הדפסה

בית המשפט המחוזי בירושלים ה"פ 68484-05-19

מספר בקשה:3
לפני כבוד השופטת תמר בר-אשר

המבקש
שאול כהן

נגד

המשיב
משרד המשפטים - רשם החברות

בא-כוח המבקש: עו"ד נחום וגנר
בא-כוח המשיב: עו"ד דרבבאו גטה (רשות התאגידים)

החלטה

המבקש עותר לביטול מחיקתה (החייאתה) של חברת 'אורה – החברה לבינוי ופיתוח בע"מ' (ח"פ 514451160) (להלן – החברה).

רשם החברות התנה את החייאת החברה במספר תנאים, שחלקם קוימו או אינם שנויים עוד במחלוקת. המחלוקת שנותרה היא רק בעניין התנאת רשם החברות את החייאת החברה בתשלום חוב האגרה השנתית של החברה.

הבקשה, עיקרי העובדות ותמצית טענות הצדדים

2. החברה התאגדה בשנת 1964. בעלי מניותיה היו המבקש ומר שמחה בן-סירא. בחודש מאי 2017 הועברו מניותיו של בן-סירא אל המבקש. ביום 23.10.2017, לאחר הליך של חיסול החברה ופירוקה מרצון, נמחקה החברה ממרשם רשם החברות. לנוכח דו"ח המפרק ותצהיר שלפיהם לחברה לא נותרו נכסים או חובות, הופטרה החברה בעת חיסולה מתשלום חובות האגרה לשנים 2016-2011.

ביום 29.5.2019 הוגשה הבקשה הנדונה לביטול מחיקת החברה וזאת, כנטען בה, לשם קבלת נכסי מקרקעין באמצעות החברה.

3. עתה, משמבוקש ביטול של מחיקת החברה, טען רשם החברות כי מאחר שביטול מחיקת החברה מבוקש לשם קבלת נכסי מקרקעין, יש להתנות זאת בתשלום חובות האגרה השנתית של החברה. זאת מהנימוק שמדובר בפעולה רצונית, רווחית אופציונאלית, שאינה פעולה המתחייבת על-פי דין.

מנגד טען המבקש, כי כאמור, במסגרת הליכי הפירוק, הופטרה החברה מתשלום חובות האגרה לשנים 2016-2011 וזאת לנוכח הצהרה כי החברה לא הייתה פעילה ולא היו נכסים בבעלותה. מאחר שמצב זה לא השתנה, יש לטענתו לפטור אותה מתשלום האגרות. עוד טען, כי סעיף 367 בפקודת החברות (נוסח חדש), התשמ"ג-1983 (להלן – פקודת החברות) לא מתנה את ביטול המחיקה של החברה בתשלום אגרה וכן לטענתו, תקנה 5א בתקנות החברות (אגרות), התשס"א-2001 (להלן – תקנות החברות (אגרות)) קובעת, כי חברה שהפסיקה את פעילותה, פטורה מתשלום האגרה.

דיון והחלטה

4. כאמור, מדובר בבקשה לביטול מחיקת חברה לשם קבלת נכס מקרקעין שעל-פי הנטען, קבלתו יכולה להיעשות רק באמצעות החברה. החייאת החברה מבוקשת אפוא, כפי שטען רשם החברות, לשם עשיית פעולה רצונית, רווחית אופציונאלית באמצעות החברה, וכי אין מדובר בפעולה המתחייבת על-פי דין. סמוך לאחר מכן, תפורק החברה מרצון.

השאלה היא אם כן, אם החייאת החברה בנסיבות כאמור, מצדיקה מתן פטור מתשלום חוב האגרה השנתית של החברה. נקדים ונאמר, כי שאלה זו נדונה זה מכבר במקרים רבים, אשר בכולם ניתנה תשובה זהה, שעל-פיה בנסיבות האמורות, אין מקום לפטור מתשלום חוב האגרה שהצטבר בשל אי תשלום האגרה השנתית.

5. על-פי תקנה 5א(ד) בתקנות החברות (אגרות), התשס"א-2001, חברה שנמחקה שהוגשה בקשה להחייאתה, תזכה בפטור מתשלום האגרה השנתית, אם ביטול המחיקה דרוש כדי לאפשר "ביצוע פעולות שהיא חייבת לבצען לפי הדין ולא לשם המשך פעילות".

פסק הדין בעניין בש"א (ת"א) 12334/01 ורשבסקי נ' חברת חלקה 143 בגוש 6122 בע"מ (22.8.2001) (כבוד השופטת ו' אלשייך) (להלן – עניין ורשבסקי), הוא פסק הדין המנחה בעניין השאלה אם יש לפטור חברה מתשלום האגרה השנתית במקרה של החייאתה רק לשם העברת זכויות בנכס מקרקעין המצוי בבעלותה – או שעל-פי הנטען, אמור לעבור לבעלותה, כבמקרה הנדון – ופירוקה לאחר מכן. בפסק-דין זה נקבע בין השאר, כי במסגרת שיקולים שבמדיניות משפטית שנדרש בית המשפט לשקול, יש לשקול גם שיקולים שעניינם ש"לא ליהנות את המעוול מעוולתו", שיקול שעניינו עקרון השוויון בתשלום האגרות, החשש מפני התחמקות מתשלום אגרות אגב צריכת שירותי רשם החברות, הרצון לעודד עבירות נכסים וכן מעמדה החוקתי של הזכות לקניין בדין הישראלי (שם, פסקאות 23-17).

על-רקע שיקולים אלו נקבע עוד בעניין ורשבסקי ובפסיקה ענפה שבאה בעקבותיו, כי לשם מתן מענה לשאלה אם החייאת חברה תותנה בתשלום אגרות העבר, נבחנים שני השיקולים המרכזיים הבאים: האחד, זהות מבקש החייאת החברה. בכלל זה נבחנת קרבתו אל החברה ואם הוא מצוי ב"מעגל הפנימי" של החברה. כן נבחנת ידיעתו את המצב המשפטי של הנכס; השני, מטרת החייאת החברה. במסגרת שיקול זה נבחנת השאלה אם החייאת החברה נועדה להשיב את החברה לפעילות או שמא תכלית החייאתה היא פעולה פורמאלית הקשורה בפירוקה, שבנסיבות רגילות עשוי היה להסתיים שנים קודם לכן (עניין ורשבסקי, שם. כן ראו בין השאר: ה"פ (מחוזי מרכז) 55513-06-18 אלישיב בע"מ נ' רשם החברות – משרד המשפטים (25.2.2019), כבוד השופט י' שפסר, פסקה 8 (להלן – עניין אלישיב); ה"פ 49184-06-15 לביא נ' רשם החברות (19.9.2016), כבוד השופט ד' חסדאי, פסקאות 10-9; ה"פ (מחוזי ת"א) 39466-03-13 א' שטרית תחבורה וחלקי חלוף בע"מ נ' משרד המשפטים אגף רשם החברות (5.1.2014), כבודה שופט א' אורנשטיין, פסקאות 2-1; ה"פ (מחוזי ת"א) 22604-05-17 הופמן נ' משרד המשפטים – אגף רשם החברות (11.6.2018), כבוד השופטת י' בלכר, פסקה 13 (להלן – עניין הופמן).

6. בעניין השיקול הראשון, כבר נקבע פעמים רבות, כי במקום שבו בעלי המניות הם המבקשים את החייאת החברה, הרי שמדובר במבקש הנמנה עם ה"מעגל הפנימי" של החברה המחוקה שהחייאתה מבוקשת ולפיכך אין מקום לפטור אותו מתשלום חוב האגרה שהצטבר.

בדומה, גם השיקול השני, שעניינו תכלית החייאת החברה, מוביל למסקנה כי אין מקום לפטור את המבקש מתשלום אגרה. כפי שנקבע פעמים רבות, החייאת חברה כדי לאפשר העברת זכויות בנכס מקרקעין הרשום על שם החברה אל בעלי המניות שירשו את המניות, אינן בגדר המקרים המנויים בתקנה 5א(ד) בתקנות האגרות. אין מדובר בפעולה שיש חובה לעשותה "לפי דין", אלא פעולה המיטיבה את מצבו של המבקש ומעשירה אותו (ראו לעניין זה בין השאר: ה"פ 55875-11-12 טללי שמחה בע"מ נ' רשם החברות (28.4.2013), כבוד הנשיאה ה' גרסטל, פסקה 2.ה; ה"פ (מחוזי ת"א) 24968-12-13 שיף נ' משרד המשפטים – אגף רשם החברות (16.2.2014), כבוד השופט א' אורנשטיין, פסקה 4.1; עניין אלישיב, פסקה 11; עניין הופמן, פסקאות 15-14). כך גם לגבי מצב שבו החייאת החברה מבוקשת לשם קבלת נכס מקרקעין באמצעות החברה. שכן כפי שטען רשם החברות, מדובר בפעולה רצונית, רווחית ואופציונאלית, שאינה פעולה המתחייבת על-פי דין.

נמצא אפוא, כי שני השיקולים האמורים מובילים למסקנה שלפיה יש לחייב את המבקש בתשלום חוב האגרה השנתית שהצטבר בתקופה שבמהלכה הייתה החברה מחוקה.

7. סיכום הדברים הוא, כי הבקשה לפטור את המבקש מתשלום חוב האגרה השנית, נדחית.

המבקש ימלא אחר כל התנאים שהציב רשם החברות כתנאי להחייאת החברה, לרבות תשלום האגרה ויגיש עד יום 31.10.2019 אישור מטעם רשם החברות על כך שכל התנאים קוימו.

עיון ביום 3.11.2019.

ניתנה היום, ה' באב תשע"ט, 6 באוגוסט 2019, בהיעדר הצדדים.