון מנוגד לתקנת הציבור ( סעיף 24(9) לחוק הבוררות). לעניין זה טוען המבקש, כי הבורר השית עליו סנקציה חמורה בקבעו, כי במידה ולא יועבר הכסף למשיב אזי יחויבו המבקש ומשפחתו לפנות הנכס באופן מידי. כאשר מדובר על סעד קיצוני, בדמות פינוי המבקש ומשפחתו לרחוב, עוד בטרם התבררו מלוא טענות הצדדים, יש להורות על ביטולו של הפסק. לכך מתווסף חששו של המבקש שפעולה על פי הפסק הראשון תהיה בלתי הפיכה שכן המשיבים, המצויים לטענתו בקשיים כלכליים, לא יוכלו להשיב לו את כספו בעתיד ככל שתשתנה החלטת הבורר. המבקש הוסיף, כי הבורר דחה בקשתו להעברת התשלום לנאמנות אצל צד שלישי עד לבירורם הסופי של הדברים.
עוד טוען המבקש, כי יש להעביר הבורר מתפקידו לאור פגמים שנפלו בתפקודו אשר יש בהם כדי להוביל למסקנה לפיה הבורר אינו ראוי עוד לאמון הצדדים ( סעיף 11(1) לחוק הבוררות). לטענת המבקש, גורמים מטעם המשיבים פנו אל הבורר בניסיון לשכנע אותו לפסוק כנגד המבקש ובכך יש כדי להכתים את פסק הבורר. הוסף, כי בליבו של המבקש התעורר חשד שהבורר מעביר מידע מאחורי גבו למשיבים. על מנת לבחון חשד זה מסר המבקש לבורר " מידע מוכמן", לפיו הוא מתעתד להוציא דרכונים אמריקאים ולצאת מהארץ לטובת הטיפול בבנו החולה. לטענת המבקש, מסר הבורר מידע אישי זה למשיבים ובכך הפר את האמון שנתן בו המבקש. עוד נטען, כי הבורר התערב באופן בוטה בחקירתו של המשיב על ידי המבקש, קיים שיחות טלפוניות עם המשיבים, או עם בא כוחם, ללא נוכחות ומודעות של המבקש וכן התייחס לאורך כל הדרך בחוסר שוויוניות כלפי הצדדים.
לשיטת המבקש, אין באפשרות הבורר למלא את תפקידו וזאת לנוכח מצבו הרפואי ( סעיף 11(3) לחוק הבוררות). הניתוח אותו עבר הבורר, כך לטענת המבקש, הוביל לעיכוב של כחודשיים בהליך הבוררות ולא אפשר לו להמשיך ולדון במחלוקת בין הצדדים.

11. ביום 16.5.18 הוגשה תגובת המשיבים לבקשה לביטול הפסק הראשון ולהעברת הבורר מתפקידו. בתגובת המשיבים נטען, כי המבקש הגיש לבית המשפט תמלול חלקי ומגמתי מתוך דיוני הליך הבוררות ויש להוציא את התמלול, אשר נערך על ידי גורם ממשרד בא כוח המבקש, ואת ההקלטות מתיק בית המשפט. המשיבים מוסיפים, כי המבקש לא שילם להם דמי שכירות מזה חודשים רבים ומטרת הסנקציות שהופעלו כנגדו בגין כך היא הוצאת הצדק לאור. עוד ציינו המשיבים, כי האריכו את תוקף הסכם השכירות מעת לעת מכיוון שריחמו על המבקש, אשר שהה בכלא בגין עבירות מרמה והונאה. עוד צוין, כי המבקש הוא זה אשר ביקש להעביר את התשלומים עבור ההוצאות השוטפות של הנכס ישירות למשיבים שכן לטענתו אין באפשרותו לרשום החשבונות על שמו ברשויות השונות. משלא שילם המבקש את ההוצאות השוטפות, כפי שחייב היה לעשות מכוח הוראות הסכם השכירות, ערך המשיב הסכם פיקטיבי והגיש אותו לעירייה וזאת על מנת שהחשבונות השונים יועברו על שמו של המבקש. המשיבים מדגישים, כי בניגוד לטענות המבקש, הוא לא שילם להם סכומים מראש וביתר. יתרה מכך, המשיבים הם אלה שהלוו למבקש סך של 258,000 ₪ ואין כל ממש בטענת המבקש בדבר העברת הלוואה בסך 400,000 ₪ למשיבים.
עוד טוענים המשיבים, כי המבקש הוא זה אשר הציע לקיים את הליך הבוררות אצל הבורר, אותו המשיבים לא הכירו קודם לכן. בפני הבורר התקיימו תשעה דיונים כאשר כל אחד מהם ארך כ- 4 שעות. במסגרת הדיונים הללו אפשר הבורר לכל אחד מהצדדים לחקור את מי שהיה חפץ ולטעון כאוות נפשו. הצדדים הסכימו לוותר על הבאת עדים מטעמם ולאחר מכן הגישו סיכומים סופיים, שאף בהם לא טען המבקש שנמנע ממנו להביא או לחקור עדים כלשהם. אף לאחר הסיכומים קבע הבורר דיון נוסף בין הצדדים תוך שצוין כי הדיון יתקיים גם בהיעדר מי מהצדדים. המבקש בחר שלא להתייצב לדיון זה. לשיטת המשיבים, משניתן הפסק הסופי דין כל טענות המבקש בדבר חלקיות הפסק הראשון להידחות.
המשיבים הוסיפו וציינו, כי הבורר לא חרג מהסמכות המוקנית לו בשטר הבוררין, לפיו קנויה לו הסמכות לדון בכל הנושאים הקשורים באופן ישיר או עקיף לעניין שכירות הנכס ואף לתת פסקי בוררות חלקיים. יתר על כן, בנסיבות המקרה, בהן מחזיק המבקש בנכס המשיבים מבלי לשלם במשך תקופה ארוכה, גורם להם המבקש הפסדים כספיים נכבדים ופוגע בזכות הקניין שלהם. ברי, כי החלטת הבורר אינה מנוגדת לתקנת הציבור.
המשיבים מבהירים, כי מצבו הרפואי של הבורר לא פגע בניהולו של הליך הבוררות, אשר המשיך להתנהל כסדרו. בנוסף, אין ממש בטענות המבקש לפיהן גורמים עלומים מטעם המשיבים יצרו קשר עם הבורר במטרה להשפיע על החלטתו. הבורר עצמו הבהיר, כי במקום בו נעשו ניסיונות מטעם גורמים לא ידועים לשוחח עמו בעניין הליך הבוררות דנן הוא ניתק את השיחה באופן מידי. המשיבים מוסיפים, כי הם מעולם לא היו בקשר אישי עם הבורר והוא מעולם לא מסר להם כל "מידע מוכמן" והמידע הנטען אודות הדרכונים שהוציא המבקש הגיע אליהם מאנשי הקהילה ולא מהבורר.

12. ביום 24.5.18 הוגשה תגובת המבקש לתגובת המשיבים לבקשה לביטול הפסק הראשון. בתגובתו הוסיף המבקש על הנטען בבקשתו, כי הוגשה לבית המשפט הקלטה הכוללת את מלוא ההתדיינות בין הצדדים במהלך הבוררות כאשר התמלול החלקי שצורף לה מהווה אמצעי עזר בלבד. לעניין זה מוסיף המבקש, כי לא בכדי נמנעו המשיבים מלטעון, כי התמלול אינו נאמן להקלטה או מוציא את הדברים מהקשרם. עוד ציין המבקש, כי המשיבים הודו בזיוף של חוזה שכירות בין הצדדים והגשתו לעירייה, דבר המעיד על חוסר אמינותם ושומט את הקרקע תחת כל טענות המשיבים כנגדו. בעניין ה"מידע המוכמן" שנמסר לבורר הבהיר המבקש, כי מידע זה לא נמסר לאיש זולת הבורר ומכאן שאין לשעות לטענת המשיבים בדבר קבלתו ממי מחברי הקהילה. המבקש הוסיף וטען, כי בניגוד לטענת המשיבים, הוא ביקש להביא עדים ולהציג ראיות נוספות במסגרת הליך הבוררות אך בקשותיו נענו בסירוב על ידי הבורר.

13. כאמור, ביום 23.5.18 הגיש המבקש בקשה לביטול הפסק השני והפסק הסופי. בבקשה זו טען המבקש, כי מעת הגשת הבקשה לביטול הפסק הראשון ולהעברת הבורר מתפקידו לא היה מקום לאפשר לבורר ליתן החלטות נוספות ובפרט במקום בו היה הבורר מודע לעצם הגשת הבקשה להעברתו מתפקידו. עוד נטען, כי בין הבורר למשיבים התקיימו חילופי דברים מאחורי גבו של המבקש עת יצא מהחדר בו התקיים הליך הבוררות ( לעניין זה הפנה המבקש לקטעים ספציפיים מתוך ההקלטה שהוגשה לתיק בית המשפט). אם לא די בכך, במסגרת הפסק השני החליט הבורר, כי בכוונתו לקיים דיון נוסף בתוך שלושה ימים וכי ככל שהמבקש מעוניין להציג עדים מטעמו עליו לעשות כן בתוך יום אחד. בשל סד הזמנים הקצר, כך לטענת המבקש, התקיים הדיון הנוסף ללא נוכחותו. הבורר העביר למבקש את הקלטת הדיון הנוסף ביום חמישי בשעה 22:30 ונתן לו אפשרות להגיב עד ליום ראשון בשעה 9:00 בבוקר. המבקש טוען, כי בסיטואציה זו, בהיותו שומר שבת, לא הייתה לו היה באפשרותו להתייחס להקלטה שהועברה אליו.
זאת ועוד, לטענת המבקש, רמז לו הבורר שאם יחזור מהבקשה להעבירו מתפקידו אזי תתקבל טענת הקיזוז שהעלה המבקש ויתאפשר לו לקזז את הסכום אותו קבע הבורר בפסק הראשון מההלוואה ע"ס 400,000 ₪ שהועברה למשיבים.
בנוסף, נטען כי דין הפסק השני להתבטל מכוח הוראת סעיף 24(10) לחוק הבוררות וזאת מכיוון שהפסק ניתן תוך שהבורר מסתיר את ידיעתו בדבר הבקשה להעבירו מתפקידו, עובדה המקימה חשש כבד בדבר האמון שיש לתת בבורר. לכך יש להוסיף את התנהלותו הכללית של הבורר אשר, לטענת המבקש, העדיף את המשיבים לאורך כל הליך הבוררות. עוד נטען כי דין הפסק השני להתבטל אף מכוח היותו מנוגד לתקנת הציבור ( סעיף 24(9) לחוק הבוררות) וזאת לאור קבלת פניות מגורמים מטעם המשיבים, פעולה אשר הובילה, לשיטת המבקש, לשינוי בעמדתו של הבורר. הוסף, כי נימוקיו של הבורר היו חלקיים בלבד תוך התעלמות מטענות מהותיות שהעלה ומסתירות פנימיות בטענות המשיבים.
עוד נטען, כי דין הפסק הסופי להתבטל אף הוא, נוכח הוראות סעיפים 24(9) ו-24(10) לחוק הבוררות, שכן הוא ניתן במחטף, מספר ימים ספורים לאחר הפסק השני, תוך שהבורר מודע, כאמור, לבקשה להעבירו מתפקידו. כן יש מקום לביטול הפסק הסופי, לשיטת המבקש, אף בשל העובדה שלא ניתנה לו הזדמנות להציג את ראיותיו וטענותיו לאור סד הזמנים הקצר שנקבע על ידי הבורר.

14. ביום 25.5.18 הוגשה תגובת המשיבים לבקשת המבקש לביטול הפסק השני והפסק הסופי. לטענת המשיבים, חילק הבורר את פסק הבוררות למספר חלקים מתוך רצון שלא לעכב את הכרעתו, כאשר דבר זה נעשה בהתאם לסמכותו ותוך יידוע הצדדים. המשיבים מוסיפים, כי אין כל ממש בטענה לפיה משיכת הבקשה להעברת הבורר מתפקידו הייתה מובילה לקבלת טענת הקיזוז שהעלה המבקש.
המשיבים מציינים, כי המשיבה כלל לא הייתה צד להליכים בפני הבורר והמבקש אף התנגד לנוכחותה במהלך הבוררות. כאשר בא כוח המשיבים החל לייצגם בהליך הבוררות הוא ביקש שהמשיבה תהיה נוכחת בדיונים בשל בקיאותה בפרטים אך המבקש, כאמור, התנגד לבקשה זו. בשלב מאוחר יותר, צורפה המשיבה להליך כנתבעת נוספת. הוסף, כי למבקש הייתה אפשרות לחקור את המשיבה, לרבות באמצעות הטלפון, אך הוא בחר שלא לעשות כן.
המשיבים הכחישו את טענת המבקש לפיה הם שרויים בקשיים כלכליים וכן את הטענה שהבורר קיבל פניות כלשהן מגורמים מטעמם, דבר שאף צוין במפורש על ידי הבורר עצמו.
לשיטת המשיבים, הגשת בקשה לביטול הפסק הראשון ולהעברת הבורר מתפקידו אינה מובילה לעיכוב הליכי הבוררות והבורר יכול היה להמשיכם כסדרם. בסיפא של טענותיהם מציינים המשיבים, כי על פי סעיף 15( א) לחוק הבוררות ניתן לקיים ישיבה ללא בעל דין שלא התייצב ואף לפסוק בסכסוך בהיעדרו.

על הראיות
15. המבקש צירף לבקשותיו תצהירים מטעמו וכן מסמכים רבים לביסוס טענותיו, לרבות העתק השטר, העתק פסקי והחלטות הבורר והתכתבויות שונות. כן צירף המבקש לראיותיו החסן נייד ( דיסק און קי) ועליו הקלטות של שני דיונים שהתקיימו במסגרת הליך הבוררות ( המשך חקירתו הנגדית של המשיב מיום 15.1.18 ( להלן: "ההקלטה הראשונה"), וסיכומי הצדדים בע"פ מיום 11.2.18 ( להלן: "ההקלטה השנייה")). המבקש לא צירף לראיותיו את התמלול המלא של ההקלטות הללו ובחר להסתפק בהפניה לקטעים חלקיים מתוכן.

16. המשיבים צירפו לתגובותיהם את תצהיריו של המשיב וכן מסמכים רבים להוכחת טענותיהם. לעניין ההקלטות מטעם המבקש טענו המשיבים, כאמור, כי בהיעדר תמלול מלא אין מקום להאזין להן ויש להוציאן מתיק בית המשפט.

17. כלל ידוע הוא, כי ההקלטה היא הראייה המרכזית והתמלול הוא רק כלי עזר לה ( ראה לשם השוואה: ישראל קדמי, על הראיות, 1332 (מהדורה שלישית, 2009)). עם זאת, מטעמים פרקטיים, ראוי שצד המבקש להסתמך על הקלטות לשם הוכחת טענותיו יגיש לבית המשפט אף תמלול מלא ונאמן למקור שלהן. בענייננו, לטעמי, אי הגשת התמלול המלא אינה פוגעת בהגשת ההקלטות מטעם המבקש, הגם שלא מדובר בהקלטות דיוני הבוררות כולם. המשיבים לא טענו כי יש בהקלטות שהוגשו משום זיוף או הוצאת דברים מהקשרם אלא נתלו בטענה פרוצדוראליות גרידא לשם הוצאתן מתיק בית המשפט. יש להניח שאם הייתה למשיבים, ובוודאי לאור נוכחותו של המשיב בדיוני הבוררות, טענה פוזיטיבית כלשהי בנוגע להקלטות הם לא היו מכחדים מלהעלותה. במצב עניינים זה, ובשל ביכור בירור האמת יש מקום לקבל את ההקלטות כראיה מטעם המבקש חרף אי הגשת התמלול המלא.

דיון והכרעה
18. אציין תחילה, כי לאחר שעיינתי בכל כתבי הטענות שהגישו הצדדים ובנספחיהם, ולאחר שמיעת הטענות בדיון שהתקיים בפניי, הגעתי למסקנה שאין מקום לקבל את עתירות המבקש לביטול פסקי הבוררות.

19. בבסיסו של מוסד הבוררות עומד הרציונל לפיו יש לעודד פתרון סכסוכים מחוץ לבתי המשפט שכן מוסד זה מקל באופן מהותי את העומס המוטל על כתפי בית המשפט. ייחודיותו של הליך הבוררות טמונה ביכולת הצדדים להשפיע במידה רבה על תוכן ההתדיינות ועל הסמכויות הנתונות לבורר ( אורי גורן, בוררות, 23 (2018) (להלן: "גורן"), כאשר מרבית ההסדרים נקבעים על ידי הצדדים הלוקחים חלק בו. במצב עניינים זה, על הצדדים להקפיד בניסוח הסכם הבוררות הקפדה יתרה ( סמדר אוטולנגי, בוררות, דין ונוהל, 1 ( מהדורה רביעית, 2005), להלן: "אוטולנגי"). התוספת הראשונה לחוק הבוררות מחילה, אמנם, על הליך הבוררות מספר כללי יסוד אך תחולתם של אלה יפה רק במקום בו "... אין כוונה אחרת משתמעת מן ההסכם" ( ראו ס' 2 לחוק הבוררות).

20. משניתן פסק הבורר, מוגבל תחום התערבותו של בית המשפט לעילות הביטול המוגדרות בסעיף 24 לחוק הבוררות ( רע"א 3680/00 גמליאלי נ' מגשימים כפר שיתופי להתיישבות חקלאית בע"מ (22.9.03)), כאשר ישנה העדפה ברורה לתיקונו או להשלמתו של פסק הבורר על פני ביטולו (רע"א 6303/17 מטאנס נ' עבוד (20.3.18)) אצטט להלן את אותן העילות הרלוונטיות לענייננו:

" 24. בית המשפט רשאי, על פי בקשת בעל-דין (בחוק זה – בקשת ביטול), לבטל פסק בוררות, כולו או חלקו, להשלימו, לתקנו או להחזירו לבורר, מאחת העילות האלה:
...
(3) הבורר פעל ללא סמכות או שחרג מהסמכויות הנתונות לו לפי הסכם הבוררות;
(4) לא ניתנה לבעל-דין הזדמנות נאותה לטעון טענותיו או להביא ראיותיו;
...
(9) תכנו של הפסק מנוגד לתקנת הציבור;
(10) קיימת עילה שעל פיה היה בית משפט מבטל פסק דין סופי שאין עליו ערעור עוד."
[ ההדגשות אינן במקור - א' ד']

21. עילות ביטול פסק הבוררות יפורשו בצמצום רב וזאת לנוכח המדיניות המעדיפה מתן תוקף לפסק הבוררות על פני ביטולו ( אוטולנגי, עמ' 428; גורן, עמ' 265; ישראל שמעוני, דיני בוררות, אופק חדש 533 (מהדורה שלישית מורחבת, 2019), להלן: "שמעוני"). ואולם, אין בצמצום ההתערבות השיפוטית כדי להוביל להימנעות מוחלטת מבחינת פסק הבוררות ( רע"א 5507/18 ג'ו דן מור בע"מ נ' תהל מהנדסים ויועצים בע"מ (13.8.18), להלן: "מור"). אדגיש בהמשך לאמור, כי בית המשפט אינו יושב כערכאת ערעור על פסק הבורר ומשכך טעות בפסק הבורר עצמו אינה נמנית על העילות לביטולו ( רע"א 1469/09 אשר גרין מבנים בע"מ נ' סטאקפלסט בע"מ (17.6.09); רע"א 5991/02 גוירצמן נ' פריד (20.12.2004); אוטולנגי, עמ' 964).

22. בנוסף לאפשרות לבטל את פסק הבורר, באופן מלא או חלקי, וכן לתקנו, מעניק חוק הבוררות לבית המשפט את הסמכות להורות על העברת הבורר מתפקידו. סעיף 11 לחוק הבוררות מגדיר באילו מקרים ניתן להעביר את הבורר מתפקידו:
" 11. בית המשפט רשאי להעביר בורר מתפקידו באחד המקרים האלה:
(1) נתגלה שהבורר אינו ראוי לאמון הצדדים;
(2) התנהגותו של הבורר במהלך הבוררות גורמת לעינוי דין;
(3) נבצר מהבורר למלא את תפקידו."
[ההדגשות אינן במקור - א' ד']

העברת הבורר מתפקידו
23. ככלל, יעשה בית המשפט שימוש בסמכות הנתונה לו להעברת הבורר מתפקידו במקרים חריגים בלבד, על פי אמות המידה שנקבעו בעניין פסלות שופט, כגון מקרים בהם השתכנע בית המשפט, על יסוד עובדות מוצקות, שהתנהלות הבורר שוללת ניהול הליך תקין ואף מעלה חשש ממשי בדבר קיומו של משוא פנים כלפי אחד הצדדים ( רע"א 6416/18 פרץ נ' טהבש (7.4.19); רע"א 6412/18 כהנמן נ' מרקוביץ (18.11.18); רע"א 2592/17 מ.פ. עמית בניה וייזום בע"מ נ' דהן (26.4.17); רע"א 5421/13 כהנמן נ' מרקוביץ (1.10.13); רע"א 9609/11 אספניולי נ' בן עזריה בע"מ (11.1.12); גורן, עמ' 176-175). נטל הוכחת הטענה מוטל, כמובן, על הצד המבקש ( שמעוני, עמ' 441), והיא תיבחן באופן אובייקטיבי ( רע"א 3477/19 קן-התור נ' ויאצ'סלב (11.6.19), אולם ישנם מקרים חריגים, שלא כמו בענייננו, בהם יידרש בית המשפט אף לבחינת הפן הסובייקטיבי של הבקשה וזאת במקום בו השכל הישר מוביל למסקנה לפיה לא ניתן להמשיך את הדיון בפני הבורר ( רע"א 7816/11 זילברשלג נ' מימון (4.12.11)). אוסיף את המובן מאליו , כי לאחר מתן הפסק הסופי אין היגיון בהעברת הבורר מתפקיד ( רע"א 4198/10 איבגי נ' גבאי (25.12.12); רע"א 10086/06 עמירה נ' יוסף (13.1.10); אוטולנגי, עמ' 497; שמעוני, עמ' 442).

24. בענייננו, טען המבקש, כי היה מקום להורות על העברת הבורר מתפקידו וזאת לנוכח יצירת קשר עם המשיבים וגורמים מטעמם מאחורי גבו של המבקש וכן לאור ניהול אי-שוויוני של הליך הבוררות, שהתבטא, בין היתר, בהעברת " מידע מוכמן" למשיבים. בפעולות אלה של הבורר, כך לדידו של המבקש, יש כדי להוביל למסקנה לפיה הוא אינו ראוי לאמון הצדדים ( ס'11(1) לחוק הבוררות). המבקש מוסיף, כי היה מקום להעביר הבורר מתפקידו אף נוכח מצבו הרפואי ( ס'11(3) לחוק הבוררות). הכל כמפורט לעיל.

25. ברי, כי אין לקבל מצב בו הבורר נפגש או משוחח עם אחד הצדדים לבוררות מאחורי גבו של הצד השני (רע"א 4211/10 מילניום אלקטריק טי.או.יו בע"מ נ' תנועת מושבי העובדים בישראל ברית סיוע שיתופית מרכזית (9.1.11); גורן, עמ' 178; שמעוני, עמ' 439). פעולה שכזאת עלולה להכתים את האמון אותו רוחשים הצדדים לבורר ואף להוביל, במקרים מסוימים, להעברת הבורר מתפקידו. לכך יש להוסיף, כי צד לבוררות שנודע לו שבורר יצר קשר עם הצד השני מבלי ידיעתו ולא מיהר לפעול בעקבות כך, ייאבד את ההזדמנות להעלות טענותיו בנדון.

26. בענייננו, המבקש לא הגיש ראיה כלשהי התומכת בטענתו בדבר קיומן של שיחות בין הבורר לבין גורמים כלשהם מטעם המשיבים. זאת, מקום שהיה יכול בנקל לעשות כן, לאור דבריו לפיהם איתר אדם שניסה ליצור קשר עם הבורר מטעם המשיבים, אך בחר שלא להביאו לעדות ( ההקלטה השניה, 1:48:40). זאת ועוד, כשהעלה המבקש טענה זאת בפני הבורר ציין האחרון במפורש, כי עניין הפניית השיחות אליו אינו רלוונטי מכיוון שהוא לא שוחח עם גורם כלשהו מטעם המשיבים ( שם, 1:49:20) וכשנעשה ניסיון, על ידי גורם שאינו ידוע, לשוחח עמו בנושא הבוררות הוא הבהיר בנחרצות שהוא מנוע מלקיים שיחה שכזאת וניתק את השיחה באופן מידי. יתרה מכך, בהודעת דואר אלקטרוני ששלח הבורר למבקש ביום 12.3.18, אשר צורפה אף לבקשת המבקש לביטול הפסק הראשון, ציין הבורר, כי: " ... הנני להבהיר כי לא נמסר על ידי שום מידע לכץ [המשיב - א' ד'] אודות הדרכונים, ולא שום מידע אחר מעבר למה שנכתב בפסה"ד ... " .
בהמשך לאמור אציין, כי מהאזנה להקלטות שהוגשו על ידי המבקש עולה ששיחה, אם כי קצרה ביותר, בין הבורר לבין המשיבים עצמם ללא נוכחותו של המבקש אכן התקיימה. ואולם רק מתוך הקשרם של הדברים ניתן להבין משקלה של שיחה זו. במהלך חקירת המשיב, לנוכח קשיים בהם נתקל המבקש, אשר לא היה מיוצג על ידי עורך דין וערך את החקירה בעצמו, ביקש הבורר את אישורם של המשיב ובא כוחו לצאת החוצה עם המבקש על מנת להסביר לו כיצד לשאול את שאלותיו. המשיב ובא כוחו הסכימו לכך והמבקש והבורר יצאו יחדיו מהחדר בו התקיימה חקירת המשיב ( ההקלטה הראשונה, 48:25). השיחה בין המבקש לבורר ארכה כ-5 דקות. עם סיומה של השיחה שב הבורר לחדר ללא המבקש ( אשר, לטענתו, הלך להתפנות) וביקש מהמשיב ומבא כוחו להתלוות אליו למקום בו השיחה ביניהם לא תתועד על ידי המכשיר ההקלטה. השניים הסכימו וקיימו שיחה בת כ-40 שניות, אשר נשמעת באופן עמום בלבד בהקלטה. מהמעט שניתן לשמוע משיחה זו נראה כי הבורר מבקש מהמשיב ומבא כוחו לאפשר לחקירה להתנהל באופן תקין ולא להפריע למבקש לשאול שאלותיו גם אם הן אורכות זמן ( שם, 53:35).
אדגיש תחילה, כי ישנה בעייתיות עם התנהלות הבורר בסיטואציה שתוארה. השיחה עם המשיב ובא כוחו, ללא ידיעת המבקש, תוך ציון מפורש של הצורך בכך שהדברים לא יתועדו במכשיר ההקלטה, עשויה הייתה לבסס, במקרים מסוימים, טענה בדבר היעדר אמון בבורר, אשר הייתה מובילה להעברתו מתפקידו. עם זאת, לאור משך השיחה עם המשיב ובא כוחו, כ-40 שניות, בסמיכות השיחה הנפרדת של הבורר עם המבקש, אשר ארכה, כאמור, כ-5 דקות ואשר אין בידי אינפורמציה כלשהי בנוגע לתוכנה, ולאור החלקים שניתנים לשמיעה מתוכה, כמפורט לעיל, לא נוצרה, לטעמי, המסה הקריטית המצדיקה העברת הבורר מתפקידו. לא ניתן לומר, כי היה בשיחה הקצרה שנוהלה ללא ידיעת המבקש כדי להפר את האיזון בין הצדדים, או כדי להוביל לקביעה לפיה הבורר אינו ראוי לאמונם. לחיזוק קביעתי זו אוסיף, כי בהמשך חקירת המשיב ציין המבקש, כי אין בכוונתו לפגוע באמינותו של הבורר בעתיד (הקלטה ראשונה, 1:36:40) וכי הוא לא מתכוון לערער על החלטת הבורר ללא תלות בהכרעה שתתקבל ( שם, 2:45:55).

27. בהמשך לאמור אדגיש, כי המבקש לא הציג אינדיקציה כלשהי לכך שהבורר העביר " מידע מוכמן" שמסר לו המבקש למשיבים, או לכך שהבורר היה מקבל את טענת הקיזוז שנטענה על ידו מקום בו היה חוזר המבקש מהבקשה להעברת הבורר מתפקידו. מבלי תימוכין איתנים לטענות הללו, ובמיוחד לאור אופי המעשים המיוחסים לבורר וההשלכות הפוטנציאליות העלולות לנבוע מקבלת הטענות הללו, אין כל מקום לקבלן. יוצא, אפוא, כי דין בקשת המבקש להעברת הבורר מתפקידו בהתבסס על ס' 11(1) לחוק הבוררות להידחות.

28. אדרש עתה לטענת המבקש בדבר מצבו הרפואי של הבורר. אמנם, נבצרות זמנית של הבורר מחמת מחלה עשויה, במקרים מסוימים, להצדיק את העברתו מתפקידו (אוטולנגי, עמ' 516), אולם העברת הבורר מתפקידו בשל כך תיעשה בנסיבות חריגות בלבד בהן המחלה פגעה באופן קשה בתפקודו עד כי קיים חשש ממשי שלא יצא מלפניו פסק צודק (גורן, עמ' 182). במכתבו של הבורר למבקש מיום 8.3.18 צוין, כי: "ב"ה הנני הולך ומחלים, ואקווה שבשבועות הקרובים נוכל להמשיך בדיונים ע"פ בקשתך, כדי לסיים את התיק בצורה סופית בע"ה". הבורר התאושש מהניתוח, המשיך בדיונים ואף השלים את מלאכתו. במצב עניינים זה, לא ניתן לומר שנבצר מן הבורר למלא את תפקידו או שקם החשש שלאור הניתוח יוצא פסק בוררות שאינו צודק. על יסוד האמור, יש לדחות טענתו של המבקש בעניין זה.

29. מן המקובץ עולה, כי לא היה מקום לקבלת הבקשה להעברת הבורר מתפקידו, על כל רבדיה.

השלכות הבקשה להעברת הבורר מתפקידו על המשך הליך הבוררות
30. הבקשה לביטול הפסק הראשון ולהעברת הבורר מתפקידו הוגשה קודם להשלמת הפסק השני והפסק הסופי. המבקש טוען , כמפורט לעיל, כי במצב בו הוגשה בקשה להעברת הבורר מתפקידו אסור היה לו להמשיך את הליך הבוררות וליתן החלטות ופסקי בוררות נוספים.

31. אף את טענה זו של המבקש אין בידי לקבל. ס' 18 לחוק הבוררות קובע, כי: "הגשת בקשה לבית המשפט בקשר לבוררות, אם על ידי בעל-דין ואם על ידי הבורר, אין בה כדי לעכב את מהלך הבוררות, אלא אם הורה על כך בית המשפט או הבורר" [ ההדגשה אינה במקור – א' ד']. דהיינו, נדרשת החלטה מפורשת של בית המשפט בכדי לעכב את המשך הליך הבוררות ( רע"א 5418/10 דז'לושינסקי נ' קליין (14.10.10)). בענייננו, המבקש מעולם לא ביקש לעכב את ההליך הבוררות ( וגם לא טען שעשה כן) וממילא מעולם לא ניתנה החלטה שכזאת. משכך, לא הייתה כל מניעה להמשיך את הליך הבוררות.

טענת החריגה מסמכות
32. הסכם הבוררות, ובענייננו השטר, מהווה את הבסיס לסמכותו של הבורר ומגדיר את גבולותיה. משכך, יש לבחון את הטענה לחריגת הבורר מסמכויותיו לאור הוראות ההסכם ( רע"א 8078/10 אלרום נ' קונפורטי (13.1.11)). יש להעלות הטענה להיעדר סמכות בפני הבורר בהזדמנות הראשונה ואם לא נעשה כן מושתק המבקש מלהעלות טענה זו בפני בית המשפט ( רע"א 2911/18 חביב נ' גרון (30.4.18); אוטולנגי, עמ' 1023). בנוסף להסכם בכתב, אשר נערך במרבית המקרים קודם לתחילת הבוררות, יש לבחון אף את התנהגותם של הצדדים במהלך הבוררות שכן היא עשויה להרחיב את גדר המחלוקת, ובהתאמה גם את סמכויותיו של הבורר ( רע"א 7443/12 שרבט נ' שרבט (23.4.13); רע"א 4095/12 מגנזי תשתיות ב.ג.מ בע"מ נ' סקיק חברה לעבודות עפר ופיתוח בע"מ (13.11.12)). במקרים של ספק לגבי אומד דעתם של הצדדים בנוגע לגדר המחלוקת ייתן בית המשפט פרשנות מרחיבה להסכם הבוררות ( רע"א 6921/14 צומן נ' עיני (11.1.15); אוטולנגי, עמ' 1011; גורן, עמ' 307).

33. בענייננו, טוען המבקש, כאמור, כי הפסק הראשון עוסק אף בזכויות הקיזוז הנובעות מההלוואה, ע"ס 400,000 ₪, שנתן למשיב ללא קשר לשכירות המדוברת וזאת מקום בו לבורר לא ניתנה הסמכות להכריע בעניינים שאינם קשורים לשכירות הנכס.

34. במסגרת השטר הסמיכו הצדדים את הבורר לדון במחלוקת הנוגעת לשכירות הנכס לרבות: "תביעות כספיות, וכל סכסוכים הנובעים ו/או הקשורים ו/או המסתעפים מהעניין הנ"ל, באופן ישיר או עקיף ולרבות נושאים נוספים שיעלו במהלך הבוררות אשר לדעת הבורר הם בעלי השלכה לעניין הנ"ל ו/או מהעניין הנ"ל באופן ישיר ו/או עקיף" [ההדגשה אינה במקור- א' ד']. עוד נקבע בשטר, כי " שטר בוררין זה יתפרש לעולם באופן המקיים את הבוררות ..." . לאחר מתן הפסק הראשון העלה המבקש את הטענה לפיה יש לקזז את הסכום שנפסק מההלוואה אותה העניק, לכאורה, למשיב ללא קשר לשכירות הנכס. בהחלטת הבורר מיום 7.3.18, אשר כותרתה " החלטת בורר (3)", נכתב: "הוצהר על ידי שני הצדדים לפני תחילת הדיונים כי קיימת עוד תביעה בין הצדדים שאיננה קשורה לשכירות הדירה והצדדים ביקשו להפריד בין הנדונים ולא להתייחס לתביעה זו רק אחרי פסה"ד שיינתן בעניין השכירות ... לפיכך, פסה"ד על כל סעיפיו במקומו עומד ולא עומדת לתובע זכות קיזוז בגין התביעה הנוספת" [ ההדגשות אינן במקור – א' ד']. זאת ועוד, במכתב ששלח הבורר למבקש ביום 7.3.18 הודגש, כי "בפרוטוקול הדיון הראשון נרשם: מוסכם על הצדדים כי הבוררות תתקיים בשני שלבים, א' שכירות אחרי פס"ד שלב ב' על ההלוואה ... התביעה שעדיין לא התבררה סופית היא, טענתך על לקיחת כספים שלא כדין ע"י כץ שלא ניתנו לו כלל עבור תשלומי השכירות ... " [ההדגשות אינן במקור – א' ד']. ההפרדה בין שני שלבי הדיון צוינה על ידי הבורר אף בתחילת הפסק השני.
בחינת הפסק הראשון מעלה, כי הבורר כלל לא נדרש בו לסוגיית הלוואה שאינה קשורה לשכירות הנכס. המבקש הוא זה אשר העלה טענת הקיזוז מכוח ההלוואה האמורה, לאחר מתן הפסק הראשון, וזאת בהסתמך על זכות שטרם הוקנתה לו, שכן זו עתידה הייתה להידון על ידי הבורר רק לאחר סיום הדיון בסוגיית השכירות, בהתאם להסכמת הצדדים. לפיכך הורה הבורר, כי לא עומדת למבקש זכות הקיזוז בשלב זה. יתר על כן, אין חולק על כך שסוגיית ההלוואה שאינה קשורה לשכירות הנכס הועלתה עוד בתחילת הבוררות. די בכך, לנוכח הוראות השטר המובאות לעיל, כדי להקנות לבורר הזכות לדון ולהכריע בה.

35. מן האמור עולה, כי יש לדחות טענת המבקש בדבר חריגת הבורר מהסמכויות אשר הוקנו לו בהסכם הבוררות.

טענת העדר אפשרות להביא ראיות
36. החובה לאפשר לצדדים להעלות טענותיהם ולהביא ראיותיהם במסגרת הליך הבוררות אינה חובה מוחלטת, שכן היא ניתנת להתניה במסגרת הסכם הבוררות. בהליך הבוררות דנן, חרף הפטור שניתן לבורר מסדרי הדין ומחובת הראיה, ניתנה לצדדים האפשרות להגיש ראיותיהם. במצב עניינים זה, יש לבחון האם הבורר מנע הגשת הראיה או שמא זו לא הוגשה כתוצאה מהתנהלות בעל הדין עצמו, שכן על צד המבקש את ביטול פסק בשל עילה זו להוכיח שלא התנהגותו היא שגרמה לאי הגשת הראיה (שמעוני, עמ' 563; גורן, עמ' 324). יש להבחין בין מקרים בהם הבורר מודע לקיומה של ראיה שאז הנסיבות אינן מקימות בהכרח עילה לביטול פסק הבורר לבין מקרה שבו נשמטה ראיה משמעותית מעיניו של הבורר ( רע"א 4665/14 וייל נ' עזריהו (23.10.14)). יובהר, כי רק פגיעה מהותית בזכות הטיעון או הבאת הראיות עשויה להצדיק את ביטול פסק הבורר ( רע"א 7043/18 Aesthetica International BV נ' שרפן (17.12.18); רע"א 7421/18 אהרון נ' רוני הנדסה ( ת.נ.פ.) בע"מ (16.12.18); רע"א 6327/12 ניב ואח' נ' דן חברה לתחבורה ציבורית בע"מ (1.9.13)).

37. המבקש טוען, כאמור, כי לא ניתנה לו הזמנות לחקור עדים מהותיים, וביניהם המשיבה, וכן שלא התאפשר לו להציג בפני הבורר את מלוא ראיותיו. בעניין זה מדגיש המבקש, את סד הזמנים הקצר לקיום הדיון הנוסף, אשר נקבע על ידי הבורר בפסק השני, באופן בו לא התאפשר לו להציג עדיו, להגיע לדיון ואף להעביר התייחסותו לדיון לאחר קיומו.

38. בענייננו, כאמור, פטרו הצדדים את הבורר במסגרת השטר מסדרי הדין ומחובת הראיה ואף ויתרו על האפשרות להעלות טענה כלשהי בקשר לסדרי הדיון. נראה, כי די היה באמור כדי להוביל לדחיית טענות המבקש לעניין זה, שכן צד שפטר את הבורר מסדרי הדין ומדיני הראיות לא יכול לחזור מהסכמתו באופן חד צדדי ולדרוש מהבורר לקבל ראיות שירצה להציג בפניו ( אוטולנגי, עמ' 1031). הדברים מקבלים משנה תוקף לאור נטיית בית המשפט לא להתערב בהחלטות הנוגעות לאופיו הדיוני של הליך הבוררות ( רע"א 9077/12 אספניולי נ' בן עזריה בע"מ (13.5.13); גורן, עמ' 323). עם זאת, אדרש עתה אף לטענות המבקש לגופן.

39. אף המבקש אינו חולק, כי במסגרת הליך הבוררות דנן קיימו הצדדים דיונים רבים שהתפרשו על פני חודשים רבים ואשר אורכם המצטבר הגיע לכדי עשרות שעות ( ההקלטה השנייה, 1:53:35). במצב עניינים זה, קשה לקבל טענה לפיה לא התאפשר למבקש, אשר יזם את הליך הבוררות, להציג את מלוא טענותיו וראיותיו. לכך יש להוסיף, כי מהאזנה להקלטות שהוגשו על ידי המבקש עולה שהבורר, אשר ניחן באורך רוח, העניק למבקש זמן רב לשם הצגת טענותיו וראיותיו. בנוסף, ברישא לפסק השני מצוין מפורשות, כי התאפשר לצדדים להציג טענותיהם וכן לקיים חקירות ללא הגבלת זמן. ברי, כי לנוכח האמור לא ניתן לומר שהבורר מנע מהמבקש הגשת ראיה, או העלאת טענה כלשהי, מה גם שהמבקש לא הוכיח שנמנע ממנו לעשות כן. אוסיף, כי במסגרת הדיון בו נשמעו סיכומי הצדדים בע"פ ציין המבקש שהוא לא ויתר על חקירת המשיבה אך המשיבים " החליקו" עניין זה ( ההקלטה השנייה, 1:20:30). דהיינו, אף המבקש עצמו אינו תולה את אי חקירת המשיבה בפעולה כזו או אחרת של הבורר. מן המקובץ עולה, כי המבקש לא הוכיח שהתרחשה פגיעה מהותית בזכות הטיעון שלו או ביכולתו להציג ראיותיו, באופן המצדיק את ביטולו של פסק הבורר.

40. לעניין טענות המבקש בדבר הדיון הנוסף אציין, כי ככלל, בהעדר הסכמה מפורשת אחרת בין הצדדים, על הבורר לקיים את כל דיוני הבוררות בנוכחות בעלי הדין כולם ( רע"א 1531/14 דעוף נ' דעוף (14.7.14)). סעיף 15( א) לחוק הבוררות קובע, כי : בעל דין שהוזמן כדין לישיבה פלונית ולא התייצב, רשאי הבורר באותה ישיבה לדון בסכסוך בהעדרו ..." [ ההדגשה אינה במקור- א' ד']. התוספת הראשונה לחוק הבוררות, החלה על פי הוראות סעיף 2 לחוק הבוררות מקום בו אין כוונה אחרת משתמעת מן ההסכם בין הצדדים, דבר הנכון בענייננו, מוסיפה על האמור וקובעת בסעיף י', כי אם בעל דין לא התייצב לדיון אף שנשלחה אליו הזמנה רשאי הבורר לקיים הדיון בהיעדרו ובלבד שהזהיר אותו מראש שיקיים הדיון בלעדיו ( רע"א 5163/10 ירחיב מושב עובדים להתיישבות שיתופית בע"מ נ' דקל (9.12.12); שמעוני, עמ' 573). בענייננו, עמד הבורר בתנאי האמור בסעיף י' לתוספת הראשונה עת הזהיר את הצדדים, כי "הדיון עשוי להתקיים גם בהעדר מי מהצדדים" ( סעיף 4 לפסק השני). יוצא, אפוא, כי הבורר עמד בהוראות החוק ויכול היה לקיים את הדיון גם ללא נוכחותו של המבקש. אוסיף, כי סד הזמנים הקצר שנקבע על ידי הבורר בפסק השני חל על שני הצדדים ונועד להטיב עימם ולהוביל להכרעה סופית ומהירה ביניהם. הבורר אף נתן למבקש הזדמנות נוספת להגיע לדיון וכן שלח אליו את הקלטת הדיון בכדי לקבל את התייחסותו בכתב, דבר שלא נעשה. מקום בו עמדו המשיבים בסד הזמנים שנקבע על ידי הבורר אין למבקש אלא להלין על עצמו.

41. על יסוד האמור, יש לדחות את טענות המבקש בדבר היעדר אפשרות לטעון טענותיו ולהביא ראיותיו.

הטענה כי הפסק סותר את תקנת הציבור
42. המושג " תקנת הציבור" שאוב מסעיף 30 לחוק החוזים ( חלק כללי), תשל"ג-1973. מדובר על מושג שסתום המיושם על ידי בית המשפט בכל מקרה לגופו (גורן, עמ' 360). פירושה של עילה זו ייעשה בצמצום ( רע"א 3083/10 שירותי בריאות כללית נ' עיריית באר שבע (25.7.10); שמעוני, עמ' 597) כאשר המקרים בהם יבוטל פסק הבורר מכוחה הינם חריגים שבחריגים, בין היתר, בשל עמימותה ( רע"א 8565/18 כהן נ' ס. בני הגליל (1991) בע"מ (5.2.19); עניין מור; גורן, עמ' 359; אוטולנגי, עמ' 1093). אוסיף, כי ביטולו של פסק הבוררות בשל עילה זו ייעשה רק אם תוכנו, להבדיל מתוצאתו הסופית, מנוגד לתקנת הציבור ( רע"א 7550/10 נעאמנה נ' ברק (7.2.2011) ; אוטולנגי, עמ' 1090; גורן, עמ' 361).

43. המבקש טוען, כאמור, כי השימוש שעשה הבורר בסנקציה של פינוי המבקש ומשפחתו מהנכס הינו מנוגד לתקנת הציבור ומצדיק את ביטולו של פסק הבוררות. אין בידי לקבל את טענת המבקש בנדון. ראשית, המבקש מלין על תוצאתו הסופית של פסק הבוררות ולא על תוכנו ולפיכך, לאור המפורט לעיל, אין בטענה זו כדי להוביל לביטול פסק הבוררות. שנית, הוצאת המבקש ומשפחתו מהמושכר הינה, אמנם, תוצאה לא פשוטה אך מדובר בתוצאה מידתית וסבירה שעה שעסקינן בקניינם של המשיבים ומשנמצא שהמבקש לא עמד בתנאי הסכם השכירות בין הצדדים. לכך אוסיף, כי בהודעת דואר אלקטרוני שנשלחה לבורר ביום 1.3.18 הודיע המבקש שהוא מתכוון לפנות את הנכס מרצונו עד לסוף חודש מרץ 2018.

44. מן המקובץ עולה, כי דין הטענה לפיה פסק הבורר מנוגד לתקנת הציבור, להידחות אף היא.

הטענה לעילה לפי סעיף 24(10) לחוק
45. בתי המשפט יעשו שימוש בעילה שבכותרת כדי להרחיב את תחום התערבותם, מקום בו אין אפשרות להיעזר בעילה ספציפית לשם ביטול פסק הבוררות, אשר יש בו כדי לפגוע בעקרונות הצדק (אוטולנגי, עמ' 1102-1101). כאשר קיימת עילה אחרת בה ניתן לעשות שימוש רצוי שלא לעשות שימוש בעילה זו (רע"א 1407/09 MICHRAZ 95 REAKTY LTD נ' משה שרם (22.6.09)). המקרים שבהם ייעשה שימוש בעילה זו הינם ספורים וקשורים בדרך כלל למצב בו פסק הבוררות הינו תולדה של רמיה )רע"א 4265/14 אלמסי נ' שוקרון (19.4.18); רע"א 10415/06 טרבלסי נ' בית הגדי מושב עובדים של הפוה"מ (20.8.08); רע"א 5991/02 גוירצמן נ' פריד (20.12.2004); גורן, עמ' 369)).

46. המבקש טוען, כאמור, כי יש לבטל את הפסק השני ואת הפסק הסופי משניתנו תוך שהבורר מודע לבקשה להעברתו מתפקידו וכן לנוכח התנהלותו הכללית של הבורר.

47. המדובר בטענה אשר הועלתה על ידי המבקש, כחלק מהבקשה להעברת הבורר מתפקידו, אשר נדונה ונדחתה על ידי. כפי שהובהר לעיל, משלא הורה בית המשפט על עיכוב הליך הבוררות לא הייתה מניעה להמשיכו. זאת ועוד, לא מצאתי בהתנהלותו הכללית של הבורר כל פגם המצדיק ביטול פסקי הבוררות.

48. על כן, טענותיו של המבקש מכוח העילה המדוברת נדחות אף הן.

העדר עיוות דין
49. סעיף 26( א) לחוק הבוררות קובע, כי אף במקום בו קיימת עילה לביטול פסק הבוררות רשאי בית המשפט לדחות את בקשת הביטול אם הוא סבור שלא נגרם בשל כך עיוות דין (רע"א 3024/18 טי.אם.אף מדיה פורס שותפות מוגבלת נ' נחמני צפריר בע"מ (12.6.18); שמעוני, עמ' 611; גורן, עמ' 268). עיוות הדין ייבחן במובנו המצומצם בדמות פגיעה בזכויות דיוניות ופרוצדוראליות ( שמעוני, עמ' 613).

50. בענייננו, כמבואר לעיל, לא מצאתי שיש מקום לביטול של פסקי הבוררות על פי העילות שהועלו על ידי המבקש. עם זאת, גם אם היה מקום לביטול אחד או יותר מפסקי הבוררות על פי אחת או יותר מן העילות המנויות לעיל, נראה כי היה מקום לדחות את בקשות הביטול משלא נגרם למבקש עיוות דין. הבורר אשר היה פטור, על פי השטר, מסדרי הדין, מחובת הראיה וממתן נימוקים כלשהם בחר ללכת בדרך הארוכה, שעה שלא היה מחויב לעשות כן, קיים דיונים רבים שארכו עשרות שעות, אפשר לצדדים להעלות טענותיהם ולהציג ראיותיהם, תוך שהוא מפגין אורך רוח ראוי לציון, ואף נימק את פסקיו. לכך יש להוסיף, את אופי הכרעותיו של הבורר אשר בנסיבות העניין לא ניתן לומר שגרמו למבקש עיוות דין, דבר שבוודאי לא הוכח על ידי המבקש.

סוף דבר
51. המבקש העלה טענות שתכליתן העברת הבורר מתפקידו, מכוח הוראות סעיף 11 לחוק הבוררות, וביטול פסקי הבוררות, על פי עילות הביטול המצויות בסעיף 24 לחוק הבוררות. לא מצאתי לקבל את טענותיו של המבקש בנדון. טענות המבקש בדבר טעויות שנפלו בפסקי הבוררות עצמם, ממילא אינן ראויות להישמע, הכול כמפורט לעיל.

52. אשר על כן, הבקשות לביטול פסקי הבוררות נדחות ופסקי הבוררות ( הפסק הראשון מיום 13.2.18, הפסק השני מיום 10.4.18 והפסק הסופי מיום 16.4.18) מאושרים בזאת.

המבקש ישלם למשיבים הוצאות ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 10,000 ₪. לסכום זה אין להוסיף מע"מ.

המזכירות תשלח את פסק הדין לב"כ הצדדים.

ניתן היום, ז' אב תשע"ט, 08 אוגוסט 2019, בהעדר הצדדים.